חוב של עירייה לקבלן שיפוץ

להלן פסק דין בנושא חוב של עירייה לקבלן שיפוץ:

פסק-דין

  1.      התובע שהוא מהנדס על-פי השכלתו ועיסוקו, וכן קבלן, זכה במכרז שפורסם על ידי עיריית ירושלים (להלן: העיריה) לשיפוץ ותוספות מבנה לבית ספר גונן ברח' רבי הצדיק 17 ירושלים (להלן: בית הספר). בעקבות זכייתו נחתם בינו לבין העיריה הסכם ביום 17.5.95. על פי טענת התובע, לאחר שמילא התחייבויותיו וסיים את בנית בית הספר ומסר אותו לנציגי העיריה, לא שילמה לו העיריה את מלוא התמורה לה היה זכאי, והתשלומים אשר שולמו לו לא שולמו במועד בו היה זכאי לקבלם. עוד טוען התובע, כי ביצע עבודות נוספות שלא קיבל תמורה בגינן. העיריה, כך טוען התובע, ממשיכה להחזיק ביתרת פקדון שהפקיד בידה חרף השלמתו את הבניה, ולא שילמה חשבון סופי. בתביעתו אף תובע התובע, בנוסף לאמור לעיל, סך של 30,000 ₪, על נזקים שנגרמו לו בשל עיכובים בעבודות להם גרמה העיריה, וסך של 60,000 ש"ח בגין עגמת נפש סבל ופגיעה בשמו הטוב. סה"כ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, לא כולל מע"מ, הוא תובע 1,041,000 ש"ח נכון ליום 18.1.98.
  2.      לטענת העיריה, התובע פיגר בלוחות זמנים ובית הספר נמסר עם ליקויי בניה ואי השלמת עבודות. 20 חשבונות ביניים שולמו לתובע ואף שוחרר חלק מיתרת הפקדון. העיריה מכחישה כי נגרמו עיכובים בעבודות בגינה ואין התובע זכאי לפיצוי כלשהו.


העיריה לא הגישה תביעה שכנגד ואף לא טענה טענת קיזוז בגין ליקוי הבניה.

אומר כבר עתה, כי איני רואה לנכון לפרט את כל טענות הצדדים, לאור הסכמתם בדצמבר 2000 שהועלתה על הכתב במסמך "הסכם בדבר דרכי פעולה" אליו אתייחס להלן.

3.     הצדדים הסכימו ביום 4.7.99, כי המחלוקות בהתייחס לחשבונות התובע, איחור בתשלומם, הפרשי הצמדה וריבית, וטענות העיריה, יועברו למומחה המהנדס סילביו הופמן, שיבחן אף את טענות הצדדים באשר לליקויי הבניה, מועדי השלמת ביצוע, מועדי מסירה, פיגורים ריבית וקנסות. לאחר מכן, בדצמבר 2000 נערך בין הצדדים "הסכם בדבר דרכי פעולה".

בהסכם נקבע:

"2. (א) אלי יוחנן מסכים בזה שעיריית ירושלים תציג ותתבע בפני המומחה מר סילביו הופמן את חשבון ההוצאות שנגרמו לעירייה בגין ביצוע תיקון ליקויי הבניה, הפגמים בבנייה והחסרים בבנייה של בית ספר גבעת גונן, שנבנה על ידי אלי יוחנן, ותתבע מאלי יוחנן לשלם לעירייה את סכום העלויות הנ"ל.
(ב) העירייה ואלי יוחנן מסכימים בזה שמר אלי יוחנן יגיש את תגובתו לתביעת העירייה הנ"ל. המומחה המהנדס סילביו הופ]מן יתן את חוות דעתו בענין תביעת העירייה הנ"ל ותגובת אלי יוחנן, ויצרפו לחוות דעתו הנוספת, וכן ינמק חוות דעתו בנושא הנ"ל.
3. מוסכם בין הצדדים שהמומחה יחליט תחילה בענין לוחות הזמנים בביצוע הפרוייקט, ואחריותו של מר יוחנן לפיגורים אם בכלל היו כאלה.
4. מוסכם בין הצדדים כי אם המומחה יפסוק שנוכו ממר יוחנן כספים בגין פיגורים/עיכובים ביתר, דהיינו, כי הפחתות שהפחיתה העירייה מהסכומים המגיעים למר יוחנן בגין פיגורים/איחורים וכן כי קנסות פיגורים בהם חייבה העירייה את מר יוחנן, היו בשיעור העולה על הפיגורים/עיכובים להם אחראי מר יוחנן, ישולמו לו כספים אלה על ידי העירייה לפי קביעת המומחה, קביעה שתחייב את הצדדים בענין זה".


על פי סעיף 4 לאותו הסכם, קביעת המומחה מחייבת את הצדדים. לכן, אין מקום לפתוח ולבחון את קביעות המומחה, כפי שכל אחד מהצדדים מנסה לעשות בסיכומיו.

אבהיר כבר כאן. המומחה שמע את הצדדים, עיין במסמכים רבים וקיבל את סיכומי טענות הצדדים. איני רואה מקום להתערב בקביעותיו שהיו מבוססות על המסמכים ונסיונו והידע המקצועי שלו.

עיקר קביעותיו של המומחה הוא בחילוקי הדעות שבין הצדדים היו בשאלת לוחות הזמנים, חישוב התייקרויות וקביעת קנס הפיגורים.

     להלן אתייחס לקביעות המומחה באשר למועד המסירה, לאיחור שהיה ולסכום המגיע לתובע.

4.     על פי ההסכם שבין הצדדים, היו עבודות השיפוץ והבינוי אמורות להסתיים עד ליום 15.8.96.

     לפי חוות דעת המומחה, ולאחר שהתבקש שינוי בלוח הזמנים על ידי הקבלן, שינוי אשר אושר על ידי המפקח, הוארכה תקופת הביצוע עד סוף נובמבר 96'. התובע לא עמד בלוח זמנים זה ופיגר ב-12 שבועות. מבחינת התובע, העבודה הייתה מוכנה למסירה בפברואר 97'. העיריה לא קיבלה את בית הספר במועד זה. על פי האמור בתשובות לשאלות הבהרה של המומחה, קיבלה העיריה את המבנה ב-14.8.97, לאחר פניות חוזרות ונשנות של התובע בעניין זה. אין ספק כי המפקח בר-נר ז"ל אשר היה גורם חיצוני לעיריה ופיקח על מהלך הבניה, כתב שהמבנה היה מוכן לאכלוס במועד קודם אך העיריה סירבה לקבל אותו.

     המומחה הסביר כי גם אם היו ליקויים מסויימים במבנה, לא היה בליקויים שאינם בטיחותיים כדי למנוע אכלוס. עניין הליקויים הבטיחותיים, אם הם אכן באחריות התובע, לא הוכרע על-ידי המומחה ויוכרע כנראה בהליך הבא שיתקיים בין הצדדים באשר לליקויי הבניה.

     מכל מקום, על פי חוות דעת המומחה, בכפוף לביצוע תיקונים אשר גם בוצעו במהלך הזמן, המבנה היה מוכן למסירה בסוף פברואר 97'. המומחה סבר כי מאחר וממילא המבנה לא נמסר במהלך שנת הלימודים, ירד עניין העיריה בקבלת המבנה, במקצת. המשמעות הכספית היא כי חישוב ההתייקרויות נעשה עד 30.12.96 וחישוב קנס הפיגורים הוא למשך 12 שבועות.

     המומחה לא קבע כמה קיבל התובע על חשבון המגיע לו וכמה נותר לתשלום. קביעה כזו לא הייתה בסמכותו לקבוע. התביעה שלפניי היא תביעה כספית ולכאורה יש לקבוע את הסכום שעל העיריה לשלם לתובע. דא עקא, לא ניתן להבין את כל דפי החשבונות והחישובים שהגישו הצדדים, המבוססים על רישומים שנעשו על ידי העיריה.

מאחר ואין אפשרות לחישוב היתרה המגיעה לתובע לאור פסק הדין, מהות פסק הדין תהיה קביעת הסכום המגיע לתובע ומהם הניכויים שיש לבצע, אם בכלל.

     על פי ההסכם בין העיריה לתובע, הוא קיבל מקדמה בסך של כ-2 מיליון ₪ (לא במדוייק). מקדמה זו נוכתה מהחשבונות שהגיש התובע ב-14 שיעורים כאשר היא משוערכת. בנוסף, מיתרת הסכום לאחר ניכוי המקדמה נוכה פקדון בשיעור 10%. על פי האמור בחוזה, הפקדון מוחזר לתובע עם ביצוע חשבון סופי. במקרה דנן, לאחר חילוקי הדעות שהיו בין הצדדים, לא נערך חשבון סופי. במסגרת פסק דין זה אתייחס גם לשאלת הפקדון.

     המומחה קבע כי סכום החשבון המצטבר המגיע לתובע בצירוף התייקרויות, בהתחשב ב-3% ספיגה (אליה אתייחס בהמשך) הוא 7,688,138 ש"ח, לא כולל מע"מ. מסכום זה יש לנכות קנס פיגורים בסך 142,383,92 ₪. דהיינו, בפברואר 97', הגיע לתובע סך 7,545,755 ש"ח. על הסכום המגיע לתובע יש להוסיף מע"מ בשיעור שהיה קבוע ב- 1.3.97 ולהפחית את המקדמות והתשלומים שקיבל התובע, על פי הוראות ההסכם, כולל חשבון 19 וחשבון 20.

     היתרה המגיעה לתובע תישא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה מחושבת מיום 1.4.97 ועד לפרעון מלא. על הסכום הכולל המגיע לתובע יש לחשב מע"מ לפי השיעור ביום התשלום.

6.     המומחה לא מסר את חוות דעתו באשר לליקויי הבניה, חרף העובדה שהצדדים הביאו בפניו את חילוקי הדעות ביניהם. התוצאה היא שהעיריה הגישה לאחרונה תביעה בגין ליקויי בניה להם היא טוענת (לאחר הסכמה בין הצדדים באשר לטענת התיישנות). לא ראיתי לנכון לאור ההסכמה בין הצדדים, לעכב את המגיע לתובע מהעיריה, עד שיסתיים הדיון וייקבע האם היו ליקויי בניה. כזכור, לא הוגשה תביעה בגין ליקויי הבניה, אלא רק בשלב מאוחר. בפסק דין זה אביא בחשבון את העובדה שקיימת התדיינות בין הצדדים באשר לליקויי הבניה, שכן המומחה לא נקט עמדה בהתייחס לעניינים נוספים שהיו שנויים במחלוקת בין הצדדים.

     להלן הכרעתי במחלוקות ובתביעות התובע:

ספיגת 3% התייקרויות

7.     טענת העיריה, כפי שהועלתה על ידי העיריה בפני המומחה, היא, כי אין לשלם תוספת עבור תנודות של 3% ראשונים בהתייקרויות. הוראה זו מופיעה בסעיף 66(3)(א) לחוזה בין הצדדים. לאחר פניית העיריה למומחה והפניית תשומת לבו להסכם, חישב המומחה את ההתייקרויות בניכוי אותם 3%. התובע טוען כי מקור האמור בהסכם לעניין ניכוי 3% הוא הוראה ישנה של החשב הכללי שאינה מחייבת עיריות, ומכל מקום, על פי הוראות החשב הכללי בוטלה אותה הוראה, שנים קודם לחתימת ההסכם, עוד ביום 9.4.79. עוד טוענת ב"כ התובע, כי יש להתעלם מאותה הוראה בהיות החוזה חוזה אחיד והתנאי מקפח. לטענת ב"כ התובע, היו הסכמים מוקדמים לזה שנחתם עם התובע ובהם לא הופיעה אותה הוראה.

התובע לא כלל פרט זה בכתב תביעתו, והסוגיה עלתה לראשונה בעקבות שאלת הבהרה ששלחה העיריה למומחה לאחר שחושבו ההתייקרויות המגיעות לתובע. לאחר שהמומחה בדק את טענת העיריה, הגיע למסקנה כי יש לערוך את חישוב ההתייקרויות בניכוי 3%. חילוקי הדעות בין הצדדים הופנו לבית המשפט.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי במקרה זה יש ליתן תוקף להוראות ההסכם בין הצדדים ויש לחשב את ההתייקרויות בניכוי 3% כאמור בסעיף 66(3) להסכם. אסביר את נימוקיי.

הסעיף הרלוונטי הופיע כחלק מתנאי ההסכם במכרז, התובע היה מודע לו והציע את הצעתו בהתאם.

במשך כל תקופת הביצוע, שעה שהתובע הגיש את החשבונות וקיבל מקדמות, חושבו ההתייקרויות, לפחות עד חשבון מס' 15 בניכוי אותם 3%. התובע לא מחה על כך. גם בכתב התביעה, התובע לא תבע החזר בגין הניכוי הנ"ל, לא טען כי מדובר בתנאי מקפח והסוגיה עלתה רק כאשר התברר כי המומחה חישב התייקרויות בלא להביא בחשבון את הוראות סעיף 66(3) להסכם.

המסקנה היא שהתובע ידע על ניכוי ההתייקרויות, והסכים לכך.

אשר על כן, אין מקום לבצע את החישוב ללא ניכוי ההתייקרויות.

לאחר קבלת חוות הדעת של המומחה, תשובותיו לשאלות הבהרה שנשלחו אליו וסקירת כל החומר שבפניי, מתעוררות מספר מחלוקות שאתייחס להן להלן, תוך הכרעה בכל אחת מהן.

תשלום חשבונות באיחור

8.     לטענת התובע בכתב תביעתו, איחרה העיריה לשלם את החשבונות שהגיש להם ומכאן שיש לחשב מחדש את המגיע לו תוך התייחסות לסוגיית האיחור בתשלום החשבונות. התובע ערך טבלה בה ציין את ימי הפיגור בתשלום, כאשר לסברתו החל מיום הגשת החשבון יש למנות את ימי הפיגור.

לטענת העיריה, הוראות סעיף 64 להסכם מאפשרות תשלום תוך 44 יום מיום הגשת החשבון. 14 יום עד אישור המפקח ועוד 30 יום ממועד האישור. העיריה סוברת כי האיחורים היו של ימים בודדים.

צודקת העיריה באשר להוראות סעיף 64 להסכם, המאפשרות תשלום תוך 44 יום כאמור לעיל. על פי סעיף 64(2) להסכם, על המפקח לבדוק את החשבון לא יאוחר מ-14 ימים מיום הגשתו, והחשבון (בניכויים מסויימים) ישולם כתשלום ביניים תוך 30 יום ממועד אישור החשבון על ידי המפקח.

לא הובאה לפני ראיה מתי אושרו החשבונות וממתי מתחיל מועד מרוץ 30 הימים. על פי הרשימה שהגיש התובע, היו איחורים של 2 ימים בחשבון מס' 6, 36 ימים בחשבון 7; 5 ימים בחשבון מס' 8; יום אחד בחשבון 9; 3 ימים בחשבון 13; 14 ימים בחשבון 14 ויום אחד בחשבון 17. יש לחשב ריבית בגין האיחור בתשלום לפי שיעור ממוצע של ריבית פיגורים שהייתה נהוגה בשלושת הבנקים הגדולים במועד הרלוונטי. סכום הריבית יישא הפרשי הצמדה ריבית מיום 1.6.97 ועד לתשלום בפועל.

הפחתות שביצעה העיריה בשל ליקויים

9.     העיריה ביצעה הפחתות בסך של 16,800 ש"ח עבור "אי השמת מעלית" (כך) וכן בסך של 174,839 ש"ח בגין ליקויים ואי השלמות.

אמנם העיריה צרפה דו"ח של "אב אל בע"מ" מיום 6.1.98, אולם דו"ח זה לא הוגש כראיה, ערכו לא נחקר ומהות הליקויים וסכום תיקונם לא הוכח.

בינתיים, לאחרונה, הוגשה תביעה של העיריה נגד התובע.

אשר על כן, אין מקום, היום, להפחית הפחתות כלשהן בגין ליקויים, אם אלה קיימים.


תביעת התובע בגין "ארכה מאושרת"

10.     בסיכומי ב"כ התובע (סעיף 1.6) מבקשת ב"כ התובע 176,554 ₪ בגין "ארכה מאושרת", שלדבריה אושרה בתצהיר של הממונה על הבינוי דאז, מר סורוקה. בכתב ההגנה המתוקן התייחסה העיריה לסכום זה, אולם אין בכך כדי לזכות את התובע בסכום נוסף. התובע זכאי לתמורה בגין העבודה שביצע, כולל התייקרויות, על פי ההסכם בין הצדדים. הארכה המאושרת בלוח הזמנים מקנה לו חישוב בגין התייקרויות עד תום המועד למסירת העבודה, דהיינו חישוב התייקרויות עד 30.11.96. אין מקום לתמורה חוזית נוספת, ולכן אין לקבל תביעת התובע בעניין זה.

חישוב התייקרויות בגין חריגים

11.     המומחה נחקר כיצד חישב את ההתייקרויות על העבודות הנוספות. דבריו בענין זה מקובלים עלי, ואין מקום לחשב הפחתות נוספות.


עבודות נוספות
12.     לטענת התובע, נדרש על-ידי העיריה לבצע עבודות נוספות ואף ביצען. עוד טוען התובע, כי המפקח בר-נר אישר את התשלום, אולם סכום העבודות המאושר הנ"ל נמחק על-ידי הממונה על הבינוי, מר יורי סורוקה. סך העבודות מגיע ל- 102,704 ש"ח נכון ליום 28.2.97.

התובע מסתמך על נספח י"א לסיכומיו מיום 17.3.06 (ביחס לערבות הבנקאית). לטענת העיריה, לא הוכח מי ערך את המסמך עליו מסתמך התובע, ואין עליו אישור כלשהו.

התובע נחקר על תצהירו. מהות העבודות הנוספות שביצע ובגינן לא קיבל תשלום לא הובהרה. גם המומחה לא התייחס לכך. מאחר וקיימת התדיינות נוספות בין הצדדים בעניין הליקויים, יהיה התובע רשאי להביא טענות אלה באשר לאי תשלום בגין עבודות נוספות במסגרת הגנתו ו/או בתביעה שכנגד באותה תביעה.

החזר פקדון
13.     על פי סעיף 64(3) להסכם, מכל תשלום המשולם לתובע בעת תקופת ההסכם, מנכה העיריה 10% אותם הוא מקבל חזרה בעת החשבון הסופי.

לטענת התובע, העיריה לא שילמה לו את הפקדון במועד שנקבע שהתובע סיים את הבניה, דהיינו סוף פברואר 97', ועוד המשיכה וגבתה פקדון גם בתקופה שלא הייתה כבר זכאית לעשות כן, דהיינו כאשר התובע כבר סיים את הבניה.

המחלוקת בין הצדדים, כך נראה, נעוצה בסך של 85,405.70 ש"ח שלטענת העיריה שולם לתובע ביום 4.2.96 (נספח י' לסיכומי העיריה).

נראה לי, כי התובע צודק בתביעתו. בפברואר 96', טרם תם המועד החוזי לביצוע (כזכור המועד היה 15.8.96), ואין זה סביר שלפני תום מועד הביצוע החוזי יוחזר פקדון. מה גם שבכל כתבי הטענות לא הופיעה טענת העיריה כי חלק מהפקדון הוחזר עוד בפברואר 96'. בכתב ההגנה נטען כי שולם לתובע 220,000 ש"ח מתוך כספי הפקדון ועל פי הרישומים בספרי העיריה סכום דומה שולם ביום 17.12.97. כמו כן, שולם סכום נוסף של 302,594 ₪ ביום 10.9.98.

אשר על כן, יש להחזיר לתובע יתרת הפקדון שלא שולם בסך 85,405 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, מחושבים מ-1.3.97 ועד לתשלום בפועל.

היה ויתברר כי הסכום המוזכר לעיל שולם לתובע במועד ואינו מגיע לו, תגיש העיריה בקשה בכתב מאושרת בתצהיר.

איני רואה מקום לחייב את העיריה לשלם לתובע הפרשי הצמדה וריבית על האיחור בהחזר הפקדון עד 1.3.97. בסעיף 64(3) להסכם נקבע, כי אין דמי הפקדון מהווים חוב ואינם מזכים בריבית והפרשי הצמדה. הפקדון ששולם, שולם בתקופה הראשונה של חילוקי הדעות בין הצדדים, סמוך לישיבה הראשונה של בית המשפט, כאשר הצדדים התכוונו לסיים את הסכסוך ביניהם, והתובע לא התכוון לעמוד על הפרשי הצמדה וריבית.

הוצאות שמירה
14.     בסעיף 37 לכתב התביעה טען התובע כי חרף העובדה שבית הספר היה מוכן למסירה והוא פנה בעניין זה לנציגי העיריה, אלה לא קיבלו את בית הספר וכתוצאה מכך "נטל השמירה וכל התיקונים שבתקופת השמירה נפל על התובע...". התובע לא פרט את הסכום הנתבע בגין נטל זה וכבר מטעם זה אין מקום לדון בתביעה כספית.

