גירוש עובד זר שהתחתן עם ישראלית

עובד מתאילנד, נכנס לישראל כחוק ביום 4.10.00 ושהה בארץ על-פי אשרת עבודה. העותרים הכיר אזרחית ישראלית ובשנת 2004 נישאו, לאחר היכרות של כשנה וחצי, ביום 17.10.05, בנישואים אזרחיים בקפריסין.
ביום 11.10.05 חתמו על הסכם ממון שאושר ע"י נוטריון.
בני הזוג חיים יחד בדירה שכורה באילת ומנהלים חיי אישות ושיתוף.

להלן פסק דין בנושא גירוש עובד זר שהתחתן עם ישראלית:

פסק דין

1.     העותרים ביקשו להורות למשיבים לבטל את ההחלטה מיום 20.2.08, לפיה על העותר 1 לעזוב את הארץ עד ליום 20.03.08, להכיר בנישואיהם של העותרים ולהעניק להם אזרחות ישראלית לפי סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952, לזמן את העותרים לשימוע כדין בעניינם ולהשהות את החלטת הגירוש הנ"ל עד לאחר קיום הליך השימוע. כמו כן ביקשו צו ארעי המורה למשיבים להאריך את השהייה של העותר 1 בארץ ולהימנע מגירושו עד למתן פסק דין בעתירה.
     בהחלטה מיום 3.4.08 ניתן צו ארעי במעמד צד אחד כמבוקש.

2.     לטענת העותרים:

א.     העותר 1 הינו עובד מתאילנד, שנכנס לישראל כחוק ביום 4.10.00 ושהה בארץ על-פי אשרת עבודה. העותרת 2 הינה אזרחית מישראל.
העותרים הכירו האחד את האחר באילת בשנת 2004 ונישאו, לאחר היכרות של כשנה וחצי, ביום 17.10.05, בנישואים אזרחיים בקפריסין.
          ביום 11.10.05 חתמו על הסכם ממון שאושר ע"י נוטריון.
          בני הזוג חיים יחד בדירה שכורה באילת ומנהלים חיי אישות ושיתוף.
העותר 1 עובד מיום הגיעו לארץ במסעדה באילת. מאז הגיע לארץ, שוהה העותר בארץ בסיווג ב-1 המקנה לו רשיון עבודה בארץ.
          העותרים החלו בהליך התאזרחות של העותר 1 לפי ס' 7 לחוק האזרחות.
ב-20.3.08 קיבל העותר 1 הודעה של גב' טלי כרמלי, מנהלת מינהל האוכלוסין באילת, ממנה עולה כי העותר 1 פתח בנובמבר 2005 תיק איחוד משפחות בלשכתה, ולאחר בחינת הקשר של העותרים ועיון בתיק, לא השתכנעו מכנות הקשר בין בני הזוג, ולאור זאת עליו לצאת מישראל עד ליום 20.3.08 [נספח ראשון לעתירה, לאחר התצהיר].
באותו יום נכתב על גבי אשרת העבודה של העותר 1 שהיא מבוטלת [נספח ו' לעתירה].

ב.     לטענת העותרים, רק לאחר שנתיים וחצי מיום הגשת הבקשה, ביקרו נציגי מינהל האוכלוסין בדירת העותרים ומצאו את העותר ישן על ספה מחוץ לחדר המשותף, ובקשר לכך טענה העותרת 2 כי הדבר נבע משמירה על כללי הנידה.
למחרת בבוקר, כאשר הגיעו נציגי מינהל האוכלוסין לדירה, היה זה העותר שפתח להם את הדלת. נציגי מינהל האוכלוסין בדקו את ארון הבגדים ואת מקלחת הדירה, וכלי הרחצה במקלחת וארון הבגדים, לא הותירו מקום לספק בדבר חיים משותפים יחד.
נציגי מינהל האוכלוסין התבססו בהחלטתם על שאלות שהוצגו להורי גרושה של העותרת 2, שלא היה להם שום ענין לשתף את נציגי מינהל האוכלוסין בעתיד המשותף לעותרים.
נציגי מינהל האוכלוסין נמנעו מלהזמין את העותרים לשימוע, שאילו היו עושים כן, היו נוכחים לראות כי הקשר בין העותרים חזק ביותר, ואינם בגדר מתחזים על מנת לזכות בהטבות. בהליך שימוע יוכלו העותרים להציג תצהירים של מעסיקי העותר, תצהירים של שכנים, תמונות משותפות, העותר יוכל להשמיע את גירסתו ולהשיב לכל שאלה שיישאל.
לאור זאת מבקשים העותרים שייזמנו אותם לשימוע, בו יוכלו לפרוס את טענותיהם.
     
ג.     לאחר קבלת ההחלטה הנ"ל מ-20.2.08, ביקשו העותרים באמצעות בא כוחם, מספר פעמים להגיע לשימוע.
בתאריך 4.3.08 קיבלה העותרת 2 הודעה טלפונית כי מתקיים דיון במשרד הפנים באילת בעניינם של העותרים ביום 6.3.08 בשעה 08:30.
באותו יום פנתה ב"כ העותרים במכתב למשרד הפנים באילת, בו הודיעה להם כי באותו יום היא מופיעה בדיון בבימ"ש בראשון לציון, ועל כן לא תוכל להופיע לשימוע הנ"ל, וביקשה לקיים דיון בנוכחותה בין המועדים 09.03.08 עד 12.03.08
          בסופו של דבר לא התקיים כל שימוע.

3.     המשיבים טענו בתגובה מקדמית:

א.     בתאריך 14.12.05 התקבלה בקשת העותרים לאיחוד משפחות. לעותר ניתנה אשרה מסוג ב-1 עד ליום 3.7.06.
בתאריך 12.7.06 הגישה העותרת 2 בקשה להארכת רשיון השהייה והחלפת האשרה שברשות העותר 1.
     
     ב.     בתאריך 30.7.06 נערך לעותרים שימוע שצורף כנספח א' לתגובה.
מסמך זה נושא את הכותרת "גליון רישום". בצד המילים המודפסות "מס' התיק", מופיעה בכתב יד המילה "שימוע".
בתחילת הגיליון יש שמונה שורות בהן נרשמו פרטים הנוגעים לעותרים, העובדה שהיא גרושה, העובדה שהיא הכירה את העותר בשנת 2004 ושהם התחילו להיפגש פעמיים-שלוש בשבוע והתחילו לצאת למועדונים ביחד, וכאמור שמכאן התחיל הרומן.
          בהמשך הגיליון יש רישום של שאלות ותשובות.
          לשאלה באיזו שפה הם מדברים נאמר: אנגלית, פנטומימה ועברית.
          לשאלה מה היא קנתה ליום ההולדת שלה השיבה שלא קנתה דבר.
          לשאלה מה הוא קנה לה, אמרה שנתן לה 300 ₪.
          לשאלה אם פער הגילים מפריע השיבה בשלילה.
לשאלה אם הילדים שלה מקבלים אותו, אמרה שאין לו קשר עם הילדים והם יודעים שהוא חבר ידיד שלה, כאשר הילדים הינם בני 14, 20 ו-24, ולאחר הגירושין שלה היו חילוקי דעות בינה ובין הילדים, שבעקבותיהם הם התגוררו אצל אביהם.
          בהמשך אמרה שהיא עברה ליחידת דיור ופתחה בחיים חדשים.
לשאלה מה גובה השכר של העותר 1 ומה הוא עושה עם הכסף, אמרה ששכרו 4000 ₪, שחלק מהשכר משמש להוצאות משותפות וחלק הוא שולח לאימו ולאחותו. העותר 1 אינו נשוי ואין לו ילדים.
          לשאלה אם היא מתכוונת לעשות איתו ילדים, השיבה בחיוב.
לשאלה אלו דברים משותפים יש להם, אמרה שהם רואים סרטים בתרגום לתאילנדית, שהם לא הרבה בבית, ששעות העבודה שלו הן משעה 13:00 עד 16:20, שאז יש לו הפסקה והוא חוזר לעבודה משעה 19:00 עד הלילה.

ג.      בעקבות אותו שימוע התרשם המשיב, שהעותרים אמנם מתגוררים באותו בית,
     אך כל אחד מהם חי בנפרד.
בתאריך 08.06.07 החליט המשיב במסגרת ועדה לשכתית להאריך לעותר את האשרה שהייתה ברשותו עד ליום 17.06.07.

ד.     בתאריך 29.07.07 הגישו העותרים בקשה למתן אשרת כניסה לישראל, על מנת שיוכל לצאת מהארץ, לבקר את אמו ולחזור, וביקשו להאריך את רישיון הישיבה ולהחליף את סוג האשרה. באותה עת, הוארכה האשרה מסוג ב/1 עד ליום 30.10.07.

     ה.     בתאריך 30.10.07 נערך לעותרת 2 תשאול נוסף שנרשם בטופס "גיליון רישום".
          לשאלה היכן הם גרים, השיבה שהם גרים ברח' שחמון 1.
          לשאלה איך חגגו את יום הנישואין, אמרה שעשו ארוחה אצלם בבית.
          לשאלה אם יש תמונות השיבה בחיוב והציגה תמונות.
          לשאלה מי החברים שהיו במסיבה, אמרה שהיו עדנה, שרית, מישל ואורי.
לשאלה מה הביא לה ליום הנישואים, אמרה שהם לא נותנים מתנות, שהם חוסכים כסף לקנות דירה וזה הכי חשוב.
לשאלה אם המעסיק נתן להם מתנה, אמרה שנתן להם אוכל חינם וערב חופשי לעותר 1.
לשאלה אם היו חברים של העותר 1 במסיבה, אמרה שלא, שהוא יותר מחובר אליה מאשר אליהם.
לשאלה לאן יצאו בתקופה האחרונה אמרה שבאותה שנה לא יצאו כמעט.
לשאלה מה עם עוד ילדים משותפים, אמרה שהיא מאוד רוצה בכך, אך היא ממתינה לכך שיקבל תעודת זהות ויהיה להם בית.
לשאלה מה הקשר בין תעודת זהות ובית ובין תינוק, אמרה שאם לא יקבל תעודת זהות יצטרך לעזוב את הארץ.
ביחס לגילים שלהם אמרה שהיא בת 41.5 והוא בן 37.
לשאלה איך הם מעבירים את הימים שלהם אמרה שהיא יוצאת לעבודה ב - 08:00 וחוזרת ב - 14:00 שאז הוא כבר לא בבית, הוא חוזר בשעה 16:00 להפסקה והם אוכלים יחד ו"זיגי זיגי" ורואים טלויזיה עד השעה 18:00, שאז הוא חוזר לעבודה.
לשאלה איזה מקום תופס עדי - המעסיק של העותר 1 בחיים שלהם, אמרה שהוא מאוד חשוב לעותר 1, הוא הבוס, אבא והכל. ומבחינתה "כפרה עליו", הוא נהדר.
לשאלה אם במקרה שתחליט לעבור לצפון הוא יעבור איתה, אמרה שהיא בטוחה בכך ב - 70%, ולגבי ה - 30% הנוספים יהיה משא ומתן קשה.
לשאלה למה העותר נסע לחו"ל לבד, אמרה שהוא נסע לבקר את אימו ומטעמי חסכון הוא נסע לבד.
לשאלה לאן היא נסעה, אמרה שהיא נסעה יום אחד לטאבה עם חברה שהייתה זקוקה לעידוד נפשי, פעם שניה הייתה עם חברה אחרת בימי חמישי, שישי ושבת, על מנת לנוח בעת שהעותר 1 עבד.
לגבי הנסיעה לטאבה הוא עבד באותה עת ולא ידע על כך. הוא כל הזמן רצה לבוא איתה, אך היא לא רצתה הואיל ורצתה לחסוך.
לשאלה מדוע אותם חברות לא היו במסיבה ביום הנישואין, אמרה שאלה חברות של מקום העבודה ולא כולם נכנסים אליה הבייתה.
בהמשך נאמר לה שיש הפרדה בין חברים כאלה וכאלה ויש לה ולבעלה חיים במקביל ולא ביחד, שהם נפגשים מעט מאוד ולשאלה איך היא מסבירה את הדבר, אמרה שכשהתא המשפחתי יהיה יותר חזק, יוכלו לקנות בית ולא לגור יחד ביחידת דיור שבה לא ניתן לנהל משק בית נורמלי.

ו.     באותו יום היינו ה - 30.10.07, נערך גם לעותר 1 תישאול שנרשם בגיליון רישום.
     לשאלה כמה זמן הוא חי עם אשתו, אמר - שנתיים, מיום 17.10.05.
          לשאלה איך חגגו את יום הנישואין - אמר שעשו מסיבה בבית.
לשאלה מה קנה לה, אמר שהם עשו רק מסיבה, שחברים הגיעו, אכלו וזהו.
כמו כן אמר שהוא כל הזמן מביא אוכל לבית.
לשאלה היכן התמונות מהמסיבה, אמר שאין להם.
לשאלה מי היו החברים במסיבה, אמר שהיו: עדנה, שרית, ענבר ואורי, שהם
חברים שלו ושל אשתו, בעוד שהחברים שלו לא הגיעו למסיבה, כי הם עבדו.
לשאלה מתי נסע לחו"ל, אמר שנסע ביום 06.09.07 לבד, כי לאשתו יש בעיות
בעבודה ולא הירשו לה.
לשאלה מה התוכניות שלהם בעתיד, אמר, בעת שהשאלה זו נשאלה בעברית,
שהמתורגמנית לא הצליחה לתרגם לו את השאלה לאנגלית.

ז.     בהמשך תוחקרו שני בני הזוג ביחד.

ח.     בתאריך 30.10.07 הוגשו בקשה להארכת רישיון הישיבה ובקשה לזרז מתן תעודת זהות, על מנת שיוכלו העותרים לקנות בית ולפתוח חשבון בנק משותף.
ביום 11.12.07 הוחלט להאריך את האשרה מסוג ב/1 חצי שנה נוספת, עד ליום
30.04.08.

ט.     ביום 13.01.08 נערכה בדיקה בבית העותרים, שבה התרשמו הבודקים באופן שלילי מכנות הקשר בין בני הזוג, והומלץ על הפסקת ההליך ההתאזרחות המדורג. התרשמות הבודקים הייתה, שהעותרים מתגוררים תחת קורת גג אחת, אך כל אחד מהם מנהל את חייו בחדר אחר, חפציו של העותר 1 נמצאו בסלון בלבד, בעוד שהחפצים של העותרת היו בחדר, בעת שבחדרה לא היה כל חפץ שלו, והעותר אף נמנע מלהיכנס לחדרה. כמו כן, התרשמו הבודקים שהעותרים לא תקשרו באופן תקין, הואיל והעותר אינו דובר עברית או אנגלית, או כל שפה אחרת אותה דוברת העותרת.

י.     בתאריך 20.03.08 נשלח לעותר 1 מכתב הסירוב לבקשתו, שבגינו הוגשה העתירה.


יא.     על-פי סעיף 1 (ב) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952, הסמכות למתן רישיון ישיבה ושיקול הדעת בקשר לכך מסורים לשר הפנים או למי שהוסמך לכך על ידיו. מדובר בשיקול דעת רחב (בג"צ 758/88, קנדל נ' שר הפנים פ"ד מט(4) 661). רכישת מעמד בישראל מכח נישואין, מוסדרת בסעיף 7 לחוק האזרחות, לפיו בן זוג של אזרח יכול לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות. בקשר לכך יש לשר הפנים שיקול דעת רחב, כאשר התפיסה הינה, כי אין בנישואין לאזרח כשלעצמם כדי להעניק אזרחות לבן הזוג הזר (בג"צ 753/83, כריסטופר מרק רנקין ואח' נ' שר הפנים, תק - על, 84 (3) 1114; בג"צ 3648/97 ביג'לבהן פטל ואח' נ' שר הפנים ואח', פ"ד נג (2) 728).
ביסוד הנכונות לאפשר התאזרחות של בן זוג, עומד שיקול הומניטרי של הגנה על התא המשפחתי והרצון לאפשר לבני זוג לחיות יחד, (בג"צ רנקין הנ"ל).
רציונל זה אינו מתקיים בענייננו, הואיל ולא מתקיים תא משפחתי משותף ואין כנות בקשר. במסגרת שיקול הדעת, קבע משרד הפנים נוהל של "תקופת מבחן מדורגת".
העותר היה עדין בשלבי בחינת הקשר בינו ובין העותרת ועדין לא החל ההליך המדורג.

י"ב.     עמדת המשיבים בענין היא, כי לא נפל פגם בהחלטה להפסיק את בחינת הקשר בין העותרים . בנסיבות בהן העותרים אינם חולקים חדר משותף, אלא רק חיים תחת קורת גג אחת, אינם מבלים יחד, אינם יודעים פרטים זה על זה, ויש ביניהם הסכם ממון המצביע על שמירה על רכוש נפרד לכל אחד ותלוש המשכורת של העותר 1 יש הורדה עבור דיור, דבר שאינו מתיישב עם טענתו שהוא מתגורר עם העותרת, יש בכל אלה כדי להצביע על כך שאין המדובר בנישואין כנים.






4.     הצדדים הסכימו, שיינתן פסק דין על יסוד העתירה, התגובה המקדמית של המשיבים שתחשב כאילו שהוגש כתב תשובה, וסיכומים בעל-פה ובכתב שיוגשו על ידי שני הצדדים.

5.     לאחר עיון בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים, נראה לי שהשאלה העקרית העומדת לדיון היא - אם התקיים הליך תקין של שימוע. בקשר לכך נראה לי שהתשובה הינה שלילית. התשאולים שהתקיימו בימים 30.07.06 ו - 30.10.07, אינם נראים על פניהם כשימוע אלא כתשאול. לא הוכח, כי היה זימון לשימוע לפני אותם תשאולים, ולאחר אותם תשאולים הייתה החלטה להאריך את אשרת השהייה, כך שתשאולים אלו אינם יכולים לענות אחר הצורך בשימוע שצריך היה להתקיים לאחר הביקור בבית העותרים ובטרם התקבלה החלטת הסירוב. כמו כן, נראה לי שמההיבט המהותי, התשאולים הנ"ל היו בעיקר שאלות של נציג משרד הפנים ותשובות של העותרים, ולא נטען ולא הוכח, כי נאמר להם שיש להם זכות שימוע, לא נאמר להם מה היו הראיות שהיו בידי המשיב ולא נאמר להם, כי ניתנת להם אפשרות להשמיע את טענותיהם, ככל שימצאו לנכון, בהקשר לבקשתם.

ביחס להצעה הנוספת לקיום שימוע לאחר שנשלחה החלטת הסירוב, בהתראה של
יומיים מראש, שלגביה הודיע בא-כח העותרים שהוא אינו יכול להגיע לשימוע וכי הוא
מבקש לדחות את המועד, על מנת שיוכל להגיע לשימוע, לא הייתה התייחסות מפורשת
מצד בא-כח המשיבים ביחס לתשובת המשיבים לאותה פנייה, ולא ניתן לקבוע שהיה בכך
כדי לענות על הצורך במתן זכות שימוע כדין.

להצעת בא-כח המשיבים לקיום שימוע נוסף לאחר הגשת העתירה, לא נלוותה כל הצעה
בעניין ההוצאות ולא הייתה התייחסות לבקשת בא-כח המשיבים שהשימוע הנוסף
ייעשה על ידי גורם חדש, שלא היה מעורב בענין. אף על פי כן, נראה לי שההצעה הייתה
ראויה.

לאחר ששקלתי את הענין, נראה לי כי ניתן וראוי להחזיר את ההליך לשלב שלפני קבלת
החלטת הסירוב, כך שהענין יועבר לגורם מוסמך, שידון ויחליט בענין, לאחר מתן זכות
שימוע בה תינתן לעותרים ובא-כוחם אפשרות להציג ראיות ולהשמיע טענות.
כמו כן, אני מורה, כי הגורם שיקיים את השימוע ויקבל את ההחלטה, יהיה גורם חדש
שלא הייתה לו מעורבות בהליך קודם לכן.

בשאלת ההוצאות, בהתחשב בתוצאות ההליך ובנכונות המשיבים לקיים שימוע נוסף, אני
מעמיד את סכום ההוצאות ושכר טרחת עורך דין שעל המשיבים לשלם לעותרים על סכום
של הוצאות ושכר-טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול צו גירוש

  2. מניעת הרחקה מהארץ

  3. הכרה כאזרח אריתראי

  4. אישור שהייה בישראל

  5. גירוש עובד זר שיכור

  6. זכויות בת זוג של פליט

  7. ויזת פליט - עורך דין

  8. פליטים מניגריה בישראל

  9. הגנה קבוצתית חוף השנהב

  10. זכויות מסתננים מניגריה

  11. הסעת שוהים בלתי חוקיים

  12. דחיית בקשה למקלט מדיני

  13. זכויות עובדים אריתראים

  14. פליטים מאתיופיה בישראל

  15. שהייה בלתי חוקית בישראל

  16. זכויות עובד אריתראי במסעדה

  17. זכויות סוציאליות לפליטים

  18. פליטים מחוף השנהב בישראל

  19. שחרור ממתקן כליאה בנתב''ג

  20. גירוש מסתננים מגבול מצרים

  21. אישור מיוחד לכניסה לישראל

  22. סכנת חיים עקב גירוש מהארץ

  23. מסורבי כניסה לישראל בנתב''ג

  24. דחיית בקשה למעמד פליט בישראל

  25. חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952

  26. הסתננות לישראל דרך גבול מצרים

  27. עתירה מנהלית להכיר כפליט מניגריה

  28. עבירות תעבורה של שוהה בלתי חוקי

  29. שהייה בישראל מטעמים הומניטאריים

  30. גירוש עובד זר שהתחתן עם ישראלית

  31. תקנות הכניסה לישראל, תשל''ד-1974

  32. קבלת מעמד פליט בישראל - הכרה כפליט

  33. מעצר שוהה בלתי חוקי עד תום ההליכים

  34. צו הכניסה לישראל (פטור), תשט"ז-1956

  35. זיהוי על ידי נציגת יחידת המסתננים באלמ"ר

  36. עתירה מנהלית בקשת העותרת להכיר בה כפליטה

  37. בסיום התשאול נקבע, כי העותר זוהה כאתיופי

  38. עתירה נגד גירוש שוהים בלתי חוקיים בישראל

  39. המלחמה בין אריתראה לאתיופיה פרצה בשנת 1998

  40. גירוש עובד ישראלי בחו''ל ע''י משטרת ההגירה

  41. מדיניות אי ההרחקה הנוהגת באשר ליוצאי אריתראה

  42. צו הכניסה לישראל (תחנות גבול), התשמ"ז-1987

  43. פניה לנציבות האו"ם ולאחר תשאול של נתין אריתראי

  44. עתירה מנהלית בקשת העותר להעניק לו מעמד של פליט

  45. חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954

  46. צו הכניסה לישראל (מקום משמורת מיוחד), התשס"ג-2002

  47. הוכחת נתינות של מדינה בלי לדעת את השפהשל אותה מדינה

  48. העותר אינו אריתראי אלא שמירב הזיקות שלו הן לאתיופיה

  49. צו הכניסה לישראל (מקום משמורת מיוחד), התשס"ז-2007

  50. צו הכניסה לישראל (מקום משמורת מיוחד), התשס"ח 2007

  51. צו הכניסה לישראל (מקום משמורת מיוחד), התשס"ד-2003

  52. צו הכניסה לישראל (פטור נציגי מדינות חוץ), התשמ"ח-1988

  53. טענת מסתנן לישראל בראיון זיהוי שהוא משתייך לשבט טגריניה

  54. עתירה נגד החלטת משרד הפנים הדוחה בקשה למעמד פליט בישראל

  55. צו הכניסה לישראל (תקנות גבול) (מעבר נבטים), התשס"ט-2009

  56. נערך לו ראיון על ידי האו"ם שבסיומו נקבע שהעותר אינו סודני

  57. מסתנן לישראל טען כי הוא אריתראי אולם, התברר שנולד באתיופיה

  58. חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה), התשנ"ו-1996

  59. תקנות הכניסה לישראל (דרכי גביית הוצאות גירוש), התשמ''ו-1985

  60. עתירה לקבלת מקלט מדיני בישראל - נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני

  61. לטענת העותר, הוא נולד באריתריאה אך את מרבית שנותיו חי באתיופיה

  62. הוכחת זיקה למדינה ברמה המקובלת במשפט הפלילי, מעבר לכל ספק סביר

  63. צו הכניסה לישראל (תחנות גבול) (חידוש מעבר צופר), התשנ"ז-1997

  64. תקנות מס הכנסה (קביעת דין פליט ויטנאם כדין עולה), תשמ''א-1980

  65. עתירה נגד החלטה שלא להכיר בעותר כנתין הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו

  66. האם ניתן לדחות בקשת מקלט מכוח אמנת הפליטים על הסף על סמך ראיון בסיסי ?

  67. קביעה כי מבקשת המקלט היא אתיופית ולא אריתראית ואינה זכאית למקלט בישראל

  68. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון