תביעה להשבת עובד לעבודה

1. בפנינו תביעה להשבת התובעת לעבודתה בנתבעת, תוך תשלום זכויותיה בגין התקופה ממועד פיטוריה ועד להשבתה לעבודה. כן עותרת התובעת לתשלום הפרשי שכר מכח הוראות צו הרחבה בענף הבניה. לחלופין עותרת התובעת לתשלום זכויות עקב הפיטורים, לרבות פיצויי פיטורים מוגדלים. 2. ראשיתו של ההליך בבקשת צו זמני לביטול הפיטורים (בש"א 7348/09). הבקשה נדחתה על פי החלטה מיום 16/11/09. 3. במסגרת ההליך העיקרי, הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהירים. מטעם התובעת הוגשו תצהירים של גב' שושי מרל וגב' מילה דרופמן. כן העידה מזכירת הנתבעת, גב' ענת סופר. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים של מנכ"ל הנתבעת, מר אלי גינזברג ושל מנהלת הכספים של הנתבעת, גב' עדנה עידן. 4. רקע עובדתי: א. הנתבעת הינה תאגיד עירוני בבעלות עיריית תל אביב - יפו. ב. התובעת שימשה כמנהלת חשבונות במחלקת כספים של הנתבעת החל מיום 9/6/92 ועד לפיטוריה, שנכנסו לתוקף ביום 10/11/09. ג. בתקופה שבין 6/92 - 2/94 הועסקה התובעת באמצעות חברת "ערוצי עבודה בע"מ", אשר באותה עת סיפקה שירותי כח אדם לנתבעת. ד. החל מיום 1/3/94 נקלטה התובעת כעובדת של הנתבעת, על פי חוזה עבודה אישי שנחתם בין הצדדים (נספח לב לתצהיר התובעת). ה. לתובעת שולמו פיצויי פיטורים בגין תקופת העסקתה על ידי חברת ערוצי עבודה בע"מ (נספח ל' לתצהיר התובעת). ו. ביום 10/9/09 נערכה פגישה בין התובעת לבין הממונה הישירה שלה, גב' עידן, אשר מסרה לתובעת כי הנתבעת שוקלת את הפסקת העסקתה וכי היא זכאית לערוך שימוע. באותו מעמד מסרה התובעת לגב' עידן כי היא אינה מעוניינת בשימוע. ז. ביום 13/9/09 הודיעה התובעת לגב' עידן כי היא מעוניינת בקיום השימוע. בעקבות בקשתה הוזמנה התובעת באותו היום לישיבת שימוע בלשכתו של מר גינזברג, בנוכחותן של גב' עידן ומזכירת הנתבעת, גב' סופר. במהלך הישיבה נדונו זכויותיה הכספיות של התובעת בעקבות הפסקת עבודתה בנתבעת. לאחר התייעצות שנערכה שלא בנוכחות התובעת, הוחלט לאשר לתובעת פיצויי פיטורים בשיעור של 120% והודעה מוקדמת בת 60 יום, תוך ויתור על עבודתה של התובעת בתקופה זו. ח. הצדדים חלוקים באשר להשתלשלות האירועים במהלך הישיבה הנ"ל. ט. לתובעת הוצא מכתב פיטורים הנושא תאריך 10/9/09. התובעת אישרה את קבלתו בתאריך 14/9/09 (נספח ג' לתצהיר מר גינזברג). על פי המכתב, המועד לסיום יחסי העבודה בין הצדדים נקבע ליום 10/11/09. י. התובעת עבדה בפועל עד ליום 17/9/09. יא. בסוף חודש ספטמבר נסעה התובעת לחו"ל, לחופשה שתוכננה מראש, וחזרה ארצה ביום 6/10/09. יב. ביום 27/10/09 פנה ב"כ התובעת במכתב למר גינזברג בדרישה לערוך לתובעת שימוע כדין טרם פיטוריה, לפני כניסת הפיטורים לתוקף ביום 10/11/09 (נספח יח' לתצהיר התובעת). יג. בתשובת הנתבעת לפנייתו של ב"כ התובעת מיום 1/11/09, נטען כי בניגוד לנטען במכתבו של ב"כ התובעת, לתובעת הובהר כי הסיבה להפסקת העסקתה נעוצה בתוכנית התייעלות בשל מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת, והתובעת הועמדה על זכותה לקיום שימוע טרם פיטורים. נטען כי התובעת ויתרה על זכות השימוע בשתי הזדמנויות שונות שניתנו לה ובסופו של דבר הוחלט על סיום העסקתה בתנאים מיטיבים (נספח יט לתצהיר התובעת). יד. כאמור, ביום 3/11/09, הגישה התובעת בקשה למתן סעד זמני למניעת פיטוריה, אשר נדחתה בהחלטת בית הדין מיום 16/11/09. 6. טענות התובעת: א. התובעת הועסקה בנתבעת בתפקיד מנהלת חשבונות בכירה. ב. פיטורי התובעת נעשו שלא כדין, מטעמים לא ענייניים ובהליך לא תקין, מבלי שנערך לתובעת שימוע כדין, ללא אישור דירקטוריון הנתבעת וללא היוועצות בועד העובדים ו/או נציגי האיגוד המקצועי. נסיבות פיטוריה של התובעת מצדיקות מתן צו להשבתה לעבודה. לחילופין זכאית התובעת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. ג. יש לראות בנתבעת כמעסיקתה של התובעת החל מחודש 6/92, גם בתקופה בה הועסקה באמצעות חברת כח אדם. ד. התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בשיעור של 150% ותשלום עבור ארבעה חודשי הסתגלות, מכח נוהג שחל בנתבעת. ו. הנתבעת הינה חברה העוסקת בענף הבניה ולפיכך חלות עליה הוראות צו הרחבה בענף הבנין. התובעת זכאית להפרשי שכר בגין רכיבי שכר המגיעים לה מכח צו ההרחבה בענף הבנין. ז. הנתבעת ביצעה הפרשות בחסר לפוליסת ביטוח מנהלים של התובעת ונמנעה מלהשלים הפרשות לצורך צבירת פיצויי פיטורים בעקבות העלאת שכרה של התובעת. ח. בחישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לתובעת יש לקחת בחשבון את רכיב דמי ההבראה. ט. שכרה של התובעת בגין תקופת ההודעה המוקדמת לא שולם במלואו. י. התובעת זכאית להשבת סכומים שנוכו משכרה האחרון שלא כדין. 7. טענות הנתבעת: א. התובעת הועסקה כמנהלת חשבונות רגילה ולא בתפקיד בכיר. ב. פיטורי התובעת נעשו משיקולים ענייניים במסגרת תוכנית התייעלות שננקטה בנתבעת, בשל המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה. ג. התובעת הועמדה על זכותה כי יערך לה שימוע טרם פיטורים, אך בחרה לוותר על זכות השימוע בשתי הזדמנויות שונות. ד. התובעת החלה את עבודתה בנתבעת בחודש 3/94. ה. לא קיים נוהג בנתבעת לשלם פיצויי פיטורים בשיעור של 150% ו/או חודשי הסתגלות, אף לא לעובדים בכירים. ו. צו הרחבה בענף הבניה אינו חל על הנתבעת. ז. התובעת קיבלה את מלוא הזכויות המגיעות לה עקב סיום עבודתה בנתבעת ואף מעבר לכך. לפנים משורת הדין שולמו לתובעת פיצויי פיטורים בשיעור של 120% וניתנה לה הודעה מוקדמת בת 60 יום ללא חובת התייצבות בפועל. ח. הניכוי משכרה האחרון של התובעת בוצע כדין, בגין החלק היחסי בתשלומים ששילמה הנתבעת עבור התובעת עבור רשיון רכב וביטוחי רכב, בהתייחס לתקופה שלאחר סיום עבודתה של התובעת בנתבעת. דיון והכרעה לשאלת תחולתו של צו ההרחבה בענף הבניה 8. הנטל להוכחת תחולתו של צו הרחבה מוטל על העובד, כאשר המבחן המכריע לבחינת תחולת צו הרחבה, הוא עיקר עיסוקו של המעסיק (דב"ע שן/ 7-1 הדי אליקים נ' אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ, פד"ע כג 45; ע"ע 18/99 יפה אפרימי נ' לילה עבד לעיל). לצורך סיווג תחום העיסוק של המעסיק לשם בחינת חלותו של צו הרחבה, מקובל להתבסס על הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המשמש כראיה משמעותית לצורך סיווגן של עבודות בענף כזה או אחר (דב"ע מב/1-6 גולד בע"מ נ' "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי, פד"ע יג 302; דב"ע נו 272-3, עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ נגד עבד אל עזיז). 9. לטענת התובעת, הנתבעת היא חברה עירונית העוסקת במגוון תחומים בענף הבניה. לתמיכה בטענתה מפנה התובעת לפרסומים באתר האינטרנט של הנתבעת (נספחים יב', כד', כה', כו' לתצהיר התובעת), לתזכיר התאגדות של הנתבעת (נספח כג' לתצהיר התובעת) ולצילומים של חזיתות בתים בעיר תל אביב, עליהן צויין כי הבניינים שופצו בסיועה של הנתבעת (נספח כז לתצהיר התובעת). לטענת הנתבעת היא אינה משמשת כחברת בניה, אלא כגורם ניהולי המתקשר עם חברות בניה חיצוניות וכן כגורם מתווך בין החברות הקבלניות לבין ועדי בתים המשפצים את בתיהם. 10. הנתבעת עוסקת בניהול פרויקטים בתחום הנדל"ן, ואחראית בין היתר על ביצוע עבודות בניה ועבודות ציבוריות בעיר תל אביב- יפו. על פי פרופיל החברה כפי שפורסם האתר האינטרנט שלה, במסגרת פעילותה עוסקת הנתבעת: "בהקמה ושיפוץ מוסדות חינוך וציבור... מבצעת עבודות פיתוח ותשתית ברחבי העיר, מטפלת בשיפוץ חזיתות בתים משותפים..., מנהלת פרויקט של שימור מבנים, יוזמת פרויקטים של התחדשות עירונית..." (נספח יב לתצהיר התובעת). 11. על פי עדותו של מר גינזברג, שלא נסתרה, הנתבעת אינה חברה באיגוד קבלני הבניה, אינה מעסיקה פועלי בנין ואין בבעלותה ציוד בנייה כלשהו (סע' 49 לתצהירו). 12. בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי לא ידוע לה "אם יש לנתבעת רישום ברשם הקבלנים" (עמ' 7 לפרוטוקול). התובעת אישרה כי אין ברשותה של הנתבעת ציוד בניה, כגון מנופים או מערבל בטון (עמ' 6 לפרוטוקול). 13. כאשר נשאלה התובעת האם ראתה פועלי בניין במשרדי החברה השיבה "שבאים קבלנים שהם פועלים" אולם בהמשך עדותה אישרה כי בין היתר מדובר בקבלנים "שמתחרים במכרזים שהנתבעת מפרסמת" וכי "קבלנים מגיעים למשרדי החברה להגיש חשבונות ולקבל תשלומים" (עמ' 7 לפרוטוקול). עדות זו של התובעת תומכת בגירסת הנתבעת, לפיה לא העסיקה פועלי בנין, אלא התקשרה עם קבלנים חיצוניים לצורך ביצוע הפרויקטים מתחום הבניה שבניהולה. 14. העובדה כי בשורות הנתבעת הועסקו מהנדסים, מתחום ההנדסה האזרחית, אינה מצביעה על העסקת פועלי בניין, העוסקים בבניה בפועל. לעניין זה העיד מר גינזברג בחקירתו הנגדית: "יש מהנדסים שעובדים תחתיי, כמו למשל בית ספר שאנחנו צריכים להקים לעיריית ת"א והכוונה להקים זה לפרסם מכרז ולמצוא קבלן ולפקח על עבודתו... אנחנו לא עוסקים בבניה פרופר. יש צורך במפקח שיקפח על הנושא הכספי כי צריך להבין במהות העבודה וצריך להבין בתורת ניהול הפרויקטים שזה מקצוע בפני עצמו. אני מאשר שהפיקוח דורש ידיעה והבנה בכל הנושא של הבניה" (עמ' 10-11 לפרוטוקול). 15. העובדה שמבנים שונים ברחבי העיר תל אביב שופצו בסיועה של הנתבעת, אינה סותרת את גירסת הנתבעת לפיה היתה אחראית על ניהול ופיקוח על עבודות השיפוץ באמצעות גורמים חיצוניים ולא היתה מעורבת בביצוען. 16. מחומר הראיות כמפורט לעיל עולה כי עיקר עיסוקה של הנתבעת מתמקד בפן הניהולי של פרויקטים בתחום הנדל"ן, כאשר הנתבעת משמשת כגורם מנהל, מפקח ו/או מתווך לצורך ביצוע הפרויקטים, ולא כמבצעת בפועל. 17. על פי הסיווג האחיד, ענפי הכלכלה מסווגים לענפים עיקריים, ענפים ראשיים, ענפי משנה ותת ענפים. ענף הבניה כענף ראשי מסווג תחת הענף העיקרי "בינוי (בניה ועבודות הנדסה אזרחית)". ענף הבינוי, על פי הגדרתו בסיווג האחיד, אינו כולל עבודות של "ניהול פרויקטים בתחום הבניה". עבודות אלה, מסווגות כתת ענף בשם "שירותי הנדסה ויעוץ טכני הנדסי", בענף משנה "שירותי אדריכלות הנדסה ופעילויות טכניות אחרות" תחת ענף ראשי "פעילויות עסקיות אחרות" בענף העיקרי "נדל"ן, פעילויות השכרה ושירותים עסקיים". מכאן כי על פי הסיווג האחיד, תחום עיסוקה העיקרי של הנתבעת, ניהול פרויקטים בתחום הבניה, מסווג תחת ענף הנדל"ן ולא כחלק מענף הבניה. 18. לכך יש להוסיף כי בבחינת מהותו של צו ההרחבה בענף הבניה ועבודות ציבוריות, המרחיב את תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי בענף, הצו נועד להסדיר את תנאי העסקתם של עובדי הבניין, העוסקים בעבודות כפיים בתחום הבניה. כך עולה, בין היתר מהוראות שונות בצו ההרחבה (כנוסחו בתקופה הרלוונטית), כגון לעניין שעות עבודה בקיץ (שהיו בתוקף עד חודש 2/06) ותשלום עבור ימי גשם. הוראות אלה על פי תוכנן, מתייחסות דווקא לפועלים המועסקים באתרי בניה, ולא לעובדי משרד או אנשי מקצוע העוסקים בפרויקטים בענף הבניה במישור הניהולי. 19. הגדרת עובד על פי הסכם הקיבוצי בענף הבניה, כנוסחו בתקופה הרלוונטית, מתייחסת לעובדים הנמצאים "במסגרת טיפולה של הסתדרות פועלי הבניין". בצו ההרחבה החדש בענף הבנין (משנת 2010) אף קיימת הוראה מפורשת לפיה הוראות הצו חלות על עובדים המועסקים "בתפקיד שאינו משרדי". לטעמנו, הוראה חדשה זו אינה מצביעה על שינוי בהיקף תחולתו של צו ההרחבה על פי הנוסח הקודם, אלא להבהיר כי הוראות הצו נועדו להסדיר את תנאי העסקתם של פועלי בנין ולא של עובדי משרד, אף אלה המועסקים בחברות הבניה. 20. מכל מקום, לאור המסקנה כי הנתבעת אינה חברת בניה ואינה עוסקת בענף הבניה כהגדרתו על פי הסיווג האחיד - התוצאה היא כי הוראות צו ההרחבה בענף הבניה ועבודות ציבוריות אינן חלות על תנאי העסקתה של התובעת בנתבעת. העילה לפיטורי התובעת 21. בבחינת חומר הראיות שהוצג לתיק מצאנו תימוכין לגירסת הנתבעת לפיה פיטורי התובעת נעשו במסגרת תוכנית התייעלות. 22. תוכנית ההתייעלות עצמה אמנם לא הוצגה כראיה בתיק, כאשר לעניין זה טען מר גינזברג בחקירתו הנגדית כי "דו"ח ההתייעלות חסוי" (עמ' 11 לפרוטוקול). עם זאת, בעדותה במהלך הדיון שהתקיים בהליך הזמני, התובעת עצמה אישרה כי היתה מודעת לכך שבנתבעת יושמה תוכנית התייעלות, במסגרתה פוטרו עובדים (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון בסעד הזמני). כאשר נשאלה התובעת האם נכחה ביישום תוכנית ההתייעלות, השיבה: "שהיה אדם שעבר מאחד לאחד ובדק מה הוא עושה. האדם הזה ראיין גם אותי. כנראה שמדובר בחברת אמ"ן" (ר' המשך העדות שם). עדות זו של התובעת מתיישבת עם גירסת הנתבעת לפיה בשל המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה, שכרה את שירותיה של חברת אמ"ן לצורך גיבוש תוכנית התייעלות להבראת הנתבעת. במהלך דיון ההוכחות, הכחישה התובעת כי היתה מודעת לקיומו של תהליך בדיקת הנתבעת באמצעות חברת אמ"ן, וטענה כי ידעה על תוכנית ההתייעלות רק משמועות, וכדבריה "כולם דיברו שיש דבר כזה של תוכנית אבל אף אחד לא ראה מסמך" (עמ' 6 לפרוטוקול). עדות זו של התובעת אינה עולה בקנה אחד עם עדותה בדיון בסעד הזמני, כמפורט לעיל. לעניין זה יש להעדיף את גירסתה המוקדמת של התובעת, כפי שנמסרה במהלך הדיון בסעד הזמני. 23. טענת התובעת לפיה גב' עידן לא יידעה אותה בדבר העילה לפיטוריה (סע' 15 לתצהירה) מנוגדת לעדותה בדיון בסעד הזמני, לפיה: "לטענתך שהייתי מודעת לכך שגם הפיטורים שלי... נובעים ממסגרת תוכנית ההתייעלות, אני משיבה שזה מה שנאמר לי על ידי עדנה" (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון בסעד הזמני). גם בחקירתה הנגדית במהלך דיון ההוכחות אישרה התובעת כי נאמר לה שפיטוריה הם "על רקע של התייעלות וצמצומים בחברה" (עמ' 5, 6 לפרוטוקול). 24. אין חולק כי משרתה של התובעת לא אוישה עד היום. גם עובדה זו מחזקת את גירסת הנתבעת לפיה פיטורי התובעת נעשו שלא על רקע אישי אלא בהתאם לתוכנית התייעלות, במסגרתה צומצמה משרתה של התובעת כמנהלת חשבונות. עדותו של מר גינזברג לפיה נכון להיום, ובעקבות ישומה של תוכנית ההתייעלות, מועסקים בנתבעת 27 עובדים בלבד, לא נסתרה. התובעת טענה בעדותה בדיון בסעד הזמני: "אני יודעת שמקבלים אנשים חדשים בחברה" (עמ' 4 שם). לעדות זו לא הובאה כל ראיה לתמוך. 25. טענת התובעת לפיה, על פי דו"חות רווח - הפסד של הנתבעת לשנים 2008-2009 (נספחים יד' - טו לתצהיר התובעת), הנתבעת היתה רווחית, אינה סותרת את גירסת הנתבעת בדבר יישומה של תוכנית התייעלות בנתבעת בשנים אלה. לעניין זה העיד מר גינזברג בתצהירו כי בסוף שנת 2008, לראשונה מזה עשר שנים אכן נרשם לזכות הנתבעת רווח בהיקף של 489,000 ₪, אך זאת במקביל להפסדים מצטברים של למעלה מ- 10 מיליון ₪. התובעת אישרה נתון זה בחקירתה הנגדית (עמ' 9 לפרוטוקול). בחקירה נגדית הסביר מר גינזבורג כי בסוף שנת 2009 הגיעה הנתבעת לרווח בהיקף של 132,000 ₪ (כרבע מהרווח בשנת 2008), כתוצאה ממכירת נכס שבבעלותה, אך זאת במקביל ל-"גרעונות של 15 מיליון ₪ וגרעון שוטף של למעלה מ- 2 מיליון ₪" ( עמ' 11 לפרוטוקול). בנסיבות העניין ונוכח ההסבר שהציגה הנתבעת, אשר מתיישב עם הנתונים המוצגים בדו"חות הכספיים (נספחים יד' - טו לתצהיר התובעת), אין בנתוני הרווח לגבי השנים 2008-2009, כדי לשלול את טענת הנתבעת בדבר הצורך בנקיטת הליכי התייעלות בשנים אלה. 26. בנסיבות המתוארות ממכלול הראיות שהוצגו לתיק, עולה המסקנה כי פיטורי התובעת נעשו במסגרת הליך ההתייעלות שיושם בנתבעת, ולא משיקולים שאינם ענייניים. תקינות הליך הפיטורים 27. הנתבעת הינה תאגיד עירוני. ככזו, יש לראותה כמעסיק ציבורי הכפוף לכללי המנהל התקין. להלן נבחן את טענות התובעת בדבר הפגמים שנפלו לשיטתה בהליך פיטוריה. 28. לטענת התובעת לא נתקבלה הסכמת ועד העובדים ועמדת האיגוד המקצועי, עובר לפיטוריה. עדותו של מר גינזברג לפיה בסמוך לפיטוריה של התובעת, בשנת 2009, לא היה בנתבעת ועד עובדים, לא נסתרה. כמו כן בחודש 6/09 שלחה התובעת מכתב לגב' עידן בבקשה להפסיק לנכות משכרה דמי חבר בהסתדרות (נספח ד' לתצהיר מר גינזברג). מכאן כי במועד פיטוריה התובעת לא היתה עוד חברה בהסתדרות ומשכך לא נדרשה קבלת עמדת ההסתדרות בהתייחס לפיטוריה. 29. אשר לטענת התובעת לפיה יש לקשור את תוכנית ההתייעלות במסגרתה פוטרה, לשנת 2007 - מר גינזברג אמנם אישר בחקירתו הנגדית כי בשנת 2007 יושמה בנתבעת תוכנית ההתייעלות "הראשונה", שכללה "איסוף מכוניות מהעובדים, צמצום משכורות ועוד" (עמ' 12 לפרוטוקול). עוד טען מר גינזבורג כי התוכנית שגובשה בסוף שנת 2008 בסיועה של חברת אמ"ן (במסגרתה פוטרה התובעת) היתה בבחינת המשך לתוכנית משנת 2007, אשר הוכנה באמצעות גורם אחר שנשכר לשם כך. בנסיבות אלו, נוכח מועד פיטוריה של התובעת (בסוף שנת 2009) אין לייחס את פיטוריה לתוכנית ההתייעלות הראשונה משנת 2007. מאחר ובתקופת יישומה של תוכנית ההתייעלות במסגרתה פוטרה התובעת, לא היה בנתבעת ועד עובדים, ממילא לא חלה על הנתבעת חובת היוועצות בועד העובדים טרם הפיטורים. 30. בהתייחס לטענת התובעת כי פיטוריה לא אושרה בדירקטוריון הנתבעת ולא קיבלו את הסכמת יו"ר הדירקטוריון - טוענת הנתבעת כי תוכנית ההתייעלות בכללותה אושרה פה אחד על ידי בעלי הנתבעת, עיריית תל אביב- יפו, ועל ידי דירקטוריון הנתבעת, אשר אף הנחה את מנכ"ל הנתבעת לממש את התוכנית. הנתבעת לא הציגה מסמך המתעד את החלטת הדירקטוריון לעניין זה. מאידך, כפי שפורט לעיל בהרחבה, הוכח כי תוכנית ההתייעלות יושמה בפועל על ידי הנתבעת, כאשר במסגרתה צומצמה מצבת כח האדם של הנתבעת ל-27 עובדים בלבד. בנסיבות אלה, יש להניח כי דירקטוריון הנתבעת ובעליה ידעו על תוכנית ההתייעלות, ולא הביעו התנגדות להפעלתה ומכאן כי התוכנית עברה את ההליכים הנדרשים לשם יישומה, לרבות אישור הדירקטוריון. 31. לפיכך אין לראות באי הצגת אישור הדירקטוריון לתוכנית ההתייעלות, כמהווה פגם בהליך הפיטורים של התובעת, המצדיק את ביטולו. 32. טענתה העיקרית של התובעת כנגד תקינות הליך הפיטורים היא טענה בדבר היעדר עריכת שימוע כדין. 33. מחומר הראיות עולה כי במעמד השיחה, בה נמסר לתובעת על כוונת הנתבעת לסיים את העסקתה, הועמדה על זכותה לקיום שימוע. בתגובה ויתרה התובעת על זכות השימוע וכלשונה הודיעה לגב' עידן "כי אין כל תועלת בשימוע". הדברים תועדו במכתב הפיטורים שנמסר לתובעת (נספח יז' לתצהיר התובעת). 34. מספר ימים לאחר מכן, ביום 13/9/09, ביקשה התובעת לקיים לה שימוע. בעקבות בקשת התובעת נקבעה ישיבת השימוע לאותו היום בצהריים. התובעת הגיעה לשימוע בגפה, ללא נציג מטעמה. בסופו של דבר, במהלך הישיבה לא נערך לתובעת שימוע לפני פיטורים, אלא נדונו זכויותיה הכספיות של התובעת בעקבות סיום עבודתה בנתבעת. כחודש וחצי לאחר מכן פנתה התובעת לנתבעת באמצעות בא כוחה בדרישה לערוך לה שימוע כדין, במהלכו תהיה מיוצגת באמצעות ב"כ. בקשה זו נדחתה על ידי הנתבעת. 35. זכות השימוע הינה זכות יסוד של עובד המוקנית מכוח כללי הצדק הטבעי, המחייבים מתן הזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני מעסיקו בטרם יוכרע גורלו (ע"ע 231/99 אורי חייק נ' שירות התעסוקה; דב"ע נד/33-3 יעקב בר מנשה נ' שרות התעסוקה פד"ע כו 423). על פי ההלכה הפסוקה, זכות השימוע עומדת לעובד גם כלפי מעסיק פרטי, כל שכן כלפי מעסיק ציבורי כדוגמת הנתבעת. בענייננו, אין מחלוקת כי בסופו של דבר לא נערך לתובעת שימוע טרם פיטורים. הישיבה מיום 13/9/09, אשר נועדה להיות ישיבת שימוע, לא תועדה בפרוטוקול. 36. כאמור, טענת התובעת, לפיה בשיחתה הראשונה עם גב' עידן מיום 10/9/09, לא נאמר לה מה העילה לפיטוריה נסתרה בחקירתה הנגדית, במהלכה אישרה כי נאמר לה שפיטוריה קשורים לתוכנית ההתייעלות (עמ' 6 לפרוטוקול). לפיכך יש לדחות אף את טענת התובעת לפיה ויתרה על זכות השימוע מאחר ולא ידעה מה הסיבות שהביאו את הנתבעת לשקול את הפסקת העסקתה. 37. ביום 13/9/09, כאשר התובעת ביקשה לקיים שימוע - ישיבת השימוע נקבעה לצהרי אותו היום, מבלי שניתנה לה הזדמנות להיערך לשימוע. אף אם נקבל את גירסת הנתבעת לפיה התובעת הועמדה על זכותה להיות מיוצגת במהלך השימוע, אין חולק כי בפועל התובעת הגיעה לישיבה ללא ייצוג משפטי או נציג אחר מטעמה. נוכח פרק הזמן הקצר (של מספר שעות לכל היותר) שחלף בין הודעת התובעת על רצונה לקיים שימוע לבין כינוס ישיבת השימוע בחדרו של מר גינזבורג - לא ניתן לומר כי ניתנה לתובעת הזדמנות אמיתית לקבלת יעוץ משפטי או להגיע לשימוע עם נציג מטעמה. 38. אכן מחומר הראיות עולה כי התובעת היא זו שויתרה על זכות השימוע בשתי ההזדמנויות הראשונות שניתנו לה (במועד הודעת הפיטורים וכן שלושה ימים לאחר מכן). עם זאת, מאחר ולתובעת לא ניתנה שהות מספקת להיערך לשימוע, יש לקבל את טענתה לפיה סברה כי אין טעם לקיים הליך שימוע בעניינה מאחר ולא הבינה את מהות ההליך. 39. לאחר הפגישה בין הצדדים מיום 13/9/09, במסגרתה הוסכם להעניק לתובעת פיצויי פיטורים בשיעור של 120% והודעה מוקדמת בת 60 יום ללא חובת התייצבות, התובעת לא מיהרה לפנות לייעוץ משפטי. אף אם נקבל את טענת התובעת לפיה היתה טרודה בהכנות לחגי תשרי ולאחר מכן לנסיעה לחו"ל שתוכננה מראש, אין חולק כי חלף זמן לא מועט ממועד חזרתה של התובעת מחו"ל (ביום 6/10/09) ועד שפנתה לראשונה לקבלת יעוץ משפטי (בסוף חודש 10/09). התובעת לא הציגה הסבר כלשהו המניח את הדעת לשיהוי זה. 40. יחד עם זאת, נוכח הפגמים שנפלו בהליך השימוע הראשון, אשר לא התקיים בסופו של דבר, לאחר שלתובעת לא ניתנה הזדמנות אמיתית להיערך לקראתו ולהיות מיוצגת, אנו סבורים כי בנסיבות העניין היה על הנתבעת להיענות לבקשת ב"כ התובעת לקיים שימוע כדין. זאת על אף שפנייתו של ב"כ התובעת לעניין זה נעשתה באיחור, כשבועיים לפני כניסת הפיטורים לתוקף. 41. לאור האמור יש לקבל את טענת התובעת לפיה נפל פגם בהליך פיטוריה, משלא נערך לה שימוע כדין. ואולם אין בפגם זה, כשלעצמו כדי להצדיק את ביטול הפיטורים והשבת התובעת לעבודתה. 42. פיטורי התובעת נעשו במסגרת תוכנית התייעלות שיושמה בנתבעת. זכות השימוע בפיטורי צמצום מוגבלת ביחס לזכות זו במסגרת פיטורים על רקע אישי, כפי שכבר נפסק: "במקרה של פיטורי צמצום או פיטורי התייעלות, חובת השימוע היא מוגבלת ועל כל פנים, גם אם נפל פגם באי מתן זכות השימוע, הרי מכח עקרון הבטלות היחסית, לא בכל מקרה יבטל בית הדין את הפיטורים שנעשו או יפסוק פיצוי כספי על כך" (ע"ע 659/07 צים חברת השייט הישראלית בע"מ נ' אורי לוי). 43. כפי שפורט לעיל, משרתה של התובעת בוטלה למעשה ואינה מאויישת עד היום. עובדה זו מלמדת כי אכן היה צורך אמיתי בצמצום המשרה. 44. מלבד הפגם של היעדר עריכת שימוע כדין, לא נפלו פגמים נוספים בהליך פיטוריה של התובעת, שכן הוכח כי הפיטורים נעשו משיקולים ענייניים במסגרת תוכנית התייעלות. לפיכך אין מקום לקבוע כי מדובר בפיטורים שלא כדין המצדיקים השבתה של התובעת לעבודתה (למשרה שבוטלה כאמור) מתן פיצוי בגובה 12 משכורות כפי שנתבע. 45. בשים לב לוותק בעבודה מחד אל מול הצורך האמיתי בפיטורי התובעת וכן תשלום פיצויי פיטורים מוגדלים, אנו קובעים שעל הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין אי עריכת שימוע בשיעור של 3 משכורות בסך של 25,000 ₪. לשאלת זכאות התובעת לפיצויי פיטורים מוגדלים 46. טענת התובעת בדבר קיומו של נוהג בנתבעת לשלם פיצויי פיטורים בשיעור של 150% לעובדים בכירים, לא הוכחה. 47. גב' עידן אישרה בתצהירה כי שלושה מעובדי הנתבעת לשעבר אכן קיבלו פיצויי פיטורים בשיעור של 150%. מדובר במנהל הכספים של הנתבעת, סמנכ"ל הנתבע ומזכירת הנתבעת לשעבר. עדת התובעת גב' דרופמן, אשר שימשה אף היא כמנהלת חשבונות בנתבעת, העידה כי פוטרה במסגרת תוכנית התייעלות בשנת 2007, וכי עם פיטוריה שולמו לה פיצויי פיטורים בשיעור של 150%. 48. מנגד, עדותה של גב' עידן לפיה היו עובדים בכירים נוספים, ביניהם מנכ"ל הנתבעת לשעבר, להם לא שולמו פיצויים מוגדלים בשיעור של 150% - לא נסתרה. די בכך כי מספר עובדים לא קיבלו פיצויי פיטורים בשיעור הנטען על ידי התובעת, כדי לשלול את טענת התובעת לעניין קיומו של נוהג לשלם פיצויים בשיעור זה. 49. טענת התובעת לפיה היו עובדים נוספים להם שולמו פיצויים בשיעור של 150% לא הוכחה. מעדותה של התובעת בחקירתה הנגדית עולה כי ידיעותיה לעניין זה מתבססות על שמועות, וכלשונה "דיברתי עם אנשים אחרים שאמרו לי", וכן "בדקתי עם אחרים", "זה מה שדיברו בחברה" (עמ' 9 לפרוטוקול). 50. טענת התובעת לפיה הועסקה כ"מנהלת חשבונות בכירה" לא הוכחה אף היא. בהסכם ההעסקה שנחתם בין הצדדים הוגדר תפקידה של התובעת כ"מנהלת חשבונות". 51. העובדה כי בשנת 2002 הוענקה לתובעת תעודת "חשבונאי בכיר" אין בה כשלעצמה כדי להצביע על שינוי במעמדה של התובעת במסגרת עבודתה בנתבעת. התובעת עצמה העידה כי לא חל שינוי רשמי בדרגתה בעקבות קבלת התעודה (עמ' 8 לפרוטוקול). 52. העמדת רכב הנתבעת לרשות התובעת, במסגרת תנאי העסקתה - אינה מלמדת כי התובעת שימשה בתפקיד בכיר. התובעת עצמה לא טענה כי כל עובד שיקבל רכב של החברה הוא עובד בכיר (עמ' 8 לפרוטוקול). 53. העובדה כי בתקופת היעדרו של מנהל הכספים שימשה התובעת באופן זמני כאחראית על המחלקה, ובתוך כך היתה רשאית לחתום על מסמכים בשמו של מנהל הכספים, לאחר קבלת אישורו - אינה מעידה על היותה "מורשית חתימה" מטעם הנתבעת (נספח לו לתצהיר התובעת; עמ' 7 לפרוטוקול). 54. התובעת אישרה כי לפחות שניים מהעובדים שקיבלו פיצויים בשיעור של 150%, היו בכירים ממנה (עמ' 9 לפרוטוקול). 55. לאור האמור לא הוכחה זכאות התובעת לתשלום פיצויי פיטורים בשיעור של 150% מכח נוהג. 56. איננו מקבלים את טענת ב"כ התובעת בסיכומים, לפיה שקילה באופן אינדיבידואלי לגבי שיעור הפיצויים שישולם לעובד כזה או אחר, מצביעה על אפליה. העובדה כי תנאי פרישתו של כל עובד נשקלים, בין היתר בשים לב לנתוניו האישיים של כל עובד, אין בה כדי להעיד על אפליה או קיפוח. מכל מקום אין בה כדי להקנות לתובעת זכויות יש מאין. לשאלת זכאות התובעת לתשלום עבור חודשי הסתגלות 57. גם בהתייחס לרכיב תביעה טוענת התובעת לזכאותה מכח נוהג בנתבעת, אשר קיומו לא הוכח כלל. התובעת לא הציגה ראיה כלשהי לתמיכה בטענתה בדבר קיומו של נוהג. בחקירה הנגדית טענה באופן כללי כי ידוע לה "שחלק מהעובדים קיבלו את זה" (עמ' 9 לפרוטוקול). אימרה זו, אף אם תתקבל כנכונה, אינה מעידה על קיומו של נוהג. בהמשך עדותה ציינה התובעת כי לא ידוע כמה חודשי הסתגלות קיבלו אותם העובדים. לאור עדות זו לא ברור על מה נסמכת תביעתה לתשלום עבור ארבעה חודשי הסתגלות. 58. לאור האמור נדחית התביעה ברכיב זה. הפרשות לביטוח מנהלים 59. התובעת לא הצביעה על מקור כלשהו בדין או בהסכם בין הצדדים, המחייב את הנתבעת בתשלום חד פעמי רטרואקטיבי של הפרשות לביטוח מנהלים בעקבות העלאות שחלו בשכרה, במהלך השנים. 60. בסעיף 9 להסכם ההעסקה, שעניינו הפרשות לגמל, נקבע כי הפרשות המעסיק יהיו בשיעור של 13.33% מהמשכורת הכוללת. הסעיף אינו כולל הוראה כלשהי בדבר הפרשות נוספות במקרה של העלאת שכר. התובעת אינה טוענת לתחולת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. אף מטעם זה אין ממש בטענתה ברכיב זה. 61. אשר על כן לא הוכחה טענת התובעת בדבר הפרשות חסרות לביטוח מנהלים, ואין היא זכאית לסעד כלשהו עקב כך. שיעור פיצויי הפיטורים 62. מלבד טענתה בדבר זכאותה לפיצויי פיטורים בשיעור של 150% מכח נוהג, מעלה התובעת טענות שונות לעניין אופן חישוב פיצויי הפיטורים. 63. לטענת התובעת יש לחשב את פיצויי הפיטורים בגין כל תקופת עבודתה בנתבעת, לרבות התקופה בה הועסקה באמצעות חברת ערוצי עבודה בע"מ מחודש 6/92 עד 2/94, תוך הפחתת הסכום ששולם לתובעת על ידי חברת ערוצי עבודה, לאחר שנקלטה כעובדת של הנתבעת. לעניין זה טוענת התובעת כי גם בתקופת עבודתה באמצעות חברת כח האדם, יש לראות את הנתבעת כמעסיקתה האמיתית, ולכל הפחות כמעסיקה במשותף. 64. שאלת זהות המעסיק במתכונת העסקה משולשת באמצעות חברת כח אדם, נדונה בפסיקה לא אחת. בע"ע 410/06 המל"ל נגד ראיד פאהום, נפסק לעניין זה כדלקמן: "מצב אחר של העסקה משולשת - והוא כבר נוגע לענייננו - הוא העסקת עובד באמצעות חברת כח אדם. במודל זה קיים מעסיק שהוא חברת כח אדם המעניק שירות של הקצאת כח אדם למעסיקים הזקוקים לשירות זה. העובד מועסק על ידי חברת כח אדם אך את כח העבודה שלו הוא מעניק ל"משתמש". שכרו של העובד משולם על ידי חברת כח האדם והמשתמש משלם לחברה את עלות השכר בתוספת רווח קבלני... נקודת המוצא היא שיש לכבד את ההסדר המבוסס על התקשרות חוזית בין הנוגעים בדבר ולהכיר במעמדו של הקבלן - המעסיק הפורמאלי כמעסיק האמיתי, אלא אם הוא נוגד את החוק או שאין הוא עולה בקנה אחד עם "כללי המשחק" המקובלים לסוג זה של העסקה. הכרה במשתמש כמעסיק האמיתי אינה דבר המובן מאליו והיא זקוקה למטען מספיק של אינדיקציות עובדתיות ומשפטיות , אשר יטו את הכף לכיוון זה". בית הדין שם מבהיר כי: "קיומם של מאפיינים המעידים על יחסי עובד - מעביד בין העובד למשתמש הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק..." ומציג רשימה של מבחנים נוספים, ביניהם: האם נשמרה מסגרת החוק המאפשר את צורת ההעסקה המשולשת, עקרון הזמניות העומד ביסוד השיטה של העסקה באמצעות קבלני כח אדם, ולעיתים אף יכולתו הכלכלית של קבלן כח האדם. 65. עוד נפסק כי השתת אחריות על מקבל העבודה כלפי עובד של חברת כח אדם, יכולה להיות מוצדקת לצורך הבטחת זכויותיהם של עובדי חברת כח אדם, במקרה שחברת כח אדם אינה מסוגלת למלא אחר התחייבויותיה כלפי העובד (ע"ע 273/03 דברת שוואב נ' מדינת ישראל). לעניין הבטחת זכויותיהם של עובדי חברות כח האדם, נפסק כי בבחינת שאלת זהות המעסיק, על בית הדין לתת דעתו לשאלה האם העסקת העובד נגועה בפיקציה והאם מתכונת העסקתו, כפי שהייתה בפועל, פוגעת בדרך כלשהי בזכויותיו או גורעת מהן (ע"ע (ארצי) 1334/04 נינה טופר נ' מועצה מקומית תל-שבע ואח'). 66. לאור המבחנים שנקבעו בפסיקה, לא מצאנו כי יש לראות בנתבעת כמעסיקתה של התובעת בתקופת עבודתה באמצעות חברת ערוצי עבודה בע"מ. מדובר במתכונת העסקה לגיטימית, אשר לא הוכח כי היתה מנוגדת לדין. שכרה של התובעת בתקופה זו שולם על ידי חברת ערוצי עבודה, והתובעת לא העלתה טענות בדבר תשלום שכר בחסר. טענת התובעת, כפי שהועלתה בחקירתה הנגדית, לפיה לא קיבלה את מלוא זכויותיה בתקופת עבודתה באמצעות חברת כח האדם, מאחר ולא בוצעו עבורה הפרשות לפנסיה וקרן השתלמות (עמ' 8 לפרוטוקול)- אינה מעידה על פגיעה בזכויותיה המצדיקה להכיר בנתבעת כמעסיקתה בתקופה זו. אין מדובר בזכויות קוגנטיות על פי דין. מכל מקום התובעת לא טענה לזכאותה להפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות בגין תקופת עבודתה בחברת ערוצי עבודה, במסגרת כתב התביעה. 67. בעקבות קליטתה כעובדת של הנתבעת, שולמו לתובעת פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתה בחברת ערוצי עבודה בע"מ ובכך באו היחסים החוזיים שבין התובעת לבין חברת ערוצי עבודה לסיומם. התובעת אמנם המשיכה לעבוד באותו מקום עבודה גם לאחר שנקלטה כעובדת של הנתבעת, ואולם מששולמו לה מלוא זכויותיה בגין תקופת עבודתה בחברת ערוצי עבודה, לרבות פיצויי פיטורים, אין היא זכאית לתשלום נוסף בגין תקופה זו מאת הנתבעת (לעניין זה ר' דב"ע מא/3-127 נפתלי ווהל נ' אבשלום אנצילביץ פד"ע יג (1) 248). 68. לפיכך יש לחשב את פיצויי הפיטורים המגיעים לתובעת בהתאם לתקופה בה הועסקה על ידי הנתבעת החל מחודש 3/94 ועד לפיטוריה בחודש 11/09. 69. לאור מסקנתנו בדבר אי תחולת צו הרחבה בענף הבניה על תנאי עבודתה של התובעת - אין לכלול בשכרה של התובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים את הרכיבים שתבעה מכח צו ההרחבה. 70. הוכח כי לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, נקבע שכרה הקובע של התובעת ככולל את המרכיב היחסי של דמי ההבראה. גב' עידן העידה לעניין זה כי חישוב פיצויי הפיטורים עם מרכיב דמי ההבראה, נערך על ידי הנתבעת לגבי כלל העובדים. לפיכך אין המדובר בזכות שהוענקה לתובעת לפנים משורת הדין, אלא מכח נוהג בנתבעת. 71. טענת התובעת לפיה הינה זכאית ל-13 ימי הבראה בשנה, ולא ל- 11 ימים, כפי שחישבה הנתבעת, לא הוכחה. אכן מחומר הראיות עולה כי מכסת ימי ההבראה ששולמו לתובעת בשנת 2009 הופחתה ביחס לשנה הקודמת (ר' תלושי שכר של התובעת נספחים כא - כב לתצהירה). עם זאת התובעת עצמה העידה כי ההפחתה נעשתה במסגרת תוכנית התייעלות בנתבעת (סע' 28 לתצהירה), ותיארה אותה כתרומתה להתייעלותה של הנתבעת. מאחר וגם לאחר ההפחתה כאמור, מכסת ימי ההבראה ששולמה לתובעת עולה על זכאותה לדמי הבראה על פי דין, אין לתובעת זכות מוקנית למכסת ימי הבראה שהיתה נהוגה לפני תוכנית ההתייעלות. 72. אשר לטענת התובעת לגבי שווי יום הבראה לצורך חישוב פיצויי הפיטורים - מחומר הראיות עולה כי הנתבעת חישבה את רכיב דמי ההבראה היחסי לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, על פי שווי יום הבראה מופחת בהתאם להוראות חוק לתשלום חלקי של דמי ההבראה בשירות הציבורי בשנים 2009 ו-2010 (הוראת שעה), תשס"ט - 2009. בהתאם להוראת סע' 7(5) לחוק הנ"ל, אין להביא בחשבון את הפחתת דמי ההבראה מכוחו לצורך חישוב של "תשלום חד-פעמי שמשלם מעביד לעובד עקב סיום עבודתו". פיצויי הפיטורים הם בבחינת תשלום חד פעמי כאמור, ולפיכך לצורך חישובם, היה על הנתבעת לחשב את רכיב דמי ההבראה, ללא ההפחתה מכח החוק. העובדה כי דמי ההבראה המופחתים שולמו לתובעת עוד לפני פיטוריה, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה. לא יכול להיות חולק כי חישוב פיצויי הפיטורים נעשה לאחר פיטוריה של התובעת, ובהתאם לסע' 7 הנ"ל לצורך חישוב זה אין להפחית את שיעור דמי ההבראה. 73. על פי תלושי השכר, שיעור דמי ההבראה שהופחת משכרה של התובעת מכח החוק לתשלום חלקי של דמי ההבראה, הוא 2,106.5 ₪ (נספח לג לתצהיר התובעת), ובשכר חודש 6/09 שולם לתובעת סכום זהה בגין דמי ההבראה המופחתים. המכסה השנתית של דמי ההבראה המגיעים לתובעת בשנת 2009, לצורך חישוב פיצויי הפיטורים (ללא ההפחתה על פי החוק) עומדת על 4,213 ₪. בהתאם לכך המרכיב היחסי של דמי ההבראה לחודש עומד על 351 ₪, אותם יש להוסיף לשכרה החודשי של התובעת (בסך של 8,339 ₪) לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. לפיכך שכרה הקובע של התובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים עומד על 8,690 ₪. 74. לאור האמור, בגין תקופת העסקתה בנתבעת החל מחודש 3/94, על פי השכר הקובע ובשים לב להסכמת הנתבעת לתשלום פיצויים בשיעור של 120%, זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסך של 163,659 ₪. 75. הצדדים חלוקים בשאלה מהו הסכום שנצבר לזכות התובעת על חשבון מרכיב הפיצויים בפוליסת ביטוח המנהלים שנערכה לתובעת. נטל ההוכחה לעניין זה מוטל על כתפי הנתבעת, עליה להראות כי שילמה לתובעת את פיצויי הפיטורים. 76. מטעם התובעת הוצג דו"ח ערכי פדיון לפוליסה, מטעם חברת הביטוח מגדל, מתאריך 26/11/09, ממנו עולה כי במועד הוצאת הדו"ח רכיב הפיצויים לפוליסה עמד על הסך של 119,351 ₪ (נספח לז' לתצהיר התובעת). 77. במצורף לתצהירו של מר גינזברג הוצג מסמך מיום 30/11/09, המכונה "העתק אישור חברת מגדל", המלמד לכאורה כי ברכיב הפיצויים בפוליסה של התובעת נצברו סך של 143,425 ₪ (נספח ז' לתצהיר מר גינזברג). 78. המסמך מטעם הנתבעת אינו נושא כותרת של חברת הביטוח, ואינו חתום בידי גורם כלשהו מטעם חברת הביטוח. חתימת התובעת על גבי המסמך מאשרת כי המסמך נמסר לידיה, ואין לראות בה ראיה לאמיתות תוכנו. לעומת זאת, שמה של "מגדל חברה לביטוח בע"מ" מצויין בכותרת הדו"ח שהציגה הנתבעת, ונציגת חברת הביטוח חתומה על המסמך. בנסיבות העניין יש להעדיף את המסמך שהוצג מטעם התובעת, הנחזה כאישור רשמי מטעם חברת הביטוח. 79. הנתבעת לא התייחסה כלל לדו"ח שהוצג מטעם התובעת לגבי כספי הפיצויים שנצברו בפוליסה, ומשכך לא עלה בידיה לסתור את הנתונים המוצגים בדו"ח. בנסיבות העניין הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת גירסתה לעניין שיעור כספי הפיצויים שהיו צבורים בפוליסת ביטוח המנהלים של התובעת במועד פיטוריה, ומשכך יש לאמץ לעניין זה את גירסת התובעת. 80. הובהר כי כי בגין השלמת פיצויי הפיטורים שולם לתובעת סך של 17,533 ₪. יחד עם כספי הפיצויים הצבורים בפוליסת ביטוח המנהלים של התובעת, קיבלה התובעת בעקבות פיטוריה, פיצויי פיטורים בסך של 136,884 ₪. לפיכך זכאית התובעת להפרשי פיצויי פיטורים בסך של 26,775 ₪. 81. נוכח המחלוקת לעניין שיעור הפיצויים המגיעים לתובעת והסכומים שנצברו ברכיב הפיצויים בחברת הביטוח, אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, למעט הפרשי הצמדה וריבית כדין. לשאלת זכאות התובעת להפרשי שכר בתקופת ההודעה המוקדמת 82. בשכר חודש 10/09 שולמו לתובעת דמי הודעה מוקדמת בסך של 11,119 ₪. סכום זה כולל בתוכו משכורת חודשית אחת בסך של 8,339 ₪ בגין חודש 10/09, וכן שליש מהמשכורת החודשית (2,780 ₪) בגין חודש 11/09. בשים לב לכך שיחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 10/11/09, לא מצאנו כי נפלה טעות כלשהי בתחשיב זה. לפיכך נדחית טענת התובעת בדבר זכאותה להפרשי שכר בגין תקופת ההודעה המוקדמת. ניכוי משכרה האחרון של התובעת 83. משכרה האחרון של התובעת הופחתו סך של 1,944 ₪ בגין רכיב "רכב קבוע נטו וסך של 196.91 ₪ בגין "רכב קבוע נטו גילום". לטענת הנתבעת המדובר בחלק היחסי של התשלומים בהם נשאה עבור התובעת בגין רישיון רכב וביטוחי רכב, בהתייחס לתקופה שלאחר סיום עבודתה. 84. התובעת לא הכחישה כי הנתבעת שילמה עבורה את התשלומים בגין רישיון רכב וביטוחי רכב. אמנם המדובר בתשלומים המהווים חלק מתנאי עבודתה של התובעת בנתבעת. ואולם, אין מקום להטיל על הנתבעת חובה לשאת בהוצאות אלה גם בגין התקופה שלאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים, כל עוד לא סוכם אחרת. 85. הסכם הליסינג אליו מפנה ב"כ התובעת בסיכומיו, אינו רלוונטי לעניין זה. מדובר בהסכם שנערך בתקופה בה הועמד לרשות התובעת רכב מטעם הנתבעת. הסכם זה לא היה בתוקף בתקופת פיטוריה של התובעת. באותה תקופה הנתבעת לא העמידה רכב לרשות התובעת, אלא נשאה עבורה בתשלומים עבור אחזקת רכב. 86. תשלומי רישיון הרכב והביטוחים, ששולמו על ידי הנתבעת עבור התובעת, בגין התקופה שלאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים, הם בבחינת תשלומים ששולמו לתובעת ביתר, ולפיכך מהווים יתרת חוב של התובעת כלפי הנתבעת במועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים. אשר על כן המדובר בסכומים המותרים לניכוי משכר עבודה, בהתאם להוראת סע' 25(ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958. 87. התחשיב שהוצג מטעם הנתבעת לעניין זה (נספח ט' לתצהיר מר גינזברג) לא נסתר על ידי התובעת. לפיכך אין התובעת זכאית להשבת סכום זה. סוף דבר 88. התביעה מתקבלת באופן חלקי כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובעת: א. סך של 25,000 ₪ בגין פיטורים בהיעדר שימוע כדין. ב. סך של 26,775 ₪ בגין הפרשי פיצויי פיטורים. הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/12/09 ועד התשלום בפועל. 89. בשים לב לסכומי התביעה אל מול הרכיבים שנפסקו לתובעת, אנו קובעים שכל צד יישא בהוצאותיו. לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. ניתן היום, 21/12/11 , בהעדר הצדדים. נ.צ.ע. - מר אודי חן הדס יהלום, שופטת החזרת עובד לעבודה