1. עניינה של הבקשה שלפנינו, עתירתה של המבקשת למתן סעדים הצהרתיים, צווי עשה וצווי מניעה נגד המשיבה. במרכזו של תיק זה ניצבת השאלה, האם המשיבה פעלה נגד התארגנות עובדיה ב"התארגנות פורצת", והתנכלה להם עקב כך. 2. המבקשת עותרת למתן הסעדים הבאים נגד המשיבה: (א). ליתן צו הצהרתי קבוע, לפיו פיטוריו של מר מתניה אבירם (להלן: "מתניה"), עובד המשיבה, בטלים ומבוטלים. (ב). ליתן צו הצהרתי קבוע, לפיו המשיבה פעלה ופגעה בהתארגנות עובדי המשיבה. כן מבקשת המבקשת לחייב המשיבה בפיצוי כספי בגין הפגיעה בהתארגנות העובדים ובעובדים המתארגנים, בשיעור של 800,000 ₪. (ג). ליתן צו מניעה המורה למשיבה לחדול מכל פעולה ו/או שינוי ו/או הרעה בתנאי העסקתם של נציגות העובדים בה. (ד). ליתן צו מניעה המורה למשיבה לחדול מכל מעקב ו/או איום ו/או העברת מסרים ישירה ו/או עקיפה לציבור העובדים על רקע התארגנותם. (ה). ליתן צו עשה המורה למשיבה להמציא לידי נציג המבקשת רשימת עובדים מלאה, הכוללת את שמם, מספר זהותם, תפקידם ומקום הצבתם. הצדדים 3. המשיבה הינה חברה המפעילה קווי תחבורה ציבורית שהופרטו עפ"י מכרזים של משרד התחבורה. המשיבה הינה חלק מקבוצת וואוליה ישראל, ומפעילה קווי תחבורה עירוניים ובין עירוניים ב-4 מרכזים: אשדוד - יבנה, מודיעין, טבריה ולוד. 4. המבקשת, הסתדרות העובדים הכללית החדשה, היא ארגון העובדים הגדול בישראל. הרקע העובדתי 5. בתקופה הרלוונטית לבקשה, המבקשת הייתה ב"התארגנות פורצת", היינו תהליך ובו הצטרפו חלק מעובדי המשיבה למבקשת, במגמה להופכה לארגון העובדים היציג במשיבה. 6. מר מתניה אבירם (להלן: "מתניה"), עובד במשיבה יותר מ-4 שנים בתפקיד נהג אוטובוס. 7. מתניה היה פעיל בהתארגנות מאז שנת 2009, בניסיון להפוך המבקשת לארגון היציג במשיבה. 8. במהלך חודש 6/09 זומן מתניה לשימוע בפני המשיבה, במסגרתו נטענו כלפיו טענות לפיהן הוא לא ביצע סריקה ביטחונית באוטובוס עליו עבד, בתום יום העבודה. בתאריך 12/06/09 נערך שימוע למתניה, כמועמד לפיטורים, ולאחר שנשמעה תגובתו של מתניה, הוחלט על המשך העסקתו במשיבה, אולם נשלל ממנו בונוס במשך שנה. 9. בעקבות ביקורת שנערכה למתניה בחודש 8/2010, במסגרת עבודתו כנהג אוטובוס, הוחלט להעמיד את מתניה שוב לשימוע, עקב אי ביצוע נוהלי החברה כדין (אי איסוף מבקרים סמויים בתחנת אוטובוס). מתניה זומן לשימוע אשר התקיים ביום 16/08/10, ולאחר השימוע החליטה המשיבה על סיום עבודתו בחברה החל מיום 17/8/10. 10. מתניה ועובד נוסף בשם אדוניה זנבה, אשר פוטר גם הוא על ידי המשיבה, עתרו במשותף בהליך פרט לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (ס"ע 4022-09-10, ס"ע 4049-09-10) בבקשה למתן צו מניעה זמני המבטל את פיטוריהם. לאחר שהתקיים דיון בפני בית הדין, הגיעו הצדדים להסכמה להשיב את שני העובדים לעבודתם במשיבה. יחד עם זאת, סוכם כי מתניה והעובד הנוסף יועברו מסניף המשיבה באשדוד לסניף לוד, לתקופה של 6 חודשים. 11. ביום 17/2/11 הסתיימה הצבתו של מתניה בסניף המשיבה בלוד, וביום 20/2/11 חזר מתניה לעבוד כנהג אוטובוס בסניף המשיבה באשדוד. 12. בתאריך 20/2/11, ביומו הראשון בעבודה בסניף אשדוד, קיבל מתניה דף סידור עבודה. במסגרת סידור העבודה הנ"ל, קיבל מתניה מספר נסיעות בקו 37 מאשדוד לרחובות ולהיפך, דרך מושב בני עייש. עובר לנסיעה באותו יום, לא קיבל מתניה תדרוך לגבי מסלולי הנסיעה. 13. את נסיעתו הראשונה צפונה ביצע מתניה דרך רח' הניצחון; לאחר מכן כאשר נסע דרומה והגיע למושב בני עייש, נסע שוב דרך רח' הניצחון, אולם לטענתו, נוסעת שביקשה לרדת טענה בפניו כי טעה במסלול הקו. מתניה פנה למפקח מטעם המשיבה לבירור המסלול, וזאת ולאור דברי הנוסעת, ולטענתו המפקח אישר שמסלול הקו שונה וכעת הוא עובר דרך רח' ערבי נחל, בשני הכיוונים. 14. בנסיעתו הבאה במסלול הקו צפונה, פנה מתניה לרחוב ערבי נחל. בכניסה לרחוב הוצב תמרור "דרך ללא מוצא". מתניה נכנס לרחוב ולאחר שהחל לנסוע צפונה ברח' ערבי נחל ולהתקדם בנסיעה הבחין כי במרכז הרחוב הוצב תמרור "אין כניסה". מתניה נקלע למצב שבו הוא נעצר עם אוטובוס מלא נוסעים במרכזו של רחוב צר במושב, כאשר לא הייתה באפשרותו לבצע פרסה או לחזור בנסיעה לאחור לפתח הרחוב. לאחר ששקל את הסיכונים החליט מתניה לנסוע קדימה, בניגוד להוראות תמרור "אין כניסה", והמשיך בנסיעה הרגילה במסלולו. 15. בתאריך 6/3/11, שבועיים ימים לאחר האירוע הנ"ל, זומן מתניה לבירור בפני מנהל סניף המשיבה, מר ודים קלבנוב, כאשר בפגישה זו נכח גם סמנכ"ל התיפעול של המשיבה מר מוטי ששון. בתאריך 8/3/11, זומן מתניה לשימוע לפני פיטורים, אשר נועד להתקיים ביום 10/3/11. לבקשת מתניה, נדחה מועד השימוע ליום 14/3/11. לאחר השימוע שהתקיים כאמור ביום 14/3/11, החליטה המשיבה לפטר את מתניה וזאת בעקבות האירוע מיום 20/2/11. במכתב הפיטורים מיום 20/3/11, ציינה המשיבה כי אינה מוכנה להחזיק בשורותיה נהג אשר אינו מבין מה פסול בהחלטה להסיע אוטובוס עם נוסעים לתוך רחוב חד-סטרי כנגד כיוון התנועה. המשיבה הסבירה כי החומרה נעוצה בראש ובראשונה בשיקול הדעת הלקוי בבחירה לנסוע כנגד תמרור "אין כניסה" וכנגד כיוון התנועה. 16. בין המבקשת לבין המשיבה הוחלפו מכתבים בנושא ההתארגנות בחברה ובנוגע לדרישת המבקשת לניהול משא ומתן לחתימה על הסכם קיבוצי. במכתבים אלה מציינת המבקשת כי המשיבה נוקטת בצעדים פסולים בניסיון לדכא את התארגנות עובדיה, ובין היתר שלחה מנהלים זוטרים ועובדים אחרים לעבור בין העובדים ולהחתימם על טפסים המבטלים את הצטרפותם למבקשת, תוך הפעלת לחץ אסור, וכן כי המשיבה הציבה על לוח המודעות טופס "דוגמא" לביטול ההצטרפות להסתדרות. עוד מציינת המבקשת במכתבים אלה, כי התקבל מכתב ממר פינסקר עופר, ממנו עולה כי קבוצת עובדים אחרת המיוצגת על ידו אינה חפצה במבקשת כמייצגת. 17. ביום 13/12/10 ניתנה תשובת המשיבה ובה דחתה הטענות שהפנתה כלפיה המבקשת בדבר מעורבותה כביכול בקשר להתארגנויות עובדים בסניף אשדוד-יבנה ואת הטענות כאילו היא פועלת להניא את עובדיה מלהצטרף למבקשת או לכל ארגון עובדים אחר. עוד טענה המשיבה, כי המבקשת לא המציאה הוכחות או אסמכתאות לטענתה כי היא ארגון עובדים יציג אצלה. עוד הוסיפה המשיבה כי אפילו היו בידי המבקשת 77 טפסי הצטרפות חתומים כדין, אין יסוד לטענתה כי היא הארגון היציג של העובדים אצל המשיבה. באשר לטענת המבקשת לפיה "הארגון הצהוב" הינו שלוחה של הנהלת המשיבה, השיבה המשיבה כי היא אינה מעורבת במאבקי כוחות בין עובדים בסניף ואין בכוונתה להתערב בהם. 18. ביום 27/4/11 הפכה הסתדרות העובדים הלאומית לארגון היציג של עובדי המשיבה. טענות הצדדים 19. בתמצית טוענת המבקשת, כי בעקבות התארגנות עובדים במשיבה, נקטה המשיבה בפעולות נגד התארגנות העובדים והצטרפותם להסתדרות. פעולות אלה קיבלו ביטוי, בין היתר, בפיטוריו של מתניה, אשר נעשו כאקט של התנכלות המשיבה לחברי הוועד, במאמציה לפגוע בהתארגנות העובדים במישור הקיבוצי, כאשר המשיבה פנתה לטקטיקה של התנכלות אישית, פרטנית כנגד חברי הוועד, ומתניה בפרט. במקביל ניסתה המשיבה לסכל את מהלך ההתארגנות כאמור, כאשר הקימה "ארגון צהוב", היינו ארגון עובדים אחר, כמתחרה למבקשת והמונהג על ידי עובדים אחרים מהסניף ואשר שם לעצמו כמטרה לבטל חברות העובדים שהצטרפו למבקשת. המשיבה דחתה כל ניסיון מצד המבקשת לניהול מו"מ לבדיקת יציגות המבקשת. לטענתה, די בפעולות אלה כדי לקבוע כי המשיבה הבהירה עמדתה כי היא נגד התארגנות עובדיה והתנהגותה היא בבחינת התנהגות אסורה המהווה פגיעה בחופש ההתארגנות. 20. לטענת המבקשת, על המשיבה מוטל נטל ההוכחה המוגבר להוכיח, כי לא פגעה בעובדים עקב התארגנותם כפי שנקבע בערעור בעס"ק 24/10 הוט טלקום בע"מ - הסתדרות העובדים הלאומית ואח', (להלן: "פסק דין הוט"). 21. באשר למתניה והאירוע שהתרחש ביום 20/02/2011, טוענת המבקשת, כי פיטורי מתניה בגין עבירת התנועה במועד הנ"ל, הינה הפלייה פסולה על רקע ההתארגנות. המבקשת טוענת כי עובר לנסיעת מתניה באותו היום איש לא תידרך את מתניה לגבי המסלול ואף איש לא תידרך אותו בנוגע לשינוי במסלול. ובאשר לאירוע, טענה המבקשת, כי בנסיבות אליהן נקלע מתניה, ההחלטה לנסוע עם אוטובוס עמוס בנוסעים, בנסיעה קדימה, בניגוד להוראת תמרות אין כניסה, כאשר לפניו כביש פנוי וטווח ראיה טוב, הינה החלטה שהייתה בנסיבות הנתונות מסוכנת פחות ואכן לאחר הנסיעה לא היו כל תקלות או אירועים חריגים. המבקשת הביאה מספר דוגמאות של עובדים, אשר עברו עבירות תנועה חמורות, אשר הורשעו ואף רישיונם נשלל, ולגביהם לא פעלו באופן החמור של פיטורים כפי שנקטו בעניינו של מתניה, ויש בכך להצביע על מעורבותם של שיקולים זרים בעת קבלת ההחלטה על הפיטורים של מתניה ולחזק את הטענה כי המשיבה פוגעת בחופש ההתארגנות. 22. המבקשת טוענת עוד, כי המשיבה מתנכלת לחברי הוועד שבה, על ידי שינוי ופגיעה בסידורי העבודה שלהם והסדרי עבודה שגרתיים נוספים. 23. לעניין ארגון עובדים מטעם, טוענת המבקשת כי מנהלים במשיבה החתימו נהגים על טפסי התפקדות לארגון העובדים האחר ומנגד מנכ"ל המשיבה נזף באותם מנהלים על שהתירו החתמת עובדים על טפסי התפקדות למבקשת. עוד נטען, כי המשיבה מפלה בין חברי הוועד במבקשת אל מול נהגים אחרים בסניף אשדוד-יבנה, וכי המשיבה רודפת ומתנכלת לחברי ועד העובדים במבקשת. 24. המבקשת טוענת, כי ניסיונות המשיבה לפרק את התארגנות העובדים, מנוגדים לחוק. לטענת המבקשת, ביטול פיטורי מתניה ומתן הצווים המבוקשים, הינם סעדים חיוניים למניעת סיכול התארגנות העובדים על ידי המשיבה. 25. לטענת המשיבה, התשתית הראייתית המונחת בפני בית הדין, בתום ההליך העיקרי מוכיחה, כי ההחלטה על פיטוריו של מתניה התקבלה משיקולים ענייניים בלבד, ללא קשר לפעילותו במסגרת המבקשת. משהוכח כי קיימת עילת פיטורים עניינית לפיטוריו של מתניה, ונוכח טיבה של עילת הפיטורים (עבירת תעבורה חמורה המצטרפת לעבר של זלזול בהוראות חוק ונהלים), אין הצדקה להעניק למתניה הגנה מיוחדת מפני פיטורים מחמת מעורבותו בהתארגנות פורצת. לחלופין, טוענת המשיבה, כי ככל שהתקיימו בעת ההליך הזמני שיקולים למתן הגנה מיוחדת לפי פסק דין הוט - אלה אינם קיימים עוד. חל שינוי נסיבות מהותי בשני אלה: התארגנות העובדים בקונקס היא עובדה מוגמרת, לא עוד "ניסיון התארגנות פורצת". מתניה אינו נמנה על חברי ועד עובדי קונקס ופיטוריו לא יסכנו בשום צורה ואופן את ההתארגנות במסגרת ההסתדרות הלאומית. 26. מתניה עבר עבירת תנועה חמורה כאשר החליט על דעת עצמו להסיע אוטובוס מלא נוסעים כנגד כיוון התנועה ברחוב חד סטרי וזאת "לאחר מחשבה ושיקול דעת". התירוצים שהועלו על ידי המבקשת הופרכו עובדתית, ובכל מקרה אין בהם להצדיק נסיעה בניגוד לכיוון התנועה ברחוב חד סטרי. טענת המבקשת כי כביכול הליך פיטוריו של מתניה בא בעקבות הודעת היציגות של המבקשת מיום 07/03/2011, הוא היפוכה של המציאות, שכן לאחר ובעקבות הבירור הראשוני שנעשה למתניה, בו התחוור לו כי נחשפה העבירה החמורה שביצע, שוגרה הודעת המבקשת, וזאת במטרה לייצר לו "חסינות" מפני פיטורים עקב המעשה החמור. 27. לטענת המשיבה, הוכח בהליך העיקרי, כי ההחלטה על פיטורי מתניה אינה הפלייה ביחס לעובדים אחרים. המשיבה הרימה את הנטל להפריך את טענת ההפליה, שעה שהביאה דוגמאות של נהגים אחרים אשר פוטרו בנסיבות פחות חמורות מאלה בגינן פוטר מתניה. 28. עוד טענה המשיבה כי מתן צו קבוע להשארת מתניה בעבודתו יעביר מסר שלילי לנהגים האחרים ויפגע פגיעה קשה במדיניות האכיפה המוגברת בה היא נוקטת ובהישגיה. 29. חומרת עילת פיטוריו של מתניה, יש בה כדי לשלול הפעלתה של אותה "הגנה מיוחדת" של התארגנות פורצת, אף בנתונים הנכונים לעת הגשת בקשת הצד, שכן חומרת העבירה שעבר מתניה והסיכון הכרוך בהתנהגותו, הינה יוצאת דופן ואין להשוותה לפרשיות אחרות שנדונו בעת האחרונה בקשר עם פיטורים בעת התארגנות פורצת. 30. באשר לטענות בדבר התנכלות לחברי ועד הפעולה - טוענת המשיבה, כי אין ולא הייתה התנכלות לנציגי עובדים על רקע מעורבותם בהתארגנות במשיבה. הראיה היא, שהמשיבה הכירה בהסתדרות העובדים הלאומית כארגון יציג של עובדי המשיבה, לאחר שהוצגו בפניה טפסי הצטרפות כדין. המשיבה טוענת כי הצליחה להוכיח באופן פוזיטיבי, כי מדובר בטענות סרק והמצאה לצרכי משפט. עובדה היא שהמבקשת לא נקטה בהליך משפטי או בצעדים ארגוניים בקשר עם ההתנכלות הנטענת - דבר המוכיח כי מדובר בטענות סרק. 31. באשר לטענה בדבר "ארגון צהוב" או "ארגון מטעם", טוענת המשיבה, כי ביום 27/04/2011, הפכה הסתדרות העובדים הלאומית לארגון היציג של עובדי המשיבה, זאת לאחר שהוצגו למשיבה כ-290 טפסי הצטרפות חתומים, המהווים למעלה ממחצית מעובדי החברה. בנסיבות אלה, מנועה המבקשת מלהעלות כל טענה באשר ליציגות של ההסתדרות הלאומית. בכל מקרה, המבקשת לא הציגה כל אסמכתא לטענת היציגות ואף אם היה ממש בטענה בדבר 130 מצטרפים למבקשת, אין בכך כדי להופכה לארגון יציג במשיבה. עדותו של מתניה בדיון שהתקיים ביום 02/06/2011, לפיה שמע ממנהל התנועה בסניף לוד, כי מנכ"ל המשיבה ומר ששון, הגיעו לסניף לוד "והתריסו" במנהל הסניף להחתים עובדים להסתדרות הלאומית, הינה "עדות כבושה", המהווה הרחבת חזית אסורה ודינה סילוק על הסף. אליבא דמשיבה, המבקשת לא הציגה ולו ראשית ראיה לטענותיה בדבר "ארגון מטעם". דיון והכרעה 32. ביום 27/03/2011, הגישה המבקשת בקשה דחופה למתן סעדים זמניים וקבועים שתכליתם מפורטת בסעיף 2 לעיל. 33. בהחלטת בית הדין מיום 03/04/2011, במסגרת הבקשה לסעד זמני, נקבע כי המשיבה לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה ולא הוכיחה כי פיטורי מתניה נבעו משיקולים ענייניים ולא עקב פעילותו, בהתארגנות העובדים, ולפיכך נעתר בית הדין לבקשה למתן צו מניעה זמני והורה להחזיר את מתניה לעבודתו במשיבה - וזאת עד שתינתן הכרעה בתיק העיקרי. 34. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 02/06/2011, במסגרת ההליך העיקרי, נשמעו מטעם המבקשת, עדויותיהם של מר קדוש שמעון, מר מתניה אבירם, מר דנין יצחק, מר חנוך יהודה ומר מיכאל לוי. מטעם המשיבה נשמעה עדותם של מר מוטי ששון ומר ודים קלבנוב. 35. המצהירים מטעם הצדדים נחקרו על תצהיריהם והצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב. סיכומי הצדדים משתרעים על עשרות עמודים ונספחים על עשרות עמודים נוספים. יצויין כבר בשלב זה כי בית הדין יתייחס בפסק הדין רק לטעונים הרלוונטיים לצורך מתן הפסק. 36. נדון תחילה במעמדה של זכות ההתארגנות, לאחר מכן בנושא פיטוריו של העובד מתניה, כמו כן נדון במשמעות המקרים והאירועים הנקודתיים שפורטו בטענות המבקשת בתמיכה לטענתה כי המשיבה בהתנהגותה ובהתנהלותה כלפי עובדיה פגעה בזכות ההתארגנות. לבסוף נתייחס לסעדים השונים שביקשה המבקשת בבקשתה. זכות ההתארגנות 37. הלכה פסוקה היא, כי מעמדה של זכות ההתארגנות, הוא כשל זכות יסוד חוקתית (ראה למשל, בג"צ 70729/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא (2) 63; עס"ק 1008/09 הורן את ליבוביץ בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לה 145). 38. במסגרת תיקון מס' 8 (בשנת 2009) לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז - 1957 (להלן: "חוק הסכמים קיבוציים") נקבעה חובת ניהול משא ומתן עם ארגון עובדים יציג, כדלקמן: "33ח1.(א) מעביד חייב לנהל משא ומתן בעניינים המנויים בסעיף 1, עם ארגון עובדים יציג לפי סעיף 3, בהתארגנות ראשונית אצלו; אין באמור בהוראות סעיף זה כדי לחייב מעביד לחתום על הסכם קיבוצי עם ארגון עובדים בהתארגנות ראשונית. (ב) בסעיף זה, "התארגנות ראשונית" - התארגנות של ארגון עובדים שהפך ליציג לפי סעיף 3, אצל המעביד". 39. כמו כן, במסגרת תיקון מס' 6 לחוק הסכמים קיבוציים (בשנת 2001), עוגנה הזכות לפעילות או לחברות בוועד עובדים או בארגון עובדים בסעיף 33ח לחוק הסכמים קיבוציים: "33ח. לכל עובד הזכות לפעול למען התארגנות עובדים בוועד עובדים ובארגון עובדים, להיות חבר בוועד עובדים ובארגון עובדים ולפעול במסגרתם". 40. בהתאם לסעיף 33י לחוק הסכמים קיבוציים, חל איסור על פגיעה בעובד, לעניין חברותו או פעילותו בוועד עובדים או ארגון עובדים, ובהתאם לכך, מעביד לא יפטר עובד, לא ירע תנאי עבודה של עובד, ולא יימנע מקבלה של אדם לעבודה, בשל אחד חברותו או פעילותו בארגון או וועד עובדים: "33י.(א) מעביד לא יפטר עובד, לא ירע תנאי עבודה של עובד, ולא יימנע מקבלה של אדם לעבודה, בשל אחד מאלה: (1) חברותו או פעילותו בארגון עובדים; (2) פעילותו לצורך הקמה של ארגון עובדים; (3) הימנעותו מהיותו חבר בארגון עובדים או הפסקת חברותו בארגון עובדים; (4) חברותו בוועד עובדים או פעילותו בוועד עובדים הפועל במסגרת ארגון עובדים; לעניין זה, יראו ועד עובדים כפועל במסגרת ארגון עובדים אם יושב ראש ארגון העובדים או מי מטעמו נתן הודעה בכתב המאשרת זאת; (5) פעילותו לצורך הקמה של ועד עובדים (ב) בסעיף זה, "תנאי עבודה" - לרבות קידום בעבודה, הכשרה או השתלמות מקצועית, פיצויי פיטורים, הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה". 41. ההלכה הפסוקה קבעה, כי ההגנה הניתנת לעובד בכל הנוגע לפעילותו או חברותו בוועד עובדים או בארגון עובדים היא מפני פגיעה בהעסקתו או בתנאיה בשל חברותו או פעילותו בוועד העובדים. בהתאם לכך, אין להעניק לעובד חסינות מפני פיטורים מטעמים ענייניים, וזאת, ככל שהמעסיק יוכיח כי אלה אינם קשורים לפעילותו בארגון או בוועד העובדים (עס"ק 24/10 הוט טלקום בע"מ נ' הסתדרות העובדים הלאומית (טרם פורסם, ניתן ביום 16/3/2010) (להלן: "פרשת הוט")). 42. מאחר שמציאות חיי העבודה מלמדת, כי במקרים רבים יפעל המעסיק לסיכול ההתארגנות, בעיקר בשלביה הראשונים, בדרך של פיטורי הפעילים, ובמקרים רבים, תוך הסוואת הסיבות האמיתיות לפיטורים, קבעה הפסיקה היפוך נטל שכנוע במקרה של טענה לפיטורים על רקע התארגנות או פעילות בוועד עובדים. נקבע, כי על המעסיק רובצת חובת ההוכחה כי בחירת המועמדים לפיטורים נעשתה מנימוקים ענייניים ולא מטעמי השתייכות לארגון עובדים. עוד נקבע, כי די בחשד שנימוקי הפיטורים אינם ענייניים על מנת להעביר את נטל ההוכחה אל כתפי המעסיק להראות, כי הליך הפיטורים נעשה כדין ומשיקולים ענייניים (עס"ק 1003/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' אי.סי.איי. טלקום בע"מ, פד"ע ל"ו ע'). 43. בהמשך, קבע בית הדין הארצי לעבודה בפרשת הוט, כי בנסיבות של טענה לפיטורים על רקע התארגנות, נטל השכנוע המוטל על כתפי המעביד, הוא נטל שכנוע מוגבר. 44. ומכאן, נעבור לבחינת המקרה שלפנינו. האם הליך פיטוריו של מתניה התקיים על רקע פעילותו בהתארגנות העובדים בסניף המשיבה באשדוד-יבנה? 45. למעשה, מטענות המשיבה עולה, כי ההחלטה על פיטוריו של מתניה התקבלו משיקולים ענייניים בלבד, ללא קשר לפעילותו במסגרת המבקשת. המשיבה טוענת כי מתניה ביצע ביום 20/2/11 עבירת תנועה חמורה עת הסיע אוטובוס מלא נוסעים כנגד כיוון התנועה ברחוב חד-סטרי, כאשר עפ"י עדותו בבקשת הצד, את ההחלטה לנהוג כך קיבל "לאחר מחשבה ושיקול דעת". המשיבה טוענת עוד בסיכומיה כי לא מתקיימים בעת הזאת התנאים המקדמיים להפעלתה של הלכת הוט שכן, אין אנו מצויים עוד "בעיצומו של הליך ניסיון התארגנות" של עובדי המשיבה, אלא במצב בו התארגנות העובדים היא עובדה מוגמרת. יש ארגון עובדים יציג ונחתם הסכם קיבוצי ראשוני. בנוסף לכך, טוענת המשיבה כי מתניה אינו "הרוח החיה" בהתארגנות העובדים. מתניה איננו חבר ועד העובדים מטעם ארגון העובדים היציג במשיבה ואינו פעיל במסגרתו. 46. גרסת המשיבה בסיכום טענותיה כי לא מתקיימים בענייננו התנאים המקדמיים להפעלתה של ההלכה שנקבעה בפרשת הוט - אינה מקובלת עלינו. 47. האבחנה שעושה המשיבה בסיכום טענותיה אינה מתיישבת עם לשון החקיקה ואף אינה מתיישבת עם חוקי מגן נוספים המעבירים את נטל הראיה. 48. העברת נטל הראיה לכתפי המעביד פורטה בחוקי מגן נוספים כגון סעיף 9 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח - 1988. כך גם בסעיף 26 ב' לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958. יצויין כי גם בסוגיות כגון טענת הפליה לרבות טענות בדבר מינויים פוליטיים מוטל בסופו של יום על המעביד להוכיח כי אין כך הם פני הדברים. 49. בפסק דין הוט נקבע כי יש לתת משקל נכבד להתנהלות המעסיק בשלביה הראשונים של ההתארגנות כלפי הפעילים המרכזיים ולבחון את המטרות והמניעים האמיתיים של אותה התנהלות. במקרה שלפנינו מדובר בטענה של התנהגות והתנכלות המעביד שמטרתה לפגוע בהתארגנות בשלביה הראשונים. לפיכך, אין כל רלוונטיות לטענה כי בעת הזו מדובר במצב בו התארגנות העובדים היא עובדה מוגמרת. אם כן ובהתאם לכך, אנו נבחן את התנהלות המשיבה בשלביה הראשונים של ההתארגנות ולא בעת הזו במצב בו התארגנות העובדים היא עובדה סופית ומוגמרת. 50. באשר לטענת המשיבה כי מתניה אינו "הרוח החיה" בהתארגנות העובדים מטעם המבקשת, גם דין טענה זו להידחות. 51. בסעיף 33 ח' לחוק ההסכמים הקיבוציים נקבע כי: "לכל עובד הזכות לפעול למען התארגנות עובדים בוועד עובדים ובהתארגנות עובדים, להיות חבר בוועד עובדים ובארגון עובדים ולפעול במסגרתם". מטרת האמור בסעיף 33 ח' לחוק ההסכמים הקיבוציים להגן על כל עובד בשל פעילותו או חברותו בוועד עובדים או בארגון עובדים ובסעיף 33 י' לחוק להגן עליו מפני פגיעה בהעסקתו או בתנאיה בשל חברותו או פעילותו לצורך הקמה של ארגון עובדים. משמע, אין כל דרישה בחוק כי העובד יהיה "הרוח החיה" בהתארגנות העובדים. כמו כן, לא יכול להיות חולק על כך, שביום 14/11/10 שלח מר חיים שייב - יו"ר הסתדרות מרחב אשדוד, מכתב למשיבה ובו ביקש לדון על כריתת הסכם קיבוצי. במכתב זה פורטו שמות חברי ועד העובדים הזמני, ובין השאר צויין שמו של מתניה בין 5 העובדים שנבחרו לוועד. משמע, מתניה היה פעיל מרכזי בהתארגנות ולפיכך לא ניתן לומר כי אין הוא זכאי להגנת הלכת הוט. 52. נזכיר, כי כבר במסגרת בקשת המבקשת לסעד זמני, אשר נדונה בפני מותב זה, נקבע בהחלטה מיום 03/04/11, כי הוכח לכאורה שהצעדים שננקטו כנגד מתניה נעשו על רקע ההתארגנות והפעילות שנקט במסגרת המבקשת. בכך די, בשלב זה ובהתאם להלכה הפסוקה, להעביר את נטל ההוכחה אל המשיבה על מנת שזו תרים את ההוכחה המוגברת המוטלת עליה, ותוכיח כי ההליך בעניינו של מתניה נעשה כדין ומשיקולים ענייניים שאינם קשורים לפעילותו במסגרת שלביה הראשונים של ההתארגנות. 53. עוד נבקש להדגיש כבר בשלב זה כי עלינו לבחון את עמדות הצדדים, בהתחשב בכך שפיטורי מתניה התרחשו לאחר הנקיטה בצעדים וניסיונות התארגנות מצד חלק מעובדי המשיבה ובמקרים כאלה אמות המידה להתערבותנו הינן שונות, שכן אין מדובר בימים כתיקונם והתנהלות רגילה של מקום עבודה. לפיכך, די בחשד או במסקנה הגיונית וסבירה העולה מהבסיס העובדתי שהובא לפנינו, כדי לבחון האם המעסיק עמד בנטל לסתור הגרסה. 54. לאחר שמיעת הראיות בתיק העיקרי, לא השתכנענו כי המשיבה הרימה את נטל ההוכחה המוגבר המוטל על שכמה ולא הוסיפה ראיות שבכוחן לשנות את ההחלטה מיום 03/04/11. 55. להלן נפרט את הנימוקים למסקנתנו. 56. מחומר הראיות שהונח בפנינו השתכנענו כי המשיבה הייתה מודעת לכך, שמתניה היה מעורב בהתארגנות העובדים במשיבה עוד בטרם פיטוריו, כעולה ממכתב יו"ר מרחב אשדוד מיום 14/11/10. 57. אין חולק על כך כי ביום 20/2/11 התחיל התובע את יומו הראשון בעבודה כנהג אוטובוס בסניף אשדוד, לאחר שהסתיימה הצבתו במשך כ-6 חודשים בסניף לוד, בעקבות ההסכמה שניתנה במסגרת סעד זמני, שהתנהל בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. אין גם חולק שמתניה לא קיבל ביומו הראשון תדרוך לגבי מסלול הנסיעה בקו 37. 58. באשר לאירוע מיום 20/2/11, מתניה העיד לפנינו פעם נוספת - בהליך העיקרי, וגם הפעם התרשמנו כי לא ניסה להתנער מאחריות והשיב לשאלות בצורה עניינית וישירה ולא התחמק או ניסה לתרץ את מעשיו. מתניה העיד בחקירתו הנגדית כי לא ידוע לו מתי נעשה השינוי במסלול קו 37 וכי לא ידע על השינוי במסלול לפני יום האירוע המדובר (20/2/11). מתניה אישר בעדותו כי לפני מעברו לסניף לוד, נסע ביום 26/1/10 שתי נסיעות בקו 37 (מרחובות לאשדוד ולהיפך), אולם ציין כי באותו היום נסע לפי אותו המסלול שהכיר. מתניה עמד על גרסתו לפיה ביום האירוע ביצע את נסיעתו הראשונה מאשדוד לרחובות (צפונה) ואת נסיעתו השנייה דרומה (מרחובות לאשדוד) מבלי להיכנס לרח' ערבי הנחל. אולם, יחד עם זאת, ציין כי בעקבות הערה שקיבל מנוסעת בנסיעה השנייה, פנה למפקח מטעם המשיבה שהיה נוכח באוטובוס, אשר ציין בפניו כי מסלול קו 37 שונה וכעת עובר דרך רח' ערבי נחל, בשני הכיוונים. לפיכך, בנסיעתו הבאה במסלול הקו צפונה, פנה לרח' ערבי הנחל; וכך השיב מתניה לשאלות שהופנו אליו בנושא זה: "ש. זאת אומרת שפעם ראשונה באותו היום נסעת במסלול הנכון כמו שהכרת, ואחר כך מבקר הכרטיסים אמר לך משהו שגרם לך לחשוב שהמסלול הוא אחר? ת. בנסיעה שאחריה מאשדוד לרחובות היה אצלי מבקר כרטיסים, נסעתי במסלול הקודם שאין בו שינוי, שזה המסלול שהכרתי, כשפניתי ונסעתי ברח' הניצחון, ופניתי שמאלה ליד בית הספר ושם הייתה בדרך כלל תחנה שהכרתי, ראיתי שהתחנה לא קיימת ואז שאלתי את הנוסעת איך אני אעצור לך פה אין תחנה, ואז הסתכלתי במראה לכיוון מבקר הכרטיסים שהוא עשה לי תנועה מה אתה עושה, ביקשתי ממנו להתקרב אלי, הוא התקרב אלי ושאל למה אני נוסע מפה, אמרתי שזה המסלול שאני מכיר, הוא אמר לי שאני צריך לנסוע ברחוב הבא ימינה לא ברחוב הניצחון שזה הרח' ערבי הנחל, שאלתי אותו ממתי השינוי, הוא אמר לי שאין שינוי, כנראה שהוא לא מכיר את השינוי וככה צריך לנסוע ברח' ערבי נחל, שאלתי אותו אז נוסעים ברח' ערבי נחל משני הכיוונים ואמר לי כן, שאלתי שוב בהדגשה לא נוסעים יותר ברח' הישן רח' הניצחון, הוא אמר לי לא... המבקר הוא סמכות בעיני הוא סמכותי הוא מכיר את המסלול וכמו שהוא אמר לי ככה עשיתי. ... כשראיתי את המבקר בהזדמנות, הפניתי את תשומת לבו על הטעות שטעיתי בעקבות ההסבר שלו, זה כמו המסלול הישן ללא שינוי." (פרוטוקול מיום 02/06/11, עמ' 37 ש' 11 - עמ' 38 ש' 2). בעקבות אותה טעות נקלע מתניה למצב שבו נכנס לרחוב ערבי הנחל בו הוצב תמרור "דרך ללא מוצא", ולאחר שהתקדם בנסיעה ברחוב הבחין כי במרכז הרחוב הוצב תמרור "אין כניסה". מתניה תיאר בבקשת הצד כי נקלע למצב של נקודת "אל חזור", שכן הוא נעצר עם אוטובוס מלא נוסעים במרכזו של רחוב צר במושב, כאשר לא הייתה באפשרותו לבצע פרסה או לחזור בנסיעה לאחור לפתח הרחוב. לאחר ששקל את הסיכונים החליט לנסוע קדימה, בניגוד להוראות תמרור "אין כניסה", והמשיך בנסיעה רגילה במסלולו. 59. במסגרת החלטתנו בבקשה לסעד זמני, הבענו דעתנו על התנהלותו של מתניה ביום האירוע, ומפאת חשיבות הדברים מצאנו מקום לציינם בשנית, כלשונם: "איננו מקלים ראש בהתנהגותו של מתניה. הוא נהג באופן מסוכן, וביצע עבירת תנועה. אנו סבורים כי מתניה כנהג מקצועי היה צריך לנהוג אחרת מאיך שנהג. לעניות דעתנו, היה על מתניה לעצור בצד, להודיע למשיבה אודות קרות האירוע ולבקש עזרה, וזאת כדי לצאת מהמצב אליו נקלע בצורה הבטוחה ביותר. אך יחד עם זאת, עמדו למתניה נסיבות מקלות. מדובר ביומו הראשון לעבודה בסניף אשדוד, התרשמנו כי מתניה לא קיבל באותו היום הדרכה לגבי המסלול ולא ידע על השינוי שחל במסלול, בנסיבות אליהן נקלע מתניה, ההחלטה לנסוע קדימה, הגם שמדובר בנסיעה בניגוד לתמרור "אין כניסה", כאשר לפניו כביש פנוי וטווח ראיה טוב יותר, הינה החלטה שבנסיבות הנתונות הייתה מסוכנת פחות, לאור המצב אליו נקלע. אם כי, אנו סבורים כי יכול היה לנהוג אחרת כאמור...". 60. גם אחרי שמיעת הראיות בתיק העיקרי, אנו עומדים מאחורי מסקנתנו זו. 61. בחקירתו הנגדית נשאל מתניה האם פנה למבקר לפני או אחרי ביצוע העבירה, מתניה השיב שהוא סבור שהפניה למבקר נעשתה לפני ביצוע העבירה. ב"כ המשיבה פנתה שוב למתניה "תיזכר טוב טוב", ומתניה השיב כי הוא לא התקשר למבקר אלא ראה אותו באוטובוס בזמן ביקורת, ואז שאל אותו האם חל שינוי במסלול. ב"כ המשיבה חזרה ושאלה את מתניה האם הוא זוכר אם זה היה לפני או אחרי שהמשיבה גילתה את העבירה, ומתניה השיב כי אינו זוכר (פרוטוקול מיום 2/6/11, עמ' 38, ש' 3-8). המשיבה גורסת כי מתניה לא פנה ביוזמתו אל המבקר בסמוך לאירוע ולפני שנתגלה ע"י המשיבה, אלא רק לאחר שהתגלה דבר העבירה. עם כל הכבוד, לא ניתן להגיע למסקנה זו מעדותו של מתניה. המשיבה לא הביאה לעדות את המבקר, על מנת לסתור את גרסתו של מתניה לפיה, השיחה עם המבקר הייתה לפני ביצוע העבירה. הלכה היא, כי הימנעות מהבאת ראיה או עדות רלוונטית, מקימה לחובתו של הנמנע מלהביא את הראיה, חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון, בשכל הישר ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועל לחובת הנמנע. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה (ר' ע"א 641/87 קלוגר - החברה הישראלית לטרקטורים וציוד, פ"ד מ"ד (1), 239, 245). הימנעות המשיבה מהבאת עדותו של המבקר שיתמוך בגירסתה כאמור, פועלת לחובתה. 62. לפיכך, אנו מקבלים את גרסתו של מתניה לפיה הוטעה על ידי המבקר, ובשל כך טעה במסלול הנסיעה ונכנס לרח' ערבי נחל. עוד נציין, כי אין כל רלוונטיות לנושא זה, שעה שהדיון בשימוע התמקד בשיקול הדעת שהפעיל מתניה בעת ביצוע עבירת התנועה. למעלה מן הצורך נציין, כי גרסאותיהם של העד דנין ושל מתניה בנוגע לבעייתיות הקיימת במקום ביצוע העבירה, מהימנות עלינו ותואמות האחת את השנייה. עדותו של מר דנין, לפיה התקשר ליחיאל (מר שירביט, י.כ.) והתריע על נהגים של המשיבה שהתבלבלו באופן דומה ונכנסו לרח' ערבי הנחל, לא נסתרה על ידי המשיבה. העד דנין עמד על גרסתו כי שיחתו עם מר שירביט קדמה לשיחתו עם מתניה בנוגע לבעייתיות הקיימת במקום. העד מטעם המשיבה, מר ששון, העיד כי המשיבה שלחה למקום את מר שירביט כאיש מקצוע מטעמה בכל הקשור לבטיחות בתעבורה (עמ' 48 לפרוטוקול, ש' 12-16). משהמשיבה טוענת כי מר דנין אינן מדייק בטענותיו לגבי נסיבות הפנייה למר שירביט, היה עליה להביא את מר שירביט לעדות. הימנעות המשיבה מהבאת העדות כאמור, פועלת גם כאן לחובתה. 63. מתניה העיד גם הוא בנושא הבעייתיות שבמקום ביצוע העבירה, כדלקמן: "אחרי שזומנתי לשימוע, התקשרתי אליו (למר דנין - י.כ.) ורציתי לבואו לשם לצלם את המקום ולשאול גם אותם וגם את השכנים האם הם נתקלו במקרים כאלה והתשובה היתה חיובית, גם הוא וגם השכנים שלו ראו אוטובוסים שנכנסים לשם בטעות. ש. סיפרת לו בדיוק מה היתה העבירה שביצעת? ת. הוא סיפר לי שהוא פגש אדם בשם יחזקאל שם והוא התריע בפניו לגבי העניין, והבנתי ממנו שבעצם הוא שמע את העבירה ואמרתי לו שמדובר בי וכנראה בגלל זה הוא בא לבדוק את המקום". (פרוטוקול מיום 2/6/11, עמ' 38, ש' 25-31). הנה כי כן, גם על פי עדותו של מתניה עולה כי פנייתו של דנין למר שירביט בנוגע לבעייתיות במקום, נעשתה עוד לפני שיחתו של דנין עם מתניה. 64. המשיבה טוענת כי אין כל בעיה בטיחותית במקום, ונסמכת לעניין זה על מכתב מיום 24/5/11 מאת מהנדס המועצה בבני עייש, אשר נכתב בהתאם לבקשתו של מר ואדים קלבנוב - מנהל סניף המשיבה באשדוד-יבנה. גם הפעם לא הובא המהנדס לעדות, התנהלות חוזרת ונשנית מצד המשיבה.ככל שהמשיבה רצתה לסתור את עדות דנין ועדות מתניה, בכל הנוגע לבעיות הבטיחות במקום, היה עליה להביא לעדות את מהנדס המועצה. אי הבאתם של מר שירביט ומהנדס המועצה לעדות, בכל הנוגע לטענות שהועלו לעניין בטיחות התנועה בצומת, לא רק שפועלת לחובתה של המשיבה, אלא מצביעה על כך שהמשיבה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, קל וחומר כאשר מדובר בנטל הוכחה מגובר. 65. ניסיונותיה של המשיבה להעלות בדיעבד טענות בדבר ההיסטוריה המשמעתית של מתניה, ובדבר מדיניות אכיפה והדרכה קפדנית במשיבה, היא בבחינת חוכמה שלאחר מעשה שכן, מדובר בטענות מאוחרות לשימוע, כאשר בזמן אמת לא הועלו הטענות במסגרת מכתב ההזמנה לשימוע. וכך עולים הדברים מעדותו של מר קלבנוב: "ש. אני מבין שביום 6.3.11 ערכתם למתניה בירור, ובעקבותיו החלטתם שצריך לערוך לו שימוע לפני פיטורין, נכון? ת. כן. ש. וראית את המכתב שהיא שלחה? ת. בוודאי. ש. הוא הכיל את הסיבה להזמנה לשימוע? ת. נכון. ש. לא היה משהו שאמרת ונשמט? ת. כן. ש. אז אתה מסכים איתי שכל מה ששמענו כאן כל היום, מעבר באדום, ועבירות משמעת, לא נכתב במכתב למתניה (נספח ב' מב' 19)? אתה מסכים שכל ההיסטוריה לא מופיעה במכתב? ת. לא מופיעה." (פרוטוקול מיום 30/3/11, עמ' 18, ש' 7-20). משמיעת עדותו של מר ששון עולה כי תהליך מדיניות האכיפה הקפדנית הסתיימה בסוף חודש מרץ 2011. וכך העיד מר ששון בנושא זה: "ש. כפי שאתה אומר שבשנתיים האחרונות מדרג המנהלים יש מדיניות שהחברה מטמיעה ליתר בטיחות? ת. בשנה וחצי האחרונות החלנו תוכנית שכוללת ניתוח תכנית הבנה של הבעיות שיש חיפוש פתרונות, נעזרנו בחברה חיצונית שמתמחה בזה, תוך כדי התהליך התחלנו לשפץ, התהליך הסתיים בסוף מרץ השנה, יש לנו עוד דרך ארוכה". (פרוטוקול מיום 2/6/11, עמ' 48, ש' 26-30). מדיניות זו אינה רלוונטית לפיטוריו של מתניה, שכן תהליך ההטמעה הסתיים בסוף חודש מרץ 2011, לאחר פיטוריו של מתניה, ללא שבא זיכרה בזימון לשימוע, בהליך השימוע, במכתב הפיטורים, ואף לא בתגובה הראשונית של המשיבה. 66. הנתבעת לא הציגה במסגרת השלמת התגובה ולו מסמך אחד בכתב בכל הקשור לנהגים אחרים שנותרו בעבודתם בעקבות עבירת תנועה שביצעו או בנוגע לנסיבות סיום עבודתם של אלה שפוטרו. כך למשל במקרה של יואל טלקר, ציינה המשיבה כי בסוף אפריל 2007 נשלל רישיונו באופן מיידי ל-60 יום, העובד לא חזר לנהוג באוטובוס וסמוך לאחר מכן, הסתיימה עבודתו בחברה. המשיבה לא צירפה כל אסמכתא בנוגע לעילה בגינה סיים מר טלקר עבודתו במשיבה, כגון מכתב פיטורים. בכל מקרה המשיבה אינה מכחישה את חומרת העבירה שעבר מר טלקר, היינו פגיעה בהולך רגל. במקרה של ניסים כהן, ציינה המשיבה כי התאונה בה היה מעורב התרחשה בשנת 2005, ותיקו במשיבה נקי מעבירות תנועה, בטיחות או משמעת. גם כאן הנתבעת לא הכחישה ולא התייחסה לעבירה אותה עבר מר כהן - פגיעה בהולך רגל, בגינה לא פוטר מעבודתו. נזכיר כי ההיסטוריה המשמעתית של מתניה לא היוותה חלק מן העילות לפיטוריו, ולכן אין כל רלוונטיות לעברו הנקי של מר ניסים כהן. גם לגבי מר יעקובי אשר חצה צומת ופגע ברכב ופצע נוסעים, המשיבה אינה מכחישה את העובדות הנטענות ושוב מעלה את נושא ההיסטוריה המשמעתית של העובד. 67. עינינו הרואות, בעוד שמתניה לא גרם לתאונה או לפגיעה בהולכי רגל ורישיונו לא נשלל, פעלה עימו המשיבה באופן החמור של פיטורים. לעומת זאת, למרות נהיגתם של עובדים אחרים אשר פגעו בהולכי רגל ועברו עבירות תנועה חמורות ורישיונם נשלל, וכנגדם המשיבה לא פעלה באותה חומרה. הוכח בפנינו כי המשיבה לא נהגה בשוויון והתנהלותה מובילה למסקנה כי די בכך להוות חשד כי פיטוריו של מתניה הינם ממניעים פסולים ושאינם ענייניים. חשד זה לא נסתר בראיות ממשיות ובטיעונים משכנעים, והמשיבה לא עמדה בנטל ההוכחה המוגבר המוטל לפתחה. 68. כל אלו מביאים למסקנה, כי לולא מתניה היה מעורב בהתארגנות העובדים, ספק אם היה מפוטר. אנו סבורים, כי יש בכך להצביע על מעורבותם של שיקולים זרים בעת קבלת ההחלטה על פיטורים. 69. משאלו הם פני הדברים, ולאור כל האמור לעיל במצטבר, מגיעים אנו למסקנה, כי הליך פיטוריו של מתניה התקיים על רקע פעילותו בהתארגנות העובדים במשיבה. הטענות בדבר "התנכלות" לחברי ועד הפעולה 70. המבקשת טוענת כי המשיבה פוגעת בהתארגנות עובדיה באמצעות הקמתו של ארגון עובדים "מטעם", אשר בהמשך שוייך בסיועה של המשיבה לארגון עובדים ארצי. עוד טוענת המבקשת, כי המשיבה מתנכלת לחברי הוועד של המבקשת, על ידי שינוי ופגיעה בסידורי העבודה שלהם והסדרי עבודה שגרתיים נוספים. 71. המבקשת מפרטת כי מנהלים במשיבה החתימו נהגים על טפסי התפקדות לארגון העובדים האחר, ומנגד - מנכ"ל המשיבה נזף באותם מנהלים על שהתירו החתמת עובדים על טפסי התפקדות למבקשת. לעניין ארגון העובדים "מטעם", מוסיפה המבקשת, כי בהתאגדות שנערכה בזמן מקביל ע"י המבקשת, בחברה אחות של המשיבה, נדרש כחודש תכתובות עד שהמשיבה הואילה להכיר ביציגותה של המבקשת, וחודש נוסף עד שתואמה פגישת משא ומתן ראשונה, ומנגד - המשיבה דנן הכירה ביציגותו של ארגון העובדים האחר / "מטעם", תוך יממה אחת. עוד הוסיפה המבקשת וטענה כי בהתאגדות בירושלים, המתינו העובדים חודשיים מיום ההודעה על יציגותם עד לקיום ישיבת משא ומתן ראשונית; ומנגד, במשיבה כאן, תוך שלושה שבועות מיום ההודעה על יציגות נכרת "הסכם הבנות" שנרשם כהסכם קיבוצי. אליבא דמבקשת, המשיבה רדפה ואף שלחה מכתבי איום מעורכי דין לחברי ועד העובדים בסניף אשדוד יבנה, מששמעה שהם עוברים בין העובדים ומשכנעים אותם לשבות במסגרת סכסוך עבודה; ומנגד - המשיבה אף לא ביררה טענות של חברי ועד העובדים על תקיפה ואיומים מצד חברי הארגון המתחרה. כמו כן, המשיבה מינתה את חברי הארגון "מטעם" לתפקידי מפתח המשפיעים על רווחת העובדים ופעילויות תרבות בו. 72. מנגד טוענת המשיבה כי המבקשת לא הוכיחה ולו בראשית ראיה יחס מתנכל למי מהעובדים המתארגנים או איום על אותם עובדים שלא להצטרף למבקשת או מעורבות כלשהיא של המשיבה בהחתמת נהגים על טפסי התפקדות לארגון העובדים האחר, והכחישה מכל וכל הטענה כי מנכ"ל המשיבה נזף באותם מנהלים שהתירו החתמת עובדים על טפסי התפקדות למבקשת. המשיבה ציינה כי טיעוני המבקשת בנושא זה רצופים בטענות גורפות והינן לא יותר מאשר סיסמאות ריקות מתוכן. 73. המשיבה חזרה והדגישה בסיכומיה כי אף אם תתקבל טענת המבקשת לפיה הלכת "הוט" חלה אף לעניין טענות "ההתנכלות" - אזי, אף על פי הלכת "הוט" תנאי להיפוך הנטל הוא כי המבקשת הרימה נטל ראייתי בדבר קיומו של חשד ל"התנכלות". לטענת המשיבה, לא רק שלא הורם הנטל הראשוני הנ"ל על ידי המבקשת, אלא שהמשיבה הצליחה להוכיח באופן פוזיטיבי כי מדובר בטענות סרק ובהמצאה לצרכי משפט, כאשר טענות המבקשת לעניין זה נטענות ללא כל פרטים וללא בדל מסמך התומך בהן. 74. נשאלת השאלה האם הוכחו הטענות בדבר התנכלות לחברי והפעולה? האם ניתן להטיל על המשיבה כמעסיק את האחריות להקמת הארגון האחר? האם ניתן לקבוע כי המשיבה או ההנהלה הייתה מעורבת במעשיו של הארגון האחר או כי עודדה פעילותו ולכן אחראית לה ולפיכך יש לראותה כמי שמנעה התארגנות עובדים מטעם המבקשת? 75. המבקשת מפנה למספר מקרים אשר לטענתה תומכים בגירסתה כי המשיבה מתנכלת לחברי הוועד של המבקשת, על ידי שינוי ופגיעה בסידורי העבודה שלהם והסדרי עבודה שגרתיים נוספים. 76. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו בפנינו, אנו בדעה כי המשיבה הוכיחה כי לאף אחד מעובדי המשיבה אין זכות לסידור או לקו מסוים וקבוע. משמיעת הראיות השתכנענו כי סידורי העבודה והקווים אליהם משובצים הנהגים משתנים בהתאם למפת התנועה המשתנה, לאילוצי כח אדם ולצרכיה של המשיבה. בעניין זה העיד מר מוטי ששון, מנהל התפעול של המשיבה, כדלקמן: "...אנחנו אומרים שאין זכות קנויה, אנו מתכוונים שאנחנו מכוונים לעשות את החיים קלים כמה שיותר לכולם, מטבע הדברים אי אפשר שכל הזמן יהיה לכולם נוח, ותמיד יהיה מישהו שירגיש שהוא פגוע ושלא בצדק, אנחנו בסופו של דבר מפעילים מערכת שצריכה למלא מחויבויות שלנו, שירות שיוצא בזמן וחוזר בזמן וכדו'... לנו יש מחוייבות לבצע קווים, במטה החברה יש מח' הנדסת תנועה. שלא יודעת שמות של אנשים ולא קשורה לאף סניף, היא יושבת מול מחשב ומייצרת מפת תנועה, היא יושבת ועושה אופטימיזציה שאין בהם לא שמות נהגים ולא מספרי אוטובוסים, מפת הריבועים משתנה מהרבה סיבות, בגלל משרד התחבורה וכדומה ומידי פעם נשלחת מפה חדשה לסניף. בסניף נעשה תהליך נוסף שבו יש מחברים את האוטובוסים והאנשים למפת הריבועים הזאת, ושם יש אילוצים נוספים, שאחד חולה, אחד במילואים או רכב במוסך. זה תהליך שנעשה בכמה מקומות, להגיד שמתנכלים לאיקס או וואי...". (פרוטוקול מיום 2/6/11, עמ' 49, ש' 18-30). 77. טענת המבקשת לפיה, כאשר מפעילה המשיבה את זכותה לסידור העבודה ביחס לחברי ועד הפעולה, עסקינן בסידור מפלה הנובע מהתארגנות העובדים, לא הוכחה. המשיבה מנגד, הציגה שורה של דוגמאות הנתמכות במסמכים, המצביעים על שינויים בסידורי עבודה שנערכו לנהגים אחרים בסניף, אשר אינם נמנים על הפעילים מטעם המבקשת ובחלקם הינם חברי הארגון האחר. 78. להלן נפרט את הנימוקים למסקנתנו. 79. בנוגע לעובד - מר חנוך יהודה, טוענת המבקשת, כי במשך 4 שנים היה לו סידור עבודה קבוע המאפשר לו לצאת מוקדם בימי חמישי לצורך לימודי נהיגה, וזאת על פי סיכום עם הנהלת הסניף. לאחר הכרזתו כיו"ר ועד העובדים, השתנה הסידור כך שלא התאפשר לו לצאת מוקדם ביום חמישי. יודגש כי המבקשת לא צירפה כל אסמכתא או אישור מטעם הנהלת סניף המשיבה להסדר הנ"ל. על פי עדותו של מנהל הסניף, מר ודים קלבנוב, לא התבקש ולא ניתן אישור הנהלת הסניף להסדר הנ"ל (סעיף 64.3 להשלמת התגובה לבקשת צד). בחקירתו הנגדית ציין מר יהודה חנוך, כי לא המציא אישור על לימודים למנהל הסניף (עמ' 42 לפרוטוקול, ש' 27-31), לטענתו מסר האישור לסדרנים, אולם כאמור לא הוצג בפני בית הדין אישור על לימודים כאמור. 80. לבקשת הצד של המבקשת צורפו שני דוחות שעות עבודה של מר יהודה חנוך - לחודש מאי 2010 ולחודש ינואר 2011 (מב/14). מעיון בדוחות שצירפה המבקשת עולה כי מר יהודה סיים לעבוד בימי חמישי בחודש מאי 2010 בשעה 15:55, ואילו בדוח חודש ינואר 2011 סיים לעבוד בימי חמישי בשעה 17:45. כאן המקום לציין כי במסגרת חקירתו הנגדית של מר יהודה, הגישה המשיבה סידורי עבודה של מר יהודה בימי חמישי, בשנים 2008 (מש/28) ו-2009 (מש/29, מש/30). עיון בסידורי העבודה שהציגה המשיבה מצביע על כך כי בימי חמישי בתקופה הנ"ל, מר יהודה נסע במסלול אחרון בשעה 17:05 או 17:22. הנה כי כן, המשיבה סתרה באמצעות מסמכים שהציגה את גירסתו של מר יהודה, לפיה היה הסדר קבוע שבו הוא יצא מוקדם יותר בימי חמישי. 81. המבקשת הציגה דו"ח אחד בלבד מתוך תקופת עבודה של 4 שנים, ואילו המשיבה הציגה מספר דוחות הסותרים את הטענה בדבר סידור קבוע כאמור. 82. יתרה מזו, בחקירתו הנגדית של מר יהודה, הודה בפה מלא כי סידור העבודה לחודש ינואר 2011 (מב/14), שמועדו לאחר שנבחר כנציג ועד מטעם המבקשת, נחשב לסידור טוב, ובלשונו: "ש. אני מפנה אותך לסידור שלך מב/14, מחודש 1/11, שבו בטור בצד ימין אתה מתחיל בשעה 06:00 ומסיים בשעה 18:00 תאשר שלפי התיאור שתיארת זה נחשב לסידור טוב? ת. כן. אני הייתי עושה בסידור הזה רק קווים מהירים, אלה קווים הכי נוחים שיש בסידורים". (פרוטוקול מיום 2/6/11, עמ' 42, ש' 4-6). 83. המבקשת העלתה לראשונה בסיכומיה טענה חדשה לפיה, שיבוצו של מר יהודה לבצע את קו 37 היא שמהווה את הפגיעה בו, מאחר שמדובר בקו שאינו מהיר או ישיר. המשיבה בסיכומיה מתנגדת להעלאת טענה זו בשלב בו הועלתה, משום הרחבת חזית. טענה זו של המבקשת דינה להידחות על הסף, משלא נטענה כלל על ידי המבקשת בבקשת הצד והועלתה לראשונה רק בסיכומי המבקשת. למעלה מן הדרוש נציין, כי טענה זו שהועלתה בסיכומים נסמכת על חילופי הדברים הבאים העולים מחקירתו הנגדית של מר יהודה: "ש. אתה נוהג בקו 37. ת. בסידור החדש האחרון כן. מאז ששינו לי את הסידור אני עושה את קו 37. ש. ממתי זה? ת. מאז שגילו שאני ברשימה של הוועד, לפני כ-3 חודשים. (פרוטוקול מיום 2/6/11, עמ' 42 ש' 32 - עמ' 43 ש' 3). עינינו הרואות, המבקשת לא העלתה נושא זה ביוזמתה. כמו כן, גם מתניה ביצע את קו 37 לפני ואחרי ההתארגנות, ולא נטען לגביו או לגבי חבריו האחרים, במסגרת הבקשה, כי מדובר בקו קשה במיוחד או כי ביצוע קו זה מהווה פגיעה בעובדים אלה. 84. דוגמא נוספת אליה מפנה המבקשת נוגעת לעובד מיכאל לוי. בבקשת הצד טוענת המבקשת כי מר לוי שובץ לעבוד במשמרות לילה וכי הוצב בקווים חדשים, קשים יותר לביצוע, מאלה להם הורגל וביצע באופן סדיר. 85. מעיון במכתב ב"כ ההסתדרות מיום 19/12/10, סעיף 5 (מש/11), עולה כי תחילה נטען כי ביום 15/12/10 הודיע מנהל התנועה למר לוי, כי מעתה ואילך הוא עובר לעבוד משמרות לילה בלבד. משמיעת עדותו של מר לוי למדנו שהוא שובץ פעם אחת בלבד למשמרת לילה, ביום חמישי אחד ולא יותר (פרוטוקול מיום 2/6/11, עמ' 44, ש' 8-10), לטענת המשיבה אף למשמרת יחידה זו לא התייצב (סעיף 65.1 להשלמת התגובה לבקשת הצד). בפני מר לוי הוצגו סידורי העבודה של מר חיים וקנין (מש/22), משטענה המבקשת לגביו בבקשת הצד כי היה ממובילי הארגון "הצהוב" (האחר), מעיון בסידורי העבודה של מר ועקנין עולה כי הוא נדרש לבצע משמרת לילה פעמים בחודש. מר לוי נדרש להסביר בחקירתו הנגדית, כיצד מתיישבת הטענה להפלייתו על רקע סידורי העבודה של מר ועקנין, וכך העיד: "ש. אני מפנה למש/122 (מש/22, י.כ.), אלה סידורי העבודה של חיים וקנין שהוגדר ממובילי הארגון הצהוב, אני מפנה לסידור עבודה שלו לחודש 12/10? ת. מה לי ולחיים וקנין? ש. זה האויב הגדול. בסידור העבודה של חיים וקנין ב-12/10 שהוא יום חמישי בשבוע מופיעה משמרת שמסתיימת ב-05:00 בבוקר, תאשר לי שזה אותו סוג משמרת? ת. כן. ש. אני מפנה אותך ליום 30/10 תאשר שגם בסידור זה הוא מבצע את אותו סוג משמרת? ת. מאיפה אני יודע, אי (אני - י.כ.) לא סדרן". (פרוטוקול מיום 2/6/11, עמ' 44, ש' 15-22). לאור כל המקובץ עולה כי גם עובד שהיה ממובילי הארגון האחר ביצע משמרות לילה בימי חמישי, ומר לוי לא נתן כל הסבר המניח את הדעת כיצד מתיישבת טענת ההפליה הנ"ל עם סידור העבודה של מר וקנין חיים. 86. בבקשת הצד טענה עוד המבקשת, בהתייחס למר לוי, על שינוי בסידור עבודה קבוע, לרבות מעבר לעבודה בשעות לילה. גם כאן המשיבה הצליחה לסתור הטענה משהציגה סידורי עבודה של מר לי (מש/25), מהם עולה כי לא חל שינוי מהותי בדפוס שעות העבודה של מר לוי. כך למשל דו"ח פירוט שעות העבודה לחודש נובמבר 2010 (מב/25), טרם השינוי הנטען, מגלה כי מר לוי עבד בחודש זה מספר לא מועט של ימים עד השעה 22:55 (בימים 3, 7, 8, 9, 16, 18, 21, 22, 23 לחודש). מאידך, דוחות השעות שלאחר חודש דצמבר 2010, מצביעים על כך כי מר לוי המשיך לעבוד באופן דומה, היינו בשעות הבוקר, הצהריים והערב, ולא רק בשעות לילה. ביה"ד לא התרשם כי חל שינוי מהותי בדפוס שעות העבודה של מר לוי לאורך התקופה מנובמבר - מרץ 2011. עוד נוסיף, כי לאור מסקנתנו, כפי שפורטה לעיל, לפיה החלפת קווים לנהגים היא עניין שבשגרה ונגזרת ממפת התנועה המשתנה, לא מצאנו ממש בטענת המבקשת על שינוי בסידור העבודה של מר לוי. יובהר כי בפני בית הדין לא פורטו מה הם אותם קווים המוגדרים על ידי המבקשת כקשים יותר לביצוע, כמו כן בית הדין לא שוכנע כי חל שינוי מהותי בין הקווים אותם ביצע מר לוי לפני קיומו של "הוועד" הנבחר לבין הקווים שביצע לאחר הקמת הוועד. 87. עובד נוסף אשר המבקשת טענה לגביו בבקשת הצד, כי המשיבה התנכלה לו הוא מר אילן זיימר. יודגש כי המבקשת לא הגישה תצהיר חתום של מר זיימר ואף לא הביאה את מר זיימר לעדות בפני בית הדין. לנוכח עובדות אלה, הרי שהמבקשת לא הביאה אפילו ראשית ראיה ביחס לטענות הנוגעות לעובד זה. עוד נוסיף כי מר זיימר לא נכלל ברשימת חברי הוועד עליהם הודיעה המבקשת למשיבה ולא ברור כלל מה חלקו בהתארגנות העובדים. גם לגבי העובד אדוניה ז'נבה, על אף שבבקשת הצד נכללו טענות הנוגעות לעובד זה, הוא לא הובא לעדות בפני בית הדין, ובסופו של יום תצהירו נמשך מהתיק בעת הדיון בתיק העיקרי. (פרוטוקול מיום 11/6/11, עמ' 45, ש' 14). 88. המבקשת טוענת בסיכומיה כי המשיבה הסתירה את עדותו של העד המרכזי - מר בן זיקרי, המשמש כמנהל התנועה בסניף המשיבה, ובשל כך כשלה המשיבה בהרמת נטל ההוכחה. אנו סבורים שהמשיבה עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בכל הנוגע לטענת ההתנכלות, משהוכיחה במסמכים ובראיות של ממש, כי לא הייתה כל פגיעה באותם עובדים "חברי הוועד" בקשר עם סידור עבודתם ושיבוצם. לפיכך, לא מצאנו כי הבאתו של העד בן זיקרי יש בה כדי להועיל. כאן המקום לציין כי מר קלבנוב - מנהל הסניף של המשיבה, העיד בחקירתו הנגדית כי הוא ערך בירור אישי עם מר זיקרי בכל הנוגע לטענות שהועלו כלפיו ואף בדק באופן אישי את סידורי העבודה בכל הנוגע לטענה על שינוי שיבוצים וסידורי עבודה; וכך העיד מר קלבנוב: "ש. תאשר לי שלא עשית בירור עם מנהל התנועה? ת. למה לא, עשיתי בירור. ש. זה היה בירור בעל פה או בכתב, היה פרוטוקול? ת. בדקתי את הסידורים במחשב, וגם בעל פה עם מנהל התנועה. אני לא צריך לתעד כל שיחה עם מנהל התנועה ולהוציא על כך פרוטוקול". (פרוטוקול מיום 2/6/11, עמ' 51, ש' 24-28). כך או כך, גם אם נצא מנקודת הנחה כי התרחשו שינויים כאלה ואחרים בסידורי העבודה של אותם עובדים המשתייכים לחברי ועד המבקשת, עדיין לא מצאנו ראשית ראיה לכך כי הדבר נובע מהתנכלות ומרצון לפגוע בהתארגנות. שינויים בסידורי העבודה הוא חלק בלתי נפרד מהעבודה אצל המשיבה ואין בכך להצביע על פגיעה או התנכלות לחברי הוועד הנבחר מטעם המבקשת דווקא. 89. ערים אנו לקביעתנו בכל הנוגע לפיטוריו של מתניה, אולם בנוגע לטענת ההתנכלות לחברי הוועד הנבחר מטעם המבקשת, אנו סבורים כי המשיבה עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה והוכיחה באופן פוזיטיבי כי אין המדובר בהתנכלות לחברי הוועד. 90. באשר לטענה בדבר "ארגון מטעם" - עובדה מוגמרת היא כי ביום 27/4/11 הפכה הסתדרות העובדים הלאומית לארגון היציג של עובדי המשיבה, וביום 26/5/11 אף נחתם הסכם הבנות בין המשיבה להסתדרות הלאומית, אשר נרשם בפנקס ההסכמים הקיבוציים. זאת, לאחר שקבוצת עובדים בראשות הנהג פינסקר - אשר נטען כלפיה כי היא ארגון "מטעם", חברה אל ההסתדרות הלאומית והציגה בפני המשיבה כ-290 טפסי הצטרפות חתומים על ידי עובדי המשיבה ברחבי הארץ, המהווים למעלה ממחצית מעובדי החברה. 91. טענת המבקשת כי מדובר ב"ארגון מטעם" המשיבה - הינה בבחינת מסקנה בלבד, שכן לא הובאה בפנינו כל ראיה התומכת במסקנה זו. לא הוכחה טענת המבקשת כי התנהלות "הארגון הצהוב" או הארגון האחר נבעה מפעולה יזומה של המשיבה כמעבידה או כי היתה מעורבת במהלך הפיכת הסתדרות העובדים הלאומי לארגון היציג של עובדי קונקס. כאן המקום לציין כי במכתב ב"כ המבקשת למשיבה מיום 18/11/10 (מב'/7, סעיף 3), נטען כי המשיבה שלחה מנהלים זוטרים ועובדים אחרים לעבור בין העובדים המתארגנים ולהחתימם על טפסים המבטלים את הצטרפותם להסתדרות, תוך הפעלת לחץ אסור. יודגש כי המבקשת לא עמדה בנטל הראשוני המוטל עליה להוכיח כי מי מהעובדים חזרו בהם מהצטרפותם למבקשת דווקא בשל אותם לחצים, שכן לא הובאה כל ראיה לכך ולא הוגש תצהיר של אף עובד הטוען לכך. למען הסר ספק, המבקשת לא עמדה בנטל הראשוני המוטל עליה להוכיח כי המשיבה כמעבידה פעלה באופן אקטיבי להפוך את ההסתדרות הלאומית לארגון היציג של עובדיה ולסכל את מימוש זכות ההתארגנות של העובדים מטעם המבקשת, על ידי פעילות בשטח באמצעות נציגיה ו/או מנהליה ו/או עובדיה. בסיכומיה העלתה המבקשת ספקולציות באשר למשך הזמן שנדרש למשיבה לבדוק את המסמכים שהעבירה לעיונה ההסתדרות הלאומית, בהשוואה להתאגדות שנערכה בחברה אחות של המשיבה ובהשוואה להתאגדות המבקשת ברכבת הקלה בירושלים. גם הפעם מדובר בהשערות, ניחושים וספקולציות, ואין בכל אלה כדי להצביע על כך שהסתדרות העובדים הלאומית הינה "ארגון מטעם". המשיבה טוענת ובצדק כי ברכבת הקלה בירושלים המבקשת מסרה לידי הנהלת החברה אסמכתאות לעניין היציגות, ועל סמך אסמכתאות אלה הוכרה כארגון העובדים היציג ברכבת הקלה, ואילו במקרה דנן - המבקשת לא הציגה מעולם טפסי הצטרפות של עובדי המשיבה למבקשת, וממילא 130 עובדים להם טענה, אינם מהווים שליש המקנה יציגות. בכל מקרה, ועל כך אין חולק, המבקשת לא נקטה בהליך משפטי כלשהו בקשר עם יציגותה של הסתדרות העובדים הלאומית ואף לא הציגה כל אסמכתא לטענת היציגות שלה. 92. אנו מוצאים לנכון לציין, כי בחירת עובדים להעדיף התארגנות במסגרת ארגון עובדים אחד על פני האחר - היא החלטה לגיטימית, ואין בה כשלעצמה כדי להעיד על מעורבותה של הנהלת המשיבה. דוגמא טובה לכך היא פרשת "אקרשטיין" (עס"ק (ארצי) 23/10 אקרשטיין תעשיות בע"מ - כח לעובדים ואח', (טרם פורסם)), בה בסופו של יום, העדיפו העובדים את המבקשת על פני ארגון כוח לעובדים שהחל את ההתארגנות ואף הצליח להשיג רוב מבין עובדי מפעל אחד. 93. הצגת מינויו של העובד פינסקר לוועדת תרבות ומינויו של העובד אפריאט ל"נציג רווחה", אין בהם כדי להוכיח מאום. לא נטען ולא הוכח כי חברי ועד הפעולה מטעם המבקשת התמודדו על תפקידים אלה, ואם לא התמודדו על התפקיד, ממילא לא ניתן לטעון כנגד בחירתם של אחרים. המשיבה טענה כי בניגוד לבקשת הצד, חברי ועדת התרבות, נבחרים על ידי עובדי הסניף וכי הנהלת הסניף אינה ממנה את חברי ועדת התרבות ואינה מעורבת כלל בבחירתם (ס' 85 לתגובה הראשונית). העיד על כך מנהל הסניף מר קלבנוב; ועדותו לא נסתרה: "ש. את מר פינסקר מי מינה לרשות ועדת תרבות? ת. הם בעצם, ועדת התרבות. ש. היא דלתה אותו מציבור העובדים והחליטה למנות אותו? ת. אין לי נגישות לזה. זה קופה משותפת של הנהגים והם עושים כל מיני פעילויות, לנו אין שום חלק בזה. ש. אתם גובים את דמי החבר מתלוש השכר? ת. עוזרים לאסוף כסף לקופה דרך תלוש השכר." (פרוטוקול מיום 30/3/11, עמ' 20, ש' 20-26). באשר למינויו של מר אפריאט ל"נציג רווחה" העיד מר קלבנוב כי הלה מונה לאור התאמתו לתפקיד, ובלשונו: "ש. מה תפקידו של נציג הרווחה? ת. המחלקה הזו בשלב ההקמה וצריכה בעתיד צריך שיהיה מישהו שילך לניחום אבלים, הבחור מאוד דתי והוא מתאים לתפקיד הזה". (פרוטוקול מיום 30/3/11, עמ' 20, ש' 29 - עמ' 21 ש' 2). 94. מעיון בעדותו המשלימה של מתניה ושיחתו עם מנהל התנועה עולה כי מדובר בעדות שמועה אודות דברים ששמע לטענתו מפי מנהל התנועה בסניף לוד. בהתאם לגרסה זו, סיפר לו מנהל התנועה, כי מר לסקר (מנכ"ל המשיבה) ומר ששון הגיעו לסניף לוד והתריסו במנהל הסניף על כך שמתניה הצליח להחתים עובדים להצטרף למבקשת וכן, כי מנהל סניף לוד ביקש ממנהל התנועה להחתים עובדים להסתדרות הלאומית. מעבר לכך שמדובר בעדות שמועה, הרי שמדובר גם בעדות "כבושה", אשר מהווה הרחבת חזית אסורה, שכן טענות אלה לא הועלו בעת הגשת בקשת הצד, ובעת הגשת התצהירים המשלימים ולראשונה נטענו במועד ההוכחות בתיק העיקרי. כמו כן, מעיון בעדותו המשלימה של מתניה עולה כי הלה לא ידע לומר מתי בדיוק התרחשה אותה שיחה. עוד טען מתניה בעדותו המשלימה, כי ערך תרשומת אודות השיחה, אולם תרשומת זו לא הוגשה לבית הדין (עמ' 35 לפרוטוקול, ש' 24-27). 95. יתר על כן, טענה זו נסתרה על ידי המשיבה, שעה שמר ששון העיד בחקירה ראשית משלימה כי כלל לא הגיע ביחד עם מר לסקר לסניף לוד במהלך השנה האחרונה והכחיש את עדות השמועה על כל עובדותיה, כדלקמן: "ש. טען פה מר אבירם היום שהוא שמע ממשהו אחר שאתה ומר לסקר מנכ"ל החברה הגעתם לסניף לוד והתרסתם... במנהל התנועה עמיר מזרחי ובמנהל הסניף על זה שהצליחו להחתים אצלכם בסניף להסתדרות הכללית? ת. בשנה האחרונה אני לא הגעתי ביחד עם המנכ"ל משה לסקר לסניף לוד. ש. ולמען הסר ספק, האם באופן פרטי רק אתה נזפת במנהל הסניף או באדם אחר על כך שהצליחו להחתים טפסים להסתדרות הכללית? ת. לא נזפתי במנהל הסניף או במנהל התנועה על זה שהצליחו להחתים להסתדרות הכללית". (פרוטוקול מיום 2/6/11, עמ' 46, ש' 16-23). גם כאן המבקשת לא עמדה בנטל הראשוני המוטל עליה ולא הביאה כל עדות ממקור ראשון ואף לא הציגה את התרשומת אשר מתניה טען שערך בנוגע לשיחה עם מנהל התנועה בסניף לוד. 96. לאור כל המפורט לעיל במצטבר, עולה כי לא הובאה כל ראיה למעורבות של המשיבה בהתארגנות הארגון האחר ו/או בסיועה להפיכתה של ההסתדרות הלאומית לארגון היציג. כמו כן, לאור כל המקובץ לעיל, אנו דוחים הטענות בדבר התנכלות המשיבה לחברי ועד הפעולה. הסעדים 97. המבקשת עותרת למתן סעדים הצהרתיים, צווי מניעה וצווי עשה קבועים, לרבות פיצוי כספי למבקשת בעקבות פגיעה בזכות ההתארגנות. 98. לאור כל המפורט לעיל, ולאחר עיון בטענות הצדדים באשר לסעדים שביקשה המבקשת בבקשתה הננו קובעים כלהלן: (א). לאור מסקנתנו בפסק דין זה ניתן בזה צו הצהרתי קבוע, לפיו פיטוריו של מתניה, בטלים ומבוטלים. (ב). כל הסעדים הנותרים שביקשה המבקשת בבקשתה - נדחים, וזאת לאור מסקנתנו בפסק הדין בכל הנוגע לטענות בדבר התנכלות לחברי ועד הפעולה מטעם המבקשת. 99. חלקם של הסעדים ההצהרתיים הינם סעדים כלליים וגורפים ובלתי ממוקדים. חלקם סעדים עתידיים שאין להעניקם בשלב זה. צווי המניעה נוסחו באופן כללי, גורף וצופה פני העתיד ואינם מסוג הסעדים שיש ליתן במסגרת הליך משפטי זה ובכל מקרה לאור מסקנתנו בפסק הדין, לא הוכחה זכאותה של המבקשת לקבלם. 100. באשר לפיצוי הכספי - פיצוי זה נתון לשיקול דעת בית הדין על פי האמור בסעיף 33 יא' (ב)(1) לחוק ההסכמים הקיבוציים. לא מצאנו כל עילה לחייב המשיבה בפיצוי כספי למבקשת בנסיבות המקרה הנוכחי ובעקבות התנהלותה שתוארה לעיל בפסק הדין. 101. לפיכך, הבקשה מתקבלת בחלקה בשים לב לסעדים שפורטו לעיל. 102. משמדובר בסכסוך קיבוצי - אין צו להוצאות. 103. נציגי הציבור שישבו בסעד הזמני הוחלפו בנציגי הציבור הנוכחיים, בהתאם להסכמת הצדדים בדיון מיום 2/6/11. 104. המזכירות תשגר בפקס פסק הדין לצדדים ותשלח גם העתק בדואר רשום. ניתן היום, כ"ז תשרי תשע"א, 25 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. נ.צ. שאול ששון נ.צ. ליאון מיוני יוחנן כהן, שופט ארגון עובדיםפיטורים