אי תשלום דמי לידה וגמלת שמירת הריון

1. ביום 9.2.09 הגישה התובעת תביעה לתשלום 45,734 ₪, נזקיה בגין אי תשלום דמי לידה וגמלת שמירת הריון. טוענת התובעת כי ביום 12.9.04 הגישה תביעה לדמי לידה ותביעה לשמירת הריון. לראשונה צורף אישור מעסיק המלמד על גובה שכרה ולשניה, אישור רפואי כמתחייב. ביום 23.9.04 קיבלה מכתב הנתבע המבקש צרוף תלושי שכר נוספים בגין דמי הלידה ומסמכים רפואיים נוספים לתביעה לשמירת הריון. ביום 26.9.04 קיבלה מכתב המודיע כי אושרו דמי הלידה ל- 34 יום בלבד. ב-12.10.04 הניחה בתיבת השירות אישורי מעסיק בדבר שכרה טרם שמירת ההריון ומסמכים רפואיים נוספים שדרש הנתבע. ב- 3.12.08 הגישה את מסמכי התביעה מחדש ונענתה כי התביעה נדחתה משלא הוגשה בזמן. לטענתה, הגישה התביעות תוך פחות משנה מיום הלידה ולפיכך, נימוק הנתבע אינו נכון. ודאי לאור טענת הנתבע כי הגישה התביעה ב- 12.9.04, כשהלידה היתה ב- 14.9.03. עוד טענה כי אף שלא היה צורך ממשי במסמכים נוספים להוכחת טענתה בדבר זכאות ל- 89 יום לדמי לידה, המציאה-השלימה המסמכים כפי שנתבקש (ב- 12.10.04). כך אף זכאית היא ל- 49 יום לדמי לידה לפי המסמכים שהגישה. ביחס לגמלה לשמירת הריון טענה כי עמדה בדרישות, משהגישה אישור רפואי של מומחה ובקשת המל"ל למסמכים נוספים נועדה להתישה. 2. בכתב הגנתו מ-23.4.09 טען הנתבע להתיישנות התביעה לדמי לידה, משהחלטתו בה היא מ- 26.9.04 (צורפה לתביעה) ומשהתביעה לביה"ד הוגשה למעלה מ- 4 שנים אח"כ. לחלופין, נטען כי בדין אושרה התביעה לדמי לידה לתקופה 1.9.03 - 4.10.03 בלבד (להלן: "תקופת דמי הלידה"), משהתובעת הייתה מבוטחת כעובדת פחות מ- 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הפסקת העבודה. ב- 12.9.04 הגישה התובעת תביעה לגמלת שמירת הריון. ב- 23.9.04 נדרשה להמציא מסמכים, כולל אישור מעסיק. ביום 13.6.04 (צ"ל כנראה 13.9.04) נדרשה למסמכים רפואיים (נטען כי צורפה דרישה, אך כזו אינה בנמצא) והתובעת לא השיבה לפנייה אלא רק ביום 3.11.08 (נטען כי צורף טופס התביעה, זה אכן צורף, אך אין כל אינדיקציה כי הוגש ב- 2008). משכך, עתר לדחיית התביעה בהתבסס על סעיף 296 לחוק, משהתובעת הגישה התביעה לביה"ד רק כעבור למעלה מ- 4 שנים. 3. ביום 6.7.09 התקיים דיון בפני כבוד הנשיאה ע. פוגל: התובעת טענה כי הגישה התביעה במועד, תוך שנה. כי הגישה הנדרש בתיבת שירות (את מפרט השכר), ולא ב- 2008. ב"כ הנתבע טענה כי אכן הוגשו התביעות תוך שנה, דמי לידה אושרו חלקית משהיתה לה תקופת אכשרה חלקית, ומשהפסיקה העבודה טרם הלידה. היה על התובעת להגיש המסמכים כפי שנתבקשה, ודאי לפנות לביה"ד, ומשכך עסקינן בשיהוי והתיישנות. עוד הפנתה לכך כי עפ"י הפסיקה תכתובות עם המל"ל אינן עוצרות את מרוץ הזמן וכי פניית התובעת היא מ- 2008. 4. ביום 27.12.09 נשמעה בפנינו עדות התובעת. ביום 21.1.10 הגיש הנתבע תע"צ. ביום 9.5.10 הפנה הנתבע לתע"צ שהגיש וביקש לסכם. משביקשו התובעת ובעלה לחקור ע"צ, בקשתה נעתרה משאינה מיוצגת, חרף העדר הצורך לכך, בטיעוניה. ביום 19.9.10 נשמעה ע"צ ובתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם. 5. ולהכרעתנו - א. אין לנו אלא לדחות טענת התובעת שהועלתה אך בדיונים (ולא בתביעה), כביכול, פעל הנתבע ע"מ להקשות עליה ולהתישה. - הנתבע אינו רשאי לאשר תביעה, אלא אם עומדת היא בתנאי החוק. משכך, אינו פועל מתוך רצון להקשות או להתיש, גם אם פעולותיו לעיתים שגויות המה. בהתאם, הלכה היא כי אף אם לא הגיש הנתבע כתב הגנה - אין ניתן פס"ד עפ"י התביעה ולכל היותר יוטל על הנתבע חיוב בהוצאות. כך או כך, קשה היה להתרשם כי התובעת הותשה או כי הנתבע פעל ע"מ להתישה/להקשות עליה. ב. התובעת הגישה במצורף לתביעה לביה"ד עותק מכתב הנתבע מ- 26.9.04 (להלן: "מכתב הנתבע") הדן בתביעה לדמי לידה אותה הגישה ב- 12.9.04. במכתב זה מצוייה החלטת הנתבע לפיה אישר לה דמי לידה לתקופה 1.9.03 - 4.10.03, סה"כ 34 ימים (זכאות לתקופה חלקית בלבד), תוך שהפנה אותה לזכותה להגיש תובענה כנגד החלטתו לביהד"ע. בהתאם, משהוגשה התביעה לביה"ד רק ביום 9.2.09 - ממילא, התיישנה, כטענת הנתבע בהגנתו, בדיון המוקדם בפני כבוד הנשיאה ובפנינו. משכך, התביעה ליתרת דמי לידה נדחית בזאת, משהתיישנה. ג. באשר לטענת שיהוי - לטעמנו, "היום הקובע" כמצויין במכתב הנתבע, דהיינו, 1.9.03 - הוא היום הקובע. כך, משלא הוגש ערעור על הקביעות שבמכתב הנתבע, הקובע כי לתובעת זכאות מ- 1.9.03, ולא קבע זכאות מיום הלידה ואילך. ראוי להזכיר בהקשר זה את הוראות החוק. סעיף 48 קובע כדלקמן: "היום הקובע" - היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה". בהתאם, נקבעה בסעיף 49 הזכות לדמי לידה בעד פרק הזמן שלרגל ההריון, או הלידה, אין המבוטחת עובדת. עוד קבע המחוקק (בסעיף 50) את תקופת האכשרה, תוך שקבע כי לבחינתה יש לראות אף תקופה בה שולמה גמלת שמירת הריון לפני היום הקובע כתקופת אכשרה. בהתאם אף נקבעה בסעיף 52 תקופת דמי הלידה. בהתאם, לא נהירה הטענה בדבר העדר שיהוי, משהוגשה התביעה למל"ל ביום 12.9.04 והלידה ארעה ביום 14.9.03. נוסיף ונציין כי אף עובדות אלה, תמוהות כשלעצמן, גם בהנתן כי עסקינן בלידת פגה, שהרי ניתן היה לצפות כי התובעת ובעלה ידאגו לפעול, ע"מ שתהא זכאית לגמלה שהינה "גמלה מחליפת הכנסה". כך, קשה להבין התנהלות התובעת: התובעת קיבלה מכתב הנתבע מ- 23.9.04 (ג' לתביעה) בו צויין כי אי קבלת המסמכים שנתבקשו - מעכבת הטיפול בתביעותיה. ניתן היה לצפות ממבוטחת {בהכשרתה כמנהלת משאבי אנוש, השכלה כתובעת (ובעלה)}, שיפעלו במהירות הראויה ותשומת הלב הראויה. אין יכולה היא "לרחוץ בניקיון כפיה" בהנמקה: "דגמתי" את הנתבע בטלפון/אינטרנט וכדומה - שהרי נקל היה לפעול כמתחייב עפ"י החוק! לא בכדי מציין הנתבע כי התובעת לא ממש פעלה בנמרצות - לא בהגשת התביעות למל"ל ולא בפנייה 4 שנים אח"כ למל"ל. ודאי וודאי משמעות יש לדבר לאור מודעותה לזכות הפנייה לביה"ד, כעולה ממכתב הנתבע (ד' לתביעה) שלא לומר, לחובה להגיש תביעה לביה"ד אף בהעדר החלטה, כמתחייב מתקנה 1(א) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969. ובהקשר זה, ולמעלה מן הצורך, יפה נהג המל"ל לטעמנו עת לא טען התיישנות בהתייחס לתביעה לשמירת הריון. ובהקשר זה - תמוה כי מצאה התובעת לטעון בחקירתה הראשית, כביכול, אושרו לה 84 יום לדמי לידה. כך גם תמוהה טענת התובעת, עת הוצג לה נ/1 - (עמ' 5) - שהרי עסקינן במכתב שנשלח בסמיכות לקודמיו ואין להניח כי דווקא הוא לא התקבל. ודאי כך, לאור טענת התובעת (שהועלתה לראשונה רק בסיפא חקירת ע"צ), לפיה דיווחה על שינוי כתובתה. כך או כך, בעל התובעת דיווח על שינוי כתובת כעולה ממסמך שהוצג (והוחזר) ב- 22.10.08 - מה שכאמור, אינו רלוונטי להליך דנא. יתר על כן, כפי שהבהירה ע"צ, גם כשהגישה התובעת ב- 3.12.08 את התביעה למל"ל, לא דיווחה בו על כתובתה לאחר השינוי האמור - אלא על כתובתה, כפי שהייתה ב- 2004! ד. ובאשר לתיבת השירות - כבר הבענו בעבר עמדתנו לאפשרות זו. מדובר ב"תיבת שירות" בה יכול המבוטח להניח מסמכים שנתבקשו או שהוא מבקש להגישם ובכך לחסוך מעצמו הצורך להמתין בתור לקבלת קהל במחלקה הרלוונטית בסניף. מדובר בכוונה לשינוי-שיפור במתן השרות למבוטחים, בניסיון להקל. לטעמנו, כשם שאין יכול מבוטח להסתמך על כי שלח בדואר (ואף בדואר רשום) מסמך לגורם כלשהו - כראייה לכך שנתקבל (אלא אם כך נקבע בהוראת חוק) - כך אין לומר "הנחתי בתיבת שרות ולכן, הגשתיו כמתחייב". כפי שהבהירה ע"צ אין למבוטח אסמכתא להגשת מסמך בתיבת השירות. סבורים אנו כי ראוי היה לצמצם האפשרות לתקלות בנסיבות הגשת מסמכים בתיבת שירות, כדוגמת החיוב בהקשת ת.ז./סוג מסמך/מחלקה/סוג תביעה וכדומה, באופן שיוותר עותק - אישור למבוטח. דא עקא, אלא שגם אז, ככל שלא הגיע מסמך לפקיד המל"ל - ברי כי לא יכול הוא לשוקלו, ומנגד, אין לשכוח כי יכול מבוטח (ואין עסקינן דווקא בחוסר אמון) לטעון כי מסר מסמך בתיבת שירות - בלא שכזה אכן הונח בה! בהתאם - לא בכדי טען הנתבע לשיהוי, שהרי אין מתקבל על הדעת כי יגיש מבוטח מסמך לנתבע, לצורך הכרה בתביעתו, ודאי בגמלה מחליפת שכר - ולא יעקוב אחר קבלתה/אישורה! ודאי וודאי עפ"נ פרק זמן כה ארוך, כבמקרה דנא. ועוד נזכיר - הנתבע אינו מנהל תיעוד של שיחות טלפוניות או דוא"ל ששלח אליו מבוטח - אלא שכאן, התובעת לא הוכיחה טענה בדבר טלפונים ודוא"לים ששלחה ע"מ לבדוק מה עלה בגורל תביעתה! ובהקשר זה (נזכיר את שהזכיר הנתבע) - המל"ל דווקא הגיש הודעת דוא"ל של התובעת מ- 16.4.08 בה מבקשת היא לברר זכויותיה ב- 2 התביעות, בטענה כי הן פתוחות - אך מעניין כי אינה מזכירה (בהודעה זו) מסמכים שהגישה, כביכול, בתיבת השירות! עוד יש לציין כי אם התייחסה לתביעה לדמי לידה מ- 12.9.04, התייחסה לתביעה לשמירת הריון מ- 13.10.04. דא עקא, עולה הן מתביעתה (סעיף 1) והן מנספח (ג') לתביעתה כי עסקינן בתביעות שהוגשו יחדיו. לא נהיר איפוא המועד שהודגש לעיל. ואם כוונת הדברים לכך כי הניחה בתיבת השירות האישורים שנתבקשו ב- 13.10.04 - הרי לטענתה, כך הניחה ב- 12.10.04 (ס' 5 לתביעה; אמנם פער זניח, אך בנסיבות אינו ראוי להתעלמות) . הנה כי כן - אין בפנינו, ולו ראייה כלשהי, להנחת מסמך כלשהו בתיבת השירות והעובדה כי אישור המעסיק הודפס ב- 12.10.04 - אינה מוכיחה כי אישור זה נמסר באותו יום או למחרת. ודאי כך, כשהתובעת טוענת בתביעה כי יחד עם אישור המעסיק הניחה בתיבה "מסמכים רפואיים נוספים כפי שדרשה הנתבעת" - נשיב לכך כי מסמך המעסיק (ה' לתביעה) אינו מסמך שלם (מחד) ואין לדעת אלו "מסמכים רפואיים" שנדרשו, הונחו בתיבה (מאידך). ומנגד, בדיון בפני כבוד הנשיאה - טענה כי שמה בתיבה את מפרט השכר (ולא טענה למסמכים אחרים). עוד יש לומר כי אין בפנינו ולו מסמך אחד מאלה שנתבקשו ע"י המל"ל במכתבו (ג' לתביעה). ה. התובעת הפסיקה לעבוד אצל מעסיקה ב- 30.7.03. באישור רופא מומחה בגניקולוגיה צויין כי עליה להיות בשמירת הריון מ- 11.8.03. מעניין לציין כי התובעת חתמה על תביעתה לשמירת הריון ב- 10.1.04 (פרק ה'; הצהרת התובעת), תביעה אותה הגישה כאמור ב- 12.9.04, כשציינה בתביעה לדמי לידה כי שבה לעבוד ב- 21.12.03 - עובדה שיש לה משמעות גם לטענת השיהוי! עוד מעניין לציין את השוני המשמעותי בין האישור (הרפואי) שהציגה התובעת במצורף לתביעתה, שברור ממנו כי ניתן בדיעבד (הגם שלא צויין בו תאריך נתינתו) מול זה שצורף להגנה. לא נהיר לנו הכיצד עותק אישור רפואי לגמלה לשמירת הריון, נחתם לכאורה ע"י הרופא ב- 11.10.03 (או ב- 14.10.03, כפי שנרשם בתאריך) - טיבם/טבעם של השינויים בין 2 הטפסים (בסעיפים 3ב, 3ז, 5 ובהוספת התאריך בו, כביכול, חתם הרופא) - לא הובהר בפנינו. בפועל, הצדדים לא ממש התייחסו לענין זה. משהופנתה התובעת ע"י ביה"ד לשוני במסמכים - טענה כי התאריך ומסמך המקור מצוי בידי ב"כ הנתבע (כפי שצורף להגנה) ומאידך, כי המעסיק חתם על התביעה לשמירת הריון ב- 10.11.04, הגם שעל מסמכים שהוגשו רק ב- 4.12.08 - כשהתובעת אינה טוענת כי הוגשו בתיבת השירות! וכשברי, כי לא יכולה הייתה להגישם בטרם נחתמו! (שהרי נחתמו על ידה וע"י המעסיק ב- 10.11.04 - לא יתכן שהגישה אותם ב- 12.10 או ב- 13.10!) אגב כך, מעניין להפנות גם לשוני בין המסמכים שהגישה ב- 12.08 (נ/4) לאלה שצורפו להגנה (שינויים שסומנו על ידינו במדגש) - כשברור כי עסקינן בתביעות חדשות שהוגשו ב- 12.08 ולא בהוספת נתונים, ע"ג אותו טופס (שהוגש בעבר)! ובמאמר מוסגר - לא בכדי העירה ע"צ בחקירתה הנגדית, כי גם בתביעה שהוגשה ב- 3.12.2008 (נ/4) ציינה התובעת את כתובתה הישנה. מסקנתנו מהאמור היא כי אם הניחה בתיבת השירות את אישור המעסיק, באוקטובר 2004 כטענתה - לשם מה פנתה ב- 11.04, מילאה שוב טופס תביעה, החתימה שוב את המעסיק (ב- 11.04) תיקנה בתביעה לשמירת הריון את מועד הפסקת העבודה (שהיה ריק בטופס מ- 9.04), כך שבמקום מה שנרשם בתחילה 31.7.03 - נרשם 11.8.03 (כשהמעביד מציין כי עבדה עד 30.7.03 כולל). אגב כך, מעניין לציין כי חרף עדותה לפיה שוחחה טלפונית עם ע"צ - אין היא טוענת כי זו אישרה בפניה כי אימתה איתה כי המסמכים שלטענתה הניחה בתיבת השירות - אכן באו בפני ע"צ! כך, עדותה לפיה "דגמה", כלשונה, אחת לכמה זמן את הנתבע ונענתה כי המסמכים בארכיון - מלמדת, לכשעצמה, כי לא היה זה מיד עם הגשת התביעה, שהרי, כדרכו של עולם, מועבר תיק לארכיון, כשכבר אינו בטיפול (זה מכבר!) (והתובעת