בשנת 1962 נחקק חוק איסור גידול חזיר, תשכ"ב-1962, בגדרו נאסר גידול החזיר בארצנו, למעט בתחומי חמישה יישובים, ובהם תחומה של המועצה, ובתחומי ארבעה יישובים נוספים, בתחום מצומצם בתוכם. להלן פסק דין בנושא היטל ביוב משק גידול חזירים: פסק דין 1. העוררים (להלן, גם "המגדלים") הינם בעלי משקי חזירים (להלן, גם "החזיריות") הנמצאים בתחום שיפוטה של המועצה המקומית המשיבה (להלן, גם "המועצה"). העוררים מאוגדים אף בשותפות הנקראת "שותפות המגדלים אעבלין". 2. המגדלים קיבלו ביום 25.3.02 דרישות תשלום בגין היטל ביוב מטעם המועצה. בעקבות דרישות תשלום אלו הונח בפנינו עררם של המגדלים, בהתאם להוראות חוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב-1962 (להלן - "חוק הביוב"). המועצה הגישה כתב תשובה לערר. בעקבות זאת, ועל יסוד הסכמת ב"כ הצדדים, הונחו בפנינו תצהירי עדויות ראשיות. מטעם המגדלים הוגש תצהירו של מר אלי בן אהרון (להלן - "בן אהרון"). מטעם המועצה הוגש תצהירו של מזכירה החל משנת 1990 ומפקח אצלה בין השנים 1988-1990, מר זוהיר חורי (להלן - "חורי"). תצהירי העדויות, כמוהם ככתבי הטענות, היו משופעים בנספחים לרוב. מכל מקום, משעה שכל אלו עמדו לנגד עינינו, המשיכו ב"כ הצדדים והגיעו להסכמה דיונית על פיה יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. 3. ראוי לעמוד על הרקע ההיסטורי העומד בבסיס הסכסוך בין בעלי הדין. הדברים נלמדים מתצהירו של בן אהרון, ואף אינם שנויים במחלוקת של ממש, לנוכח תצהירו של חורי. 4. בשנת 1962 נחקק חוק איסור גידול חזיר, תשכ"ב-1962, בגדרו נאסר גידול החזיר בארצנו, למעט בתחומי חמישה יישובים, ובהם תחומה של המועצה, ובתחומי ארבעה יישובים נוספים, בתחום מצומצם בתוכם. על רקע זה, כך יש להניח, הזמינה המועצה את העוררים להעתיק עסקיהם לתחומה. ביום 20.8.62 מסר ראש המועצה דאז הצהרתו לעוררים. בגדרה של הצהרה זו הוא ציין כי "היות ואני מעוניין להגדיל את הכנסות הכפר הודות למיסים אשר המועצה תטיל על המשקים הללו והודות למס שהמועצה תגבה מנחירת החזירים אשר יוצאו בבית הנחירה, אני מכיר שההשקעות אשר הושקעו בכל הכרוך בזה הן עצומות... לכן, אני מתחייב בהצהרתי זו לא להשתמש ברשות בתור ראש מועצה, אשר החוק הקנה לי, ולא אבקש אי פעם את מחיקת הכפר אבלין מרשימת היישובים המוכרים לגידול חזירים, החזקתו ונחירתו כפי שצויין בחוק" (נספח א' לתצהיר בן אהרון). 5. אין חולקין, איפוא, כי המגדלים מנהלים עסקי החזיריות שלהם בתחום שיפוטה של המועצה מאז ראשית שנות השישים. דומה שעד 1992 לא היה כל פיתרון ביוב לחזיריות, ולרבות ליישוב אעבלין עצמו. אף אין חולקין כי פתרונות הביוב לחזיריות קדמו בשנים רבות לפתרונות הביוב ביישוב. ככל שעסקינן בחזיריות, אף כפי שמבאר חורי בתצהירו, "היות ושפכי החזיריות שבבעלות העוררים אינם ברמה של שפכים סניטריים (ביתיים) על העוררים ועל חשבונם, להקים מערכת קדם טיפול, וזאת צריכה לטפל בשפכי החזיריות ולהביא אותם לרמה של שפכים סניטריים - ביתיים לפני הזרמתם למערכת הביוב הכללית המשותפת להם ולמועצה" (סעיף 26). ברי, איפוא, כי המגדלים הקימו פרויקט של קדם הטיפול בשפכי החזיריות בשטחם ועל חשבונם. נוצר, איפוא, הצורך לפנות הביוב האמור, בהעדר מערכת ביוב מסודרת בתחום שיפוטה של המועצה. 6. פיתרון זה נעשה על ידי התקנת קו צינור סניקה מן החזיריות ועד להתחברות עם קו שפרעם באורך של 1995 מטר (להלן - "הצינור הישן"). נחה דעתנו, כאמור בתצהירו של חורי, כי צינור ישן זה מומן על ידי המועצה. אכן, הדבר נלמד ממכרז שהוציאה המועצה ומהלוואה שהיא קיבלה מפרוייקט הביוב הארצי. מנספח ג' לתצהירו של חורי אנו למדים כי עסקינן בהלוואה על סך 191,342 ₪ ששולמה לקבלן המתקין, היא אלקטרה בע"מ. אנו מניחים, תוך אימוץ הנטען בתצהירו של חורי, כי הלוואה זו נפרעה או אמורה להיפרע, על ידי המועצה. אף מקובל עלינו תחשיבו של בן אהרון כי לנוכח העובדה שעסקינן בהלוואה בריבית של 5% שאינה צמודה, עלות התקנת הצינור הישן, למועד הגשת הערר, עמדה על סך 346,352 ₪ (סעיף 21 ונספחים י ויא לתצהיר). 7. על רקע הנחת הצינור הישן נכרת הסכם בין איגוד ערים איזור חיפה (ביוב) (להלן - "האיגוד") לבין המועצה. נלמד ממנו כי "ברצון המועצה בשלב ראשון לחבר את מי השופכין של החזיריות שבתחומה ... לקו הביוב שפרעם - ביאליק בהתאם לתנאים הקבועים בחוזה זה". החוזה, איפוא, מסדיר את חיבורו של הצינור הישן ל"קו שפרעם-ביאליק", דהיינו בתחומי השיפוט והאחריות של האיגוד. בתמורה לשירותים אלו התחייבה המועצה לשלם לאיגוד סכום של 0.38 ₪ "למטר קוב ליום 1.1.92 וסכום זה יהיה צמוד למדד מידי חודש" (סעיף 7). בסעיף 8 נקבעה שיטת קריאת מד-הזרימה, שממנו ניתן לאמוד את הסכום החודשי על פיו חייבת המועצה לשלם לאיגוד, תמורת ההתחברות האמורה. אכן, ההסכם האמור הוא בין המועצה לבין האיגוד. ואולם לבד מכך שהמגדלים מאוזכרים בו, שהרי החזיריות שלהם הם בבסיס הרציונל בכריתתו, הרי מצינו בנספח 3 להסכם את סעיף 3, בכתב יד, המדבר על מחוייבותו של "נציג המגדלים (ש) יעביר חודשי את כמות... שרוקנו... ואת כמות מי השפכים האלה מכון הטיהור יקזז מהכמות של הביוב אעבלין". על נספח זה מתנוססת אף חתימה של נציג המגדלים. 8. לטענת בן אהרון, כתוצאה מכל אלו נוצרה הסכמה בין המגדלים למועצה. הייתה זו המועצה, כאמור, שאמורה הייתה לשלם לאיגוד תשלומים חודשיים שוטפים בהתאם להוראות ההסכם. אך המועצה מעולם לא שילמה התשלומים האמורים. בן אהרון מציין, והצהרתו אינה נסתרת על ידי חורי, כי "מאותו המועד - 1992... שילמה המגדלים למעשה את התשלום של אגרת הביוב (הכולל גם את הוצאות התקנת הביוב - ישירות לאיגוד ערים חיפה במקום המשיבה (המועצה) !!! באופן שכזה שילמה המגדלים הלכה למעשה את התשלום של היטל התקנת הביוב שנכלל בהתאם לחוק העזר ואגרת הביוב. תחת לשלם ישירות למועצה שילמה ועדיין משלמת השותפות את תשלום האגרה לאיגוד ערים חיפה (שעומדת כיום על סך של כ- 6.85 ₪ ל- 1 קוב) ואילו המועצה לא שילמה עד להתחברות כלל הכפר לצינור הסניקה כל תשלום שהוא" (סעיף 12). בנוסף לאלו נשאו המגדלים גם בהוצאות ההחזקה השוטפת של הצינור הישן ותמכו זאת במספר ראיות. 9. עתה ראוי למקד המבט לחוקי העזר של המועצה, עובר להתקנת וחיבור הצינור הישן. המועצה התקינה חוק עזר לאעבלין (היטל ביוב), תשמ"ו-1986 (להלן - "חוק עזר היטל 1986"). בתוספת לו התיימר חוק העזר לעסוק ב"התקנת רשת ביוב פנימית באיזור הכפר". ברי כי אותה עת חוק עזר היטל 1986 היה חסר-נפקות, לנוכח העובדה שאותה עת "באיזור הכפר" לא הייתה כל רשת ביוב. וכן הותקן חוק עזר לאעבלין (אגרת ביוב), תשמ"ז-1987 (להלן - "חוק עזר אגרה 1987"). עיון בתוספת לחוק עזר אגרה 1987 מלמד כי הוא דן ב"צריכה של המשקים לגידול חזירים וכן הוצאות התקנת ביוב למחזיקי החזירים", משמע במגדלים בלבד. אכן, כותרתו של חוק עזר אגרה 1987 מלמדת, לכאורה, שהוא דן ב"אגרת ביוב". ואולם, בגדר סעיף ההגדרות מוגדרת "אגרת הביוב", כ"אגרה המוטלת לכיסוי החזקת הביוב והוצאות התקנת הביוב כאמור בסעיף 37 לחוק" (ההדגשות, מכאן ואילך, הן שלנו - ש.ל.). ועל מנת למנוע כל ספק מורה סעיף 4 כי "אגרת הביוב (אף אם כוללת הודעת התקנת ביוב) תשולם בשיעורים ובמועדים על פי הודעת ראש המועצה)". ואכן, חוק הביוב מסדיר הן את סוגיית "היטל הביוב", המושת מקום שמבקשת הרשות המקומית "להתקין ביוב או לקנותו" (סעיף 16), וכן היא מסדירה את סוגיית "אגרת הביוב", המושת "לכיסוי הוצאות החזקת הביוב שלה" (סעיף 37). ואולם סעיף 37 מתיר כי כאשר מושתת אגרת ביוב הרי "אם לא נקבע שיעורו של ההיטל, רשאית היא לכלול בהוצאות ההחזקה גם את ההוצאות להתקנת הביוב". חוק עזר אגרה 1987, איפוא, עשה שימוש כדין בסעיף 37 לחוק הביוב והטמיע, כדין, את "הוצאות התקנת הביוב", שהן, כך למדנו, נשואי "היטל הביוב". 10. לימים התקינה המועצה ביוב בכל תחומי היישוב. רשת הביוב, איפוא, מתחברת כיום לצינור הישן, וממנו למתקני הביוב של האיגוד. על רקע זה התקינה המועצה חוקי עזר חדשים. החוק העדכני הוא חוק עזר לאעבלין (ביוב), התשס"ב-2002 (נספח ט' לתצהיר בן-אהרון; להלן - "חוק העזר החדש"). קדם לו חוק עזר לאעבלין (ביוב), התשנ"ט-1999 (נספח יט לתצהיר בן-אהרון) שממנו ניתן ללמוד על הרקע לחקיקתו האמורה, למקרא דברי ההסבר שבו. ואכן המועצה מבארת כי "שטח הביוב של מ.מ. אעבלין כמעט ואינו מבוייב. להוציא איזור החזיריות ומספר מאספים שהונחו בד בבד עם סלילת הכבישים. פתרון הקצה של המועצה הוא במכון טיהור חיפה. יחד עם זאת מ.מ. אעבלין איננה חברה באיגוד ערים לביוב חיפה, אלא מזרימה שפכיה לשפרעם, שפרעם תקלוט גם בעתיד את שפכי אעבלין ותשלם אגרת ביוב של האיגוד בגין סילוק וטיהור השפכין במכון טיהור חיפה". 11. על רקע ההתפתחות האמורה ניטשה המחלוקת בין העוררים למועצה שהונחה לפתחנו. טענתם הראשונה והמרכזית של העוררים היא כי אין להטיל עליהם היטל ביוב, משום שהם נשאו בתשלומו באופן שחל עליהם סעיף 27 לחוק הביוב. סעיף 27 מורה כי "בנכס שכבר שולמו עליו דמי השתתפות בהתקנת ביוב, לא יחוייב עוד בעל הנכס בהיטל לגבי השלב שעליו שולמו, בין שהביוב נרכש על ידי הרשות המקומית ובין שהותקן על-ידיה שנית". בסמוך נבאר על שום מה בדעתנו להיענות לטענתם המרכזית האמורה של המגדלים. דומה שהדבר מייתר את הדיון ביתרת טענותיהם של המגדלים, אך נספק עצמנו במענה קצר הדוחה את עיקר יתרת טענותיהם, והמאמץ את טענותיה של המועצה בקשר לכך. 12. וכך, טוענים המגדלים, מעיקרא, כי לא חלה עליהם כל חבות עקרונית לשאת בעלויות היטל הביוב המושת על תושבי היישוב. החזיריות ממוקמות בפאתי היישוב. משרתת אותם מערכת ביוב נפרדת שאין לה כל קשר למערכת הביוב של היישוב. משמציין, איפוא, חורי בתצהירו כי "זה לא ייתכן כי מי שגר בעיר התחתית בחיפה יתגונן בטענת פטור מהיטל ביוב מאחר ואינו מתגורר בדניה!!" (סעיף 18), משיב לו ב"כ העוררים, בסיכום טענותיו, כי התמיהה האמורה, לאו תמיהה היא. "והכי מדוע ולמה צריך תושב דניה לשלם היטל ביוב בעבור התקנת ביוב ברח' חסן שוקרי בחיפה לדוגמה?!" (סעיף 12). ברמת העיקרון הדין עם המועצה. נתנו דעתנו לעניין זה, למשל, ב-ע"א 202/03 פלצ'יק מיכאל ואח' נ' מועצה אזורית משגב (במאגרי "נבו"). הצבענו על כך כי עו"ד עופר שפיר, בספרו אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות, מורה אותנו כי "שיטת ההיטל כעולה ממהותה ... אינה יכולה שתיסוב על עבודה ספציפית, אלא על כלל העבודות שמבוצעות או מתוכננות להתבצע על ידי הרשות המקומית בקשר למערכת תשתית מסוימת. בכך גמר אומר המחוקק לשנות כליל את מהות החיוב עבור תשתית הביוב ומושא הטלתו - מחיוב על בסיס עתי, המתייחס לעבודה ספציפית, לחיוב גלובלי חד-פעמי, דמוי מס, המתייחס לכלל הוצאות הרשות בגין תשתית הביוב" (עמ' 325). משום כך, כך ציינו, ש"התפיסה, איפוא, היא תפיסה כוללת ולא תפיסה נקודתית. היא מתבססת על תחשיב כלכלי שאמור לקחת בחשבון את מכלול ההוצאות במימונו של הפרוייקט, אם הוצאות שהוצאו ואם הוצאות עתידיות צפויות" (סעיף 8). אכן, הדברים נאמרו בהקשר של מועצה אזורית, ובחינת האינטרס הכולל של כלל התושבים והיישובים במרחב שיפוטה, ואולם הדברים נכונים בכל רשות מקומית. משעה שבחרו המגדלים, איפוא, לנהל עסקיהם בתחומי המועצה, דרך עיקרון שומה עליהם לשאת בנטל בגין מכלול תשתית הביוב במועצה. ועל אותה דרך, ובמהופך, משעה שתושבי אעבלין אף הזמינו את המגדלים לנהל עסקיהם בתחומי המועצה, תוך שהם לוקחים בחשבון שעסקיהם הם "עתירי ביוב", אף הדבר האמור נלקח בחשבון שיקוליהם שעה שראש המועצה הקודם שלהם, ראה להזמינם לתחומי המועצה. על רקע זה מקובלת עלינו עמדת המועצה כי חוק העזר החדש אף נוטה חסד עם המגדלים. שהרי הוא קובע חיוב אחיד ושוויוני לכל תושבי היישוב בגין כל מטר מרובע "המשמש למגורים, מחסן, עסק, חזיריות, דירים ורפתות וכן בעד כל מ"ר של שטח מקורה". 13. ועוד דוחים אנו את מכלול הטענות הפורמליות של המגדלים באשר לדרישות התשלום שנמסרו להם. אף בעניין זה נקצר ולא נאריך. המגדלים מודעים-גם-מודעים, הן לעניין תשתית הביוב הראשונית ששימשה אותם בלבד, והן לתשתית הביוב הקיימת, הפורסת רשתה על כל תושבי היישוב. לא נגרם להם, איפוא, כל נזק מהותי שהרי מכלול טענותיהם גלוי וידוע להם ואיננו בבחינת כל הפתעה. אף הטענה אודות הצורך במתן הודעות בגין כל שלב ושלב, כבר אינה רווחת לנוכח הפרקטיקה "הפרוייקטלית" השגורה כיום בתכנון תשתיות ביוב. במצב דברים זה, כך הראינו ב-וע 1010/04 אוסנת קדם ואח' נ' המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור (במאגרי "נבו"), "מתפוגג והולך הצורך בזיקת-זמן מובהקת המתייחסת להתקנת הביוב. שהרי אם עסקינן בתחשיב גלובלי, המתחלק באופן אחיד על תושבי הרשות, והצופה פני עתיד, קשה לייחס משמעות רבה לחלוף השנים, ובעיקר ככל שעסקינן באלמנט ההסתמכות של הנישום". על המשמעות "הפרוייקטלית" בנדוננו אנו למדים מכך שהצינור הישן, והתקנתו, מוגדרים על ידי ב"כ המועצה בסיכומיו כ"שלב א'" (סעיף 3) וכי עתה מצויים אנו ב"שלב (ב) של פרוייקט הביוב" בגדרו המועצה "הקימה תחנת שאיבה, אשר מרכזת ביוב כל הכפר, ומשרתת את תושבי המשיבה, והיום כ- 80% מתושבי המשיבה מחוברים לקו הביוב" (סעיף 9). 14. על שום מה, איפוא, זוכים המגדלים בדינם? הם מגיעים אל המבוקש לנוכח פרשנותו של סעיף 27 לחוק הביוב, כשהיא משולבת במערכת הנתונים העובדתית הייחודית לפרשה שבפנינו, על מאפייניה הייחודיים והמיוחדים. 15. אכן, סעיף 27 לחוק הביוב זכה לפרשנות מצמצמת בפסק דינו החדיש של בית המשפט העליון ב-ע"א 1270/02 עיריית רמת-גן נ' מנחמי בוני מגדלי דוד רמת-גן בע"מ, פ"ד נח(2) 7 (להלן - "פרשת מנחמי"). כב' השופטת חיות ציינה שסעיף 27 נחקק לנוכח הפרקטיקה על פיה טרם חקיקתו של חוק הביוב, לא אחת נדרשו בעלי נכסים "לממן את התקנת מערכת הביוב שנועדה לשימושם" (סעיף 4). לכן נדרשה הוראת המעבר, שגולמה בסעיף 27, לנוכח העובדה ששינוי החיוב לתפיסה של "היטל", "עלול להוליד תשלומי כפל בגין התקנת ביוב". כב' השופטת חיות נדרשה, איפוא, לשאלה "מהו היקפו של הפטור הניתן על פי סעיף 27 באשר ל'נכס שכבר שולמו עליו דמי השתתפות בהתקנת ביוב'". לטעמה, "המבחן אותו יש לאמץ לעניין תחולת הפטור הוא מבחן של מהות, המוציא מגדר הפטור את המקרים המתוארים לעיל, בכללם המקרה נשוא הערעורים שבפנינו" (סעיף 6). וכך, בשורה של דוגמאות, מבארת כב' השופטת כי בעל הנכסים לא יזכה בפטור מקום שמדובר בתיקון או בשיפוץ מערכת קיימת, ואחת היא האם הדבר ניזום על ידי הרשות המקומית או על ידי בעל המקרקעין. כב' המשנה לנשיא מצא, שדחה עתירה לדיון נוסף בפרשת מנחמי ב-דנ"א 195/04 מנחמי בוני מגדלי דוד רמת-גן בע"מ נ' עיריית רמת-גן (במאגרי "נבו"), ציין כי "יש לבחון אם הקמת תשתית הביוב החדשה מהווה 'שלב ביוב' חדש (כמשמעותו בסעיף 16 לחוק הביוב) שעליו טרם שולמו דמי השתתפות; ואם הנכס, שבעליו שילמו דמי השתתפות, אינו שונה מהותית מהנכס שבגינו נדרש היטל הביוב" (עמ' 2). 16. עתה נגבש כל הנתונים שבפנינו המוכיחים בבירור כי הדין עם המגדלים. נתחיל, תחילה, במסכת העובדתית שבפנינו. לא נמצאה לנו כל הוראה טכנית המצביעה על שינוי בתשתית הביוב המשרתת את החזיריות, אגב השלב השני של חיבור היישוב לתשתית הביוב. לא זכינו לקבל כל מידע ממנו ניתן היה ללמוד כי לעת הזו, ותוך ראיה כוללת-"פרוייקטלית", נעשה שידרוג או שינוי של מערכת הביוב המשרתת את החזיריות. כאמור, דברי ההסבר לחוק העזר החדש אף אינם מזכירים את הצינור הישן, למעט איזכור היסטורי קצרצר אודות כך שאיזור החזיריות הוא אחד האזורים הבודדים ש"מבוייב". אף לא נעשה כל ניסיון, לדוגמה, לעשיית תחשיב כולל וגלובלי המעמיס עלויות על המגדלים, מחד גיסא, אך הזוקף לזכותם של המגדלים את העלויות בהם נשאו עד הנה, מאידך גיסא. והרי, לכאורה, הדברים ברורים וגלויים. עלות התקנת הצינור הישן, כך הראינו, עלתה לסך של 346,352 ₪, עובר להגשת הערר. מנגד, אין לנו כל מידע, הגם שבקלות ניתן היה לספקו, מהי העלות החודשית המצטברת ששילמו המגדלים ברבות השנים לאיגוד, במקום המועצה, בגין החוזה עמו. אכן, גם בגדר התשלום האמור צריך היה לערוך פילוח ולזכות את המגדלים רק בעלות של "התקנת הביוב", שהיא נשואת "היטל הביוב", לבין עלות "אגרת הביוב", שבה נושאים המגדלים מכל מקום. אילו היה נערך תחשיב כאמור, יכול שהוא היה מגלה הפרש פלוני לזכות המועצה ולחובת המגדלים, שיש לשקול את השתתו על המגדלים. יכול שהוא היה מגלה הפרש פלוני לחובת המועצה ולזכות המגדלים, השוללת מכל וכל את זכותה של המועצה להשית על המגדלים תשלום, שיהא אז בבחינת תשלום-כפל מובהק. 17. הנתון האמור מוליכנו לעיקר הנמקתנו לקבלת עמדתם של המגדלים. דומה שהחישוב המדויק והמדוד עליו הצבענו לעיל, לא טרד את מנוחתם של בעלי הדין, בתחילת הדרך. עובדה ניצחת היא שנוצרה ביניהם הסכמה על פיה המגדלים ישלמו לאיגוד את החיובים החודשיים במקום המועצה, לפרק זמן שלא הוגדר מראש כל עיקר. משמע, המגדלים הסכימו, דרך עיקרון, כי התשלומים האמורים ישולמו מבלי שהם יודעים מתי בכלל היישוב יתחבר לתשתית הביוב. המועצה בוודאי הסכימה לכך. הייתה, איפוא, שותפות אינטרסים מובהקת של בעלי הדין. המועצה ביקשה להגדיל הכנסותיה, שמא לספק מקום עבודה זמין לתושבי היישוב, ומשום כך הזמינה את המגדלים להקים עסקיהם בתחומה. המגדלים זכו בכך שהמועצה הקימה, לכבודם ולמענם, את תשתית הביוב הראשונית שכללה את הצינור הישן, בתורת השלב הראשון שהקדים את השלב השני. כתוצאה מכך נוצרה הפרקטיקה על פיה המגדלים שילמו כל העת את החיוב החודשי שאמורה הייתה המועצה לשלם לאיגוד. בכך, כמבואר, מימנו את היטל הביוב. הנה-כי-כן, לא זו בלבד שיש להעניק למגדלים את הפטור לפי סעיף 27 לחוק הביוב, מטעמים עובדתיים-פיזיים (לנוכח העדר כל ראיה על שידרוג הצינור הישן), אלא לנוכח ההתחייבויות ההדדיות ומערכת הציפיות שנולדו לנוכח התקשרות ייחודית זו והרקע לה. 18. לפיכך, ועל יסוד הנתונים האמורים, הננו נענים לערר של העוררים. הננו מורים על ביטול דרישות התשלום מיום 25.3.02 נשואי הערר. הננו מחייבים את המשיבה לשלם לעוררים, ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. היטל ביובאגרות והיטלי פיתוחבעלי חייםמושבים נחלות ומשקיםמשק חקלאיביוב