     בתצהירו ובסיכומיו ערך התובע חשבון ממנו עולה שמגיע לו סכום זהה לסכום קנס הפיגורים החוזר שחל עליו בגין אי מסירה במועד.

איני רואה לנכון לפסוק לתובע פיצוי זהה. אם אכן נגרמו לתובע הוצאות מיוחדות של שמירה על המבנה, שעה שבית הספר היה מוכן למסירה, יוכל להביא ראיות בענין זה כאשר תידון תביעת העיריה בגין ליקויי הבניה.

הוצאות מימון, עגמת נפש ופגיעה בשם הטוב
15.     לא הוכחה פגיעה בשמו הטוב של התובע. גם לא שוכנעתי שהתובע נפגע פגיעה כלכלית, שכן מרבית התשלומים המגיעים לו, בצירוף ההתייקרויות, שולמו.

ערבות טיב
16.     לטענת התובע, מחזיקה העיריה בידה ערבות בנקאית שמסר התובע לטיב הביצוע, ועל פי ההסכם אין עוד מקום להחזיק את הערבות הנ"ל ויש להורות על החזרתה.

בעניין ערבות הטיב ניתנה על ידי החלטה תוך כדי התדיינות בין הצדדים, ביום 14.7.04, כאשר סברתי כי באותו שלב תישאר ערבות הטיב בידי העיריה.

לצערי, חלף זמן וטענות העיריה באשר לליקוים טרם החלו בבירורן, שכן כאמור, המומחה הודיע כי לא יערוך חוות דעת בענין זה.

התלבטתי האם יש מקום להשאיר את סכום ערבות הטיב הקיים כיום בידי העיריה, והגעתי למסקנה כי יש מקום להשאיר מחצית סכום הערבות לטיב בידי העיריה. היחסים בין הצדדים עלו על שרטון סמוך לסיום עבודת התובע. לכן לא נערכו פרוטוקולים מסודרים. יחד עם זאת, היה וייקבע כי אין ליקויים במבנה, או כי סיום תיקון הליקויים הוא פחות מ-50% מהסכום שהוחזק על-ידי העיריה כערבות טיב, תישא העיריה בהוצאות הערבות החל מ-1.3.97, כאשר הסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. הסכום המגיע לתובע ישולם בלא להביא בחשבון את ההפחתות שביצעה העיריה לפי סעיף 9 וכן ישולמו הסכומים בגין חישוב התייקרויות בגין חריגים.

לאור האמור לעיל, תשלם העיריה לתובע את ההפרש המגיע לו לפי האמור בסעיף 5 לעיל, הפרשי הצמדה וריבית על איחורים בתשלום החשבונות לפי סעיף 8 לעיל, וכן תחזיר לתובע את הפקדון כאמור בסעיף 13 לעיל. ערבות הטיב תעמוד על מחצית הסכום כאמור בסעיף 16 לעיל.

בהוצאות המומחה ישאו שני הצדדים בחלקים שווים.

העיריה תשלם לתובע החזר אגרה ששולמה וכן שכ"ט עו"ד בסך 75,000 ש"ח ומע"מ.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוב לשיפוצניק

  2. החזר כספי על שיפוץ

  3. תביעה נגד שיפוצניק

  4. שיפוץ דירה - פסק דין

  5. שיפוץ בית שנפגע מטיל

  6. תביעה בגין שיפוץ דירה

  7. שיפוץ לובי בבית משותף

  8. חובת שיפוץ בניין מסוכן

  9. נפילה בבית במהלך שיפוצים

  10. חוב של עירייה לקבלן שיפוץ

  11. תביעה נגד שכן בגין שיפוצים

  12. שיפוץ בניין לשימור בתל אביב

  13. סכסוך כספי על שיפוצים בדירה

  14. התחייבות המוכר לשפץ את הדירה

  15. שיפוץ בניגוד לתקנון בית משותף

  16. תביעה בגין שיפוץ עקב תשלום על חומרי צביעה

  17. דחיית תביעה עקב ''שיפוץ'' הגרסה של התובע

  18. פיצוי בגין כל יום איחור בהשלמת עבודות השיפוץ

  19. האם לשם שיפוץ המבנה הקיים קיימת חובה בהכנת תוכנית מפורטת ?

  20. תביעה בגין איכות ביצוע עבודת שיפוץ, חוסר נסיון ומקצועיות העובדים

  21. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון