12 אחוז נכות בתאונת דרכים

מבוא 1. מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה 1975 (להלן: "החוק"). התובע, אלון אבן צור, יליד 1981, נפגע בשתי תאונות דרכים, כמשמען בחוק. התאונה הראשונה ארעה ביום 31.5.05. התאונה השניה ארעה ביום 29.6.05. הנתבעת אינה כופרת בחבות והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק בלבד. הראיות וסיכומים בעל-פה, נשמעו בישיבת 25.1.09. ב"כ הצדדים ביקשו ארכה למיצוי מו"מ, בטרם ינתן פסק דין, לאחר שביום 19.2.09, הודיעו כי לא הושג הסדר, ניתן בזאת פסק דין זה. מהות הפגיעה והנכות 2. לאחר התאונה הראשונה, התובע נבדק בחדר המיון בבית חולים שיבא, שם אובחן כסובל מחבלות יבשות ושפשופים במרפקים ובברכיים. התובע התלונן על כאבים בקרסול ימין ואובחן כסובל מנקע בקרסול. בצילום רנטגן לא אובחנו שברים והתובע שוחרר לביתו לאחר שקרסולו נחבש בחבישה אלסטית. 3. לאחר התאונה השנייה, פונה התובע לבית חולים שיבא ואובחן כסובל משבר בשורש כף יד שמאל, ושבר של ברך ימין. התובע אושפז לצורך ניתוח בברך ימין, ולאחר מכן טופל בפיזיותרפיה. 4. ד"ר נחום הלפרין, אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, העריך את נכותו של התובע כדלקמן: בגין הפגיעה בברך ימין - 12% נכות, בשל חוסר יציבות קדמית ופוסטרו-לטרלית, בהתאמה לתקנה 48 (2) ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות"), מתוכם 10% נכות יוחסו לפגיעה בתאונה השניה ו- 2% נכות, לפגיעה בתאונה הראשונה. בגין שבר של הרדיוס ביד שמאל, כתוצאה מהתאונה השניה - 10% נכות על פי תקנה 35 (1) ב' לתקנות. כן נקבעה נכות בשיעור של 3% בגין צלקת. 5. ד"ר הלפרין זומן לחקירה על חוות דעתו. 6. ד"ר הלפרין אישר בעדותו כי לא מצא הגבלה בתנועות שורש כף יד שמאל, והסביר כי ראה לקבוע נכות, בשיעור של 10%, בגין הפגיעה בשורש כף היד, לאור תלונות התובע על כאבים וממצאי בדיקת MRI אשר הדגימה שינויים שחיקתיים וכדבריו: "הנכות ניתנת בגלל ששבר שנכנס לתוך המפרק ועושה דחיסה של המשטח המפרקי, התוצאה של אותו שבר, לגרום לשינויים שחיקתיים שגורמים לפגיעה בתפקוד, בערך של 10%" (עמוד 7 לפרוטוקול). לטענת ב"כ הנתבעת, התקנות קובעות 5% נכות, בגין הגבלה ניכרת בתנועות שורש כף היד ועל כן, בהעדר הגבלה בתנועות, לא היה מקום לקבוע נכות בכלל ונכות בשיעור של 10%, בפרט - אין בידי לקבל טענה זו. יצויין כי ידו הדומיננטית של התובע, הינה יד שמאל. התובע הצהיר על כך בתצהיר עדותו הראשית ואף נראה כותב, ביד שמאל, במהלך הדיון. בנסיבות אלה ובהתחשב בכך שמצאתי את עדותו של התובע, אמינה וכנה, אין מקום לטענה כי היה על המומחה לערוך בדיקה לאיתור היד הדומיננטית. על-פי תקנה 11 (ו) לתקנות: "דרגת נכות בגין פגימה ביד שמאל לאיטר יד ימין, תיקבע לפי המבחנים ליד ימין..." כך שבענייננו, הנכות בגין הגבלה בתנועות שורש כף היד, לאיטר יד ימין, על-פי תקנה 41 (10) ה' לתקנות הינה בשיעור של 10%. ד"ר הלפרין אישר כאמור כי לא נמצאה הגבלה בתנועות אך ציין כי נמצאה רגישות מפושטת בבדיקת שורש כף היד וכי תלונת התובע על כאבים ביד שמאל, במהלך כתיבה, הינה תלונה סבירה נוכח מהות ואופי הפגיעה, לרבות השינויים השחיקתיים שהודגמו בבדיקת ה- M.R.I והמסבירים את תלונותיו של התובע, בדבר כאבים. בנסיבות אלה, ראיתי לקבל עמדתו המנומקת של המומחה כי נוכח מהות השבר השינויים השחיקתיים ותלונות התובע, בדבר כאבים, יש מקום לקבוע נכות בשיעור של 10% בהתאם לתקנה 35 (1) ב' לתקנות המקנה נכות בגין שינויים ניווניים הגורמים "... השפעה קלה על כושר פעולה הכללי או התנועות". 7. אשר לנכות בגין הפגיעה בברך, ד"ר הלפרין אישר כי לא מצא התעקמות של הברך, תחת כובד משקל הגוף או דלדול שרירים, אך הוסיף וציין כי מקום בו התובע עושה שימוש בברך, סביר שלא ימצא דלדול שרירים (עמוד 9 לפרוטוקול). ד"ר הלפרין הוסיף והסביר בעדותו כי בבדיקת התובע נמצא חוסר יציבות חיצונית - צידית של הברך וכי: "...מבין הפגיעות של הברך, בדרך כלל הפגיעה הקשה ביותר, לפי ניסיוני, זה בדיקה (צ"ל: פגיעה - ב.ט.) של המייצבים הצידיים אחוריים של הברך. המייצבים של הרצועות בחלק האחורי - צידי של הברך. הפגיעה הזו יכולה להתלוות או לקרע של הרצועה הצולבת הקדמית או האחורית..." (עמוד 10 לפרוטוקול). ד"ר הלפרין נשאל מדוע העריך את הנכות, בשיעור של 12%, כאשר על-פי תקנה 48 (2)(ב) לתקנות, יש לקבוע 20% נכות, בגין אי יציבות אחורית - קדמית עם התעקמות הברך תחת כובד משקל הגוף. ד"ר הלפרין הסביר כי בנסיבות העניין, לאור העובדה שלא נמצאה התעקמות של הברך ומאידך, לאור העובדה שהנזק שנותר לתובע, חמור יותר מקרע של המיניסקוס בגינו נקבעים 10% נכות, ראה לקבוע נכות מותאמת, בשיעור של 12%. קביעת נכות מותאמת, בהתאם למדרג המשקלל את חומרת הפגיעה והממצאים הקליניים, הינה בגדר פרקטיקה מקובלת וידועה ובנסיבות אלה, ראיתי לקבל קביעת המומחה, אשר לאור מכלול השיקולים, העריך את הנכות בגין הפגיעה בברך, בשיעור של 12%. מאידך, לא ראיתי להתחשב בסיכון להחמרה עתידית שכן ד"ר הלפרין ציין כי לא ניתן לדעת, מתי ואם בכלל, תתרחש החמרה, מה גם שד"ר הלפרין ציין כי: "אחוזי הנכות שקיבל מתייחסים, במידה מסוימת גם למה שיקרא בעתיד, אבל לא באופן מוחלט" (עמ' 13 לפרוטוקול) 8. סופו של יום, סבורה אני כאמור כי חוות דעתו של המומחה, לא נסתרה. על כן ראיתי לקבוע כי כתוצאה מהתאונות נותרה לתובע נכות אורטופדית בשיעור של 22%, ונכות פלסטית - אסתטית, בגין הצלקת בשיעור של 3%. הנכות הרפואית המשוקללת מסתכמת בסך של 23.2%. הנכות התפקודית 9. אשר לנכות התפקודית, לעניין הבחנה בין המושגים; "נכות רפואית", "נכות תפקודית" ו"שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות", אין לי אלא לשוב ולהפנות לע"א 3049/93 גירוגיסאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב (3) 792 (1995), שם נפסק מפי כב' השופט (כתוארו אז), אור כי המושג "נכות תפקודית", בא לבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, כתוצאה מהנכות הרפואית, וכדבריו: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור הנכות התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות... רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של התובע המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"" (שם בעמ' 799 - 800). בענייננו, הנכות האורטופדית, בגין הפגיעה בברך ימין והפגיעה בשורש כף יד שמאל, שהינה ידו הדומיננטית של התובע, הינה בגדר נכות תפקודית. בנסיבות העניין ראיתי להעריך את שיעור הנכות התפקודית כשיעור הנכות האורטופדית - הרפואית. מאידך נראה כי לנכות בגין הצלקת, אין כל משמעות תפקודית. הפסד השתכרות ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות 10. בעת אירוע התאונות, היה התובע, כבן 24. התובע העיד כי שוחרר משירות בצה"ל, באוקטובר 2002, ובעת אירוע התאונות עבד בעבודות מזדמנות שונות ולמד לימודי ערב במכינה קדם אקדמית במכללת "אורט בראודה", בכרמיאל. כיום, התובע הינו סטודנט, שנה שלישית, להנדסה וביוטכנולוגיה במכללת "אורט - בראודה" בכרמיאל. התובע העיד כי הלימודים נמשכים כ-4 שנים וכי הינו מקדיש את רוב עיתותיו ללימודים (עמודים 19-20 לפרוטוקול), ובכוונתו להתמחות בתחום איכות הסביבה (עמ' 23 לפרוטוקול). 11. הנתבעת זימנה לעדות את ד"ר איריס וייץ ממכללת "אורט - בראודה" אשר פרטה בעדותה את מסלולי ההתמחות בלימודי הביו-טכנולוגיה בתחומי הפארמה, מזון, איכות הסביבה ועוד. ד"ר וייץ ציינה כי בסוף לימודי התואר הראשון, יוצאים הסטודנטים לסטאז', כאשר כ- 80% מהבוגרים, נשארים לעבוד במקום בו עשו את הסטאז' (עמ' 25 לפרוטוקול). ד"ר וייץ ציינה כי לבוגרי ביו-טכנולוגיה מגוון רחב של אפשרויות עבודה בתחומים השונים וכי בחלק מהתפקידים, נדרשת עבודה ומאמץ פיזי (עמ' 26-25 לפרוטוקול). 12. ב"כ התובע טענה במסגרת תחשיב הנזק כי יש לפסוק פיצוי גלובלי, בגין הפסדי השתכרות בעבר בהתחשב בפגיעה באפשרויות התובע לעבוד בעבודות סטודנטאליות - זמניות וכי את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות בעתיד, יש לבסס על שיעור הנכות התפקודית ושילוש השכר הממוצע במשק לאור נתוני השכר של מהנדסים. מאידך, ב"כ הנתבעת טענה כי יש להעריך את הנכות התפקודית, בשיעור של 5%, לכל היותר, ולבסס את פסיקת הפיצויים על השכר הממוצע במשק. 13. בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שהתובע מקדיש את מירב זמנו ומרצו ללימודים מחד ומאידך בהתחשב בפגיעה באפשרותו ובכושרו של התובע, לעבוד בעבודות זמניות, הן בתקופה הסמוכה שלאחר התאונות והן בזמן החופשות מהלימודים, ראיתי לפסוק את הפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר, על דרך הערכה גלובלית, בסכום של 20,000 ₪. 14. אשר לפיצוי בגין הפסדי השתכרות בעתיד, בהתחשב בכך שהתובע נפגע בגיל צעיר ובטרם השתלב בשוק העבודה ולאור מגוון האפשרויות הפתוח בפני התובע, בתחום לימודיו ובעובדה כי מדובר במקצוע הדורש גם ובעיקר, כישורים אינטלקטואלים ואקדמאים, ראיתי לבסס את פסיקת הפיצויים, כנהוג לגבי תובעים צעירים שטרם השתלבו בשוק העבודה, על בסיס הנכות התפקודית והשכר הממוצע במשק. מאידך, לא ראיתי לקבל טענת הנתבעת כי יש לפסוק את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות בעתיד, מהמועד בו צפוי התובע לסיים את לימודיו ולהשתלב בעבודה, שכן בסיס שכר זה, משקף ממוצע השתכרות לאורך תוחלת חיי העבודה מהיום ועד הגיע התובע, לגיל פרישה. הפיצוי בגין הפסדי השתכרות בעתיד, על בסיס השכר הממוצע במשק נטו, בסך מעוגל של 7,300 ₪ ו- 22% נכות תפקודית, מסתכם בסך של 442,729 ₪ (275.6718 x 0.22 x 7,300) ובתוספת פיצוי גלובלי, בגין הפסדי הפרשות לתנאים סוציאליים ופנסיה (ראה לעניין זה; ע"א 7157/07 אי.אי.ג'י ביטוח זהב בע"מ נ' עזבון המנוח מוריס אברהם ז"ל, תק-על 2008 (1) 4797), ראיתי להעריך את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות וכושר השתכרות, לרבות הפסדי הפרשות לתנאים סוציאליים, בסכום גלובלי של 480,000 ₪. 15. הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, בעבר ובעתיד, מסתכם על כן בסך של 500,000 ₪. כאב וסבל 16. התובע נפגע בשתי תאונות. הנכות בגין התאונה הראשונה, הוערכה בשיעור של כ- 2%. בנסיבות אלה, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין כאב וסבל, כתוצאה מהתאונה הראשונה, בסך של 10,000 ₪. הנכות בגין התאונה השניה, הוערכה בשיעור של 21.43% ובהתחשב ב - 10 ימי אשפוז, מסתכם הפיצוי בגין כאב וסבל, ביחס לתאונה השנייה, בסך של 41,585 ₪. עזרת הזולת 17. התובע עתר לפסיקת פיצוי בגין עזרת הזולת בתקופת אי הכושר שלאחר התאונה השניה ולעתיד. נוכח מהות הפגיעה בתאונה השנייה, סביר בעיני כי בתקופת אי הכושר שלאחריה, נזקק התובע, לעזרה אישית בביצוע פעולות היום-יום, לרבות ליווי והסעה לטיפולים רפואיים. התובע והוריו העידו ופרטו בתצהיריהם את העזרה היתרה לה נזקק התובע בתקופה זו ומקובל עלי כי עזרה זו, חורגת מהסביר והמקובל בין בני משפחה, אם כי יצויין שלא הוכח כי נגרם למי מההורים, הפסד השתכרות בגין העזרה שהושטה לתובע. בנסיבות אלה, בהתחשב בעזרה יתרה של בני המשפחה, בתקופה הסמוכה לאחר התאונה השניה ובכך שהתובע עלול להיזקק, בגין נכותו, לעזרה מסויימת, גם בעתיד, ובמיוחד בגילאים מבוגרים, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי, בסך של 30,000 ₪ בגין עזרת הזולת, בעבר ובעתיד. הוצאות 18. התובע עתר לפסיקת פיצוי בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי. התובע ציין בתצהירו כי בעקבות התאונה השנייה, הופנה לטיפול בשיטת "אפוס" אך עקב חסרון כיס וסירוב הנתבעת לממן הטיפול, ויתר על טיפול זה. התובע צרף הצעת מחיר לרכישת ערכת אפוס המסתכמת בסך של כ- 2,500 ₪. ד"ר הלפרין אישר בעדותו כי הליכה בנעלי "אפוס" מחזקת את היציבות של הברך ומדובר בטיפול פיזיותרפי שעשוי לעזור לתובע. ד"ר הלפרין הוסיף ואישר כי התובע יכול להיעזר במייצבי ברך. בנסיבות אלה, בהתחשב בזכאותו של התובע לקבלת טיפול רפואי במסגרת קופת החולים בה הוא חבר, מכח הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד-1994, מחד ומאידך, בהתחשב בכך שהתובע נדרש ועלול להידרש לתשלום דמי השתתפות לצורך קבלת טיפול רפואי וכן להוצאות בגין רכישת אביזרים, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי, בסך של 10,000 ₪, בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי, בעבר ובעתיד. סיכום וניכויים 19. סכום הפיצויים, כפי שנפסק לעיל, מסתכם בסך של 591,585 ₪. על הסכום האמור יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק וכן החזר הוצאות המשפט, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד ההוצאה ועד מועד התשלום בפועל. מסכום פסק הדין, לאחר תוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ, כאמור לעיל, ינוכה התשלום התכוף ששולם לתובע, בסך של 5,000 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מיום 6.2.06 ועד ליום פסק הדין. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים, בדואר רשום. ניתן היום 25 בפברואר, 2009 (א' באדר תשס"ט) בהעדר הצדדים. בלהה טולקובסקי, שופטת נכותתאונת דרכיםאחוזי נכות