להלן פסק דין בנושא אכיפת צו הריסה בשטחים: פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: לפנינו שתי עתירות לאכיפת צווי הריסה וחוקי התכנון והבניה על מבנים בשטחי יהודה ושומרון. 1. בשתי העתירות שלפנינו אנו מתבקשים להורות למשיבים על הריסת מבנים שהוקמו שלא כדין בשטחי יהודה ושומרון. בבג"צ 1161/06 מדובר בשלושה מבנים שהוקמו ללא היתר בשטח C, במקום המכונה "עין סאקי", אשר כלפי שלושתם ניתנו צווי הריסה. העותרים מבקשים גם צו-ביניים עד למתן החלטה, שבו יאטמו חלק מהמבנים כדי למנוע את אכלוסם. בבג"צ 2115/06 מדובר בחמישה מבנים שנבנו בשטח C, מדרום לכפר מזרעת אל קבליה. מבנים אלו הוקמו, לפי הנטען, ללא היתר, וכנגד שלושה הוצא צו הריסה. העותרים וטענותיהם 2. העותרת 1 הינה תנועה ששמה לה למטרה להגביר את מודעותו ואהדתו של הציבור הישראלי להתיישבות היהודית באזור יהודה ושומרון. העותר 2, הינו רכז מטעם התנועה לענייני מאחזים פלשתינאיים שנבנו שלא כדין. 3. לטענת העותרים, המשיבים נכשלו כישלון מוחלט באכיפת חוקי התכנון והבניה באזור יהודה ושומרון. לשיטתם, ישנם עשרות אלפי בתים לא חוקיים באזור יהודה ושומרון, ורשויות האכיפה אוכפות את החוק רק במקרים ספורים, וגם זאת רק כדי לשמור על מראית עין של שמירת החוק. לטענת העותרים, הם פנו למשיבים מספר פעמים בבקשה שיאכפו את החוק, אולם אלו התנערו מחובתם. הם מוסיפים כי החל אכלוסם של חלק מהמבנים שנגדם הוצא צו הריסה. כן הם מציינים, כי אחד המבנים בשטח שדרומית לכפר מזרעת אל קבליה, שימש לפעילות טרור. לבסוף טוענים העותרים כי האינטרס הציבורי מורה על אכיפת צווי ההריסה וחוקי התכנון והבניה, וכי בשל העדר האכיפה התקבעה באיזור נורמה של בנייה ללא היתרים. 4. העותרים מסבירים את אי צירופם של דיירי המבנים כמשיבים עקב חוסר יכולתם לגלות את זהותם, עקב הסכנה לחייהם באזור. המשיבים וטענותיהם 5. לטענת המשיבים, שהם הגורמים המוסמכים לענין אכיפת דיני התכנון והבנייה באיזור, חלק מהמבנים ב"עין-סאקי" אינם מטופלים במסגרת הליכי פיקוח וזאת מכיוון שבנייתם בוצעה עוד בתקופה הירדנית. לגבי שאר המבנים נעשו פעולות פיקוח שונות בין השנים 1999-2001, אשר כללו, בין היתר, הוצאת צווי הפסקת עבודות והריסה וכן החרמת טובין. ביום 10.1.02 הודיע מחזיק באחד המבנים כי יקפיא את השלמת הבנייה עד למתן היתר בנייה בעניינו. מאז אותה פנייה לא בוצעה במיבנים בנייה נוספת. המיבנים רחוקים משלב השלמת הבנייה, ולא כל שכן מאיכלוס, להוציא מבנה אחד שאוכלס בעבר. אשר למיבנים אל מזרעה אל קבליה - מדובר בשלושה מיבני מגורים ושני מיבני עזר, אשר טופלו על ידי רשויות האכיפה במינהל האזרחי ביו"ש. בשנת 1996 נמסרו צווי הפסקת עבודה לשלושת מיבני המגורים, ובקשות למתן היתרי בנייה נדחו. עררים שונים נדחו, וניתנו צווים סופיים להריסת המיבנים. בענין מיבנים אלה הוגשו מספר הליכים ובהם בג"צ 7233/97 ובג"צ 7136/97, שבמסגרתו ניתן צו ביניים כנגד ההריסה העומד בעינו, במסגרת העתירה. 6. לגופם של דברים המשיבים טוענים כי הם פועלים לאכיפת חוקי התכנון והבניה באיזור, תוך הכרה בחשיבותם, אולם עקב שיקולים מורכבים הכרוכים בעניין, הכוללים, בין היתר, שיקולי בטחון, תקציב, היקף משאבים וכוח אדם, הם נאלצים לפעול על פי סדר עדיפויות אותו הם קובעים לעצמם. ניתנת עדיפות לטיפול במבנים בהם בעל קרקע מתלונן על פלישה למקרקעיו; ניתן משקל לקרבת המבנים הבלתי חוקיים לישובים, וכן לשיקולי תכנון מהותיים ושיקולי ביטחון, כגון קרבה לקו תפר, או סמיכות למקומות רגישים אחרים. מוסיפים המשיבים ומסבירים כי במסגרת סדרי העדיפויות באכיפה, ניתנת למיבנים נשוא העתירות עדיפות נמוכה, עקב העדר אינטרס ציבורי מיוחד להקדים את הטיפול בהם על פני מיבנים אחרים. לתמיכת טענתם, המשיבים מצביעים על 5784 מבנים בלתי-חוקיים שאותרו באיזור בין השנים 1997-2005, שמתוכם 1802 נהרסו, ומתוכם 1381 נהרסו על ידי המינהל. בחודשים ינואר-מרץ 2006 נהרסו עוד 74 מבנים פלסטיניים. לענין המיבנים נשוא העתירות, גם אם טרם הגיעה העת למימוש צווי ההריסה בהתאם לסדרי העדיפות הקבועים, המשיבים מודיעים כי הם מודעים לצורך לנקוט בהליכים מתאימים כנגד בנייה בלתי חוקית באשר היא, וסוגיית ההריסה של מיבנים אלה תישקל מעת לעת בהתאם לסדרי עדיפות מקובלים. המשיבים מדגישים כי אין בעמדתם הנטענת משום כונה ליתן חסינות למבנים אלו מפני פינוי עתידי והריסה. לאור האמור, הם מבקשים לדחות את העתירות. הכרעה 7. דין העתירות להדחות, וזאת עקב מרחב שיקול הדעת הרחב השמור לרשויות האכיפה בקביעת סדרי עדיפותן בביצוע החוק ויישומו הלכה למעשה. 8. אין חולק על חשיבותם של דיני התכנון והבניה. מאחורי דינים אלו עומדות תכליות חשובות של איכות סביבה, עיצוב המרחב, שימור הקרקע ואינטרסים ארוכי טווח של החברה. עמדתי על כך באחת הפרשות: בדורות האחרונים, התגברה ההכרה כי מקרקעין הם משאב ציבורי החשוף לכלייה באם ניצולו ייעשה בלא שים לב לצרכי הדורות הבאים. את מקומה של תפיסת התכנון המסורתית, אשר התירה מיצוי מירבי של ערכה הכלכלי של הקרקע בטווח הזמן הקצר, תפסו דיני התכנון המודרניים, הקשובים במיוחד לצורך בשמירה על אינטרסים ארוכי טווח של החברה, ולצורך בנקיטת גישה זהירה בהיקף ניצולה של הקרקע, מתוך אחריות ציבורית, לאומית, וחברתית, במבט להווה ולעתיד גם יחד. לפיכך, דיני התכנון כיום נותנים ביטוי גם לצורך בשימור הקרקע, ובוחנים את השפעותיהן הכלכליות, חברתיות, חלוקתיות ואקולוגיות של תכניות, לצד ההכרה בצורך בפיתוח ובבנייה. (עע"מ 2273/03 אי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע ואח' תק-על 2006(4), 3390, 3403 (2006) וכן ההפניות המופיעות שם). 9. המשיבים אינם חולקים על חשיבותם של דינים אלו, והם מכירים בצורך לתת עדיפות ראויה לאכיפתם. יחד עם זאת, הם מצביעים על שיקולים מורכבים הכרוכים בהוצאתם לפועל של דיני התכנון והבניה, שיקולים המחייבים אותם לקבוע סדרי עדיפויות של עיקר מול טפל, ושל חיוני ודחוף לעומת שולי בחשיבותו ובדחיפותו. המבנים הכלולים בעתירות אלה זכו למיקום נמוך יחסית בסדר העדיפות של האכיפה עקב העדר אינטרס ציבורי ייחודי ומיידי בהריסתם מטעמים שונים שהוסברו על ידי המשיבים. 10. הלכה מושרשת היא כי בית המשפט לא יתערב על נקלה בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת באשר לסדרי העדיפות שהיא קובעת לעצמה באכיפת החוק. התערבות בסדרי העדיפות במדיניות אכיפה של רשות מוסמכת עשויה להתרחש מקום בו הוכחה התנערות מלאה או הימנעות בלתי-סבירה מאכיפת החוק, או כאשר סדרי העדיפויות שגיבשה הרשות לצורך האכיפה נגועים בפגם של אי סבירות קיצוני, או בפגם אחר הפוגם בחוקיותם (ראו בג"צ 1555/06 קינג נ' עיריית ירושלים ואח' תק-על 2006(2), 2841, 2843 (2006); בג"צ 1019/06 המועצה האזורית מטה בנימין ואח' נ' ממלא מקום ראש הממשלה, תק-על 2006(1), 1480 (2006); בג"צ 551/99 שקם בע"מ נ' מנהל מכס ומע"מ, תק-על 2000(1) 419 (2000); בג"צ 6579/99 פילבר נ' ממשלת ישראל, תק-על 99(3), 425 (1999)). אכיפת החוק היא תפקיד המוטל על הרשויות המוסמכות והן אינן רשאיות להתנער מתפקיד זה; עם זאת, תפקיד זה מחייב לא אחת קביעת סדרי עדיפויות הבנויים על היקף הצורך ומידת היכולת. בית המשפט לא יתערב בסדרים אלה, אלא אם נפל בהם פגם: "...התפקיד של אכיפת החוק מוטל על הרשויות המוסמכות של המינהל הציבורי, ולא על בית המשפט. בידי הרשויות המוסמכות מופקדים המשאבים הנדרשים לאכיפת החוק. משאבים אלה לעולם אינם מספיקים לצורך אכיפה מלאה של כל החוקים. לכן שומה על הרשויות המוסמכות לכלכל את צעדי האכיפה במסגרת המשאבים, בהתאם למדיניות אכיפה ולפי סדרי עדיפות המשתנים עם הנסיבות. תפקידו של בית המשפט בתחום זה מוגבל. הוא אינו אמור לבוא במקום הרשות המוסמכת ולקבוע עבורה תכנית פעולה לאכיפת החוק. הוא גם לא יתן הצהרה כללית ומופשטת, כפי שהעותרת מבקשת, שחובה על הרשות המוסמכת לאכוף את החוק. פשיטא שחובה זאת מוטלת על הרשות המוסמכת. היא נובעת מן החוק, ואין צורך, אף אין תועלת, בהצהרה של בית המשפט שהרשות המוסמכת חייבת לקיים את החוק. ...בית המשפט, כרגיל, אינו אמור לבצע אלא לבקר. הוא מבקר אם אין פגם משפטי במעשה או במחדל של הרשות המוסמכת, כגון פגם של חוסר סבירות או פגם של שיקולים זרים" (בג"ץ 551/99 שקם בע"מ נ' מנהל מהכס ומע"מ, פד"י נד(1) 112, 125). והדברים חזרו ונישנו בבג"צ 1555/06 קינג נ' עירית ירושלים (שם): "רשויות אכיפת החוק אינן מתנערות מחובתן לקיים אכיפת חוק בירושלים ואף להגבירה. בראש הצוות שהוקם במשרד המשפטים לשם כך, עומד מנהל המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין, אשר המחלקה שעליה הוא מופקד הוקמה במיוחד לנושא האכיפה בכל הארץ. עתה משהוחלט לקדם את הטיפול בנושא הבניה הבלתי-חוקית בירושלים, מסור הטיפול לגורמים המקצועיים האמונים על אכיפת החוק ועל קביעת סדרי העדיפויות ביחס לאמצעי האכיפה ולהיקפה. עלינו להביא בחשבון כי המשאבים הנדרשים למילוי המשימה הם בידי הרשות המבצעת ומדיניות האכיפה נקבעת על-פי סדרי העדיפויות שהיא מציבה לעצמה; זאת על-פי מוקדי הפרת החוק, האמצעים שבידי הרשויות השונות, ועל-פי היכולת המעשית והמבצעית. בכל אלה, לא נראה להתערב כל עוד אין הרשות מתנערת מחובתה לאכוף חוק... בנסיבות האמורות, לא קמה, אפוא, עילה להתערבותנו בפעילות הרשויות המוסמכות לכך, מה גם שהן עצמן החליטו לפעול לקידום הנושא בדרגים המקצועיים" (פסקאות 3-4 לפסק דין). 11. בענייננו, המשיבים הצביעו על נתונים ברורים לפיהם מתקיימת מטעמם פעילות כוללת ורחבה של אכיפת חוקי התכנון והבניה באזור. פעילות זו מתנהלת על פי סדרי עדיפויות המושפעים משיקולים שונים שבאינטרס הציבורי. לא שוכנענו כי נפל פגם בדרך האכיפה המופעלת או בסדרי העדיפויות הננקטים, בין ככלל, ובין ביישום הפרטני לענין המיבנים נשוא העתירות שלפנינו. מתשובת המשיבים עולה כי הם שקלו את ענין האתרים הספציפיים העומדים לדיון כאן לגופם, ובחירתם להעמידם במקום נמוך יחסית בסדרי העדיפות לענין אכיפה נסמכת על טעמים שיש בהם טעם וממש. אשר על כן, דין העתירות להדחות.הריסת מבנהצו הריסהשטחי יהודה ושומרוןצווים