חשיפת מידע שהושג ע''י תרגילי חקירה

בית המשפט פסק כי אין לחשוף מידע שהושג בתרגילי חקירה. יתכנו יוצאים מן הכלל, אך המקרה הנוכחי אינו בגדר אלו. על כן בית המשפט קיבל את ערעור התביעה וביטל את הוראת השופט קמא לחשוף את החומר לעיני ההגנה. להלן החלטה בנושא חשיפת מידע שהושג ע''י תרגילי חקירה - הארכת מעצר מנהלי ל-3 חודשים נוספים: החלטה המפקד הצבאי הורה בצו כי המערער הנ"ל יוחזק במעצר מנהלי במשך שלושה חודשים נוספים, עד תאריך 30/4/06, בגין היותו פעיל חז"ע צבאי המסכן את ביטחון האזור. העצור הובא בפני כבוד השופט רס"ן רונן עצמון, לצורך ביקורת שיפוטית על הצו. השופט החליט לאשר את צו המעצר במלואו, וכן החליט להעביר להגנה את הקטעים מחקירותיהם של עאמר וג'סאן, הנוגעים לעצור הנוכחי. על החלטות אלו באו ערעור ההגנה וערעור התביעה, להם הנני נדרש כעת. ב"כ העצור התנגדה למעצר בטענות שונות. ציינה כי מדובר במעצר ממושך מאז ינואר 2003. טענה כי העצור קשור בקשרי ידידות לישראלים הנאבקים למען שחרורו. לטעמה אין לסמוך על החומר החסוי, ומכל מקום אין ראיה כי יש לעצור כוונות צבאיות כיום. לאחר הדיון הגלוי עיינתי בחומר החסוי. מדובר בחומר מהימן ומוצלב, המצביע על סכנה חמורה הנשקפת מן העצור, שהנו פעיל צבאי ששלח ידו בביצוע פיגועים. גם בכלא לא זנח את האידיאולוגיה המנחה אותו. על כן הגעתי למסקנה כי טעמי ביטחון האזור והציבור עודם מחייבים את המעצר, למרות תקופת המעצר הממושכת. בזאת הנני דוחה את ערעור ההגנה. 4. התובע בערעורו טען כי חשיפת החומר עליו הורה השופט קמא, עלולה לחשוף ולפגוע בשיטות חקירה ולהביא לפגיעה בביטחון. 5. על מנת להיטיב ולדעת את המציאות החקירתית, שמעתי היום במעמד צד אחד את רמ"ח חקירות באזור יהודה בשב"כ. הוא תיאר בפני את התחבולות שנוקט השב"כ בחקירות, והתוצאות המושגות. כן הסביר כיצד חשיפת המידע מן החקירות תוביל בסופו של דבר לירידה בהצלחת החקירות, ובעקבות כך, לירידה בסיכול הפיגועים ולפגיעה בחיי אדם. 6. מבחינת הדין השולט על הסוגיה יש להפנות לסעיף 6 לצו בדבר מעצרים מנהליים הקובע כי: בהליכים לפי סעיפים 4 ו- 5א מותר לסטות מדיני הראיות אם השופט משוכנע שהדבר יועיל לגילוי האמת ולעשיית משפט צדק. כל אימת שיוחלט לסטות מדיני הראיות יירשמו הטעמים שהניעו למתן ההחלטה. בהליכים לפי סעיפים 4 ו- 5א רשאי השופט לקבל ראיה אף שלא בנוכחות העציר או בא כוחו או בלי לגלותה להם אם אחרי שעיין בראיה או שמע טענות, אף שלא בנוכחות העציר ובא כוחו, שוכנע שגילוי הראיה לעציר או לבא כוחו עלול לפגוע בביטחון האזור או בביטחון הציבור. הוראה זו אינה גורעת מכל זכות שלא למסור ראיה לפי סעיף 9א לצו בדבר הוראות בטחון. 7. בהמשך לכך, בעמ"מ 9/01 בעניין נצר עבדאללה, קבע כבוד נשיא ביהמ"ש לערעורים כי: "זכותו העקרונית של אדם אשר נעצר במעצר מנהלי לקבל לעיונו כל חומר הנוגע למעצרו, לרבות זכ"דים מחקירתו שלו. הכלל הוא כי כל חומר אשר הינו רלוונטי למעצר, בין אם תומך הוא בהוצאת הצו ובין אם שולל הוא הוצאתו, יימסר למערער - זולת אם ישנו חשש מבוסס לפיו גילוי החומר עלול לפגוע בביטחון האזור." 8. כלומר אבן הבוחן היא בטחון האזור ובטחון הציבור. מה שחשיפתו עלולה לפגוע באלו - יישאר סודי. 9. על פני הדברים קיים קושי בטענת התביעה בערעורה, שכן השופט קמא נזהר וציין כי: "אין צורך לחשוף את הדרך או השיטה בהן הגיע מידע זה לידי השב"כ….. אין צורך להעביר את מלוא המסמכים וגם לא את הדרך בה הושג המידע". 10. לא זו, אף זו: הרי ידוע לרבים כי השב"כ משתמש בחקירותיו בתחבולות, ובהן גם שימוש באנשים היושבים בתאי הכלא עם העצורים ומשתפים פעולה עם השב"כ. אותם אנשים זכו בלשון העם לכינויים שונים (כגון "ציפורים", בעקבות הזמירות שבפיהם) ואף נכתבו חוברות הדרכה כיצד להיזהר מהם. אם כבר ידוע עצם השימוש בשיטה, מה הטעם לנקוט סודיות מחמירה ולסגור את האורווה, כאשר הסוסים כבר יצאו לציבור הרחב ולידיעת הכלל? 11. בסקירה מפי רמ"ח חוקרים למדתי כי על אף שחלק מסוגי התחבולות של חוקרי השב"כ ידוע לפלסטינים (ואף ליהודים הנצרכים לכך), עדיין מניבות תחבולות אלו ממש תוצאות טובות בחקירות. תוצאות המאפשרות לסכל פיגועים ולשמור על חיי התושבים. וכל כך למה? כיוון שהיישום של אותן תחבולות נעשה בצורה מורכבת ומתוחכמת. פרטי הפרטים של היישום, המשתנים מעת לעת, אינם נחלת הציבור הרחב. כך ניתן להמשיך ולהפעיל שיטות אלו ולהגיע להצלחות חקירתיות, שערכן כאמור נמדד בחיי אדם. 12. אבל, מה בין הסתרת פרטי הפרטים של תחבולות השב"כ, לבין חשיפת מידע שמסר אדם בחקירתו, כאשר השופט קמא מקפיד להנחות כי לא יימסר מידע על הנסיבות בהן נמסר מידע זה? ובכן - אותו אדם שמסר את המידע בחקירה, הוא יוכל לשחזר באילו נסיבות מסר מידע זה, להבין את התחבולה שגרמה לו למסור את המידע, וכך "לפצח" את תרגיל השב"כ בעניינו. ואין זה אלא קצהו של הקרחון האורב לספינת החקירות. 13. בשונה מן המצב בישראל, בה חוקרי המשטרה מתמודדים לרוב מול פושעים, שכל אחד מהם פועל באופן עצמאי וללא קשר לחברו; הנה באזור יהודה ושמרון מתמודדים חוקרי השב"כ מול פעילות אידיאולוגית של קבוצות גדולות ומאורגנות. רמת הארגון של הפעילים הפלסטינים גדולה. המידע עובר ביניהם ביעילות (לרבות מתוך בתי הכלא, באמצעות פלאי התקשורת הסלולארית). כל תובנה ולו קטנה לגבי שיטות החקירה, אינה משמשת רק את הנחקר הספציפי, אלא עוברת במהרה לשימוש כלל ציבור הנחקרים הפלסטינים. אכן הארגונים האסורים שוקדים במרץ רב על לימוד שיטות החקירה של השב"כ, והנחלתם לרבים. 14. על כן העברת המידע שמסרו שני הנחקרים האמורים בהחלטת השופט קמא, עלולה להביא לפענוח התרגילים ששימשו בחקירותיהם והנחלתם לציבור הרחב. אך עדיין אין זו הסכנה כולה ואף לא העיקר שבה. עיקר הסכנה הוא בעצם קביעת הכלל המשפטי של העברת חומר חקירה מתוך התרגילים, לעיון העצורים המנהליים. אם תקבע הלכה משפטית של העברת חומר שכזה, הרי שיהיה מקום להעבירו במקרים של עצורים מנהליים רבים (שהרי רבים נעצרו מנהלית על יסוד מידע שחולץ בתחבולות). כך תוך תקופה קצרה יוכלו הארגונים הפלסטינים לצבור בנק מידע רחב, אודות סוגי התרגילים ופרטי היישום שלהם. במצב שכזה לא תישאר אבן על אבן, באמתחת תרגילי החקירה של השב"כ. ההשלכות על האפשרות לסכל פיגועים ולהציל חיי אדם במצב שכזה, הן ברורות. 15. כך הגעתי למסקנה שבטחון האזור והציבור מחייב כלל, שאין לחשוף מידע שהושג בתרגילי חקירה. אכן יתכנו יוצאים מן הכלל, אך המקרה הנוכחי אינו בגדר אלו. על כן הנני מקבל את ערעור התביעה, ומבטל את הוראת השופט קמא לחשוף את החומר לעיני ההגנה. חקירה משטרתית