צו מניעה להרחבת דירה על גג בית משותף

צו מניעה להרחבת דירה על גג בית משותף התובעים, הנם בעלים של שתי דירות בבית המשותף נשוא ההליך, עתרו לצו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבעים בעליה של דירה אחרת בבית המשותף, לבנות ולהרחיב דירתם על גג הבית המשותף. הבית המשותף האמור מורכב משני מבנים: מבנה אחד בן 6 דירות ומבנה שני בן 4 דירות. שני המבנים גם יחד נרשמו כבית משותף אחד. הבית נמצא בשד' מוריה 116א' חיפה, ומזוהה כחלקה 19 בגוש 10779 (להלן: "הבית"). הנתבעים טוענים כי באמתחתם הסכמת הרוב הקבוע בחוק המקרקעין לבנייה שכן בידם הסכמה של 8 מתוך- 10 בעלי דירות בבית לבניה. לטענתם, לאחר שנתנו הסכמות כאמור, הלכו מקצת מבעלי הדירות המסכימים שבי אחרי התובעים אשר הסיתו אותם נגד הבנייה המתוכננת. לטענתם, אין לאפשר חזרה מן ההסכמה שניתנה מקום בו הסתמכו הנתבעים על הסכמה זו. לטענתם, התנגדות התובעים נטולת תום לב ונובעת משיקולים זרים. עוד טוענים הנתבעים כי הבנייה המתוכננת על ידם כוללת שיפור מיגון של חדר קיים בתוך דירתם ובתמורה הוספת חדר נוסף בגודל של כ- 9.5 מ"ר וכן בניית פרגולת עץ על הגג. כלל התוספת כולל הפרגולה הנה בשטח של 20.03 מ"ר המהווים את שטח הזיכויים הניתנים על פי דין על ידי הועדה כאשר מבוצע שיפור מיגון בחדר קיים בדירה, באופן שאין בבנייה כדי ניצול של אחוזי בנייה. לטענתם, תוספת הבנייה שהנם מבצעים הינה על מחצית הגג המצוי מעל לדירתם, באופן שיתרת הגג וכן הגג החדש שייווצר מעל תוספת הבנייה שיהווה אף הוא רכוש משותף נותרים פנויים למתקנים נדרשים. עוד טוענים הנתבעים כי בכתב התביעה לא נטען כי הבניה תהווה פגיעה מהותית בזכויות התובעים. ביום 6.6.11 קיימתי ביקור במקום בנוכחות הצדדים להלן הנתונים הרלוונטיים להליך זה: הבית המשותף מורכב משני מבנים. מבנה אחד בן 6 דירות אשר חזיתו פונה לשד' מוריה 116, חיפה, ומבנה נוסף בו מצויות דירות הצדדים להליך שהינו פנימי ומגיעים אליו בגרם מדרגות משד' מוריה (להלן:"הבניין העורפי"). הבניין העורפי מכיל ארבע דירות: שתי דירות בקומת הקרקע ושתי דירות בקומה הראשונה. בהיות המבנה בנוי על קרקע במדרון נמצא כי הדירה המצויה בקומה הראשונה בחזית הפונה לכיוון הוואדי נמוכה מהדירה המשיקה לה באותו המבנה והמצויה אף היא בקומה הראשונה. שתי הדירות בקומת הקרקע במבנה העורפי הינן בבעלות התובעים. מעל דירה אחת של התובעים מצויה דירת הנתבעים, ומעל דירה אחרת של התובעים מצויה דירה שהינה בבעלות הגב' אנגל לבנה (להלן:"אנגל"). דירת אנגל הורחבה ע"י בניית חדר ומרפסת על חלק הגג המצוי מעל הדירה. ביום 30.6.11 התקיימה ישיבת הוכחות. מטעם התובעים העיד התובע ומטעם הנתבעים העידו חמישה בעלי דירות בבית וכן הנתבע בעצמו. חלקים מהעדויות יובאו בפרק הדיון לפי הקשר הדברים. במסגרת העדויות ביקשו הנתבעים להוכיח את הסכמתה של בעלת שתי דירות נוספות בבית, הגב' חרל (להלן:"חרל"), באמצעות יפויי כוח המייפה כוחה של ד"ר אייבשיץ (להלן:"אייבשיץ"). ביום 26.7.11 לאחר תום שלב ההוכחות הוגש תצהיר נוסף מטעם הגב' קון-יעקובוביץ (להלן:"קון-יעקובוביץ"). תצהיר זה הינו תוספת לעדותה מיום 30.6.11 והצורך בהגשתו נבע מן העובדה שלאחר עדותה מיום 30.6.11 התבררו ו/א נודעו לה עובדות נוספות/חדשות. בהחלטה מיום 21.8.11 התרתי הגשתה של ראיה זו בכפוף לתשלום הוצאות משפט לתובעים, ותוך שנשמרת לתובעים הזכות לחקור עדה זו בחקירה נגדית. ביום 4.10.11 נחקרה קון-יעקובוביץ על תצהירה הנוסף. באותו דיון גם הוגש יפויי כוח נוטריוני מאת חרל במקום יפויי הכוח שהוגש בדיון ביום 30.6.11 אשר נטען לגביו כי הוא נערך שלא כדין. התובעים לא התנגדו להגשת יפויי הכוח הנ"ל תוך שביקשו לשמור לעצמם את הזכות לטעון לגבי ערכה של הסכמת חרל מקום בו לא הובאה חרל לעדות. הצדדים סיכמו בכתב טענותיהם וכן השלימו סיכום טענותיהם לאחר השלמת עדות הגב' קון-יעקובוביץ. להלן עיקרי טענות הצדדים כפי שעלו בסיכומיהם: טענות התובעים בקצירת האומר: אחת היחידות שבבעלות חרל, תת חלקה מס' 10, הינה מחסן בשטח של 11.5 מ"ר. יחידה ששטחה קטן מ-12 מ"ר עפ"י הדין אינה מהווה דירה. חיזוק לטענה זו מוצאים התובעים בעובדה שהיתר הבניה המקורי של הבית התיר בניית 9 דירות בלבד ולא 10 כנטען ע"י הנתבעים. משכך נטען כי אין להביאה במניין הדירות לצורך בחינת הרוב הדרוש. הוראת סעיף 71ב לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן:"חוק המקרקעין") קובעת כי הרחבת דירה טעונה הסכמה מפורשת של 75% מבעלי הדירות שצמודים להם 2/3 מהרכוש המשותף. הוראת הסיפא של סעיף זה העוסקת בהרחבה שעניינה בניית ממ"ד אינה יפה לתיק זה לפי שעסקינן בבניה ממש ולא בבניית ממ"ד. הנתבעים החתימו את בעלי הדירות בבית על תוכנית הבניה ללא שהבהירו להם בצורה מפורשת את מהותה, וללא שכינסו לצורך כך אסיפת דיירים בה תינתן שהות בידי התובעים להסביר ולשכנע את החותמים אודות הפגיעה העשויה להיגרם להם. אין לייחס משקל להסכמתה של חרל מאחר ולא טרחה לבוא להעיד ולמסור עמדתה במישרין ביחס לבנייה. הימנעות הנתבעים מלהזמינה לעדות צריכה לשמש כנגדם. אין לייחס משקל לחתימתה של הגב' יהל אוראל (להלן:"אוראל") על הבקשה להיתר שכן הנ"ל, בעדותה, ביקשה לחזור בה מהסכמתה זו לאחר שהסתבר לה כי הבנייה עשויה לסכל אפשרות למימוש בניה לפי תוכנית תמ"א 38. יש לאפשר לה לחזור בה מהסכמתה לאור הנימוקים כבדי המשקל שהובאו בחקירתה. אין לראות בבנייה של אנגל משום הסכמה קונסטרוקטיבית לבנייה של הנתבעים נוכח העובדה שמעדותה עלה כי יש ממש בהתנגדותה לבניה, ונוכח העובדה שניצלה את מחצית הגג באופן שונה מהנתבעים מבחינת שיטת הניצול. סיכום ההסכמות המצויות בידי הנתבעים אינו מגיע לכדי 75% מבעלי הדירות שלהם צמודים 2/3 מהרכוש המשותף. אף אם ימצא כי עסקינן בבניית ממ"ד הנתבעים נעדרים הסכמתם של 60% מבין בעלי הדירות. טענות הנתבעים בקליפת האגוז- הנתבעים מבקשים לבנות בניה שאינה מנצלת את אחוזי הבניה השייכים לכלל בעלי הדירות, מאחר ומדובר בשיפור מיגון מוקנים לכך אחוזי בניה מיוחדים לפי חוק התכנון והבניה, שאינם גורעים מזכויות הבניה של יתר בעלי הדירות. הבניה מתוכננת להתבצע מעל מחצית הגג המצוי מעל דירתם. יש לראות בחדר שמתוכנן להיבנות על הגג הרחבת בניה "לשם בניית מרחב מוגן" כהגדרתה בסעיף 71 ב(א) סיפא לחוק המקרקעין שכן הסעיף מדבר על הרחבה "לשם בניית מרחב מוגן דירתי" ולא הרחבה ע"י בניית מרחב מוגן דירתי ועל כן מה לי אם ההרחבה הינה בניית הממ"ד עצמו או שההרחבה הינה תמורה למיגון חדר קיים בדירה. הרחבת דירה לשם בניית מרחב מוגן טעונה הסכמה של 60% מבעלי הדירות בלבד הנתבעים הציגו כבר בתחילת ההליך טופס הסכמות השכנים. הסכמות שלושה מבין בעלי הדירות: אייבשיץ, מר ליפא (להלן:"ליפא") וקון יעקובוביץ’ אושרו ע"י נותניה בעדותם. ביתה של חרל, המטפלת בכל ענייני אמה העבירה מייל וכן יפויי כוח לאייבשיץ בו ביקשה את האחרונה להעביר בשמה את הסכמתה לבניה וזאת מאחר ונבצר מחרל מפאת גילה המבוגר להגיע ולהעיד בעצמה. יש לקבל הסכמה זו לאחר שהוכחה בראיות מספיקות. ויוטעם, לאחר שהתובעים עמדו על כך שיפויי הכוח שניתן ע"י חרל לאייבשיץ אינו ערוך כדין שכן אינו נוטריוני, הוגש יפויי כוח נוטריוני למועד הנדחה לשמיעת הראיות. הפועל היוצא הינו שביום 8.9.05 חתמה חרל על יפויי כוח לביתה לטפל בכל ענייניה, וביום 27.9.11 חתמה ביתה על יפויי כוח המייפה כוחה של אייבשיץ ליתן הסכמתה בשם חרל לבנייה נשוא ההליך. הסכמת בעלת הדירה אוראל נתנה ע"ג טופס ההסכמות ואושרה בעדותה, אוראל לא הביאה נימוקים כבדי משקל לחזרתה מהסכמתה. בה בעת שינו הנתבעים מצבם לרעה. לאור זאת אין לאפשר לה לחזור בה מהסכמתה. הסכמת בעלת הדירה אנגל הינה הסכמה קונסטרוקטיבית כהגדרתה בסעיף 71ב(ג) לחוק המקרקעין, אנגל בנתה בניה דומה ולפיכך יש לראותה כמסכימה לבניה של הנתבעים. העדה אישרה בעדותה כי היתר הבניה שניתן לה היה לבניית שיפור מיגון בחדר קיים בבית, בתמורה ל-20 מ"ר בניה שנעשה על הגג, בדומה לבנייה אותה מבקשים הנתבעים לבצע. העדה אישרה עוד שלמרות שהוגבלה בהיתר הבניה למחצית הגג, בנתה בפועל, בהסכמת התובעים, מרפסת על כל הגג המצוי מעל דירתה. סיכום ההסכמות לעיל, בתוספת הסכמתם של הנתבעים עצמם מביא להסכמות של 8/10 בעלי דירות בבית ומכאן שמדובר בשיעור העולה על 60% הדרוש להרחבת דירה לשם בניית מרחב מוגן דירתי ואף בשיעור העולה על 75% הסכמות הדרוש לבניה שמטרתה הרחבת דירה כהוראת סעיף 71ב(א) רישא לחוק המקרקעין אין לאפשר התנגדות לבניה ממניעים חסרי תום לב. התובעים התנגדו לבניית הנתבעים אך מהטעם שהינם סבורים כי הבניה שמבקשים הנתבעים לבצע תסכל אפשרות זו לחזק ו/או לבנות ברכוש המשותף של הבית לפי תמ"א 38. על אף העובדה שבקשת הנתבעים להיתר בניה החלה דרכה כשנה וחצי טרם שהוגשה התביעה, לא טרחו התובעים עד היום לנסות לשכלל את רעיון הבניה לפי תמ"א 38 ולמצער לבדוק היתכנות/התאמות/קיומן של הסכמות לכך. התובעים לא הוכיחו פגיעה אפשרית בהם שהרי בבניה של הנתבעים אין שימוש באחוזי הבניה השייכים לכל בעלי הדירות, ובהיות הבניה בקומת הגג ודירת התובעים בקומת הקרקע גם אין הסתרה של אויר או נוף. התובעים נתנו הסכמתם לבניה דומה שבוצעה ע"י אנגל. אם היה בבניה דוגמת הבניה שמבקשים הנתבעים לבנות כדי לסכל בניה לפי תמ"א 38 הרי שהבניה שבנתה אנגל כבר הביאה לסיכול כאמור. טענת התובעים בדבר "פגיעה מהותית" נזנחה בסיכומיהם. המסגרת הנורמטיבית חוק המקרקעין דן בהרחבת דירה לצורך בנית ממ"ד בסעיף 71ב(א) וזו לשונו: "על אף הוראות סעיף 62(א) סיפה, או סעיף 12(ב) לתקנון המצוי שבתוספת, רשאים מי שבבעלותם שלושה רבעים מהדירות ושני שלישים מהרכוש המשותף צמוד לדירותיהם, להחליט בדבר הוצאה של חלקים מסויימים מהרכוש המשותף והצמדתם לדירה פלונית, לשם בניה שמטרתה הרחבת אותה דירה, וכן להחליט בדבר חלוקת זכויות הבניה הנדרשות לצורך זה, ואולם, היה נושא ההחלטה כאמור הרחבת דירה פלונית אחת או יותר לשם בניית מרחב מוגן דירתי או מרחב מוגן קומתי, רשאים להחליט על כך מי שבבעלותם שישים אחוזים מהדירות". (הדגשה אינה במקור) מרחב מוגן דירתי הוגדר בסעיף 71ב בלשון זו: ""מרחב מוגן דירתי" - מרחב מוגן הממוקם בתחום הדירה והמיועד לשרת את דיירי הדירה בלבד"; המונח 'מרחב מוגן' הוגדר באותה הוראת דין כך: ""מרחב מוגן" - מקלט כהגדרתו בסעיף 11 לחוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א-1951, במתכונת מרחב הבנוי בתוך מעטפת המבנה, המיועד להגן על החוסים בו מפני התקפה והמתוכנן בהתאם להוראות לפי החוק האמור"; לנוכח הסיכונים הביטחוניים בקש המחוקק לקדם יוזמות של בנית מיגון בדירות, ולשם כך הקל בתנאים והפחית את רף ההסכמות הנדרש. תיקון 28 לחוק המקרקעין הפחית את הרוב של שלושה רבעים מבעלי הדירות אשר שני שלישים מהרכוש המשותף צמוד לדירותיהם, הדרוש לשם הרחבת בניה והעמידו על הסכמה של 60% בלבד מבעלי הדירות עת עסקינן בהרחבה שהינה לשם בנייה של מרחב מוגן. הרציונל לכך היה שסל ההקלות לבניה מעין זו הכולל: פטור מהיטל השבחה, מסלול מואץ בוועדה המקומית לתכנון ולבניה ורף הסכמות מופחת יעודד את בניית המרחבים המוגנים בבניינים בהם אין מרחבים מוגנים כנ"ל. [ראה דברי הכנסת בקריאה השנייה והשלישית של הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 28) מס כ/183 "דברי הכנסת" חוברת ח']. יש לזכור כי טרם חיקוקו של סעיף 71א לחוק המקרקעין המצב המשפטי שקדם לו היה שרק בהסכמה של כל בעלי הדירות ניתן היה לבצע בניה ברכוש המשותף. בעקבות תיקון מס' 18 לחוק המקרקעין ביקש המחוקק לצמצם את זכות הוטו שהייתה נתונה בידי המיעוט למנוע בניה ע"י הפחתת הרוב הדרוש ל-75% מבעלי הדירות אשר שני שלישים מהרכוש המשותף צמוד לדירותיהם. תיקון מס' 28 שמהותו הרחבת דירה לשם בניית מרחב מוגן ביקש כאמור להקל עוד יותר ולהעמיד את הרוב הדרוש על 60% מבעלי הדירות בלבד. התובעים טוענים כי הבניה האמורה אינה בבחינת הרחבת דירה לצורך בניית מרחב מוגן דירתי. אם אכן ייקבע כן יהא על הנתבעים להוכיח, בהתאם להוראת סעיף 71ב(א) לחוק המקרקעין, רישא, כי בידיהם הסכמה של 75% מבעלי הדירות בבית שלהם צמודים 2/3 מהרכוש המשותף. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו חיזק אמנם את מעמד קנינו של הפרט [דבר שמצא ביטוי גם בפסה"ד בענין רוקר נ' סלומון, ע"א 6339/97, פ"ד נ"ה (1) 199], מאידך, משחוקק תיקון מס' 18 לחוק המקרקעין חלה התפתחות בכיוון ההתחשבות בהיבט הקומונאלי. סעיף 71ב נועד להקנות כוח לבעלי דירות בבית משותף להפקיע חלק מהרכוש המשותף לצורך העברתו לדירה נתונה ולאפשר הרחבתה, וזכות המיעוט להתנגד צומצמה עוד, מקום בו מהות הבניה הינה הקמת מרחב מוגן דירתי, התיקון האמור "מבטא מדיניות חקיקתית החותרת להדגשת הצרכים של כלל בעלי הדירות, תוך הפחתת זכותו של המיעוט לנהוג בשרירות בקניינו, ולסרב לביצוע שינויים המיטיבים עם הכלל". (מיגל דויטש, קנין, הוצאת בורסי, תשנ"ז-1997, כרך א', עמ' 650). עוד כפי שנאמר שם (עמ' 700) כדי להקטין את הפגיעה בקנין הפרט קובע תיקון מס' 18 מערכת של איזונים ובהם הבטחת שוויון בהזדמנות הניצול של אחוזי הבניה לצורך הרחבה, בהמשך לאותה מגמה נקבע כי בעל דירה אשר הורחבה, ייחשב כמסכים להרחבה דומה של כל דירה אחרת בבנין. הדבר בא לידי ביטוי בסעיף 71ב לחוק המקרקעין בס"ק (ג) שבו, שם נקבע: "בעל דירה שהורחבה ייראה כמי שהסכים להרחבה דומה של כל דירה אחרת באותו בנין" כמו כן נקבע בהקשר לבניה דומה בע"א [י-ם] 2247/08 מרדכי ליבוביץ נגד נתן פל , 2008 (77) 452: "למעלה מן הצורך נוסיף, כי אם לא עושים שימוש בסעיף 71ב(ג), הרי שיכול והדבר יביא לשימוש לרעה בזכות בעל דירה המסרב לאפשר לבעל דירה אחרת בבית משותף אשר הסכים להרחבה של שכנו, שעה שזה אינו מסכים עתה להרחבה מבוקשת..." פרשנות דומה של העיקרון האמור עמדה גם בבסיס פסה"ד בע"א 2821/01 (חי) וילסקר נ' לויט (דינים מחוזי, כרך ל"ג (4) 762), שם אף נקבע כי די בהסכמה קונסטרוקטיבית המשתמעת מהגשת בקשה לתוספת בניה (שאושרה) כדי שהמבקש ייראה כמסכים להרחבה דומה של כל דירה אחרת באותו בנין. המורם מן האמור הינו כי לאו דווקא ההסכמה הפרסונאלית המפורשת להרחבה נחוצה, ודי בכך שהדירה הורחבה כדי שבעליה "ייראה כמי שהסכים להרחבה דומה של כל דירה אחרת באותו בנין". דיון האם חדר משופר מיגון עולה בקנה אחד עם הגדרת המונח 'מרחב מוגן' ? הנני סבורה כי לצורך חוק המקרקעין יש לראות בחדר משופר מיגון כ"מרחב מוגן" דהיינו :חדר ממ"ד. יצוין כי כך גם רואות זאת וועדות התכנון הרלבנטיות וכן ועדות הערר. וראה לדוגמא ערר (ת"א) 5169/08 הנרי הרון ואטקה פלדמן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה-בני ברק שם נקבע: "המונח "שיפור מיגון" מהווה כינוי לבניית מרחב מוגן דירתי במצב של בניין קיים, כך שייבנה חדר אשר יענה, בנתונים המבניים וההנדסיים הקיימים בצורה מירבית על עקרונות התכנון שנקבעו בתקנות למרחבים דירתיים מוגנים.." ובהמשך- "חדר אשר אושר על ידי פיקוד העורף כ"שיפור מיגון" מהווה לדעתנו מרחב מוגן דירתי לכל דבר ועניין כמשמעותו בסעיף 9(ד)(י) לתקנות חישוב שטחים.." עולה שעפ"י פסיקת ועדות הערר חדר משופר מיגון גם הוא מרחב מוגן, גם אם לא ברמת המוגנות של ממ"ד. מהמקובץ אני מסיקה שחוק המקרקעין, בדומה לתקנות חישוב שטחים שבחוק התכנון והבניה, אינו מבחין בין חדר משופר מיגון לבין ממ"ד, היות ושתי אופציות מיגון אלו מאפשרות מחסה משופר לצורך התגוננות, אפשר המחוקק את הקמתן תוך הפחתת רף ההסכמות הנדרש מיתר בעלי הדירות כפי שפורט לעיל. בקובעי כן אני יוצאת מנקודת הנחה שהנתבעים ימציאו אישור הג"א לשיפור המיגון הדירתי המוצע שהינו חלק מתנאי ההיתר שהותנו ע"י וועדת הערר בפניה בא תיק זה שהרי אם לא כן, ממילא לא יינתן להם היתר הבניה המבוקש. האם ניתן להחיל את הוראת סעיף 71ב(א) גם על בניית חדר שהינו תמורה לשיפור מיגון המבוצע בחדר קיים ? בהחלטת ועדת המשנה של הועדה המקומית בישיבתה מיום 29.11.10 נקבע מפורשות: "יובהר כי הבקשה מתבססת על שטחי זיכוי בגין שיפור מיגון דירתי בקומה א' ומדרגות פנים המוצעות לדירה ומקשרות בין המפלס הקיים והקומה המוצעת שמעל". כאמור לעיל, תיקון מס' 28 ביקש לצמצם את הרוב הדרוש הנחוץ להרחבת דירה לשם בניית מרחב מוגן ולשון החוק כפי שצוטטה לעיל- "היה נושא ההחלטה כאמור הרחבת דירה פלונית אחת או יותר לשם בניית מרחב מוגן דירתי או מרחב מוגן קומתי, רשאים להחליט על כך מי שבבעלותם שישים אחוזים מהדירות". (סעיף 71ב(א) לחוק). הלכה פסוקה היא, כי נקודת המוצא לפרשנות החקיקה הינה לשון החוק, ואין לקבל פרשנות אשר אין לה עיגון בלשון החוק. הלכה זו מבוססת על פסיקת בתי המשפט וראה, למשל, דבריו הברורים של בית המשפט בענין עע"מ 2775/01 וינטר ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "שרונים" ואח' (פורסם באתר נבו): "נקודת המוצא לפרשנותו של חוק הינה לשון החוק, שכן אין לקבל פרשנות אשר לא ניתן למצוא לה אחיזה בלשון החוק (ראו א' ברק פרשנות במשפט - פרשנות החקיקה (תשנ"ב, כרך ב')(להלן:ברק, פרשנות החקיקה)97). כאשר לשון החוק מאפשרת מספר פירושים, ייבחר מבין הפירושים השונים המשתמעים מלשון החוק, הפירוש אשר מגשים את תכלית דבר החקיקה". נחזור, אם כן, להוראת החוק, זו קובעת, כי סעיף 71ב(א) לחוק יחול על "הוצאה של חלקים מסוימים מהרכוש המשותף והצמדתם לדירה פלונית, לשם בניה שמטרתה הרחבת אותה דירה".. ובהמשך- "ואולם, היה נושא ההחלטה כאמור הרחבת דירה פלונית אחת או יותר לשם בניית מרחב מוגן דירתי... רשאים להחליט על כך מי שבבעלותם שישים אחוזים מהדירות". לשון החוק מאפשרת גם פרשנות ולפיה יוצאו חלקים מהרכוש המשותף לשם בניה שמטרתה הרחבת אותה הדירה לשם בניית מרחב מוגן דירתי ולאו דווקא על ידי בניית המרחב המוגן הדירתי עצמו. לשון החוק אינה קובעת כי ההרחבה הנוספת דווקא צריכה היא- היא להיות המרחב המוגן הדירתי. אין בידי להלום כי תכליתו של החוק הינה כי ההרחבה הנבנית צריכה עצמה להיות המרחב המוגן הדירתי שהרי תכלית החוק הייתה לעודד הקמת ממ"דים ומיגונים לשעת הדחק. לשון החוק תומכת בפרשנות זו שכן המילה "לשם" מבהירה כי ההחלטה צריכה להיות כזו המאפשרת הרחבה המאפשרת בניית מרחב מוגן שכזה. בהינתן שלשם בניית חדר משופר מיגון על הגג די היה בהסכמת 60% מבעלי הדירות בבית, אזי נכון לדעתי ליתן פרשנות לחוק ולפיה מקום בו שופר המיגון דווקא בחדר אחר בבית ובמקומו נבנה על הגג חדר אחר, מטעמים ככל שיהיו, יהא הרוב הדרוש זהה. הנתבעים ביקשו לבצע מיגון לדירתם על דרך של בניית חדר משופר מיגון. מאחר והוועדות לתכנון ולבניה הכירו בעובדה כי ברבים מהבתים בהם מוגשת הבקשה לבניית חדר שיפור מיגון מעדיפים בעלי הדירה מטעמים תכנוניים/ בטיחותיים וכד' לבצע שיפור מיגון לחדר קיים בבית ו"תמורתו" לבנות חדר אחר, נותנות וועדות התכנון והבניה זיכוי באחוזי הבניה תמורת החדר הקיים בו בוצע שיפור המיגון באופן שההרחבה אינה כרוכה בתוספת שטח עיקרי למבנה, הוא הדין בבקשה להיתר בניה נשוא ההליך. שכן ממה נפשך: בין אם תתיר הועדה לתכנון ובניה בנייתו של חדר חדש שייבנה כחדר משופר מיגון, בין אם תתיר בנייתו של חדר רגיל בתמורה למיגונו של חדר קיים בבית נמצא כי הוסף חדר נוסף לדירת הנתבעים. כך או כך עסקינן בהרחבת דירה שמטרתה בניית מרחב מוגן דירתי. ברי כי עמידה דווקנית על כך שדווקא החדר החדש שייבנה הוא זה שיבוצע בו שיפור במיגון על מנת שיחשב כממ"ד עשויה להביא לשינוי בתוכניות הבניה של הנתבעים, תוך הסבת החדר החדש לחדר משופר המיגון אך ללא שוני מהותי בהיקף הבניה המתבקש. אין בידי להלום כי לשון החוק התכוונה כי בחלקים שיוצאו מהרכוש המשותף ורק בהם ייבנה המרחב המוגן הדירתי. לעניות דעתי, בניית חדר חדש תוך הסבתו של חדר קיים למטרה זו תשיג - ללא שינוי ו/או פגיעה מהותית- את התכלית אליה כיוון המחוקק. האם הסכמות בעלי הדירות צריכות להתקבל באסיפה הכללית ? בעניין זה דומה כי אין טוב מלהביא את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"א 1415/00, אברהם נ' אזרד (לא פורסם), כדלהלן: "כבר בשלב זה יאמר, כי בסעיף 71ב לחוק כלל לא נזכרת האספה הכללית של בעלי הדירות. עניין זה בולט לרקע הוראות אחרות שבחוק. בסעיף 59ו לחוק הוסדר נושא התקנת מעלית. בסעיף זה נקבע שבעלי דירות שבבעלותם שני שלישים מהדירות רשאים להחליט באסיפה כללית על התקנת המעלית (בכפוף לקיום תנאים מסויימים). והנה, בסעיף 71ב לא נזכרת אסיפה כללית ודובר אך בהחלטה. מכאן שהמחוקק לא דרש כינוס אסיפה. איננו רואים מדוע החלטה כאמור לא יכולה להתקבל גם בכתב, כאשר בעלי הדירות רושמים את עמדתם בדרך של הסכמה או התנגדות...בר"ע 6339/97 סלומון נ' רוקר, דינים - עליון, כרך נז', 313, בסעיף 33 לפסק דינו של כב' השופט אנגלרד, נאמר, בהערת אגב, כדלהלן: "בסוגית בנייה ברכוש המשותף, המחוקק עצמו ריכך את הדרישה להסכמת כל הדיירים...כמובן, החוק עדיין דורש הסכמה של רוב מיוחד של הדיירים...". מהציטוט הנ"ל עולה כי העיקר הוא ההסכמה וכך יש להבין את המונח "החלטה" שבסעיף 71ב לחוק...כחלק ממגמת ההקלה לא נדרשת גם החלטת אסיפה כללית, אלא החלטת בעלי הדירות...". (ההדגשות לא במקור). על דברים אלו חזר בית משפט השלום בירושלים, בת"א (שלום-י-ם) 2998/04 כולל אברכים מצוינים נ' אבנצור חביב אורי, תק-של 2005(3), 1595 , 1596 (2005): "...אין ממש בטענה זו, אשר אינה מתיישבת עם לשון החוק ולא עם תכליתו. סעיף 71ב לחוק איננו מזכיר - ולוּ ברמז - את האסיפה הכללית (להבדיל, למשל, מסעיף 59ו לחוק); אין טעם ולא תכלית לערום קשיים בפני מי שמבקש לבנות ברכוש המשותף לצורך הרחבת דירתו, כשמגמת החקיקה הינה להקל, ולא להכביד עליו; העיקר בסעיף 71ב הנ"ל הינו ההסכמה; המהות, ולא הפרוצדורה. הכללים המורכבים לגבי האסיפה הכללית, כינוסהּ ותהליך קבלת ההחלטות, עלולים לסכל  קבלת החלטה על שינויים ברכוש המשותף ובזכויות הבנייה...". [ור' גם: א. איזנשטיין, יסודות והלכות בדיני מקרקעין, חלק שלישי, 217]. אין ממש, אפוא, בטענת התובעים, לפיה יש צורך בקבלת ההסכמות במסגרת החלטת האסיפה הכללית, ואין ספק כי די בהסכמה מפורשת של בעלי הדירות בחינת ההסכמות לבניה- אינני מקבלת את טענת התובעים ולפיה מאחר ובהיתר הבניה של הבית המשותף מופיעות רק 9 יחידות יש להכיר, לצורך חישוב כמות ההסכמות בקיומן של 9 דירות בבית בלבד. החוק הרלבנטי בענייננו הינו חוק המקרקעין ולא חוק התכנון והבניה ומספר היחידות כמו גם הגדרתן נגזרות ממנו. חוק המקרקעין בסעיף 52 שבו מגדיר "דירה"- "חדר או תא, או מערכת חדרים או תאים, שנועדו לשמש יחידה שלמה ונפרדת למגורים, לעסק או לכל צורך אחר"; בבית המשותף האמור נרשמו עשר חלקות משנה. משכך, ולאחר שהתובעים לא הרימו את נטל ההוכחה להוכיח כי רשום הבית המשותף בטעות יסודו וכי אין להכיר בכל עשר היחידות שבו כדירות לצורך סעיף 71ב(א) לחוק המקרקעין, הנני קובעת כי כמות ההסכמות תימנה מקרב 10 הדירות שבבית המשותף לרבות יחידה תת חלקה מס' 10 שהינה יחידה בת 11.50 מ"ר ורשומה בבעלות הגב' חרל, לגביה טענו התובעים כי אין להביאה במניין ההסכמות. להלן אתייחס להסכמות בעלי הדירות, כל דירה ודירה בנפרד: הסכמת ד"ר אייבשיץ נעמי שהינה הבעלים של תת חלקה 3 הוכחה ולא הוכחשה או נסתרה ע"י התובעים. הסכמת מר קציר ליפא שהינו מבעליה של תת חלקה 2 הוכחה ולא הוכחשה או נסתרה ע"י התובעים. הסכמת הנתבעים - לא הוכחשה או נסתרה ע"י התובעים. הסכמת ד"ר קון יעקובוביץ’ אליאונורה- הינה בעלת הזכות להירשם כבעלים של תת חלקה 1. בעלת דירה זו חתמה על הסכמה בכתב לבניה. בעדותה מיום 30.6.11 אישרה העדה כי זו חתימתה אלא שלטענתה לא הייתה בטוחה אם צריכה הייתה לחתום, אם לאו. העדה העידה כי בהיותה דיירת חדשה היא מתלבטת בעניין ועדיין לא גיבשה דעה. (ראה עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 30.6.11). לאור בקשת הנתבעים לשוב ולהעיד עדה זו לאחר שהאחרונה גיבשה דעה בעניין, בהחלטתי מיום 21.8.11 אפשרתי לנתבעים להגיש תצהיר מתוקן של העדה מיום 26.7.11 ואפשרתי לתובעים לחקור אותה בחקירה נגדית על תצהירה. ביום 4.10.11 שבה והעידה העדה ואשרה כי נתנה הסכמתה לבניה של הנתבעים. סעיף 75(א) לחוק המקרקעין קובע כי: "מפקח הדן בסכסוך רשאי לסטות מדיני הראיות ומסדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט, אם היה משוכנע שהדבר יועיל לגילוי האמת ולעשיית הצדק.." הגם שבעלת דירה זו נתנה הסכמתה לבניה בכתב, סבורה הייתי כי יש לאפשר סטייה כאמור מתקנות סדר הדין האזרחי לשם קבלת עמדתה הברורה ועל מנת שנהיר וברור יהיה כי חתימתם של בעלי דירה זו לא הושגה תוך כדי הטעיה/מצג שווא. למקרא תצהירה מיום 26.7.11 ולמשמע עדותה האחרונה השתכנעתי כי ניתנה הסכמתם של בעלי דירה זו. הסכמת הגב' חרל נטליה- הינה הבעלים של שתי יחידות בבית תת חלקה 5 ותת חלקה 10. הגב' חרל נטליה חתמה ביום 8.9.05 על יפויי כוח נוטריוני המייפה את כוחה של ביתה, הגב' תמר חרל, (להלן:"הבת") לטפל בכל ענייניה. בהיות הבת מתגוררת בחו"ל, שלחה זו האחרונה הסכמתה לבניה לנתבעים באמצעות המייל, צורף כנספח 5 לכתב ההגנה. בנוסף העידה הגב' אייבשיץ בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 30.6.11 כי מש' חרל ביקשה ממנה ליתן הסכמתה לבניה בשמם והעבירה לה לצורך כך יפויי כוח- הוגש וסומן כנ/6. מאחר והתובעים הטילו דופי בהסכמה זו וטענו כי יפויי הכוח נעדר תוקף משפטי, בהיותו חסר אימות נוטריוני, הוגש ביום 4.10.11 (המועד בו הושלמה עדות הגב' קון יעקובוביץ’) יפויי כוח נוטריוני, נושא תאריך 27.9.11, בו מיפה הבת את כוחה של הגב' אייבשיץ ליתן הסכמה לבניה במקום אימה- סומן נ/8. אני דוחה את טענת התובעים כי קיים אצלם ספק לגבי כשרותו של יפויי הכוח מאחר והגב' נטליה חרל מאושפזת בבית אבות מחלקה סיעודית וספק אם הבינה תוכנו של המסמך עליו חתמה. טענה זו מלבד העובדה שנטענה בעלמא ולא הוכחה מטילה דופי באימות החתימה שנתן הנוטריון ליפויי הכוח. למעלה מהאמור יפוי הכוח מאת הגב' נטליה חרל נחתם בשנת 2005, היינו לפני כ-6 שנים ועל כן העובדה שהגב' חרל מאושפזת כיום במחלקה סיעודית אין בה כדי לפגום בתוקפו של יפויי כוח שניתן על ידה כ-6 שנים קודם לכן ולא בוטל. מכלול הראיות שבאו בפני שכנעוני כי הגב' חרל נטליה, באמצעות הבת ביקשו ליתן הסכמה לבניה של הנתבעים הסכמת הגב' אנגל- הינה הבעלים של תת חלקה מס' 8. אמנם בעלת דירה זו העידה כי אינה מסכימה לבניה של הנתבעים ואולם מצאתי להכיר בה כמסכימה באופן קונסטרוקטיבי לבניה ואפרט: מסעיף 71ב(ג) לחוק המקרקעין והפסיקה שנסקרה לעיל עולה כי די בהסכמה קונסטרוקטיבית המשתמעת מהגשת בקשה לתוספת בניה (שאושרה) כדי שהמבקש ייראה כמסכים להרחבה דומה של כל דירה אחרת באותו בנין. כשנשאלה בעלת דירה זו מה כללה הבקשה המקורית לגביה קיבלה היא היתר בניה השיבה בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 30.6.11 שורות 28-29: "הבניה הזאת הייתה לבניית שיפור מיגון בחדר קיים בבית, בתמורה ל 20 מ"ר בניה שנעשתה בגג, שזה כולל מדרגות. בסך הכל הבנייה המותרת על הגג היא 20 מ"ר. " בעמ' 4 לפרוטוקול ממשיכה העדה ומעידה- "הם הגישו את הבקשה ורק אחר כך נודע שהם הגישו בקשה. הם לא פנו לאף אחד. אגב הם השתמשו בתכנית שלי. התכנית שלהם הנה בעצם שימוש בגרמושקה שלי. " (הדגשה שלי י.ל.) לאור עדותה של הגב' אנגל ולאחר עיון בהיתר הבניה שקיבלה שעניינו "חדר שיפור מיגון ותוספת בניה על הגג" -הוגש וסומן נ/,3 וכן מביקורי במקום אין ולא יכול להיות ספק כי הבניה שביצעה הגב' אנגל דומה לבניה שמבקשים הנתבעים לבצע ולפיכך יש לראותה כמסכימה להרחבה הדומה של הנתבעים כהוראת סעיף 71ב(ג) לחוק המקרקעין. הסכמת הגב' יהל אוראל- הינה בעלים של תת חלקה מס' 4. חתמה על הבקשה להיתר בניה שהוגשה לוועדה המקומית- הוגשה וסומנה נ/5. אישרה בעדותה כי חתימתה היא המתנוססת על הבקשה להיתר בניה. ראה עמ' 7 לפרוטוקול מיום 30.6.11 שורה 16. בעדותה ביקשה לחזור בה מהסכמתה תוך שהיא מנמקת חזרתה כדלהלן: "ש. החלטת שאת רוצה לחזור בך מהסכמה שלך? ת. כן. אני רוצה שיהיה טוב לכולם, שיהיה לכולם ממד ושכולנו נעשה יחד תמא. לא יכול להיות שבית אחד יעשה ושם בנין לא מעוניין לעשות לבית אחד בלבד. לכולם יהיה תמא ויהיה ממד והיה טוב לכולם. לכן אני לא חותמת לאף אחד. ש. את יודעת שאחרי שחתמת מש' בוזגלו הגישה את כתב ההגנה שלה והמשיכה בהליכים משפטים לקדם את הבניה שלה? ת. אני לא יודעת כלום, אני לא מתמצאת בזה ולא מבינה בזה זה כאב ראש בשבילי. ש. בהנחה שאני אומרת לך שאתם יכולים לעשות תמא 38 רק במבנה הקדמי והבניה של מש' בוזגלו לא פוגעת באפשרותך לבנות ממדים אצלך בבניין? ת. אם זה היה ככה כן, אבל זה לא. יש בעיה של חניות. ש. האם נכון שלפני שבוע פגשת את מש' בוזגלו ואמרת להם שמגיע להם לבנות כמו שלבנה בנתה? ת. נכון, אבל גם לי מגיע, ולכולם מגיע. היום קבלנים לא מעוניינים לעבוד אתנו בגלל כל סכסוכי השכנים. באים עם תכניות, כל השכנים יושבים ביחד משוחחים על התכנית ובמסבירים מה קורה. אני לא יודעת מה קורה, לא מבינה מה קורה ואף אחד לא מדבר עם אף אחד, זה לא לעניין. וכולם רבים עם כולם, אני גרה עם הדירה הקדמית לרחוב והם גרים ממש בסוף לא מפריע לי מה שהם יעשו אבל כולם רבים עם כולם ואף אחד לא מדבר עם אף אחד. כשאני חתמתי לא ידעתי על מה אני חותמת." ש. את נוהגת לחתום בלי להסתכל? ת. הרבה פעמים. אולי אני תמימה. האם מי שחתם על הבקשה להיתר בניה רשאי לחזור בו מהסכמתו ? לדעתי, גב' אוראל איננה רשאית לחזרה לחזור בה מהסכמתה בעניין דנן. ככלל, הצטברות של הסכמות מביאה לכך שמי שמעוניינים להגדיל את דירותיהם מקבלים, על סמך אותן הסכמות, החלטות . הנתבעים השקיעו על סמך אותן הסכמות כספים בתכנון ההגדלה ובקבלת יעוץ של בעלי מקצוע מתאימים וכיו"ב. לא יתכן ליצור מצב שבו כל אחד מבעלי הדירות האחרים יוכל "למשוך את השטיח" בכל רגע נתון ולעצור את התהליך משום שהחליט לשנות את עמדתו וזאת לאחר שהצד שלו ניתנה ההסכמה הסתמך על אותה הסכמה והשקיע ממון בגינה. ברור שאם נקבע שבכל רגע רשאי המסכים לחזור בו, יווצר כאוס אשר יעמיד את המעוניינים בבנייה בפני אי ודאות ועלול ליצור מצב בלתי רצוי של שיתוק הליכי תכנון /בניה והשבחת נכסים באופן בלתי רצוי שהרי מדובר במשאב מוגבל. על כן, הגישה הראויה היא, לדעתי, כי אין לאפשר לגב' אוראל לחזור בה מהסכמתה בעניין זה. מבחינה משפטית ניתן לומר שההסכמה כמוה כמצג שעושהו יודע שהצד השני מתכוון להסתמך עליו, וכן כמוה כהתחייבות חוזית שחזרה ממנה אפשרית רק בהתקיים התנאים לביטול חוזה. מאחר ולא הועלתה כל עילה הנמנית על העילות לביטול הסכם איני סבורה כי הייתה הצדקה לשינוי בעמדת הגב' אוראל יהל. הגב' יהל אוראל ביקשה לחזור בה מהסכמתה רק לאחר שהתובעים הבהירו לה כי בבניה יהיה כדי לפגוע בפעולה לפי תמ"א 38, ורק אז, ומטעמים אלו בלבד, בקשה לחזור בה מהסכמתה. טענה זו נטענה בעלמא מבלי שהוכח כי הבית נשוא ההליך מתאים ליישום תמ"א 38 וכן מבלי שהוכח בפניי כי הבניה המבוקשת תסכל מטרה זו. חיזוק לעמדתי מצאתי בפסק הדין המנחה בעניין זה ע"א 815/81 יעקב כליפא נ' אלי שאול, פ"ד לו(3), 78 שם נקבעו הדברים הבאים: "בזה טרם חשבתי על השאלה, אם מבחינה משפטית יכלו המשיבים לחזור בהם מהסכמתם. בנסיבות הענין התשובה היא, לדעתי, שלילית, כי עקב הסכמתם של המשיבים שינו המערערים את מצבם לרעה: עברו כשנתיים, בלי שהמשיבים נקטו פעולה אחרת, כגון טיפול בהשגת שיכון אחר, בסמכם על הסכמת המשיבים. הם גם השקיעו כספים ומאמצים בהכנת התכנית החדשה לקווי הבנייה על-ידי המודד ובהכנת תכנית הבנייה ובטיפול בהגשתה לעירייה. נוכח כל אלה נוצרת מניעות מטעמי צדק, המונעת מן המשיבים חזרה מהסכמתם ללא טעם סביר לשינוי זה מעמדתם המוצהרת. מניעות זו עומדת למשיבים לרועץ, בתור טענת הגנה מספקת בפני השימוש המאוחר שהם מבקשים לעשות בזכותם הקנינית". האם הגב' יהל אוראל הראתה, ולו לכאורה, כי באמתחתה טעם מספק לחזור מהסכמתה? טענתה של העדה בעניין זה היא כי חזרתה מההסכמה נובעת מכך שגילתה שבאפשרותה לפעול לפי תמ"א 38, וכי בנית הנתבעים- בעלי ההיתר, על פי היתר הבניה, תפגע באפשרות זו כאמור. בכל הכבוד, מהחומר שהוצג בפני עולה כי אף אם אקבל את עמדתה במלואה, הרי טענותיה בעניין תמ"א 38 אינן מבוססות כלל, ונסמכות על "רסיסי מידע" ועל השערות, אשר בשלב זה, הן בבחינת ספקולטיביות גרידא. הבקשה להיתר הוגשה כבר ביום 2.5.10 היינו לפני כשנה וחצי. עד היום - ולא בכדי- לא הציגו התובעים כל בקשה להיתר לפי תמ"א 38. התובעים מכבירים מילים בדבר "תכנית חלופית" לפי תמ"א 38, אשר תטיב עם כולם, ואף עם מבקשי ההיתר. אולם מעבר לטיעונים כלליים בקשה להיתר שכזה לא הוצגה. בנסיבות אלו, כאשר כלל לא הוצגה בפני מוסדות התכנון בקשה להיתר חלופית לחיזוק לפי תמ"א 38, הרי לא ניתן לבחון האם מדובר בבקשה להיתר סבירה וחשוב מכך, בעלת היתכנות. התובעים גם לא הגישו חוות דעת ו/או נייר עמדה אחר מאת מהנדס/קבלן שיש בה כדי לתמוך בנטען על ידם כי בהינתן ובניית הנתבעים לא תצא לפועל יהא הבית נשוא ההליך ראוי וכדאי כלכלית לביצוע חיזוקים לפי תמ"א 38. לעניין היותה של הבקשה להיתר מסכלת ביצוע חיזוק לפי תמ"א 38 הרי מלבד טענות בעל פה כאמור לא צורף כל מסמך או חוות דעת בעניין. הנה כי כן, לא ניתן בהבל פה לציין "הבקשה תסכל" את החיזוק לפי תמ"א 38 ובכך למנוע בקשות להרחבת דירות. ויודגש, התובעים והגב' יהל אוראל לא הניחו דעתי הכיצד הבניה שנעשתה על ידי הגב' אנגל, לה נתנו התובעים הסכמתם, אין בה כדי לסכל בנייה לפי תמ"א 38, שהרי ממה נפשך- אם בניה על גג המבנה היא המכשול- אזי מכשול זה כבר בתוקף נוכח בנייתה של הגב' אנגל. חיזוק לעמדתי זו מצאתי גם בעדותה של ד"ר אייבשיץ. עת נשאלה העדה האם ברור לה שהבנייה המתוכננת תפגע קשות באפשרות לחזק את הבניין לפי תמ"א 38, השיבה כי התנגדה לבנייה של הגב' אנגל בעבר מטעם זה אך לאחר שהבנייה ההיא כבר נעשתה ממילא לא קיימת עוד היתכנות של חיזוק הבית לפי תמ"א 38 (ראה עמ' 6 לפרו' מיום 30.6.11 ש' 12-13). עמדתה זו לטענתה הינה תוצאה של פנייה שלא עלתה יפה לקבלנים להתעניין בבניה לפי תמ"א 38. לא הוכח לי הכיצד בנייה של גגו של המבנה בו מצויה דירת הנתבעים יש בה כדי לסכל בנייה לפי התמ"א על גגו של המבנה הסמוך ואין די, לטעמי, בטענה בעלמא כאילו מרבית הקבלנים אינם מעוניינים לבצע חיזוק לפי התמ"א במבנה אחד במנותק ממשנהו. הנה כי כן, על מנת לבסס את חזרתה מהסכמה, נסמכת הגב' אוראל (מי שנתנה את ההסכמה) על דבר שלא בא לעולם, על פגיעות שכלל לא הוכחו, ועל רסיסי מידע. ברי, כי לאור ההלכה שיצאה מבית המשפט העליון בעניין זה, אין בכך כדי לבסס חזרה מהסכמה, וודאי במקרה בו הנתבעים - בעלי ההיתר, כבר השקיעו ממון וקיבלו היתר עם תנאים. נראה אפוא, כי התובעים לא הצליחו להוכיח כי באמתחתה של הגב' אוראל סיבה ראויה ומספקת לחזור בה מהסכמתה. סיכום ביניים- באמתחתם של הנתבעים הסכמתם של 8 מ-10 בעלי דירות בבית שצמודים להם למעלה מ-3/4 חלקים ברכוש המשותף. רוב זה מספיק לצורך בניה הן לפי סעיף 71ב(א) רישא-בניה שמטרתה הרחבת דירה, הן לצורך סעיף 71ב(א) סיפא שעניינה הרחבת דירה לשם בניית מרחב מוגן דירתי. נותרת פתוחה השאלה האם יש באותה הרחבה כדי לפגוע בזכויות התובעים פגיעה מהותית. זכות זו להתנגד עומדת להם מכוח סעיף 71ג(א) לחוק המקרקעין גם מקום בו בעל הדירה המבקש לבנות אוחז בהסכמות לבניה ברוב הדרוש. האומנם? לאחר שמצאתי כי לנתבעים עומד הרוב הדרוש לבניה הן לפי סעיף 71ב(א) רישא הן לפי סעיף 71ב(א) סיפא, שומה עלי לבחון את עמדת המיעוט המתנגד, אם אכן זכויות קנייניות שלהם נפגעות, זאת במצוות סעיף 71ג לחוק המקרקעין. אף זאת במגמה לאפשר הרחבת דירות, אין די בכך שקיימת פגיעה, חובה שיוכח כי הפגיעה היא מהותית. בנימוקי התובעים שהתנגדו לבניה מלכתחילה לא מצאתי הנמקה שתבסס פגיעה מהותית בזכויותיהם הקנייניות ואפרט: הבית מצוי בעורף החלקה, לא מצאתי, וגם לא נטען, כי יהא בהרחבה כדי לפגוע בחזות הבית. התובעים חזרו בהם מטענתם כי בבניה האמורה יש כדי לנצל זכויות בניה בבית וזאת בין היתר נוכח החלטת ועדת הערר שקבעה כי אין בבניה האמורה כדי ניצול אחוזי בניה ואינה נחשבת שטח עיקרי. בתוך דירת הנתבעים ישופר מיגון של חדר קיים ותמורתו יבנה חדר על גג הבית. חדר זה לא יהא ניבט מחלון דירת התובעים כך שלא יהא בו הפרעה אסתטית לתובעים. כפי שפורט לעיל, בהקשר לחזרת הגב' יהל אוראל מהסכמתה, לא מצאתי כי הוכח שיהיה בבניה כדי לסכל בניה לפי תמ"א 38 . בכתב התביעה טענו התובעים כי העובדה שהנתבעים מבקשים לבנות לרוחב הגג ולא לאורכו יש בה כדי פגיעה מהותית בהם שכן ממחצית הגג עליו מבקשים הנתבעים לבנות ניבט הנוף לוואדי שהינו בעל ערך קנייני גבוה יותר מהמחצית הנותרת פנויה. בסיכומיהם ציינו התובעים כי "ברור כי הדרך בה מתכוונים הנתבעים להציב את היחידה פוגעת משמעותית ביכולת התובעים לנצל את זכותם במחצית הגג הפונה לנוף", אמרו ולא פרטו. לא ברור לאיזה יכולת לניצול מחצית הגג כיוונו התובעים באומרם כן שהרי דירת התובעים מצויה בקומת הקרקע של הבית ומעליה מצויה דירת הנתבעים, באופן שלא קיים רצף טריטוריאלי בין דירת התובעים לבין גג הבית. הפועל היוצא הינו שאפשרות הרחבת דירת התובעים הינה רק באופן אופקי על חשבון הקרקע המשותפת המצויה בסמיכות לדירתם ולא אל גג הבית, וממילא היתכנות השימוש בגג לצורך תמ"א 38 לא הוכחה כאמור. בנוסף הטענה בדבר "ערך קנייני גבוה" טעונה הוכחה - דבר שלא נעשה. לאור האמור הנני דוחה את התביעה. התובעים ישלמו לנתבעים סך של 3,000 ₪ בגין הוצאות משפט. סכום שלא ישולם בתוך 30 יום מהיום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (3.4.11) ועד התשלום המלא בפועל. ניתן בהעדר הצדדים ביום יא' בכסלו תשע"ב (7.12.11). העתקים יישלחו לצדדים. יעל ליבוביץ מפקחת על רישום מקרקעין בניהבתים משותפיםהרחבת דירהגגמקרקעיןצוויםצו מניעה