כך אישרה במענה לשאלות ביה"ד - הגם שאין לדבר תיעוד או אסמכתא). כאן גם המקום להזכיר כי חרף הקשיים שתוארו עם ולאחר הלידה (וראה גם בעמ' 4 שורות 11-14) - מששבה לעבודה במשרה מלאה - ודאי אין במצב הדברים (בלא למעט מהמצב האנושי עצמו) כדי הסבר - ראוי - לשיהוי, ודאי לא להתיישנות. אין חולק למועד הגשת התביעות 12.9.04 - אך אין גם חולק כי התביעות שהוגשו אז לא היו שלמות וחסרו מסמכים, כפי שפורט במכתבי הנתבע. על התובעת להוכיח כי אלה סופקו ומתי. ואגב כך, ככל שטוענת התובעת כי הניחה "מסמכים רפואיים" בתיבת השירות (בעדותה בעמ' 4 שורה 7) - לא טענה כי עסקינן באישור הרפואי שצורף להגנה! ושוב - יש להזכיר כי באישור הרפואי רשום תאריך האישור של הרופא הוא 14.10.03, שתוקן ל- 11.10.03, כשרשום בו תאריך לידה משוער 14.10.03 - כשאין חולק כי התובעת ילדה חודש קודם! - משמע, עסקינן באישור לשמירת הריון שניתן בדיעבד, לאחר הלידה! ולאחר שהתובעת הפסיקה עבודתה (ב- 31.7.03), עוד טרם התחלת שמירת ההריון (11.8.03). - ולכך, בפועל, אין בפנינו מענה. נוסיף ונבהיר כי אין בפנינו ממש - מדוע (לעצם הענין ובמהות), עסקינן בשמירת הריון ומ- 11.8.03 (כשאישור לשמירה לא ניתן במועד זה) וכשההנמקה היא אשפוז, שהחל בפועל רק ב- 31.8.03! עוד ראוי להזכיר כי הגם שהתובעת הציגה אישור מעסיק לתקופת העבודה וההשתכרות (כטופס שציינה כי צורף לתביעה מ- 9.04) - עסקינן בטופס שהודפס ב- 6.1.04, המציין כי סיימה העבודה ב- 15.12.03 (א' לתביעה) - אך נדרשה ל- 8 חודשים עד שהגישה אותו עם תביעתה - משמע, לא ניתן להסתמך על הנחתה-טענתה כי מיד, באותו יום (עמ' 9 שורות 17-25) שקיבלה הטופס מהמעסיק, הניחה אותו בתיבת השירות! כזכור, אף לא ממש נהיר, מהם המסמכים הרפואיים שנטען כי הניחה בתיבת השירות. לא בכדי הפנה הנתבע את התובעת לנ/3 - האסמכתא היחידה שהגישה לפנייתה למל"ל (הודעת דוא"ל מ- 1.6.08) ובה אין אזכור לכך כי הגישה כל המסמכים ב- 2004. וחרף טענתה לפיה לא ציינה זאת כי "זה לא היה רלוונטי פה" - לטעמנו, סברתה זו שגויה היא, שכן, ניתן היה לצפות ולהניח כי תתייחס לכך שהניחה המסמכים בתיבת השירות. ודאי כך, כשטענה כי התביעה לשמירת הריון הוגשה ב- 13.10.04! ו. ובאשר לתביעות מ- 2008 - למעלה מן הצורך ואף שלא הן מושא ההליך - משעסקינן בגמלאות מחליפות שכר - לא היה מקום להעתר להן 5 שנים לאחר המועד בגינן הוגשו. ז. לאור כל אלה - משלא הוכח להנחת הדעת כי התובעת הגישה כל המסמכים הנדרשים לתביעות הנדונות ומשקשה היה להתרשם בפעילות מהירה-זריזה של התובעת ומשאף לא הוגש ההליך לביה"ד במועדים שבדין (ככל שמתייחסת היא לתביעה לדמי לידה (כאשר לעדותה, רק כנגד מכתב המל"ל המתייחס לתביעה זו בלבד, ולא בגין מכתב בהקשר לגמלה לשמירת הריון פנתה לביה"ד) אין לנו אלא לדחות התביעה לדמי לידה ולשמירת הריון. אין צו להוצאות. ניתן היום, ט' כסלו תשע"א, 16 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים. נ.צ.: גב' ג. כהן (ע) שרה מאירי, שופטת-אב"ד נ.צ.: גב' ת. ברץ (מ) הריוןלידהגמלה לשמירת הריוןדמי לידהשמירת הריון