חובת אזכור פסקי דין קודמים עתירה לבג''צ

הלכה פסוקה היא כי חובתו של עותר היא להביא בפני בית המשפט את כל העובדות או הנתונים הצריכים לעניין ומי שמסתיר עובדות, אשר יש להן משמעות לגבי ההכרעה בעתירה, איננו ראוי לכך שבית המשפט יושיט לו סעד. (ראה דברי השופט שמגר בבג"ץ 421/86 יוסף אשכנזי נ' שר התחבורה, פ"ד מא(1) 409). בבג"צ 5498/03 מקמל נ' משהב"ט פד"י נ"ז(6) 97, 101, קבעה כב' השופטת חיות כי "חובתו של העותר להביא בפני ביהמ"ש את כל העובדות הצריכות לענין עומדת ביסוד ההליך המתנהל בבימ"ש זה בשבתו כבג"צ וכבר נפסק כי בימ"ש זה "חי" מפי העותר ונותן אמון בדבריו בלא לקיים חקירה ודרישה של העובדות המובאות בפניו". עם זאת דחיית עתירה על הסף בשל אי איזכורם של פסקי דין קודמים שניתנו בעתירות דומות שהגיש העותר, אינה מתיישבת עם תכליתה של טענת חוסר תום לב. בג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק)