בלו דלק הינו מס קצוב שחל על סוגי דלק שונים, כגון נפט; גז; סולר; ובנזין. הבלו מוסדר בחוק הבלו על דלק, תשי''ח-1958. חוק הבלו קובע בסעיף 9 כי שר האוצר רשאי, באישור ועדת הכספים, להעניק פטור מיוחד והישבון של הבלו המוטל על הדלק. שר האוצר ניצל את סמכותו לפי סעיף 9 האמור והוציא את הצו, במסגרתו קבע הוראות פטור מבלו על הדלק, על פי קריטריונים של זהות הזכאי וקריטריונים שעניינם מטרת השימוש בדלק. בשנת 2005 החלה רפורמה במשק האנרגיה בישראל, במסגרת רפורמה זאת נקבע שעד סוף שנת 2009 יועלה בהדרגה הבלו על הסולר ויושווה לרמת הבלו על בנזין בעקבות הסדר הסולר הופעל מנגנון להחזר יחסי של הבלו ששולם על הדלק, למספר קבוצות משתמשים מוגדרות. להלן פסק דין בנושא החזר מס בלו על סולר: פסק-דין השופטת ע' ארבל: בפנינו עתירה של מספר חברות מסחריות ועוסקים אשר מספקים, בין היתר, שירותי הסעה בשכר לאנשים מוגבלים, לנכים ולחולים, באמצעות אמבולנסים (להלן: העותרים). העתירה מכוונת נגד צו הבלו על דלק (פטור והישבון) התשס''ה-2005 (להלן: הצו), אשר קובע הוראות פטור או החזר של סכומי הבלו המוטל על הדלק, לקבוצות משתמשים מסוימות, באופן אשר לטענת העותרים מפלה אותם לרעה. 1. בלו דלק הינו מס קצוב שחל על סוגי דלק שונים, כגון נפט; גז; סולר; ובנזין. הבלו מוסדר בחוק הבלו על דלק, תשי''ח-1958 (להלן: חוק הבלו). חוק הבלו קובע בסעיף 9 כי שר האוצר רשאי, באישור ועדת הכספים, להעניק פטור מיוחד והישבון של הבלו המוטל על הדלק. שר האוצר ניצל את סמכותו לפי סעיף 9 האמור והוציא את הצו, במסגרתו קבע הוראות פטור מבלו על הדלק, על פי קריטריונים של זהות הזכאי וקריטריונים שעניינם מטרת השימוש בדלק. בשנת 2005 החלה רפורמה במשק האנרגיה בישראל (להלן: הרפורמה). במסגרת רפורמה זאת נקבע שעד סוף שנת 2009 יועלה בהדרגה הבלו על הסולר ויושווה לרמת הבלו על בנזין (להלן: הסדר הסולר). בעקבות הסדר הסולר הופעל מנגנון להחזר יחסי של הבלו ששולם על הדלק, למספר קבוצות משתמשים מוגדרות (להלן: הזכאים). 2. בצו מפורטים התנאים הקובעים מתי קמה זכאות לקבלת הישבון על דלק המיועד למטרה מסוימת. סעיף 3א(ג) לצו קובע: " (ג) סולר אשר שולם עליו בלו ושימש בייצור הכנסה - (1) למטרה מן המפורטות בטור א' בתוספת, למעט המטרה האמורה בפרט 1(א) בה, יינתן עליו הישבון חלקי בשיעור הקבוע בטור ב' בתוספת, למי שהשתמש בדלק למטרה כאמור והוא עוסק מורשה כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן - חוק מע"מ); (2) למטרה האמורה בפרט 1(א) בתוספת בכמות העולה על 5,000 ליטרים בחודש, יינתן עליו הישבון חלקי בשיעור הקבוע בטור ב' בתוספת, למפעל שהשתמש בדלק למטרה כאמור ובכמות האמורה והוא עוסק מורשה כהגדרתו בחוק מע"מ ". בתוספת לצו מפורטים המטרות והמשתמשים אשר זכאים להישבון, לרבות שיעור הפטור לו הם זכאים. בין הזכאים לפטור בשיעורים שונים המנויים בתוספת לצו ניתן למצוא כלי רכב מנועיים שייעודם העיקרי הסעת נוסעים בשכר, כגון: אוטובוס; מונית; אוטובוס זעיר; רכבים מסחריים בעלי רישיון הובלה. כן זכאים לפטור ולהישבון על פי ההסדר כלים ומתקנים המשמשים בענפי התעשיה, הדיג והחקלאות. 3. העותרים טוענים כי בעריכת האבחנה הקיימת בצו בינם לבין הזכאים, אבחנה שאין לה כל טעם מוצדק לדידם, הפרה המדינה את חובתה לפעול בשוויון וללא אפליה. לדבריהם, התכלית העומדת ביסוד הגדרת קבוצת הזכאים, הייתה לצמצם את הפגיעה שנבעה מהעלאת הבלו על הסולר, לעוסקים שצריכת הסולר מהווה מרכיב מהותי של הוצאותיהם לצורך ייצור הכנסה. לפיכך, לא היה מקום לאבחנה בין העותרים לבין חברות שעיסוקן במתן שירותי הסעה, ובפרט אוטובוסים זעירים ומוניות אשר נכללו ברשימת הזכאים. אלה גם אלה עושים שימוש זהה ברכבים שלהם לייצור הכנסה. מדובר באפליה הפוגעת בכושר התחרות של העותרים מול הזכאים בשוק שירותי ההסעה של חולים ואנשים בעלי מוגבלויות והדבר מוביל לפגיעה בחופש העיסוק שלהם ולפגיעה בחופש התחרות. בנוסף טוענים העותרים, שהשירות שניתן על ידי האמבולנסים הוא בעל חשיבות ציבורית אשר איננה נופלת מחשיבותם של שירותי הסעה רגילים והאבחנה שעורכת המדינה בינם לבין העותרים אינה סבירה. 4. המשיבים טוענים כי לעותרים אין זכות קנויה להקלות במס, וכי לא נפל בהסדר הסולר פגם אשר מצדיק את התערבות בית המשפט. עוד הוסיפו כי טענות העותרים בדבר פגיעה בחופש העיסוק וקיומה של אפליה הן טענות כלליות ובלתי מבוססות. בנוסף, המשיבים מבהירים כי לפי הסדר הסולר הכלל הוא של מיסוי על הסולר, ואילו החריג לכך הוא ההישבון. לפיכך, מתן הקלות גורפות לכלל העוסקים המשתמשים בסולר ירוקן את הסדר הסולר מתוכן. הם מוסיפים כי גם אם המשותף לכלל הזכאים הוא שהסולר מהווה מרכיב מרכזי בייצור הכנסתם, הרציונל למתן הישבון לכל אחד מהזכאים הוא שונה. גם היקף ההישבון אינו זהה לכל הזכאים. לפיכך טוענים המשיבים, הסדר הסולר אינו פוגע בחופש העיסוק של העותרים ואינו מפלה אותם, שכן קיימת שונות רלוונטית בינם לזכאים. 5. לאחר עיון בטענות הצדדים נחה דעתי כי דין העתירה להידחות. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט לא יתערב במדיניות חברתית-כלכלית של הממשלה כל עוד לא נפל פגם חמור בהסדר שגובש או במנגנון המופעל מכוחו, דוגמת שהליך הפעלת שקול הדעת היה פגום או שההחלטה על מדיניות זו התקבלה על בסיס שיקולים זרים (ראה; בג''ץ 82/02 קפלן נ' מדינת ישראל, פ''ד נח(5) 901 (2004) (להלן: פרשת קפלן); בג''ץ 7721/96 איגוד שמאי הביטוח בישראל נ' המפקח על הביטוח, פ''ד נה(3) 625 (2001)). וכפי שאמרה השופטת פרוקצ'יה: "מדיניות כלכלית של הממשלה היא מן הפונקציות המובהקות המצויות בתחומי שיקול דעתה הרחב של הרשות המבצעת. התערבות שיפוטית במדיניות כזו היא חריגה ביותר ושמורה למקרים בהם המדיניות כרוכה בפגיעה מהותית בזכויות אדם. מרחב ההתערבות השיפוטית צר עוד יותר מקום שהמדיניות מעוגנת במעשה חקיקה של הכנסת." (בג''ץ 8803/06 גני חוגה נ' שר האוצר, פסקה 1 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה (לא פורסם, 1.4.2007)). כפי שיובהר להלן, לא נפל בענייננו פגם מהותי אשר יצדיק התערבות בית משפט זה בהסדר הסולר. 6. נקודת המוצא לדיון הינה כי לעותרים, ככל אדם, אין זכות קנויה לפטור ממס (ראה: פרשת קפלן, סעיף 13 לפסק דינו של הנשיא (בדימוס) א' ברק). הסדר הסולר קובע כלל של מיסוי הסולר. מכאן, המקרים בהם נקבעה זכאות להישבון הם בגדר חריג לכלל. השאלה הינה האם אכן, כטענת העותרים, גם הם צריכים להיכנס בגדר החריג האמור. 7. עיון ברשימת העוסקים הזכאים להישבון לפי הסדר הסולר מעלה כי אכן, כלל הזכאים להישבון משתמשים בסולר כמרכיב עיקרי לייצור הכנסתם. ואולם, זה אינו התנאי היחידי שעל פיו נמצא כי הם זכאים להישבון. כל קבוצה אשר נכללה ברשימת הזכאים, מקיימת רציונאל פרטני אשר מהווה את הסיבה להימצאותה ברשימת הזכאים להישבון. המשותף לכלל הרציונאליים הפרטניים של הקבוצות הוא בכך שהם מהווים כלי לקידום יעדים חברתיים וכלכליים. כך, למשל, הכללת סקטור התחבורה הציבורית ברשימת הזכאים - לרבות אוטובוסים, אוטובוסים ציבוריים זעירים ומוניות - מקדמת ערכים חברתיים וכלכליים באמצעות עידוד הנסיעה בתחבורה ציבורית והקטנת העומס בכבישים. קידום יעדים אלה יתרום לחיסכון עלויות למשק ויאפשר שימוש רחב בתחבורה לכלל הציבור, לרבות מיעוטי יכולת. בנוסף, יש בעידוד התחבורה הציבורית כדי להביא לצמצום מספר תאונות הדרכים ולהקטנת זיהום האוויר במדינה. כל אלה הינן מטרות ראויות שקביעת הזכאות להישבון היא בגדר אמצעי סביר להשבתן, שבידי המשיבים לנקוט (ראו גם: בג''ץ 4769/95 מנחם נ' שר התחבורה, פ''ד נז 235, 272 (2002)). סקטור אחר הזוכה להישבון הוא הסקטור היצרני. גם במקרה זה משרתת קביעת הזכאות אינטרס רחב יותר של קידום התעשיה בישראל. 8. בענייננו, גם אם פעולתם של העותרים חשובה היא, לא ניתן לומר - בהינתן שההחלטה על הזכאות נובעת מהרצון לקדם אינטרסים חברתיים וכלכליים - כי החלטת המשיבים שלא להכלילם בהסדר הסולר היא בלתי סבירה. מתן ההטבה האמורה נתון לשיקול דעת המשיבים, בידם לבחור את המטרות הראויות לקידום והעותרים לא הצביעו על כל טעם שיעיד כי ההחלטה שלא לכללם בהסדר אינה עניינית. בשולי הדברים יצויין גם כי טענה דומה שהועלתה בעתירה קודמת בפני בית משפט זה נמחקה לאחר משיכת העותרים וזאת בעקבות הערות בית המשפט (בג''ץ 324/06 מסוף העברת מסמכי מחשבים בע''מ נ' שר האוצר (לא פורסם, 17.10.2007)). 9. לא מצאתי ממש גם בטענת האפליה. העותרים ביקשו להקביל את עניינם לזכאות שניתנה לסקטור התחבורה הציבורית. ואולם, קיים שוני רלוונטי בין העותרים לבין סקטור התחבורה הציבורית אשר נכלל ברשימת הזכאים. שוני זה הוא המשמיט את הקרקע תחת טענת האפליה. 10. אוטובוסים, מוניות ואוטובוסים זעירים, הם חלק אינטגראלי ממערך התחבורה הציבורית במדינת ישראל. יש להם תפקידים אשר משלימים האחד את השני, ורק צירופם יחד מוביל להגשמת המטרה של מערך התחבורה הציבורית, והוא לספק שירותי תחבורה ציבורית לכלל האוכלוסייה בהיקפי שימוש וגובה עלות משתנים. הגופים השייכים למערך התחבורה הציבורית מפוקחים על ידי המדינה, ונקבעים עבורם מחירי הנסיעה שאותם הם יכולים לגבות (ראה: צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מחירי נסיעה במוניות) תשס''ח-2008; צו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי נסיעה בקווי השירות באוטובוסים התשס''ח-2008)). אמנם, העותרים מציעים שירותי הובלה לציבור בדומה למערך התחבורה הציבורית. למרות זאת, לא ניתן לומר כי הם נמנים על מערך התחבורה הציבורית. שירותי ההובלה שמציעים העותרים מיועדים אך ורק לציבור של חולים או אנשים בעלי מוגבלות רלוונטית, אשר זקוקים להובלה מטעמים בריאותיים. אין מדובר באמצעי תחבורה המשרת את כלל הציבור הרחב, בניגוד למערך התחבורה הציבורית. כך ברור כי אדם אשר זקוק לשירותי תחבורה כדי לנסוע למקום חפצו לא יראה באמבולנס פרטי כחלופה ממשית שתילקח בחשבון. ממילא גם היקפי השימוש בשירות שמספקים העותרים אינם זהים לאלה של התחבורה הציבורית. ראיה נוספת לשוני בין מערך התחבורה הציבורית לבין העותרים ניתן למצוא בכך שהמגבלות הקיימות על מערך התחבורה הציבורית ופורטו לעיל אינן חלות כלל על העותרים. 11. עוד יש לציין כי דווקא הקבוצה שנראה כי היא הקרובה ביותר לעותרים במאפייניה - האמבולנסים - איננה זכאית להישבון. קשה לקבל איפוא את הגזירה השווה שמבקשים העותרים לערוך מסקטור התחבורה הציבורית, עת שסקטור דומה וקרוב יותר לא זוכה בהישבון, ולא הובא בפנינו כל טעם מדוע נכון להבחין בין דין העותרים לדינם של עוסקים אחרים המפעילים אמבולנסים. בסיכומם של דברים, קיימים הבדלים רלוונטיים בין העותרים לזכאים שלכאורה קרובים אליהם במאפייניהם. משכך, לא ניתן לומר כי בפנינו יחס שונה לשווים. 12. לסיום, האבחנה שערכו המשיבים סבירה, ולקחה בחשבון מספר רב של פרמטרים שונים בכדי לקדם יעדים כלכליים וחברתיים ראויים. יוטעם כי השאלה האם סקטור המגשים יעדים חברתיים וכלכליים כאלה ואחרים ראוי שיכנס לרשימת הזכאים להישבון היא עניין לרשות המבצעת, לענות בו, וכך נעשה. על כן יש לדחות את העתירה. העותרים יישאו בהוצאות המשפט של המשיבים בסך של 10,000 ש''ח. ש ו פ ט ת השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ארבל.החזרי מסבלו (מס)סולרמיסים