פתח דבר: האירוע, ההליך 1. התובעת הינה צעירה ילידת 1974. בליל ה-13.7.05, התארחה התובעת בחתונת בת דודתה. במהלך האירוע ותוך כדי ריקוד, נפלה התובעת ברחבת הריקודים ונפגעה בעיקר בפניה, וכתוצאה מכך- נחבלה קשות בשיניה הקדמיות (אירוע זה ייקרא להלן: "התאונה"). התביעה שלפני הינה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לתובעת עקב התאונה והיא הוגשה כנגד מחזיקת ומפעילת האולם, נגד ספקית שירותי הקייטרינג אותו ערב (אשר כללו הגשת פירות לרחבת הריקודים), כנגד ספקית שירותי הבר (אשר כללו הפעלת "בר אקטיבי" ברחבת הריקודים) וכנגד מבטחותיהן של הנ"ל. 2. החתונה נערכה באולם ארועים בשם "טראסק", המצוי בחזקת ובניהול הנתבעת 1 - טראסק בע"מ (להלן: "טראסק" או "נתבעת 1"). נתבעת 2- חברת הביטוח מנורה (להלן : "נתבעת 2" או "מנורה") היתה המבטחת של הנ"ל. את שירותי הקייטרינג לאירוע סיפקה חברת מייקל שירותי קיטרינג בע"מ (להלן: "מייקל" או "נתבעת 3") ונתבעת 4- חברת הביטוח הראל (להלן: "נתבעת 4" או "הראל"), היתה מבטחתה. שירותי בר ומשקאות סופקו על ידי חברת "ברים ואלכוהול בע"מ" (להלן: "נתבעת 5" או "ברים") ואילו נתבעת - חברת הביטוח איילון (להלן: "הנתבעת 6" או "איילון"), היתה המבטחת של נתבעת 5. 3. במקור- הוגשה התביעה כנגד הנתבעות 1,2 בלבד. אלה הגישו הודעת צד שלישי כנגד נתבעות 3 ו-5 . זאת בעיקר על בסיס הטענה כי התובעת החליקה בשל מפגע שנוצר על ידן. כן הועלו טענות ביטוחיות. הודעת צ"ג נוספת הוגשה על ידי נתבעות 3,4 כנגד נתבעות 1,2 בין היתר בטענה כי הן אלה שהיו אחראיות לפיקוח על הפעילות שנערכה ברחבת הריקודים לימים, צורפו הצדדים השלישיים כנתבעות ישירות בהליך העיקרי. 4. לאחר שנשמעו הראיות ובאתי לכלל הכרעה לפיה- דין התביעה להתקבל ועל יסוד כל שהובא בפני- אין לי ספק שלו 'לחשה ציפור קטנה' על אוזנה של התובעת, כאשר התכוננה ליציאה אותו ערב, כי לצלילי מוסיקה מרקידה, יסתיים עבורה הערב כשהיא מדממת, כי תובהל לבית חולים כששתיים משיניה הקדמיות חסרות, וכי "תידון" לטיפולי שיניים מורכבים למשך כל חייה, היא הייתה שוקלת אם לא מוטב 'למחול על קיום מצוות שימוח כלה ביום חתונתה' ולהסתפק בצלילים הבוקעים מהמרקע. תמצית טענות הצדדים 5. לגרסת התובעת, היא החליקה בשל מפגע שכונה על ידה כ'לכלוך' שהיה אותה שעה על רצפת הריקודים. אין חולק כי במהלך האירוע עברו ברחבת הריקודים מלצרים שהגישו משקאות אלכוהוליים ופירות (בין היתר, פלחי אבטיח ואננס לא קלופים, דובדבנים, ענבים) - שהיו מונחים על מצע של קרח, על גבי "אלונקות" מעץ. לטענת התובעת- חלק מהאורחים השליכו קליפות וחרצני פירות וכוסות משקה על גבי הרחבה, ובנוסף - קרח שהיה על גבי "האלונקות" נמס וטפטף לרצפה. עוד לטענתה - בטרם החליקה, ולמרות מצב הרחבה כמתואר-, אף גורם לא ניקה את רחבת הריקודים, בעוד שלאחר התאונה שאירעה לה- היא נוקתה. לשיטת התובעת- הנתבעות התרשלו, בין היתר, בכך שהגישו משקאות ומאכלים לרחבת הריקודים, לא וידאו שרצפת הרחבה תהיה נקיה ויבשה, ובכך חשפו את האורחים והרוקדים לסכנה. 6. מנגד- מכחישות הנתבעות, כאחת, כי התובעת החליקה. לשיטתן- מדובר בנפילה שמקורה בריקוד עצמאי ובאיבוד שיווי משקל, בשתיה מרובה, בכך שהתובעת נעלה נעל עקב, וכי האפשרות שנדחפה אינה פחותה מן האפשרות כי החליקה על גבי מפגע ברחבה, כטענת התובעת, שדבר קיומו מוכחש. מעבר לחזית משותפת זו המשליכה את האחריות לתאונה לפתחה של התובעת, העלתה כל אחת מהנתבעות העיקריות טענות כלפי חברותיה. נתבעת 1 גורסת, כי אם התובעת החליקה מסיבות שאינן קשורות בה, כי אם בנתבעות 3, ו- 5, ספקיות שירותי הקייטרינג והבר אותו ערב, אשר נבחרו על ידי בעלי השמחה. לטענתה- חלקה ותפקידה אותו ערב התמצו בהעמדת האולם לרשות בעלי השמחה. בנוסף- טוענת נתבעת 1, כי בהסכם בינה ובין נתבעת 3, כמו גם בהסכם בינה ובין נתבעת 5, נקבע שהן פועלות כקבלן עצמאי, וכי הן אלה שאחראיות באופן בלעדי לכל מקרה של נזק או פגיעה. עוד טוענת נתבעת 1, כי בהסכם עם נתבעות 3 ו-5, סוכם כי האחרונות תצגנה בפניה פוליסת ביטוח אחריות צד שלישי כשנתבעת 1 תיכלל כמבוטחת בפוליסות כאמור. לכן, לשיטתה- משהדבר לא נעשה, הרי הן חייבות תחתיה בפיצוי התובעת, ככל שתוטל עליה חבות כלשהי לפצותה. נתבעת 3 טוענת, כי לא היא זו שארגנה את הפעילות על רחבת הריקודים וכי אינה אחראית לפעילות שנעשתה שם, לרבות לניקיון הרחבה, וכי איזור רחבת הריקודים הינו באחריות נתבעות 1 ו- 5. נתבעת 3 טוענת עוד, לרשלנות תורמת והסתכנות מרצון של התובעת. נתבעת 5 טוענת כי שירותי הבר הוזמנו על ידי נתבעת 3 אשר שילמה עבורם. נתבעת 5 מכחישה כי היא או מי מטעמה שפכו משקאות על רצפת רחבת הריקודים וגורסת כי התובעת ככל הנראה נפלה ללא קשר למצב רחבת הריקודים. דיון והכרעה נסיבות נפילת התובעת 7. גירסתה של התובעת הינה, כאמור, כי החליקה עקב לכלוך שהיה על רחבת הריקודים. "כל המקרה היה שבריר של שניה, החלקתי עם רגל אחת אחורה והברך קיבלתי מכה, שמעתי את השיניים מתגלגלות והייתי שרועה על הרצפה" (עמ' 5, ש' 16-17). "אני הרגשתי שאני מחליקה על משהו, אני לא יודעת מה בדיוק. כמו שאדם מחליק על בננה, חרצן, על משהו" (עמ' 6 ש' 33). 9. לאחר שבחנתי את כלל הראיות שהובאו בפני, שוכנעתי- למעלה מכל ספק סביר, כי ברחבת הריקודים היה לכלוך שמקורו- בין השאר, בקליפות פירות שהוגשו לאורחים ו/או שיירי פירות כאמור, ו/או נוזל כלשהו שהיה על הרצפה, בין אם כתוצאה משתיה שהוגשה לרוקדים או כזו שהובאה על ידם לרחבה, ובין אם בשל קרח שנמס וטפטף על הרצפה, וכי לכלוך זה הוא שגרם לנפילתה של התובעת. 10. אין חולק כי 'אלונקות' עץ (שכונו לעתים ע"י העדים כ'סלסלות'), עמוסות כל טוב ומשקאות אלכוהוליים, הוגשו בערב החתונה לרחבת הריקודים ע"י מלצרים שעברו בין החוגגים. התובעת העידה על כך: "האלונקות עברו במהלך הריקודים כל הזמן כל פעם משהו אחר" (עמ' 7, ש' 26; סעיף 5 לת/3 ); וכן: "היו כל מיני פירות, אבטיח עם קליפה, אננס עם קליפה, דובדבנים עם חרצנים" (עמ' 5, ש' 18). גם מר עמיקם אשל (להלן: "מר אשל") שנכח בחתונה, בהיותו בן דודה של כלת השמחה, העיד כי במהלך האירוע הסתובבו בין הרוקדים מלצרים שנשאו בידיהם אלונקות עמוסות פירות כגון אבטיח, אננס, ענבים ודובדבנים וכן אלונקות שעליהן שוקולדים מסוגים שונים, וכי מלצרים עברו והגישו אלכוהול לרוקדים (סעיפים 4-7 לת/1). הוא חזר על כך בעדותו (פרוט' מיום 17.9.08, עמ' 15, ש' 7-8) וכן העיד: "עד שאפרת (התובעת,- ר.ש.) נפלה, כל הזמן הסתובבו אנשים עם הפירות ברחבת הריקודים. ניתן היה להבחין באנשים שהולכים עם פירות ושתיה" (שם, בעמ' 16, ש' 18-19). הכלה עצמה- הגב' קרן וינברג (להלן: "גב' וינברג" או "הכלה")), העידה: "הציעו לנו גימיק של פירות בתוך סירה שיוגש לקהל הרוקד...תוספת מעניינת לארוע" (פרוט' מיום 29.6.09, עמ' 30, ש' 30; סעיף 5 לת/2). וכן: "הסלסלות האלה, אנשים הלכו איתו (צ"ל - "איתן"-ר.ש.) על הבמה בזמן שרוקדים" (שם, בעמ' 31, ש' 6). "... זה היה תוך כדי ריקוד, לא עצרנו את הריקודים" (שם בש' 9-10). מר אלן משרקי- מנהל האירוע מטעם הנתבעת 3 (להלן: "מר משרקי"), סיפר בעדותו על סירות כדורי טראפלס ופירות שהוצאו לרחבת הריקודים ולפינות הישיבה שאינן ליד השולחנות ( פרוט' מיום 12.1.10, עמ' 18, ש' 26-28). כמוהו, גם מר אלישע ארליך- מנהל אירועים בנתבעת 1 (להלן: "מר ארליך") העיד על אלונקות שהסתובבו בין האורחים ברחבה ועליהן סידורי פירות ושתיה (סעיף 8 לנ/5). אף מר בר מישאל- מבעלי הנתבעת 5 (להלן : "מר מישאל") העיד כי הוגשו משקאות בכוסות "קטנטנים", בלשונו (סעיף 9 לנ/8). גם התמונות שצורפו לתצהיר התובעת ת/3 א', מתעדות חלוקת קינוחים על גבי "אלונוקות" ומשקאות בכוסות, ברחבת הריקודים ובין חוגגים: מגשים שעליהם פלחי אבטיח, אננס ואשכולות ענבים וכן מגשים שעליהם מונחים כוסות קטנות של משקה. כך ניתן לראות גם מתוך צפייה בסרט הגלם של החתונה. 11. בנוסף- שוכנעתי, מתוך העדויות והראיות שהובאו, כי אורחים השליכו קליפות, שיירי פירות וכוסות לרצפת הרחבה, וכי קרח טפטף מאלונקות ההגשה לעבר הרצפה. התובעת העידה בהקשר זה (עמ' 5, ש' 20 - 21) כי: "בזמן הריקודים, אנשים אכלו פלחים של אבטיח ואנשים זרקו את זה ואני ראיתי את זה" (עמ' 5, ש' 28; ש' 30-31; עמ' 8 ש' 29-30). היא אף תארה כיצד הרצפה הייתה מכוסה בכוסות שבורות (עמ' 8, ש' 27-28), ואת הקרח שנמס וטפטף לרצפה (עמ' 8, ש' 26). גם מר אשל העיד כי: "...ראיתי שזורקים את הקליפות...אחרי שאתה אוכל דובדבן וקצת אלכוהול אז זה מוצא את הדרך לרצפה...אמרתי שאת הקליפות חלק זרקו וחלק שמו בצלחת...בעיני גם ראיתי קליפות...היו שם דובדבנים וחרצנים של דובדבנים על הרצפה גם לזה התכוונתי שאריות של פרי..."(עדותו בדיון מיום 17.9.08, עמ' 15, ש' 10-30). הוא אף תיאר את הרצפה הרטובה (שם, בעמ' 16,ש' 6) וסיפר כי ניתן היה להבחין שהשתייה נשפכת (שם, ש' 19). "אני ראיתי אנשים מסתובבים עם כוסות ומקפצים ונשפכים נוזלים" (שם, בעמ' 21, ש' 10). הכלה- הגב' וינברג, העידה: "הקליפות היו מפוזרות, שתיה שאולי נשפכה, היה רטוב, היו קליפות של פירות, חתיכות של פירות, נוזלים על הרצפה זה מה שאני זוכרת" (עמ' 31, ש' 26-27), וכן: "...בכל המקומות שרקדתי ראיתי לכלוך" (שם, בש' 29-30). 12. מצאתי את גירסת התובעת ועדיה בהקשר זה, לא רק סבירה אלא אף אמינה, כאשר היא נתמכת בעדויות עדי הנתבעות. כך למשל- מר ארליך, שהעיד כאמור, מטעם הנתבעת 1, מאשר כי נכח באירועים בהם אורחים, בעיקר שתויים, לא מקפידים לשמור על הנקיון, ולעתים זורקים או שופכים משקאות (סעיף 8 לנ/5); מר מישאל- מטעם נתבעת 5, אישר כי יכול להיות שציבור הרוקדים יפגעו בברמנית והכוסות או חלקן תישפכנה (פרוט' מיום 12.1.10, עמ' 27, ש' 11). אמנם- עד הנתבעת 3- מר משרקי, אמר בעדותו כי תמוה וקיצוני בעיניו ששיירי פירות וכוסות נזרקו על רחבת הריקודים (שם בעמ' 23, ש' 26-28). ויחד עם זאת ובאותה נשימה, הוא אישר שאינו זוכר אם ראה לכלוך וקליפות: "ש: ....התובעת סיפרה שהיא ראתה אנשים שאוכלים אבטיחים, פירות וזורקים על רצפת הריקודים, האם זה סיפור דמיוני...? ת. זה דבר שלא נראה מעשה הגיוני בעיניים שלי שאדם יקח ויזרוק, אך איני יכול לזכור אם ראיתי או לא דברים כאלה באותו אירוע... לגבי אנשים שזורקים פלחי אבטיח על הרצפה אני חושב שזה ברברי. אני כבר אמרתי שאני לא זוכר, האם אנשים עשו דברים כאלה, וזרקו פלחי אבטיח באותו יום אתה לא מצפה שאזכור..." (שם, בעמ' 22, ש' 15-24). אין, איפוא, בעדותו של הנ"ל כדי להפריך את גירסת התובעת. לא רק זו אף זו. הכלה- הגב' ויינברג, העידה כי כשראתה את הרטיבות לראשונה, פנתה אל מנהל האירוע מטעם הנתבעת 1 ו ביקשה ממנו שינקו את הרחבה (עמ' 33 לפרוט', שו' 33; עמ' 35 ש' 1-2; ש' 6, ש' 12; עמ' 36 ש' 3-4). אין לבוא עם הכלה בטרוניה על כך שלא עסקה בכך ביתר "אדיקות", שכן ביום חתונתה מצופה ממנה לשמוח עם אורחיה, להתרגש, ולהותיר את האחריות לבטיחות והנאת האורחים לבעלי המקצוע שבעבור שירותיהם היא שילמה. ראו בהקשר זה את דבריה בעמ' 36, ש' 9: "רצינו להתעסק עם השמחה שלנו וזהו". לסיכום נקודה זו: מצאתי כי דברי עדי התביעה לא נסתרו. הם נתמכים, כאמור, בעדויות מטעם הנתבעות וגם מתוך צפייה בקלטת חומר הגלם של האירוע -שעה 1 ו-34 דקות- ניתן לכאורה לראות כי הכלה מסבה את תשומת ליבו של החתן לדבר מה על הרצפה,ואנשים סביבם מביטים באותו 'דבר' שעל הרצפה. בשעה 1 ו- 38 דקות נראה כי מגיע אדם ומנקה את רחבת הריקודים - שם, וחוזר ומנקה את האזור בשעה 1 ו- 40 דקות. אם לא היה לכלוך, לא היה מה לנקות. ניתן גם לראות בסרט כי במהלך האירוע מגיעים חוגגים לרחבה עם כוסות שתיה. זאת ועוד. ואולם- הנתבעות נמנעו מלהעיד מטעמן עדים מתבקשים, כמו עובדים מצוות המנקים ו/או מצוות המלצרים ו/או הברמנים, להוכחת גירסתן כי רצפת הרחבה הייתה נקייה וחפה ממפגעים. לא רק זו אף זו. הדעת נותנת, כי לא יתכן שהרצפה תישאר יבשה לחלוטין במהלך אירוע בו אנשים אוכלים מיני מזונות מגירי עסיס ו/או שותים בעודם מקפצים ומפזזים. גם ניסיון החיים של בית המשפט מלמד כי באירועים מסוג זה רצפות אולם השמחה, לרבות רחבת הריקודים, אינן מבהיקות ונקיות כבבית מרקחת (בלשון המעטה) ואינן חפות ממפגעים מזדמנים הנופלים/מושלכים/ניגרים ארצה במהלך כל האירוע ועד סופו. יפים בהקשר זה דבריו של עד הנתבעות דווקא- מר אשל עמיקם, שאמר כי "כשאתה רוקד עם כוס מלאה אז המשקה נשפך" (עמ' 20, ש' 14 ואילך- שם מתועד תיאורו את שניתן לראות בקלטת האירוע). דומה שכל מילה נוספת מיותרת. 13. מכל האמור לעיל עולה כי התובעת כמו גם העדים מטעמה- מר אשל וגב' וינברג, מסרו גירסה עקבית ומהימנה בכל הנוגע למצב רחבת הריקודים ומציאותו של 'לכלוך' עליה וכי לא זו בלבד שגירסתם לא נסתרה. היא אף עולה בקנה אחד עם העדויות מטעם הנתבעות בהקשר זה. אני קובעת איפוא כי רחבת הריקודים, היתה מלוכלכת במהלך הערב במגוון שיירי פירות, ו/או קליפות, ו/או חרצנים ונוזלים שונים. 14. שוכנעתי כאמור כי 'לכלוך' מסוג זה גרם לנפילתה של התובעת. קביעה כאמור מתיישבת עם הגיון בריא ושכל ישר, על פיו אך טבעי שנוכחות לכלוך מסוג זה תחת רגליהם של רוקדים עלול לגרום בשלב כלשהו לנפילה של מי מהאורחים המקפצים על הרחבה, חלקם בנעלי עקב דקיקות, כמקובל במחוזותינו, שהרי נשים רבות (ובימינו גם בנות צעירות) נוהגות לנעול נעלי עקב באירועים מסוג זה. זוהי זכותן, אין להילין עמן על כך ועל בעלי המקום ומפעילי האירוע, לדאוג לבטיחות כל האורחים, יהא גילם ומלבושם המקובל והסביר אשר יהא. ערה אני לכך שהתובעת לא יודעת להצביע על הגורם הספציפי המדויק עליו החליקה (עמ' 6, ש' 33; עמ' 10, ש' 16-18). גם מר אשל העיד כי אינו יכול לומר שהתובעת דרכה בהכרח על קליפת אבטיח או משקה חריף (פרוט' מיום 17.9.08, עמ' 21 ש' 7-8). גם גב' וינברג אף היא אינה יודעת אם התובעת נדחפה או החליקה (עמ' 30, ש' 16). התובעת אף מאשרת כי אף אחד מהאורחים לא יכול לומר ממה נפלה ספציפית (עמ' 10, ש' 19-20) ולכן לא היה טעם בהבאת עדים נוספים מטעמה. ואולם- לא זו בלבד שאין בכך כדי להפחית בעיני ממהימנות גרסתה. להיפך. בלהט הריקוד והשמחה, אדם אינו אמור להתבונן על הרצפה ולהזהר כמי שפוסע בשביל. החוגגים על רחבת הריקודים מצויים בלהט הריקוד, בהתאמת גופם לקצב המוזיקה, עסוקים בהנעת גופם, בשיחה, בשירה ואין לצפות מהם שינהגו אחרת. החלקה ונפילה מעין זו שאירעה לתובעת הינה אירוע פתאומי ובשים לב לעוצמת הפגיעה, אין לצפות ממי שנפגע כמו התובעת, כי יעסיק עצמו באותו רגע באיתור הגורם הספציפי (חרצן, קליפה, קובית קרח וכו') לפגיעתו. ועוד. מקום שמצאתי כי הוכח לפני כי רחבת הריקודים היתה מלוכלכת בשיירי מזון ומשקה, סביר בעיני ואף למעלה מכך, כי לכלוך זה הינו הגורם להחלקה ואין נפקא מינא אם התובעת החליקה על קליפה, חרצן, רטיבות או קרח. הנתבעות טוענות כי התובעת נפלה משום ששתתה לשוכרה. לא שוכנעתי די הצורך בטענה זו באותה מידה בה שוכנעתי בגירסת התובעת. אכן- הוגשו במהלך האירוע משקאות אלכוהוליים, ואף היו אנשים שמזגו להם אלכוהול ישירות לפה (עמ' 33, ש' 18-20) אך לא הוכח בפני כי התובעת שתתה לשוכרה. הכלה - גב' וינברג העידה בהקשר זה: "שתו אלכוהול, פגשתי שם אנשים מאוד שמחים. אנשים שיכורים לא פגשתי שם" (עמ' 34, ש' 31). מר אשל העיד: "אני לא ראיתי את התובעת שותה ואני לא ראיתי אם היא שתתה" (פרוט' מיום 17.9.08, עמ' 21, ש' 20). לא למותר לציין, כי בדו"ח חדר המיון שצורף לתצהירה של התובעת אין כל אינדיקציה לכך שהיא היתה שתויה. מדובר איפוא, לטעמי, בטענה שאינה מבוססת וככזו אין לי אלא לדחותה. באופן דומה, לא הוכח בפני כי התובעת נדחפה על ידי מאן דהוא, כטענת הנתבעות. טענה מסוג זה, הינה בבחינת תסריט אפשרי באירוע של ריקודים. צפיפות ברחבת ריקודים עשויה להביא להתקלויות, לדחיפות. ואולם- לא כל דחיפה או התקלות מסתיימת בנפילה אפיים ארצה והיות הרחבה נקיה ממפגעים (לא כך בענייננו, כאמור), חשוב לסייע בשמירת שיווי המשקל של הרוקדים. בהעדר ראיות לביסוס טענה זו של הנתבעות, היא נותרה בגדר טענה סתמית שלא הוכחה ולכן דינה להידחות.. 15. מכל אשר הובא לפניי- שוכנעתי, מעבר לכל ספק סביר, דהיינו- הרבה מעבר לנדרש במשפט האזרחי, כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי החליקה על מפגע מסוג של לכלוך, שיירי דבר מה שנזרק ו/או נשפך ברחבת הריקודים. בשולי הדברים ולמעלה מן הדרוש, ראיתי לציין כי התובעת לא טענה להעברת נטל ההוכחה ואין בסיכומי בא כוחה דבר וחצי דבר בענין זה. לא מן הנמנע כי לו טענה לקיום הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" וגם אלמלא שוכנעתי כי הרימה את הנטל הנדרש ממנה,- הייתי מוצאת כי בנסיבות הענין התקיימו היסודות המצדיקים את העברת נטל ההוכחה לכתפי הנתבעות, ובענייננו, אוכל לקבוע בפה מלא כי הן לא הרימו את הנטל להוכיח כי התובעת לא נפגעה מהסיבות המתוארות על ידה. מכל מקום וכפי שציינתי לעיל- הערה זו הינה אגב אורחא. אחריות הנתבעות 16. הלכה פסוקה ומושרשת היטב הינה, כי אחריות מזיק בעוולת הרשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין, מתגבשת עם קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרת החובה, נזק שארע, וקיום קשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק. (ע"א 145/80 ועקנין נ. המועצה המקומית בית שמש פד"י לז (1) 113, ע"א 243/83 עירית ירושלים נ. גורדון פד"י ל"ט (1) 113. כל אלה מתקיימים בענייננו. אקדים ואומר כי בבחינת השאלה האם מי מהנתבעות שלפני נהגה ברשלנות, לא מצאתי לנכון לערוך דיון נפרד בשאלת קיומה של חובת זהירות, כמו גם בשאלת ההתרשלות ביחס לכל אחת מהן. אמנם- כפי שצוין לעיל- כל אחת מהנתבעות הופקדה ערב האירוע על תחום ספציפי. נתבעת 1 העמידה את האולם לרשות בעלי השמחה והאורחים, נתבעת 3 סיפקה שירותי קייטרינג ונתבעת 5 העמידה לרשות האורחים שירותי בר ומשקה. ואולם- משעה שקינוחים ומשקאות הוגשו לרחבה שבאולמה של נתבעת 1, גם אם באמצעות/מטעם נתבעת 3 ובאמצעות/מטעם נתבעת 5, ראוי ונכון, לטעמי, לראות בשלושתן יחידה אחת הנושאת באחריות כוללת מושגית וקונקרטית ביחס לנעשה ברחבת הריקודים. על כך אני למדה גם מעדותו של מר ארליך, שהיטיב לתאר את הקשר בין שלוש הנתבעות כדלקמן: "...הקייטרינג מביא מלצרים, הבר מביא את הברמנים, והטראסק מביא את התחזוקה" (פרוט' מיום 12.1.10, עמ' 14, ש' 10-11). המחיר ללקוח שיקלל את כלל נותני השירותים (שם, בעמ' 20 ש' 9-10), וגם בכך יש כדי להעיד על היותן של הנתבעות בבחינת חטיבה אחת כלפי הלקוח. בכלל - והאורחים באירוע הפרטי. במילים אחרות: הואיל וכל אחת מהנתבעות לבד וכולן יחדיו, תרמו להוצאה לפועל של הפקת אירוע החתונה, כל נסיון להפריד ביניהן לצורך הדיון באחריות מי מהן כלפי התובעת,יהא מלאכותי. ומכאן- לבחינת השאלה האם הנתבעות נהגו ברשלנות. חובת זהירות מושגית 17. לטעמי- אין ספק כי בין התובעת לנתבעות העיקריות מתקיימת חובת זהירות מושגית. אשר לנתבעת 1- ערה אני לכך שבחוזים לאספקת שירותים שנחתמו בינה לבין נתבעת 3 ונתבעת 5 (נספחים ג' ד' לנ/5), מצהיר הספק (כ"א מהנ"ל בנפרד), כי הוא זה שיהיה אחראי בלעדית לכל נזק או אובדן שייגרם תוך כדי או עקב ביצוע התחייבויותיו לאספקת השירותים. ואולם- ההלכה בדבר אחריותו של בעלים ומחזיק במקרקעין, למניעת סיכונים הנוצרים בשטחו ידועה זה מכבר (ע"א 145/80 הנ"ל). אין בסיכום החוזי שבין הצדדים כדי לאיין קיומה של חובת זהירות מושגית מצדה של נתבעת 1 כלפי התובעת וכדי להסיר מממנה כל אחריות למתרחש בשטחה. נתבעת 1 חבה בחובת זהירות מושגית כלפי התובעת מכח היותה בעלים ומחזיקת האולם בו ארע הנזק. ככזו- היא מחוייבת לדאוג לבטיחות באי המקום ומוזמניו. ככזו- נתבעת 1 יכולה וצריכה לצפות התרחשות של נזקים, במידה ולא תסיר מכשולים ומפגעים בשטחה. (ראו למשל בת.א. (רמ') 3331/06 דוד שיין נ. הפניקס הישראלי גבעתיים). גם נתבעות 3 ו -5, כמי שהיו מופקדות על אספקת המזון והמשקאות באירוע, הגשתו ופינויו, חייבות (לא פחות מבעלת האולם ומפעילתו), לדאוג לבטחונם של האורחים האמורים ליהנות מהשירותים שהן מספקות. נתבעות אלה יכולות וצריכות גם הן לצפות, כי במידה ולא תנקוטנה באמצעי זהירות ראויים, בכל ההיבטים הקשורים למערך ההסעדה- מזון ומשקאות למיניהם, אופן הגשתם ודרכי פינויים, עלול להיגרם נזק. חובת זהירות קונקרטית 18. שאלה אחרת הינה האם במקרה דנן מתקיימת חובת זהירות קונקרטית. דעתי הינה כי גם התשובה לכך חיובית. כבר נפסק כי חובת הזהירות הקונקרטית מתגבשת רק בגין סיכונים שאינם סבירים כדלקמן: "...רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית הוא אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו" (ע"א 145/80 הנ"ל, בעמ' 127). בעניינו- התובעת החליקה על שיירי פירות ו/או משקה שנפלו/הושלכו/זלגו על רחבת הריקודים. בע"א 371/90 חמוד סובחי נ. רכבת ישראל פד"י מז (3) 345, בעמ' 350 נפסק: "לא הרי החלקה כהרי החלקה...ההלכה מבחינה, לעתים, בין שני אלה: בין נוזל או חומר המצויים באורח "טבעי" במקום ההחלקה לבין חומר שמציאותו "אינה טבעית" במקום ההחלקה...במקום שמדובר בחומר שהוא "טבעי" במקום ההחלקה, נטיית ההלכה היא לסווגו כ "סכנה רגילה"...כך, למשל, דין מים או אף מי סבון בבית מרחץ...ואשר לחומר ש"אינו טבעי", או חומר שחייבים לנקוט בעניינו אמצעים מיוחדים..." 19. על רקע דברים אלה אני מוצאת כי בנסיבות המקרה דנן, המדובר בסיכון בלתי סביר. רחבת ריקודים, כשמה כן היא: נועדה לריקודים. זאת ותו לאו. הפיכתה למקום בו אנשים אוכלים ושותים, למרות שהוקצו לשם כך שולחנות וכסאות באיזור נפרד- יצרה סיכון בלתי סביר. הימצאות קליפות, חרצנים ושאר מיני פירות כמו גם נוזלים על הרחבה, אינם בבחינת ענין שבשגרה, אינם אמורים להימצא על רחבת הריקודים באורח טבעי, ומי שמאפשר את המצאותם במקום- חייב לנקוט אמצעי זהירות שיבטיחו כי הסיכונים העלולים להיגרם בגינם לא יתממשו. יפים לענין זה הדברים שנאמרו בת.א. (כ"ס) 5436/97 אסתלה (אסתר) צדוק נ. גן אורנים בע"מ (החלטה מיום 11.9.00, לא פורסם): "התגלמות החובה הקונקרטית ביחס לרחבת ריקודים מגולם בדאגה לבטיחות הרוקדים ברחבה, כך שיוכלו לנוע בחופשיות ובטיחות ללא מכשולים או סכנת החלקה. רחבת הריקודים הינה מוקד של חובת זהירות מוגברת, ביחס לשאר שטחי האולם, שכן זהו המקום המיועד על פי הגדרתו לריקוד ותנועה חופשית וקצבית לצלילי המוזיקה, מבלי שהרוקדים יידרשו להשגיח על מדרך רגליהם, שמא יש עליו חומר שומני העלול לגרום להחלקה, או כל מכשול אחר. כל מכשול מסוג זה הוא בבחינת "סכנה בלתי רגילה" מבחינת האורח הרוקד על הרחבה, הוא אינו צריך לצפות לה ואינו נדרש לתת עיניו ברצפה כדי להיזהר ממנה" (הדגשה שלי- ר.ש.). (ראו גם ת.א. (י-ם) 17645/01 עידו סיקרון נ. גזית אחוזה-יסמין בע"מ). 20. זאת ועוד. ברי כי השלכת שיירי מזון לרצפת הרחבה נחשבת בקרב הציבור הסביר כמעשה וולגארי ולא נורמטיבי. חרף זאת- על הנתבעות היה לצפות כי חוגגים יעשו כן בלהט הריקוד, או בשוגג, בהיותם עסוקים בלהט הריקוד וכשהם משולהבים ע"י הסבבה, המזון והשתיה המוגשים להם כדי "לעשות יותר שמח". ראו בהקשר זה את שנכתב בת.א. (הרצ') 639/99 קובלצ'וק אלברט נ. ארקדי גרוסמן, שם הובא מדבריו של כב' השופט זיילר בע"א (מחוזי י-ם) 253/94 דרעי נ. ארמונות כינור דוד: "כל המצוי באולם שמחות צריך לצאת מהנחה שהקהל המצוי שם הכולל גם ילדים, "משיר" מידיו במתכוון או בחוסר תשומת לב חלק מהשתייה ומהאוכל הבא אל פיו". מכל האמור לעיל, אני קובעת כי בנסיבות המקרה שלפני, מתקיימת גם חובת זהירות קונקרטית בין כל אחת מהנתבעות לבין התובעת, באופן שכל אחת מהן נדרשה לנקיטת אמצעי זהירות שיבטיחו כי רחבת הריקודים תישמר נקייה ולא מחליקה ומסכנת במהלך האירוע ועד סופו. הפרת החובה 21. קיומה של עוולת הרשלנות נבחן, כידוע, ע"י השאלה האם הנתבעות הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהן, כאשר יש לבחון האם ננקטו על ידי הנתבעות מלוא אמצעי הזהירות על מנת לצאת ידי חובתן. לאחר שקראתי ובחנתי את מכלול הראיות בהקשר זה,לא שוכנעתי כי הנתבעות עשו די ו/או ככל יכולתן כדי למנוע את הנזק שאירע לתובעת. 22. עצם רעיון הגשת מזון ומשקאות ברחבת ריקודים, במהלך הריקודים עצמם, נגוע- לטעמי, בחוסר זהירות בסיסית, וזאת בלשון המעטה. האפשרות שמדובר בנוהג מקובל בחלק מהאירועים מסוג זה שהתקיים אותו ערב, אינה "מכשירה" אותו והופכת אותו לראוי, סביר או בטיחותי. לטעמי- יש איפוא מקום לבחינה מחודשת של השאלה האם נכון לעבור ולהציע לרוקדים, אגב הריקוד ובעודם מפזזים ברחבת הריקודים- פירות על מצע של קרח הצפוי להפשיר ולנזול על הרצפה ו/או משקאות העלולים להשפך, והאם אין מקום להימנע מלכתחילה מלהציע שירות כזה למזמין האירוע. מקום שהשירות הוזמן- מן הראוי והנכון שיינקטו אמצעי זהירות משמעותיים, הרבה מעבר לאלו שנטען כי ננקטו בענייננו. 23. בנוסף- סבורני, כי ראוי לפני הכל, להזהיר את בעלי השמחה מהסכנות הצפויות בהגשת מזון ומשקה לרחבת הריקודים. הנתבעות מוחזקות בעיני מזמין כבעלות הידע, הנסיון והמומחיות בארגון אירועים מסוג זה. ומחובתן להעמיד את הלקוח על היתרונות והחסרונות הקיימים בכל סוג שירות שהוא מזמין מהן, ובכלל זה- בהגשת קינוחים ומשקאות במהלך ריקודים ברחבה עצמה. לא הוכח שהדבר נעשה בענייננו, ולמעשה- הנתבעות אף לא טענו שעשו כן. לשיטתן- פעילות מעין זו מתאימה והולמת, אך מכל אשר נלמד מהמקרה דנן- אין בידי להסכים עם גישה כזו. אין להוציא מכלל אפשרות, כי לו הנתבעות היו מביאות לידיעת בעלי השמחה את הסיכונים הכרוכים בהגשת מזון ומשקאות לרחבה, הם היו בוחרים לוותר על "גימיק" זה, וכי התאונה והנזק שנגרם לתובעת, היו נמנעים מלכתחילה. מסופקני אם מי מהנתבעות עשתה כן, ומכל מקום אפשרות כזו לא הועלתה מצידן כחלק מאמצעי הזהירות שננקטו. 24. וכאשר הוזמן שירות כאמור באירוע מוזמן, יש לנקוט בכל אמצעי הזהירות האפשריים והסבירים למניעת סכנה מהחוגגים. האמצעים לכך פשוטים וזולים, אך לא שוכנעתי כי ננקטו בענייננו. כך- לא שוכנעתי די הצורך כי הנתבעות אכן הציבו איש ניקיון, כטענתם, סמוך לרחבת הריקודים, ואף אם זה נכח במקום כפי הנטען, נוכח הראיות שנשמעו- ספק רב בעיני אם מילא את תפקידו כהלכה. מר ארליך העיד בתצהירו כי גם הנתבעת 1 מעמידה לרשות בעלי השמחה עובד ניקיון, שבין יתר תפקידיו לניקוי שוטף של השירותים וחובתו להשלים את הציוד בהם (מגבות ונייר טואלט), הוא נדרש לעמוד בסמוך לרחבת הריקודים כדי לנקות את הטעון ניקיון. עוד הוא סיפר שקיים עובד תחזוקה שבעת הצורך משמש גם כעובד ניקיון (סעיף 6 לנ/5). בנוסף- לטענתו, גם על המלצרים מוטלת אחריות לשמירה על הניקיון, והם נדרשים להרים לכלוך, במידה ונתקלו בו (שם). בבית המשפט חזר והעיד מר ארליך כי איש ניקיון מצוי באופן קבוע ליד עמדת התקליטן, עם "מגב יעה ומטאטא" (פרוטו' מיום 12.1.10, עמ' 16, ש' 19-20) וגם סיפר שערך למלצרים תדריך, בין היתר- בכל הנוגע לנהלי סדר וניקיון (פרוט' מיום 12.1.10, עמ' 14, ש' 24-28) וטען כי נוהל זה רשום בספרים (שם ש' 32, עמ' 15, ש' 1). גם מר מישאל סיפר על תדריך בנושאי סדר וניקיון שהועבר לעובדי נתבעת 5 (פרוט' מיום 12.1.10, עמ' 24, ש' 20-23). מר משרקי מצידו, העיד כי: "באותו זמן שמגישים את הטראפלס והפירות יש את עובד הניקיון של הטראסק שתפקידו להיות ברחבה ולדאוג לניקיון ובנוסף אני גם מתגבר אותו בעובדים. אם נשברים כוסות, אם יש לכלוך, אני עוזר לו עם מלצרים. לפנות לכלוכים שוקולדים כל הדברים האלה. לנקות את רחבת הריקודים" (עמ' 19, ש' 28-31; עמ' 21 ש' 10-11; ש' 18-19) וכי השמירה על הניקיון הוטלה על נתבעת 1, באמצעות עובדי ניקיון מטעמה (סעיף 8 לנ/8; עמ' 25,ש' 12-13). 25. מעדויות עדי הנתבעות עולה שגם לשיטתן יש חשיבות רבה להצבתו של עובד ניקיון דרך קבע, בקרבת רחבת הריקודים. ואולם - מהעדויות עולה כי אין כזה במקום כל העת. שהרי אפילו על פי עדותו של מר ארליך- איש הניקיון מופקד על ניקיון חדרי השירותים של הגברים והנשים מדי כמה דקות. פירוש הדבר, שמדובר בסבבי ניקיון תדירים של חדרי השירותים, כמעט "מסביב לשעון", וכאשר איש הניקיון היה עסוק בכך, לא הוצב תחתיו אדם אחר מטעם הנתבעות שיכול היה לפקח על ניקיון הרחבה ולתת מענה מיידי ללכלוך הצפוי להיווצר עקב הגשת פירות ומשקאות במהלך הריקודים. 26. האם הוכח כי בפועל נכח אותו ערב ברחבה איש ניקיון שתפקידו היה כמתואר ע"י הנתבעות? האם מילא את חובתו? האם ניגש באופן תדיר לרחבה ועשה שימוש בכלי הניקיון שהועמדו לרשותו? שאני. הלכה פסוקה הינה כי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית, שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו" (ראו למשל בע"א 548/87 שרון נ. לוי פד"י לה (1) 736, 760; ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית נ. טלקאר חברה בע"מ פ"ד מד (4) 595; ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ. רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ תק - על 2006 (4) 2497). איש הניקיון באותו ערב, יכול היה להעיד בצורה הטובה ביותר על נוכחותו במקום, כמו גם על תוכן תפקידו ואופן מילויו. הבאתו לעדות של איש הניקיון הספציפי אותו ערב, ולכל הפחות אחר כדוגמתו שזהו תפקידו, הייתה חיונית, שלא לומר קריטית להוכחת נקיטת אמצעי הזהירות מצד הנתבעות- בכלל, וגרסת הנתבעות באשר למצב הרחבה במהלך הריקודים - בפרט. אך לא הוא ואף לא איש התחזוקה שנטען כי שימש במקרה הצורך גם כעובד ניקיון, הובאו לעדות בפני. לא הוצגו גם 'ספרי הנהלים' הנזכרים בעדותו של מר ארליך. אני מוצאת כי באי העדתם, באי הצגת נהלים כתובים או חוזה העסקה עם מי מהם המפרט את תפקידם וחובותיהם, כשלו הנתבעות בהוכחת טענותיהם בהקשר זה ואלה נותרו בעיני בגדר טענות בעלמא, שלא הוכחו די הצורך, או בכלל. 27. לא רק זו אף זו. אף אם אניח לרגע ולצורך דיון תיאורטי, כי איש ניקיון כאמור נכח במקום וביצע את המוטל עליו, לא די לטעמי באחד כזה, בנסיבות העניין. כפי שציינתי לעיל - אני סבורה כי הגשת מזון ומשקה לרחבה, יוצרת סיכון רב לטפטוף נוזלים והימצאות שיירי פירות על הרחבה כולה. ברגע בו עסוק עובד כאמור בניקיון פינה אחת של הרחבה, באותו רגע בדיוק, עשויה קליפה אחרת למצוא את דרכה לעבר הרצפה בקצה השני של הרחבה. גם אם יבוא מי ויסבור שאין הצדקה להעמיד יותר מעובד אחד לניקוי הרחבה, לטעמי- לכל הפחות, העובד הממונה אמור היה להיות מופקד אך ורק על ניקיון הרחבה, מבלי שיוצבו שטחים ואזורים אחרים תחת פיקוחו. ואם בהצבת עובדי ניקיון עסקינן, מן הראוי היה שעובד ניקיון כאמור יוצב גם מטעמן של נתבעות 3 ו-5, על מנת לצאת ידי חובת הזהירות המוטלת גם על כתפיהן. אחרי הכל, הן אלה שהגישו את הפירות והמשקאות האלכוהוליים לרחבה, כנגד תשלום נפרד מזה ששולם לבעלת האולם. הן אלה שמכינות, מגישות ומכירות את טיבם של הקינוחים והמשקאות המוגשים ואמורות להכיר ולצפות את הסיכונים הכרוכים בהגשת פרי ו/או משקה כזה או אחר להמון רוקד ומקפץ. הן אלה שיצרו במו ידן, באמצעות מלצרים ועובדי בר מטעמן, את הסיכון שבהגשת מזון ומשקאות אלכוהוליים לרחבה. מצאתי כי נתבעות אלה בחרו לפטור את עצמן מחובה זו והעדיפו לסמוך על עבודת עובד הניקיון מטעם נתבעת 1, באופן הבא: נתבעת 3 הסתפקה במלצרים מטעמה ששימשו לטענתה גם לעזרה בניקיון במקרה הצורך (פרוטו' מיום 12.1.10, עמ' 19, ש' 28-30, עמ' 21 ש' 11, ש' 14). נתבעת 5 אף "הגדילה" לעשות, כשהסתפקה בכך שהטילה על עובדיה לקרוא לעובד הניקיון של נתבעת 1 (שם בעמ' 27, ש' 9-10). לא זו בלבד שאף נתבעות 3,5 לא טרחו להעיד מטעמן עדים "מהשטח" והאמור בהקשר זה ביחס לאי העדת עדים רלבנטיים ע"י נתבעת 1, יפה גם לגביהן. בהסתמכות על עובד ניקיון מטעם נתבעת 1 מבלי שתפקחנה על כלל מטלותיו ומילויין (כאשר, כאמור לעיל, נוכחותו לכשעצמה ו/או היקף תפקידו ואופן מילויו- בכלל ובאותו ערב- בפרט לא הוכחו די הצורך), תרמו נתבעות אלה לסיכון כלפי התובעת ולתוצאה. דברים אלו נאמרים על רקע קביעתי דלעיל, כי בכל הנוגע לשטח רחבת הריקודים, יש חובת זהירות מוגברת וראוי על כן, כי תינקט זהירות שבעתיים ביחס אליה. 28. יתרה מזו. שוכנעתי, כפי שפורט על ידי בהרחבה לעיל, כי רחבת הריקודים הייתה מלוכלכת וזרועת מפגעים, ולו מעת לעת. פירוש הדבר שנושאי התפקידים, גם אם היו בנמצא, לא מילאו את תפקידם כראוי, אם בכלל. כפי שציינתי לעיל- עדות הכלה- הגב' וינברג, כי פנתה למר ארליך, סמוך לכניסת הכיבוד לרחבה בנושא הניקיון (עמ' 31, ש' 13-14) וכי שבה ופנתה אליו במהלך הריקודים בטענה כי הרחבה מלוכלכת מאוד וכי יש לנקותה בשל הסיכון שבכך (עמ' 35, ש' 6-8) - מהימנה והגיונית בעיני. אף התובעת העידה כי כל זמן שהייתה ברחבה - היא לא ראתה שבאו לנקותה (עמ' 7, ש' 31-32). גם מר אשל העיד: "עובדי המקום לא ניקו את הרחבה" (פרוט' מיום 17.9.08, עמ' 15, ש' 19). ובהמשך: "לא ראיתי שמנקים את הרחבה עד לאסון" (שם, בעמ' 20, ש' 23). לאור קביעתי לעיל כי היה לכלוך ברחבה, המסקנה המתקבלת איפוא כי זו לא נוקתה כראוי, אם בכלל. 29. נוכח כל האמור לעיל- אני קובעת שהנתבעות כולן, התרשלו (גם) כלפי התובעת ולא נקטו מידה מספיקה של אמצעי זהירות בנסיבות העניין וכן- כי בעקבות התרשלות הנתבעות, התובעת נפגעה, עקב החלקה על 'לכלוך' כזה או אחר שהיה ברחבה. אשם תורם - האמנם? 30. נותר כעת לבחון את השאלה האם ראוי לייחס לתובעת מידה מסוימת של אשם תורם להחלקתה. הנתבעות בקשו לייחס לתובעת אשם תורם בכך שלא בדקה את מצב רחבת הריקודים ואף המשיכה לרקוד חרף מודעותה להימצאותו של לכלוך ברחבה. אני דוחה גישה זו מכל וכל, בנסיבות המקרה. אכן- התובעת מודה כי בעת שרקדה, לא הביטה ברצפה ובדקה אותה (עמ' 5, ש' 19) וכי אף אם ראתה קליפות לא חשבה על הסכנה שבהן בזמן שרקדה (שם, בש' 34-35). ואולם - התובעת הסבירה שבאה לשמח את בת דודתה ביום חתונתה וכי אין זה מתפקידה להתעסק בניקיון הרחבה ולדאוג לכך (שם, בש' 36) ולהעיר על לכלוך (עמ' 10, ש' 7-9). ובלשונה: "יש לי מטרה לרקוד ולשמח וזה מה שאני עושה" (עמ' 6 ש' 11). וכן: "היה חשוב לי לרקוד זה כמו אחותי" (עמ' 7, ש' 24;-25). התובעת העידה בנוסף כי לא העלתה בדעתה שנשקפת לה סכנה. לדבריה, היא לא הייתה אותה עת בשוק, שם "יש קליפות" (עמ' 8, ש' 33-34). דברי התובעת בהקשר זה מקובלים עליי וסבירים בעיני. נראה לי כי יהיה זה למעלה מן הסביר לצפות מאורח באירוע של חתונה להיות עסוק במצב הניקיון ברצפה שלרגליו ו/או להתערב בנהלי הניקיון הנהוגים במקום והאם סוכמו כאלה בין בעלי השמחה לבעלי המקום ומפעיליו. אורח המגיע לאירוע לא צריך להטריד עצמו בענייני ניקיון ואין זה מתפקידו. לכל היותר- ניתן לצפות ממנו כי בראותו מפגע וכאשר דעתו אינה מוסחת כפי שעשוי להיות, בשל פעילויות במקום (כמו מוסיקה, ריקודים ואחרות), יסב את תשומת לב בעל השמחה או מאן דהוא למפגע, אך גם אם שלא עשה כן, אין לייחס לו רשלנות או אשם תורם כלשהם. יהא זה לא נכון, לא הוגן, ולא ראוי בעיני, ומשום גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה, להטיל אשם תורם על התובעת שכל "חטאה" היה שבקשה לרקוד ברחבה ולשמח את בת דודתה ולשמוח עמה ביום שמחתה, כמצופה ממנה ומיתר האורחים שהוזמנו למקום. אין לי אלא להביא בהקשר זה דברים מתוך עדותו של מר אשל: "כשאתה נמצא בחתונה אתה בתוך החתונה, אתה חוגג אתה שמח ולא חושב על אסונות" (פרוט' מיום 17.9.08, עמ' 18, ש' 27). באופן דומה, אינני מוצאת מקום להטיל על התובעת אשם תורם משעה שנעלה לרגליה אותו ערב נעלי עקב אם אכן אלו הנעליים שנעלה באירוע. נעילת נעלי עקב לאירועים הינה טבעית ומקובלת באירוע חתונה חגיגי המתקיים בערב, באולם מרוצף ולא בגינה או על שפת הים. ודוק. מעדות הכלה עולה שהתובעת נוהגת להלך בנעלי עקב ביום-יום (עדות הכלה, עמ' 38 לפרוטו' ש' 29-30). וכך גם הופיעה לבית המשפט (שם, ש' 30-31). זוהי זכותה, לטעמי- אין בעובדה זו משום התנהלות חריגה מצד התובעת, אין בה כדי להטיל עליה מידה כלשהי של אשם תורם לאשר אירע לה, ועוד לטעמי- מוטב היה אלמלא הושמעה הטענה. אוסיף בהקשר זה כי על מפעילי אירוע לקחת בחשבון כי בין באי המקום תהאנה אורחות שלרגליהן מנעלים מכל מין וסוג שהוא, החל בכאלה המתהלכות בכפכפים, סנדלים או נעליים שטוחות וכלה באלה המעדיפות להתהדר בנעלי פלטפורמה או בעקבים דקים וגבוהים. אלה כאלה זכאיות ליטול חלק בכל פעילות המוצעת באירוע, אלה כאלה עלולות להחליק על מפגע מהסוג ששוכנעתי כי התקיים וכי גרם לנפילת התובעת ועל מפעילי אירוע מסוג זה- להבטיח כי לא יושם מכשול בפני איש מהמוזמנים. סיכום ביניים, התייחסות להודעות לצדדים שלישיים וחלוקת האחריות 31. צירוף ההוראות של סעיף 11 לפקודת הנזיקין הדן באחריותם של מעוולים יחד, סעיף 77(א) לפקודה, סעיף 83(א) לפקודה שכותרתו "תביעה ושיפוי מעוולים יחד" וסעיף 84 (שכותרתו "שיפוי בין מעוולים")דלעיל מלמד כי כל אחד מהמעוולים אחראי כלפי הניזוק למלוא הנזק; הניזוק רשאי לתבוע כל אחד מהמעוולים בלי לצרף את האחרים; הניזוק אינו יכול להיפרע יותר מכפי נזקו; ואילו ביחסים הפנימיים בין המעוולים הם זכאים להשתתפות ולשיפוי מלא בינם לבין עצמם. מהכלל אל הפרט: בענייננו, עסקינן באירוע שמספר גורמים נשכרו יחדיו כדי להוציאו אל הפועל, ומהראיות עולה כי פעילותן בכל הנוגע למתרחש ברחבת הריקודים הייתה משולבת. לכן- לא ניתן לטעמי לייחס לנתבעת 1 "אחריות טכנית גרידא", כפי שמציע ב"כ בסיכומיו. הנתבעת 1 אפשרה את כניסתם לרחבה של נותני שירותים מסוג של הגשת מיני תרגימות ופירות וכן שתייה אלכוהולית לרחבת הריקודים, ואף הגדילה לעשות כאשר הציעה לזוג המתחתן שירות זה, בבחינת "גימיק" והפנתה אותם לבחינת האפשרות להתקשר עם נתבעות 3,5. נתבעת 1 אף הייתה בעלת היכולת והסמכות לנהל את האירוע, את אופן ההוצאה אל הפועל של שירותים אלה, להחליט כמה אנשי ניקיון מטעמה יוצבו בשטח ומהם נהלי העבודה שעל פיהם יפוקחו אלה, ויתנהלו במקום. חלקן של נתבעות 5,3 כלפי התובעת אינו בטל בשישים, (הגם שמצאתי, כפי שאפרט להלן, במערכת היחסים שבין המעוולות הוא מופחת). הן לא פעלו כ"שה מובל לטבח", כי אם כנגד תשלום, בהציגן עצמן כנותני שירותים בעל הידע והמומחיות למתן השירות המוצע. ככאלה- היה עליהן להקפיד על נקיטת כל האמצעים הסבירים והזמינים שימנעו כל סיכון צפוי לחוגגים, תוך הצבת מפקחים משלהן במהלך אספקת השירות על ידן. כזאת לא נעשה, וכתוצאה מכך - נפגעה התובעת. מצאתי, כמפורט לעיל, כי שלוש הנתבעות העיקריות (1,3,5) נהגו ברשלנות. לא ניתן להצביע בוודאות- רשלנותן של מי מהנתבעות היא שגרמה להחלקת התובעת ופציעתה, מה בדיוק הרכבו הכימי של המפגע שעליו נפלה/החליקה התובעת- גלעין פרי, מי קרח, משקה שטפטף, ואשר לא נוקה על ידי מי מהן. שלוש הנתבעות חברו יחדיו על מנת להגיש מזון ומשקאות אלכוהוליים לרחבת הריקודים שבבעלות נתבעת 1, וכולן אחראיות כלפי התובעת לנעשה ברחבה ולאשר אירע. במישור זה- אני סבורה שככל שהדבר נוגע לאחריותה כמעוולת כלפי התובעת- נכון להשוות את אחריותה של הנתבעת 1, בעלת ומפעילת המקום, המפקחת ומי שחדלה בשמירה על הנקיון, לזו של הנתבעות 3 או 5 שיצרו את המפגע ואת הסיכון. משמעות טענות הנתבעת 1 הינה כי לגישתה- חובת הזהירות הראשונה והמיידית חלה על האחרונות, בעוד שעליה כבעלת האולם מוטלת לכאורה ולכל היותר חובת זהירות משנית כמי שנמצאת במעגל השני של האחריות. במלים אחרות: כמי שאחריותה מתבטאת במחדל של אי פיקוח על המעוולים האחרים. לטעמי- ולאחר שהפכתי בדבר- לא כך בענייננו. שכן, אין מדובר בעניינה של הנתבעת 1 בחובת פיקוח בלבד על כי המעוולים האחרים ביצעו את החובות האקטיביות המוטלות עליהם. הנתבעת 1 היא לא רק זו שהציעה את ה"גימיק" לבעלי השמחה וסיפקה את ה"אכסניה". היא זו שהייתה המופקדת 'הראשית' על נקיון הרחבה, וכלפי התובעת, תפקידי חייבו פעולות אקטיביות שלא נעשו כדבעי, ואשמה המוסרי אינו פחות מזה של הנתבעות האחרות. לסיכום נקודה זו- הנזק שנגרם לתובעת עקב הפרת חובות הזהירות על-ידי מי משלוש המעוולות הוא אחד וכל אחת מהן נטלה חלק בשרשרת הסיבתית שהובילה להתרחשותו, באופן שהוא אינו ניתן לחלוקה ולייחוס נפרד למי מביניהם. אני קובעת איפוא שמדובר ב"מעוולים יחדיו" החבים בחובת זהירות משותפת כלפי התובעת, שפעולתם גרמה למעשה העוולה ולנזקה בהפרתה של אותה חובה, והתובעת רשאית להיפרע מכל אחת מהנתבעות את מלוא נזקה, כאמור בסעיף 11 לפקודת הנזיקין, שעניינו ביחסים בין הניזוק לבין המעוולים. 32. אשר לחלוקת האחריות בין המעוולות לבין עצמן- עניינה של זו ביחסים הפנימיים שבין הנתבעות העיקריות: 1, 3, 5 (ראו בע"א 248/86 עזבון חננשוילי נ' רותם, חברה לביטוח, פ"ד מה(2) 529, 539). חלוקה זו בין מעוולים נעשית כאמור בסעיף 84(ב) לפקודת הנזיקין על פי "הצדק והיושר בהתחשב עם מידת-אחריותו" של כל אחד מהם ועל פי מידת האשם המוסרי שיש לייחס לכל אחד מהמעוולים או על פי מבחן האשמה ההדדית הכולל הן את רכיב הסיבתיות והן את רכיב האשמה המוסרית (ראו למשל ב: ע"א 746/76 עזבון המנוח בן עזרא נ' מויאל, פ"ד לב(3) 539 (1978); ע"א 1170/91 בכור נמדובר ' יחיאל, פ"ד מח(3) 207, 216, 220-218; ע"א 4530/91 רשות הנמלים והרכבות נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ, פ"ד נד(4) 583, 618; ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ ואח' נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1, 23), ע"א 7008/09 וע"א 7161/09 ג'אבר עדנאן עבד אל רחים ואח' נ' משרד החינוך ואח' (פס"ד מיום 7/9/10) ועוד). לטעמי, במקרה דנן, הן על פי מבחן האשמה המוסרית והן על פי מבחן האשמה ההדדית, הנתבעת 1, כמפעילת המקום וכמי שאחראית על הנקיון, על נהלי הפעילות של ספקים דוגמת הנתבעות 3,5 באולמה ועל הנקיון- היא הנושאת בעיקר האחריות. לכן- יש לחייב את הנתבעת 4 באחריות ישירה בשיעור של 50% מהנזק, ואת הנתבעות 3 ו-5, מגישות המזון והמשקאות, בשיעור של 25% מהנזק כל אחת. לכל אחת מאלה- מצטרפת מבטחתה, הנכנסת בנעליה, יחד ולחוד עמה. 33. מספר הודעות לצדדים שלישיים הוגשו במסגרת התביעה דנן: א. הנתבעות 1,2 נקטו בהליכי צד שלישי כנגד נתבעות 3,4 ו-5,6, בהתבסס על הסכמים שנטען כי נחתמו בין הנתבעת 1 לבין נתבעות 3 ו-5. מפנות הן לסעיף 3 באותם הסכמים עליהם הן מסתמכות, בו נאמר כי: "הספק מצהיר כי בידוע השירות שהוא מעניק ללקוח הוא פועל כקבלן עצמאי הוא אחראי בלעדית לכל נזק או אובדן שייגרם תוך כדי או עקב התחייבויותיו כלפי הלקוח מכל סיבה שהיא". כן מפנות הן לסעיף 8 לאותם הסכמים, מכוחו התחייבו לכאורה הנתבעות 3,5 להציג בפני הנתבעת מס' 1 פוליסת ביטוח, שבמסגרתה תצורף נתבעת 1 כמבוטחת. לפיכך- כך לשיטת הנתבעות 1,2 על הנתבעות 3-6 לפצותן ולשפותן במסגרת ההודעות לצדדים שלישיים בגין הנזקים וכל סכום בו תחויבנה ככל שתחויבנה, בגין תביעה זו, במסגרת הפוליסות לביטוח שיש לנתבעות 3 ו-5 אצל הנתבעות 4 ו-6, בהתאמה. ב. נתבעות 3,4 מצידן- הגישו הודעת צד שלישי כנגד נתבעות 1,2. לטענתן- תפקידה של נתבעת 3 (החברה שסיפקה כאמור את שירותי הקייטרינג באולם, לרבות ברחבת הריקודים), התמצה באספקת המזון. לע"ז- נתבעת 1 הייתה אחראית לפעילות ברחבת הריקודים למשך כל האירוע, ופעילות זו הייתה בפיקוחה ו/או בשליטתה ו/או באחריותה של הנ"ל. עוד טוענות הנתבעות 3,4 במסגרת ההודעה לצד שלישי שהגישו, כי החוזה הנזכר הינו 'חוזה אחיד' הכולל תנאים מקפחים בהתאם לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג- 1982. טענה זו נזנחה בסיכומיהן, לא פורטה ולא הוכחה, ולפיכך - איני רואה להתייחס אליה במסגרת פסק-הדין. כן טוענות נתבעות 3,4 כי הפוליסה בין נתבעת 1 לנתבעת 2 ("מנורה"), הורחבה כך שהיא נותנת כיסוי ביטוח גם לנתבעת 3, כאשר "מנורה" מוותרת במסגרת אותה פוליסה על כל זכות שיבוש / תחלוף כלפי נתבעת 3. בנוסף- גורסות נתבעות 3,4 כי נתבעת 2-"מנורה" ביטחה אף היא את נתבעת 3, וכי כפועל יוצא קיים כפל ביטוח בינה ובין נתבעת 4 (חברת "הראל"). ג. טענות דומות כלפי נתבעות 1,2 הועלו ע"י נתבעות 5,6. 34. ההסכמים למועד הרלבנטי לתביעה לא הוצגו ולא הוגשו כראיה. ביום 12/1/10 הוצהר לפרוטוקול מפי מר אלישע ארליך (מנהל האירוע מטעם נתבעת 1), כי "החוזים הם שנתיים יכול להיות שיש חוזה עם תאריך כזה אך מחדשים אותו כל שנה. הנוסח זהה למה שיש כאן, הם זהים לחלוטין למה שצורף" (עמ' 16, ש' 9-10). כן אישר מר ארליך בחקירתו כי עובר לאירוע, חברת "ברB " שעמה נערך ההסכם הנוגע לשירותי הבר על ידי הנתבעת 1, הפסיקה לעבוד עמה, ובמקומה החלה לעבוד עם טראסק חברת ברים ואלכוהול בע"מ- שהיא הנתבעת 5 והצד השלישי בהודעה מטעם נתבעת 1. לטענתו של מר ארליך- מדובר באותו גוף: אותם אנשים, אותן חולצות, אותם כרטיסי ביקור (עמ' 17, ש' 2-23). מר אילן משרקי נציג הנתבעת 3, טען כי "החוזה הזה נחתם אחרי המקרה שנדון בבית המשפט ולפני זה לא היה חוזה" (עמ' 20 ש' 24-26 וכן עמ' 21 ש' 2-5). מר בר מישאל- מטעם הנתבעת 5, טען שאין ברשותו את החוזה הספציפי עם בעלי האירוע (עמ' 24 ש' 19). וכן כי "לפני הבר B זה היה חוזה מול הטראסק, ועם ברים ואלכוהול חוזה מול קייטרינג מייקל. היה הסכם כתוב, אני לא יודע אם יש לנו אצלנו העתק ממנו" (עמ' 25, ש' 24-25). ב"כ נתבעות 3,4 הדגישו כי הם עומדים על העדר משקל לכל התייחסות מטעם עד הנתבעת 1 לחוזים שהוצגו ואשר אינם בתוקף למועד האירוע ו/או לגופים שאינם בעלי דין בתביעה דנן (עמ' 15, ש' 7-13). 35. הנה כי כן- משלא הוצגו ע"י נתבעות 1,2 ההסכמים הרלבנטיים עם הנתבעות 3,5 בהודעות לצדדים שלישיים שהגישו- לא ניתן להסתמך עליהם ולחייב את אותן נתבעות ו/או את מבטחיהן מכוח הסכמים למועדים אחרים. בנוסף- הנתבעת 5 הינה חברה בע"מ ושמה "ברים ואלכוהול בע"מ". על פניו - מדובר באישיות משפטית נפרדת מזו של חברת "בר B", שעמה נעשה ההסכם שהוצג מטעם נתבעת 1, ותוקפו למועד שונה מזה שבו אירעה התאונה נשוא התביעה (ראו נספחים ז'-י' לתיק מוצגי הנתבעות 5,6). לא נתבקשה הרמת מסך וממילא- על פניו- לא קוימו התנאים לכך. מכל אלה- לא הוכח שניתן לייחס לנתבעת 5 בענייננו ועל יסוד המצוי בפני, כל התחייבות שנעשתה עובר לאירוע עם חברה בע"מ אחרת. 36. אני דוחה את טענות נתבעות 3,5 כי יש לראותן כמבוטחות מכח הפוליסה לביטוח צד שלישי שהוציאה נתבעת 2 ("מנורה") לנתבעת 1 ("טראסק"). שכן- במסגרת אותה פוליסה, נקבע כי היא "מורחבת לכסות את חבות המבוטח ("טראסק",- ר.ש) כלפי צד ג' לרבות אורחיהם, מוזמניהם, לקוחותיהם וכל הבאים מכוחם או מטעמם כולל קבלני משנה". נתבעות 3 או 5 אינן בגדר אף אחד מהנ"ל. בכלל זה ובעיקר- אינן בגדר "קבלני משנה" שכן בעדויות נציגי הצדדים הובהר כי נחתמו חוזים נפרדים בין מזמיני האירוע - בני הזוג וינברג, ובין כל אחת מהנתבעות 1,3,5. על פניו, מדובר איפוא ב"קבלנים עצמאיים" ולפיכך- אין כיסוי לנתבעות 3,5 במסגרת הפוליסה שהוציאה נתבעת 2 לנתבעת 1 ועל חשבונה. כך אין מדובר גם ב"ספקים" של הנתבעת 1 בכל הנוגע לנתבעות 3,5 ולכן אין כל נפקות לטענה בדבר זכות ויתור של נתבעת 2 ("מנורה") כלפיהן. ודוק. טענת נתבעות 3,5 כנגד נתבעת 1, בדבר אי הצגת הסכמים רלבנטיים למועד האירוע, פועלת גם כנגדן בהקשר זה של ההודעות לצדדים שלישיים שהגישו ובקשר עם חובת הביטוח ו/או כפלי ביטוח וכיו"ב. התוצאה מכל האמור לעיל הינה שאני דוחה את ההודעות לצדדים שלישיים. 37. לסיכום פרק זה: הנתבעות תישאנה בנזק כלפי התובעת- ביחד ולחוד, והחלוקה ביניהן- הינה בהתאם לאמור בסעיף 32 סיפא לפסק הדין. גובה הנזק והפיצוי המגיע לתובעת כללי 38. התובעת נפגעה בשיניים קדמיות בלסת העליונה. מהחבלה שספגה התובעת ניזוקו שיניים 11,12 ו - 21 באופן שבשיניים מספר 11,12 אובחנו שברים ובשן מס' 21 אובחן סדק בזגוגית השן. התובעת הייתה בהריון בעת שנפגעה (עובדה שלא הייתה ידועה לה אותו רגע) ולכן לא טופלה בשיניה בסמוך לתאונה, אלא מאוחר יותר, ועל ידי שלושה רופאים- כ"א בתחום אחר: ד"ר עמי שמידט, ד"ר איל נוני, וד"ר גולדשטיין. בכתב התביעה נדרש פיצוי בגין ראשי הנזק של נזק לא ממוני, הפסדי שכר בעבר ולעתיד, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות, ובהם אדון להלן, בנפרד, כאשר ראש הנזק העיקרי בענייננו- הינו זה הנוגע לטיפולי השיניים שהתובעת עברה ואלה שהיא זקוקה להם כמפורט להלן. התובעת שילמה מכספה לטיפול בשיניה ויש לבחון איזה מהסכומים שהוציאה ראוי שייפסקו לה חזרה, ומהו גובה סכומי הכסף שעתידה התובעת להוציא לשם שיקום פיה, החזרת המצב ככל האפשר לקדמותו, כמו גם תחזוקתו בשנים הבאות, עד לתום תוחלת חייה (כאמור בחוו"ד המומחה מטעם בית המשפט,כמפורט להלן). חוות דעת בתחום השיניים 39. הצדדים הגישו חוות דעת מטעמו באשר להיקף הפגיעה, טיפולי עבר ועתיד להם תיזקק התובעת, מהותם, תדירותם, עלותם. מטעם התובעת- הוגשה חוות דעתו של פרופ' ישראל קפה, שקבע כי לתובעת נותרה 0.5% נכות בגין אובדן השיניים, וציין מהם הטיפולים הנחוצים לטעמו, עלותם ותדירותם. מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של ד"ר ברק, שקבע כי לתובעת נותרה נכות בגובה 0.25% בגין אובדן שן טבעית, והתייחס אף הוא לטיפולים הנחוצים לטעמו, ועלותם לשיטתו. חוו"ד המומחה מטעם בית המשפט לאור הפער שבין חוות הדעת, מונה בתיק זה כמומחה מטעם בית המשפט - ד"ר הורוביץ (להלן: "המומחה"). ד"ר הורוביץ נתן חוו"ד וחוו"ד משלימה (במ/1,2) והוא אף זומן לחקירה עליהן. הצדדים הסתמכו בסיכומיהם רק על חוו"ד של המומחה מטעם בית המשפט, ולפיכך- איני רואה להתייחס להלן לחוות הדעת שהוגשו מטעמם, ולדידי- דעתו היא הקובעת במישור הרפואי. ד"ר הורוביץ מתאר בחוות דעתו הראשונה, כי בשל שבר רוחבי בשורש שן 12- השן נעקרה ובמקומה הושתל משתל ברגי. שן 11 הוחזרה למקומה, ובוצע בה טיפול שורש, ובשן 21 לא בוצע, עד למועד כתיבת חוות הדעת כל טיפול. באשר לעלויות טיפולים שהתובעת כבר ביצעה, קובע ד"ר הורוביץ כי התובעת "זכאית להחזר הוצאותיה בגין הטיפולים שעברה עד כה". אשר לעתיד, קובע ד"ר הורוביץ כי התובעת תזדקק להמשך טיפול בשיניים שנפגעו, ופירט. בחו"ד המשלימה- הוא קובע כי בשן 11 נראה תהליך דלקתי באיזור צוואר השן וכן תהליך ספיגה בחוד השורש המכתיבים את המחשבה שרצוי לעקור את השן כדי למנוע נזקים שיחמירו את מצב השתל באיזור 12 ומצב שן 21. הוא ממליץ לעוקרה ולבצע השתלה מיידית עם תוספת קטנה של עצם, להתקין עליה מבנה וכתר זמני ובהמשך- כתר קבוע. להערכתו- הטיפולים הם עד גיל תוחלת החיים. הפיצוי בגין הוצאות רפואיות בגין טיפולי שינים לעבר ולעתיד 40. הואיל והתובעת טיפלה בשיניה ע"י רופאים פרטיים, ניסו ב"כ הנתבעות "להוביל" את ד"ר הורוביץ, במהלך חקירתו הנגדית, לאישור כי התובעת יכולה הייתה לקבל את אותם טיפולים שקיבלה, במסגרת מרפאות השיניים שמפעילה קופ"ח מכבי בה היא חברה. ניסיון זה נכשל לטעמי ואני דוחה בשתי ידיים את גישת הנתבעות בהקשר זה. התובעת הבהירה, בחקירתה הנגדית, כי: "ש. מתי פנית לראשונה לקופ"ח? ת. כשהייתי בבית החולים נאמר לי שאין טעם, זה לא טיפולים של קופ"ח זה של משקם פה וצריך ללכת לרופא פרטי ומומחה ושמעתי בעצתם והלכתי למומחה לשיקום הפה שלי יקר לי מאוד" (עמ' 3, ש' 25-27). וכן: "ש. ידוע לך שבמסגרת קופ"ח מכבי יש מרפאות שיניים? ת. יש מרפאות שיניים, ואני הלכתי לרופא שהמליצו לי שהוא רופא טוב חברה המליצה לי עליו, המקרה היה מאוד קשה, כשאני מסתכלת במראה ואני רואה מה היה יום קודם ומה שיש בפניי, אני חשבתי ללכת לרופא הכי טוב שיש בלי שירגשו מה קרה לי, כי לי חשוב הפה שלי ואיך אני נראית" (עמ' 9 ש' 36-38). דברי התובעת בענין זה מקובלים עלי. מדובר בבחורה צעירה יחסית, יפת מראה- ככל שזכור לי וכן כי ניכר שאסתטיקה חיצונית חשובה לה, ואני מאמינה כי כל מילה שיצאה מפיה בהקשר זה- הגיעה מליבה. ד"ר הורוביץ נשאל כאמור לנושא: "ש. התובעת יכלה לפנות לטיפול של שיקום הפה לקופת חולים מכבי" והשיב: "אני יכול לקבוע לאן היא פונה? יכולה הייתה לפנות" "היא יכולה הייתה לפנות אך לא כל אחד פונה, והבדל אחד שחולה לא יכול וזה שיקול של החולים האם לפנות לרופאים בקופת חולים" (הדגשה שלי, - ר.ש, עמ' 38 ש' 6-10). חקירתו של ד"ר הורוביץ העלתה גם כי הסכומים ששילמה התובעת לד"ר שמידט, למשל, כללו טיפולים מורכבים ומסוגים שונים שנמשכו תקופה ארוכה (עמ' 40, ש' 9-14). הוא אף הסביר מה בוצע ע"י ד"ר נוני (עמ' 41 ש' 28-30) וכי המחירים שצוינו בחוות דעתו היום ממוצע של רופאי שיניים פרטיים, ולא מהיקרים (עמ' 41 ש' 4-5, ש' 8-10). ד"ר הורוביץ גם שב ואישר כי בהחלט יכול להיות שנגרם לשן 11 נזק מצטבר שהופיע יותר מאוחר (עמ' 41 ש' 20-21). עוד מסתבר כי מחירון קופ"ח מכבי שהנתבעות כה בקשו להסתמך עליו, משקף למעשה חיובים נפרדים על כל טיפול כדרך להראות עלות נמוכה בעוד שאצל רופא פרטי - מחיר הטיפול הינו כללי (עמ' 42, ש' 4-8). מעדותו של ד"ר הורוביץ אף עולה כי מנגנון הנפילה של התובעת עשוי להתאים לסוג הפגיעה שנגרמה לשיני התובעת (עמ' 40, ש' 17-25) וכי לא סביר כי זו אירעה עקב חבלה ממרפק תוך כדי ריקודים (עמ' 40, ש' 28-39, עמ' 41 ש' 1-2). 41. מכל האמור לעיל - אני קובעת כי התובעת זכאית להחזר מלא בגין הסכומים ששילמה עבור טיפולי השיניים שעברה בעבר בגין התאונה, על פי הקבלות שהגישה. כמו כן היא זכאית לפיצוי שיאפשר לה לקבל טיפולי שיניים אצל רופא פרטי, על פי בחירתה, על פי המחירים שנקבעו בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר הורוביץ. 42. ההחזר בגין עלות טיפולי שיניים בעבר: על פי הקבלות שהוצגו מטעם התובעת, היא שילמה עבור טיפולי השיניים הקשורים בתאונה - לד"ר שמידט סך של 25,990 ₪ ולד"ר נוני וד"ר גולדשטיין וכו' עבור הוצאות צילומים ומעבדה, סך של 13,860 ₪, הכל נכון ליום 28/12/09 לערך. סכומים אלה משוערכים למועד פסק הדין מסתכמים בסך (במעוגל) של 43,145 ₪. 43. הוצאות בגין טיפולי שיניים עתידיים א. מקביעותיו של ד"ר הורוביץ בחוו"ד ובחוו"ד המשלימה, עולה כי התובעת תזדקק לטיפולים בעלויות כדלהלן, עד תוחלת חייה (התובעת הינה כבת 37. תוחלת חייה הינה למשך כ- 45 ש' לערך, עד גיל 82 לערך, על פי הטבלאות): א. שן 11: (כרגע- השן רק עם טיפול שורש). עקירה- 580 ₪ כולל מע"מ. חד"פ. השתלת עצם והשתלת משתל - אחת ל- 15 שנה - 3,750 ₪ + 3,250 ₪ (עלות ממוצעת). לביצוע מיידי. וכן- בגין תוספת העצם- 1,000 ₪ .חד"פ. מבנה וכתר זמני- 1,400 ₪ (עלות ממוצעת) חד"פ. כתר קבוע על המישתל - 3,750 ₪ (עלות ממוצעת), בתדירות החלפה אחת ל- 8 עד 10 שנים . א. שן 12: (כרגע השן עם שתל וכתר). השתלת עצם והשתלת משתל - אחת ל- 15 שנה - 3,750 ₪ + 3,250 ₪ (עלות ממוצעת). מבנה 1,400 ₪ (עלות ממוצעת) אחת ל- 15 שנה. כתר קבוע על המישתל- 3,750 ₪ (עלות ממוצעת), בתדירות החלפה אחת ל- 8 עד 10 שנים . א. שן 21: (נכון לחוו"ד- לא בוצע טיפול) שחזור מחומר מרוכב- אחת ל- 5.5 שנים- 550 ₪ (עלות ממוצעת). מן האמור לעיל עולה, כי עקב ההרעה במצבה של שן 11- יש לבצע בה טיפולים דומים לאלה שבשן 12, בתוספת חד"פ כמפורט לעיל. כן עולה כי החלפת הכתרים נעשית בממוצע בערך באמצע חיי השתל. הואיל וסביר בעיני שכל החלפה שניה של כתר תעשה, ככל שיתאפשר, במקביל להחלפת השתל שתחתיו, וכדי לפשט ולהקל גם על התחשיב- מבלי לקפח את מי מהצדדים, ערכתי חישוב עלויות לפי החלפת כתרים אחת ל- 8 שנים והחלפות שניה ושלישית של המישתלים אחת ל- 16 שנה. את ההחלפה הראשונה בשן 11 ובשן 12 "איחדתי" תוך "מתיחת" המועדים ששנקבו, כדי לאפשר התחשבות בעלות הטיפול המיידי הנחוץ בשן 11 ויצירת נקודת זמן עתידית משותפת שממנה הטיפולים לשתי שיניים אלה ייעשו במקביל. זאת- הואיל ויש להאמין, מבלי להתיימר חלילה ליתן חוו"ד, כי בהיות השיניים סמוכות- גם הטיפולים יהיו משותפים ומכל מקום בדרך הנ"ל, בשים לב לכך שנערך היוון כפול- ההפרשים בין הדרך בה בחרתי לפשט את החישוב ודרך מדקדקת יותר- ממילא זניחים. חישוב עלויות הטיפול הצפויות בשיניים 11.12 - במהלך 45 השנים הבאות, הינו איפוא כדלקמן: שן 11- 17,560 ₪ לטיפול המיידי (עקירה, השתלת עצם, מישתל, תוספת עצם, מבנה, כתר) . החלפה ראשונה של הכתרים על שיניים 11 ו-12 (תוך 'מתיחת' חיי הכתר שעל השתל בשן 12: בעוד 8 שנים- בשנת 2019. 3,750 ₪ לשן, כפול שתי שיניים: 7,500 ₪. ולאחר היוון כפול: 5,921 ₪. התובעת תהיה בת 45. החלפה ראשונה של שתלים והחלפה שניה של כתרים שעליהם ומבנים לשיניים 11,12: בעוד 15 שנה (תוך 'מתיחת' חיי המישתל הקיים בשן 12 משנת 2009)- בשנת 2026: 12,150 ₪ לשן, כפול שתי שיניים: 24,300 ₪ . ולאחר היוון כפול: 15,598 ₪. התובעת תהיה בת 52 . החלפה שלישית של כתרים שעל שיניים 11,12, בעוד 23 שנים, בשנת 2034: 3,730 ₪ לשן, כפול שתי שינים : 7,500 ₪. ולאחר היוון כפול: 3,800 ₪. התובעת תהיה בת 60. החלפה שנייה של שתלים והחלפה רביעית של הכתרים שעליהם וכן מבנים לשיניים 11,12: בעוד 31 שנה - בשנת 2042 : 12,150 ₪ לשן כפול שתי שיניים: 24,300 ₪ . ולאחר היוון כפול: 9.720 ₪. התובעת תהיה בת 68. החלפה חמישית של כתרים שעל שיניים 11,12, בעוד 39 שנים, בשנת 2050 : 3,730 ₪ לשן, כפול שתי שיניים : 7,500 ₪. ולאחר היוון כפול : 2,369 ₪. לתובעת ימלאו 76 שנה . (ההחלפה השלישית של השתלים וההחלפה שישית של הכתרים שעליהם וכן מבנים לשיניים 11,12 אמורה להתבצע לכאורה בעוד 47 שנה - בשנת 2058 כשלתובעת ימלאו 84 שנה, אחרי תוחלת החיים. אני מאחלת לתובעת עד 120 ש' בריאות, אך לא אקח בחשבון החלפה נוספת זו. ) *לסכומים הנ"ל יש להוסיף את טיפולי השחזור בשן 21, בעלות ממוצעת של 550 ₪ כאמור, אחת ל- 5 שנים (למרות שהמומחה ציין החלפה אחת ל- 5 עד 6 שנים, מאחר ומעט "מתחתי" את ההחלפות בשיניים 11,12, וכן לא חישבתי עלות טיפול בגיל 82, בחרתי במינימום בפריט זה). עד תוחלת חייה- לפנינו 45 שנה, דהיינו- 9 טיפולים. האחד מיידי ו- 8 החלפות, אחת ל- 5 ש' , עד גיל 77 , בהיוון כפול. הפיצוי המגיע בפריט זה הינו : 2,943 ₪. סך עלות טיפולי השיניים לעתיד: 57,911 ₪. הסכומים נכונים למועד פסק-הדין. הוצאות נלוות לטיפולים הרפואיים 44. מקובלת עלי טענת התובעת כי עקב הצורך בטיפולי שיניים כה מורכבים בעבר ובעתיד, נגרמו ותיגרמנה לה הוצאות בגין נסיעות לטיפולים, תרופות נ' כאבים. ידוע לכל כי טיפולי התקנת שתלים וכתרים אינה מסתכמת בביקור חד פעמי אצל רופא השיניים. יש צורך להגיע לביקורות, מדידות, התאמות, התקנה וכו'. לאחר ששקלתי את הראיות שהובאו בקשר עם מהות הטיפולים, תדירותם וכיו"ב, ראיתי לפסוק לתובעת סכום גלובלי של 10,000 ₪ בגין כל הנ"ל וזאת- לעבר ולעתיד גם יחד ועל דרך האומדנא. נזק לא ממוני - בגין כאב וסבל 45. דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת, כי הסבל והכאב הנלווה לטיפולי שיניים מהסוג הנדרש לתובעת בעקבות התאונה - כרוך באי נעימות ועלול לגרום לכאבים, ולמצער- לאי נוחות בלשון המעטה. במסגרת ראש נזק זה- מן הראוי לדעתי, לקחת בחשבון כי פגיעתה של התובעת לא מסתכמת בכאב פיזי בלבד, אלא גם בצער וכאב נפשי הנובע מכך שלפגיעה בשיניה הקדמיות יש אף השלכות אסתטיות עימן נאלצה להתמודד משך תקופה ארוכה, וחותמן ישאר עמה עד מאה ועשרים, עם תזכורת יומיומית. להבנתי- אין כל רלבנטיות לשיעור הנכות הרפואית, בפגיעה מסוג זה שבפני. על יסוד כל האמור - ראיתי לפסוק לתובעת בפריט זה, סכום של 36,000 ₪. הפסדי שכר 46. בזמן הרלבנטי לתאונה התובעת עבדה כמזכירה אצל עורך דין (עמ' 4, ש' 10), ולטענתה, נעדרה מעבודתה למשך כ-3 שבועות. אין מקום לפסיקת הפסד שכר לעבר, מקום שהתובעת העידה כי שכרה שולם לה בתקופה בה החסירה ממקום עבודתה (עמ' 3, ש' 29 ואילך) והסבירה כי צינה בתצהירה את תקופת העדרותה מהעבודה, כדי להמחיש את מידות עוגמת הנפש שנגרמה לה עקב הפגיעה (עמ' 4, ש' 1-2). התובעת אף מאשרת כי לא דרשה בתביעתה פיצוי בגין הפסד ימי עבודה בעבר (עמ' 4, ש' 1), למרות שפריט זה נכלל בכתב התביעה שהוגש מטעמה. הגם שניתן לעתים לעבור טיפולי שיניים מחוץ לשעות העבודה, הדבר לא תמיד מסתייע הנסיון מלמד כי יש רופאים ששעות הקבלה ויומניהם אינם גמישים ועלולים להצריך הפסד שעות עבודה, בשל הצורך להתאים עצמה לשעות הקבלה של רופאים ומעבדות וכו',. אין מדובר בטיפולי שגרתיים, סתימה, שחזור ועקירה. עסקינן בטיפולים מורכבים (השתלות עצם, התקנת שתלים, מבנים, כתרים, שחזור וכו')- שכל אחד מהם, גם אם אחת לכמה שנים, יצריך מספר ביקורים במרפאת השיניים. ראיתי לנכון לפסוק לתובעת בגין הפסד ימי עבודה ו/או שעות עבודה בעתיד, פיצוי גלובלי, על דרך האומדנא, בסך של 5,000 ₪. סוף דבר 47. אני מחייבת את הנתבעות- יחד ולחוד, - בפיצוי התובעת בסך של 152,056 ₪. סכום זה נכון למועד פסק-הדין. אליו יווסף הסך הכולל של 35,277 ₪ כהשתתפות בשכ"ט ב"כ וכן סכום גלובלי של 9,000 ₪, כהשתתפות בהוצאות המשפט, כשגם סכומים אלה נכונים למועד פסק-הדין. הסכומים שנפסקו לעיל ישולמו לתובעת באמצעות ב"כ, בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן - יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום בפועל. ביחסים שבין הנתבעות 1+2; 3+4; 5+6; החיובים הינם בהתאם לאמור בסעיף 32 לפסק הדין. אשר להודעות לצדדים שלישיים, הן נדחות, מהטעמים שפורטו. בנסיבות הענין, נוכח התוצאה והטעמים שהביאו לה- ראיתי להורות כי כל צד ישא בהוצאותיו. המזכירות תואיל לשלוח את פסק-הדין לב"כ הצדדים, בדואר רשום ועם אישור מסירה. ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ב, 30 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים. תאונת ריקודיםנפילה