לפני תביעת התובע לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעת וסיומה ולתשלום פיצוי בגין פיטוריו (פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, גמול שעות נוספות ופיצוי כספי בגין הפיטורים) וכן להורות לנתבעת לשלוח מכתב לשחרור כספי התגמולים שנצברו לזכות התובע בפוליסה המנוהלת במנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן - חברת הביטוח). הרקע העובדתי התובע עבד אצל הנתבעת בתפקיד של נהג מיכלית להובלת דלק מ.ר. 9467800 (להלן - המשאית) החל מיום 2.12.2004 ועד ליום 9.2.2007. ביום 6.2.2007 הוזמן התובע בשיחה טלפונית להגיע למחרת לפגישה עם מנכ"לית הנתבעת (סעיף 5א' לתצהיר התובע ועדותו בעמ' 10 לפרו' ש' 9 - 11, שלא נסתרו; עדויות הנתבעת - עמ' 15 לפרו' ש' 3 - 6 ועמ' 21 ש' 8 - 11). כשהגיע התובע למשרדי הנתבעת - ביום 7.2.2007 לטענתו או ביום 8.2.2007 לטענתהנתבעת - הוא זומן לפגישה בנוכחות ב"כ הנתבעת ומר יוסי פרי - אחראי על בטיחות הרכבים בתחנות הדלק של הנתבעת. באותה פגישה הואשם התובע בגניבה של דלק וכן בנסיעה במסלול שונה מזה שאמור היה לנסוע בו. ב"כ הנתבעת ערך במהלך הפגישה "תרשומת בראשי פרקים על תוכן השיחה והתשובות ולאחר מכן העליתי מיד על הכתב בצורה מסודרת ונתתי להקלדה" (עמ' 15 לפרו' ש' 9 -13). וכך נכתב בתרשומת הפגישה (נספח א' לתצהיר עו"ד סגל): "תרשומת משימוע מיום 8/2/07 נוכחים: מר יוסי פרי, מר עמיחי סגל עו"ד מטעם סוכני דלק והעובד מר לוי דוד. בתחילת הישיבה, הודעתי למר פרי דוד לוי [כך במקור - א.א.], כי הוא הוזמן על מנת לקיים בירור והסברים בקשר לחוסרים בדלקים, העברת ג'ריקנים מהמשאית לרכב ו/או למקומות אחרים, וכן באשר לנסיעה שלא במסלול (הקצר) שהיה עליו לנסוע בו. הסברתי לו, כי הוא יכול להתייעץ בקשר לשימוע שאני מבקש לקיים בקשר לנושאים האמורים, או לקיים השימוע במועד אחר ותשובתו הייתה, כי הוא מוכן לקיים השימוע מאחר ואין לו מה לומר בקשר לנושאים שהעליתי בפניו בתחילת השימוע. משכך ועל מנת שלא תהיינה אי הבנות, חזרתי ושאלתי אותו שאלות לגבי הימצאות ג'ריקנים במשאית, על הוצאת ו/או העברת ג'ריקנים מהמשאית לרכבו הפרטי ו/או לכל מקום אחר, לא זכיתי להיענות או לתשובה, למעט התשובה 'לא נכון', מבלי רצון להוסיף דבר, הבהרה ו/או ניסיון לתקן אותי. כך גם לגבי שאלותי לעניין, האם יש לו הסבר לנסיעות ועצירות שלא בדרך הקצרה ושלא לצורך ושלא למקומות שהיה עליו להימצא בהם, כגון באזור ובחולון. נעניתי, כי אין אמת בדבר כי נסע ועצר במקומות הללו וכי הוא נוסע במסלול הקצר ביותר על פי הנחיות שיש בידיו. כל נסיונותי לקבל הסבר ו/או התייחסות לשאלות שנשאל כאמור, לא נענו. אוסיף, כי חזרתי ואמרתי לו שאם הוא רוצה, ניתן לקיים לאחר השימוע שימוע נוסף, אך הוא הודיע לי באופן חד משמעי שאין לו מה להוסיף. הבהרתי לו, כי אי שיתוף הפעולה יכול להביא לתוצאות קשות מבחינתו, לרבות פיטוריו וכי יעשה טוב אם יתייחס לנטען, לא זכיתי לתשובה". בהקשר זה נציין כי אין בכוונתנו להכריע במחלוקת שעניינה המועד בו נערכה הפגישה משאין היא רלוונטית להכרעה בסוגיות המהותיות שלפנינו. יחד עם זאת, נידרש בהמשך פסק הדין להכרעה בסוגיות שעניינן מהותה של הפגישה, האופן בו זומן אליה התובעת ואמיתות התרשומת משנרשמה במועד המאוחר לפגישה. לאחר הפגישה התקבלה החלטה בנתבעת לפטר את התובע וביום 9.2.2004 ניתן לתובע מכתב פיטורים, בזו הלשון (נספח ת/1 לתצהיר התובע): "א.נ., הננו להודיעך כי בהתאם להחלטת הנהלת החברה הוחלט על פיטוריך מהמשך עבודתך בחברה. הפיטורים נכנסו לתוקף ביום 09.02.2007. הודעה בדבר זכויותיך במסגרת יחסי עובד ומעביד שהיו תועבר אליך בהמשך". התובעת שלחה לתובע מכתב הנושא את התאריך 25.2.2007 ובו הודיעה כי הוא אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. וזהו נוסח המכתב (נספח ת/2 לתצהיר התובע): "הנדון: הודעת פיטורים בהמשך להודעת הפיטורים שנמסרה לך, לאחר בדיקה מעמיקה של העובדות ולאור סירובך לשתף פעולה בשימוע שנערך לך, על מנת להבהיר ו/או ליתן הסבר לעובדות שהתגלו לנו בקשר לעבודתך, הננו להודיעך, כי הגענו למסקנה, כי אינך זכאי לפיצויי פיטורין." ביום 14.3.2007 שלח התובע באמצעות ב"כ מכתב לנתבעת ודרש כי ישולמו לו פיצויי הפיטורים וחלף הודעה מוקדמת (נספח ת/3 לתצהיר התובע). ביום 12.4.2007 השיבה הנתבעת באמצעות ב"כ לטענות התובע (נספח ת/4 לתצהיר התובע), בזו הלשון: "... מרשך פוטר לאחר שהתברר למרשתי, כי מרשך גנב דלקים ממרשתי והרכב שבו נהג הוסע על ידו לאתרים שלא היה עליו להימצא בהם. משהתברר למרשתי, כי מרשך גונב ממרשתי דלקים, הזמינה אותו לשימוע על מנת ליתן הסברים, במידה ויש לו, לעובדות המצויות בידי מרשתי ולנסיעות שבוצעו על ידו, אך במקום להשיב וליתן הסברים, סרב מרשך ליתן כל הסבר, לא היה כל שיתוף פעולה מטעם מרשך. אוסיף, כי לא מוטלת על מרשתי חובת השימוע, אך על מנת שלא לפגוע במרשך שמא יהיו בידו הסברים לעובדות שבידי מרשתי, הוזמן הוא לשימוע, כאשר השימוע גם נערך בנוכחותי, על מנת למנוע טענות מהסוג העולה במכתבך. משהתברר למרשתי, כי למרשך אין כל הסבר לעובדות שבידי מרשתי, כאשר מרשתי ביקשה הסבר להם, הרי המסקנה שנותרה ביד מרשתי היא, כי מרשך גונב ממרשתי, הפר הוראות לעניין מסלול נסיעת הרכב ומשכך קמה עילה לפטר מרשך לאלתר, ללא מתן הודעת מוקדמת וללא תשלום פיצויי פיטורין." (ההדגשה במקור - א.א.). ביום 12.7.2007, לאחר שכבר הוגש כתב התביעה לבית הדין, הגישה הנתבעת תלונה במשטרה נגד התובע בגין הגניבה (נספח א' לכתב ההגנה). וביום 13.7.2008 החליטה המשטרה לסגור את התיק נגד הנאשם בעילה "לא נמצאה אשמה פלילית במעשיך" (צורף ל"הודעה על צירוף מסמך" מיום 27.7.2008). בין לבין, ביום 4.11.2007 שלחה התובעת מכתב למנורה חברה לביטוח בע"מ ובו ביקשה לשחרר "לעובד את הסכומים שהצטברו בפוליסת הגמל ללא פיצויי פיטורין" (מוצג נת/1). ההליכים המשפטיים ביום 18.6.2007, לאחר שהנתבעת עמדה בסירובה לשלם לתובע פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת, הגיש התובע כתב תביעה נגד הנתבעת ובו נתבע תשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, גמול בגין עבודה בשעות נוספות ופיצוי בגין הפיטורים. בנוסף ביקש התובע לחייב את הנתבעת לשלוח מכתב לשחרור כספי התגמולים שנצברו לזכות התובע בחברת הביטוח. מנגד הגישה הנתבעת ביום 5.9.2007 כתב הגנה בו הכחישה את טענות התובע. לטענת הנתבעת גנב התובע דלק מהמשאית באמצעות מיכלים (ג'ריקנים) ונסע במסלולים המנוגדים להוראותיה. עוד נטען כי התובע זומן לפגישה במטרה ליתן לו הזדמנות להשמיע גרסתו אולם הוא סירב לשתף פעולה עם הנתבעת ולהשיב על טענותיה. ביום 15.11.2007 הגיש התובע בקשה שעניינה מתן צו המורה לנתבעת ליתן פרטים נוספים לנטען בכתב ההגנה (בש"א 9443/07). הנתבעת לא הגיבה לבקשה ומשכך ביום 24.12.2007 נעתרה כבוד הרשמת צדיק, כתוארה אז, לבקשה. הנתבעת מילאה אחר החלטת בית הדין (נספח ת/8 לתצהיר התובע). ביום 25.3.2008 הגיש התובע תצהירי עדות ראשית וביום 2.11.2008 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת. ביום 3.11.2008 התקיימה ישיבת קד"מ (לאחר שהליך גישור שנערך מחוץ לכתלי בית הדין לא צלח) ובה הגיעו הצדדים לשתי הסכמות. האחת עניינה משלוח מכתב לשחרור כספי התגמולים לחברת הביטוח. והשנייה עניינה הגשת התקליטורים המתעדים את המעקבים הסמויים שביצעו חוקרים מטעם הנתבעת אחר התובע לתיק בית הדין (עמ' 1 לפרו' ש' 11 - 12; ש' 18 - 19). ביום 1.7.2009 התקיימה ישיבת ההוכחות במסגרתה העידו לפני מטעם התובע: התובע בעצמו ומר ישראל הרשקוביץ - מנהל תחנת דלק של הנתבעת בבת-ים בעבר. מטעם הנתבעת העידו: עו"ד סגל - ב"כ הנתבעת, מר שלמה קריב - מומחה שביצע חקירה של מסלול הנסיעה של המשאית, מר דודו זיו - חוקר פרטי, גב' דליה סייר - חשבת שכר של הנתבעת, מר יוסי פרי ומר ניסים צפרוב - אחראי על תחנות הדלק של הנתבעת. נוסיף כי לבקשת הנתבעת זומן למתן עדות חוקר פרטי נוסף בשם מר תנורי אולם במהלך הדיון הודיעה הנתבעת כי היא מוותרת על העדתו (עמ' 18 לפרו' ש' 4). סיכומי התובע הוגשו ביום 26.8.2009; סיכומי הנתבעים הוגשו ביום 19.10.2009. דיון והכרעה פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת הצדדים מסכימים כי תקופת עבודתו של התובע בנתבעת היא מיום 2.12.2004 ועד ליום 9.2.2007 (סעיף 3א' לתצהיר התובע; סעיף 2 לכתב ההגנה). עוד מסכימים הצדדים כי התובע פוטר מעבודתו לאלתר, מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת בפועל ומבלי ששולם לו תמורתה (סעיף 7ו' לתצהיר התובע; סעיף 18 לתצהיר מר צפרוב). בין הצדדים ניטשת מחלוקת בשאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת. הנתבעת טענה כי יש לשלול את זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת משתי הסיבות שבגינן פוטר מעבודתו. האחת, גניבה של דלק באמצעות מיכלים והשנייה, נסיעה במסלולים שונים מאלה שבהם הונחה התובע לנסוע. מנגד הכחיש התובע את טענות הנתבעת. התובע טען כי לא גנב דלקים מהנתבעת וכי הנתבעת לא הגדירה לו נתיב נסיעה מסוים בו היה עליו לנסוע (סעיפים 5ו', 32 ו-36ג' לתצהיר התובע). התשתית המשפטית - שלילת פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת סעיפים 16 ו-17 לחוק פיצוי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים) קובעים את המקרים בהם ניתן לשלול מעובד את זכאותו לפיצויי פיטורים. סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים הוא הסעיף הרלוונטי לענייננו. וכך קובע הסעיף: "בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיצויים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים". ה"הסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים" - הוא תקנון העבודה בתעשייה (להלן - התקנון). סעיף 53 לתקנון העבודה, שרק על פיו ניתן לשלול מעובד פיצויי פיטורים, קובע: "עשה עובד אחת מאלו: א. הפר משמעת באופן חמור; ב. גרם להכאות במפעל שתוצאותיהן חמורות; ג. גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה; ד. קלקל חומרים, מכשירים או מכונות במזיד; ה. בזבז חומרים בזדון; ו. מסר סודות המפעל (ראה סעיף 31 לעיל); ז. עישן במפעל או בחלק ממנו בו העישון קשור בסכנה והודע על כך לעובדים; ח. עבד במקום אחר ללא קבלת רשות מאת ההנהלה ויש בכך משום גרימת נזק למפעל; ט. עבד במקום אחר בתקופה בה נעדר מהעבודה מחמת מחלה או תאונה; י. עבר עבירה פלילית חמורה. יהיה צפוי: א. להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום; ב. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים; ג. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים." (ההדגשות הוספו - א.א.) ובהמשך, נקבע בסעיף 55 לתקנון: "א. הישנות עבירה על התקנון תגרום להחמרת האחריות האמורה לעיל." דיוננו בנוגע לפיצויי פיטורים נכון גם לעניין ההודעה המוקדמת. נקודת המוצא היא שהתובע זכאי להודעה מוקדמת בת חודש ימים זאת בהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א - 2001. אלא שסעיף 10 (2) לחוק זה קובע כי המעביד יהיה פטור מהחובה לתת הודעה מוקדמת "בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים". הנה כי כן, גם לעניין ההודעה המוקדמת מופעלים אותם המבחנים המופעלים לעניין פיצויי הפיטורים. הלכה היא שהנטל להוכיח כי התובע "גנב" מוטל על הנתבעת. הוכחה זו צריכה להיעשות לפי מאזן ההסתברויות ולא לפי הכלל של "מעבר לספק סביר" באשר אין עסקינן בהליך פלילי. יחד עם זאת נקבע כי מידת הראיות להוכחת הגניבה צריכה להיות גדולה יותר. במסגרת הבחינה של מידת ההוכחה יש להפעיל מבחנים של שכל ישר. עוד נקבע כי כמות הראיות שיש בהן כדי לשכנע את השופט בנטייתה של ההסתברות, קשורה במהותו ובחומרתו של הנושא. היינו, ככל שמבקשים ליחס לצד שכנגד ביצוע עבירות רציניות המטילות סטיגמה, שיש עמה משום קלון, נדרש בעל הדין לראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים. זאת ועוד. בבואנו לבחון את סוגיית שלילת פיצויי הפיטורים עלינו לזכור כי פיצויי הפיטורים הם זכות סוציאלית המשולמת לעובד שפוטר ואין לפגוע בזכות זו אלא במקרים חריגים בהם מתמלאים התנאים הקבועים לכך בסעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים וכי עצם הפיטורים הם עונש חמור לכשעצמו (גם אם נלווה אליהם תשלום פיצויי פיטורים). עוד נקבע כי פיטורים תוך שלילת פיצויי פיטורים הם "הגבול העליון" שאינו דוחה הטלת עונשי ביניים. לעניין התכלית של שלילת פיצויי הפיטורים, שב וקבע בית הדין הארצי בפרשת אלוניאל את הדברים הבאים: "התכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים שתי פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בשלילת פיצויי הפיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו 'מהתנהלותו הפסולה של העובד' [עע 60/06 תמר מייזר (בבליוביץ) - צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ, 30.10.06]." בפרשת אלוניאל שב ונדרש בית הדין הארצי לשיקולים המנחים בסוגיית שלילת פיצויי הפיטורים או הפחתתם, וכך הוא מפרט: "השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה; השיקולים לקולא - אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו; [וראו במסגרת השיקולים הללו גם ע"ע 3000/96 אבלין (מימון) אליה נ' קליין בן ציון, ניתן ביום 2.7.01]." נציין כי בפסיקת בית הדין הארצי ובתי הדין האזוריים נשללה לא אחת זכאותם של עובדים לפיצויי פיטורים עת הוכחה גניבה ממעבידם במהלך תקופת העבודה. הכרעה אקדים אחרית לראשית ואומר כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפני החלטתי כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי מתקיימות עילות לשלילת פיצויי הפיטורים של התובע או להפחתתם, כפי שיפורט להלן. עילה ראשונה - הגניבה כאמור, טענה הנתבעת שאחת הסיבות לשלילת זכאותו התובע לפיצויי הפיטורים היא גניבת דלקים. הנתבעת טענה כי גניבת הדלקים התרחשה במשך "תקופה ארוכה כאשר בחודש דצמבר 2006 נגנב כ-1,200 ליטר דלק ב-21 אספקות מתחנת החשמונאים..." (סעיף ב' ל'תשובה לבקשה למתן פרטים נוספים' - נספח ת/8 לתצהיר התובע). טענת הנתבעת בדבר גניבת הדלקים ע"י התובע נסמכת על דו"חות של חוקרים פרטיים ועל קיומם של חוסרים באספקת הדלקים בתחנת הדלק חשמונאים אליה מוביל התובע דלקים באופן קבוע (סעיפים 7 - 9 לתצהיר מר צפרוב). לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת הראיות שהוצגו בפני אני קובע שלא הורם הנטל להוכיח שהתובע גנב דלקים מהנתבעת, והכל כמפורט להלן. הנתבעת לא הוכיחה כי התובע גנב דלקים באמצעות מיכלים או בכל דרך אחרת, מהסיבות הבאות: לא ניתן לקבוע על יסוד דו"ח משרד החקירות כי הורם הנטל להוכיח שהתובע גנב דלק מהנתבעת. מעקבים מיום 2.2.2007 ומיום 7.2.2007 - מעקבים אלה בוצעו ע"י חוקר בשם דוד תנורי. כאמור, במהלך דיון ההוכחות ויתרה הנתבעת על עדותו של מר תנורי (עמ' 18 לפרו' ש' 4). משכך, המעקבים הם בבחינת "עדות מפי השמועה" ואינם קבילים, ולכל היותר משקלם אפסי. יתרה מכך, עיון בפירוט המעקבים מעלה כי התובע לא נצפה בעודו גונב דלק וכי המעשה היחיד 'החשוד' שביצע התובע התרחש בשעה 12:32. קודם לכן התובע נצפה מגיע עם רכבו הפרטי ליד ביתו, משפחתו מגיעה אליו וחוזרת לבית ולאחר מכן (12:32) התובע "פונה לתא המטען ומוציא ממנו שני ג'ריקנים מפלסטיק בצבע לבן, אותם מרים לגובה החזה (נראה כי הג'ריקנים ריקים - לא הוסרט)". על יסוד מעשה זה - אין כל אפשרות לבסס מסקנה של גניבת דלק. מעקב מיום 4.2.2007 - המעקב בוצע ע"י חוקר בשם דודו זיו, אשר העיד בדיון. נפרט להלן את מעשי התובע אשר רלוונטיים לעניינו: בשעה 4:29 נצפה התובע ע"י החוקר כשהוא "יוצא מהמשאית בריצה, ניגש לתא המטען של המזדה (רכבו הפרטי - א.א.), מוציא מתוכו מיכל/ג'ריקן, ניגש לדלת הקדמית ימנית של המשאית, זורק המיכל לתוך התא, מוציא מיכל אחר מתא הנהג של המשאית ומכניס אותו לתא המטען של רכבו הפרטי, נועל את רכבו, קופץ למשאית ונוסע מהמקום". בדו"ח מצוין שהתובע "הוסרט במגבלות תנאי החשיכה". בשעה 12:48 נצפה התובע כשהוא "נכנס לרכבו הפרטי (רק עם עיתון), ללא המיכלים/ג'ריקנים שאותם הכניס בבוקר למשאית ונוסע מהמקום (הוסרט)". (ההדגשה הוספה - א.א.). בשעה 13:30 הגיע התובע לביתו "מחנה רכבו, יוצא במהירות, בוחן את הסביבה, ניגש לתא המטען, מוציא שני מכלי פלסטיק מרובעים ורץ עימם לתוך ביתו". הנתבעת הגישה קלטת של מעקב זה. החוקר העיד כי המיכל שהוכנס למשאית בשעה 4:29 היה ריק וכי להערכתו המיכלים שהכניס התובע לביתו בשעה 13:30 היו מלאים, על אף שלטעמו "זה לא חשוב אם הם מלאים או ריקים". בסיום עדותו הודה החוקר כי לא ראה את התובע לוקח דלק ממקום כלשהו בזמן שעקב אחריו (עמ' 19 לפרו' ש' 7 - 8; ש' 13 - 20; 25 - 26). אני סבור כי גם על יסוד המעשים שפורטו לעיל לא ניתן לקבוע שהנתבעת הרימה את הנטל להוכיח שהתובע גנב דלקים משני טעמים: הראשון, מהדו"ח עולה כי המיכל שהכניס התובע למיכלית בבוקר אינו אחד מאותם שני המיכלים שהתובע הכניס לביתו בשעה 13:30. שכן במהלך היום לא נצפה התובע מעביר את המיכל שהכניס למשאית בבוקר בחזרה לרכב הפרטי ומכאן יש להסיק ששני המיכלים שהוכנסו לבית התובע היו ברכב עוד קודם. נוסיף כי אין כל עדות שאותם המיכלים היו מלאים בדלק. השני וזה העיקר, החוקר הודה בעדותו כי לא ראה את התובע ממלא את המיכלים בדלק. אוסיף כי צפייה בקלטת מעלה שאין בה דבר שיש בו בכדי לבסס ולו ראשית ראיה לכך שהתובע גנב דלק, שכן המעשים שפורטו בדו"ח החוקר ושבוצעו לכאורה בשעות 4:29 ו-13:30 כלל אינם נראים בקלטת. גרסת הנתבעת ולפיה גנב התובע דלק באמצעות מיכלים באה לידי ביטוי בהצהרתו של מר צפרוב. וכך הצהיר מר צפרוב (סעיף 7 לתצהיר): "בעקבות המעקב שהתבצע התברר, כי התובע מעביר ג'ריקנים של דלק מרכבו הפרטי למשאית ומוציא ג'ריקנים אחרים מהמשאית לרכבו הפרטי ולאחר מכן, עת הוא מגיע לביתו, מעביר את הג'ריקנים שהועברו קודם לכן לרכבו הפרטי לביתו". מכאן, שהצהרתו של מר צפרוב אינה מבוססת על ידיעה אישית שלו אלא על מעקבי החוקרים, כפי שאף הודה בעדותו (עמ' 25 לפרו' ש' 23 - 26; עמ' 27 ש' 17 - 18). אי לכך נוכח הקביעות בעניין דו"ח משרד החקירות, נסתרת הצהרה זו ואין ליתן לה משקל. כמו כן, מהראיות שלפני עולה כי לאחר שממלאים את המשאית בדלק סוגר הנהג את הפתחים בפלומבות ממוספרות שניתנות לו ע"י הנתבעת, כאשר המספרים שעל הפלומבות זהים למספרים בתעודת המילוי (עמ' 4 לפרו' ש' 11 - 13). מר פרי הודה כי "אם הפלומבות סגורות טוב, אי אפשר לפתוח ולסגור אותם חזרה" (עמ' 23 לפרו' ש' 8). עדותו זו של מר פרי מחזקת את גרסת התובע שכן היא מצביעה על קושי בגניבת דלק מהמשאית לאחר שסגירת הפתחים במסוף הדלק. זאת ועוד. התובע הוכיח כי קיים נוהל מסודר בדבר אופן פריקת הדלק בתחנות(להלן - הנוהל). נוהל זה מטרתו למנוע גניבת דלק ואף גניבת שאריות של דלק מהמשאית. מר הרשקוביץ, העד מטעם התובע שהיה בעבר מנהל תחנת דלק של הנתבעת, פירט בתצהירו את הנוהל. ואלו הפעולות הרלוונטיות לענייננו (סעיף 6 לתצהיר): "א. מיכלית הדלק מגיעה לתחנה, כאשר מכסה המיכלים והברזים נעול בפלומבות ממוספרות. ב. המספר שעל הפלומבות רשום בתעודת המשלוח. ג. על פי הנוהל של החברה על מנהל התחנה בלבד לקבל את הדלק. ...... ה. בהגיע מיכלית הדלק לתחנה הייתי מסיר את הפלומבות ומוודא שהמספרים שרשומים על הפלומבות, זהים למספרים הרשומים בתעודת המשלוח. ו. לאחר שוידאתי את המפורט לעיל הייתי בודק באמצעות המדידים של התאים במיכלית כי כמות הדלק בתאים, על סוגיו, זהים לכמות הדלק בתעודת המשלוח. ז. לפני תחילת הפריקה הייתי מוודא שההתחברות מהמיכלית למיכלי הדלק נעשתה כהלכה לפי סוגי הדלק ולאחר שוידאתי את הנ"ל, הייתי מאשר את הזרמת הדלק מהמיכלית למיכלים שבתחנה. ח. על פי הנוהל של החברה, על המנהל לעמוד ליד המיכלית בכל זמן פריקת הדלק מהמיכלית למיכלים שבתחנה וכך עשיתי. ט. בתום פריקת הדלק, הייתי עולה, על פי נוהל החברה, על המיכלית ומוודא שהתאים במיכלית ריקים. י. בסוף הבדיקה הייתי מבקש מהנהג לנסוע קדימה ואחורה ולנקז שוב את ברזי המיכלית. הדלק שנוקז מברזי המיכלית הועבר למיכלים שבתחנה. יא. רק לאחר ניקוז ברזי המיכלית קיבל הנהג אישור לנסוע מהתחנה. ......" (ההדגשות הוספו - א.א.). מר צפרוב האחראי על תחנות הדלק של הנתבעת פירט בעדותו בפנינו את הנוהל באופן דומה (עמ' 27 לפרו' ש' 5 - 12). קיומו של הנוהל - המחייב את מנהל התחנה לבדוק שהפלומבות סגורות כראוי; לבדוק שכמות הדלק בתאים זהה לכמות המפורטת בתעודת המשלוח; לבדוק התאמה בין מספרי הפלומבות לבין המספר המצוין בתעודות המשלוח; לפקח על פריקת הדלק; לבדוק בתום הפריקה שהתאים ריקים; לדרוש מהנהג להסיע את המיכלית על מנת לנקז את שאריות הדלק - מחזק את גרסת התובע בדבר הקושי בגניבת דלק באמצעות מיכלים. לא נעלם מעיני כי מר הרשקוביץ הודה בעדותו שאם מנהל תחנה אינו פועל על פי הנוהל אזי לא ניתן להרגיש בחוסר של דלק בהיקף של 20 - 40 ליטר, מכיוון שהמרווח במדיד מחולק לכמויות של 500 ליטר (עמ' 5 לפרו' ש' 7 - 15). אולם אין בכך בכדי להועיל לנתבעת, משלטענתה גנב התובע דלק בהיקפים גדולים יותר (סעיף 21 לתצהיר מר צפרוב). מה גם שלא הוכח כי מנהל התחנה לא פעל על פי הנוהל. בשולי הדברים אציין כי התובע הודה בעדותו לפנינו שהחזיק מיכלים במשאית אלא שתחילה טען כי החזיק רק מיכלים המכילים שמן למנוע של המשאית ובהמשך כי החזיק גם מיכלים שבהם חומרי ניקוי לבית אותם מילא במקום העבודה של חמיו (עמ' 14 לפרו' ש' 8 - 9; 18 - 21). עדותו לא משכנעת בלשון המעטה, הן נוכח שינוי הגרסאות והן משום שמדובר בעדות כבושה שמשקלה פעוט. לעניין השני אציין כי גרסאות התובע לא הועלו ב'זמן אמת' - בפגישה שנערכה במשרדי הנתבעת לפני הפיטורים או למצער - בתצהיר התובע. יחד עם זאת, אין בדחיית גרסאות התובע בכדי להוביל למסקנה שהוכחה טענת הנתבעת על גניבת הדלק. הנתבעת אף לא הוכיחה כי היו חוסרים באספקות הדלק של התובע לתחנת הדלק חשמונאים, מן הנימוקים הבאים: מר צפרוב הצהיר כי בדק את תחנת הדלק חשמונאים שלה סיפק התובע דלק ומצא כי נעלמו "כמויות דלק בהיקף גדול ולא סביר, המצביע על כך, כי בין המילוי במסוף לבין הריקון בתחנת החשמונאים נעלמים כמויות דלק לא סבירות..." (סעיף 18 לתצהיר). אלא שמדובר בהצהרה סתמית אשר אינה נתמכת במסמכים שצורפו לה (נספח ב'), כפי שיפורט להלן. להוכחת הטענה צירף מר צפרוב לתצהירו "דוח תנועות למיכלים" לתקופה שמיום 1.1.2006 ועד ליום 31.12.2007 של תחנת הדלק חשמונאים ושל תחנת הדלק תל מונד. אלא שאין בידי לקבל את האמור בדו"חות אלה משתי סיבות: האחת, מר צפרוב הודה כי לא הוא זה שערך את הדו"חות ולכן המשקל שיש ליתן להם נמוך. מר צפרוב העיד כי דוחות אלו נמצאים במחשב הנתבעת וכי הוא רק הדפיס אותם מהמחשב. השנייה, הנתונים המפורטים בדו"ח לא הוכחו. שכן הנתבעת לא הגישה את המסמכים שעל יסודם הוקלדו הנתונים שבדו"ח ובכלל כך תעודות מילוי המצביעות על כמות הדלק בה מולאה המשאית ותעודות המשלוח המצביעות על כמות הדלק שסופקה לתחנה. לכן לא ניתן להסתמך על הנתונים שפורטו בדו"ח. בהקשר זה אציין כי לא נעלמה מעיני טענת התובע בסיכומים (סעיפים 26 ו' - י"ב) ולפיה הנתונים בדוחות אינם מתיישבים עם משאית בעלת תכולה של 20,000 ליטר כפי שמופיע ברישא לדו"חות. אלא שאין אני מכריע בעניין זה מן הטעם שלא הובאו בפני ראיות בדבר תכולתה של המשאית ומן הטעם שמר הרשקוביץ (עד התובע) העיד כי תכולת המשאית היא 25,000 ליטר (עמ' 5 לפרו' ש' 9 - 10). יתרה מכך, אף אם הייתי מקבל את האמור בדו"חות לא היה בכך בכדי להועיל לנתבעת. עיון בדוחות מלמד כי החוסרים של הדלק היו בכל תקופת עבודתו של התובע וכי בחודשים 11/2006 ו-12/2006 החוסרים בדלק עולים על 5,000 ו-6,000 ליטר ליום. כמויות אלו אינן מתיישבות עם גרסת הנתבעת ולפיה גניבת הדלק נעשתה באמצעות מיכלים ובכמויות קטנות (סעיף 21 לתצהיר מר צפרוב). לא זו אף זו, אף אם היה מוכח חוסר בתחנת דלק חשמונאים, עדיין לא היה בעובדה זו בכדי להצביע כי דווקא התובע הוא זה שגנב דלק, וזאת מכמה טעמים: האחד, מר צפרוב הודה כי למרות שהנתבעת משתדלת שיהיו נהגים קבועים לתחנות קבועות הרי שלעיתים מוחלפים אותם נהגים ובכללם התובע במיוחד במקרים בהם הנהגים הקבועים חולים או יוצאים לחופשה (עמ' 26 לפרו' ש' 1 - 6). השני, הנתבעת לא הוכיחה כי במועדים שפורטו בדו"ח אשר צורף לתצהירו של מר צפרוב היה התובע זה שסיפק את הדלק לתחנה. השלישי, מר הרשקוביץ הצהיר כי קיימים חוסרים בתחנות דלק שאינם בהכרח מאספקת הדלקים כגון: נזילות, חיבורים שהתרופפו וכד' (סעיף 9 - 11 לתצהיר). לא רק שהצהרה זו לא נסתרה אלא שהיא אף נתמכה בעדותו של מר פרי ולפיה לעיתים החוסרים בדלק נגרמו מתקלות ולא מגניבת דלק (נזילות ומשאבה המספקת כמות דלק רבה מהכמות הנרשמת). מר פרי הוסיף כי בתחנה שניהל היה חוסר של דלק בכמות של כ-7,000 ליטר כתוצאה מתקלה ולא מגניבת דלק (עמ' 22 לפרו' ש' 22 - 26). הרביעי, לא ברור מדוע החוסר התגלה דווקא בתחנת הדלק חשמונאים, שכן אם התובע סיפק דלק לשתי תחנות נוספות. סביר להניח שהנתבעת הייתה מגלה חוסרים גם בשתי התחנות האחרות להן סיפק התובע דלק. נוכח האמור אני קובע כי הנתבעת לא הוכיחה שהתובע גנב דלקים. לכן יש לדחות את הטענה בדבר שלילת פיצויי הפיטורים מכוח עילה זו. עילה שנייה - נסיעה במסלולים חריגים הנתבעת טענה כי לאחר שהתגלו לה החשדות בדבר גניבת דלק ע"י התובע התקינה במשאית 'מערכת בקרה ושליטה בציי רכב מרחוק' בשם "יוניטאק". ניתוח המסלולים בהם נסע התובע במהלך התקופה שמיום 21.12.2006 ועד ליום 2.2.2007 הראה כי התובע נוסע במסלולים שונים מאלה שאמור היה לנסוע בהם על פי הוראות הנתבעת (הקצרים ביותר), ואשר לכאורה אין כל סיבה הנראית לעין לנסיעה בהם. טענת הנתבעת נסמכת על חוות דעתו של מר קריב. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבור כי למרות שהוכח שהתובע נסע במסלולים חריגים, אין מקום בנסיבות העניין לשלול בגין כך את פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי. הנתבעת מתבססת בטענתה על נסיעה במסלול חריג על חוות דעתו של מר קריב. התובע טוען כי אין לקבל את חוות דעתו משלא צרף לחוות דעתו את פלט המחשב אשר בהתבסס עליו נכתבה חוות דעתו. שכן, לפי עדותו "כל העמודה המרכזית של דו"ח פעילות ומסומנת בעיגול באות ה' [צ.ל: A - א.א.] נכתב על ידי שזה ניתוח של פלט מחשב של מיקום וזמן" (ההדגשה הוספה - א.א.). אציין, שלא הועלתה טענה אודות העדר הוכחה לתקפות הנתונים. משכך, אין מקום לדחות את ממצאיו של מר קריב רק על יסוד אי צרוף 'חומר הגלם'. יחד עם זאת אציין, כי חוות דעתו יכולה לבסס הוכחה על 'מסלול חריג' רק לגבי יום 1.2.2007 (נספח 1 לחוות הדעת). לגבי יתרת הימים (נספח 2 לחוות הדעת) צורפו קטעים סתמיים וציוני מקום סתמיים ובנסיבות כאלה, אין אפשרות לקבוע על יסודם כי הייתה חריגה במסלול. לגבי יום 1.2.2007 עולה מחוות הדעת שהתובע נסע במהלך יום העבודה בשלושה מקטעים חריגים: האחד - במהלך נסיעת התובע ממסוף הדלק פי גלילות באשדוד לתחנת הדלק חשמונאים בתל אביב נכנס התובע לאזור התעשייה של אזור "כניסה ויציאה מעגליים". השני - במהלך נסיעה מתחנת הדלק חשמונאים למסוף הדלק פי גלילות באשדוד נכנס התובע לאזור התעשייה של חולון "כניסה ויציאה מעגליים". השלישי - הנסיעה ממסוף הדלק פי גלילות באשדוד לתחנת הדלק הנמל באשדוד נעשתה דרך אזור התעשייה הצפוני של אשדוד ותוך השתהות שם (רחוב המדע ורחוב האשלג). יאמר כי ספק בעיני אם קטע 3 אכן משקף חריגה מהמסלול, זאת בשים לב למיקום של תחנת הדלק ביחס למסוף פי גלילות. יחד עם זאת, לצורך העניין אין חשיבות עקרונית אם ביום זה היו שנים או שלושה קטעים חריגים. השאלה היא אם נסיעה באותם מסלולים חריגים מהווה הפרת משמעת חמורה שיש בה בכדי לשלול פיצויי פיטורים. לטעמי הנתבעת לא הוכיחה כי נסיעה במסלולים החריגים כאמור מהווה הפרת משמעת חמורה, ואבאר. תחילה, יאמר כי מקובלת עלינו טענת הנתבעת לפיה על התובע היה לנסוע במסלול הקצר ביותר. מר פרי העיד כי עם קבלתו של התובע הבהיר לו שעל פי כללי הבטיחות ונוהלי הנתבעת עליו לנסוע בדרך הקצרה ביותר ממסוף הדלק ובחזרה וכי חל איסור מוחלט על סטייה עם המשאית מהמסלול הקצר יותר (סעיף 3 לתצהיר). מר צפרוב הצהיר שעל פי הוראות הנתבעת נאסר על נהגי המשאיות ובכללם התובע לנסוע בדרכים עקיפות ונאמר להם לנסוע בדרך הקצרה ביותר לתחנה אליה מובל הדלק (סעיפים 4 ו-5 לתצהיר). הצהרתו לגבי התובע עצמו אמנם אינה מידיעתו האישית, שכן מר צפרוב הודה כי החל לעבוד בנתבעת במועד המאוחר לתחילת עבודתו של התובע (עמ' 25 לפרו' ש' 17 - 20). אך הצהרתו ביחס לנהלי החברה שרירה וקיימת וחזקה כי נהלים אלה היו ידועים לתובע. הנתבעת אמנם לא הציגה את אסמכתאות בכתב להוכחת טענותיה או כל ראיות אובייקטיביות אחרות ובכלל כך נהלים כתובים, על אף שמר פרי העיד כי קיימים נהלים כתובים הקשורים לאופן הנהיגה במיכליות (עמ' 22 לפרו' ש' 4 - 11). הימנעות זו מצירוף הנהלים אשר יכלו לשפוך אור בדבר ההנחיות שניתנו לתובע לעניין מסלולי הנסיעה, לכאורה מחלישה את עמדת הנתבעת. יחד עם זאת מקובלת עלי טענת הנתבעת, אשר עולה בקנה אחד גם עם השכל הישר. שכן, חזקה כי משאית המכילה דלק אמורה לשמש לצרכי העבודה בלבד ולפיכך, עליה לנוע בין היעדים בלבד, וכלל לא לסטות מדרך זו. אוסיף כי אמנת טען התובע כי "הנתבעת לא הגדירה לי את נתיב הנסיעה שעלי לנסוע" (סעיף 36ג' לתצהיר; עמ' 10 לפרו' ש' 31 - 33) וכי ממסוף הדלק באשדוד לתחנת הדלק חשמונאים ישנן שלוש דרכים שונות והוא מחליט בכל פעם מאיזו דרך כדאי לו לנסוע על מנת שתהיה מהירה ביותר ולאו דווקא הקצרה ביותר (עמ' 11 לפר' ש' 1 - 6). אולם גם אם אקבל את הטענה ולפיה הגדרת הנתבעת אינה לנתיב הפיסי 'הקצר' דווקא אלא למסלול המהיר ביותר בשים לב לאילוצי התנועה, אין בכך ולא כלום לגבי הסטיות האמורות. שכן, כניסה לאזור התעשייה של אזור ו/או של חולון (לא כל שכן כאשר מדובר במסלול מעגלי) אין בינה לבין המסלול המהיר ביותר ולא כלום. ולכן אין ספק כי התובע נסע במסלולים 'חריגים'. אדגיש, כי בעדותו סיפק התובע 'תשובות' לנסיעה במסלולים 'חריגים'. לעניין הנסיעות בחולון העיד כי הוא מתגורר בחולון וכי להוריו מסעדה ברח' המרכבה בחולון. לעניין הנסיעה באזור העיד כי לעיתים היה מסיע חבר מאשדוד לאזור המרכז או להיפך. לעניין הנסיעה באזור התעשייה הצפוני של אשדוד העיד כי יתכן שנסע לחשמלאי לתקן תקלה במשאית או שנסע במסלול זה עקב תאונה שהתרחשה (עמ' 11 לפרו' ש' 9 עד עמ' 12 ש' 29). אלא שגם אם אניח לצורך העניין כי 'תשובות' התובע אינן מספקות ואינן מהוות הצדקה לסטייה מהדרך 'הקצרה' או 'המהירה', אינני סבור כי מעשיו של התובע עולים כדי הפרת משמעת חמורה. הנתבעת נתלית בטיעון 'הסכנה הבטיחותית', אלא שבכל הכבוד לא הוכח שעצם נסיעת המיכלית באזור התעשייה של אזור, חולון או אשדוד מהווה סכנה ולו מן הטעם שתחנות דלק באזורים אלה מתודלקות ע"י מיכליות. יחד עם זאת, ברור שהוצאות הנסיעה של המשאית אינן כאלה המאפשרות 'נסיעות פרטיות' וכן ברור שהגדלת פרק זמן השהיה של משאית שכזו על הכביש מגדילה את ההסתברות למימוש הסכנה שבה. אולם, נראה כי במקרה זה מדובר בסטיות קלות ולא ממשיות. לא הוכחה שיטתיות, ולא הוכח כי התובע קיבל התראה קודמת בעניין זה. נוכח הנימוקים שפורטו לעיל אין מקום לשלול מהתובע את תשלום פיצויי הפיטורים על יסוד עילה זו. מלאכתי לא תהיה שלמה אם לא אדון בטענת הנתבעת ולפיה הצטברות המעשים החשודים, קרי - העברת מיכלים מהרכב הפרטי למשאית ומהמשאית לרכב הפרטי, החוסרים בדלקים בתחנת הדלק חשמונאים ונסיעתו של התובע במסלולים 'חריגים' - מהווים הוכחה לכך שהתובע גנב דלקים מהנתבעת. אלא שאין בידי לקבלה נוכח קביעותיי לעיל ולפיהן לא הוכח שבמיכלים היה דלק; לא הוכחו חוסרים של דלק בתחנת הדלק חשמונאים; לא הוכח כי היה הנסיעה במסלולים 'חריגים' הייתה לצורך גניבת דלק. אדגיש כי הצטברותם של המעשים, במיוחד נוכח סירובו של התובע להפריך את חשדות הנתבעת, מקימים לכל היותר חשד למעשים פסולים של התובע אך אין די בחשד זה בכדי להוביל לקביעה כי הורם הנטל להוכחת הטענה ולפיה גנב התובע דלק. כללו של דבר: הנתבעת לא הוכיחה כי קיימת עילה כלשהי אשר מכוחה יש לשלול את פיצויי הפיטורים של התובע או להפחיתם. חישוב פיצויי הפיטורים כאמור עבד התובע אצל הנתבעת החל מיום 2.12.2004 ועד ליום 9.2.2007. לכן הוותק של התובע הוא שנתיים, חודשיים ו-7 ימים (2.19 שנים). עיון בתלושי השכר של התובע (נספחים ת/6 לתצהיר התובע) מעלה כי שכר היסוד עמד בכל תקופת עבודתו על סך של 5,300 ₪ ברוטו. אי לכך זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים בסכום של 11,611 ₪ (2.19 x 5,300) ברוטו. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 10.2.2007 ועד למועד התשלום בפועל. בהקשר זה אציין כי לטעמי אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מכיוון שהשתכנעתי כי מדובר במקרה שלפני בחילוקי דעות שיש בהם ממש ובתום לב בדבר עצם הזכאות לפיצויי פיטורים. הנתבעת פיטרה את התובע רק לאחר שהלה סירב להפריך את החשדות שהיו לה עקב התנהלות התובע - העברת מיכלים מרכבו הפרטי למשאית ומהמשאית לרכבו הפרטי; נסיעה במסלולים שאין לו כל סיבה לנסוע בהם; חוסרים באחת התחנות לה מספק התובע דלק. חלף הודעה מוקדמת שקלתי אם יש מקום לשלול מהתובע את חלף ההודעה המוקדמת על אף שקבעתי כי אין מקום לשלול את פיצויי הפיטורים או להפחיתם, אולם לא מצאתי כל עילה לעשות כן. כאמור לא הוכח כי התובע גנב דלק מהנתבעת ואף לא הוכחו החוסרים בתחנת הדלק חשמונאים לה סיפק התובע דלק. בנוסף, אף העובדה שהתובע נסע במסלולים 'חריגים' אין בה לבדה בכדי להוביל לשלילת חלף ההודעה המוקדמת. בשים לב לוותק של התובע הוא זכאי להודעה מוקדמת בת חודש ימים. כאמור, אין מחלוקת כי התובע פוטר לאלתר ולפיכך הוא זכאי לחלף הודעה מוקדמת בסכום של 5,300 ₪ ברוטו, כפי שנתבע, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 10.2.2007 ועד למועד התשלום בפועל. גמול עבור עבודה בשעות נוספות התובע טען כי הוא זכאי לתשלום גמול בגין שעות נוספות. התובע צרף לתצהירו העתקים של דו"חות הטכוגרף של המשאית שבה נהג. בנוסף פירט התובע בגוף התצהיר את התאריכים בהם עבד בשעות נוספות, את מספר השעות הנוספות שעבד ואת שיעור הגמול לו הוא זכאי (סעיף 14ה' לתצהיר; נספחים ת/5 ו-ת/5א'). מנגד טענה הנתבעת כי אין מקום לפסוק לתובע גמול עבור עבודה בשעות נוספות. הנתבעת טענה כי עבודת התובע הייתה עבודה מעין קבלנית. סוכם עם התובע כי בתמורה לסכום של 5,300 ₪ לחודש יבצע שלוש הובלות ביום, בזמנו החופשי. היינו, התובע היה חופשי לקבוע את שעת תחילת העבודה ואת שעת סיומה. כמו כן, בימים בהם התבקש התובע לבצע תדלוק נוסף, היה משולם לו סכום נוסף עבור תדלוק זה. עוד נטען כי לא קיים כל קושי בביצוע ארבע הובלות ביום במהלך שעות העבודה הרגילות אם הן נעשות בהתאם להנחיות הנתבעת שהן הגעה למסוף הדלק בשעה מוקדמת, נסיעה לתחנות הדלק במסלול הקצר ביותר ונסיעה רציפה ללא ביצוע עצירות להפסקות מיותרות. לסיום טענה הנתבעת כי אין כל בסיס לרשימת השעות שצורפה ע"י התובע לתביעתו ואין לסמוך על הטכוגרף בעניין זה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו בפני אני קובע כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח שהוא זכאי לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, ואלה טעמיי: ראשית אציין כי לא מצאתי שקיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר תחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 על התובע. אעיר, כי אמנם הנתבעת טענה ש"תחילת שעות העבודה של התובע וסיומן אינו בידיעתה" (סעיף 27 לסיכומי הנתבעת), אולם טענה זו לא נטענה בהקשר של 'החרגת' התובע מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה אלא בהקשר של אופן ביצוע העבודה ע"י התובע. שנית, עדויותיהם של עדי הנתבעת בדבר תנאי עבודתו של התובע, לא נסתרו. מר צפרוב, מר פרי וגב' סייר הצהירו כי על פי תנאי העבודה היה על התובע לבצע שלוש הובלות של דלק מידי יום בזמנו החופשי בתמורה לתשלום שכר היסוד. עוד הצהירו העדים כי ניתן לבצע שלוש או ארבע בשעות העבודה הרגילות ואין צורך לעבוד בשעות נוספות (סעיפים 19א' - 19ג' לתצהיר מר צפרוב; סעיפים 4 - 6 לתצהיר מר פרי; סעיף 2 לתצהיר גב' סייר). ה"ה צפרוב ופרי לא נחקרו בעניין זה ולכן עדותם לא נסתרה. אוסיף כי גב' סייר שנשאלה בעניין זה חיזקה את האמור בתצהירה בהשיבה כי הנתבעת אינה משלמת גמול עבור עבודה בשעות נוספות אלא "לפי נגלות" (עמ' 20 לפרו' ש' 29 -30). שלישית, טענות הנתבעת נתמכו בראיות בכתב. גב' סייר צרפה לתצהירה שלושה טפסים שבראשיתם נכתב מספר הרישוי של משאית התובע ובתחתיתם נרשם שם התובע. בטופס הראשון שכותרתו "רשימת הובלות לתאריך 17.12.06" פורטו ארבע נסיעות שבוצעו במשאית. בטופס השני שכותרתו "רשימה הובלות לתאריך 1.12.06" פורטו שלוש הובלות שבוצעו באותה משאית. ובטופס השלישי שכותרתו "דו"ח חודשי לנסיעות בחודש דצמבר שנת 2006" פורט מתי חל סוף שבוע ומתי היה התובע חולה. אציין כי בטפסים אלו לא פורטו כלל שעות העבודה אלא רק ההובלות שבוצעו באותו מועד. טפסים אלו מחזקים את גרסת הנתבעת. רביעית, גם עדותו של התובע לפנינו מחזקת את גרסת הנתבעת. בעדותו הודה התובע כי היה מגיש לנתבעת דיווחים כדוגמת הטפסים שצורפו לתצהירה של גב' סייר מידי יום וכי מעולם לא הגיש דיווחים על שעות עבודתו (עמ' 6 לפרו' ש' 11 - 17). עוד הודה התובע כי הוא זה שקבע את שעות עבודתו "הייתי מתקשר לסדרן בוקר והוא היה נותן לי את הכמויות ולאן אני נוסע וככה כל נסיעה הייתי מסיים, מדבר איתו ואומר לי כמה אני לוקח ולאן" (עמ' 9 לפרו' ש' 1 - 2). חמישית, משהוכח כי תנאי עבודתו של התובע כללו ביצוע שלוש או ארבע הובלות כאשר לתובע ניתן החופש לקבוע את זמני עבודתו, הרי שלא ניתן לחייב את הנתבעת בתשלום עבור עבודה בשעות נוספות, אלא אם יוכח בפנינו כי לא ניתן לבצע שלוש ולמצער ארבע הובלות במהלך שעות העבודה הרגילות. אולם לא רק שהתובע לא הוכיח זאת אלא שהוא אף לא העלה כל טענה בעניין זה. שישית, גם אם הייתי דוחה את גרסת הנתבעת ולפיה ניתן לבצע את שלוש/ארבע ההובלות בשעות העבודה הרגילות, עדיין לא היה בכך בכדי להועיל לתובע משלא הוכיח את מספר השעות הנוספות בהן עבד, מכמה סיבות: לא ניתן להסתמך על תרשומת השעות שצורפה לתצהיר התובע (נספח ת/5). התובע הודה כי אין המדובר בתרשומת שבוצעה בזמן אמת אלא תרשומת שבוצעה לצורך המשפט והתבססה על הטכוגרפים שנותרו בידי התובע. ובלשון התובע "עשיתי את זה לצורך המשפט. כשאספתי את הטכוגרפים עשיתי רישום" (עמ' 9 לפרו' ש' 19 - 21). לא ניתן להסתמך על העתק הטכוגרפים (נספח ת/5א לתצהיר התובע) על מנת לקבוע את מספר השעות הנוספות שביצע התובע משתי סיבות: האחת, עיון טכוגרפים מעלה כי ניתן ללמוד מהם את שעות הנעת המשאית; את שעות נסיעתה; את שעות עצירתה ואת השעות בהן הוחנתה. אולם לא ניתן ללמוד מהטכוגרפים מה היו שעות עבודתו של התובע. אוסיף, כי אף התובע עצמו הודה כי אינו יכול לפרש את הטכוגרפים (עמ' 7 לפרו' ש' 30 - 33 עד עמ' 8 ש' 3 - 6). שנית, התובע עצמו הודה כי לעיתים במהלך יום העבודה חרג ממסלול הנסיעה לצרכים פרטיים כגון 'לקחת מסמכים' ובכדי ל"הקפיץ חבר מאשדוד לאזור המרכז" (עמ' 11 לפרו' ש' 17 -20;ש' 30 -32), כך שלא ניתן להסתמך על שעת ההתחלה המופיעה בטכוגרף ושעת הסיום בכדי לקבוע מה היו שעות עבודתו של התובע בפועל. מן המקובץ עולה כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי הוא זכאי לתשלום גמול עבור עבודה בשעות נוספות ולכן דין תביעתו ברכיב זה להידחות. פיצוי בגין הפיטורים התובע תבע פיצוי בסכום של 10,000 ₪ בגין עצם פיטוריו (סעיף 10 לכתב התביעה; סעיף 1 לסיכומי התובע). יחד עם זאת במהלך הדיון ובסיכומים (סעיפים 52 - 59) נטענו טענות שעניינן האופן בו פוטר התובע. התובע טען כי פוטר מבלי שנערך לו שימוע כדין. התובע טען כי אין לראות בפגישה שנערכה במשרדי הנתבעת 'שימוע' אלא 'משפט שדה' שכן לא נאמר לתובע מראש כי הוא מוזמן לשימוע שבו ידונו בפיטוריו; לא נמסרה לתובע התרשומות שנערכה בשימוע; לא הוצגו בפני התובע במהלך השימוע דו"ח משרד החקירות; לא ניתנה לתובע הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו. מנגד טענה הנתבעת כי אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין פיטוריו. עוד טענה הנתבעת כי הפגישה שנערכה בנוכחות בא כוחה לפני פיטורי התובע הייתה 'שימוע'. מתרשומת הפגישה עולה כי נאמר בתחילת הפגישה לתובע שמדובר בשימוע; כי הוצע לתובע לקיים פגישה נוספות אם הוא מעוניין בכך; כי ניתנה לתובע הזדמנות להשמיע טענותיו אך הוא סירב. עוד נטען כי גם מכתב הפיטורים מעיד על כך שנערך לתובע שימוע כדין. כידוע, מטרתו של הליך השימוע היא לאפשר לעובד להזים את הטענות המועלות נגדו, להביא הוכחות לגרסתו ולנסות ולשכנע שלטענות אין בסיס או לפחות שאינן חמורות, באופן המחייב בנקיטת סנקציה חמורה. מתכונת השימוע אינה אחידה והיא תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ובלבד שיתקיימו העקרונות הבסיסיים העומדים בבסיס הליך השימוע. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים עדויותיהם והראיות שהוצגו לפני סבורני כי יש לדחות את תביעת התובע לפיצוי בגין פיטוריו בין אם מדובר בטענות הנוגעות ל'עצם' הפיטורים ובין אם מדובר בטענות הנוגעות ל'אופן' הפיטורים, ואלה טעמיי: לעניין 'עצם' הפיטורים - ראשית, אין מחלוקת כי למעסיק קיימת הפררוגטיבה לפטר עובד כל עוד הדבר נעשה בתום לב. שנית, במקרה שלפנינו הוכח כי הנתבעת פעלה בתום לב ופיטרה את התובע עקב החשדות הכבדים שהיו לה בנוגע לתובע. ולכן משלא מדובר בפיטורים בחוסר תום לב אין מקום לפסוק לתובע פיצויי בגין עצם פיטוריו. שלישית, כפי שאבאר להלן פעלה הנתבעת בתום לב ולאחר שניתנה לתובע הזדמנות להפריך את החשדות הקיימות נגדו. מכל הנימוקים שפורטו לעיל אין מקום לפצות התובע בגין עצם הפיטורים. לעניין 'אופן' הפיטורים - לאחר ששקלתי את טענות הצדדים עדויותיהם והראיות שהוצגו לפני אני קובע כי הנתבעת ערכה לתובע שימוע כדין, ונבאר. ראשית, גרסתו של עו"ד סגל בכל הנוגע לאופן בו הוחלט על עריכת השימוע לתובע הייתה עקבית ולא נסתרה בעדויות או בראיות אחרות. עו"ד סגל הצהיר כי לאחר שהובאו לידיעתו החשדות שקיימים נגד התובע - הכנסת מיכלים והוצאתם מהמשאית, מסלולי הנסיעה שלא על פי ההנחיות וחוסרי הדלק בתחנת הדלק חשמונאים - ייעץ לנתבעת לקיים לתובע שימוע על מנת לברר עימו את החשדות. מסיבה זו זומן התובע לפגישה בה נכח גם עו"ד סגל (סעיפים 2 - 4 לתצהיר). גם בעדותו חזר מר סגל על עיקרי הדברים (עמ' 15 לפרו' ש' 3 -6; עמ' 16 ש' 1 - 15). שנית, גם עדותו של עו"ד סגל בדבר תוכן השימוע לא נסתרה והיא עולה בקנה אחד עם תרשומת השיחה שביצע ועם עדותו של מר פרי (סעיף 8 לתצהיר מר פרי). אוסיף כי בעדותו אישר התובע חלק מתוכן השימוע. התובע אישר שבשימוע הוא נשאל לגבי המיכלים אולם בהמשך העדות השיב ש'אינו זוכר' אם נשאל בדבר הנסיעות במסלול שונה ואם הוצע לו לקיים שימוע נוסף במועד מאוחר יותר (עמ' 10 לפרו' ש' 12 - 30). משהתובע לא שלל את טענות הנתבעת בדבר תוכן השימוע שנערך לו אני קובע כי תרשומת השיחה, על אף שהוקלדה במועד מאוחר לשימוע, מהווה תיאור אמיתי ונכון של תוכן השימוע שנערך לתובע וכי ניתנה לתובע הזדמנות נאותה להשיב לחשדות שהועלו נגדו. שלישית, בעדותו לא הכחיש התובע כי ניתנה לו בפגישה הזדמנות נאותה להפריך את החשדות אלא הסביר כי סרב לפרט את גרסתו לאירועים מכיוון ש"כעסתי על הדרך שעשו לי תרגיל. זימנו אותי לשיחה עם הבוסית ופתאום הכניסו אותי לעו"ד" (עמ' 10 ש' 24 - 27). בכל הכבוד כעסו של התובע וסירובו להשיב לטענות אין בהם בכדי להוביל לקביעה כי לא ניתנה לתובע הזדמנות נאותה להפריך את הטענות. יתרה מכך, הנתבעת אף הציעה לתובע לקיים שימוע נוסף במועד מאוחר יותר אך הוא סרב להצעה. רביעית, טענות התובע בכל הנוגע לאופן בו בוצע השימוע - בשונה מהטענות הנוגעות לאופן בו זומן התובע לשימוע - הועלו לראשונה ובפרוטרוט רק בסיכומי התובע. העובדה שהתובע לא העלה טענות אלה עוד במכתב הדרישה מהנתבעת מחזקות את גרסת הנתבעת ולפיה לא היה פסול בשימוע שנערך לתובע. חמישית, כאמור אני מקבל את גרסת התובע ואת טרונייתו בדבר האופן בו זומן לשימוע. קרי - התובע זומן בשיחה טלפונית לפגישה עם מנכ"לית הנתבעת ורק כשהגיע למשרדי הנתבעת התברר לו בעצם מדובר בפגישה עם עוה"ד של הנתבעת, שבה עליו ליתן הסברים למעשים החריגים שביצע. 'מארב' שכזה, טוב היה לו אלמלא נעשה. יחד עם זאת, אין מדובר לטעמי בפגם מהותי היורד לשורשו של עניין משהוסבר לתובע בתחילת השימוע מהי מטרתו ובסיומו אף הוצע לו לקיים שימוע נוסף במועד מאוחר יותר. כך שההצעה לקיום שימוע נוסף שלא נטען כי הייתה סתמית יש בה בכדי לרפא את הפגם שנוצר לגבי אופן הזימון לשימוע. אוסיף, כי לא נעלמה מעיני עדותו של מר פרי בדבר הזמנת התובע בשיחה הטלפונית לשימוע בפני עוה"ד של הנתבעת (עמ' 21 לפרו' 8 - 31), אלא שאין בידי לקבלה. בעניין זה אני מעדיף את גרסת התובע הן מן הטעם שבעניין זה מדובר בגרסה עקבית והן מן הטעם שגרסתו של מר פרי נסתרה בעדותו שלו עצמו. שכן מר פרי העיד כי עו"ד סגל היה זה שהזמין את התובע לשימוע (עמ' 21 לפרו' ש' 8 - 9). נוכח האמור, אני קובע שלא נפל פגם בשימוע שנערך לתובע וכי ניתנה לתובע הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו ולהפריך את החשדות שהועלו נגדו. מן המקובץ עולה כי דין תביעתו של התובע לפיצוי בגין פיטוריו - להידחות. שחרור כספי התגמולים כאמור, הנתבעת הציגה מכתב הנושא את התאריך 4.11.2007 שנשלח לחברת הביטוח בו התבקשה האחרונה לשחרר את כספי התגמולים לידי התובע. בסיכומיו לא ביקש התובע סעד בעניין זה. משהוכח כי הנתבעת מילאה אחר החובה לשלוח מכתב לחברת הביטוח לשחרור כספי התגמולים שהופקדו לזכות התובע בתקופת עבודתו ומשלא התבקש סעד כאמור בסיכומים - אין מקום ליתן לתובע סעד בעניין זה. סוף דבר: תביעת התובע מתקבלת בחלקה. לפיכך בית הדין מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין: פיצויי פיטורים בסכום של 11,611 ₪ ברוטו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 10.2.2007 ועד למועד התשלום בפועל. חלף הודעה מוקדמת בסכום של 5,300 ₪ ברוטו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 10.2.2007 ועד למועד התשלום בפועל. הוצאות משפט בסכום של 1,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. בסכומים אלה הבאתי בחשבון את האגרה הדחויה וכן את דחיית חלק מהרכיבים של תביעת התובע. לא ישולמו הסכומים במועד ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. התביעות לגמול שעות נוספות ולתשלום פיצויי בגין הפיטורים - נדחות. אגרה דחויה ככל שלא שולמה תשולם ע"י התובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. המזכירות תשלח שובר מתאים. על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. ניתן היום י' בטבת, התש"ע (27 בדצמבר, 2009), בהיעדר הצדדים. אילן איטח, שופט פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים