להלן פסק דין בנושא אזרחות ישראלית לאזרח טורקמניסטן: פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. זוהי עתירה להורות למשרד הפנים להימנע מגירוש העותרים מישראל וכן לקבוע כי הם זכאים למתן תעודת עולה והענקת אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, תש"י-1950 (להלן: חוק השבות). כן התבקש צו ביניים המורה למשיב להימנע מלגרש את העותרים עד למתן החלטה בעתירה. 2. העותר 1 (להלן: העותר) והעותרת 2, אזרחי טורקמניסטאן, נישאו בנישואין אזרחיים בעיר מארי בטורקמניסטאן, שם נולד גם בנם, העותר 3. לדבריהם, העותר הינו יהודי, בן לאם יהודיה, אשר אף עלתה לארץ בשנת 2003 ורכשה אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות. בשנת 2005 נכנסו העותרים לישראל כתיירים, והחליטו לקבוע בה את מושבם. לשם כך, פנו למשרד הפנים בבקשה למתן תעודות עולה. לטענתם, למעט בקשה כי ימציאו דרכונים תקפים, לא השיב משרד הפנים לבקשתם ולא קיבל החלטה בעניינם, ומכאן העתירה. 3. בתגובתו לעתירה, ציין המשיב כי בקשת העותר לקבלת אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, בה עוסקת עתירה זו, הינה למעשה בקשתו השניה. בקשתו הראשונה, אשר הוגשה לקונסול ישראל ברוסיה בשנת 2004 נדחתה מכיוון שציין כי יש לו עבר פלילי, אולם נמנע מלפרטו, או מלהמציא לקונסול העתק מהרישום הפלילי שלו או מגזר הדין בעניינו. מסיבה זו, לא ניתן היה לשלול את האפשרות לפיה העותר מסכן את שלום הציבור בישראל, ובקשתו נדחתה. בשונה מכך, בבקשתו השניה הצהיר העותר כי אינו בעל עבר פלילי. לדברי המשיב, בנוסף לכך, בבקשתו הראשונה רשם העותר כי הינו מוסלמי, וזאת על אף שאמו יהודיה, ואף משום כך נראה כי אינו זכאי לקבלת אזרחות ישראלית, מאחר שהמיר את דתו וכעת אינו עוד יהודי, אלא "בן דת אחרת", כמשמעות המונח בסעיף 4ב לחוק השבות. בשונה מהצהרתו בראשונה, בבקשתו השניה, ציין העותר כי הינו חסר דת. לטענת המשיב, חוסר ההתאמה בין הבקשות מעלה חשש כי בבקשת העותר השניה נמסרו פרטים כוזבים וכי היא הוגשה בחוסר תום לב. משום כך, סבר המשיב כי יש לדחות את העתירה על הסף משום חוסר תום הלב וחוסר נקיון הכפיים שבהתנהגות העותרים. לכך מתווספת, לגישתו, העובדה כי העותר לא ציין את דבר הבקשה הראשונה בעתירה, ולפיכך דין העתירה להידחות מאחר שלא ציין פרטים מהותיים אשר יש בהם כדי להשליך על עניינו. בנוסף לכך, לדברי המשיב, עוד טרם הגשת העתירה, נשלחה לעותרים הודעה כי בקשתם לקבלת אזרחות נדחתה, מפני שהעותר המיר את דתו, וכי עליהם לצאת את הארץ, ואין ממש בטענת העותרים כי לא הגיב לבקשתם. יתר על כן, לשיטת המשיב, דין העתירה להידחות אף לגוף העניין. לדבריו, הצהרת העותר על כי הוא בן הדת המוסלמית מעידה כי המיר את דתו, ועל כן אינו זכאי לקבלת אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות. 4. העותרים השיבו לתגובת המשיב, וטענו כי הצהרת העותר בדבר עברו הפלילי בבקשה הראשונה מקורה בטעות טכנית במילוי הטופס שמילא, בעת סימון התשובה לשאלה זו, וכי אין לו כלל עבר פלילי. ניסיונותיו לקבל תעודת יושר משלטונות טורקמניסטאן לא צלחו, ומשום שלמדינת ישראל אין יחסים דיפלומטיים עם מדינה זו, אין באפשרותו לפנות כעת לשלטונות לשם השגתה. לאור האמור, סבורים העותרים כי אין יסוד לטענות בדבר חוסר ניקיון כפיהם או חוסר תום ליבם. בהמשך טען העותר עוד, כי העמיד תשתית ראייתית מספקת המעבירה את נטל ההוכחה אל שכם המשיב, להוכיח כי הוא בעל עבר פלילי ומעמיד בסכנה את שלום הציבור בישראל, באופן השולל את זכאותו לאזרחות מכוח חוק השבות. גם הרישום השגוי ביחס לדתו של העותר נבע מטעות תמת לב, מאחר שסבר, בהתאם לנהוג בארץ מולדתו, כי לאומו ודתו נבחנים לפי לאומו ודתו של אביו, ולא של אמו. אין בכך כדי להעיד כי המיר את דתו, ולמעשה העותר הינו אדם חילוני שמעולם לא התעניין בדת כלשהי. הוא מעולם לא עבר טקס המרה כלשהו או קיים את מנהגי הדת המוסלמית. רק משהגיע העותר לארץ, התוועד לעובדה שדתו נבחנת על פי דת אמו, ולפיכך בטופס הבקשה השני שהגיש ציין כי לאומו יהודי. נוכח האמור, אין בסתירה בין הטפסים משום חוסר תום לב או מסירת פרטים כוזבים, ואין באמור כדי להעיד כי הינו "בן דת אחרת". לגישת העותר, מאחר שנולד לאם יהודיה ולא המיר את דתו, הרי שהינו יהודי הזכאי לקבלת אזרחות מכוח חוק השבות. 5. בדיון שהתקיים בעתירה חזרו הצדדים על עמדותיהם. לאחר הדיון, ביקש המשיב שהות נוספת לברר את שאלת קיומם של יחסים דיפלומטיים בין מדינת ישראל לבין מדינת טורקמניסטאן. בהודעות מעדכנות, הודיע המשיב כי אכן מתקיימים יחסים שכאלה, ובית המשפט החליט, בהסכמת הצדדים, כי משרד החוץ יפנה לגורמים הרלוונטיים במדינת טורקמניסטאן על מנת לקבל מידע בדבר עברו הפלילי של העותר. הבירור שנערך העלה כי אין לעותר עבר פלילי בטורקמניסטאן. נוכח זאת, הציע המשיב לקיים שימוע לעותר בנוגע להצהרתו כי הוא בן הדת המוסלמית, ואולם, העותר לא הגיע לשימוע אליו הוזמן. לאחר דיון נוסף שהתקיים בעתירה, הוחלט כי המשיב יזמין את העותר לשימוע נוסף, ויעדכן את בית המשפט בדבר תוצאותיו. בהודעת העדכון האחרונה מטעמו, הודיע המשיב כי בשימוע שהתקיים טען העותר כי אינו דתי, אינו מכיר תפילות ואינו מקיים מנהגים דתיים. כן צוין כי בירור נוסף העלה כי אין לעותר רישום פלילי אף ברוסיה, בה התגורר תקופה מסוימת, וזאת בניגוד לחשש שהתעורר בהקשר זה. לאור כל האמור, ולאחר בחינה נוספת של נסיבות הענין, החליט המשיב להעניק לעותרים אשרת שהייה ארעית מסוג א/5 למשך שנה. בתום פרק זמן זה, יוכלו העותרים לשוב ולפנות בבקשה כי תיבחן זכאותם לקבלת אזרחות ישראלית. לאור דברים אלה, עמדת המשיב היא כי העתירה מיצתה עצמה ויש למוחקה. 6. מדברי המשיב בהודעתו האחרונה, עולה כי החשש מפני הסכנה הנשקפת מן העותר נוכח אי הוודאות בנוגע לעברו הפלילי, מצא מענה. יחד עם זאת, נראה כי טרם גובשה עמדה סופית באשר לזכאות העותר לאזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, וזכאות העותרים 2 ו-3 מכוחה, וזאת לאור הצהרתו בעבר כי הוא בן הדת המוסלמית, והספק המקנן בשאלת יהדותו. יחד עם זאת, המשיב הביע נכונות לבחון עמדתו זו מחדש, בתום תקופת זמן נוספת של שנה, במהלכה יעניק לעותרים אשרת שהייה מסוג א/5. על נכונות זו יש לברך. ואולם, מהחלטת המשיב עולה כי בשלב זה, טרם גיבש עמדה סופית ביחס לזכאות העותרים לאזרחות מכוח חוק השבות. משאלה הם פני הדברים, נראה כי ההכרעה בענין זה הינה מוקדמת לעת הזו, ויש לאפשר לרשות המוסמכת להגיע להכרעה על רקע בחינה נוספת של הנסיבות לאחר מעבר זמן נוסף. בהעדר מדיניות מגובשת, נכון לעת זו, נעדר הבסיס הנדרש לצורך העברת ביקורת שיפוטית על עמדת הרשות המוסמכת (בג"ץ 5222/07 עירית חולון נ' שר הפנים, פסקה 8 (לא פורסם, 16.7.07) (להלן: ענין עירית חולון); ע"א 524/98 מדינת ישראל, משרד האוצר נ' ציון חברה לביטוח, פ"ד נב(2) 145, 152-153 (1998); בג"ץ 1008/09 גרייב נ' משרד הפנים - מינהל האוכלוסין (לא פורסם, 10.6.2009); בג"ץ 10856/07 קרייף נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 6.1.2008)). 7. לאור האמור, אין מקום להותיר עתירה זו תלויה ועומדת כל עוד לא ניתנה החלטה סופית של הרשות המוסמכת, ולאור העובדה כי ניתנה לעותרים אשרה מסוג א/5 המאפשרת להם שהייה ועבודה בישראל. הדרך פתוחה בפני העותרים להשיג בפני בית המשפט לכשתינתן החלטה סופית בעניינם, אם ובמידה שתקום עילה לכך. 8. העתירה נמחקת, אפוא, בלא צו להוצאות.משרד הפניםאזרחות