הפרדות רשתית העין - תביעה לדמי פגיעה

בפנינו תביעה לדמי פגיעה. א. הצדדים הסכימו על העובדות שיועברו למומחה רפואי. העובדות: 1. התובע יליד שנת 1947, בעל מוסך באזור התעשיה ברחובות החל משנת 1983, ואחראי על ניהול המוסך. 2. ביום 2.1.06 עבד התובע יחד עם עובדי המוסך בספירת המלאי השנתית. 3. במהלך ספירת המלאי, בשעת צהרים, התכופף לפתע התובע ומשך ארגז כבד (המוערך ע"י התובע בלמעלה מ-30 ק"ג). הארגז היה ממוקם מתחת למדפים, הכיל משאבות להזרקת סולר והפריע לביצוע הספירה. יובהר כי עבודתו הרגילה של התובע כמנהל, אינה כרוכה בביצוע פעולות פיזיות. 4. תוך כדי משיכת הארגז חש התובע שכביכול נכנס לו דבר מה לעינו השמאלית. 5. בשעות אחה"צ פנה התובע לד"ר חיימוביץ, רופא עיניים מקופ"ח הכללית, ומשם הופנה לחדר-המיון בביה"ח קפלן, ואובחן כסובל מקרע ברשתית. 6. לאחר האירוע דלעיל, סבל התובע משני מקרים נוספים, בעקבותיהם אובחן קרע ברשתית עין שמאל, האחד בחודש יוני 2006 והשני לאחר התעטשות בחודש ספטמבר 2006. ב. ביום 17.6.08 מונה ד"ר גבריאל כרמון כמומחה-יועץ רפואי בתחום העיניים. ג. ואלה השאלות שהופנו למומחה והתשובות שנתקבלו ממנו: מהי מחלת התובע ? "התובע סבל מהופעת הפרעות בראייתו בעינו השמאלית אשר נבעו מהופעת עכירויות צפות בזגוגית. בעקבות תלונות אלה נמצאו בבדיקת רופא העיניים שני קרעים פרסתיים בהיקף הרשתית. באופן תקני קרני האור חודרות דרך הקרנית ועדשת העין - אשר אמורות להיות שקופות - ועוברות בדרכן אל הרשתית (השכבה המכילה את התאים הפוטורצפטורים - התאים הקולטים את האור) - דרך נוזל שקוף המכונה זגוגית VITREOUS)). במידה ומבנה הזגוגית אינו אחיד והומוגני אלא נוצרים בו אזורים צפופים יותר, אנו נבחין באזורים אלה ונראה אותם בצורת נקודה, עגול, זבוב, קו וכו'. עם השנים המבנה האחיד ההומוגני של הזגוגית משתנה והזגוגית בכללותה מתכווצת במקצת ולכן עם השנים אחוז משמעותי של האוכלוסייה סובל מתופעה זו. אחוז זה מעל גיל 60 נמצא בין 60 ל-70 אחוז מכלל העיניים הבריאות. נוזל הזגוגית נמצא מונח על פני הרשתית ובמידה ונוצר רווח ביניהם אנו מדברים על הפרדות זגוגית אחורית (POSTERIOR VITREOUS DETACHMENT) - להבדיל ממושג הפרדות רשתית (RETINAL DETACHMENT) שפירושו מצב חירום רפואי מכיוון שהפרדות רשתית גורמת לירידה בחדות הראייה ולכן יש להחזיר את המצב האנטומי לקדמותו מפני שככל שהזמן שהרשתית הייתה מופרדת ארוך יותר הסיכוי לקבל חזרה חדות ראייה טובה קטן יותר. כאמור הפרדות הזגוגית הוא סיפור שונה ואפשר לחיות ולראות מצוין - עם הפרעות ואי נעימות הכרוכים בראיית זבובים וחוטים נעים מול העין - אפילו עשרות שנים. כאן המקום לציין שישנם מצבים שקיימים קשרים פתולוגיים בין הזגוגית והרשתית ובמידה והפרדות הזגוגית חלקית ולא שלמה, התקדמות בהפרדות הזגוגית גורמת למשיכת רשתית ולעתים להופעת קרעים עם כל האמור לגבי קרע ואפשרות להיווצרות הפרדות רשתית. לעתים בזמן היוצרות קרע ברשתית יתכן קרע של כלי דם קטן ברשתית עם הופעת דימום לתוך חלל הזגוגית. דימום כזה גורם לפגיעה מיידית בחדות הראייה עקב המיסוך המסתיר את מעבר קרני האור לרשתית. קרעים פרסתיים (RHEGMATOGENOUS RETINAL TEARS) נוצרים לעתים באופן עצמוני ולרוב בעיניים עם רשתית דקה עם שינויים ניווניים בהיקף הרשתית. שינויים אלה שכיחים במיוחד בעיניים עם קוצר ראיה (MYOPIA). במקרה שלנו לפי הכתוב בזמן קבלתו לטיפול במחלקת העיניים בבית החולים קפלן לא נמצאו אזורי ניוון ברשתית שתי העיניים. כן לא נמצא קוצר ראיה בשתי העיניים. המצאות חור פרסתי מחייבת טיפול מונע על ידי יצירת טבעת של צריבות בעזרת קרני לייזר (ARGON LASER BARRAGE) ליצור צלקות בין הרשתית והשכבה שמתחתיה על מנת למנוע היווצרות הפרדות רשתית. האם יש קשר סיבתי (גרימה או החמרה) בין מחלתו לבין עבודתו או הארוע, כמתואר בעובדות ? "לא ראיתי בחומר שהוגש לי שום נתונים על בדיקות עיניים קודמות והאם היו לו תלונות קודמות. התובע הרים גוף כבד - שלא היה מורגל לזה בדרך כלל לפי החלטת בית המשפט - ומיד חש משהו. בדיקת העיניים גילתה קיום שני קרעים פרסתיים בעינו השמאלית ללא ציון כל פתולוגיה נוספת. לא מתואר קיום הצטלקות בצורת פיגמנטציה ליד הקרעים מכאן שמדובר בממצא טרי. לא ניתן לומר אם הקרעים נוצרו באותו יום או זמן לא רב קודם. מקובל היום בין רופאי העיניים שהופעת קרעים ו/או הפרדות רשתית בעין ללא פתולוגיה קודמת ובמיוחד קיום אזורי ניוון בהיקף הרשתית לאחר מאמץ גופני ללא חבלה לעין עצמה היא בעלת סבירות נמוכה אם בכלל." האם השפעת עבודתו על מחלתו פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים (אם קיימים כאלה) אצל התובע ? "לסיכום כל האמור בתשובות לשתי השאלות הראשונות השפעת העבודה במקרה שלנו לאור החומר שראיתי היא פחותה בהרבה לדעתי מגורמים אחרים כפי שהסברתי." ד. התובע ביקש להפנות שאלות הבהרה למומחה וביה"ד נעתר לבקשה. ה. ואלה שאלות ההבהרה שהופנו למומחה והתשובות שנתקבלו ממנו: האם נכון כי בבדיקתו מיום 2.1.06 במרפאת העיניים בבית החולים קפלן אובחן התובע כסובל: מקרע ברשתית עין שמאל? מהיפרדות רשתית? מהי הבעייה הרפואית ממנה סובל התובע בעינו השמאלית? "בבדיקתו של התובע בבית חולים קפלן בתאריך 2/01/06 אובחנו בעינו השמאלית שני קרעים פרסתיים ברשתית. לא נצפתה הפרדות רשתית והנבדק אף הוזהר מאפשרות הופעת הפרדות בעתיד והודרך מה הסימנים הקליניים למקרה שתופיע הפרדות כדי שיפנה מיד לטיפול דחוף כמקובל. כאמור הבעיה הרפואית ממנה סובל התובע בעינו השמאלית היא הופעת קרעים דמויי פרסה ברשתית ההיקפית RHEGMATOGENOUS RETINAL TEAR קרעים אלה חייבים טיפול על ידי השמת שתי שורות של כוויות ARGON LASER על מנת ליצור צלקת בין הרשתית לבין השכבה שמתחתיה כדי לחסום את האפשרות של נוזל הזגוגית הממלא את חלל גלגל העין להיכנס דרך החור אל הרווח שמתחת לרשתית ולהרים אותה וליצור מצב הקרוי הפרדות רשתית - אשר כפי שהסברתי בחוות דעתי הנו מצב חרום המחייב התערבות מידית למנוע הידרדרות בחדות הראייה. בחוות דעתך אתה מציין כי מדובר היה בממצא טרי וכי לא מצאת שהתובע סבל מהפרעות קודמות בעינו השמאלית. מה המשמעות שהינך מייחס לסמיכות הזמנים הברורה בין תלונותיו, פנייתו המיידית של התובע לקבלת טיפול רפואי והאבחנה הברורה של קרעים ברשתית, לבין המאמץ הפיזי הבלתי רגיל שביצע, זמן קצר קודם לכן? "אכן יש סמיכות זמנים בין המאמץ המתואר לבין הבדיקה על ידי רופא העיניים. יש לזכור כי תופעה של הופעת קרעים ברשתית אינה כל כך נדירה והיא מופיעה באופן עצמוני באוכלוסיה. בהחלט יתכן כי מדובר בצירוף מקרים." האם נוכח סמיכות הזמנים נכון לומר כי המאמץ הפיזי החריג תרם ולו באופן חלקי לפגיעה ברשתית? "הופעת קרעים ברשתית היא לרוב בעקבות קשרים פתולוגיים בין הרשתית לבין סיבי הזגוגית. באחוז גבוה באוכלוסיה יש הופעה עצמונית של הפרדות פני הזגוגית מהרשתית ללא כל סיבה. הפרדות זו מתרחשת באום חלקי לעתים קרובות. יתכן - אין לי כל סימוכים בטוחים אך בהחלט יתכן - כי במקרה שהייתה כבר הפרדות חלקית של הזגוגית והתובע עשה מאמץ גופני קיצוני ולא שגרתי לגבי התרחשה עלית לחץ דם בפלג גופו העליון וזה זירז את התהליך שהיה מתרחש אולי בשלב מסוים בעתיד." האם נוכח סמיכות הזמנים נכון לומר כי המאמץ הפיזי החריג החמיר ולו באופן חלקי מצב קודם? "יתכן כפי שהסברתי אך אין ודאות כי בשים לב לכל הסייגים שציינתי קודם המאמץ יכול היה להחמיר באופן חלקי מצב קודם." האם נוכח סמיכות הזמנים ניתן לומר כי אלמלא המאמץ הפיזי לא הייתה הפגיעה ברשתית מתרחשת במועד בו התרחשה, אלא במועד מאוחר יותר, במיוחד נוכח העובדה כי לא סבל קודם לכן מבעייה ברשתית? "אני חייב לתקן את השאלה ולדייק - הבעיה הייתה קיימת חלקית גם קודם - לא ברור בדיוק מתי החל התהליך הפתולוגי. הסיום של התהליך עם היווצרות שני הקרעים המלאים הייתה צפויה להתרחש במועד מסוים קרוב או רחוק - לא ניתן לחזות. ישנם אנשים שחיים שנים רבות מאד עם מצב של הפרדות זגוגית חלקית בעין אחת או בשתיהן ללא כל החמרה." בחוות דעתך אתה מציין כי לפי הנתונים שעמדו בפניך לא סבל התובע מבעייה קודמת ברשתית. "ציינתי בחוות דעתי כי לא עמד לרשותי כל חומר רפואי המתאר את מצב עיניו לפני אותו מעמד שהנו נושא התביעה. על כן הקביעה - אדם בריא לחלוטין - הכוונה אם הבינותי נכון אדם שבאופן מוכח אין לו כל פתולוגיה ברשתית ההיקפית שלו." מהו להערכתך הסיכוי שאדם בריא לחלוטין ילקה בקרעים/היפרדות הרשתית באופן פתאומי (כבמקרה דנן) ללא מאמץ פיזי/הרמת משא כבד? "אנו יודעים כי יתכן ללא כל מאמץ פיזי בכל אדם ללא כל פתולוגיה עינית קודם שיווצר קרע ברשתית או לעתים קרע מלווה ישר בהפרדות רשתית. סיכוי זה עולה משמעותית במידה ויש קוצר ראיה אך יש אנשים לא מעטים שעוברים ניתוח לתיקון הפרדות רשתית ללא כל פתולוגיה וללא כל סיבה נראית לעין כולל ודאי מאמץ פיזי קודם. עובדה היא כי עם השנים כשישים אחוז מהאוכלוסייה סובלים מהפרדות זגוגית במידה זו או אחרת." האם נכון כי הרמת משא כבד כבמקרה של התובע מגדילה סיכויים אלו? "אין כל קשר ודאי ומוכח בין מאמץ פיזי והופעת קרע ברשתית ככלל." לו היו קיימים אצל התובע ממצאים קודמים בעינו השמאלית (כגון: הרכבת משקפיים), האם ניתן לומר כי האירוע בעבודה גרם לפגיעה ברשתית? "אם התובע היה סובל מקוצר ראיה ובמיוחד אם הייתה עדות לקיום פתולוגיה קודמת היה קל יותר לנסות ולקשור בין הופעת קרע לבין מאמץ פייזי חריג במיוחד. הכל אם אם אם." מה גרם לפגיעתו של התובע ביום 2.1.06 ברשתית? כיצד אתה מוכיח זאת? "אני חוזר ומדגיש כי לא ניתן בביטחון לקשור בין המצאות קרעים למאמץ גופני אלא בסייגים מאוד קשים." בחוות דעתך אתה מציין כי מקובל בין רופאי העיניים שהופעת קרעים/היפרדות רשתית בעין ללא פתולוגיה קודמת היא בעלת סבירות נמוכה? על סמך מה נקבעה תזה זו? נא הפנה למקור הרפואי עליו התבססת בקביעתך זו. "בתאריך 24.4.2002 הופנה למוסד לבטוח לאומי בחתימת ארבעה מומחים בארץ העוסקים בעיקר במחלות רשתית בעלי תואר פרופסור נייר עמדה רשמי מטעם איגוד רופאי העיניים בישראל - המסכם מחקרים רבים בספרות הרפואית - ניר הקובע חד משמעית כי לא ניתן לקשור אוטומתית בין הופעת קרע ברשתית לבין מאמץ פיזי כשלעצמו למעט במקרים בהם הייתה חבלה ישירה של גלגל העין." האם נכון כי קיימת אסכולה רפואית הגורסת כי מאמץ בלתי רגיל עשוי לגרום אף הוא לקרעים/היפרדות ברשתית ואף קיימים מחקרים רפואיים התומכים בכך? "יש אסכולות רפואיות התומכות בכל מיני דעות. אנו בארץ הולכים לפי המקובל בארצות הברית כלומר מתבססים רק על ממצאים שניתן להוכיח מעשית EVIDENCE BASED MEDICINE רצוי במחקרים גדולים המשווים בין מצב מסוים לקבוצת בקורת. לא ניתן להתבסס לפי המקובל ברפואה המודרנית על רושם אישי ועל מקרים ספוראדיים אלא על מחקרים רחבים ומוכחים מדעית." האם נכון כי מנסיונך הקליני נתקלת במקרים של קרעים/היפרדות רשתית ללא חבלה ישירה לגלגל העין לאחר מאמץ חריג? "יש לי נסיון קליני מאד עשיר וארוך שנים. עם היד על הלב אני יכול לזכור מקרה בודד של קרע לאחר הרמת מזוודות לקומה חמישית בבנין בו הייתה הפסקת חשמל. החולה סבל מקוצר ראיה גבוה עם שינויים קודמים בזגוגית. הוא נבדק על ידי רבע שעה! לאחר ההתרחשות והוא נבדק על ידי זמן לא רב קודם ולכן במקרה זה לא היה לי שום ספק שהמאמץ המאד חריג זירז תהליך שכבר החל. אך כאמור זה מקרה חריג שאינו סותר את הכלל." האם נכון כי בתיקים קודמים בהם דנת (במסגרת בית הדין) קבעת כי מאמץ פיזי חריג עשוי לגרום לקרע/היפרדות ברשתית? "צריך לשקול כל מקרה לגופו של עינין וכעיקרון ללא פגיעה ישירה בעין מאמץ גופני בלבד אינו יכול להסביר הופעת קרע אלא בסייגים שהסברתי." מה גרם לך לשנות את עמדתך ולפיה מאמץ חריג לא יגרום לפגיעה כאמור, זאת על אף חוות דעת קודמות מטעמך לפיהן מצאת כי מאמץ חריג עשוי לגרום לקרעים אלו? "דעתי לא השתנתה עקרונית ואני הסברתי בתשובותיי הקודמות מה דעתי. כפי שעניתי בסעיף ג. לשאלה זו לא ניתן לקבוע כי אף פעם מאמץ גופני אינו יכול לגרום להופעת קרע. צריך לשקול כל מקרה וללא דעה קדומה להחליט לפי הנתונים הקיימים. אם הדברים היו כל כך פשוטים לא היה צורך מן הסתם לשאול את דעתם של מומחים רפואיים." טענות הצדדים: לטענת התובע, בתשובותיו לשאלות ההבהרה חוזר אומנם היועץ הרפואי על קביעותיו כי המאמץ הגופני החריג לא גרם להיווצרות הקרעים, יחד עם זאת, קובע המומחה כי המאמץ הגופני יכול היה להחמיר את מצבו הרפואי הקודם של התובע, כלומר לדעתו של המומחה המאמץ הגופני החיש או החמיר את המצב הקודם. לטענת התובע נוכח סמיכות הזמנים בין המאמץ הגופני לקרעים בעינו יש להכיר במחלתו של התובע כפגיעה בעבודה. ועוד לטענת התובע בשני מקרים, כפי שהובאו בפסקי דין, הכיר ד"ר כרמון בקשר סיבתי בין קרע ברשתית לאחר הרמת משא כבד וזאת בניגוד לאמור בחוות דעתו שהוא זוכר מקרה בודד כזה. לטענת הנתבע, המומחה קובע בחוות דעתו באופן חד משמעי כי אין קשר סיבתי בין עבודתו של התובע למחלתו וכי סמיכות הזמנים יכולה להיות צירוף- מקרים. הכרעה: לאחר שעיינו בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, עיינו במסמכים ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. ברי מחוות דעתו של המומחה, כי קביעתו הינה כי האירוע אינו מהווה את הגורם העיקרי למחלתו של התובע. האם יש בכך כדי לדחות את תביעתו של התובע ? סבורות אנו שלא. המסגרת המשפטית: 1. הפסיקה הכירה בשוני בין קשר סיבתי רפואי לקשר סיבתי משפטי. יפים הם לעניינו דברי כב' נשיא בית הדין הארצי לעבודה דאז השופט בר ניב ז"ל (בדב"ע לא/ 0-17 המוסד לביטוח לאומי נ. ישראל הרשקוביץ פד"ע ב 177 - להלן "פרשת הרשקוביץ"): "מורכב הוא הנושא, הן בשל כך שחלוקות הדעות בין הרופאים בשאלת היחס בין מאמץ והתרגשות, ובין היווצרות אוטם שריר הלב, ומורכב הוא בשל השוני שבין גישת המשפטן ובין גישת הרופא לשאלת הסיבתיות. סיבתיות רפואית וסיבתיות משפטית לא מן ההכרח שתהיה להן נקודת מפגש. "ההבדל בין המושג המשפטי ובין המושג הרפואי של 'סיבתיות', נובע מהשוני הבולט שבבעיות אשר בפניהן עומדים שני המקצועות, ומהשוני שבדרישות אשר מוצגות בפניהם בהקשר לסיבתיות. בשל הכשרתו, חושב הרופא במושגים של סיבה יחידה וודאית למצב מסויים. המשפטן, מאידך, משתדל להגיע למסקנה, שיש בה מידה סבירה של וודאות רפואית, ממאורע מסויים או משורת מאורעות, ומכיר הוא ביותר מסיבה אחת לתוצאה פגיעתית מסויימת. בדיני נזיקין נאמר שאין למזיק זכות לדגם מושלם (של אדם) שבו הוא יפגע. בדומה בתחום הפיצויים לעובדים (שנפגעו בעבודה) מקבל המעביד את עובדו כפי שהינו" (Murray v. Industrial commissions) (שם בפרשת הרשקוביץ בעמ' 179). 2. העולה מהאמור לעיל, כי קשר סיבתי משפטי ורפואי לא חד הם. הקשר הסיבתי הרפואי הוא הקשר בין מצב רפואי לסיבה פיזיולוגית יחידה וברורה. קשר סיבתי משפטי הינו רחב יותר, קרי מאורע יכול להיגרם ממספר סיבות ואירועים. 3. כפי שנקבע בפסיקה, המשפטן והרופא מדברים בשפות שונות (עב"ל 481/99 המוסד נ. מרלוביץ פד"ע ל"ח 461) לפיכך גם כאשר המומחה הרפואי קובע כי אין קשר סיבתי בין האירוע למצב הרפואי של מבוטח, אין בכך כדי לכבול את בית הדין לקביעה זו, אלא על בית הדין לבחון את הקשר המשפטי בין האירוע למחלה באספקלריה רחבה יותר. בפסק דין שניתן לפני כשנתיים, הכיר בית הדין הארצי במחלת מקצוע למרות שהמומחה סבר כי השפעת העבודה על מחלתו של התובע הינה משנית: "סבורים אנו כי די באחוז המיוחס להשפעה של החומרים המסוכנים על המחלה בה לקה המערער, כדי להרים את הנטל המוטל על המערער ולבסס את הקשר הסיבתי הנדרש בין החשיפה לחומרים לבין המחלה זאת על אף קביעתו של המומחה לפיה התרומה של החשיפה לחומרים על המחלה היא "משנית בלבד" לעומת תרומת העישון. על כן, מחלתו של המערער מסווגת כ"מחלת מקצוע" ודין הערעור להתקבל, וסוגיית התרומה של הגורמים השונים על המחלה תידון בוועדה הרפואית, המוסמכת לקבוע את אחוזי הנכות של המערער כתוצאה ממחלת המקצוע" (עבל (ארצי) 521/05 משה קורין נ. המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 7.10.07 - פורסם במאגרים האלקטרוניים). 4. קביעת הקשר הסיבתי או שלילתו נתונה לסמכותו של בית הדין וחוות דעת המומחה היא חלק מהראיות בתיק ועל בית הדין להסתייע בחוות הדעת (דב"ע נד/0-279 יצחק גז נ. המוסד פד"ע כ"ח(1) 134, 137) אך ודאי שאין בית הדין משמש חותמת גומי של חוות דעת המומחה שמונה על ידו אלא עליו להפעיל את שיקול דעתו: "בנסיבות הראויות, מוסמך כמובן בית הדין להחליט על קיומו או אי קיומו של קשר סיבתי, גם כאשר החלטה זו אינה עולה בקנה אחד עם חוות הדעת של המומחה הרפואי. החלטתו של בית הדין מביאה בחשבון את המכלול של ההיבט העובדתי, ההיבט הרפואי וההיבט המשפטי הנפרש לפניו. לפיכך, תיתכן אפשרות של קיום פגם כלשהוא או חוסר תיאום בהיבט העובדתי או בהיבט הרפואי, אך התמונה הכוללת תיתן תשובה המאפשרת הכרעה בשאלות המתעוררות" (עב"ל 110/98 זאב בנדל נ. המוסד, ניתן ביום 22.8.99 - פורסם במאגרים האלקטרוניים) מן הכלל אל הפרט: 1. השאלה הראשונה שעל בית הדין להשיב עליו, האם ניתן לאתר גורם מסוים בעבודה בזמן ובמקום על מנת לנסות לקשור את הקשר המשפטי? הקרע ברשתית עינו של התובע נגרם בעת הרמת המשא הכבד או בסמוך לו. ועל כן במקרה דנן תנאי זה מתקיים וברור מהעובדות שהוסכמו על ידי הצדדים כי עסקינן באירוע שאירע תוך כדי עבודתו של התובע. 2. כמו כן, לא קיימת מחלוקת כי האירוע מושא תביעה זו היה אירוע חריג בעבודתו וכי עבודתו הרגילה של התובע אינה כרוכה בביצוע פעולות פיזיות. 3. בנוסף, הצדדים לא חלוקים כי האירוע התרחש בפרק זמן קצר ביותר לאחר הרמת המשא. יש בכך כדי להדק את הקשר המשפטי בין האירוע החריג לקרע ברשתית עינו של התובע. וכך גם קובע המומחה, כי הקרעים הפרסתיים הינם ממצא טרי: "לא ניתן לומר אם הקרעים נוצרו באותו יום או זמן לא רב קודם" כלומר המומחה קובע כי הקרעים נוצרו ביום האירוע או בסמוך לו, קרי קיימת סמיכות זמנים ברורה בין הופעת הקרעים לבין יום האירוע. אומנם בתשובותיו לשאלות ההבהרה קובע המומחה, כי אין קשר ודאי ומוכח בין מאמץ פיזי והופעת קרע ברשתית בכלל וכי הקרע הינו עצמוני, ללא כל סיבה, וחוזר על קביעתו כי דעתו לא השתנתה באשר לקשר הסיבתי. יחד עם זאת, המומחה קובע באופן תיאורטי, כי אם התובע עשה מאמץ גופני קיצוני ולא שגרתי אשר הביא לעליית לחץ הדם בפלג גופו העליון של התובע, הרי שבמקרה זה פעולתו של התובע יכלה לגרום למחלתו. כעולה מהעובדות (סעיף 3), התובע אומנם ביצע הרמת משא כבד (30 ק"ג) שאינו מורגל אליו. המומחה קובע כי יכול ופעולה זו זירזה את התהליך ויתכן כי מאמץ זה החמיר מצב קודם של התובע. כלומר לדעתו של המומחה, יתכן והמאמץ הפיזי החריג החמיר את מצבו של התובע או זירז אותו. 4. יפים הם לענייננו דבריו של כב' נשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופט בר ניב ז"ל בפרשת הרשקוביץ והדוגמה המובאת מפסק דין Donald Tatman v. Frovincial Homes, ממחישה היטב את ההבדל בין קשר סיבתי משפטי לקשר סיבתי אחר:  "ניקח אדם בן חמישים שכל חייו הלך על פי תהום. הוא הלך סמוך לשוליים אך שמר על צעדיו, בא אדם הדוחף אותו דחיפה קלה, אך דחיפה שיש בה כדי להוציאו משיווי המשקל ולהפילו לתהום. ייתכן שהדחיפה לא היתה מספיק חזקה כדי לגרום לכך שאדם אחר יאבד את שיווי משקלו. סיבתיות רפואית היתה מודדת את כוח הדחיפה וקובעת שהסיבה העיקרית לנפילה היתה בכך שאותו אדם היה קרוב מדי לפי התהום. לסיבתיות משפטית מספיק להראות שלולא הדחיפה יכול היה אותו אדם להמשיך ללכת לפחות צעד אחד נוסף..." (פרשת הרשקוביץ, בעמ' 180). 5. בנוסף, קובע המומחה כי אם היה התובע סובל מקוצר ראיה, היה קל יותר לנסות ולקשור בין הופעת הקרע לבין המאמץ הפיזי החריג. מעיון בתיק הרפואי עולה כי המומחה הרפואי, ד"ר חיימוביץ יעקב מקופת חולים כללית כותב ביום 2.1.06 שהתובע סובל מקוצר ראיה ומרכיב משקפיים, לפיכך על פי קביעתו זו של המומחה לא רק שיתכן שהאירוע החריג החמיר או זירז את מחלתו אלא היותו של התובע סובל מקוצר ראיה מחזקת את הקשר הסיבתי בין האירוע למחלת התובע. 6. זאת ועוד, עלינו להשיב על השאלה ההיה התובע לוקה בעיניו, לולא האירוע החריג - סוגיה זו יש לבחון על פי מבחן ה"לו-לא" או מבחן האלימינציה: "על פי מבחן האלימינציה ... הוכרע שאלת קיומה של תאונת עבודה על-פי התשובה לשאלה הבאה: כלום היתה התאונה קורית לתובע אלמלא העבודה ותנאיה?" (תב"ע לז/455-0 (ת"א) יגאל אליאסי נ. המוסד לביטוח לאומי פד"ע 29, 31). מבחן זה ניתן ליישום גם במקרה דנן, על בית הדין לשאול את עצמו האם לולא הרים התובע את המשא, ההייתה הרשתית בעינו נקרעת אם לאו. המומחה קובע כי אם הייתה כבר היפרדות של הזגוגית והתובע עשה מאמץ גופני קיצוני, יתכן שמאמץ זה זירז את התהליך של קריעת רשתית העין. לפיכך על פי המבחן של ה"לו-לא" עולה כי יתכן שהרמת המשא היא שגרמה בזמן נתון למחלתו של התובע או לזירוז במחלתו. 7. על פי ההלכה הפסוקה, כאשר המומחה נוקט בלשון ספק כגון "יתכן", אין בכך כדי לשלול קשר סיבתי בין מחלתו של התובע לעבודתו: "אין לקבל את טענתו הגורפת של המוסד לפיה בכל מקרה בו המומחה הרפואי קבע בחוות דעתו כי "עלול", "יתכן ש" או "אין לשלול" קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין הופעת האוטם, מתחייבת המסקנה כי לא הוכח קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין אוטם שריר הלב. יש לבחון בכל מקרה את חוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות בכללותן, תוך בחינת הקשר הדברים בו נעשה שימוש בביטויים "יתכן ש.." ו"עלול ש..", העניין העומד להכרעת בית הדין ומכלול נסיבות המקרה. כך קבע חברי, השופט רבינוביץ בעניין שרלוט וינמן, ודברים אלה יפים גם למקרה הנדון: "אכן, על פי הפסיקה הקיימת קביעה בחוות דעת של מומחה בלשון של "יתכן" או "אין לשלול" קיום קשר סיבתי בין הפגיעה ובין העבודה, לא יהיה בה כדי להרים את נטל הראייה המוטל על התובע לשם הוכחת הקשר הסיבתי בין העבודה לפגיעה. אני סבור שקביעה זו היא גורפת, ויש לבחון בכל מקרה את הקשרם של הדברים בו נאמרו דברי המומחה - ואת יתר הנסיבות - כדי לקבוע האם גם במקרים מעין אלה יש לפסוק לטובת המבוטח, כבכל מקרה של ספק בחוות דעת רפואית בתביעה מתחום התחיקה הסוציאלית, הפועל לטובת המבוטח." עב"ל 213/98 שרלוט וינמן - המוסד לביטוח לאומי (6.1.2003)." (עב"ל (ארצי) 106/07 דורית גלס נ' המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 20.5.2007 - פורסם במאגרים האלקטרוניים) מעיון בתשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה קובע המומחה כי יתכן ויכול להיות שהאירוע בעבודה גרם להחמרת המצב וזירז את הקרע ברשתית, ועל כן יש לפרש חוות דעת זו לטובת המבוטח. 8. זאת ועוד, על פי הדין על התובע להוכיח כי העבודה תרמה לאירוע התאונתי. אין הכוונה בהוכחה זו כי על התובע להוכיח בהוכחות גורפות ומושלמות אלא במידה מספקת של סבירות כי אכן האירוע בעבודה תרם למחלתו. עסקינן בקשר סיבתי חלקי בין האירוע החריג למחלתו של התובע, ופירוש הדבר כי כפות המאזניים מעויינות. על כן, יש לפרש את חוות הדעת לטובת התובע. 9. נקבע על ידי בית הדין הארצי (בדב"ע נג/44-0 - המוסד נ' טישלר פד"ע כו 199, 209), כי בכל מקרה של ספק, יש לפרש את החוק לטובת המבוטח. סוף דבר: משהמומחה לא שלל למעשה כי יתכן והאירוע החריג החמיר את מחלתו של התובע או זירז אותה וזאת בנוסף לקביעתו, כי הקרע ברשתית קרה ביום או בסמוך ליום האירוע החריג, ולתובע אין כל פתולוגיה בעברו בנוגע לרשתית, כל אלה הביאו אותנו למסקנה כי קיים קשר סיבתי בין האירוע למחלת התובע. לפיכך על פי כל המבחנים שנקבעו בפסיקה, סבורות אנו כי מתקיים הקשר הסיבתי בין האירוע החריג למחלת התובעת. 1 התביעה מתקבלת. הנתבע ישא בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ ובהוצאות משפט בסך 1,000 ₪. ניתנה היום כ"ד בטבת, תש"ע (10.1.10) בהיעדר הצדדים. עינייםדמי פגיעהרשתית (עין)