סעיף בלעדיות בחוזה שכירות כתבי הטענות 1. על פי כתב התביעה ביום 11.8.02 נחתם הסכם שכירות בין הנתבעת לתובעת המנהלת סניף של "קפה הלל" לפיו השכירה הנתבעת לתובעת חלק מקומת קרקע של בנין, חצר בטח 60 מ"ר, מחסן ושתי מקומות חניה ל-5 שנים עם אופציה ל-5 שנים נוספות. סעיף 6 להסכם הוא סעיף בלעדיות אשר בו נאמר כי המשכיר לא ישכיר שטח נוסף בבניין לצורך הקמת בית קפה חלבי ואולם יהא רשאי להשכיר שטח להקמת מסעדה לא חלבית (בשרית, סינית וכדו'). חרף התחייבות הנתבעת בנוגע לבלעדיות השכירה הנתבעת מושכר אחר בבניין ל"פיצה מטר" שמפעילה בו פיצריה, מסעדה חלבית ובית קפה המוכר מוצרים בדיוק ו/או דומים ו/או מתחרים במוצרי התובעת. לטענת התובעת היא השקיעה משאבים כספיים גבוהים בשיפוץ המושכר ובהתאמתו למטרת השכירות תוך הסתמכות על סעיף הבלעדיות. פניות המודיעות על ההפרה היסודית ודרישה דחופה לתיקון ההפרה נענו בהבטחות שלא קויימו. התובעת דורשת פצויים בגין הנזק שנגרם לה לטענתה עקב ההפרה היסודית ושעניינו ההפסדים הנגרמים לה עקב פתיחת פיצה מטר למשך תקופת השכירות הראשונה, בת החמש שנים, השקעת המשאבים המוגברים והעודפים בפרסום, שווק ויחסי צבור של בית הקפה, ופגיעה במוניטין ובשם הטוב. על פי כתב ההגנה כבר בשלב המשא ומתן לקראת כריתתו של הסכם השכירות, בעת החתימה ולאחריו הודיעה הנתבעת לתובעת וזו ידעה כי חלק אחר בבניין יושכר לצורך הקמת סניף של פיצה מטר. הסניף הוקם עוד לפני שהחלה התובעת בבניית בית הקפה ובשלב בו היתה התובעת רשאית שלא לממש את התקשרותה עם הנתבעת. בשל כך היא מושתקת מלטעון בעניין זה ויש לראות בהתנהגותה משום ויתור/מחילה. לטענת הנתבעת נגועה הגשת התביעה בשהוי שכן הטענה הועלתה לראשונה למעלה משנה לאחר פתיחת בית הקפה כדי "להכשיר את הקרקע" להגשת התובענה, ולהפעלת לחץ על הנתבעת להסכים להארכת חוזה השכירות. על פי כתב ההגנה הנתבעת לא השכירה שטחים בניגוד לאמור בסעיף הבלעדיות בחוזה ולא הוסכם בין הצדדים כי סעיף הבלעדיות הוא סעיף "יסודי". לטענת הנתבעת יש לפרש סעיפי בלעדיות בדרך מצמצמת שלא תפגע בטובת הצבור והסעיף מדבר על בית קפה חלבי ו"פיצה מטר" אינה בית קפה חלבי. האזור הינו אזור בלוי תוסס גדוש בתי קפה ומסעדות, תחרות קמה מעסקים אלה המתחרים בזה של התובעת ולא ניתן לייחס לתובעת איזה נזק בגין פתיחת "פיצה מטר". הנתבעת לא הבטיחה לתקן את ההפרה שכן לא היתה כל הפרה. לטענת הנתבעת הנזק הנטען הוא רחוק, מופרך ובלתי מבוסס. התובעת גם נמנעה מלהקטין את ניזקה ובמידה והושקע כסף בפירסום הוא הושקע בשל התחרות מול עסקים אחרים בסביבה. 2. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של יורם דודו ושי כהן - מנהלים ובעלי מניות בתובעת וחוות דעת של אורי דהאן לעניין הנזקים הנטענים. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של גרשון לוי, מנהלה של הנתבעת. כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב. הטענות בסיכומים 3. לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו כעולה מהחוזה, מטרת השכירות של המושכר הינה הקמת בית קפה-מסעדה תוך התחייבות מפורשת של המשכיר-הנתבעת כי לא יהא רשאי להשכיר שטח אחר בבניין למסעדה חלבית אחרת. בתי המשפט העניקו פעם אחר פעם תוקף משפטי מחייב לסעיפי בלעדיות בחוזים בכלל ובתחום המסעדנות בפרט. המחוייבות החוזית הבאה לידי בטוי בסעיף הבלעדיות הופרה על ידי הנתבעת כעולה אף מעדויות הנתבעת עצמה. מעדויות שני הצדדים גם יחד עולה כי במהלך המשא ומתן לקראת כריתתו של הסכם השכירות הציגה הנתבעת בפני התובעת מצג שוא ולפיו כביכול בכוונתה להשכיר את יתרת הבניין לסוכנות דואר. יש גם לדחות את טענת הנתבעת כאילו ויתרה התובעת על טענותיה בדבר הפרת סעיף הבלעדיות וזאת לנוכח התראות שנתנה התובעת לנתבעת בעניין זה כעולה אף מחקירתו של מנהל הנתבעת. הנתבעת גם נמנעה מלתמוך טענתה בדבר היעדר תחרות בין התובעת לפיצה מטר באמצעות זימונם לעדות של נציגי מטר והימנעות זו צריכה לפעול לחובתה. אשר לנזק טוען ב"כ התובעת כי התובעת תמכה את תביעתה בחוות דעת כלכלית שהינה מקיפה ויסודית עליה נחקר המומחה ומסקנותיו נותרו בעינן. מנגד, הנתבעת לא מצאה לנכון להעמיד גירסא מטעמה לעניין הנזקים הנטענים, גם לא לאחר הגשת חוות הדעת והסתפקה בהכחשה גורפת של כל הנזקים הנטענים לנוכח היעדר תחרות לטענתה בין התובעת לבין פיצה מטר. בהתנהגותה זו של הנתבעת יש לראות משום הסכמה מלאה לשעורי הנזק הנטענים על ידי התובעת בכתב התביעה ובחוות הדעת הכלכלית מטעמה ויש לראות את התובעת כמי שהוכיחה את נזקה. את השארותה של התובעת במושכר חרף הפרת סעיף הבלעדיות יש לראות כפעולה ממשית מצידה להקטנת הנזק. לטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו פתחה התובעת את סניף קפה הלל שלושה חודשים לאחר שסניף פיצה מטר החל לפעול במקום ואף על פי כן לא נקטה שום פעולה של ממש למניעת הפגיעה ב"בלעדיות" ובכלל זה לא נקטה כל הליך משפטי כדי למנוע את פתיחת ו/או הפעלת סניף פיצה מטר. גם לאחר פתיחת קפה הלל ובמשך שנים ארוכות יצרה התובעת מצגים לפיהם היא זונחת את טענתה לפגיעה לכאורה בבלעדיות. לטענת הנתבעת אין לפרש את החוזה כאוסר גם פתיחתה של מסעדה חלבית במובחן מבית קפה חלבי וזאת לאור לשון החוזה, הנסיבות של מיקום העסק והחופש הניתן בו לתובעת עצמה לעבור לכל רשת אחרת. יתר על כן. לא נסתרה טענת הנתבעת כי התובעת ידעה קודם לחתימתה על חוזה השכירות על הכוונה להשכיר לפיצה מטר. גם מבחינה תכליתית, האיזון הראוי בין האינטרסים המתנגשים מחייב את המסקנה כי יש לפרש את התניה באופן מצמצם כמונע פתיחתה של מסעדה חלבית במבנה. יש ליתן בעניין זה משקל מכריע לאינטרס הצבורי של ההגנה על התחרות החופשית, הן האינטרס של בעלי עסקים אחרים והן זה של צבור הצרכנים. פרשנות התניה באופן שאינו מצמצם תפגע גם בחופש העיסוק של הנתבעת, בחופש הקניין ובחופש התקשרות. מאידך התובעת לא הצביעה על כל אינטרס לגיטימי המצדיק הגנתה בתניית אי תחרות מעבר לאינטרס אי התחרות כשלעצמו. ההלכה היא כי במקרים שבהם התניה מנוסחת בלשון שאינה חד-משמעית כמו במקרה הנוכחי, יש לפרשה בצמצום באופן שאינו פוגע בתחרות. לטענת ב"כ הנתבעת מהווה גם התנייה הסדר כובל על פי סעיף 2(ב) לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 ועל כן בטלה מחמת אי חוקיות. חוק ההגבלים העסקיים קובע בעניין זה חזקה חלוטה ולא חלים על התנייה הסייגים שבחוק. לטענת ב"כ הנתבעת בטלה התנייה גם מחמת היותה מנוגדת לתקנת הצבור ולחילופין יש להגביל את היקף התנייה באופן הפוגע במידה הפחותה ביותר בתחרות החופשית. כיוון שלא הופר החוזה, לא עומדת לתובעת כל עילה לפצויים. ככל שכן, המומחה לא הוכיח כל נזק גם לפי האומדן שנעשה מטעמו. לטענת הנתבעת גם השהוי בו נקטה התובעת לאחר שנודע לה על פתיחת פיצה מטר עוד קודם השלמת הקמתו של בית הקפה, משמעותה ויתור של התובעת על הטענה להפרה ולנזק. לטענת הנתבעת גם לא הוכחו ראשי הנזק הנוספים - הפגיעה במוניטין, וההשקעות הנוספות בפרסום ובשווק. לטענת ב"כ התובעת בסיכומי התגובה לשון התנייה עליה הוסכם בין הצדדים מנוסחת בצורה מפורשת ושאינה משתמעת לשתי פנים. הנתבעת הפרה הסכם זה כעולה גם מהודאתו של מנהל הנתבעת. ההלכות עליהן מסתמכת הנתבעת אינן רלוונטיות לענייננו ומכל מקום אף זכויות חשובות ומרכזיות אינן אבסולוטיות ואיזון אינטרסים מוביל למסקנה כי אינטרס התובעת גובר על זה של הנתבעת ו/או של הציבור הרחב שיכול ליהנות מעשרות מסעדות חלביות סמוך למקום עסקה של התובעת. דיון 4. העובדות העיקריות אינן שנויות במחלוקת. ביום 11.8.02 נחתם בין התובעת לנתבעת הסכם שכירות ולפיו השכירה הנתבעת לתובעת חלק מקומת קרקע של בניין המצוי ברח' עמק רפאים 54 במושבה הגרמנית בירושלים לתקופה של 5 שנים עם אופציה של התובעת להארכת תקופת השכירות ב-5 שנים נוספות (נספח א' לכתב התביעה). בסעיף 6 להסכם כך נאמר: "המשכיר משכיר בזאת את המושכר לשוכר למטרת הקמת בית קפה/מסעדה תחת השם המסחרי "קפה הלל". השוכר מצהיר כי הינו זכיין של רשת "קפה הלל". מוסכם כי המשכיר לא ישכיר שטח נוסף בבניין לצורך הקמת בית קפה חלבי, ואולם יהא רשאי להשכיר שטח אחר בבניין להקמת מסעדה אחרת שאינה חלבית (בשרית, סינית וכד'). השוכר יהיה רשאי להחליף את שמו המסחרי ולהצטרף לכל רשת ידועה אחרת לפי שיקול דעתו". ביום 18.11.02 חתמה הנתבעת על הסכם עם "פיצה מטר" ולפיו הושכר לה לתקופה של שנתיים אשר תחל ביום 15.1.03 עם אופציות לתקופות נוספות, חלק אחר בקומת הקרקע בבניין שברח' עמק רפאים 54 (ת/2). בחודש מאי 2003 פתחה התובעת את העסק (ר' סעיף 6ג לכתב התביעה; עדותו של מנהל הנתבעת בעמ' 12, שורות 15-16). כעולה מעדותו של מנהל הנתבעת שלא נסתרה סניף פיצה מטר נפתח עוד קודם לכן (עמ' 13, שורות 18-19). עוד יצויין כי כעולה מעדותו של מנהל הנתבעת שני העסקים, זה של התובעת וזה של פיצה מטר, הם הנכסים המסחריים היחידים שבמבנה (עמ' 12, שורות 13-14). 5. האם הפרה הנתבעת את ההסכם עם התובעת בחתימתה על ההסכם עם פיצה מטר? טענת הנתבעת ככל הנוגע לפרשנות העולה מנוסח התניה עצמה נשענת על כך שהאיסור הינו על הקמת בית קפה חלבי. בית קפה ולא מסעדה. עם זאת, המשך ההוראה ובסמוך לאיסור האמור תוחם את גבולותיו של האיסור ולפיו על אף האיסור ("ואולם") השוכר יהא רשאי להשכיר שטח אחר בבניין להקמת "מסעדה אחרת שאינה חלבית (בשרית, סינית וכדו')". מהמשך זה של האיסור הקבוע ברישא עולה כי יש לפרש את הביטוי "בית קפה חלבי" ככולל גם מסעדה חלבית שהרי אחרת אין כל משמעות להבהרה זו של גבולות האיסור וגם לא ברור מדוע נועד לאסור מסעדה שאינה חלבית דוקא, אם ממילא לא כך הוסכם. תמיכה לכך יש גם ברישא להוראה ולפיה התובעת תקים בנכס "בית קפה/מסעדה". הסעיף נועד להגביל את התחרות עם העסק אותה מתעתדת התובעת לפתוח במקום שהינו בית קפה / מסעדה וכיוון שחלביים מכאן ההגבלה. לטענת הנתבעת אין זה סביר לפרש כך את התנייה לנוכח העובדה שהתובעת עצמה רשאית על פי אותה הוראה לעבור לכל רשת אחרת לרבות בשרית. ספק בעיני אם כך אכן ראוי לפרש את התנייה ואם כן האם לא ראוי יהיה במקרה כזה לשוב ולבחון את התנאים שביסוד ההסכמה שברישא ומכל מקום אין בכוחה של טענה זו להסביר את האיסור במתכונתו המוגבלת. קרי, אף על פתיחת בית קפה. 6. כעולה מעדותו של מנהל הנתבעת במבנה שבו מצוי עסק התובעת מצויים שני נכסים מסחריים בלבד. קפה הילל ופיצה מטר (לפחות בזמנים הרלוונטיים לתביעה. ר' עמ' 12, שורות 6-14). כעולה מעדויות המצהירים מטעם התובעת המבנה ממוקם במקום מרוחק יחסית מיתר העסקים שברחוב, בשל כך גם היתה מעוניינת בו התובעת, ובשל כך גם היתה מעוניינת להגביל את התחרות באותו מבנה עצמו (ר' עמ' 8, שורות 25-27; עמ' 9, שורות 6-8; שורה 26 - עמ' 10, שורה 1). כעולה מעדויות אלו עיקר ההכנסות מהעסק של התובעת אינו מהקפה כי אם מהמוצרים הנלווים לו - כריכים, סלטים וקינוחים (עמ' 11, שורות 1-7). לנוכח האמור סבורה אני כי על פי אומד דעת הצדדים נועדה התניה להגביל תחרות לא רק מבתי קפה מתחרים אלא גם מאותם עסקי מזון, להוציא בשריים, העשויים להתחרות בעסק התובעת. 7. שני הצדדים היפנו לנוסח הטיוטות שהועברו בין הצדדים עובר לחתימה על ההסכם (נספחים ב/1-ב3 לתצהירו של יורם דודו) כתומך בגירסתם בדבר פרשנותה של התנייה. עיון בטיוטות אינו מעלה כי יש בו כדי לתמוך בגירסת מי מהצדדים. בשולי הסעיפים הרלוונטיים מופיעות הערות שונות שללא עדויות עורכיהן לא ניתן להסיק מהן מסקנה כזו או אחרת למעט שהוראת סעיף 6 לא הופיעה מלכתחילה בהסכם אלא הוספה לבקשת התובעת. 8. לטענת הנתבעת מאחר ונציגי התובעת ידעו עובר לחתימה על ההסכם כי במקום עומד להיפתח סניף של פיצה מטר אין לפרש את ההסכם כמונע פתיחתו של סניף פיצה במקום. הגירסא בדבר ידיעת נציגי התובעת נשענת על האמור בתצהירו של המצהיר מטעם הנתבעת (סעיף 8 לתצהיר). כאמור ההסכם עם מטר נחתם כשלושה חודשים לאחר החתימה עם נציגי התובעת. על פי האמור בתצהירי התובעת נודע לנציגיה על פתיחתה של פיצה מטר רק לאחר החתימה על ההסכם ובמהלך השיפוצים שערכו הם במקום. מעדותו של המצהיר מטעם הנתבעת עולה כי ככל שניהל משא ומתן בו עלתה כוונתו להשכיר לעסקי מזון אחרים, הוא לא נוהל עם התובעת או נציגיה אלא עם זכייני הרשת שעל פי הערכתו העבירו לנציגי התובעת את האינפורמציה (ר' עמ' 13, שורה 28 - עמ' 14, שורה 24). לנוכח האמור אין איפוא ראיה לכך שעובר לחתימה על ההסכם ידעו נציגי התובעת אודות הכוונה לפתוח סניף של פיצה מטר במקום וכי יש לפרש את הוראת סעיף 6 להסכם בשים לב לידיעה זו. 9. האם יש בכוחם של עקרונות היסוד כחופש העיסוק, חופש הקניין וחופש התחרות כדי להוליך למסקנה אחרת? לעקרונות אלו עשוי להינתן משקל הן בתחום של פרשנות החוזה, כאשר אומד דעת הצדדים אינו ברור (ר' ברק, פרשנות במשפט, (כרך רביעי, פרשנות החוזה), בעמ' 531 ואילך) והן בתחום של דיני פסלות חוזה במסגרת תקנת הצבור (ר' ע"א 294/91 חברת קדישא נ. קסטנבאום פ"ד מו(2) 464; דנג"צ 4191/97 רקנט נ. בית הדין הארצי לעבודה פ"ד נד(5) 330). הנתבעת הינה חברה. ככזו חוק יסוד : חופש העיסוק אינו חל עליה (ר' סעיף 3 לחוק יסוד : חופש העסוק; בג"צ 4593/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ. ראש הממשלה ואח' פיסקה 10). האם יש לאמר כי תנייה המגבילה את אפשרותה של הנתבעת להשכיר את הנכס לעסקים המתחרים בזה של התובעת פוגעת בזכותה החוקתית לקניין? הנתבעת שהיא חברה, התקשרה בחוזה מסחרי להשכיר נכס שבבעלותה לתובעת וזאת לאחר שניהלה משא ומתן עם גופים אחרים בתחום עסקי המזון. לאחר משא ומתן הוכנסה לחוזה תניית בלעדיות שלא היתה בו מלכתחילה המגבילה את כוחה של הנתבעת להשכיר חלק אחר של הנכס לסוגי עסקים מסויימים. נכון אמנם כי תנייה זו מגבילה את כוחה של הנתבעת לעשות בנכס שבבעלותה כרצונה, אך זו מגבלה אותה נטלה הנתבעת מרצונה, ניתן להניח כי כנגד תמורה, ולא ברור כיצד יש בכוחה של הזכות לקניין כדי לגרוע מחובתה לכבד את החוזה עליו חתמה. אשר לפגיעה בחופש התחרות. לטענת הנתבעת כאמור יש לראות בהוראת סעיף 6 כיוצרת הסדר כובל במשמעות חוק ההגבלים העסקיים וזאת לפי סעיף 2(ב)(3) לאותו חוק הקובע כי יראו כהסדר כובל הסדר שבו הכבילה נוגעת ל-"חלוקת השוק, כולו או חלקו, לפי מקום העיסוק או לפי האנשים או סוג האנשים שעמם יעסקו". ב"כ הנתבעת מפנה בעניין זה להחלטה מיום 24.5.01 של כב' השופט זפט שניתנה בת"א 1724/01 (מחוזי ת"א) סופר פארם (ישראל) בע"מ נ. חברת קניון אדומים בע"מ שם נקבע כי התחייבות בעל קניון כלפי סופר-פארם כי לא ישכיר לבית מרקחת מתחרה הינה הסדר כובל. על יסוד הנמקה זו סירב בית המשפט באותו מקרה ליתן צו מניעה זמני האוסר פתיחתו של עסק מתחרה. לעניין החלטה זו יצויין כי ההחלטה נהפכה בבית המשפט העליון תוך שנאמר כי "...שאלת היותו של ההסדר הסדר כובל היא שאלה בעייתית שאינה דורשת הכרעה בשלב זה, ואינה עומדת לרועץ למתן הצו החלקי". (ר' רע"א 4933/01 סופרפארם (ישראל) בע"מ נ' חברת קניון אדומים בע"מ). בבש"א (מחוזי י-ם) 250/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ. חברת קניון הראל בע"מ ואח' שם נדונה התחייבותו של קניון הראל כלפי בנק דיסקונט שלא להשכיר שטח לבנק מתחרה, נשענה החלטתו של בית המשפט לדחות את הבקשה למתן צו מניעה זמני האוסר את ההתקשרות בין קניון הראל ובנק הפועלים בעיקר על קביעתו של הממונה על ההגבלים העסקיים בעניין זה תוך ציון כי קיימות דעות שונות בשאלת קיומו של הסדר כובל בנסיבות שבהן ההגבלה היא על המקנה זכות במקרקעין (ר' סעיפים 20-23 להחלטה). בשתי ההחלטות אליהן מפנה ב"כ הנתבעת לא נקבע כי יש תחולה לחזקה הקבועה בסעיף 2(ב)(3) לחוק ההגבלים העסקיים ועל העמדה ולפיה יש תחולה להוראת סעיף 2(ב)(3) בנסיבות אלו נמתחה ביקורת בספרות (ר' דיויד גילה, חוזים המגבילים תחרות, הגבלים עסקיים ומונופולין (ד. פרידמן, נ. כהן, חוזים (חלק ג', תשס"ד), בעמ' 659-660). הנטל להוכחתו של הסדר כובל מוטל על הטוען זאת. הבחינה היא אינדוידואלית לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. תלויה בין היתר במעמדם של הצדדים בשוק המוצר, מידת התחרות הקיימת, משך תקופת ההגבלה וכו' (השווה סעיף 1 לכללי ההגבלים העסקיים (פטור סוג להסכמים שפגיעתם בתחרות קלת ערך), התשס"א-2001). כך למשל בפרשת קניון הראל ניתן משקל לעובדה כי מדובר היה על תנייה בדבר איסור תחרות לתקופה העולה על 10 שנים. בענייננו מדובר במבנה בו שני נכסים עסקיים, ברחוב אשר גם לשיטת הנתבעת מהווה איזור של בלויים ומסחר. על פי החוזה, ההגבלה היא לכל היותר לתקופה של 10 שנים, כולל האופציות. לא הובאו כל נתונים על ידי הנתבעת שעניינם טיב השוק הרלוונטי, והשפעתה של התנייה על התחרות בו. לא כל תניית בלעדיות מהווה הסדר כובל (ר' החלטתו של כב' השופט זפט עצמו בבש"א (תל-אביב-יפו) 7362/06 ש.ק טנדו בתי קפה ומסעדות בע"מ נ. נכסי שופ (קיראון) בע"מ). תניות המקנות בלעדיות נחוצות לעיתים על מנת לאפשר השקעה ראשונית שלא תיעשה בהיעדרן, ואשר תפגע בסופו של יום בציבור הצרכנים. הנתבעת לא תמכה טענתה בדבר הסדר כובל למעשה בכל תשתית ראייתית להוציא ההסתמכות על תוכן התנייה והפנייה לפסיקה שפורטה לעיל. לא די בכך להוכחתו של הסדר כובל. כיוון שכך ומהטעמים שפורטו קודם לכן גם אין לאמר כי התנייה מנוגדת לתקנת הצבור וכיוון שכך בטלה. 10. אשר לטענת הנתבעת ולפיה יצרה התובעת מצגים כי היא זונחת את טענתה לפגיעה לכאורה בבלעדיות. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 9 לתצהירי העדות מטעם התובעים עליו לא נחקרו, על הנספחים אשר צורפו אליו. שאלת הנזק 11. התובעת הגישה כאמור חוות דעת מומחה בתמיכה לנזקים הנטענים על ידה ככל הנוגע להפסד רווחים. על פי חוות הדעת בשל סוג המוצרים הנמכרים בקפה הילל ובפיצה מטר ורמות המחירים הנלוות אליהם כמו גם מיקומם הסמוך וריחוקם היחסי ממרכזי מזון אחרים ברחוב, מדובר במוצרים תחליפיים ברמה גבוהה ופתיחת פיצה מטר גרמה נזק לתובעת. מהאמור בחוות הדעת ומחקירתו של המומחה עולה כי למעשה אמד את נזקי התובעת כאחוז של רווחי פיצה מטר בתקופה הרלוונטית. את רווחי פיצה מטר הסיק המומחה הן מאמירות של מנהל התובעת שמסר לו בעניין זה אינפורמציה שנמסרה לו (למנהל התובעת) על ידי הבעלים של פיצה מטר וכן מכ-5-4 פעמים ששהה במקום, מחצית השעה כל פעם, תוך שהוא מעריך על בסיסן את מספר פעולות הקופה ליום וכן את היקף המכירה לסועד וזאת על בסיס המרכיבים העיקריים בתפריט פיצה מטר בתוספת שתיה (ר' עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 8-14; 22-25; עמ' 9, 11-12 לחוות הדעת). ההנחה העובדתית שביסוד חוות הדעת בדבר רווחי פיצה מטר בתקופה הרלוונטית, ממנה גזר כאמור המומחה את הפסדי התובעת, אינה מבוססת דייה מבחינה ראייתית ודי בכך על מנת לדחות את התביעה לפיצוי בגין הפסד הרווחים. זאת, מבלי לבחון את השאלה האם די באמור בחוות הדעת על מנת להוכיח קיומו של נזק ואת שעורו, לו הייתה ההנחה העובדתית שביסוד חוות הדעת מבוססת דייה. 12. על פי האמור בתצהירי העדות מטעם התובעת נאלצה התובעת עקב הפרת סעיף הבלעדיות להשקיע משאבים כספיים מוגברים ועודפים בפרסום שווק ויחסי צבור של בית הקפה שאלמלא הפרת סעיף הבלעדיות לא הייתה נאלצת לשאת בהם. ראש נזק זה מוערך על ידה בסך 75,000₪ (ר' סעיף 10ד לתצהירים). על פי האמור בתצהירים נגרמה גם פגיעה במוניטין ובשם הטוב בסך המוערך אף הוא ב-75,000 ₪ (סעיף 10ה לתצהירים). אמנם המצהירים לא נחקרו על תצהיריהם ואולם לא די באמור בתצהירים כדי להוכיח במידה מספקת ראשי נזק אלו. הטענה ככל הנוגע למשאבים המוגברים שהושקעו בפרסום ויחסי צבור אינה מפורטת, נטענת באופן כללי, ואינה נתמכת בכל ראייה להוציא האמור בתצהירים בעניין זה. אשר לפגיעה הנטענת במוניטין לא ברור מדוע פתיחתו של עסק מתחרה מהווה פגיעה במוניטין של התובעת. עוד לא ברור על סמך מה נשענת ההערכה בדבר גובה הנזק הטעון תימוכין אובייקטיביים. התוצאה היא שגם התביעה לפיצוי בגין ראשי נזק אלה נדחית. התביעה נדחית. בנסיבות העניין לא ראיתי מקום ליתן צו להוצאות. חוזה שכירותחוזההסכם בלעדיותשכירות