האם חברת הביטוח חייבת "להזהיר" מבוטח מפני התיישנות ? מהות התובענה התובעים עותרים לחייב את הנתבעות - הבנק והמבטחת - לפרוע משכנתא, אשר הובטחה בפוליסת ביטוח חיים לרעייתו של התובע 1, ז"ל אשר הלכה לבית עולמה בשל מחלת הסרטן . מטעם התובעים העידו התובע 1 - מר פאיזולו זאידיליוב, בעלה של המנוחה; התובע 2 - גאורגי , בנם של התובע 1 והמנוחה; התובע 3 - מר איליה ארונוב, אחיו של התובע 1 והערב להלוואה; התובע 4 - דניאל סנדלר - גיסו של התובע 1 והערב השני להלוואה והגב' ליה מאיסון -זוגתו לשעבר של התובע 2. כן הוגשו מסמכים. מטעם הנתבע 1 העידה הגב' סופי שרמן - עובדת הבנק ומר יקיר וייס - מורשה חתימה של הנתבע 1. כן הוגשו מסמכים. מטעם הנתבעת 2 העידו פרופ' קרסיק - חתם ראשי בבנק והגב' נורית ברניצקי - ראש מחלקת חיתום אצל הנתבעת 2. כן הוגשו מסמכים. עיקרי העובדות הרלבנטיות עיקרי העובדות הרלבנטיות יובאו כדלקמן - התובע 1, יליד ברית המועצות לשעבר, עלה לישראל באוקטובר שנת 1994 (ר' עדותו מיום 7.9.08 בעמ' 9 לפרוטוקול). המנוחה, ילידת 1954, עלתה לארץ לאחר שנה לערך, מברית המועצות לשעבר (ר' עדותו של התובע 1 בעמ' 15, ואת עדות התובע 2 בעמ' 2 לפרוטוקול). ביום 22.1.1998 או במועד הסמוך לכך, נחתם בין המנוחה ובעלה - התובע 1 (להלן: "הלווים") לבין הבנק, חוזה הלוואה והסכם משכנתא בסך נומינלי כולל של 270,000 ₪ לצורך מימון רכישת דירת מגורים. ההלוואה כללה מענק מותנה מכספי המדינה בסך של 25,000 ₪, אשר לא בוטח וכן ניתנה הלוואה משלימה מכספי הבנק. הלווים הצטרפו לביטוח החיים הקבוצתי של הנתבעת 2, מגדל חב' לביטוח בע"מ, עימה הבנק התקשר. ההצטרפות לביטוח היתה מותנית, בין היתר, במגבלת גיל (עד גיל 55) ובמצב בריאותי. הואיל וגילו של התובע היה למעלה מ- 55, המנוחה בלבד, הצטרפה לביטוח. לצורך ההצטרפות לביטוח, נדרשה המנוחה למלא בקשת הצטרפות לביטוח חיים, הצהרת בריאות וויתור על סודיות רפואית (ר' נספח ד' לתצהיר עדותו הראשית של מר וייס). עם בקשת ההצטרפות נמסר ללווים אישור הצטרפות לביטוח חיים עבור לווים וערבים (ר' נספח ה' לתצהיר עדותו הראשית של מר וייס). הפקידה, אשר טיפלה בהחתמת הלווים על המסמכים היתה הגב' סופי שרמן, אשר הינה דוברת השפה הרוסית. ביום 24.11.2002, נפטרה המנוחה ממחלת הסרטן. ביום 15.12.2002 פנה התובע 1, באמצעות עזרה מבנו, במכתב לבנק בו הודיע על פטירת המנוחה. ביום 4.5.2003 דחתה הנתבעת 2 את תביעת הביטוח, בטענה כי בטרם החתימה את המנוחה על ביטוח החיים ובמעמד מילוי בקשת ההצטרפות, סבלה המנוחה ממחלת הסרטן, אושפזה בבית החולים, קיבלה טיפול בגין המחלה ולא סיפרה. ביום 27.9.2006 הוגשה התובענה. עיקרי טענות הצדדים טענות הצדדים יובאו, בקצירת האומר, כדלקמן - עיקרי טענות התובעים עקב עלייתם בגיל מאוחר יחסית, נתגלעו קשיי הסתגלות וקשיים בלימוד השפה העברית. בני הזוג לא למדו באופן מסודר באולפן והועסקו בעבודות, אשר לא דרשו ידע רב בעברית (בעיקר הועסקו בעבודות ניקיון) וזאת על אף היותם משכילים. במעמד החתימה על המסמכים, אשר התבצעה זמן לא רב לאחר עליית הלווים לארץ, הם לא דיברו, קראו או הבינו עברית. במעמד נטילת המשכנתא, הפנה הנתבע 1 את הלווים אל הגב' סופי שרמן, פקידה בבנק, אשר דוברת את השפה הרוסית וטיפלה בהחתמתם על המסמכים הנדרשים לכך, לרבות על מסמכי ביטוח חיים קבוצתי עבור המנוחה. בכל המסמכים, אשר נדרשו התובעים לחתום עליהם, נאמר להם "לחתום כאן וכאן", מבלי לקבל הסבר על חובותיהם וזכויותיהם בכלל ובגין ביטוח חיי המנוחה בפרט. הנתבע 1 הובילם לכרות ביטוח חיים ככל העולה על רוחו מבלי לשתף את המנוחה בעניינים הקשורים לביטוח ולעריכתו. כן הם טוענים כי נתנו אמון מלא בגב' שרמן ולו רק לאור עובדת מוצאה הרוסי. חזקת הידיעה - אין מקומה בעניין נשוא התובענה, שכן כאשר החותם לא היה מסוגל לקרוא את המסמך עליו חתם, בין אם מחמת אי ידיעת קרוא וכתוב ובין אם מחמת אי ידיעת השפה, החזקה ניתנת לסתירה. התובעים מפנים לחוזר 12/95 בעמ' 1 - 406 "שירותים בנקאיים לעולים חדשים", אשר קיבל משנה תוקף בפסיקה והוכר כמחייב את הבנקים. בהמשך הם מפנים לעדותו של מר יקיר וייס לעניין החובה לתרגם את מסמכי הבנק. כן מפנים הם לפסיקה. אופן החיתום היה מזורז, למרות שהיתה ערימת דפים בלתי מבוטלת, עמוסה בתנאים ומידע באותיות טל ומטר. התובעים מפנים לעדות התובע 1 בה טען כי עניין ההחתמה ארך כחצי שעה, מקסימום שעה , כולל את נושא הביטוח. לגרסתם, בהליך מזורז שכזה סביר להניח כי ההחתמה התבצעה מבלי לשאול על המצב הבריאותי ולמעשה אף מבלי שהמנוחה ידעה שחתמה על ויתור סודיות רפואית. בנוסף, הגב' שרמן מעידה שנוכח חלוף הזמן וריבוי תיקי ההלוואה בהם טיפלה, אינה זוכרת את המקרה הספציפי ואת הלווים. לא הוצגו ראיות כלשהן מצד הנתבע 1, אשר תומכות בטענתו בדבר נהלי עבודה. יש לדחות את הטענה של גב' שרמן לפיה נהגה לתרגם ללווים את מסמכי הביטוח, שכן מדובר במסמכים ארוכים ומסורבלים, אשר גם משפטן מיומן יידרש לקוראם מספר פעמים טרם יבין משמעותם. המילה "כללית" (שם קופה"ח בה היתה המנוחה מבוטחת) הוספה על גבי מסמכי הביטוח לאחר שנחתמו ע"י המנוחה, שכן היא מופיעה בעותק שבידי הנתבע 1 אולם אינה מופיעה במסמכים המקוריים שבידי התובע 1 (ר' ת/1). בקשת הצטרפות לביטוח חיים ללא תשובה חיובית לגבי בעיה רפואית כלשהי או טופסי מצב הביטוחים בעת ביצוע ההלוואה ללא התייחסות לסעיף 16 שבו לפיו לא נעשה ביטוח חיים עקב מצב בריאות לא תקין יכלו להיות ראיה מוחצת שהנתבע 1 ממלא לבדו את בקשות ההצטרפות. ההלוואה נלקחה לאחר שהמנוחה נותחה בשנת 1997 באיכילוב ולמיטב הבנתה הבריאה והתאוששה. רק בשנת 2002 חלה שוב התדרדרות במצבה. המחדלים שלעיל נעשו ע"י הנתבעת 2 ובהסכמתה וזאת מכוח יחסי השליחות החלים בין הנתבעים ומכוח היות הנתבע 1 סוכן הביטוח בעבור הנתבעת 2. בנוסף לכך, הנתבעת 2 הפרה חובתה הישירה לידע את התובע 1 והמנוחה בדבר זכויותיהם. לנתבעים היה אינטרס כלכלי לקבל כל דכפין לביטוח החיים הקבוצתי ולהתמודד עם יורשיו לגבי מצבו הבריאותי לאחר עשרות שנים. על המבטח הטוען לשלילת תגמולי ביטוח עקב כוונת מרמה להוכיח זאת. ביום 15.12.2002 נשלח מכתב אל הנתבע 1 מאת התובע 1, אשר נעזר בבנו לשם ניסוח המכתב. כאשר לא נתקבלה תשובה יצר התובע 2 קשר טלפוני עם הנתבע 1. התובעים מוסיפים כי לא קיבלו לידיהם מעולם את מכתביהם של הנתבעים בדבר דחיית התביעה והנימוקים לכך. לפיכך, נוצר מעגל של חוסר מידע והתובעים הוטעו באשר לסיבת הדחייה. משלוח המכתבים והגעתם לידי התובעים 1 ו- 2 לא הוכחו, לא נשלחו בדואר רשום והנתבעים לא טרחו לוודא הגעתם, הבנת הכתוב בהם והתראה על מועד ההתיישנות הקצר. ההודעה הטלפונית שנמסרה, היה בה רק להזיק שכן הטעתה את התובעים בדבר דחיית התביעה. יש לדחות את טענת ההתיישנות בשל התנהלות הנתבעים. התובעים מפנים לפסיקה. מצבה הרפואי של המנוחה לא נבדק, למרות שמילאה טופס ויתור סודיות והיה ניתן לבדוק את ההיסטוריה הרפואית בנקל. הנתבע 1 הטעה וניצל את התובע 1 לפני ואחרי פטירת המנוחה בהטעיה חמורה לפי סעיפים 3 ו- 4 ל חוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א - 1981 (להלן : " חוק הבנקאות") ולפי ס' 55 ו- 58 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א - 1981. הנתבעים הפרו חובותיהם לפי חוק חוזה ביטוח, התשמ"א - 1981. התובעים טוענים לאמינות עדי התביעה והעדר אמינות הגנת הנתבעים. עיקרי טענות הנתבע 1   התנהלות הלווים פועלת לחובת התובעים. יש ליתן משקל נמוך לטענה לפיה לא הסבירו למנוחה את האמור בבקשת ההצטרפות ובהצהרת הבריאות שבה. בעת החתימה על מסמכי ביטוח החיים ע"י המנוחה התובע 1 כלל לא הקשיב לחילופי הדברים וזאת מאחר שהוא עצמו לא בוטח ולא שוחח עם הפקידה על ענייני ביטוח. לא הוכח כי הבנק התרשל. לבנק אין חובה מושגית להסביר ללווים את פרטי הביטוח. במקרה דנן, ניתנו הסברים, למעלה מן הצורך, הן בשפה הרוסית והן בכתב. מדובר בפעולה לטובת הבנק ולא לטובת הלווה. לפיכך, לא חלה חובת זהירות על הבנק להסביר דבר מה ביחס לכך ללקוחות. מעדותו של התובע 1 עולה כי הוא והמנוחה היו בבנק מספר רב של פעמים, ישבו עם פקידה אמינה, הדוברת רוסית, אשר שאלה אותם שאלות. לשיחה הספציפית על נושא הביטוח, התובע 1 לא הקשיב. עדויות הפקידה ומר וייס מעידות על טיפול מקצועי ומיומן מצד הבנק ואין כל חובת תרגום בכתב של מסמכים בנקאיים לשפה הרוסית. בניית תיאוריית "קונספירציה" עם חברת הביטוח מהווה הרחבת חזית אסורה וממחישה את חולשת התביעה. הסימולציה שנערכה לפקידה מעידה על כך שהיא מסבירה ללווים את כל הנקודות העיקריות לגבי הביטוחים. לא קיימת חובה על פקידי הבנק להקריא ללויים את כל סעיפי המסמכים עליהם הם חותמים שכן מדובר בדרישה מוגזמת ולא הגיונית, אשר תפגע בפעילות הבנקים מאחר שמתן הלוואה אחת תמשך שעות. אין חובה להעביר ללווה שלא דובר עברית היטב מסמכים מתורגמים לשפת המקור שלו או דברי הסבר הכתובים בשפתו. חוזר המפקח על הבנקים לא מהווה דין ולכן היה על התובעים להגישו. משלא עשו כן, אין ביכולתם להסתמך עליו. המנוחה ידעה מהי הצהרת בריאות ומהי משמעותה, שכן בוטחה בביטוחים אחרים לפני. חזקת החתימה מתקיימת גם בנוגע למי שאינו יודע את השפה בה נכתב החוזה. הלווים התגוררו בארץ כ - 4 שנים לפני נטילת ההלוואה. אי ידיעת השפה לא הוכחה. למנוחה לא היה נערך ביטוח ופטירתה בכל מקרה לא היתה מביאה לפירעון ההלוואה. לא הוכח קש"ס או מחדל כלשהו. הלווים התרשלו בשיעור של 100%. עדותו של התובע מהווה עדות יחידה של בעל דין, ולפיכך יש להתייחס אליה בזהירות הנדרשת. בנוסף, עדותו הינה בע"פ וסותרת מסמכים כתובים. עדותם של התובעים 2-4 אינה אמינה. הבנק לא פעל כסוכן ביטוח, שכן הוא מהווה "צינור" בלבד המקשר בין הלווים לחב' הביטוח. התביעה כנגד הבנק התיישנה. עיקרי טענות הנתבעת 2 חוסר מהימנות עדים, עדות בעל דין יחידה ועדות בעל פה כנגד מסמך כתוב. התיישנות התביעה. הליך ההחתמה היה תקין. אי גילוי עניין מהותי וכוונת מרמה. מבטח סביר לא היה מתקשר בביטוח חיים קולקטיבי, אילו היה מודע למחלת הסרטן ממנה סבלה המנוחה. אי שימוש בטופס הויתור על הסודיות. אשם תורם. התובעים השיבו. בסיכומי התשובה חוזרים הם על טענותיהם ומציינים כי עדות הגב' שרמן אינה עקבית. הפלוגתאות בין הצדדים עיקרי הפלוגתאות שנתגלעו בין הצדדים - האם התביעה כנגד הבנק והמבטחת התיישנה? במידה והתביעה לא התיישנה - האם הבנק פעל כסוכן ביטוח? האם הלווים הסתירו ביודעין מידע באשר למצבה הרפואי של המנוחה והפרו את חובת הגילוי המוטלת עליהם בדין? האם הדבר נעשה מתוך כוונת מרמה? בכדי לענות על השאלות שלעיל יש לבחון - האם הנתבע 1 עמד בדרישות המתחייבות והאם הסביר ללווים את הנדרש? דיון התיישנות התביעה כנגד המבטחת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") קובע כדלקמן - "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח". במקרה דנן, האירוע הביטוחי התרחש עם פטירת המנוחה ביום 24.11.02 (ר' ת/8 - סעיף ה' לאישור ההצטרפות לביטוח חיים עבור לווים וערבים, אשר קובע כי: "במות לווה - מבוטח תשלם החברה לבנק..."). בהתאם לפרשנות המקובלת, מרוץ ההתיישנות חל במועד התרחשות האירוע ובמקרה דנן- פטירתה של המנוחה, אשר ממועד זה ועד מועד הגשת התביעה (27.9.06) חלפו למעלה משלוש שנים. ככלל, התיישנות הינה משוכה דיונית ולא מהותית. פסיקת בית המשפט העליון נוטה לפרש בצמצום טענות התיישנות וכפועל יוצא מכך, להאריך את תקופת ההתיישנות. יש לנהוג כך, רק כאשר לתובע יש סיבה סבירה להשתהות בהגשת התביעה וכאשר לא נפגעה זכותו של הנתבע להעמיד הגנה ראויה [ר' רע"א 9041/03 בטחיש נ' מדינת ישראל]. שיקולי מדיניות בדיני הביטוח מצדיקים את העדפת הזכות המהותית של התובע על פני זכותו של הנתבע - ראשית, בשל התקופה הקצרה שנקבעה בחוק, התובע חשוף להתיישנות תביעתו. בנוסף לכך, מרבית המבוטחים אינם מודעים לדין הספציפי, המקצר את התקופה הרגילה. כן, פעילות המבטח הינה בעלת סממנים ציבוריים, המטילים עליו חובת הגינות מוגברת (ר' י. אליאס דיני ביטוח, מהדורה שניה, תשס"ט - 2009, כרך ב' בעמ' 1445 - 1446 ושיקולי מדיניות נוספים המובאים בספרו). האם מוטלת על המבטח החובה להזהיר את המבוטח מפני בואה של התיישנות התובענה? בהתאם לדין המצוי, אין חובת גילוי ישירה בדבר מועדי ההתיישנות. עם זאת, כאשר מדובר בפערי כוחות וידע מהותיים, הקיימים מטבע הדברים בין חברת ביטוח לבין האזרח הקטן, אשר אינו מודע למשוכות הניצבות בפניו, על המבטח להתכבד ולהודיע בדבר מועד ההתיישנות, שהינו קצר על פי הדין הספציפי. כן יש לוודא מודעות לעת החתימה והן לעת הודעה על דחיית הדרישה לאחר קרות מקרה הביטוח. באישור ההצטרפות לביטוח חיים עבור לווים וערבים (ר' נספח ה' לתצהיר עדותו הראשית של מר יקיר וייס), סעיף ט', נכתב באותיות טל ומטר כדלקמן - "תקופת ההתיישנות של תביעה על פי ביטוח זה היא שלוש שנים מיום קרות מקרה המוות". אישור ההצטרפות הינו חלק מאסופת המסמכים, ונלווה לבקשת ההצטרפות לביטוח חיים של מקבלי המשכנתא והערבים (ר' סעיף 12 לתצהיר עדותו הראשית של מר וייס). במכתב מיום 4.5.03 מאגף התביעות ביטוח חיים - ריסק קבוצתי, אשר מכותב לנתבע 1 ניתנה הודעת דחייה, שם צוין בצד שמאל למעלה "מבלי לפגוע בזכויות בכפוף לטענת התיישנות" (ר' נספח י' לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע 1). ביום 5.5.03 שלח הנתבע 1 לתובע 1 מכתב בו הוא מודיע לו שחברת הביטוח דחתה את התביעה, כאשר בצד שמאל למעלה נכתב "מבלי לפגוע בזכויות" (ר' נספח י"א לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע 1). התובע 2, בנם של הלווים, העיד - "ש. מציגה בפניך נספח יא' לתצהיר הנתבעת 1. האם קיבלת את המכתב הזה? ת. רוב המכתבים שמגיעים אלי הביתה אני לא זוכר. לא זוכר שקיבלתי את המכתב הזה. ש. יש סיכוי שקבלת את המכתב הזה אבל מאחר שידעת את עמדת הבנק התעלמת ממנו? ת. אני לא מתעלם ממכתבים". (ר' עדותו מיום 7.9.08 בעמ' 7 לפרוטוקול). מר יקיר וייס העיד לעניין המכתב כדלקמן - "ש. נספח י"א לתצהירך, איך אתה יודע שהמכתב הזה הגיע ליעדו? ת. הוא נשלח לכתובת הלווים כפי שהיא מדווחת בבנק. ש. איך אתה יודע שהוא נשלח? ת. מכתבים נשלחים באופן שוטף. ש. א. איך אתה יודע שהוא נשלח? ב. איך אתה יודע שהגיע ליעדו? ת. משגרת עבודה בבנק. ש. מעבר לכך שאין לך שום ידיעה, אישור מסירה וכו'? ת. לא. ש. אין לך שום הוכחה פוזיטיבית שהוא נשלח או התקבל? ת. הוא נשלח בדואר רגיל". (ר' עדותו מיום 17.12.08 בעמ' 63-64 לפרוטוקול). סעיף 37 (א) לחוק חוזה הביטוח קובע - "(א) הודעה של המבטח למבוטח או למוטב תינתן לפי מענם האחרון הידוע למבטח". כאמור, הנטל להוכחת הגעת הודעות ליעדן רובץ לפתחי המבטח ואין הוא פטור מהודעה לתובע עצמו - המבוטח, בייחוד כאשר מדובר בעניין מהותי כדחיית תביעתו וחשיפתו לסיכון. (ר' גם ת"א (עכ') 5751/94 שריף נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, דינים שלום כרך ח' 676). במקרה דנן, נציג הבנק, המשמש כשלוחה והינו נאמן המבטחת עפ"י החוק, לא שלח את מכתב הדחייה בדואר רשום או בדק לפחות אם ההודעה הגיעה ליעדה, שכן אין ראיה למשלוח מעבר לאמירה בדבר שגרת עבודה. ראשית, לשולח ההודעה אמצעים זמינים ופשוטים לבדוק אם ההודעה הגיעה ליעדה. כך יסוד הוודאות בא לידי ביטוי ומשרת נאמנה את שני הצדדים - במצב דברים זה יודע המבוטח מה מעמדו בפועל והמבטח נושא בחובת היידוע ורצונו בא לידי ביטוי. יסוד הוודאות בעניין כה מהותי, כדחיית תובענה, הינו נדבך מרכזי ובעל חשיבות רבה. לפיכך, אין לפעול במחשכים. יש לנהוג על פי אמות מידה של החלטיות, קוהרנטיות וגילוי למען יהיה סיפק בידי המבוטח לכלכל צעדיו ולהכין עצמו לבאות [ר' ה"פ (י-ם) 216/93 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' סלע חב' לביטוח בע"מ, דינים מחוזי כרך לב (2) 636 לעניין סוגיית ביטול פוליסה]. מעבר לכך, יוער כי במכתב המיועד לתובע בלבד לא צוין "בכפוף לטענת התיישנות", אלא צוין "מבלי לפגוע בזכויות", כאשר בתוכן המכתב לא מצוין דבר לעניין ההתיישנות. בת"א בורובסקי דניאלה נ' מנורה בע"מ- חברה לביטוח, (דינים מחוזי לג (4) 114), כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל קבעה כי - "חוזה הביטוח מהווה דוגמה מובהקת לחוזים המחייבים דרגה גבוהה מן הרגיל של אמון, של גילוי ושל תום לב- הווה אומר- "מירב הנאמנות" מהצדדים". בע"א 165/83 יתרו בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ ואח', פ"ד לח (4) 554, עמ' 557 קבע כב' השופט ברק לעניין "כלל ההתגלות" והארכת תקופת ההתיישנות כדלקמן - "תקופת ההתיישנות בתביעות נזיקין היא שבע שנים (סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958). תקופה זו מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה (סעיף 6). "היום שבו נולדה עילת התביעה" מוגדר בסעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ולגבי מקרה שבו הנזק הוא מיסודות האחריות, ואין הוא נזק נמשך (ראה ע"א 244/81), נקבע באותו סעיף לפקודה:ב"(2) מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שארע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק". בכך אימץ המחוקק הישראלי את "כלל ההתגלות" (discovery rule). על-פי כלל זה, אם יש פער בזמן בין התרחשות הנזק לבין התגלותו, מתחילה תקופת ההתיישנות לרוץ מיום ההתגלות ולא מיום ההתרחשות. בכך קבע המחוקק, בלשונו של השופט י' גוברניק, "יום הולדת" מיוחד לאותם מקרים בהם קיים פער בזמן בין התרחשות הנזק לבין התגלותו (ראה ת"א (חי') 1303/70, בעמ' 299). מטרתו של הסדר זה היא "להושיט עזרה לתובע באותם מקרים בהם נגרם לו נזק סמוי שסימניו מופיעים רק במרוצת הזמן'' (השופט לנדוי בע"א 74/60, בעמ' 260). "תכליתה של הוראה זו היא לבוא לקראתו של תובע באותם מקרים בו נגרם לו נזק סמוי שסימניו מופיעים רק במרוצת הזמן על מנת שלא יקופח עקב כך שהנזק יתגלה רק לאחר תקופת ההתיישנות" (השופטת נתניהו בת"א (חי') 1359/75, בעמ' 90)." לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שוכנעתי לבכר את טענות התובעים לעניין ההתיישנות. לחברות הביטוח, מעמד מיוחד. מדובר בגופים כלכליים עצומים, עתירי ממון וידע, אשר אוחזים ביתרון רב מעלה למול האדם מן הישוב, אשר כוחו דל ואינו בקיא ברזי הפרטים והדינים. לחברת הביטוח חובת הגינות מוגברת - עליה לפעול בגילוי ובתום לב, כאשר היא באה במגע עם האזרח ולשקול צעדיה במשנה זהירות. במקרה דנן, ראוי היה כי הנתבעת תפעל באופן אקטיבי, תשכיל ותיידע את התובעים בעצמה בדבר משוכת ההתיישנות ולכל הפחות תציין סייגים באופן מודגש או באותיות קידוש לבנה. בנסיבות העניין, התובעים לא היו יכולים לדעת כי הם נתונים למרוץ ההתיישנות ולפיכך הם נדחים ועל כן טענת התיישנות ראויה להדחות. לאור האמור לעיל וכפועל יוצא מהתנהלות הנתבעים, ניתנת ארכה בת שנים עשר חודשים להגשת התובענה, מעבר למועד הקבוע בדין. יש לספור את התקופה ממועד מקרה הביטוח, קרי פטירת המנוחה ז"ל. סבורני כי הארכה זו ראויה לאור שיקולי המדיניות שלעיל, פערי המידע המהותיים ובעיקר בשל אופן התנהלות הנתבעים, אשר כתוצאה ממנה לא ניתנה לתובעים ההזדמנות להיערך על מנת לעמוד על זכויותיהם. התיישנות התביעה כנגד הבנק לאחר שבחנתי את טענות הצדדים שוכנעתי לבכר את עמדת התובעים. המנוחה ז"ל נפטרה בשנת 2002 והתביעה הוגשה בשנת 2006. המועד בו מתחיל מרוץ ההתיישנות הינו מועד פטירתה ולא מועד החתימה על המסמכים, שכן זהו המועד בו התרחש "אירוע ביטוחי" וסביבו נבחנות הטענות. ר' בנוסף הנימוקים שלעיל. יודגש, מעבר לנימוקים שצויינו, כי גם לבנק מעמד מיוחד השווה, במידת מה, לזה של חברות הביטוח. הבנק הינו גוף כלכלי איתן, עתיר ידע וכח, המספק לכלל הציבור שירותים חיוניים (ר' גם י. אליאס דיני ביטוח, כרך ב' מהדורה שניה, תשס"ט - 2009 בעמ' 1445 והאזכור של אברהם וינרוט וברק מדינה, דיני הלוואות, תש"ס, 98-102, אשר גורסים כי בשל מעמדם של הבנקים יש להכפיפם לכללי המשפט הציבורי). הבנק האם הבנק פעל כסוכן ביטוח? אין חולק שהליך הביטוח והחתמת הלווים התבצע באמצעות הבנק. סוכן הביטוח הינו הגורם המקשר, המתווך, בין המבטח למבוטח ומנהל מערכת יחסים נפרדת עם כל גורם (ר' סעיפים 32 ו - 33 לחוק חוזה הביטוח). בנסיבות דנן, הבנק פעל כידו הארוכה של המבטחת ונטל את תפקיד המתווך והשלוח ליצירת הסכם הביטוח בין הלווים למבטחת. [ר' גם תא (ת"א) 46195/04 לאה מאירסון נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ו - תא (ת"א) 25748/06 סמואל מוריס נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות]. ולעניין הפורמלי של רישיון סוכן ביטוח נפסק - "הגדרת סעיף 32 לחוק הביטוח קובעת כי כל העוסק בתיווך ביטוחים נחשב לסוכן ביטוח לצורך סימן ו', אף אם אינו מחזיק ברישיון של סוכן כדרישת סעיף 24 לחוק הפיקוח. יתרונה של הגדרה זו בכך שהיא מבוססת על פעילות הסוכן בפועל ולא על היבט פורמאלי של מעמדו (כגון רישוי לשמש כסוכן). דהיינו: מאיסור העיסוק בתיווך לעניין ביטוח ללא רישיון אין ללמוד על מהותה של פעולת התיווך. גם אדם ללא רישיון ייחשב ל"סוכן ביטוח" אם הוא עוסק בתיווך ביטוחים (ראו ש' ולר, דיני ביטוח, כרך ראשון (תשס"ה-2005), בעמ' 681-685 (להלן: "ולר")". [ע"א (חי) 3778/06 ניסים איפרגן נ' כלל חברה לביטוח]. במקרה דנן, הבנק פעל מטעם המבטחת והוסמך לכך. בנסיבות אלה, הבנק פעל כ"סוכן ביטוח" וככזה, חלות עליו מלוא החובות שבדין. הליך ההצטרפות לביטוח רקע התובע 1 העיד כי עלה לארץ בשנת 1994. לאור הקשיים, נאלצו הוא והמנוחה לעבוד בניקיון. התובע העיד כי ניסה ללמוד עברית, אולם התקשה. "ש. במשך 12 שנים לא ניסית ללמוד עברית בכלל? ת. כן ניסיתי, אבל שום דבר לא נשאר לי בראש" (ר' עדותו מיום 7.9.08 בעמ' 15). התובע העיד לעניין מצבה הבריאותי של המנוחה - "ש. מתי נודע לך שגלינה חלתה בסרטן? ת. ב- 1997. ש. מה אתה יודע שגלינה עברה לטיפול במחלה משנת 97? ת. עשו לה יו-יו. כשעשו לה את הדיאגנוזה עשו לה יו- יו, אני לא יודע מה הכוונה, אני עצמי הבאתי אותה לשם, מול הביטוח הלאומי, קופ"ח בתל אביב בשד' ירושלים. לא זוכר את שם הרופא. ש. מה עשו לגלינה בביה"ח איכילוב? ת. כשהכנסתי אותה אני לא יודע מה עשו. עשו לה ניתוח. ש. מתי? ת. זה היה בינואר, אמצע ינואר לא זוכר בוודאות, ב- 97 או 98. בין 97-98 עשו את הדיאגנוזה. בשנת 97 נתנו לה דיאגנוזה בסוף 97 תחילת 98 עשו לה את הניתוח. לאחר מכן היא קיבלה כימותרפיה לאחר מכן היא הרגישה ממש טוב ומס' שנים היא חיה. אנו לא חשבנו שיבוא המצב הגרוע הזה, אך מצבה התדרדר אחרי שקיבלה הודעה על כך שאמא שלה נפטרה. זה היה בשנת 2002. (ר' פרוטוקול מיום 7.9.08 בעמ' 10 ). בסיכום המחלה מהמרכז הרפואי תל אביב (ר' ת/4/ 1-2) נכתב בפרק תולדות החולה וממצאי בדיקתו כדלקמן - "בת 48. ידוע על קרצינומה של השחלה מ - 1997 בזמן ניתוח כריתת רחם ושחלות נצפה פיזור פרונטאלי טופלה בכימותראפיה, במעקב אונקולוג - איכילוב. מזה חצי שנה ידוע על תפליט פלויראלי מימין שאובחן בשל הופעת קוצר נשימה התפליט נוקז מספר פעמים. כמו כן במשך חצי שנה אחרונה ירידה בתאבון, חולשה מתגברת והתגברות כאב, סובלת מקוצר נשימה יומ - יומי, לאור קוצר הנשימה הגובר פנתה למיון שוללת מחלת חום, שיעול, בחילה, הקאה, שלשול או תלונות אורינריות". מעדותו של התובע ומהמסמכים הרפואיים שצורפו, עולה כי התובעת חלתה לפני מועד נטילת ההלוואה. חובת הגילוי - המסגרת הנורמטיבית סעיפים 6 ו - 7 לחוק חוזה הביטוח קובעים את חובת הגילוי, הכוללת איסור מצג שווא וחובת גילוי יזום. סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח קובע כדלקמן - "(א) הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן - ענין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה. (ב) שאלה גורפת הכורכת ענינים שונים, ללא אבחנה ביניהם, אינה מחייבת תשובה כאמור אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה. (ג) הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של ענין שהוא ידע כי הוא ענין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה". ור' גם סעיף 43 לעניין "כוונת מרמה". נדרשים שני תנאים מצטברים בכדי שמעשיו של מבוטח יחשבו כהפרת חובת גילוי - הסתרת מידע מהותי מפני המבטח, ידיעת המבוטח שהעניין המוסתר הינו מהותי והסתרת העניין בכוונת מרמה. המבחן לקיומו של עניין מהותי הוא אובייקטיבי ונקבע בהתאם לקנה המידה של המבטח הסביר. יש לתור אחר מצבו הנפשי של המבוטח ולבחון האם קיננה בליבו ידיעה וכוונה. אין ספק כי דבר המחלה של התובעת עונה על הגדרת "מידע מהותי", שכן יש בה כדי להשפיע על הקבלה לביטוח. אין ספק כי על מבוטח סביר מוטלת החובה לשטוח בפני המבטחת עבר רפואי קודם בכלל וגילוי מחלות ספציפיות מהן סבל בפרט ובייחוד כשיש בהן להוות סכנה לחיי המבוטח. עם זאת, נסיבות מסירת המידע חשובות גם הן - "לצורך ייחוס אותה מודעות למבוטח, נדרש לכל הפחות שהלה ידע כי המידע שנמסר על ידו מועבר למבטח לצורך הנפקת פוליסה. כך, כאשר מידע רפואי נמסר לפקיד בנק אגב נטילת הלוואת משכנתה, ללא שהאחרון מבהיר כי המידע מבוקש לצורך עריכת הביטוח - עשוי הלווה