בפנינו תביעתו של התובע כנגד מדינת ישראל/משרד הביטחון (להלן- הנתבעת או המדינה) לתשלום מענק שנים עודפות, עבור תקופת עבודתו שמעל שלושים וחמש שנה, או פיצוי בגובה המענק. לתביעה זו צורפו כנתבעות פורמאליות מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד) (להלן- מבטחים) וקרן הביטוח והפנסיה של פועלי בנין בע"מ (בניהול מיוחד) (להלן - קרן בניין). לציין, כי מבחינת שוויו של המענק נשוא המחלוקת, הרי שבסופו של יום לא היה חולק כי ככל שיוכח שהתובע זכאי למענק הנתבע, הרי ששוויו של זה עומד על הסך של 31,956 ₪, נכון למועד פרישתו של התובע לגמלאות. העובדות ואלו העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תביעה זו, כפי שהן עולות מתוך העובדות המוסכמות והמסמכים שצירפו הצדדים לתביעה: 1. התובע יליד שנת 1937, הועסק על ידי הנתבעת כאזרח עובד צה"ל במשך 234 חודשים, החל מחודש 10/83 ועד לחודש 7/02, מועד בו פרש התובע לפנסית זיקנה. בתקופת העסקתו בנתבעת, בוטח התובע במבטחים הותיקה, לפי הסדר פנסיה מיוחד לעובדי מערכת הבטחון מכוחו הועברו הפרשות למבטחים, הוא ההסדר נשוא המחלוקת בתיק זה, ואשר מכוחו הועברו דמי גמולים בשיעור של פנסית יסוד. 2. מכל מקום, אין חולק בין הצדדים, כי קודם לעבודתו בנתבעת, עבד התובע במקומות עבודה שונים כפועל בניין, במשך 272 חודשים החל מחודש יולי 1957 ועד לחודש אפריל 1983, כאשר במשך תקופה זו בוטח בקרן בניין, בפנסיה מקיפה. 3. אין חולק כי על זכויות התובע במבטחים וקרן בניין חלות הוראות תקנות הרציפות, וכי קצבת הפרישה משולמת לתובע גם על ידי מבטחים וגם על ידי קרן בנין, שתיהן קרנות בניהול מיוחד, וזאת באמצעות מבטחים. 4. הואיל והתובע פרש לפנסיה לפני חודש 10/03, הרי שעל זכויותיו חלות הוראות תקנות מבטחים הישנה, כפי תוקפן נכון למועד פרישתו של התובע לפנסיה. 5. בסמוך לאחר פרישתו לפנסיה הגיש התובע ערעור לוועדת הערעורים לעניין רציפות זכויות בקרנות הפנסיה בשל אי תשלום מענק השנים העודפות, אך הערעור נדחה בהחלטת הוועדה מיום 24/12/02 בנימוק שהואיל והתובע היה מבוטח בפנסיית יסוד בלבד במבטחים, אזי תקופה זו לא מזכה אותו במענק שנים עודפות, ואילו התקופה בה היה מבוטח בקרן בנין לא די בה כדי לצבור שנים עודפות. מענק שנים עודפות 10. מענק שנים עודפות הינו מענק המשולם למי שבוטח בקרן במשך 35 שנה לפחות, בהן שולמו בגינו דמי גמולים עבור 420 חודשים מלאים ופרש לפנסיה של 70%. מענק זה הוסף לראשונה בתקנות קרן הפנסיה המקיפה של מבטחים הותיקה בשנת 1980 והוא חל על מבוטחים בפנסיה מקיפה בלבד. בתקנות קרן פנסיה יסוד לא קיימת זכאות למבוטחים להחזרת כספים גם אם צברו ותק מוגדל בקרן. עם זאת, בשנת 1988 הוסף סעיף נוסף המקנה זכאות למענק, למי שצבר זכויות בקרן פנסיה מקיפה ובקרן פנסיה יסוד, על פי נוסחה שנקבעה בתקנות, ואשר עיקרה בחישוב מופחת של מספר החודשים בגין תקופת העסקתו של העובד בפנסית יסוד. וכך קובעת תקנה 28 המתוקנת לתקנות מבטחים הותיקה: "א) חבר בקרן במשך 35 שנה לפחות, בהן שולמו דמי גמולים עבור 420 חודשים מלאים בהתאם לתקנה 2 לתקנות, כפי שהיו ויהיו מזמן לזמן, אשר פרש לפנסית זיקנה בגיל פרישה ומקבל פנסית זיקנה בשיעור 70%, יקבל בעת פרישתו לפנסית זיקנה, בנוסף לפנסיה, החזר דמי גמולים בעד כל חודש חברות העולה על 420 חודשים ובלבד שההחזר לא יעלה על 6.25% מהשכר הקובע עבור כל חודש נוסף. ב) חבר שהיה מבוטח בקרן פנסיה יסוד וקרן פנסיה מקיפה יהיה זכאי למענק כאמור בתקנת משנה 28 (א) לעיל, כאשר תקופות חברות בקרן פנסיה יסוד או תגמולים ייקנו זכויות חלקיות בקרן פנסיה מקיפה לפי היחס שבין שעור התשלומים ששולמו בפועל לבין שיעור התשלומים שהיה מקובל באותו חודש בקרן פנסיה מקיפה בהתאם לתקנות". 11. בענייננו, אין חולק כי אם נראה את התובע כמי שבוטח במבטחים בפנסית יסוד, הרי שלא קמה לו זכאות לקבלת המענק מכח תקופת ביטוחו בפנסיה מקיפה (272 חודשים) ואף לא מכח תקנה 28(ב) שכן על פי הנוסחה שנקבעה בסעיף 28(ב) לתקנות, אף אז מספר חודשי הביטוח של התובע אינו מגיע ל-420 חודשים, ומכאן המחלוקת שבין הצדדים, כיצד יש לראות את מעמדו של התובע בתקופת ביטוחו במבטחים על ידי הנתבעת. הסכם 66 12. עד לחודש 3/62 בוטחו עובדי מערכת הבטחון, בקרן פנסיה יסוד במבטחים. ביום 15/11/66 נחתם בין משרד הבטחון, לבין ההסתדרות הכללית לבין מבטחים, הסכם שכונה "חוזה ביטוח מקיף לעובדי צה"ל", לביטוח עובדי צה"ל במסגרת קרן פנסיה מקיפה של מבטחים, הכולל בנוסף לפנסית יסוד גם ביטוח שארים של עובד שנפטר לפני הגיעו לגיל פרישה וכן ביטוח נכות מלאה (להלן - הסכם 66), נשוא המחלוקת בתיק זה. במסגרת ההסכם, הוסדרו תשלומי המעביד למבטחים, לעבר (החל מיום 1/4/62) ולעתיד. לציין כי הסכם 66 נרשם כהסכם קיבוצי ביום 9/6/67. וכך, בפרק המבוא להסכם נאמר, בין היתר: "הואיל: וברצון המשרד להבטיח לעובדי צבא-הגנה לישראל ולסוגי עובדים אחרים שחלות עליהם הוראות ההסכמים הקבוציים שהיו בתוקף החל ב-1.7.1955 כפי שתוקנו מזמן לזמן, ובכללם הוראות ההסכם הקבוצי המיוחד לשנת 1964-56, שהוא בתוקף בזמן חתימת חוזה זה, כפי שתוקן או יתוקן מזמן או הוראות כל הסכם אחר שיבוא במקומו (להלן - העובדים); בטוח מקיף במסגרת קרן פנסיה מקיפה של מבטחים (להלן-קרן פנסיה מקיפה) הכולל בנוסף לסוגי הביטוח שבו היו מבוטחים בעובדים לפני תחילת תוקפו של חוזה זה, גם ביטוח שאירים של עובד שנפטר לפני הגיעו לגיל פרישה וכן ביטוח נכות מאלה, הכל לפי תקנות קרן פנסיה מקיפה של "מבטחים", כפי שיתוקנו מזמן לזמן (להלן - התקנות); הואיל: וסוגי הביטוח שבו היו מבוטחים העובדים לפני תחילת תוקפו של חוזה זה יוסיפו להתנהל במסגרת מבטחים על-פי התקנות ובמימון העובדים מצד אחד והמשרד מצד שני, בשיעורים הקבועים להלן; הואיל: ו"מבטחים" מוכנה לבטח את העובדים בבטוח מקיף הכולל, בנוסף לסוגי הביטוח שבו היו מבוטחים לפני תחילת תוקפו של חוזה זה, גם ביטוח שאירים של עובד שנפטר לפני הגיעו לגיל הפרישה וכן בטוח נכות מלאה, הכל לפי התקנות; לפיכך הוסכם בין הצדדים לאמור.." בסעיף 1 (א) להסכם 66 נקבע, כי הצדדים יוסיפו לשלם למבטחים למימון סוגי הביטוח הכלולים בקרן הפנסיה שלפני תחילת תוקפו של הסכם 66, סכום השווה ל-5% מהשכר הכולל. לגבי התוספת לפנסית יסוד, נקבע בסעיף 9 להסכם: "בנוסף לבטוח זקנה לפי פרק א יהיו העובדים מבוטחים במסגרת "מבטחים" בבטוח שאירים ובבטוח נכות מלאה בהתאם לתקנות, אולם הפרק בתקנות "גמלת נכות חלקית" לא יחול." בסעיף 3 (ד) נקבע, כי: "לעניין חוזה זה, למעט פרק ב שבו, דין חברות בקרן פנסיה יסוד כדין חברות בקרן פנסיה מקיפה." לציין כי בנוסח ההסכם שהוצג בפנינו, אין פרק ב', הגם שפרק ג' עוסק בפרישה מוקדמת ולא מן הנמנע כי הכוונה היתה לפרק זה. מכל מקום, סעיף 10 (א) לפרק א' להסכם, שעוסק בפנסית זיקנה, קובע את התשלומים הכרוכים במימון התוספת לעבר ולעתיד, יהיו כדלקמן: "למימון סוגי הביטוח המפורטים בפרק זה ישמשו הסכומים בשיעורים אלה: (1) 2% (שניים למאה) מסך הכל השכר שישולם לעובדים מדי חודש בחודשו; (2) תשלום חד פעמי בשיעור 6% (ששה למאה) מסך הכל השכר ששולם לכלל העובדים בשנת התקציב 1961/62 (מיום 1.4.61 ועד יום 31.3.1962). המשרד חייב בתשלום הסכומים האמורים בסעיף קטן זה." לציין, כי התשלומים הנוספים על פי הסכם 66, הועברו לקרן מיוחדת שנוהלה על ידי מבטחים. המדובר בקרן מיוחדת שהינה קרן הדדית אשר היתה באחריות המעסיק ובמימונו ונוהלה בנפרד מקרן הפנסיה המקיפה ומקרן פנסית יסוד. לעובדים לא היו זכויות אישיות בקרן זו והכספים שהופקדו בה לא נרשמו על שמם, ולא היו חלק מהקופה הכללית של מבטחים. לטענת מבטחים הכספים אשר היו מופרשים לקרן המיוחדת לא היו חלק מהקופה הכללית של מבטחים ולא הושפעו מהתחשבנויות אקטואריות אחרות שנערכו בקרן. אף על פי כן, כאשר הקרן היתה בגירעון, שולמו לעובדי הנתבעת פנסיות נכות ושאירים מהקופה הכללית של מבטחים. כך או כך, המדינה הודתה כי נהגה מתוך אותה קרן מיוחדת לשלם לעובדים שהשלימו מעל 35 שנות עבודה במערכת הבטחון מענק עבור התגמולים שהפרישו ביתר מעל 35 שנות עבודה, וזאת במובחן ממענק השנים העודפות כפי שנקבע בתקנון קרן הפנסיה המקיפה של מבטחים. הדיונים בעניין תוקפו של הסכם 66 14. החל משנת 2001, החל אגף שוק ההון באוצר לפקח על פעילותה של מבטחים בכל הנוגע להסכם 66. בפניות אגף שוק ההון אל מבטחים נטען ע"י אגף שוק ההון כי מבטחים פעלה בהסכם 66 בניגוד לרישיון המבטח שניתן לה. עוד נטען כי לפיכך עובדי מערכת הביטחון מבוטחים בקרן פנסיית יסוד בלבד. בעקבות פניות אלו, פנתה מבטחים אל מערכת הביטחון וביקשה להסדיר את ביטוח עובדי מערכת הביטחון במבטחים, לאור הנחיות אגף שוק ההון באוצר, אך משרד הבטחון לא נענה לפניה. 15. בהמשך, ולאחר מינויו של "מנהל מיוחד" למבטחים ביום 11/11/03, (מכח פרק ז' לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981) הורה מר רמי דיין - סגן בכיר לממונה על אגף שוק ההון במשרד האוצר, במכתבו למנהל המיוחד של מבטחים, להפסיק לאלתר לגבות את הכספים לקרן המיוחדת, מאחר וקרן ביטוח כזו מנוהלת על ידי מבטחים, בהיותה קרן פנסיה, ללא רישיון מבטח כחוק. כך גם הורה משרד האוצר למבטחים להפסיק לאלתר את תשלומי פנסיית הנכות והשאירים לעובדי מערכת הבטחון, וחייב את מבטחים להסדיר את עניינם של עובדי מערכת הביטחון שמבוטחים בפנסיית יסוד ובמקביל בקרן המיוחדת. בהמשך לכך, פנה מר צביקה כהן - סמנכ"ל וראש אגף משאבי אנוש במשרד הביטחון, ביום 1/11/04, אל יו"ר ארגון עובדי צה"ל, במכתב בו נאמר כי במהלך שנת 2004 התגלעה מחלוקת בין הנתבעת לבין מבטחים בשאלה האם החבות של מבטחים לאוכלוסיית עובדי צה"ל הנה חבות של "פנסיה מקיפה" כטענת מערכת הבטחון או חבות של "פנסיית יסוד" כטענת מבטחים וציין עניין זה נמצא בבחינה למול הפרקליטות ואגף שוק ההון באוצר. עם זאת הבהיר ביחס לזכויות העובדים כי אין בחילוקי דעות אלו בכדי לגרוע מהעובדה שעובדי צה"ל זכאים לכיסוי פנסיוני מקיף, דהיינו - לפנסיית זקנה, נכות ושאירים. 16. הואיל ודובר במחלוקת בין שני משרדי ממשלה, פנה אגף שוק ההון במשרד האוצר לקבלת חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. בד בבד עם כך ומשלא הוסדר העניין מול מבטחים, נערכה מבטחים להגשת תביעה כנגד הנתבעת, אולם זו עוכבה, משהתקבלה ביום 2/2/04 חוות דעתה של עו"ד נורית אלשטיין - מנהלת המחלקה לענייני עבודה בפרקליטות המדינה (במכתב אל עו"ד בני כהן- סגן היועצת המשפטית במשרד הביטחון), כדלקמן: "אל: עו"ד בני כהן - משרד הביטחון שלום רב, הנדון: הסדר הפנסיה משרד הבטחון - מבטחים 1. בהמשך לישיבה שקיימנו עמך בנדון ביום 20.1.04, ולאחר שבדקנו את כל החומר שהעברת אלינו, מסקנתנו היא - כי אין היום בידי עובדי משרד הבטחון הצהרה מחייבת שהם קנו זכות להיות חברים בתכנית "פנסיה מקיפה" במבטחים (בפסה"ד של ביה"ד הארצי, דב"ע שם/4-9 מיום 16.10.80 לא הוצהר כאמור, ואף בפסק הבוררות מיום 23.7.97 ההתבטאויות בנקודה זו הן כולן בגדר אמרת אגב). 2. עם זאת- אין ספק שבמשך שנים רבות הוצג מצג ע"י משרד הבטחון לפיו היתה כוונה להעניק לעובדים כיסוי זהה לכיסוי שבתכנית "פנסיה מקיפה", ובמהלך השנים רבים מהפורשים אף זכו בכיסוי כזה. 3. מסתבר, כי למרות הכוונה להעניק לעובדים כיסוי כאמור, וההבנה המשותפת בעניין זה הן לעובדים והן למשרד הבטחון, היו העובדים מבוטחים במבטחים בתכנית פנסיה יסוד [שאף אליה לא העביר משרד הבטחון את מלוא דמי הגמולים, כנדרש לפי הוראות תקנות מבטחים והוראות תקנה 19 לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964). ביטוח הנכות והשאירים ניתן לעובדים באמצעות "קרן מיוחדת", שמבטחים אינה רשאית לנהל, וכל גרעון באותה קרן מומן עד היום מכספי החיסכון לפנסיה של כלל עמיתי מבטחים. 4. אולם, בנסיבות העניין, נוכח כלל האמור, אין למשרד הבטחון אופציה להתייצב מול העובדים או מול מבטחים ולומר, כי בשל הכשל עקב קיומה של הקרן המיוחדת יינזקו העובדים, עקב העובדה שנכון לעכשיו מבטחים מנועה מלשלם להם זכויות שלא שולם עבורן באופן מלא. 5. כל ויכוח בשאלה מי מן הגורמים הממשלתיים ישא בעלות המימון החסר צריך להיחתך בדיונים בין משרד הבטחון לבין משרד האוצר, בלי שהעובדים יושפעו מהעדר הסכמה עד סוף הברור. לשון אחר - על משרד הבטחון להעביר לאלתר למבטחים את המימון הדרוש לקניית השלמת הזכויות של העובדים (הן הקניית ביטוח בתכנית הפנסיה המקיפה, או כיסוי ביטוחי מקביל, לעובדים הפעילים, והן מימוש המשך תשלומי הפנסיות לנכים ולשאירים הקיימים), בכפוף לבדיקות אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון ביחס לעלות הנדרשת, ללא המתנה לתביעה משפטית כזו או אחרת. 6. לאור האמור יש להביא לידיעת העובדים וכן לידיעת מבטחים את תוכן המסקנות שלעיל כדי למנוע תביעה." 17. על מסקנות אלו הגיש משרד הביטחון באמצעות עו"ד כהן, ערר ליועץ המשפטי לממשלה, שיעיין שנית בשאלה באיזו פנסיה מבוטחים עובדי מערכת הבטחון. בפני היועץ המשפטי לממשלה, הועלתה עמדת מערכת הבטחון לפיה מהיקף הזכויות הקבוע בהסכם, ובהתחשב במצג שהוצג לעובדים במשך השנים, עובדי הנתבעת מבוטחים בפנסיה מקיפה, ומנגד, עמדת משרד האוצר לפיה הסכם 66 אינו חוקי, באשר הוא קובע זכויות עמיתים לבר תקנוניות בניגוד לתקנות מבטחים ולפסיקה בעניין זה, ובניגוד לתנאי רישיון המבטח של מבטחים. לציין, כי באשר למחלוקת בשאלה באיזו פנסיה מבוטחים עובדי מערכת הבטחון, קיבל היועץ המשפטי לממשלה, את עמדת משרד האוצר, לפיה עובדי מערכת הבטחון מבוטחים בפנסיית יסוד בלבד, וקבע: "לאחר הצגת עמדות הצדדים בדיון, סיכם היועץ המשפטי לממשלה בעניין זה כדלקמן: א) עמדת משרד האוצר, לפיה אין עובדי מערכת הבטחון נשוא הדיון חברים בתוכנית פנסיה מקיפה ב"מבטחים", מקובלת על היועץ המשפטי לממשלה, כפי שנקבע גם בחוות דעתה של גב' אלשטיין שבסמך. ב) עם זאת, במישור היחסים שבין העובדים למדינת ישראל, קמה למדינה חובה חוקית להעניק לעובדים את זכויות ביטוח נכות ושארים להם התחייבה בהסכם, במסגרת תוכנית של פנסיה מקיפה, וזאת מכח ההסכם, ומכח דיני מניעות והתחייבות שלטונית. לעניין זה רלבנטיות הטענות השונות שהעלה משרד הביטחון ביחס למצגים שהוצגו כלפי העובדים, לפיהם הם מבוטחים בפנסיה מקיפה, שבאו לידי ביטוי בהסכם, בתכתובות פנים ממשלתיות שונות, ובפסקי דין בהם אמרות אגב לעניין זה. תוצאה זו מתחייבת גם מהעובדה שהעובדים מצידם, הפרישו את מלוא הסכומים המבטיחים את זכויותיהם לפנסיה מקיפה. ג) בהתאם לכך על הממשלה לפעול לאלתר להסדיר כדין את זכויות העובדים כאמור, הן כלפי העבר - בהתחשבנות מול מבטחים והן כלפי העתיד - בהסדר מתאים ב"מבטחים" או בכל מסגרת אחרת כדין. שאלת מימון העלות האמורה הינה שאלה פנים ממשלתית, שעניינה תקציבי ולא משפטי, ובהעדר הסכמה בין משרד האוצר למשרד הבטחון, יש להביא את הנושא להכרעת ראש הממשלה או הממשלה". 18. בעקבות הנחיה זו, חדלה מבטחים לשלם לעובדי מערכת הבטחון פנסיית נכות ושאירים, והמדינה מימנה פנסיות אלה לעובדיה, חלק על ידי העברת כספים למבטחים וחלק על ידי תשלום ישירות לזכאים. ומכאן ואילך, מקבלים עובדי מערכת הבטחון את פנסית הזיקנה (מכח ביטוחם בפנסית יסוד) ממבטחים ואילו פנסיות נכות ושארים לזכאים, במקרים שנדרש תשלומן, משולמות על ידי המדינה, בין אם במישרין ובין באמצעות "מבטחים", כשלם עבור המדינה. 19. בכך מוצה נושא הבטחת זכויותיהם של עובדי המערכת הבטחון לפנסית נכות ושאירים מחד ופעילות מבטחים בהתאם לדין, ואמנם בענייננו אין חולק כי מבחינת הפנסיה עצמה, מקבל התובע את פנסית הזיקנה לה הוא זכאי במלואה. ואולם, תביעתו של התובע בענייננו מתייחסת כאמור לזכאותו לקבלת מענק שנים עודפות כהגדרתו בסעיף 28 לתקנות מבטחים הוותיקה, שהוא מענק נלווה לזכאות לפנסיה והוא משולם כמבואר לעיל למי שהשלים מעל 35 שנות עבודה המזכות בפנסיה בשיעור המקסימאלי של 70%. ההליכים בתיק 20. ביום 29/6/09 הגיש התובע את התביעה שבנדון, כנגד מדינת ישראל/משרד הבטחון, בלבד. בדיון המוקדם מיום 23/3/10 בפני כב' הרשם הראל (כתוארו אז) התברר מפי ב"כ התובע כי ככל שיתברר כי התובע זכאי למענק שנים עודפות במימון הנתבעת, מבטחים תהיה השלם של הזכות. בהחלטתו במעמד הצדדים באותו דיון, ציין כב' הרשם כי אכן, אין בכתב התביעה עילת תביעה המכוונת כלפי מבטחים וכל טענותיו של התובע הן כלפי המדינה, ואולם מעצם העובדה שהתובע רואה במבטחים הוותיקה כשלם של מענק השנים העודפות, עושה את מבטחים לבעל דין רלוונטי, ומשכך, ומכח סמכותו עפ"י תקנה 18(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב -1991 הורה על צירוף מבטחים הוותיקה כנתבעת נוספת בתיק. עוד קבע כב' הרשם כי בשים לב לעובדה כי מכתב התביעה והנספחים שצורפו לו עולה כי קרן הבנין משלמת אף היא לתובע פנסיה, הרי שיש מקום לצרף גם אותה כנתבעת נוספת להליך, על מנת שתהיה בפני בית הדין, התמונה המלאה של כל הצדדים הנוגעים בדבר.   אי לכך הורה הרשם על צירופן של מבטחים וקרן הבנין כנתבעות להליך זה. לציין, כי באותו דיון הבהירה ב"כ התובע כי עילת התביעה מכוונת כלפי המדינה וכי מבטחים, היא לכל היותר "הצינור שבאמצעותו ישולם הכסף", כך שמבטחים וקרן הפנסיה של פועלי בניין, הן נתבעות פורמליות בלבד. 21. בדיון המוקדם הנוסף מיום 29/6//10 שהתקיים בפני כב' הרשם הראל במעמד התובע ובאת כוחו ובאי כח כל הנתבעות הבהיר כב' הרשם: "למען הסר ספק אבהיר, כי כעולה מכתב התביעה אין לתובע עילת תביעה כלשהי המופנית כנגד קרנות הפנסיה. בהמשך להחלטתי מיום 23.3.10, צירופן של קרנות הפנסיה נעשה מתוקף האפשרות כי תשמשנה שלם של מענק השנים העודפות הנתבע על ידי התובע". זאת ועוד, מעבר לקביעת מוסכמות אף הוגדרה במהלך דיון זה הפלוגתא שבין הצדדים כדלקמן: "הפלוגתא בתובענה זו היא כדלקמן: האם זכאי התובע לקבל מהמדינה מענק שנים עודפות. בעניין זה: האם - כטענת התובע - נדרשת המדינה לשאת בתשלום מענק שנים עודפות (כהגדרתו בתקנון מבטחים) בשל העובדה כי התובע לא בוטח במבטחים בפנסיה מקיפה אלא רק בפנסיית יסוד? האם - כטענת התובע - דין ביטוחו בפנסיה לפי הסדר 66, משמע כאילו בוטח בפנסיה מקיפה באופן המקים לו זכות למענק שנים עודפות במימון המדינה? או שמא - כטענת הנתבעת 1 - זכאות התובע למענק שנים עודפות מוסדרת בהסדר 66, ועל פי הסדר זה התובע אינו זכאי למענק שכזה בשל כך שלא עבד במדינה 35 שנים ומעלה" (ההדגשות הוספו - א.ר.ק.).   ודוק, גם במהלך דיון זה הבהירה ב"כ התובע כי עילת התביעה שלה מכוונת כלפי המדינה וכלפיה בלבד. על האמור לעיל נוסיף כי במסגרת הדיון המוקדם הנ"ל הוסכם בין הצדדים כי ההכרעה בתובענה תעשה על סמך העובדות המוסכמות, המסמכים שבתיק וסיכומי הצדדים. 22. ביום 25/10/11 התקיים דיון בפני אב"ד המותב שבנדון במסגרתו לבקשת התובע ובהסכמת הנתבעות, הותר לתובע לצרף שני מסמכים נוספים שאותרו על ידו: מכתב של ראש וועד עובדים בצה"ל מיום 8/7/09 וסיכום ראיון קבלה לעבודה של התובע מיום 25/5/83 שבו מסוכמים תנאי העבודה של התובע (ראה: הודעת התובע מיום 26/10/10). כמו כן ניתנו באותו דיון הוראות לגבי חישוב סכום המענק, אם וככל שיקבע כי התובע זכאי לו. 23. ביום 1/11/10 ובהתאם להחלטת בית הדין המציאה מבטחים חישוב תיאורטי של סכום מענק השנים העודפות לו היה זכאי התובע, אילו בוטח בפנסיה מקיפה במשך כל תקופת העסקתו במערכת הבטחון ולפיו סכום המענק הוא 31,956 ₪ נכון לחודש 7/02. בהתאם להחלטת בית הדין הועבר התחשיב לתגובת ב"כ התובע, אשר לא חלקה עליו ועל כן בהחלטת בית הדין מיום 11/1/11 נקבע כי סכום התביעה נשוא המחלוקת שבנדון עומד על הסך של 31,956 ₪ נכון לחודש 7/02.  באותה החלטה אף ניתנו הוראות לגבי הגשת סיכומי הצדדים, ולאחר מספר ארכות הוגשו סיכומי התובע ולאחריהם סיכומי הנתבעות. תמצית טענות הצדדים 24. לטענת התובע: א. הוא זכאי למענק שנים עודפות ככל מבוטח אחר בפנסיה מקיפה, משהנתבעת ומבטחים יצרו מצג במשך כל תקופת עבודתו לפיו הוא זכאי לפנסיה מקיפה. ב. לטענתו המדינה הודתה שהתחייבה להבטיח לעובדי מערכת הבטחון פנסיה מקיפה, ועל כן הוא זכאי לכל הזכויות הכלולות בפנסיה מקיפה ובכלל זה מענק שנים עודפות. ג. אומד דעתם של הצדדים בעת חתימת הסכם 66 היה לכלול כל זכות הקיימת במסגרת פנסיה מקיפה. נכון לאותו מועד עדיין לא באה לעולם הזכות למענק שנים עודפות, אולם מפרשנות המסמך עולה כי כוונת הצדדים היתה לכלול גם שינויים שיתהוו במשך הזמן. אילו המדינה היתה ממלאת את חובתה ומפרישה הפרשות בהתאם לנדרש לפנסיה מקיפה, אין ספק שהיה התובע זכאי גם למענק שנים עודפות, בפרט ומיוחד כך שעה שהתובע מצידו שילם את מלוא דמי הגמולים שעל העובד לשלם לצורך פנסיה מקיפה. ד. כך גם טוען התובע כי תכלית מענק שנים עודפות היא להעניק פיצוי למי שהמשיך לעבוד לאחר שכבר צבר זכות לפנסיה מקסימלית, ועל כן אף בהתאם לתכלית זו הוא זכאי למענק שנים עודפות. ה. באי תשלום מענק שנים עודפות, התרשלה המדינה במילוי חובתה כלפיו לביטוחו בפנסיה מקיפה, ואף הפרה את חובתה כלפיו לנהוג בתום לב ובשוויון. לטענתו, במשך ארבעים שנה המדינה לא טיפלה בהסדרת האיזון האקטוארי של ההפרשות והניכויים לעובדי מערכת הבטחון בהתאם להתחייבותה בהסכם 66 ואף נמנעה מלידע את התובע כי הוא לא יהיה זכאי לשיטתה למענק שנים עודפות, כאשר הוצע לו לפרוש בשנת 1995. ו. לטענת התובע, היתה לו ציפיה והסתמכות לקבלת מענק שנים עודפות ועל כן המשיך לעבוד עוד שבע שנים נוספות למרות שיכל לפרוש כבר בשנת 1995 ולקבל פנסית זיקנה מלאה. לטענתו, לאור המצגים שהוצגו בפניו, הוא לא ידע ולא היה יכול לדעת שהנתבעת לא מפרישה עבורו את ההפרשות המתאימות להבטחת זכאותו לפנסיה מקיפה. ז. כך או כך, לטענת התובע אין יסוד להסתמכות המדינה על פסקי הדין אליהם הפנתה, באשר יש לאבחנם מנסיבות המקרה המסויים שבנדון. ח. ודוק, על אף הבהרות התובע כי אין לו עילה כלפי מבטחים ועל אף החלטות בית הדין בנדון, כלל התובע במסגרת סיכומיו גם טענות כלפי מבטחים אשר לשיטתו הפרה את חובת הגילוי החלה עליה, כאשר שלחה אליו דוחות עליהם מצויין כי הינו מבוטח בפנסיה מקיפה. 25. לטענת המדינה: א. אין לתובע כל יריבות עימה. התובע מקבל פנסיה ממבטחים ועל פי תקנונה נקבעת זכותו למענק שנים עודפות ועל פיו לא קמה לתובע זכאות למענק. גם התובע לא סבר בזמן אמת כי יש לו עילה כלפי המדינה, כאשר פנה לוועדת הערעורים שדחתה את עררו. עוד טוענת הנתבעת כי משלא מיצה התובע את הליך התקיפה של החלטת וועדת הערעורים, הפכה ההחלטה לחלוטה ואין הוא יכול לערער עליה עוד. על פי ההלכה הפסוקה קרן הפנסיה לא יכולה להעניק לחבריה זכויות שלא לפי תקנונה והתובע אינו זכאי למענק על פי תקנות מבטחים, ועל כן לא זכאי התובע למענק הנתבע על ידו. ב. התביעה הוגשה על סף תקופת ההתיישנות, ועל כן וגם אם לא מטעמי התיישנות יש לדחות, את התביעה בשל שיהוי בלתי סביר בהגשת התביעה. ג. לגופם של דברים - זכותו של התובע למענק שנים עודפות, יכולה לנבוע אך ורק מהסדר 66 ולא מתקנות קרן הפנסיה. לאור הוראותיו של הסדר 66 ואופן יישומו, לא קמה לתובע כל זכות למענק שנים עודפות. הסדר 66 יצר מנגנון פנסיוני מיוחד לאזרחים עובדי צה"ל לתשלום פנסית נכות ושאירים, כאשר בפעל בנוסף לכך שולם מענק מיוחד רק למי שהשלים 35 שנות עבודה במערכת הבטחון. הואיל והתובע לא השלים 35 שנות עבודה במערכת הבטחון, הוא אינו זכאי מכח הסדר 66 למענק שנים עודפות מהנתבעת. גם בכל ההתנהלות בין משרדי הממשלה בעניין מחויבותה של הנתבעת לעובדיה מכוחו של הסדר 66 לא נקבע דבר ביחס לסוגיה של שנים עודפות. ד. לא היתה לתובע כל ציפייה או הסתמכות לקבל מענק שנים עודפות לאור הנוהג בנתבעת לשלם מענק רק למי שעבד במערכת הבטחון, למעלה משלושים וחמש שנה. ה. לטענת הנתבעת, טענותיו של התובע בעניין רשלנות וחוסר תום לב הינן הרחבת חזית, לא הונחה להן תשתית עובדתית, והן עומדות בסתירה להסכמה שבין הצדדים על ניהול תיק ללא ראיות הואיל והמחלוקת בין הצדדים היא משפטית בלבד. ו. כמו כן הפנתה הנתבעת לפסקי דין שונים של בתי הדין האזוריים בהן נדחו תביעות דומות של עובדים במערכת הבטחון לתשלום המענק, כנגד מבטחים [ראה: עב 2589/00(ת"א) רחמני אלישע - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (פסה"ד מיום 15/8/01); עב 5394/01 (ת"א) מבטחים - דרורי (פסה"ד מיום 13/9/05)], לפסק דינו של בית הדין הארצי בעניין תביעת עובדי צים לתשלום המענק כנגד מבטחים [ראה: ע"ע 13/03 מנחם קריגל - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (פסה"ד מיום 15/8/01) וכן לפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בתביעה דומה של עובד מערכת הבטחון כנגד קרנות הפנסיה וכנגד מדינת ישראל משרד הביטוח והממונה על אגף שוק ההון באוצר [ראה: עב 4436/06 (ת"א) יצחק חסן נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים ואח' (פסה"ד מיום 6/2/08)]. 26. לטענת מבטחים וקרן הבנין: א. דין טענות התובע כלפיהן להדחות מכל וכל, תוך חיוב התובע בהוצאות. לדבריהן, טענות אלה עומדות בניגוד גמור להחלטות בית הדין ולהצהרות התובע עצמו כי אין לו כל עילה כלפי מי מהן ועל כן לשיטתן טענות אלו של התובע במסגרת סיכומיו גובלות בביזיון החלטות בית הדין ומצדיקות פסיקת הוצאות משמעותיות כנגדו. ב. למצער, כלפי קרן הבנין אף בסיכומים לא הועלו טענות כנגדה, כך שדין התביעה כנגדה להדחות. ג. מוסיפה מבטחים וטוענת כי בכל מקרה, לאור מועד פרישתו של התובע לפנסית זיקנה ומועד צירופה של מבטחים כנתבעת לתיק - ממילא תביעתו של התובע למענק ממנה - התיישנה, כפי שאף נטען על ידה מטעמי זהירות בכתב ההגנה. ד. לחילופין ומטעמי זהירות מוסיפה מבטחים לגופם של דברים כי: לא הפרה כל חובת גילוי כלפי התובע - בדוחות שהומצאו לתובע הוגדרה הפנסיה כפנסיה מקיפה אולם הדוח סויג ונכתב בו כי "האמור בדו"ח כפוף להוראות התקנות קרן הפנסיה. במקרה של אי התאמה בין הדו"ח והתקנות יחייבו התקנות." כן הופיעה הערה בדוחות כי הפנסיה "מקיפה לפי הסכם עם מערכת הביטחון." בכל מקרה, התובע לא היה יכול להפריש סכומים נוספים לצורך ביטוחו אצלה על מנת לזכות במענק, הואיל וחלים עליו הסכמים קיבוציים הקובעים את שיעור ההפרשות, כך שלא נגרם לתובע כל נזק. אין יסוד לטענת ההסתמכות, שכן זכויות התובע לפנסיה מתגבשות רק במועד פרישתו לפנסיה. על פי הדין וההלכה הפסוקה ממילא קרן הפנסיה לא יכולה להעניק לחבריה זכויות שלא לפי תקנונה, והואיל ובגין התובע לא הופרשו דמי גמולים לפנסיה מקיפה ממילא מנועה מבטחים מלהעניק לו מענק שנים עודפות. הסכם 66 הוא הסכם לבר תקנוני ועל כן בטל מעיקרו כך שגם מכוחו, אין לתובע עילת תביעה כנגדה. דיון והכרעה 27. בפתח דיוננו ועל מנת להעמיד דברים על דיוקם, מן הראוי לחזור ולהזכיר לצדדים את ההלכה הפסוקה לפיה קרן הפנסיה איננה רשאית רשאית להעניק לעמיתיה כל זכות שאינה מעוגנת בתקנונה וכי על קרן הפנסיה ומבוטחיה לפעול אך ורק בהתאם לאמור בתקנותיה [ראה: ע"ע 600026/97 מבטחים - מרק פיורסט, (פסה"ד מיום 22/10/03)]. עקרונות אלו, לפיהם זכויות וחובות העמיתים בקופת גמל לקצבה לא יקבעו אלא בתקנונה וכי היא הקרן לא תקנה לעמיתיה זכויות מעבר לקבוע בתקנונה, עוגנו אף בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), התשכ"ד - 1964, וראה לעניין זה תקנה 41 כו' (ב) הקובעת: "קופת גמל לקצבה לא תקנה לעמיתיה זכויות מעבר לקבוע בתקנונה אף אם שולם עבורם...". בהתאם, השתרשה ההלכה לפיה אין ליתן תוקף להסכמים לבר תקנוניים המעניקים תנאים עודפים לקבוצה אחת על פני התנאים שנקבעו בתקנון קרן הפנסיה [ראה: ע"ע 629/97 משה אליאב ואח' - קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע לו 721; ע"ע 600026/97 לעיל; ס"ק 7/03 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים - מדינת ישראל ואח', (פסה"ד מיום מיום 29/9/05); בג"צ 6460/02 משה אליאב ואח' נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח', (פסה"ד מיום 8/2/06)] באשר הם פוגעים בעקרון השוויון עליו מבוססות קרנות הפנסיה ההדדיות, דוגמת הנתבעות 2-3 שבפנינו. הואיל ובענייננו לא שולמו עבור התובע בתקופת עבודתו דמי גמולים מלאים לפנסיה מקיפה, אין זאת אלא שבהענקת מענק שנים עודפות לתובע מכח הסכם 66', יש משום הענקת תנאים עודפים לתובע על פני שאר העמיתים במבטחים מכח הסכם לבר תקנוני חסר תוקף. משכך, לא קמה לתובע זכאות מאת מבטחים (או אף מאת קרן הבנין) לקבלת מענק שנים עודפות על פי תקנה 28(א) לתקנות מבטחים הישנה. יתרה מכך, הואיל וגם על פי הנוסחה שנקבעה בסעיף 28(ב) לתקנות, לא צבר התובע מספיק חודשי ביטוח כדרישת תקנה זו, הרי שגם לא קמה לתובע זכאות מאת מבטחים (או אף מאת קרן הבנין) לקבלת מענק שנים עודפות מכח תקנה 28(ב) לתקנות מבטחים הישנה. 28. לאור קביעתנו לעיל, אין זאת אלא שלתובע אין כל עילת תביעה כלפי מבטחים או כלפי קרן הבנין לחיובן לשלם לו את המענק, ויש להצר על כך שב"כ התובע בחרה בסיכומיה להוסיף, בניגוד להצהרותיה שלה ולהחלטות מפורשות של בית הדין לפיהן צורפו השתיים כנתבעות פורמאליות בלבד שלא מבוקש נגדן סעד, טענות כלפי מבטחים וקרן הבנין בדבר חבותן הישירה כלפי התובע, דבר שחייב את מבטחים וקרן הבנין להדרש לגופן של הטענות. אי לכך, אין לנו אלא לדחות את כל טענות התובע כלפי מבטחים וקרן הבנין נשוא סיכומיו, אף מבלי להדרש להן לגופן. זאת ועוד, לאור קביעתנו לעיל, אין זאת אלא שאף כל הדיון בסיכומי הנתבעת שעניינו באי זכאותו של התובע למענק הנתבע מכח הוראות תקנות מבטחים והעדר יריבות בינו לבין המדינה בכל הנוגע לקבלת המענק לפי תקנות מבטחים, אינו ממן העניין וכל כולו בגדר "התפרצות לדלת פתוחה", והוא הדין לעניין הפניותיה של המדינה בסיכומיה לפסקי הדין בהם נדחו תביעות של עובדי מערכת הבטחון לתשלום המענק, כנגד קרן הפנסיה, לבדה. הנכון הוא, כי שאלת זכאותו של התובע למענק שנים עודפות רלוונטית למישור היחסים שבין המדינה לבין התובע בלבד, וכי המקור הנורמטיבי ממנו תגזר זכאותו (או אי זכאותו) של התובע למענק מאת המדינה, הוא בהסכם 66, כאשר על מהותו ותוכנו ניתן יהיה ללמוד, בין היתר, מתוך התכתובות שבין משרדי הממשלה אותם צירפה המדינה עצמה לכתב הגנתה וסיכומיה. במילים אחרות, השאלה היחידה העומדת לדיון בענייננו היא האם מכח הסכם 66 קמה לתובע זכאות למענק שנים עודפות מאת המדינה, אם לאו. אי לכך, נפנה להלן לדון בשאלה זו על רקע טענות התובע והנתבעת לעניין זה בסיכומיהם. 29. הואיל ובהסכם קיבוצי עסקינן הרי שבבואנו לפרש את הוראותיו הנורמטיביות של הסכם 66, יש להחיל על אותה פרשנות את הכללים המיוחדים החלים על פרשנות הסכמים קיבוציים במובחן מהסכמים רגילים. ודוק, בהיות חלקו האחד של ההסכם הקיבוצי בבחינת הסכם, חלות עליו הוראות חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973, ובכלל זה סעיף 25 לו, הקובע: "(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות. (ב) וזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל. (ג) ביטויים ותניות בחוזה שנוהגים להשתמש בהם בחוזים מאותו סוג יפורשו לפי המשמעות הנודעת להם באותם חוזים." עם זאת, בהיות חלקו האחר בבחינת מקור נורמטיבי לקביעת זכויות, נפסק לא אחת בכל הנוגע למייחד את כללי הפרשנות של הוראות הסכמים קיבוציים, ובמיוחד ההוראות הנורמטיביות שבהם, כי: "בית-הדין הארצי הבהיר פעמים רבות את כללי הפירוש של הסכמים קיבוציים. בדב"ע לא/1- 4[1], בע' 267 ואילך, נאמרו הדברים הבאים: "....ההסכם הקיבוצי הוא 'מונסטרום משפטי', שגופו חוזה ונשמתו חוק... [א] בעוד שבפירוש חוזה רגיל יש לייחס משקל לכוונה הסובייקטיבית של הצדדים, אין לייחס כל משקל לכוונה זאת עת באים לפרש הסכם קיבוצי. את ההסכם הקיבוצי יש לפרש לפי מבחן אובייקטיבי, באשר רבים, ולעיתים רבים מאוד, שכלל לא השתתפו במשא-ומתן ובניסוח ההסכם, צריכים לחיות לפיו יום יום כפי שציבור חי עם חוקיו. על כן יש לעמוד על משמעות ההסכם מלשון ההסכם עצמו, ואין להיזדקק לעדויות בעל-פה של אלה שהשתתפו במשא-ומתן, אף בנסיבות שבהן היו מזדקקים לעדות כזאת עת באים לפרש חוזה; [ב] יש לפרש את ההסכם הקיבוצי תוך זיקה לנוהג בענף העבודה שבמסגרתו יופעל ההסכם, ולמערכת יחסי העבודה הקיבוציים שבאותו ענף, כשנותנים את הדעת לכך שמערכת יחסי העבודה במפעל או בענף מהווים שלמות. האמור יחול במיוחד על הסכם קיבוצי כללי, אך, בשינויים המחויבים, יחול גם על הסכם קיבוצי מיוחד; [ג] למונחים ולניבים שבהסכם קיבוצי שלא הוגדרו באותו הסכם יש לתת משמעות כמקובל במערכת העבודה, ולמונחים 'טכניים' מתחום משפט העבודה משמעות כמשמעותם בדיני העבודה". [ראה: דב"ע נב/217- 3 אגודה ארצי של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח'- הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ והסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פד"ע כז 3]. ברוח זו נפסק לא אחת, ואף בס"ק 18/08 התאחדות הקבלנים והבונים בישראל בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה - הסתדרות עובדי הבניין והעץ (פסה"ד מיום 15/11/09), כדלקמן: "בבואנו לפרש הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי ולהתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים להסכם, עלינו ליתן משקל ראשוני ללשונו של ההסכם. עם זאת הליך פירושו של הסכם קיבוצי צריך שייעשה תוך הבנה והתייחסות להקשרו התעשייתי, לאופן יישומו בפועל ולעמדות הצדדים בשנים שלאחר חתימתו" [ע"ע 300212/97 יאיר מוהר ואח' - עיריית תל אביב (לא פורסם, 13.5.99), ס"ק 8/06 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מרכז השלטון המקומי (לא פורסם, 25.9.08) וכן ע"ע 781/06 רפי דרור - רשות שדות התעופה (לא פורסם, 3.12.07)]. כמו כן נקבע כי: "על פירושו של הסכם קיבוצי חלים דיני החוזים הרגילים, ובראשם ההוראה שבס' 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) שעל פיו יפורש הסכם על פי אומד דעתם של הצדדים. כך מקום שאומד דעתם של הצדדים אינו עולה מההסכם עצמו, יתייחס בית הדין לנסיבות העניין כלשון סעיף 25 כאמור" (ע"ע 1308/04 שרגא קריגל ו-13 אח' - רשות הנמלים והרכבות (לא פורסם, 11.7.06)]".(ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). מכאן, שבבוא בית הדין לבחון משמעותה של זכות נורמטיבית מכוח הסכם קיבוצי ספציפי, הוא מנחה עצמו ומשתמש בכלים שפותחו לצורך פירוש הסכמים קיבוציים, אגב התחקות אחר אומד דעת הצדדים להסכם כעולה מלשונו תוך הבנה והתייחסות להקשרו התעשייתי, לאופן יישומו בפועל ולעמדות הצדדים בשנים שלאחר חתימתו. 30. אי לכך נפנה להלן תחילה ללשון הסכם 66. הסעיפים הרלוונטיים לענייננו, צוטטו לעיל בפתח דברינו. וכך מחד בפרק המבוא נאמר בהואיל הראשון כי ברצון המשרד לעובדי צה"ל " בטוח מקיף במסגרת קרן פנסיה מקיפה של מבטחים (להלן-קרן פנסיה מקיפה)" אך מאידך בהמשך הפיסקה ממש בתארו את סוג הבטוח המקיף בו מדובר נאמר: "הכולל בנוסף לסוגי הביטוח שבו היו מבוטחים העובדים לפני תחילת תוקפו של חוזה זה, גם ביטוח שאירים של עובד שנפטר לפני הגיעו לגיל פרישה וכן ביטוח נכות מלאה, הכל לפי תקנות קרן פנסיה מקיפה של "מבטחים", כפי שיתוקנו מזמן לזמן (להלן - התקנות)" (ההדגשות הוספו - א.ר.ק.). בהואיל השני נאמר: "הואיל: ו"מבטחים" מוכנה לבטח את העובדים בבטוח מקיף הכולל, בנוסף לסוגי הביטוח שבו היו מבוטחים לפני תחילת תוקפו של חוזה זה, גם ביטוח שאירים של עובד שנפטר לפני הגיעו לגיל הפרישה וכן בטוח נכות מלאה, הכל לפי התקנות; (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). להזכיר, בנוסף לכך נקבע בסעיף 9 להסכם המגדיר את הזכויות, כי: "בנוסף לבטוח זקנה לפי פרק א יהיו העובדים מבוטחים במסגרת "מבטחים" בבטוח שאירים ובבטוח נכות מלאה בהתאם לתקנות, אולם הפרק בתקנות "גמלת נכות חלקית" לא יחול." (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). ואם באמור לעיל לא סגי, הרי שבסעיף 3 (ד) להסכם נקבע, כי: "לעניין חוזה זה, למעט פרק ב שבו, דין חברות בקרן פנסיה יסוד כדין חברות בקרן פנסיה מקיפה." (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). הנה כי כן, מחד טרחו הצדדים להדגיש כי כוונת ההסכם היא להעניק לעובדים בטוח מקיף שיכלול בנוסף לביטוח שבו היו מבוטחים העובדים לפני תחילת תוקפו של ההסכם גם ביטוח שאירים של עובד שנפטר לפני הגיעו לגיל פרישה וגם ביטוח נכות מלאה (במובחן מנכות חלקית, לגביה היתה התייחסות מפורשת בהסכם). מאידך, נקטו הצדדים בלשון לפיה "דין חברות בקרן פנסיה יסוד כדין חברות בקרן פנסיה מקיפה" ואף ציינו כי הביטוח נשוא ההסכם יהיה לפי תקנות קרן פנסיה מקיפה של "מבטחים", כפי שיתוקנו מזמן לזמן. לכאורה, על פי לשון ההסכם עולה כוונה של הצדדים להעניק לעובדים בטוח מקיף שיכלול גם ביטוח שאירים וגם ביטוח נכות מלאה בנוסף לביטוח שבו היו מבוטחים העובדים קודם לכן, והכל בהתאם לתקנות קרן הפנסיה המקיפה כפי שהיו מוכרות לצדדים באותה תקופה, ואף כפי שיתוקנו מזמן לזמן. אלא מאי, שבדוננו בלשון ההסכם ואומד דעתם של הצדדים כעולה ממנה, יש לזכור כי במועד חתימת הסכם 66, עדיין לא באה לעולם הזכות למענק שנים עודפות (שכאמור הוספה רק שנת 1980), כך שאין באי איזכורה בהסכם 66 כדי ללמדנו דבר. ומכאן השאלה, האם תכלית ההסכם היתה להקנות לעובדים ביטוח שאירים וביטוח נכות מלאה, בנוסף לביטוח בפנסית זיקנה, כך שאת ההוראות בדבר השוואת מעמדם של העובדים למעמדם של עובדים בפנסיה מקיפה וההפניה לתקנות פנסיה מקיפה של "מבטחים" כפי שיתוקנו מזמן לזמן, יש לקרוא כמתייחסות להטבה זו בלבד, או שמא תכלית ההסכם היתה להקנות לעובדים נשוא ההסכם מעמד זהה לעובדים שמבוטחים בפנסיה מקיפה לכל דבר ועניין, כך שאותן הוראות שיחולו על עובדים המבוטחים בפנסיה מקיפה כפי שיתוקנו מזמן לזמן, לרבות מענק "שנים עודפות" וכל הטבה אחרת שתתווסף לתכנית הפנסיה המקיפה, יחולו על עובדי מערכת הבטחון, בין אם היו קיימות במעמד חתימת הסכם 66 ובין אם לאו. 31. הואיל ומלשון ההסכם לא ניתן ללמוד לגבי אומד דעתם של הצדדים במועד כריתתו של ההסכם, נפנה להלן לבחון כיצד נהגו הצדדים בפעל במהלך השנים, שלאחר חתימת ההסכם. לעניין זה, לא נטען על ידי התובע, ולא כל שכן שלא הוכח כי במהלך השנים שולם למי מהעובדים שצברו 35 שנות עבודה בנתבעת ואצל מעבידים קודמים במצטבר, מענק שנים עודפות כהגדרתו בתקנון קרן הפנסיה המקיפה, לרבות לא לאחר שנת 1980. משכך, כל שנותר בפנינו הוא טענות הנתבעת ומבטחים לפיהן במשך השנים נהגה מערכת הבטחון לשלם מתוך הקרן המיוחדת תשלומים לעובדים שצברו במערכת הבטחון מעל 35 שנות עבודה, כאשר לגבי תשלום סכומים אלו, מבטחים שימשה כשלם בלבד. חיזוק לעובדה שכך נהגה מערכת הבטחון בפעל, ניתן למצוא במכתב התשובה שנכתב ע"י נציגתה עוד בשנת 2005 במענה לפנית בא כח התובע (ראה: נספח ו' לכתב התביעה) ועוד בטרם באה תביעה זו לעולם. על האמור לעיל נוסיף כי מעבר לכך שלא הוכח בפנינו כי שולם מענק שנים עודפות כהגדרתו בתקנות קרן הפנסיה המקיפה לעובדים שלא השלימו 35 שנות עבודה במערכת הבטחון, אף לא הובאה בפנינו כל ראיה לפיה נציגות העובדים שחתומה על הסכם 66, פנתה אי פעם לאחר שנת 80' אל המעביד בדרישה לשלם למי מהעובדים מענק שנים עודפות כאמור. האסמכתא היחידה שהובאה בפנינו מצד נציגות העובדים, היא מכתבו של מר שלמה מזרחי - ראש וועד עובדי צה"ל, אשר נכתב בדיעבד ורק ביום 8/7/09 (ראה: נספח א' להודעת התובע מיום 26/10/10) ואף הוא מתייחס לעניינו של התובע ולא מובאת בו כל דרישה או טענה כי הסכם 66' הבטיח לעובדים מענק שנים עודפות. עד כאן, לא הובאה בפנינו כל ראיה לפיה, במועד כלשהו שלאחר שנת 80, הועלה נושא מענק השנים העודפות לדיון בין נציגות העובדים ומשרד הבטחון, או כי התגלעו חילוקי דעות כלשהם ביניהם, בקשר עם העובדה כי המענק אינו משולם לעובדים דוגמת התובע. לא זו אף זו, אלא שיש לזכור כי כל הדיון בין משרדי הממשלה באשר למהות הביטוח הפנסיוני שהובטח בהסכם 66', אף לא התעורר בשל פניית נציגות העובדים החתומה על הסכם 66', אלא התעורר בעקבות פניית משרד האוצר אל מבטחים, ואף זאת בדרישה כי מבטחים תפסיק לשלם ממקורותיה פנסיות נכות ושארים לעובדי מערכת הבטחון, מן הטעם שאין לה רשיון מבטח לעשות כן. 32. ואם בדיונים בין משרדי הממשלה עסקינן, הרי שלעניין זה ובהמשך למבואר לעיל, ברי כי מתוך דיונים אלו, ניתן יהיה למצער ללמוד על הדרך בה ראה המעביד שחתם על ההסכם את כוונת ההסכם. אי לכך, נפנה להלן לאסמכתאות שהוצגו בפנינו לעניין זה. כאמור, מלכתחילה הנושא הגיע לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה בעקבות פנית משרד האוצר שסבר כי מבטחים אינה יכולה להמשיך לשלם פנסיה מקיפה לעובדי מערכת הבטחון, ולנוכח עמדת משרד הבטחון כי הסכם 66 מכסה את העובדים בפנסיה מקיפה ואין כל מניעה להמשיך בו. וכך במכתבו של רו"ח רמי דיין אל מבטחים מיום 11/11/03, שהחל את ההתדיינות, רוכזו מספר נושאים ובין היתר נושא "עובדי מערכת הבטחון". תחת כותרת זו, נטען כלפי מבטחים כדלקמן: "מבטחים מתבקשת להסדיר בהקדם האפשרי את סוגיית עובדי מערכת הבטחון החברים בקרן הפנסיה ומבוטחים בה במסגרת תכנית יסוד, ומבוטחים במקביל בקרן ביטוח לנכות ושארים (להלן- הקרן המיוחדת) המנוהלת על ידי מבטחים ללא רשיון מבטח כחוק." (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). האמור עד כה במכתב נציג משרד האוצר, תומך במסקנה כי בפעל לא נהגו הצדדים לשלם "מענק שנים עודפות" כהגדרת מונח זה בתקנון מבטחים לעובדי מערכת הבטחון שאם לא כן, חזקה על נציג האוצר שהיה מעלה גם עניין זה במכתבו הנ"ל. ודוק, גם במכתבו אל יו"ר ארגון עובדי צה"ל מיום 1/11/04 של מר צביקה כהן - סמנכ"ל וראש אגף משאבי אנוש במשרד הביטחון, אשר כאמור עמד על טענת מערכת הבטחון כי הסכם 66 מעניק לעובדים זכויות של פנסיה מקיפה, נאמר: "במהלך השנה החולפת התגלעו חילוקי דעות בין מערכת הביטחון לבין "מבטחים", בשאלה האם החבות של "מבטחים" לאוכלוסיית עובדי צה"ל הנה חבות של "פנסיה מקיפה" (כטענת מעהב"ט) או חבות של "פנסיית יסוד" (כטענת מבטחים), סוגייה זו טרם הוכרעה סופית ונמצאת בבחינה של המשרד מול הפרקליטות ואגף שוק ההון באוצר. עם זאת, מודגש כי אין בחילוקי דעות אלו בכדי לגרוע מהעובדה שעובדי צה"ל זכאים לכיסוי פנסיוני מקיף, דהיינו לפנסיית זקנה, נכות ושאירים. עובדה זו מקובלת הן על משהב"ט, הן על משרד האוצר והן על משרד המשפטים. משהב"ט מממש בפועל קביעה זו ומממן מתקציבו מזה מספר חודשים פנסיות נכות ושאירים, ש"מבטחים" מסרבת לממן, חלק ע"י העברת כספים ל"מבטחים" וחלק ע"י העברת כספים ישירות לזכאים, כך שהפרט לא יפגע".(ההדגשות הוספו - א.ר.ק.). הנה כי כן, גם במסגרת מכתב התחייבות מפורש זה לכיסוי "פנסיה מקיפה", מבהיר הכותב כי ההתחייבות היא לכיסוי פנסית נכות ושאירים בנוסף לפנסית זיקנה, ואינו מתייחס לשום הטבה נוספת במסגרת כיסוי זה. לא הובאה על ידי התובע כל תגובה של יו"ר הארגון למכתב זה, או התנגדות ביחס להיקף ההתחייבות ועל כן אין לנו אלא להסיק, כי לא היתה כל דרישה או צפיה מאת הצד השני להסכם 66, כי אותה התחייבות תכלול גם הטבות נוספות מעבר לפנסית נכות ושאירים, דוגמת מענק שנים עודפות, אשר לית מאן דפליג כי נכון לאותה עת כבר היה מוכר וידוע. אגב, גם במכתבה של עו"ד אלשטיין מיום 2/2/04 אל היועץ המשפטי למערכת הבטחון, שם היתה התייחסות מפורשת למצג שהוצג בפני העובדים במשך השנים לפיו יש כוונה להעניק להם "כיסוי זהה לכיסוי שבתכנית 'פנסיה מקיפה'" נאמר בהמשך: "מסתבר, כי למרות הכוונה להעניק לעובדים כיסוי כאמור... ביטוח הנכות והשאירים ניתן לעובדים באמצעות "קרן מיוחדת", שמבטחים אינה רשאית לנהל, וכל גרעון באותה קרן מומן עד היום מכספי החיסכון לפנסיה של כלל עמיתי מבטחים"(ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). ללמדך, כי אף בעניין זה, בו עמד היועץ המשפטי לממשלה על חובת המדינה לממש במלואו את המצג שהוצג בפני העובדים במשך השנים, לא ראו נציגיו את אותו מצג לגבי העבר ככולל בחובו את כלל ההטבות הגלומות בפנסיה מקיפה, אלא התמקדו בהבטחת פנסית נכות ושארים. כך גם בהכרעתו של היועץ המשפטי לממשלה, אשר הכריע במחלוקת שנפלה בין משרדי הממשלה, קיימת התייחסות רק לפנסית נכות ושאירים, כדלקמן: ב) עם זאת, במישור היחסים שבין העובדים למדינת ישראל, קמה למדינה חובה חוקית להעניק לעובדים את זכויות ביטוח נכות ושארים להם התחייבה בהסכם, במסגרת תוכנית של פנסיה מקיפה, וזאת מכח ההסכם, ומכח דיני מניעות והתחייבות שלטונית. לעניין זה רלבנטיות הטענות השונות שהעלה משרד הביטחון ביחס למצגים שהוצגו כלפי העובדים, לפיהם הם מבוטחים בפנסיה מקיפה, שבאו לידי ביטוי בהסכם, בתכתובות פנים ממשלתיות שונות, ובפסקי דין בהם אמרות אגב לעניין זה. תוצאה זו מתחייבת גם מהעובדה שהעובדים מצידם, הפרישו את מלוא הסכומים המבטיחים את זכויותיהם לפנסיה מקיפה (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). הנה כי כן, גם בהכרעתו של היועץ המשפטי לממשלה, בה הושם דגש על ההתחייבויות כלפי העובדים לפנסיה מקיפה, דובר רק על הבטחת פנסית נכות ושאירים ובכל הנוגע להתחייבות בעבר מכח הסכם 66, לא נזכרה כל זכות נוספות מעבר לכך. 33. סיכומם של דברים. בלשון הסכם 66 אין כל התייחסות להטבות נוספות, שמעבר להבטחת פנסית נכות ושארים. בפעל, במשך השנים (לרבות לאחר שנת 80'), ועל אף ההתחייבות של מערכת הבטחון ל"ביטוח מקיף", לא שולם לעובדים מענק שנים עודפות כהגדרתו בתקנות פנסיה מקיפה של מבטחים, במובחן ממענק ששילמה מערכת הבטחון לעובדים שהשלימו 35 שנות שירות במערכת הבטחון. לא נטען ובכל מקרה לא הוכח בפנינו, כי בכל מועד שהוא שלאחר שנת 80' פנתה אי פעם נציגות העובדים החתומה על הסכם 66' אל המעביד בדרישה לשלם למי מהעובדים עליהם חל ההסכם, מענק שנים עודפות כהגדרתו בתקנות פנסיה מקיפה של מבטחים, ואף לא הובאה בפנינו כל ראיה לפיה, במועד כלשהו שלאחר שנת 80, הועלה נושא מענק השנים העודפות לדיון בין נציגות העובדים ומשרד הבטחון, או כי התגלעו חילוקי דעות כלשהם ביניהם, בקשר עם העובדה כי המענק אינו משולם לעובדים דוגמת התובע. ואם בכל האמור לא סגי, הרי שגם בדיעבד, מהדיונים בין משרדי הממשלה לבין עצמם, ניתן להיווכח כי כל הנוגעים בדבר, ולרבות מערכת הבטחון עצמה שעמדה על כך שהעובדים מכוסים בפנסיה מקיפה לכל דבר ועניין, התייחסו אך ורק לזכאות לפנסית נכות ושארים ולא להטבות נוספות הגלומות בפנסיה המקיפה ובכלל זה מענק שנים עודפות. בנסיבות אלו, ולאחר שנתנו דעתנו למכלול הנסיבות הנוגעות הן לחתימת ההסכם, הן לדרך ביצועו בפעל והן לדיונים שהתקיימו בדיעבד בקשר עם ההתחייבויות הגלומות בו - אין בידינו לקבוע כסברת התובע, כי אומד דעתם של הצדדים בחתימת ההסכם, היה להעניק לעובדים על פיו, את כל הזכויות שנכללות בתכנית פנסיה מקיפה לרבות אלו שיתווספו לו בהמשך, ובכלל זה מענק השנים העודפות. 34. אי לכך התוצאה היא שלא קמה לתובע זכאות למענק שנים עודפות כהגדרתו בתכנית הפנסיה המקיפה שבתקנות מבטחים, מאת המדינה מכח הסכם 66'. זאת ועוד, משלא היה חולק כי התובע לא השלים 35 שנות עבודה במערכת הבטחון, אין זאת אלא שלא קמה לו זכאות למענק המשולם לעובדים שעבדו מעל 35 שנים במערכת הבטחון מכח הנוהג. 35. משזו קביעתנו, התייתר מניה וביה הצורך לדון בטענות התובע בדבר הסתמכותו על קבלת זכות שכאמור לא היתה לו מעולם. עם זאת, ולמעלה מן הצריך נוסיף, כי בניגוד לסברת התובע, הרי שבעת קבלתו למערכת הבטחון (ראה: נספח ב' להודעת התובע מיום 26/10/10) לא הובטח לו דבר בקשר עם קבלת מענק שנים עודפות. יתרה מכך, גם בסיכום הראיון שנערך לתובע מיום 16/11/95 (נספח ב' לכתב התביעה) לא נאמר דבר לגבי קבלת מענק שנים עודפות לפי תקנות מבטחים או בכלל, אם יפרוש לאחר גיל 65. כל שנאמר בו הוא שהתובע אינו מוכן לפרוש בתנאים הקיימים וכי במידה ויזכה לאיחוד הותק במבטחים יסכים לפרוש. ואם בכך לא סגי, הרי שאפילו במכתבו של מר שלמה מזרחי - ראש וועד עובדי צה"ל, אשר נכתב בדיעבד ביום 8/7/09 (ראה: נספח א' להודעת התובע מיום 26/10/10) לא נאמר כי הובטח לתובע כי אם ידחה את פרישתו לאחר גיל 65 יקבל מענק שנים עודפות, אלא כל שנאמר הוא שהתובע לא קיבל את השנים העודפות "שבגינם נשאר עד גיל 65" וזאת במובחן מזכויות אחרות (שהתובע לא פירש מהן) ואשר לגביהן נאמר במפורש באותו מסמך כי לא קיבל את הזכויות "שהובהר" שיקבל לפני פרישתו. 36. סוף דבר - אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל תביעת התובעת כנגד המדינה, מבטחים וקרן הבנין- נדחית בזאת. באשר להוצאות ההליך, הרי שלעניין זה ראינו להבחין בין המחלוקת שנפלה בין התובע לבין המדינה, לבין המחלוקת שנפלה בין התובע לבין מבטחים. בכל הנוגע למחלוקת שבין התובע לבין המדינה, המדובר במחלוקת משפטית לגיטימית עליה הרחבנו בדיוננו לעיל. לעניין זה ובהינתן כי במדובר בזכויות נלוות לגימלה, הרי שחרף התוצאה אליה הגענו, איננו רואים מקום לחרוג מהמדיניות שלא להשית הוצאות על גמלאים בתביעות למימוש זכויות פנסיונית, ועל כן, איננו עושים צו להוצאות ביחסי התובע והמדינה. שונים הם עם זאת פני הדברים בכל הנוגע ליחסי התובע מול מבטחים. כמבואר לעיל, בניגוד להחלטות בית הדין והצהרות ב"כ התובע עצמה, ביכר התובע להרחיב את חזית הדיון במסגרת סיכומיו ולתבוע את זכויותיו גם ממבטחים במישרין, באופן שחייב את בא כוחן של מבטחים וקרן הבנין להדרש לסיכומים מיותרים שניתן היה לחסוך בהם. אי לכך ביחסי התובע מול מבטחים, אנו סבורים כי יש להשית על התובע את הוצאות ההליך, ואולם לאחר שהתחשבנו בכך שבמימוש זכות פנסיונית עסקינן, אנו מעמידים את סכום ההוצאות לטובת מבטחים על הסך הכולל של 2,500 ₪, אשר ישולם למבטחים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. אין הוצאות לטובת קרן הבנין, שצורפה להליך על ידי בית הדין וממילא לא נטען כלפיה דבר על ידי התובע. ניתן היום, ט"ז כסלו תשע"ב, 12 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים. (-) (-) נציג עובדיםמוריס שגיא נציג מעבידיםאהרון אופיר אביטל רימון-קפלןשופטת מענקמענק שנים עודפות