רקע עובדתי תמציתי 1. התובע והנתבע שכנגד (להלן - ויזנפלד) הוא סוכן ביטוח. הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן - הדר) היא חברת ביטוח, הנמנית על קבוצת הפניקס הישראלי. נגה חברה לביטוח בע"מ (להלן - נגה) היתה חברת ביטוח שהתמזגה בשנת 2001 עם חברת הדר. התביעה והתביעה שכנגד עוסקות בהתחשבנות ההדדית שבין הצדדים בקשר לתקופת עבודתם המשותפת בשנים 2001-1999. 2. ביום 1.1.99 נחתם הסכם בין ויזנפלד ובין נגה, שענינו מכירת פוליסות ביטוח חיים ופוליסות ביטוח בריאות של נגה והעמלות והמענקים המגיעים לויזנפלד בגין עבודתו (נספח א' לכתב התביעה, להלן - ההסכם). בהסכם נקבעה גם תקופתו: מיום 1.1.99 ועד יום 31.12.01, היעדים הכספיים: 450,000 ₪ לכל תקופת ההסכם ו-150,000 ₪ בכל שנה, העמלה הבסיסית ועמלת היתר בכל סוג ביטוח, שיעורי תשלום העמלות לפי שנים, שעורי המענקים ואופן תשלומם, תשלומי מקדמות, מועדי ההתחשבנות התקופתית והסופית, ועוד. נעשו שני שינויים בהסכם ביום 24.11.99 (נספחים ב' ו-ג' לכתב התביעה): האחד - לעניין גובה העמלה באחד מסוגי הביטוח והגבלת המענקים, והשני - לענין השתתפות נגה בעלות החודשית של מכירת ביטוחי ילדים בבית חולים תל-השומר. 3. בשנת 2001, כאמור, התמזגה נגה עם הדר. הטיפול בהתחשבנות מול ויזנפלד עבר לטיפולה של גב' גילה סיני. ביום 6.11.01 הוציאה סיני לויזנפלד מכתב (נספח ב' לתצהירה, להלן - מכתב העדכון), שבו נאמר לו כי לאחר קליטת הנתונים מנגה ועדכונם במערכת הדר התגלה כי נעשו שגיאות בהתחשבנות לשנת 1999 באופן שחשבונו זוכה בכספים שאינם מגיעים לו על פי ההסכם, כך שחשבונו לאותה שנה נמצא ביתרת חובה של כ-114 אלף ₪. המכתב מוסיף ומפרט את ההתחשבנות לשנים 2000 ו-2001, ובסופו נאמר כי נכון לחודש 10/2001 נמצא חשבונו של התובע ביתרת חובה של כ-216 אלף ₪. 4. ויזנפלד התנגד לאמור באותו מכתב. הוא טען כי ההתחשבנות לשנת 1999 כבר נסגרה באופן סופי עם גב' אפרת שייביץ, אשר טיפלה בהתחשבנות עמו מטעם נגה, וכן טען שגם חישוביה לשנים הנוספות שגויים. במחלוקת זו היו מעורבים גם מר בן ציון גבאי, שעבד כמפקח בנגה ובהדר והיה האחראי הישיר מטעם החברות האלה על עבודתו של ויזנפלד, איציק משה, שעבד כמנהל יחידת רכישה בהדר והיה אחראי על גבאי ואלי לינדברג, סמנכ"ל ביטוח חיים בהדר ואחר כך בפניקס. למרות הנסיונות שנעשו, המחלוקת לא יושבה ויחסי העבודה בין הצדדים נותקו בסוף שנת 2001, כאשר כל אחד מהצדדים טוען שהצד שכנגד נותר חייב לו כספים. התביעות 5. בתביעה הראשית טוען ויזנפלד, כי ההתחשבנות לשנת 1999 נסגרה באופן סופי בחודש מרץ 2001 ולכן סיני לא היתה מורשית לתקנה, כי חישוביה של סיני שגויים וכי הנתבעת הפכה את היתרה בחשבונו מיתרת זכות ליתרת חובה שלא כדין ומנעה שלא כדין את תשלום העמלות והמענקים המגיעים לו על פי ההסכם. דבר זה גרם, לטענת ויזנפלד, לקריסת עסקו. ויזנפלד תובע את העמלות המגיעות לו ממכירת פוליסות בגין החודשים 3/02 - 9/01 (כ-100,000 ₪), יתרת זכות שלטענתו נותרה באחד מחשבונותיו אצל הנתבעת (בסך 33,000 ₪), אבדן רווח שהיה צפוי לו אילולא הקפאת התשלומים (בסך של כ-400 אלף ₪), אובדן מוניטין (200,000 ₪) ועגמת נפש (100,000 ₪). סך הכל עומדת התביעה (בערכי יום הגשתה, 14.11.02) על סך 832,916 ₪. 6. בתביעה שכנגד טוענת הדר, כי היא היתה זכאית לתקן את השגיאות שנעשו בהתחשבנות עם ויזנפלד בתקופת נגה וכי התיקונים נעשו כדין. לטענתה, ההתחשבנות הנכונה בהתחשב במקדמות שויזנפלד קיבל, מחד, ובעמלות המגיעות לו בהתאם להשגיו במכירת הפוליסות, מאידך, מראה כי חשבונו הכללי מצוי ביתרת חובה של 387,254 ₪ (נכון ליום 11.12.02). עוד טוענת הדר כי ויזנפלד גרם במכוון לביטול פוליסות שנעשו בהדר והעברתן לחברת ביטוח אחרת וכן הוא גרם לפגיעה במוניטין שלה ובגין כך הוא נתבע לסכום נוסף של 300,000 ₪. סה"כ עומדת תביעתה של הדר (בערכי יום הגשתה 6.1.03) על סך 687,255 ₪. מינוי מומחה מטעם בית המשפט והצורך בחוות דעת חשבונאית 7. לאחר שנתתי הזדמנות לצדדים להביע את דעתם, ולמרות הסתייגויות מסויימות שנשמעו על ידם, הוריתי על מינויו של רו"ח אלכס הילמן כמומחה לבדיקת ההתחשבנות ביניהם (להלן - המומחה, החלטה מיום 4.9.08). בהחלטתי, הוריתי למומחה לחוות את דעתו בכל השאלות החשבונאיות, להבדיל מהשאלות המשפטיות. עוד הוריתי למומחה, שאם קיימות מספר אופציות משפטיות, על פי טענות הצדדים, יציג המומחה את חוות דעתו על פי החלופות השונות. הליכי הראיות הושהו עד למתן חוות הדעת. 8. המומחה, למרות כל המאמצים שעשה, לא הצליח לגבש חוות דעת. מפאת חשיבות הדברים להכרעה הנדרשת כאן אצטט חלקים רלבנטים מהודעתו לבית המשפט (מכתב מיום 14.6.09, ההדגשות הינן במקור). תחילה, התייחס המומחה להערה של ב"כ הדר, שנכתבה בתגובתו להצעת בית המשפט למינוי מומחה, לפיה נדרש מומחה חשבונאי בתחום הביטוח דווקא. המומחה השיב (סעיף 1.1 למכתבו), כי לדעתו, לא נדרש מומחה מתחום הביטוח דווקא, אלא מומחה מתחום החשבונאות והביקורת. המומחה הוסיף: "היכרותי עם ענף הביטוח הינה על בסיס עבודות כרואה חשבון של סוכנויות ביטוח. הנני משמש כרו"ח משנת 1981, במהלכן שימשתי פעמים רבות כמומחה מטעם בית המשפט בתחומים שונים, שאינם תחומים בהם עסקתי באופן אישי, וחוות הדעת ניתנו מעצם מומחיותי כרואה חשבון וכמי שעוסק שנים רבות בביקורת גופים עסקיים בענפים שונים". יצוין, כי רו"ח אלכס הילמן שימש בעבר כנשיא לשכת רואי החשבון. 9. לעניין המסמכים שהיו אצל נגה, ציין המומחה (סעיף 1.2): "אציין, כי הנתבעת הודתה כי אין ברשותה נתונים שהיו בידי נגה, וכך הוצגו כרטסות מחודש אוגוסט 2000 בלבד. במהלך הדיון העלו נציגיה טענות בדבר יכולת שחזור של החומר ואולם למיטב הבנתי ולאור הזמן הרב שחלף, אין לעניין השחזור כל משמעות מעשית לענייננו". 10. המומחה התייחס למחלוקת שבין הצדדים בעניין ההסתמכות על ספרי החשבונות של הדר (סעיף 1.6): "בדיקת חישובי הנתבעת - התובע מתכחש לפעולות שבוצעו על ידי הנתבעת בחשבונו בספריה, שגרמו להיווצרות יתרת חובה שלו כלפיה, לרבות פעולות הנובעות מתיקון התחשבנות עבר וביטול עמלות סופר מואץ. לטענת הנתבעת, ספרי החברה הם הרלבנטיים לקביעת היתרה של התובע.". 11. המומחה נתן במכתבו "סיכום ביניים" (סעיף 3). בסיכום זה הביע המומחה גם דעות "משפטיות" באשר לנטל ההוכחה. אינני נותן משקל לדעות אלה, אלא למסקנותיו המקצועיות על סמך החומר שהוצג בפניו, אולם על מנת שלא לקטוע את דבריו, הם יצוטטו במלואם, מפאת חשיבותם להכרעה הנדרשת, כאמור: "הרמת נטל ההוכחה - סיכום ביניים לאחר בחינת המסמכים הרבים שהועברו אלינו וכפי שעולה מהפגישה ביום 18.5.09, נראה על פניו, כי לשני הצדדים קיימת בעיה להרים את נטל ההוכחה באופן שיאפשר לגורם מקצועי חיצוני, אובייקטיבי ובלתי תלוי, לבצע חישוב, בין היתר מהסיבות הבאות: 3.1. הנתבעת אינה מציגה כאמור נתונים שלמים לשנים 1999-2000, בגינן היא טוענת כי יש לחייב את התובע בשל זיכויים שגויים שבוצעו בכרטיס הסוכן שלו. אבקש להזכיר לכבוד בית המשפט, כי בהסכם בין הצדדים נאמר במפורש (סעיף 9.6 שם) כי ספרי החברה ישמשו ראיה לכאורה, אלא אם כן יוכח אחרת על ידי המבקש לסתור האמור בהם. עם זאת, החברה לא יכולה לבסס כאמור, באופן שאינו מותיר ספק, את הנתונים על פי ספריה לתקופה זו. 3.2. התובע מצדו אינו מציג מסמכים לביסוס טענתו, כי החישובים שבוצעו בנגה בתחילת שנת 2001 ביחס לשנת 1999 כללו התחשבנויות בנושאים שונים, בנוסף להתחשבנות כפי שעולה מההסכם מיום 1.1.99. עם זאת, לטענתו, מדובר בתיעוד שאמור להיות בספרי הנתבעת וכי בהיעדר התיעוד, לא ניתן לבדוק את ההתחשבנות בין הצדדים לשנת 1999. אני נוטה להסכים עם אמירה זו של התובע. עם זאת, מדובר בעניין הדורש הכרעה שיפוטית, כפי שיוצג בהמשך. 3.3. הוצגו על ידי החברה דוחות המפרטים עמלה חודשית לסוכן. עם זאת, לא ניתן לבדוק את חישוב העמלה כיוון שאין הפרדה בין סוגי הפוליסות. 3.4. התובע לא הציג דוחות המעידים על הפוליסות שביצע, בפרט בהתחייס לתקופה מחודש ספטמבר 2001, בגינה הוא תובע עמלות נפרעים וסופר מואץ שלא שולמו לו. לטענת התובע - הנתונים בספרי החברה. הנתבעת טוענת שהחומר נשלח לתובע בזמן אמת. למיטב הבנתי, על התובע להרים את נטל ההוכחה לתביעתו." 12. ולסיכום, ציין המומחה (סעיף 5.2): "כפי שכבר ציינתי, המסקנה הראשונה המתבקשת היא כי קיים ספק רב אם אוכל בנסיבות אלה כמומחה להגיע לתוצאה חישובית שתהיה נטולת ספק. האם ניתן לפעול בענין המונח בפני בדרך של הערכת תוצאות בקירוב עם ביטחון שמדובר בפערים סבירים? למיטב הבנתי את המצב, לא ניתן להבטיח שכך הדבר.". המומחה ציין עוד (בסעיף 5.4), כי מבחינת שיקולי עלות-תועלת, כיוון שקיים "ספק רב" אם ניתן יהיה להגיע למסקנות חד משמעיות, הוא מסופק אם יש טעם בהמשך עבודתו, והוא מבקש הוראות מתאימות מבית המשפט. 13. ביקשתי את התייחסות הצדדים למכתבו של המומחה. שני הצדדים, בניואנס זה או אחר, סברו שאין טעם בהמשך עבודתו, ולפיכך הוריתי על ביטול המינוי (תוך פסיקת שכר טרחתו על העבודה שכבר נעשתה על ידו), אולם הוספתי (החלטה מיום 12.11.09, סעיף 4): "למרות ההתפתחות האחרונה, אני עדיין סבור שקבלת חוות דעת של מומחה לדבר היתה מסייעת מאד לבית המשפט וגם לצדדים לבירור אמיתי של המחלוקת הנדונה כאן. למרבה הצער, הדבר לא הסתייע ואין בדעתי להכריע כאן בטענות שהטיח כל צד נגד רעהו בעניין זה. כך או כך, לאור התמשכות ההליכים האחרונה בתיק זה, אינני נוטה בשלב זה למנות מומחה אחר במקומו של רו"ח הילמן. יחד עם זאת, והצדדים צריכים להיות ערים לכך, אם לאחר תום הראיות וקריאת סיכומי הצדדים אסבור עדיין כי לא ניתן להגיע להכרעה ללא קבלת חוות דעת מומחה לא אמנע מכך אפילו באותו שלב.". 14. מצאתי לנכון לצטט חלקים נרחבים ממכתבו של המומחה, למרות שמינויו בוטל, משום - וכאן אקדים את המאוחר - שלא ניתן להגיע לכל מסקנה סבירה ומבוססת במחלוקת החשבונאית שבין הצדדים, ללא חוות דעת חשבונאית מקצועית ומוסמכת, ואם רו"ח הילמן, שאין חולק על מומחיותו החשבונאית לא יכל להגיע למסקנה מבוססת על סמך המסמכים החסרים שהונחו בפניו, כיצד מצפים הצדדים מבית המשפט, שאין זה תחום מומחיותו, לעשות כן? 15. אינני סבור כדעת ב"כ הדר, כי נדרש היה מומחה מתחום הביטוח דווקא, משום שהמחלוקת העיקרית שבין הצדדים איננה בשאלות "ביטוחיות" אלא בשאלות חשבונאיות. יתירה מזה, כאמור, רו"ח הילמן ביצע עבודות גם עבור סוכנויות ביטוח. אולם, גם אם צודק ב"כ הדר בטענתו זו, האם בית המשפט מוכשר יותר מרו"ח הילמן כדי להכריע במחלוקת החשבונאית? 16. לכל הפחות, אילו הצדדים עצמם היו מציגים חוות דעת חשבונאיות מטעמם, אזי יכול היה בית המשפט להתרשם ממידת מומחיותם, על פי הכלים הנתונים לו, לאחר שהיו משיבים לשאלות הבהרה ולחקירות הצד שכנגד. אך הצדדים לא טרחו להציג חוות דעת חשבונאית מוסמכת מטעמם, אלא סמכו על מסמכים חלקיים שבידיהם, כאשר כל צד בורר לו את המסמכים המתאימים לטענתו. יתירה מזו, בסיכומיהם, הצדדים נסמכים על מסמכים שונים שהומצאו על ידם למומחה, אך לא הוגשו כראיה לבית המשפט, וזה ודאי אינו ניתן להיעשות. 17. הצדדים בסיכומיהם, והדברים אמורים בעיקר ביחס להדר אך גם ביחס לויזנפלד, הכבירו מאד בחישובים, הנסמכים כאמור על מסמכים, שמקצתם הוצגו כראיה במהלך המשפט ומקצתם לא הוצגו, אלא צוינו כמסמכים שהומצאו למומחה. מלבד זאת, שלא ניתן, כאמור, להסתמך על מוצגים שלא הוצגו כראיה במהלך המשפט, הרי שאינני מוצא כל ערך לכל אותם חישובים, בהעדר חוות דעת מקצועית. אין המדובר בחישובים אריתמטיים גרידא, אלא ביכולת לבחון את כל המסמכים ואת כל החישובים בפרספקטיבה רחבה ובעין מקצועית. "ראיית חשבון" - פירושו - בדיקתם, ביקורם או אישורם של כל מאזן, חשבון רווח והפסד, חשבון הכנסות והוצאות, חשבון תקבולים ותשלומים וכל חשבון כיוצא בהם..." - סעיף 1 לחוק רואי חשבון, תשט"ו-1955. נמצא, כי ההתחשבנות הנדרשת אינה בדיקה אריתמטית בלבד, אלא העברת החישובים והמסמכים תחת שבט ביקורת ועין מקצועית בוחנת. רואה החשבון שהוכשר לכך יכול, למשל, להגיע למסקנה, כי על פי כללים חשבונאיים מקובלים לא די במסמכים ובפרטים שהונחו בפניו כדי לערוך חשבון מהימן, כמסקנה שאליה הגיע רו"ח הילמן במכתבו הנ"ל. 18. "אמנם, הקביעה הסופית של העובדות היא בסמכותו הבלעדית של בית המשפט, אך יקשה על בית המשפט להימנע מן ההכרח להיזקק לעדות מומחה...." (פרופ' אברהם סהר, עו"ד, דיני עדות מומחים (עיקרים, סדרי דין ואתיקה), עמ' 42). "מכל אלה: חשיבותה של עדות המומחה אינה במה שקלט בחושיו במהלך ההתרחשות נשוא הדיון. עיקר עדות המומחה הנו דווקא בכישוריו המאפשרים לו לפרש את שהוא קולט בחושיו, ישירות או באופן עקיף, וכן באותו חלק של העדות המכיל את המסקנה - החלק המביע והמביא את דעת המדע (= הדעה המקצועית) ואת הידע האישי שלו, ניסיונו ומומחיותו ביחס למצג עובדתי מסוים - את "הסברה". "סברה" זאת משמשת את בית המשפט ליצירת התשתית העובדתית עליה השופט בונה את המסקנות המשפטיות." (שם, עמ' 53). מטעם זה הותקנה תקנה מיוחדת בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תקנה 123(א), לפיה, "בית המשפט רשאי, בכל עת לאחר הגשת התובענה, להורות על עריכת חקירה או חשבון...", וזאת מעבר לסמכותו הכללית של בית המשפט להורות על מינוי מומחה (תקנה 130). 19. שקלתי בדעתי אם למנות מומחה נוסף מטעמי גם לאחר הגשת הסיכומים וכפי שהודעתי לצדדים מראש כי יתכן ואחליט כך, אך החלטתי להימנע מכך, מאותם שיקולי עלות-תועלת שציין רו"ח הילמן. שעה, שכאמור הדר מודה כי חסרים מסמכים מתקופת נגה, וכאשר אין כל ודאות שניתן יהיה להגיע למסקנות חשבונאיות ראויות על סמך החסר. עקב העלות לצדדים הכרוכה במינויו של מומחה נוסף ועקב התמשכות ההליכים הרבה, אינני רואה לנכון למנות מומחה נוסף. 20. בנסיבות אלה הגעתי לכלל מסקנה שקביעת מסקנות סופיות על סמך החומר הבלתי שלם שהונח בפניי ועל סמך החישובים הסלקטיביים של כל אחד מהצדדים תהיה יומרנית ובלתי מבוססת ותחטא לאמת ולצדק. המסקנה המתבקשת מכך היא דחיית שתי התביעות. ולאחר שהקדמתי את מסקנתי, אני מבקש להתייחס למחלוקות העיקריות שעלו במשפט. ההתחשבנות לשנת 1999 21. כאמור, ביום 6.11.01 כתבה סיני לויזנפלד מכתב, שכותרתו "עדכון חוזה בהדר" (נספח ב' לתצהיר סיני). סיני סיפרה בתצהירה (סעיפים 8 ו-9), כי בדיקת החשבון נעשתה על ידה לאחר שויזנפלד ביקש לשנות את שיטת החישוב בה מתנהלים חשבונותיו (גם נושא זה שנוי במחלוקת ועליו ידובר להלן). (סעיף 9) "כאשר בוצעו על ידי השינויים המבוקשים, נתברר לי כי ויזנפלד חייב להדר כספים. בדיקה שערכתי במצב חשבונו העלתה כי כתוצאה מן המיזוג בין נגה להדר ומעבר לשיטת תגמול בשיטת הדר נעשו בטעות דיווחים כפולים, כך שזוכה בעמלות בכפל. לאחר שנתברר האמור לעיל, נבדקו החישובים מתחילתם ונתגלו ותוקנו גם טעויות נוספות שנעשו בחשבוניותיו. הבדיקה העלתה כי ויזנפלד חב להדר סך של 216,309 ₪, כעולה ממכתבי מיום 6/11/01." 22. השאלה הראשונה שעלתה היא, האם הדר היתה רשאית בכלל לבדוק מחדש את ההתחשבנות עם ויזנפלד (למעשה, ההתחשבנות בין נגה ובין ויזנפלד) לשנת 1999? ויזנפלד טוען (פרק ב' בתצהירו), כי על פי ההסכם, כל ההתחשבנויות הסופיות לכל שנה, בקשר לעמלות והמענקים השונים, למעט מענק היקף (סעיף 7 להסכם), נעשות בסופה של השנה העוקבת (סעיפים 31.3 סיפא, 3.2.2 סיפא, 4.3, 5.3, 6.3), כך שההתחשבנות לשנת 1999 היתה צריכה להיעשות בסוף שנת 2000, אך נעשתה למעשה בחודש מרץ 2001, מול מנהלת החשבונות מטעם נגה, אפרת שייביץ (נספחים ד, ה לכתב התביעה), ובסופה נקבע כי לויזנפלד יתרת חוב בסך 15,000 ₪ (נספח ו'), אשר שולמה על ידו בעשרה תשלומים. לדבריו (סעיף 12 לתצהירו), "כקבוע בהסכם, על פי כל דין, לפי ייעוץ משפטי שקיבלתי, וכן על פי הנוהג הידוע, המוכר, והמקובל בענף הביטוח, מהווה אקט ההתחשבנות המתואר לעיל סגירה מוחלטת וחד משמעית של כל התחשבנויות הצדדים וויתור הדדי על כל טענה אפשרית הנובעת מהתקופה שלגביה נערכת ההתחשבנות". 23. הדר טענה, לעומת זאת (סעיף 32 לתצהיר סיני): "התחשבנות סופית אינה מהווה ויתור הדדי על כל טענה אפשרית הנובעת מהתקופה שלגביה נערכה ההתחשבנות. התחשבנות סופית, כמובנה בענף הביטוח, היא סופית רק במובן שאם יבוטלו פוליסות נוספות מאותה תקופה, לאחר תאריך ההתחשבנות, לא יחוייב הסוכן בגינן.". עוד טוענת הדר (סעיף 33 לתצהיר סיני), ש"ההתחשבנות הסופית" שבסוף השנה העוקבת איננה מוחלטת, כיוון שבהתאם לנוהלים ניתן להגיש ערעורים על תוצאותיה וכן ניתן להעביר עודפים משנה אחת לשנה הבאה אחריה. לבסוף טוענת הדר, שאפילו אם ההתחשבנות הסופית היתה מוחלטת, עדיין במקרה שהתגלתה טעות מחויב הצד שנהנה ממנה להשיב את סכום הטעות, שאם לא כן תהא זו התעשרות שלא כדין. 24. במחלוקת זו דעתי כדעתה של הדר. לא הובאה בפני עדות או ראיה מספקת, שתעיד על כך ש"ההתחשבנות הסופית", משמעה ויתור הדדי על תביעות השבה אפשריות. גם לשון ההסכם אינה תומכת בהכרח בפרשנותו של ויזנפלד. מבלי לרדת לדקויות ההסכם, שיטת תשלומי העמלות והמענקים בנויה כך שהם משולמים כמקדמות במהלך השנה הרלבנטית. מצד שני, העמלות והמענקים תלויים במידת "שימור התיק", כלומר בשאלת תקופת חייה של הפוליסה ובביטולים הנעשים וכן באחוז העמידה ביעדים שנקבעו בהסכם. משום כך, נקבע הצורך לבצע "חשבון סופי" בסוף השנה העוקבת כדי לבחון את אחוז הביטולים וכדו', מחד, אל מול העמלות והמענקים שניתנו, מאידך. זהו משמעו של החשבון הסופי, ולא מצאתי כל סימוכין לכך שהחשבון הסופי כרוך גם בויתור על תביעות הדדיות. כיוון שכך, עקרונית אין כל מניעה לתקן טעויות שהתגלו בחישובים שנעשו, ובלבד שהדבר נעשה בתום לב ובדרך מקובלת. 25. אולם, לגופם של דברים, הדר לא הוכיחה את צידקת התיקונים שעשתה בהתחשבנות לשנת 1999. מכתב העדכון מסתמך כולו על דו"חות רבים ושונים (סעיפים 1 ו-2 למכתב). סיני טענה (סעיף 51 לתצהירה), כי מכתב העדכון נמסר לויזנפלד יחד עם כל המסמכים שצורפו אליו. ויזנפלד הודה בחקירתו (עמ' 12), כי לאחר פניות חוזרות ונשנות הוא קיבל את המסמכים, אך הוא לא התייחס כלל לאלה השייכים לשנת 1999, משום שלטענתו החשבון לגבי שנה זו כבר נסגר. ויזנפלד הוסיף עוד בתצהירו (סעיף 13), כי גם המסמכים שהיו בידיו המתייחסים לשנת 1999 לא נשמרו, לאחר שהחשבון לשנה זו נסגר מול שייביץ. אין בכך כדי לפטור את הדר מהצגת כל המסמכים והדו"חות שמכתב העדכון מתבסס עליהם, בבואה להוכיח בפני בית המשפט את חשבונה ואת תביעתה. 26. המסמכים והדו"חות שהדר ביססה עליהם את מכתב העדכון שלה מיום 6.11.01 לא הוצגו בפני בית המשפט. ב"כ הדר, עו"ד בודה, הודיע מפורשות בדיון (עמ' 227 לפרוטוקול): "עו"ד בודה: נקצר ונפשט. הנספח ב' הוגש בתצהיר עדות ראשית בלי נספחים עו"ד אוסטשינסקי: בלי נספחים, פשוט. עו"ד בודה: ומה שהיא מצהירה שזה נמסר למר ויזנפלד עם כל הנספחים עו"ד אוסטשינסקי: לא, לא, לא, לא, לא. עו"ד בודה: זה מה שהיא אמרה. עו"ד אוסטשינסקי: היא לא יכולה להצהיר מה הוא קיבל. אנחנו יודעים דבר אחד. שבהליך הזה אתה כאן מודיע לנו שנספח ב' הוגש בלי נספחים. עו"ד בודה: לבית המשפט הוגש בלי הנספחים. עו"ד אוסטשינסקי: גם אלינו. גם לתובע. עו"ד בודה: לתצהיר עדות, לתובע זה לא נמסר. לא במסגרת ההליך כאן. " 27. סיני סיפרה בחקירתה (עמ' 210-211), כי "התיק" של ויזנפלד, בו היו מצויים כל המסמכים והדו"חות, נגנב או נעלם: "גילה סיני: אני מזכירה שאצלנו כל החומר, התיק נגנב. עו"ד אוסטשינסקי: נגנב? גילה סיני: איננו. עו"ד אוסטשינסקי: אם הוא נגנב ודאי הגשתם תלונה במשטרה. גילה סיני: לא יודעת מה נהוג בחברה אצלנו לעשות. עו"ד אוסטשינסקי: אין לכם את המסמכים מהתיק של התובע. גילה סיני: המקוריים לא. לא את כולם. עו"ד אוסטשינסקי: לא את כולם. גילה סיני: כן. עו"ד אוסטשינסקי: אז איך ערכת התחשבנות או שחזור של התחשבנות בתיק שלו? גילה סיני: זה נגנב לאחר שביצענו את ההתחשבנות. לאחר שאני ביצעתי את ההתחשבנות. עו"ד אוסטשינסקי: מתי נגנב התיק? מתי הוא נעלם? גילה סיני: היה לנו תהליך של העברת כל החומר למערכת ממוחשבת. עו"ד אוסטשינסקי: כן. גילה סיני: גניזה ממוחשבת, ובתוך כל התהליך הזה החומר נעלם. עו"ד אוסטשינסקי: כן גילה סיני: וזה היה אחרי עו"ד אוסטשינסקי: נעלם יותר טוב מנגנב? גילה סיני: אני מסכימה. אני לא עו"ד אוסטשינסקי: נעלם. גילה סיני: נעלם, כן. עו"ד אוסטשינסקי: מתי זה בדיוק היה? גילה סיני: בסוף 2001, ואני יודעת את זה מכיוון שגילינו את זה כשעברנו לבניין החדש ועברנו לבניין החדש בנובמבר, אם אני לא טועה, 2001. וההתחשבנות אני ביצעתי אותה בבניין הישן, עדיין במהלך ספטמבר, משהו כזה." 28. מדבריה של סיני מתברר עוד שגם בשעת ההתחשבנות שנעשתה בחודש אוקטובר 2001 על שנת 1999, מלוא המסמכים הרלבנטים לא היו בידיה (עמ' 211-212): "עו"ד אוסטשינסקי: את ההתחשבנות סיימת לערוך ב-6 בנובמבר 2001. גילה סיני: שלחתי את המכתב. את ההתחשבנות ערכתי עו"ד אוסטשינסקי: זאת אומרת שכאשר עו"ד בודה: תן לה לענות. עו"ד אוסטשינסקי: כאשר את ערכת את ההתחשבנות, או לפחות עד 6 בנובמבר 2001, התיק של התובע היה בידיך? גילה סיני: לא , ממש לא. לא בהכרח. עו"ד אוסטשינסקי: איך ערכת את שחזור ההתחשבנות? גילה סיני: אני לא צריכה ניירות. יש לי את כל החומר במחשב. עו"ד אוסטשינסקי: ואם יש הוראות ידניות שניתנו וכאן הצגנו אותם? גילה סיני: אז אני זכרתי אותם עו"ד אוסטשינסקי: לא יודעת מהם. גילה סיני: לא, זכרתי אותם בעל פה. עו"ד אוסטשינסקי: זכרת אותם בעל פה. גילה סיני: כן. עו"ד אוסטשינסקי: וככה עשית בדיוק את ההתמ... גילה סיני: אני לא זוכרת מה היה עו"ד אוסטשינסקי: בסדר גמור. אני לא נגד. גילה סיני: חלק מהחומר היה בידיים שלי. עו"ד אוסטשינסקי: את הנייר הזה את לא מכירה, נכון? גילה סיני: אני לא זוכרת שזה הנייר. עו"ד אוסטשינסקי: אז תראי לי את הנייר שקיבלת מהתובע שעל פיו (מדברים ביחד) גילה סיני: אני אומרת שוב, החומר נעלם. עו"ד אוסטשינסקי: מה? גילה סיני: אני חוזרת שוב. החומר נעלם, אין באפשרותי להציג אותו." וודאי שזכרונה של סיני אינו יכול לבוא במקום הצגת המסמכים, במיוחד כאשר באותה נשימה היא גם טוענת שהיא איננה זוכרת הכל. 29. כאמור, גם המומחה רו"ח הילמן ציין במכתבו (עמ' 1.2), כי הדר הודתה כי אין ברשותה נתונים שהיו בידי נגה, דבר שהיווה מכשול רציני מפני מתן חוות דעת חשבונאית. 30. ויזנפלד טוען בסיכומיו, שהדר מסתירה במכוון את המסמכים והדו"חות, כיוון שאילו היו מוצגים היה בהם כדי להוכיח את חשבונו. לא אוכל לקבוע כך, אולם תהא הסיבה לאי הצגת המסמכים והדו"חות שמכתב העדכון מתבסס עליהם אשר תהא, המסקנה הנובעת מכך היא, שלא הוכח דבר מהחשבון המוצג במכתב, שהרי, בהעדר המסמכים והדו"חות, לא ניתן לאמת או להכחיש את הסכומים המפורטים בו. 31. מחקירתה של סיני מתברר עוד כי אפילו הנתונים המצוינים במכתב העדכון אינם שלמים. (עמ' 179, ש' 16-18): "רק אני רוצה להדגיש שבסעיף 9 לא כתוב שכל הטעויות מפורטות בסעיף זה. בנספח ב', וכתוב שהוא מצורף וזה לא אומר שאין עוד דברים שיש בהם טעויות. לא כתוב כל." (עמ' 186, ש' 8): "יש פירוט רק של התיקונים, וגם לא של כולם מסתבר, בטעות.". (עמ' 188 ש' 18 - עמ' 189 ש' 3): "עו"ד אוסטשינסקי: את מתחכמת איתי ואני אסביר לך גם למה. סעיף 3 בנספח ב' כולל את השינויים שאתם עשיתם בחשבונות שלו. נכון? גיליה סיני: את חלק מהם. עו"ד אוסטשינסקי: חלק מהם? כתוב חלק? להלן פירוט קליטת נתונים שגויים. גילה סיני: בסדר. עו"ד אוסטשינסקי: למה חלק? גילה סיני: אבל כתוב שזה מלא? אני לא מבינה אותך. לפני רגע אמרתי לך שבטעות לא נכנס עו"ד אוסטשינסקי: סליחה, זה לא מלא? גילה סיני: התיקון של המניב. עו"ד אוסטשינסקי: אז בואי נעשה את זה יותר פשוט. גילה סיני: בהסבר שלהם. עו"ד אוסטשינסקי: נספח ב' הוא לא מלא? גילה סיני: הוא לא מלא. הפירוט של התיקונים של המניב לא בפנים." (עמ' 192, ש' 20-21): "עו"ד אוסטשינסקי: המסמך הזה ממצה את כל הכספים שקיבל התובע. גילה סיני: לא." 32. מתברר שהעדכונים שעשתה סיני בחשבונו של ויזנפלד לא היו ברורים גם לבן-ציון גבאי, אשר היה המפקח הממונה מטעם הדר על עבודתו של ויזנפלד. במהלך החודשים נובמבר ודצמבר 2001 הוא שב ופונה לסיני ומפציר בה להבהיר את פשר העדכונים שנעשו, כיוון שהוא אינו מצליח להסביר אותם לויזנפלד (תכתובת דוא"ל - ת/8, ת/9, ת/10, נ/4א, נ/5, נ/6). בין השאר כותב גבאי לסיני: (נ/5) "אני רוצה לעזור ולהסביר לסוכנים... אני לא מבין מדוע אם זאת מתמטיקה פשוטה אז איפה התשובות הסופיות שטרם נתקבלו. לא ברור היכן נעלמו העמלות למספר 48855, למה ממשיך לרדת סופר מואץ כשאת קזזת את כל העבר ואיפה הגיליון במערכת, הרי אם קוזז סופר מואץ צריך לזכות בדרך כלשהי וזה בגליון". (נ/6) "הסוכן רוצה להבין על מה הוא חייב, החלטת שהוא חייב בלי להסביר לו מדוע הוא חייב, זה מאד לא נעים. גם היום מבקשים לאמר לסוכן שהוא חייב בלי דוחות בלי כל מסמך. אין לי מה להעביר לו מסמך כזה כי אין לי מה להסביר את הנתונים....". בחקירתו נשאל גבאי האם נכון לומר שהיה "בלאגן גדול בהנהלת החשבונות של הדר?" והשיב: "מעדיף להימנע מלהגיב. אני לא יודע" (עמ' 109). 33. בנסיבות שפורטו לעיל, לא ניתן לקבוע שהמסמכים שהציגה הדר הם קבילים כרשומה מוסדית, על פי סעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. סעיף זה מונה מספר תנאים להיותה של רשומה מוסדית ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בהליך משפטי, וביניהם התנאי, לפיו "דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה" (סעיף 36(א)(2)). שהרי, סיני עצמה מעידה שמה שהביא לעדכון חשבונו של ויזנפלד הן הטעויות שנפלו בחישובים הקודמים, וכן היא מעידה שאפילו המפורט במכתב העידכון אינו שלם וחסרים בו פרטים. 34. נוסף לכך אני מסופק אם ניתן לראות בכל רשומות הפלט שהציגה הדר כרשומה מוסדית בהתאם לסעיף 36(א)(3) לפקודת הראיות, מהטעם הפשוט שהרישומים של הדר לא נוהלו באופן ממוחשב בלבד. סיני (עמ' 203 ש' 11 - עמ' 204 ש' 10): "עו"ד אוסטשינסקי: חלק ממערכת החשבונות בהדר היא בחלקה ממוחשבת ובחלקה ידנית. זה התשובה שלך, נכון? גילה סיני: לא, אני לא כתבתי בחלקה ידנית. עו"ד אוסטשינסקי: אלא? גילה סיני: כתבתי בחלקה היא ממוחשבת. אבל התשובה עו"ד אוסטשינסקי: אז מה החלק השני? רגלי? או ידני או ממוחשב. גילה סיני: ממוחשב בגיליון אלקטרוני. אני התייחסתי לממוחשב בתשובתי ל עו"ד אוסטשינסקי: תן לי רגע. חלק פרטי מחשב, חלקם ידניים. עו"ד בודה: תן לה לענות. היא אומרת לך. דינה סיני: ידניים בגיליון אלקטרוני. עו"ד אוסטשינסקי: זה לא כתוב פה. גילה סיני: סליחה, אני לא, אני לא הולכת עד כדי כך דקויות. מבחינתי ידני זה גיליון אלקטרוני. זה משמש אותי כדי להציג את החישובים הידניים. אני לא הגיש לו סרט קופה. עו"ד אוסטשינסקי: זאת אומרת שאני מבין שהיו מסמכים ידניים, גיליונות אלקטרוניים גילה סיני: גיליון אלקטרוני משמעו ידני עו"ד אוסטשינסקי: לאט לאט, לאט לאט, בסדר, זה לא מפריע לי. אני לא צריך דווקא את כתב היד שלך. אני לא שולח את זה לגרפולוג. היו מסמכים ידניים. גילה סיני: אני אשמח שתשלח עו"ד אוסטשינסקי: חוץ מהמחשב המרכזי של הדר, שנעשו על ידך, אם באופן ידני בכתב יד ואם באופן ממוחשב באמצעות גיליונות אלקטרוניים. זה הגדרה נכונה? גילה סיני: כן. עו"ד אוסטשינסקי: כן. ובאמצעות הכלים האלה את קבעת או אימתת את חובו כביכול של התובע. גילה סיני: נכון. " 35. יחד עם זאת, אינני יכול לסמוך על אמינותו של נספח ה' לכתב התביעה, שהתובע ביקש להסתמך עליו כדי להוכיח את אמיתות חשבונו לשנת 1999 (סעיף 10 סיפא לתצהירו). סיני טענה בתצהירה (עמ' 26), כי הטבלה המוצגת בנספח ה' הנ"ל אינה מבטאת את כל הנתונים הרלבנטיים, הסופיים והמחייבים לפעילות ויזנפלד לשנת 1999, וכי קימות בה עמודות נוספות. סיני צירפה לתצהירה (נספח ז') את העמודות הנוספות, אך גם אז, על פי דבריה, הטבלה איננה מלאה. הטבלה המלאה, הוסיפה, נעלמה מהתיק ולכן לא צורפה. הדבר לא מנע מהדר בסיכומיה (סעיף 57) לבסס את אחד מחישוביה על טבלה זו. 36. גם מעדותה של שייביץ, שערכה את הטבלה המדוברת, עולה שאין להסתמך עליה (עמ' 92, ש' 7-28): "עו"ד בודה: הדף הזה שאני מציג לך, זה הגיליון אקסל שעליו היית עובדת? זה פלט - נספח ה' של כתב התביעה. אפרת שייביץ: אני לא יודעת מה רשום פה, אין לי מושג. עו"ד בודה: אני לא מדבר על הנתונים הספציפיים, על צורת המסמך האם את מזהה אותו? מסמך שאת היית מכינה? כב' השופט: למה אתה מפנה אותה? ל-? עו"ד בודה: נספח ה' לכתב התביעה אפרת שייביץ: זה יכול להיות טיוטה, זה יכול להיות חישוב פנימי. זה - היו די הרבה אקסלים. אני לא יודעת להגיד לך. רשום פה בכתב יד, יכול להיות שזה כתב יד שלי אפילו, שנת 99, אבל מעבר לזה אני לא יודעת. זה יכול להיות סתם טיוטה, חישוב פנימי בשבילי. אני לא רואה פה איזהו, כאילו מה? לא כל כך הבנתי מה אני צריכה להגיד בזה. עו"ד בודה: האם המסמך הזה מסוג המסמכים שאת היית מכינה? אפרת שייביץ: כן. עו"ד בודה: או.קי. ואני שואל האם למסמך הזה, היה לו גם המשך של עוד כמה שורות גם לאורך? האם הוא היה נראה בצורה כזאת? זאת אומרת, שאם נצמיד את זה, זה היה מעין גיליון יותר ארוך? אפרת שייביץ: יכול להיות. אני לא - אני ממש לא, לא ראיתי את זה די הרבה שנים. אני לא יכולה להגיד לך למה עשיתי את זה אפילו. רשום פה יעדים, מה התפוקה, יש פה פרסים, אחוזים, אבל זה חלק מהגיליונות, אבל, עו"ד בודה: או.קי. אפרת שייביץ: לא יודעת למה הוא נועד, יש כל מיני." 37. מחלוקת נלווית נוספת התעוררה בין הצדדים באשר למשמעות המונח "סופר מואץ" בתשלום העמלות. ביום 24.11.99 נעשה שינוי בהסכם (נספח ב' לכתב התביעה), שבו נקבע כי שיעור העמלה ב"ביטוח מעורב" יהיה בחלקו "מואץ", דבר שכונה על ידי הצדדים במינוח "סופר מואץ". לשיטת ויזנפלד (עמ' 3 בתצהירו), שיטת תשלום זו מייתרת את ההתחשבנות בסוף השנה העוקבת, כיוון שההתחשבנות נעשית באופן ממוחשב מידי חודש בחודשו. סיני השיבה על כך בתצהירה (סעיף 40), כי שיטת ה"סופר מואץ" אינה חלה על כל סוגי הפוליסות, כך שלגבי חלק מהפוליסות המשיך התובע לקבל עמלות בשיטה הרגילה. כך או כך, לאור המסקנה דלעיל, לפיה הדר לא הוכיחה את צדקת התיקונים והעדכונים שעשתה, אין צורך לדון באופן החישוב לפי שיטת "סופר מואץ". ההתחשבנות לשנים 2000-2001 38. ההתחשבנות לשנת 1999 משפיעה בהכרח גם על ההתחשבנות לשנים שלאחריה, שהרי מדובר בחשבון מצטבר (לחיוב ולזכות). לבד מזאת, הליקויים שהתגלו בניהול חשבונו של ויזנפלד בשנת 1999 משליכים בהכרח גם על אופן ניהול החשבון בשנים שלאחר מכן. יתירה מזאת, משחלק ויזנפלד על חישוביה ומסמכיה של הדר, היה עליה להוכיח את כל פלטי המחשב שהוצאו על ידה בדרך הקבועה בסעיף 36(א)(3) לפקודת הראיות, והוכחת תנאי זה צריכה להיעשות על ידי מומחה לדבר, כלומר מומחה למחשב (השוו: תפ"ח (ת"א) 1120/04 מדינת ישראל נ' אוחנה, 2007, ). 39. לטענת הדר, יתרת המקדמות של ויזנפלד לסוף שנת 2002 עמדה על סך 322,083 ₪ (סעיף 16 לתצהיר סיני). לראיה צורפה כרטסת חשבון ויזנפלד אצל הדר (נספח ה' לתצהיר סיני). סיני אישרה בעדותה (עמ' 271 למטה), כי על כרטסת זו נשענת תביעתה של הדר. אולם, מחקירתה עולה, כי לא ניתן על סמך כרטסת זו ללמוד דבר מהפעולות שנעשו בחשבונו של ויזנפלד. סיני (עמ' 273, ש' 4-11): "עו"ד אוסטשינסקי: אז בואי עכשיו נחזור עוד פעם ל-322,000 שקל. אני מתוך המסמך הזה לא יכול ללמוד את הפעולות שעשית במערכת שמהם הגעת למספר 322,000 שקל. גילה סיני: מכל הדוח הזה כן, מהדף הספציפי עו"ד אוסטשינסקי: מהדף שצורף לתצהיר שלך, נו באמת. גילה סיני: מהדף הספציפי הזה לא עו"ד אוסטשינסקי: לא, בסדר גילה סיני: אבל הדף הזה הוא חלק מדוחות שלמים." 40. משחלק ויזנפלד על חישוביה ומסמכיה של הדר, היה עליה להציג את מלוא הדו"חות והמסמכים הנוגעים לחשבונו: כל המקדמות שקיבל, תוך אבחנה בין סוגי הביטוח השונים (מפנה להערתו של המומחה רו"ח הילמן, סעיף 3.3 למכתבו, על כך שבדו"חות הדר אין הפרדה בין סוגי הפוליסות), כל המענקים שקיבל תוך אבחנה דומה, ביטולי הפוליסות, אופן חישוב הביטולים אל מול המקדמות שניתנו, וכו'. חשבון כזה היה צריך להיות מוצג, כאמור, באמצעות חוות דעת חשבונאית מתאימה. 41. לטענת סיני (עמ' 43), ויזנפלד ביקש ממנה לשנות את שיטת החישוב לפי "סופר מואץ" ולחזור לשיטת החישוב שהיתה נהוגה בנגה. עקב כך, מוסיפה סיני (עמ' 45), נערכו שינויים בחישוב העמלות המגיעות לו, ולאחר שנעשו השינויים נוצרה יתרת חובה בחשבון השוטף. מלבד זאת, שלא פורט כיצד נותרה יתרת החובה כתוצאה מהשינויים שהתבקשו, הרי שויזנפלד גם חלק על הטענה, כי הוא ביקש לשנות את שיטת החישוב בכל סוגי העמלות, וטען כי השינוי שהתבקש היה לגבי עמלות מסוג "עדיף" בלבד (סעיף 4 לתצהירו המשלים). ויזנפלד אף צירף מכתב, המעיד על כך שהשינוי התבקש לגבי "פוליסות עדיף בלבד" (נספח א' לתצהירו המשלים). סיני השיבה על כך בתצהירה המשלים (סעיף 4), כי אמנם מכתב זה התקבל, אך הוסבר לויזנפלד, כי "המערכת הממוחשבת לא יודעת לערוך הבחנה בין סוגי העמלות". גם אם הדבר נכון - והדבר היה צריך להיות מוכח על ידי מומחה למיחשוב - עדיין אין לנו ידיעה, האם ויזנפלד הסכים לאור הסבר זה שהשינוי ייעשה לגבי כל העמלות. 42. ענין נוסף, אשר הצריך העדת מומחה למחשוב: סיני כותבת במכתב העדכון (סעיף 4(ב)), כי כתוצאה מהשינוי שהתבקש על ידי ויזנפלד היה צריך לעדכן את "המקדם" של העמלות ל"מקדם 95". אולם ב"כ ויזנפלד, עו"ד אוסטשינסקי, הראה לסיני כי המקדם המופיע בדו"ח הרלבנטי (נ/20) הוא 85 ולא 95 (עמ' 238). סיני הסבירה (עמ' 238-239), כי התוכנה איננה מאפשרת משום מה לעדכן ישירות למקדם 95, אלא נדרש לבצע שני עדכונים, האחד ל-85 והשני 10% נוספים. משהוצג לה (עמ' 239), כי המקדם בדו"ח הרלבנטי הנוסף (נ/21) הינו 95, הסבירה כי תחילה הוא מעודכן ל-95 ואחר כך הוא יורד ל- 85 (עמ' 239-241). כל ההסברים המלומדים הללו ודאי מחייבים חוות דעת של מומחה לאותה תוכנה ולא ניתן לסמוך על דבריה של סיני בנדון. אין צורך לומר כי טעות בהזנת המקדם המתאים עלולה לגרום לעיוות ההתחשבנות כולה. 43. ואמנם, סיני לא ידעה להסביר את החישוב שנעשה בעקבות העדכון משיטת החישוב הקודמת לשיטת החישוב החדשה (עמ' 237, ש' 1-14): "עו"ד אוסטשינסקי: את יכולה להגיד לי, להראות לי, את הדוחות שמהם הגעת למסקנה בחודש אוגוסט 2001 שצריך לחייב את החשבון שלו? את הדוחות גילה סיני: אני לא הגעתי לשום מסקנה שצריך לחייב את החשבון שלו באוגוסט 2001. עו"ד אוסטשינסקי: אבל את חייבת את החשבון באוגוסט. גילה סיני: באוגוסט 2001 החשבון שלו חויב מכיוון שהסוכן ביקש להחזיר את שיטת ההתחשבנות לשיטת נגה. כשהפעלתי את הקודים המתאימים חשבונו חויב. עו"ד אוסטשינסקי: איזה קודים הפעלת? גילה סיני: הקודים אומרים זה שהוא לא צריך לקבל סופר מואץ ולכן צריך להפחית לו את העמלות עו"ד אוסטשינסקי: אז תראי לי את החישוב שעשית. גילה סיני: אני לא עשיתי את החישוב, זה חישוב מערכת, אני יכולה להראות לך את הדוח שכתוב שירד" 44. המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא, שהדר לא הוכיחה גם את החישוב הנטען על ידה לשנים 2000-2001. המסקנה המצטברת עד כאן היא, שהדר לא הוכיחה את תביעתה בדבר יתרת החוב של ויזנפלד כלפיה (סעיף 10 לכתב התביעה). האם ויזנפלד הודה בחוב? 45. סמנכ"ל ביטוח חיים של הדר (בעבר, כיום בפניקס) אלי לינדברג, סיפר בתצהירו (סעיף 9): "הדר המשיכה לשלם לויזנפלד את עמלותיו השוטפות עד שבחודש יולי 2007 הגענו ויזנפלד והדר, באמצעותי, להסדר חדש, לפיו אם ימשיך לעמוד ביעדי ההסכם המקורי ובתנאיו, וכן ישמר את מספר הפוליסות שמכר, יקבל מענקים שיועברו על חשבון חובו להדר. בנוסף הוסכם כי יהא על ויזנפלד לשלם 5,000 ₪ לחודש, מעמלותיו השוטפות, עד לסילוק חובו להדר.". 46. ויזנפלד הכחיש את הסיכום הנטען מכל וכל (סעיפים 9-10 לתצהירו המשלים. יצוין כי הכחשה זו מתייחסת לתצהירה של סיני ולנספח ד' לכתב ההגנה של הדר, כיוון שרק לאחר מכן הגיש לינדברג את תצהירו): "9. סעיף 15 לתצהיר גילה סיני - מוכחש. הפגישה האמורה ביני לבין סמנכ"ל הנתבעת ביולי 2002, אשר בה נאחזת הנתבעת כמוצאת שלל רב, כל מטרתה היתה לבטל את החוב הפיקטיבי בגין שנת 1999. יובהר, כי סמנכ"ל הנתבעת הבהיר לי חזור והבהר, כי הוא יטפל בסגירת החוב הפיקטיבי שלי, וכי הוא מודע לחלוטין לשגיאה החשבונאית אשר אירעה ככל שהדבר נוגע אליי. למען הסר ספק, יובהר בזאת, כי הצעתו לכאורה של סמנכ"ל הנתבעת (נספח ד' לכתב ההגנה של הנתבעת) הוצעה על דעתו בלבד, בניגוד לסיכום הפגישה, שהרי בפגישה סוכם על ביטולו של החוב הפיקטיבי. מכתב הסמנכ"ל המעלה הצעה לפריסת החוב כביכול, מוכחש. אני התנגדתי אליו בכל תוקף. לא חתמתי עליו הוא עומד בניגוד למה שסוכם בפגישה. 10. לעניין נספח ד' לכתב ההגנה, יוטעם כי הוא מפוברק, ואינו משקף את מהלך הפגישה." 47. לינדברג אישר בחקירתו (עמ' 46), כי מלבד המסמך שנערך על ידיו כתיעוד של אותה פגישה, אין לו מסמך כתוב המעיד על הסכמתו של ויזנפלד להסדר החוב הנטען. אם אכן סוכם על הסדרת החוב, אני מתקשה להבין מדוע לא נערך הסכם בכתב על כך? יתירה מזו, לדבריו של לינדברג המסמך שצורף נכתב על ידו במעמד הפגישה, כאשר ויזנפלד יושב מולו (עמ' 46 למעלה). מדוע, אם כן, ויזנפלד לא התבקש לאשר את הסיכום בחתימתו על אותו מסמך, במיוחד כאשר אותה פגישה נערכה לאחר המחלוקת החריפה שהתגלעה בין ויזנפלד ובין סיני, שגם המפקח מטעם הדר בן-ציון גבאי היה מעורב בה? 48. המעט שניתן לקבוע הוא, שהדר לא הוכיחה את הודאתו של ויזנפלד בחוב הנטען על ידה. התביעות הנוספות בתביעה שכנגד 49. לינדברג טען בתצהירו (סעיף 12): "עם תחילת הסכסוך בין ויזנפלד והדר, החל ויזנפלד לפנות אל המבוטחים להם עשה פוליסות ביטוח של הדר, ושכנע אותם להמיר את הפוליסות בפוליסות מחברת ביטוח אחרת. כתוצאה מפעולותיו אלה של ויזנפלד נגרמו להדר הפסדים כספיים וכן פגיעה במוניטין.". 50. כמובן, שלא די בדו"ח הפוליסות המבוטלות כדי להוכיח את הטענה, כי הן בוטלו בעקבות פניה מכוונת של ויזנפלד ללקוחות, שהרי פוליסות בוטלו כדרך שבשיגרה וביוזמת הלקוחות עצמם. ואכן, גבאי אישר בחקירתו (עמ' 115), כי הביטולים שהוצגו אינם חריגים. 51. גם לינדברג הודה בחקירתו כי אין לו דרך להוכיח את טענתו בדבר הביטולים היזומים והמכוונים על ידי ויזנפלד (עמ' 47, ש' 2-18): "עו"ד אוסטשינסקי: עכשיו תגיד לי, אני עובר לנספח ג'. נספח ג' זה רשימה ארוכה של פוליסות, שנקראת: דו"ח פוליסות מבוטלות ויש שם בכל הפוליסות האלה רובריקה או טור שנקרא: סיבת ביטול. העד: כן. עו"ד אוסטשינסקי: האם יש איזה שהיא, איזה שהוא ביטול שנעשה, שנושא כותרת: הוראת הסוכן? העד: אין דבר זה. עו"ד אוסטשינסקי: אין דבר כזה. העד: לא. גם אצלנו - עו"ד אוסטשינסקי: אבל, אבל אתה כותב בתצהיר שלך, שהוא שכנע את הלקוחות שלו לבטל את הפוליסות. העד: הגיע אלינו מידע, הרי - עו"ד אוסטשינסקי: אם הגיע אליך מידע זה ממש לא מעניין אותי כאן. אם זה שמועה, אם זה דיבור זה לא מעניין. אני שואל במסמכים שיש לכם. יש לכם איזה שהיא אינדיקציה לכך, שהתובע שכנע לקוחות באופן לא נכון או לא ראוי לבטל את הפוליסות? העד: אף פעם לא יהיה לנו אינדיקציה לדבר כזה." 52. כן לא הובאה כל ראיה בדבר הטענה לפגיעה במוניטין של הדר (סעיף 12 סיפא לכתב התביעה שכנגד), מה גם שפגיעה כזו צריכה להיות מוכחת באמצעות חוות דעת כלכלית מתאימה. תביעת ויזנפלד 53. כל האמור בדבר הנחיצות בהמצאת חוות דעת חשבונאית מקצועית להוכחת תביעתה של הדר נכון הוא גם ביחס להוכחת תביעתו של ויזנפלד. הדברים אמורים הן ביחס לחישוב העמלות, במובחן על פי סוגי הפוליסות השונות, אל מול הביטולים, אחוז העמידה ביעדים וכו', ובודאי ביחס לאובדן הרווח הנטען והפגיעה במוניטין, המחייבים חוות דעת חשבונאית - כלכלית, כשלעצמם. 54. יתירה מזו, חישוביו של ויזנפלד ביחס לעמלות המגיעות לו בגין החודשים 9/01 עד 3/02 (סעיף 92 לכתב התביעה) ודאי לוקים בחסר, כיוון שהם אינם לוקחים בחשבון את הביטולים שנעשו לאחר מכירת הפוליסות. כך עולה גם מחקירתו של ויזנפלד (עמ' 14 ש' 24 - עמ' 15 ש' 17): "ש. סעיף 40.1 סכום הבסיס שלך זה 30,736 ₪ על מה אתה מבסס זאת? ת. אני מתבסס על הפוליסות. ש. אתה יכול להראות? ת. אני מציג דוח של הדר, בדוח עצמו יש את הפירוט של הפוליסות שנמכרו כל חודש. לצד הפירוט של הפוליסות, יש פרמיה, פרמיה משונתת שעל פיה אנו מבצעים את ההתחשבנות לגבי כסף שמגיע לי. ש. איך עולה מדוח זה המספר המופיע בתצהירך? ת. אם ניקח את הפרמיה המשונתת בטבלה ונחבר כל חודש, מול כל לקוח מופיע פרמיה משונתת, מחברים את סך הכל הלקוחות עם הפרמיה המשונתת שלהם נגיע לאותם 30 אלף שקל שבסעיף 40.1. ש. האם נכון שבדוח רכישה מופיעה כל פוליסה שאתה מעביר לחברה כבר משלב ההצעה? ת. כן. ש. האם נכון שגם פוליסה שאין עליה תשלום פרמיה תופיע בדוח זה? ת. כן. ש. האם נכון שגם פוליסה שבסוף לא נחתמה אלא רק היתה הצעה תופיע בדוח? ת. לא. יש תאריך הצעה בטבלה המדובר, ותאריך תחילת הביטוח. תאריך הביטוח אומר שהפוליסה נכנסה לתוקף. ש. איפה יש בתחשיבים שלך התייחסות לפוליסות שבוטלו? ת. כשאני עשיתי את התחשיב של הפוליסות אני לא יכול לצפות את העתיד." (עמ' 20, ש' 1-3): "ש. בסעיף 41 נכון שאתה לא מתייחס לפוליסות שלא שורדות, אלא רק למכירה ראשונית. ת. כן." 55. נוסף לכך, ויזנפלד מתבסס בחישוביו על דו"חות של הדר (ת/5 - סעיף 228 לסיכומיו, נ/15 - סעיף 250 לסיכומים), וכן הוא נאחז (סעיף 226 לסיכומים) במשפט שאמרה סיני בתצהירה (סעיף 39): "עם זאת, בהתייחס למגיע לו, עמלות, יש לו נתונים מדויקים (אם כי חישוב מסולף)." אולם, ויזנפלד הוא שטען בתוקף כי אין להסתמך על הדו"חות והמסמכים של הדר ואין לראות בהם "רשומה מוסדית" , וטענתו זו התקבלה, כאמור לעיל. אם כך, הוא איננו יכול לבור לו רק את הדו"חות והמסמכים המתאימים לחישוביו. אם נקבע, שאין להסתמך על מסמכיה של הדר להוכחת תביעתה, הרי שאין להסתמך עליהם גם להוכחת תביעתו של ויזנפלד. במצב זה, היה על ויזנפלד, כפי שציין בצדק המומחה רו"ח הילמן (סעיף 3.4 למכתבו), להציג מסמכים עצמאיים משלו, להוכחת תביעתו. 56. בנסיבות המפורטות לעיל לא ניתן להגיע, כפי שכבר צוין בפתיחת פסק הדין, להכרעה מבוססת וסבירה בדבר יתרת החוב הנכונה של מי מהצדדים לרעהו. מסקנה זו מביאה בהכרח גם לדחיית תביעתו של ויזנפלד ל"אובדן רווח ופוטנציאל בעקבות הפסקת התשלומים", כיוון שאין לדעת האם הפסקת התשלומים היתה מוצדקת מפאת חובו של ויזנפלד להדר, או שלא היתה מוצדקת כי הדר היא שנותרה חייבת כספים לויזנפלד. מלבד זאת, החישובים בדבר אובדן הרווח הם במידה רבה ספקולציה, אשר היו צריכים להיתמך, כאמור, בחוות דעת חשבונאית-כלכלית מתאימה. 57. גם אובדן המוניטין הנתבע בכתב התביעה לא נתמך בכל ראיה שהיא. ודאי שלשם כך נדרש היה להגיש חוות דעת מקצועית מתאימה, שבה יבחנו הכנסותיו ורווחיו של ויזנפלד לפני ניתוק היחסים עם הדר ולאחר הניתוק, לאורך תקופה מספקת, ותוך בחינת האפשרות שהיתה לו להתקשר עם חברות ביטוח אחרות. 58. הדרישה לחייב את הדר להמשיך ולשלם לו עמלות נוספות המגיעות לו לאחר הגשת התביעה בגין המכירות שבוצעו על ידו בשנות עבודתו עם הדר, מחייבת בוודאי פירוט מתאים והבאת ראיות. סיכום ותוצאה 59. גם הדר וגם ויזנפלד לא הוכיחו את תביעותיהם. בראש ובראשונה נדרש היה להוכיח את התביעות באמצעות חוות דעת חשבונאית מתאימה, עקב מורכבות החישובים הנדרשים ולאור הצורך לסרוק ולבחון את כל הדו"חות ומסמכי המקור הרלבנטים במשך כל תקופת ההתקשרות. המומחה שמינה בית המשפט לכך, רואה חשבון בעל שם ונסיון (רו"ח הילמן), סבר שעל פי המסמכים שהוצגו בפניו ובעיקר בשל חסרונם של מסמכים רלבנטים מרכזיים ורבים הוא אינו יכול להגיע לכל מסקנה ברורה. את שהחסירו הצדדים בפני המומחה ובמהלך הבאת ראיותיהם, הם אינם יכולים להשלים בסיכומיהם. כך או כך, אין לבית המשפט המומחיות הנדרשת כדי להגיע למסקנה חשבונאית מגובשת וסבירה, מקום שהמומחה נכשל בכך. 60. הוכח, שחסרים מסמכים רבים הנדרשים למען גיבושה של ההתחשבנות הנדרשת, אם משום שהם נעלמו ואם משום שהצדדים נמנעו מלהציגם. נוסף לכך, נקבע, שעקב חסרונם של מסמכים רלבנטים מרכזיים ולאור ההתנהלות הלקויה בניהול חשבונותיו של ויזנפלד אצל נגה ואצל הדר, לא ניתן לסמוך את ההכרעה על המסמכים והדו"חות של הדר. תוצאה זו מביאה הן לדחיית תביעתה של הדר והן לדחיית תביעתו של ויזנפלד, כאשר זו נסמכת על מסמכיה של הדר. 61. לא הוכחו גם יתר התביעות (מעבר ליתרת החוב בגין העמלות והמקדמות) בתביעה ובתביעה שכנגד. 62. התוצאה: התביעה והתביעה שכנגד נדחות. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ב, 13 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים. מינוי מומחהמומחה מטעם בית המשפטחוות דעת מומחהמומחהחוות דעת