לסבור בטעות כי המידע מבוקש לצורך ההלוואה. סברה מעין זו עשויה כמובן, להשליך על הערכותו בדבר היקף הגילוי הנדרש. על כן, "ראוי שמבטח המבקש לקבל ממועמד לביטוח מידע רלוונטי לצורך כריתת חוזה הביטוח יעשה כן תוך שיבהיר כי המידע נדרש לצורך עריכת הפוליסה." (ר' י. אליאס דיני ביטוח, מהדורה שניה, תשס"ט - 2009, כרך א' בעמ' 387 - 388). במקרה דנן, הלווים חתמו על מסמכי הלוואה והיו צריכים, בנוסף, לחתום על מסמכי הביטוח. לא הובאו ראיות או נהלי עבודה מטעם הנתבע 1 לפיהן הליך הביטוח נערך בנפרד מהליך נטילת ההלוואה וזאת למען הפניית תשומת לב הלווים לכך שמדובר בתחומים נפרדים בעלי משמעות שונה. הלווה אשר מגיע לבנק בכדי לקבל הלוואה שם בדרך כלל דגש על חוזה ההלוואה, המהווה את העיקר, נוכח החיובים שהוא יוצר והליך הביטוח הינו משני. לפיכך יש לדאוג ולפרט בלשון נהירה וחד משמעית כי מדובר בהליך נפרד ולהסביר את המשמעות הנובעת מכך. התובע המשיך להעיד לעניין נסיבות החתימה - "ש. מה היה בבנק? ת. רק עם סוניה דיברנו. ש. למה רק עם סוניה? ת. כי המליצו לנו עליה. ש. סוניה הכירה אתכם? ת. לא, הכרנו בבנק. בשנת 98 החלטנו לקנות דירה ולקחת הלוואה זה היה כשהיא הרגישה ממש טוב , אז החלטנו בכל זאת לקנות דירה. היא אמרה הכוונה לגלינה שהיא מרגישה טוב וגם הרופאים נתנו חוו"ד החיובית ואמרו שהכל בסדר, והיא אמרה אם אני מרגישה טוב אז נקנה דירה. היו לנו חסכונות כלשהם, זה היה מספיק לפעם ראשונה לבצע תשלום ואז התחלנו לחפש משהו שיכיר לנו את סוניה מישהו שיכול לעשות לנו את זה. אז המליצו על בנק לאומי, הגענו לסוניה הזאת כי היא דוברת רוסית. היא לקחה על עצמה את המשימה, לקחה מאיתנו בקשה רשמית ואז התחילה לעשות מסמכים. במהלך מס' הפעמים שהיינו בבנק וארגון המסמכים אנחנו חתמנו והתחלנו לחיות בדירה הזאת. ש. מה ידעתם על המסמכים שחתמתם עליהם? ת. אני ממש סמכתי על סוניה. ממש סמכתי עליה. היא היתה אמינה, ואני בהחלט האמנתי לה כי הייתי חסר אונים בעברית". (ר' עדותו מיום 7.9.08 בעמ' 10, החל מהשורה האחרונה ובעמ' 11 לפרוטוקול). "ש. מה אתה יודע על ביטוח החיים שנעשה לגלינה בבנק? ת. הציעו לה לעשות ביטוח וזה מה שהיא עשתה. הציעו לאשתי ולא לי לעשות ביטוח כי הייתי בן 55, כעת אני בן 66 . ש. מה דיברו על ב. חיים של גלינה? ת. פשוט הציעו. מה אמרו לה אני לא זוכר.        ש. מה שאלו אותה על מצבה הבריאותי שלה? ת. שום דבר לא שאלו בכלל. ש. למה אתה זוכר שלא שאלו אותה? ת. כי עברית היא ידעה, ונראה מצויין, היתה אשה מאוד יפה ורעננה. ש. לא שאלו אותה אם היא חולת סרטן? ת. לא שאלו אותה אם היא חולה או עוברת טיפולים כימותרפיים. ש. היה מצב שלא הייתם ביחד בבנק? ת. כל הזמן היינו יחד. ש. למה? ת. מכיוון שמשכנתא קיבלנו על דירה משותפת. חוץ מזה, בעל ואשה. ש. מה סוניה שאלה את גלינה לגבי ב. חיים? ת. האם היא מעוניינת להיות מבוטחת והיא אמרה כן". (שם, בעמ' 11-12). "ש. איזה הסברים קיבלתם לגבי ב. חיים של גלינה? ת. זה נאמר רק לה וגם בין משהו דרך הטלפון. כן, בבנק הייתי יחד איתה. ש. מה קראתם לפני שחתמתם בבנק? ת. אני שוב פעם אומר, לא קראתי שום דבר מכיוון שכל מה שהיה כתוב היה כתוב בעברית ואני לא יודע לקרוא בעברית. גם אשתי לא ידעה לקרוא בעברית. כל מה שהבנתי הבנתי ממילותיה של סוניה. ש. הבנק אומר שגלינה שיקרה והסתירה את היותה חולת סרטן. מה אתה אומר על זה? ת. לא שואלים אז זה לא אומר שהיא שיקרה. קרוב לוודאי שהבנק שיקר. מהבנק לא שאלו. ש. אתה זוכר מתי פעם ראשונה פניתם לבנק לאחר שגלינה נפטרה? ת. כעבור שבוע משהו כזה. בני כתב מכתב וקיבלנו תשובה דרך הטלפון. ש. מה היתה התשובה מהבנק? ת. בני אמר לי שהבנק לא מוכן ומסרב. אנו לא שאלנו לעומק למה הבנק מסרב. ש. למה סירבו? מה אמר לך גיאורגי? ת. אמרו לו שבנק התקשר לביה"ח ביה"ח נתן לבנק אישור מתי היא חלתה ומתי נפטרה. ש. ואז? ת. מכיוון שאני שומר חוק, אני חשבתי שזה מה שצריך להיות. אז בעקבות זה מס' שנים, אנו לא טענו על שום דבר, אך לאחר מכן מישהו חכם, אני לא זוכר מי בדיוק, או שזאת חברתו של בני, או שמשהו אחר, אני לא זוכר. הם אמרו שצריך לפנות לביהמ"ש. אז היא הציעה לנו עו"ד , שיהיה בריא לקח על עצמו. היינו בבנק 5 פעמים לצורך חתימה על משכנתא. חתמנו פעם אחת על מסמכים. כל העניין של החתמת המסמכים, הסברים לקח כחצי שעה. מקסימום לקח שעה גם את נושא הביטוח. הערבים חתמו קודם, בזמן החתימה של המסמכים רק אני ואשתי היינו וזה לקח מקס' שעה, אני לא זוכר בוודאות". (שם, בעמ' 13). מעדותו של התובע 1 עולה כי הוא לא היה מודע לפרטי ההתקשרות ולנפקות הדברים. מדובר בחוזה אחיד, אשר תוכנו קבוע, משמש לעסקאות רבות ותוכנו נקבע על ידי הבנק. על נציגי הנתבע 1 היה להסביר את משמעות הדברים לפרטי פרטים ובשפה המובנת ללווים. האדם מן היישוב בכלל, ובפרט עולים חדשים, מתקשים להבין את האמור בחוזה ההלוואה והביטוח (מדובר במסמכים של גופים שהאפשרות למיקוח או שינוי לא קיימים) וכן מהן המשמעויות. כאמור לעיל, יש להפריד בין הליך נטילת ההלוואה לבין הליך הביטוח ולהבהיר, ברחל בתך הקטנה, כי השאלות נועדו לצורך הליך הקבלה לביטוח. ונפסק על חזקת הידיעה - "אכן, כלל הוא, כי חזקה על אדם החותם על מסמך, כי הוא קרא והבין את תוכנו. כך בכלל וכך בוודאי מקום בו מדובר בחתימה על מסמך כה מהותי כשטר משכנתא (ע"א 1513/99 חיים דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3) 591; ע"א 6645/00 שלמה ערד, עו"ד נ' ז'אק אבן, פ"ד נו(5) 365). אדם החותם על מסמך מבלי שטרח לעיין בו, לא יישמע, בדרך-כלל, בטענת Non Est Factum או בטענה דומה (וראו ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פ"ד נד(2) 559)". [ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' שרה רייז ר' סעיף 11 לפסק הדין]. חזקה זו ניתנת לסתירה בייחוד כאשר מדובר בחוזה אחיד, ארוך ובלתי מובן לאדם מן הישוב. יש לציין את פערי הכוחות והמידע המצויים בין המבטח והבנק, שהינם גופים מקצועיים, עתירי ידע וכוח לבין "האדם הקטן" מן הישוב. ונפסק כי חזקות קלאסיות שמקורן בדיני החוזים, יש לפרשן ולהתאימן לכללים המיוחדים שהינם במהות דיני הביטוח [ע"א (חי) 3778/06 ניסים איפרגן ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (]. הנתבע 1, הוא אשר ניסח את חוזה ההלוואה והינו "הצד החזק" בעסקה. על נציגי הנתבע 1 להסביר ללווה בלשון בני אדם את תנאיו ועיקרי הדברים עליהם הלווים חותמים. יש להסביר באופן נהיר את מהות העסקה ולהזהיר בדבר התוצאות המשפטיות הנובעות מכך, ובייחוד כאשר מדובר בעולים חדשים, אשר מטבע הדברים, מצב הדברים חדש להם או כלל לא ידוע להם. על הנתבע 1 החובה שלא להסתפק בקריאה בלבד, אלא לוודא הבנת הנקרא אצל הלווה שבפניו, אשר מצוי בנחיתות מידע [ר' תא (קריות) 3507/05 עמית נדלר נ' סהר חברה לביטוח בע"מ]. אל להסתפק בניסוח הקיים, שהינו אחיד ובלתי מובן לאדם מן הישוב ולעיתים אף לאדם הבקיא והמיומן. ונפסק - "הפסיקה חזרה והדגישה את חובות הגילוי והנאמנות של בנק כלפי לקוחות ומקבלי שירות. כך למשל, נפסק כי הבנק נושא בחובות גילוי מיוחדות כלפי ערבים, ובכללם הממשכן נכס כערובה לחיוב, וזאת הן מכוח סעיף 17א ל חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, והן מכוח החובות הכלליות, הקבועות בדיני החוזים ובדיני הנזיקין (ראו פרשת לופו הנ"ל; ע"א 6899/97 פניה פייבושביץ נ' בנק לאומי לישראל, תק-על 2002(3) 731). הבנק מחויב שלא להטעות את מקבל השירות, וכן לגלות לו כל פרט בעל חשיבות לגבי השירות הניתן ולגבי הסיכונים הכרוכים בו (ראו ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פרופ' צבי ציגלר, פ"ד מט(1) 369). הפסיקה הוסיפה ועמדה על חובתו של הבנק ליתן את השירות בנאמנות ובזהירות ראויה, ולנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב בעת מילוי תפקידיו (ראו ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח, פ"ד מח(2) 573)".  [ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' שרה רייז ר' סעיף 13 לפסק הדין]. ויפים לעניינינו הדברים הבאים - "בית המשפט בתוך עמו חי, אם היתה לבית המשפט ידיעה שהיא בבחינת ידיעה שיפוטית, שרוב רובם של הנזקקים להלוואות כמעט ולא קוראים את המסמכים שהם חותמים עליהם [...] הרי מדובר במסמכים ארוכים, המוכתבים מראש על ידי הבנק, חשיבות קריאת המסמכים הינם מהמדרג הנמוך, אין מקבל המשכנתא יוכל לעבור ולהתדיין על ההוראות הקיימות במסמכים, לא מתקיים כאן חופש החוזים במלוא מובנו הקלאסי [...] על כן, יש צורך לתת משקל נמוך לחזקות החוזיות הקלאסיות, כגון: החזקה שמבקשים הנתבעים להסתמך עליה והיא החזקה של הבנה למסמכים..." [ר' תא (קריות) עמית נדלר נ' סהר חברה לביטוח בע"מ בעמ' 21, כב' השופט מאזן דאוד]. בפנינו אינטרס ציבורי רב - מעלה, מובהק ואיתן לפיו המלווים יעמדו בחובת ההסבר והלווים יהיו מודעים לאופי העסקה, חשיבותיה ותוצאותיה. החובה נגזרת מסוג הלקוח אשר ניצב בפני הבנק - "היקף חובת הגילוי מושפע מסוג הלקוח שבו מדובר ומכלל הנסיבות (ראו, ביחס לחובת הנאמנות של בנק, ע"א 7424/96 בנק המזרחי בע"מ נ' חברת אליהו גרציאני, פ"ד נד (2) 145)". קיימת זיקה בין שאלות המבטח לבין ידיעת המבוטח (ר' י. אליאס, דיני ביטוח, כרך א' מהדורה שניה, תשס"ט - 2009). מקום בו המבטח לא הציג שאלה באופן גלוי, נהיר ויזום בין אם בעל - פה, בכתב או בדרך אחרת, מתקיימת החזקה בדבר העדר מודעות המבוטח למהותיות העניין. ונפסק לעניין זה - "בחלוף השנים השתכללו האמצעים שבידי המבטח להשגת פרטים רלוונטיים על הסיכון המבוטח והשתפרה יכולתו להעריך בעצמו את הסיכון הצפוי לו. כיום מקובל לראות במבטח כמי שבקיא במהות הסיכון ובמהות המידע הנדרש לו לשם הערכת הסיכון. ויותר מכך: המבטח נתפס כמי שבידו האמצעים להשיג מידע זה. עם זאת גם כיום עומדים בעינם הטעמים להטלת חובת גילוי על מבוטח, ובראשם היותן של עובדות הרלוונטיות לביטוח מצויות אך ורק בידיעתו של המבוטח ואשר לשם השגתן תלוי המבטח במוצא פיו של המבוטח, וכן העובדה כי הטלת חובת הגילוי על המבוטח עודנה זולה וקלה יותר למבטח (ג' שלו "חובת הגילוי בחוזי ביטוח" (להלן - שלו "חובת הגילוי" [37]), בעמ' 21; י' אליאס דיני ביטוח (כרך א) (להלן - אליאס [30]), בעמ' 158-157)". [ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל]. עוד יצוין כי על המבטח/ידו הארוכה להבליט תנאים מוקדמים, ברחל בתך הקטנה, שהינם הכרחיים ובעלי השפעה על תוקפה של הפוליסה. על המבטח/נציגיה מוטלת "אחריות אקטיבית" להסב את תשומת לב המבוטח לתנאים, אם בעל פה או אם בכתב, כך שיהיו נהירים ולוודא ערנותו כי תוקפה של הפוליסה מותנית (ר' דברי כב' הנשיא שמגר בע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט (2) 749). מחומר הראיות אשר הונח בפני, מעדותו של התובע ומעדויות נוספות, אשר יובאו בהמשך, מצאתי כי גרסתו קוהרנטית ואמינה. מהעדויות שבפני עולה כי הבנק, אשר החתים את הלווים על מסמכי ההלוואה ופעל כנציג סוכנות הביטוח, לא הבהיר דיו את החשיבות שיש בשאלות ומה נפקותן. הגב' שרמן, הפקידה אשר החתימה את הלווים על המסמכים, אינה זוכרת את מהלך הדברים באופן ספציפי, אלא מתארת שגרת עבודה. בנוסף לכך, לא הוצגו מסמכים להוכחת הטענה כי היו לווים שאכן נדחו או השיבו תשובות שונות, דהיינו - שהיתה התייחסות ספציפית ללווים ושלא היתה שגרת עבודה של "סרט נע". בנסיבות שציינו לעיל, ניתן להניח כי לא היתה בידיעת הלווים העובדה שהמידע נחוץ ומהותי עבור הבנק /המבטחת. שוכנעתי לבכר את טענות התובע 1 כי לא קיבל הסבר מפורט מהנתבע 1. על הנתבע 1 היה לוודא כי הלווים מודעים לתנאים ולהחרגות בעסקה. כוונת מרמה התנאי השני דורש כוונת מרמה, קרי מצב נפשי הכולל רכיב של כוונה מצד המבוטח. מדובר בנטל כבד הרובץ לפתחי המבטחת. כוונת מרמה משמעה שהמניע של המבוטח יהיה השגת כיסוי ביטוחי, אשר לא היה מתקבל בהיעדר המרמה. התובע העיד לעניין נסיבות חתימת ההסכם - "...היינו בבנק 5 פעמים לצורך חתימה על משכנתא. חתמנו פעם אחת על מסמכים. כל העניין של החתמת המסמכים, הסברים לקח כחצי שעה. מקסימום לקח שעה גם את נושא הביטוח. הערבים חתמו קודם, בזמן החתימה של המסמכים רק אני ואשתי היינו וזה לקח מקס' שעה, אני לא זוכר בוודאות". (ר' פרוטוקול מיום 7.9.08 בעמ' 13). "ש. גם נושא ב. חיים לא ידעת שתצטרך לעשות לפני שהגעת לבנק? ת. לא ידעתי. פעם ראשונה שמעתי על זה בבנק. ש. איזה שאלות שאלת את הפקידה סופי? ת. אני זוכר שלא שאלתי אותה שום דבר. היא גם לא הסבירה שום דבר. ש. למה לא ביקשתם מסופי להסביר לכם כמה עולה לכם כל דבר? ת. אני כבר אמרתי, שאלנו והיא אמרה זה יהיה כ"כ הרבה. היא לא אמרה כמה יעלה לנו כל חודש". (שם, בעמ' 22). "ש. לא חשבת שזה חשוב לספר לבנק שגלינה חולה ובגלל כך היא עומדת להפסיק לעבוד? ת. אף אחד לא השכיל אותנו, לא ידענו שצריך לבוא ולומר. ש. יכול להיות שלא אמרת כי פחדת שאם הבנק יגלה לא יתן לך הלוואה? ת. לא. ש. אז למה לא סיפרתם את המצב האמיתי? ת. לא חשבנו על כך. אנו חתמנו על חוזה, החזרנו את המשכנתא וחשבנו שזה מספיק. הבנק קיבל את זה מהחשבון, לא הכנסנו כסף מזומן, לקחו מהחשבון שלנו והעבירו לחשבון. ש. באיזה שלב עלה נושא ב. חיים? ת. כשחתמנו על משכנתא. באותו זמן חתמנו על המסמך לביטוח. ש. איך ידעת שאתה חותם על המסמך לביטוח? ת. אמרו לי, היא שאלה אתם תחתמו? אני אמרתי כן, אמרתי לאשתי כן תעשי ביטוח.       ש. סופי שאלה אתכם אם תעשו את הביטוח הקבוצתי של הבנק? מה היא אמרה לכם על הביטוח? ת. מילה במילה אני לא יכול. היא אמרה שצריך לעשות ביטוח וזה מה שעשינו. ש. היא אמרה לכם שאתם יכולים לעשות את הבטוח הזה באיזה חברה שאתם רוצים? ת. לא. היא גם לא אמרה לנו שאפשר לקחת את המשכנתא ללא ביטוח. היא אמרה שבשביל לקחת משכנתא אנו חייבים לעשות ביטוח. ... ש. איזה שאלות הפקידה שאלה אתכם? ת. לא זוכר. ש. אתה זוכר שהיא שאלה באיזה קופ"ח אתם? ת. כן, זאת אני זוכר. נראה לי שכן. ש. אתה אומר שהיא לא שאלה אתכם לגבי שום דבר לגבי המצב הבריאותי? ת. נכון. ש. מדוע שסוניה תשאל על קופ"ח אם היא לא שואלת על המצב הבריאותי? ת. לא נראה לי מוזר". (שם, בעמ' 23-24). מר דניאל סנדלר העיד לעניין נסיבות החתימה - "ש. מה שאלת את הפקידה על מה אתה חותם? ת. הזמינו אותי לבנק הייתי שם 5 דקות, נתנו לי מסמך והצביעו איפה לחתום. זה לקח מס' דקות. ש. שאלת מה סכום ההלוואה שאתה ערב לו? ת. לא אמרו לי שום דבר, לא הסבירו שום דבר רק הצביעו על המקומות שצריך לחתום". (ר' פרוטוקול מיום 7.0.08 בעמ' 30). "ש. מציגה לך את חוזה ההלוואה תאשר לי שחתימתך מופיעה על החוזה. ת.  מאשר את החתימה על חוזה ההלוואה. אני לא מבין עברית. לא הסתכלתי על המספרים רק על החתימה שלי. אמרו לי לחתום פה אז חתמתי. ש. ביקשת שיסבירו לך? ת. ביקשתי. גם אני כשלקחתי משכנתא אמרו לי לחתום פה ופה. ביקשתי ולא הסבירו לי. ש. גם שכשאתה לקחת הלוואה מה אמרו לך? ת. אמרו שזה הרבה זמן ושאני אחתום. אני הייתי שם מספר פעמים לא הסבירו שום דבר. ש. ביקשת הסברים מהפקיד? ת. אמרו לי שזה יקח הרבה זמן וכל מה שכתוב כאן אתה אחראי על כך במידה והוא לא משלם אתה תשלם. ש. היית כמה פעמים לגבי הערבות שלך בבנק?    ת. לא זוכר כמה. ש. אמרו לך משהו לגבי ב. חיים? ת. לא זוכר. לא שאלתי, באתי חתמתי וזהו. רציתי להתעניין לא הסבירו לי כי זה הרבה זמן. ש. למה זה לא מופיע בתצהירך? ת. לא יודע למה. אני גם אסביר מדוע שאלתי וביקשתי, שהגעתי לארץ הייתי פה בן אדם חדש לא הבנתי ולא ידעתי שום דבר, לא בחוקים ולא בשפה, לא היו לי ידידים. שאלתי תמיד כמו ילד קטן שיסבירו לי והם סתמו לי את הפה". (שם, בעמ' 30-31). מר איליה אהרונוב העיד אף הוא - "ש. איזה הסברים קיבלת בבנק כשבאת לחתום על הערבות שלך? ת. את צוחקת. איזה הסברים? תחתום פה, תחתום פה, תחתום פה. מה יכולתי לשאול? לא שאלתי על איזה סכום אני ערב. היום אני יודע שגלינה נפטרה מסרטן אבל אני לא יודע איפה. חשבתי שזה בטן אשתי אמרה שזה משהו נשי. ש. מציגה בפניך את הערבות. זו החתימה שלך? ת. כן. לא קראתי את המסמך. לא מתייחס למספרים אמרו לי תחתום פה תחתום פה. ש. למה אתה לא שואל? ת. הגעתי מהמדינה שאם אתה שואל שאלה יהיה לך רע. אז פחדתי לשאול. אני לא יכול לשנות את המנטליות שלי, הילדים שלי קיבלו מנטליות ישראלית וזה לא מתחבר איתי. ש. עשית ביטוח חיים? ת. עשיתי את הביטוח אצל הסוכן שלי, בא אלי הבית ושכנע אותי תחתום פה תחתום פה, אני לא יודע איזה חב' ביטוח. ש. הסוכן ביטוח שאל אותך אם אתה חולה או בעיות רפואיות אחרות? ת. אני בן אדם בריא, הוא לא שאל אותי. אם היה שואל הייתי אומר לו שאני בריא. אני לא מעשן בכלל. למה הסוכן צריך לשאול אותי? כמה חודשים שכנע אותי לעשות ב. חיים אז כשהגענו לפשרה שאני חותם על זה הוא לא שאל אותי הרבה שאלות. ש. חתמת על המסמכים בלי לקרוא? ת. אני יודע לקרוא? גם אם אקרא לא אבין. אני בן אדם שאני מאמין למדינה. אני יודע שעשיתי טעות שהאמנתי לו זה היה בשנת 2002". (ר' עדותו מיום 7.9.08 בעמ' 34-35 לפרוטוקול). הגב' סופי שרמן העידה כי אינה זוכרת את הלווים (ר' עדותה מיום 17.12.08 בעמ' 54). כן העידה שהיא נוהגת להסביר בכלליות ללווים על מה הם חותמים בעת מילוי הטפסים (ר' עדותה מיום 17.12.08 בעמ' 56). הגב' שרמן העידה שהיא ממלאת את הטופס (ר' עדותה בעמ' 55 לפרוטוקול), כאשר הטופס תמיד מופנה אליה וכאשר הלווים חותמים היא הופכת אותו לעברם (ר' בעמ' 57 לפרוטוקול). הגב' שרמן המשיכה וציינה כי עת מבוטח עונה בחיוב לשאלה בדבר מחלה כלשהי, הוא לא מתקבל לביטוח. עם זאת העידה שלא זכור לה מקרה בו לא קיבלה אדם לביטוח (שם, בעמ' 60) - "ש. האם כאשר מלאת את הצהרת בריאות היו מקרים שלא יכלת לעשות ביטוח? ת. היו מקרים כאלה, לא זוכרת. אולי עשיתי 3 או 4 תיקי הלוואה ליום. במקרים שאנשים אמרו שיש להם בעיה בריאותית והחתמתי אותו על מצב ביטוח. ש. כמה מקרים כאלה היו? ת. אני לא יודעת. ש. קיבלת הנחיה כזו? ת. לא דיברו איתי. כל הניירות שלא תקינים הולכים לגריסה. ש. כמה פעמים גרסת הצעת ביטוח לחודש? ת. אני לא יודעת. ש. יש לך שמות אנשים שלא קבלת לבטוח? ת. למה אני צריכה לרשום? ש. יש כאן אני מראה לך בסעיף 16 . אני רוצה לדעת האם יש לך טופס אחד כזה מאז עבודתך בבנק? ת. לי אין טופס.הלקוח מקבל סט מסמכים, אני לא שומרת אותם אצלי. ש. המסמך הזה נמצא בכל תיק שדחית אותו? ת. נכון. ש. בכל התיקים שטפלת ואת אומרת שדחית את המבוטח בגלל מצב בריאותי, יש טופס המסומן בסעיף 16 לא נעשה באיקס? ת. נכון. ש. בכל מסמך כזה היית מוסיפה חתימתך למטה? ת. נכון.   ח.נ. לב"כ נתבעת 2: ש. כמה זמן נמשכה ההדרכה ? ת. יש קורס שעברנו אותו. אני לא זוכרת כמה זמן היה הקורס. לפני התחלתי לשבת עם לקוחות ישבתי עם פקיד שלימד אותי מה לעשות. ש. הפצדורה (צ"ל - "הפרוצדורה") של מהלך הטפסים כמה זמן זה לקח? ת. כשהיו באים לפתיחת תיק זה היה לוקח די הרבה זמן". (ר' פרוטוקול מיום 17.12.08 בעמ' 60-61 לפרוטוקול). מר יקיר וייס העיד כי הוא מסיק שהטפסים הוסברו ללווים מאופן עבודתה של הגב' שרמן (ר' עדותו מיום 17.12.08 בעמ' 63 לפרוטוקול למעלה). ממכלול העדויות שלעיל עולה כי הנתבע 1 לא צלח להציג נוהל ברור לעניין החתמת הטפסים. לא נמצא תיעוד כלשהו על מנגנון פיקוח כלשהו, אשר בידו לסייע ולתמוך בטענות הנתבע 1. כן, לא הוצגו טפסים בכדי להוכיח שהיתה שונות בין לווים ועוד לא הוכח מהות ותוכן ההכשרה שניתנה לפקידת הבנק בהקשר לנושא הביטוחי. לא הוצגה בפני ראיה או עדות לפיה הסבו את תשומת לב הלווים, כאמור, לתנאים ולסייגים. נטל ההוכחה ליסוד כוונת המרמה, רובץ על כתפי הנתבעים. בכדי להרים נטל כבד זה יש לתמוך הטענות ביסודות סובייקטיביים, קרי מצב נפשי כאמור לעיל. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מכלול העדויות והמסמכים שעמדו בפני, הנתבעים לא צלחו להרים את הנטל המוטל לפתחם בדבר כוונת מרמה מצד הלווים. המבטחת והבנק לא הציגו תשתית ראייתית לפיה הלווים הסתירו את דבר המחלה במרמה מתוך כוונה לרמות את הבנק או המבטח. מבחינת הלווים וערביהם כאחד, העיקר היה קיום תנאים לקבלת ההלוואה כשענין הביטוח היה טפל, נראה כחלק מהדרישות הפורמליות והתרשמתי כי גם פקידת הבנק ראתה ונהגה כך בנושא הביטוחי. נסיבות החתימה, הלוקות בחסר, די בהן כדי לשלול את כוונת המרמה, המצריכה ידיעה בפועל. בנוסף לכל האמור לעיל, הלווים בוטחו בביטוח קבוצתי, אשר מטבע הדברים הינו בלתי מסוים - נועד לקבוצה בלתי מסוימת, עם כללי חיתום זהים. לפיכך, הדרישות פחות מחמירות ואינן ספציפיות. "הביטוח הקבוצתי נהנה משלושה יתרונות עיקריים. היתרון הראשון טמון בזמינות הביטוח. הביטוח הקבוצתי זוכה לתפוצה רחבה מאוד. מנגנון ההתקשרות היעיל של הביטוח הקבוצתי המאפשר לבטח אנשים רבים במסגרת חוזה אחד מקנה כיסוי ביטוחי לאלפי בני אדם שאלמלא המנגנון הקיבוצי לא היו זוכים לביטוח. היתרון השני נוגע למחיר הביטוח...היתרון השלישי נעוץ בתנאי הקבלה לביטוח. בביטוח הקבוצתי אין בדרך כלל הליכי חיתום אישיים". ...לשון אחרת: תנאיה של הפוליסה הקבוצתית הם אחידים. הסיכון העודף הטמון בחלק מחברי הקבוצה אינו בא לידי ביטוי קונקרטי בפוליסה". (י. אליאס דיני ביטוח, מהדורה שניה, תשס"ט - 2009, כרך א' בעמ' 132). ונפסק - "פוליסה קולקטיבית ( ע"פ חוזרים והנחיות של המפקח על הביטוח, הסמוכים על הוראות החוק, אשר פורסמו באתר משרד האוצר) היא מטבעה פוליסה אשר נעשית לקבוצה מסויימת של אנשים במטרה לגייס כמה שיותר מבוטחים, לרוב בפוליסות מעין אלו, הצהרות הבריאות מקוצרות או אפילו נעדרות כל דרישה להצהרת בריאות, הדבר כמובן מגדיל הסיכויים שיצטרפו לביטוח אנשים רבים אך גם הרבה לא כשירים או בעלי סיכון גבוהה יותר; יוצא כי דמי הביטוח המתקבלים אמורים לכסות את כל התביעות שיוגשו בגין אותה קבוצה ואף להותיר למבטח רווח;" [ר' תא (קריות) עמית נדלר נ' סהר חברה לביטוח בע"מ בעמ' 23, כב' השופט מאזן דאוד]. התובעים טענו כי לנתבעים היה אינטרס כלכלי לקבל כל דכפין לביטוח החיים הקבוצתי. הנתבע 1 טען כי בניית תיאוריית "קונספירציה" עם חברת הביטוח מהווה הרחבת חזית אסורה הממחישה את חולשת התביעה. אינני מקבל את טענת הנתבע 1. בכתב התביעה טוענים התובעים כי "הנתבע 1 הינו בעל עניין בנתבעת 2 ומחזיק, במישרין ובעקיפין, נכון ליום הגשת כתב תביעה זה בכ- 20% מהון הנתבעת 2 [...]" (ר' סעיף 4 לכתב התביעה). די באזכור זה, על דרך קליפת האגוז, בכדי לבסס את הטענה בהמשך לפיה היה אינטרס כלכלי כלשהו. מעבר לנטען ע"י הצדדים ובהמשך לניתוח לעניין "אופייה" של הפוליסה הקולקטיבית, יודגש כי הבנק הוא בעל הפוליסה וגם המוטב בפוליסה. מצב דברים זה יוצר ניגוד עניינים ור' להלן - "אין כל ספק כי מצב זה חושף את חברי הקבוצה לסיכון כי בעל הפוליסה יעדיף את טובתו שלו או את טובת המבטח על פני טובתם שלהם. ויודגש, אין מדובר בסיכון תאורטי גרידא. ניסיון החיים מלמד כי סיכון זה נוטה לעתים להתממש. כך לדוגמה, חלק ניכר מרווחיהם של הבנקים למשכנתאות נבע במשך השנים מעמלות מופרזות ששולמו להם על - ידי המבוטחים ששילמו, לא אחת, דמי ביטוח מוגזמים בגין הביטוח הקבוצתי שנקשר באמצעות הבנק (בעל הפוליסה). ריסונו של ניגוד עניינים זה מחייב אפוא הטלת פיקוח שיפוטי קפדני על סטנדרט התנהגות של בעל הפוליסה". גם פרופ' קרסיק, החתם הראשי בבנק, לא הציג נתונים סטטיסטיים לגבי אנשים שפונים לקבל ביטוח קבוצתי ועומדים או לא עומדים בקריטריונים (ר' עדותו מיום 17.12.08 בעמ' 43 לפרוטוקול). לאור העדר כוונת מרמה, המבטחת אינה זכאית לפטור מתשלום בהתאם לסעיף 7 (ג) לחוק חוזה הביטוח. הבנק, פעל כאמור כמתווך מטעם חברת הביטוח, לפיכך חלות עליו מלוא החובות החלות על המבטחת. אין ספק כי הבנק חב בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי הלקוח. בנוסף, הבנק חייב במלוא חובות המבטחת בהתאם לחוק חוזה הביטוח. כן, הבנק הפר את החובה מכוח סעיף 5 ל חוק הבנקאות לפיו עליו לנהוג עפ"י כלל הגילוי הנאות. לאור האמור לעיל, לא מצאתי לחייב את התובעים באשם תורם [ר' גם רע"א 8898/06 פי.וי.בי הדבקות בע"מ נ' מגדל (לא פורסם]. סוף דבר התובעים עמדו במידת ההוכחה ונטל השכנוע והוכיחו תביעתם כדבעי. לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת והסעדים להם עתרו התובעים, כמפורט בתובענה, מתקבלים כדלקמן: התובעים 1 ו - 2 מופטרים מהמשך תשלום ההלוואות והערבים מופטרים מערבותם ממועד פטירת המנוחה ז"ל. הפוליסה נשוא התובענה תקפה ומחייבת את הצדדים לה. על הנתבע 1 להשיב לידי התובעים 1 ו- 2 את הסכומים והתשלומים ששולמו לידיו לפירעון ההלוואות שנטלו הלווים וזאת מיום פטירת המנוחה ועד למועד השבתם בפועל לידי התובעים 1 ו - 2 בסכום הנקוב בתובענה כסכום התביעה - 83,452.59 ₪ נכון ליום הגשתה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לפירעון בפועל. הנתבעים ישלמו לתובעים 1 ו- 2, יחד ולחוד, את הסכום שלעיל. במידה ורובצת משכנתא על הדירה ועל זכויות התובעים 1 ו- 2 בנכס יש לבטלה. כן ישאו הנתבעים בהוצאות התובעים וכן בשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ (נכון להיום) ומע"מ כחוק. פוליסההתיישנות תביעות ביטוחשאלות משפטיותחברת ביטוחהתיישנות