1. התובעת הועסקה כמדריכה במועדונית הילדים שהופעלה על ידי הנתבעת (להלן: "העירייה"), החל מדצמבר 2001 ועד למועד בו נסגרה המועדונית בהוראתו של משרד החינוך, בחודש אוגוסט 2007. בתביעה שבפנינו עתרה התובעת לתשלום הרכיבים הבאים: תמורת הודעה מוקדמת, השלמת פיצויי פיטורים ותשלום בגין חודשיים הסתגלות, גמול בגין עבודה בשעות נוספות עקב חישוב מוטעה של שעות עבודתה, פדיון חופשה, גמול בגין עבודה בשעות נוספות בימים שבהם ליוותה טיולים ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין. רקע עובדתי - 2. משרד החינוך, משרד העבודה והרווחה והמרכז לשלטון מקומי חברו יחדיו במטרה להקים מועדוניות לאוכלוסיית תלמידים בגילאי 5-15, הנמצאת בסיכון לנשירה ממערכת החינוך. אין חולק כי עובדי המועדונית - אם בית ומדריך - הם עובדי הרשות המקומית, ומשרדי החינוך והרווחה משתתפים בעלויות שכר עבודתם. 3. התובעת, המחזיקה בתואר ראשון בהוראה, החלה לעבוד כמדריכה במועדונית שבבעלות הנתבעת, שהייתה ממוקמת בבית הספר "אבן סינא" שבעיר נצרת, החל מיום 26.12.01, בהתאם לכתב מינוי שהוצא לה על ידי מר עלי סאלם, סגן ראש העירייה. התובעת הועסקה בהיקף משרה של 40 ש"ש, והעסקתה בוצעה על פי "תקציב פעולה" שמשמעותו חידוש החוזה עמה מידי שנה בשנה בהתאם להנחיותיו של משרד החינוך. 4. בשנת הלימודים תשס"ה-תשס"ו (2004-2006), עבדה התובעת בנוסף לעבודתה כמדריכה, גם כמורה בבית הספר "אבן עאמר" (שלא הובהר ע"י מי מבין הצדדים באיזו בעלות היה). בשל עבודתה זו נוצרו אי התאמות בין השעות שבהן אמורה הייתה להתחיל את יום עבודתה כמדריכה לבין אלו שבהן הועסקה כמורה, והיא איחרה להגיע לעבודתה במועדונית. התובעת זומנה לישיבה שנערכה בעירייה ביום 6.4.06, בהשתתפותם של מנהל אגף החינוך בעירייה, מנהל כח אדם ומנהלת היחידה האחראית עליה, גב' סאמיה בסול (להלן: "גב' בסול"). בפרוטוקול הישיבה פורטו הטענות שנטענו כלפיי התובעת וביניהן אי ההתאמה בעניין שעות תחילת עבודתה במועדונית וכן העובדה שלא דיווחה לאגף החינוך בעירייה על עבודה נוספת. התובעת טענה כי מסגרת השעות שבהן היא מחויבת בעבודתה כמדריכה מסתכמת ב- 30 ש"ש, וממילא אין מניעה כי תלמד בבית הספר בשעות שחורגות ממסגרת זו. בתום הדיון החליטה הוועדה להוציא לתובעת מכתב נזיפה ולנכות משכרה את כל שעות העבודה שבהן לא שהתה במועדונית אלא לימדה בבית הספר. הוחלט לאפשר לתובעת להמשיך וללמד בבית הספר עד לתום שנת הלימודים, והוטל עליה להודיע מה ברצונה לעשות בשנת הלימודים תשס"ז (2006-2007) ואם ברצונה לצמצם את היקף עבודתה במועדונית באופן שיתאפשר לה לעבוד כמורה בהיקף משרה מליאה. 5. התובעת הודיעה לעירייה על רצונה להפחית את היקף משרתה במועדונית, ובשנה"ל תשס"ז (2006-2007) עבדה בפועל 21.5 ש"ש. בגין שעות אלו שילמה לה העירייה שכר עבור 60% משרה. ביום 7.5.07, לקראת תום שנת הלימודים, שיגרה גב' גודלמן, מפקחת על הביקור הסדיר ומניעת נשירה במשרד החינוך, מכתב נוסף לגב' בסול, שבו הודיעה לה כדלקמן: "המועדונית המשפחתית לתלמידי ז' - ט' פועלת בחט"ב אבן סינא מספר שנים. בשנים הראשונות המועדונית נתנה מענה הולם לצרכים של התלמידים, אך בשנה האחרונה התגלו קשיים שפגעו ברמת תפקודה: פיצול משרת המדריכה בין שתי מורות שגם עובדות בבתי ספר בשעות הבוקר. מצב זה השפיע על הקשר עם הילדים והקשה על מתן הדרכה סדירה לצוות. תחלופה של ילדים, ירידה במספר הילדים המגיעים למועדונית באופן קבוע. העדר תוכניות עבודה מסודרות כפי שמצפים מצוות ותיק. יחסים מתוחים בין צוות המועדונית לבין אנשי המקצוע המלווים אותם, מצב שגרם להתמרמרות הצוות וירידה משמעותית במוטיבציה לעבודה. ... במצב הזה אין אפשרות להמשיך ולתקצב מועדונית שמיועדת ל-15 ילדים, ואני נאלצת להודיע על הפסקת התקצוב באופן מיידי". 6. נוכח סגירתה של המועדונית שיגרה העירייה לתובעת מכתב נושא תאריך 24.5.07, ובו הודיעה לה כי עבודתה במועדונית תופסק החל מיום 25.7.07. ביום 22.6.07 נערכה בעניינה של התובעת ישיבה בעירייה בנוכחותם של סגן ראש העיר, גב' בסול, יו"ר ועד העובדים ומנהל כח אדם, ואליה הוזמנה גם התובעת. מפרוטוקול הישיבה (נספח לתצהירה של התובעת) עולה כי במהלכה דנו בסיבות שהובילו לסגירתה של המועדונית, שמעו את עמדתה של התובעת והחליטו: "לידע מזאוי רואנד שהעירייה תנסה למצוא חלופה לעבודתה בעירייה בהתאם לעירייה ובמקרה של אי מציאת עבודה עבורה בעירייה יהיה המכתב הראשון בר תוקף ומאוחר יותר ייסגר עניין הפיצויים". לטענת העיריה חלופה שכזאת לא נמצאה, התובעת חדלה מעבודתה בשירות העירייה ומכאן התביעה שבפנינו. 7. תמצית טענות התובעת כפי שהופיעו בכתב התביעה - א. התובעת טענה כי העירייה לא שילמה לה את מלוא הזכויויות שלהן הייתה זכאית מכח חוזר מנכ"ל משרד הפנים לשנת 1997. כך, לטענתה, היא זכאית לקבל 130% פיצויי פיטורים ולתשלום בגין חודשיים הסתגלות. ב. התובעת טענה כי היא זכאית לגמול בגין עבודה בשעות נוספות הנובע מהעובדה שהיא הועסקה 40 ש"ש וקיבלה תמורתן שכר משרה מליאה בלבד, זאת על אף שבהסכם הקיבוצי בעניין מדריכי מועדוניות (להלן: "ההסכם הקיבוצי") נקבע היקף עבודה למשרה מליאה ל- 30 ש"ש. הוסיפה התובעת וטענה, כי לא זו בלבד שפניותיה לתיקון המעוות נפלו על אזניים ערלות והעירייה לא הגדילה את שכרה או לא צמצמה את היקף משרתה ל-30 ש"ש כמתחייב, אלא משהיא עצמה בחרה לצמצם את היקף המשרה ל-21.5 ש"ש בשנה"ל תשס"ז, שילמה לה העירייה שכר בגין 60% משרה ולא בגין 72%, המתחייבים מהעמדת בסיס המשרה על 30 ש"ש. התובעת טענה כי על העירייה לשלם לה את הגמול המתחייב מהשעות שעבדה בהן בפועל לרבות הזכויות הסוציאליות הנגזרות מהם. ג. עוד טענה התובעת כי המועד האחרון שהיה על העירייה למסור לה הודעה מוקדמת על פיטוריה, כפי שנהוג בקרב ציבור עובדי ההוראה, היה יום 31.5.07. לגרסתה, העירייה מסרה לה את מכתב הפיטורים ביום 14.6.07, אך בחוסר תום לב ציינה על המכתב תאריך 24.5.07. משכך, חבה לטענתה העירייה בתשלום תמורת הודעה מוקדמת לתקופה שעד 31.8.08. ד. התובעת טענה כי היא קיבלה 22 ימי חופשה שנתית בגין כל שנת עבודה בעוד שעל פי הוראות ההסכם הקיבוצי בעניינה היא הייתה זכאית ל-40 ימי חופשה לכל שנת עבודה. משכך, טענה התובעת, על העירייה לשלם לה את פדיון ימי החופשה שלא ניתנו לה. ה. התובעת הוסיפה וטענה כי על פי הוראות ההסכם הקיבוצי, בגין כל טיול שמלווה מדריכה היא זכאית לתוספת גמול עבודה של ארבע שעות נוספות. לטענתה היא ליוותה מספר טיולים במהלך תקופת עבודתה, אך לא קיבלה כל תמורה עבור השעות הנוספות. התובעת אף עתרה לחייב את העירייה לשלם לה פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 15,000 ₪ באשר לטענתה פיטוריה נערכו ללא שימוע, באופן שרירותי ולא על פי הכללים והקריטריונים הקובעים באשר לכך. 8. תמצית טענות העירייה כפי שנטענו בכתב ההגנה היא כדלקמן- א. לטענת העירייה פיטוריה של התובעת הם תוצאה של מחדליה שלה, כפי שעלה ממכתבו של משרד החינוך, ומשכך אין מקום לתביעה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין. בנוסף, טענה העירייה, לתובעת נערך שימוע כדין ואף נעשו מאמצים, שלא נשאו פרי, לחפש עבורה מקום עבודה חלופי. ב. העירייה טענה כי אין מקום לתשלום תוספת פיצויי פיטורים באשר חוזר המנכ"ל משנת 97', שאליו מפנה התובעת, עוסק בעידוד פרישה מרצון ולא בנסיבות שבהן עובדת מפוטרת. העירייה מודה שבסיס המשרה שעל פיו העסיקה את התובעת (40 ש"ש) היה שגוי, וכי היה להעסיקה על בסיס 30 ש"ש. עם זאת, הטעות תוקנה עת התובעת עצמה בחרה להפחית את היקף משרתה ל-60%, ולהמשיך במקביל לעבוד כמורה בבית הספר. העירייה שללה את הטענה כי מכתב הפיטורים "פוברק" ועמדה על כך שהתאריך הנקוב בו - 24.5.07 - הוא תאריך הוצאת המכתב. באשר לחופשה השנתית, טענה העירייה כי זו שולמה לתובעת במלואה. העירייה הכחישה את טענת התובעת לזכאות לגמול עבודה בגין שעות נוספות כתוצאה מליווי טיולים, באשר טענה זו נטענה בעלמא ללא כל בסיס. דיון והכרעה 9. התובעת הגישה לבית הדין תצהיר עדות ראשית שלה. העירייה הגישה מטעמה את תצהירה של גב' בסול. בדיון ההוכחות הסכימו הצדדים לדון בהרכב חסר בהעדרו של נציג ציבור עובדים שהוזמן ולא התייצב, הודיעו לבית הדין כי הם מוותרים על חקירות העדים וביקשו להגיש סיכומים בשאלות המשפטיות בלבד. בית הדין קיבל את הבקשה והצדדים הגישו את סיכומיהם. התביעה לקבלת גמול בגין עבודה בשעות נוספות בגין העסקה בבסיס משרה של 40 ש"ש- 10. בתצהירה אישרה גב' בסול כי נפלה טעות בחישובי העירייה והיה עליה לשלם לתובעת שכר על בסיס משרה של 30 ש"ש. גב' בסול אישרה כי לתובעת מגיע תשלום בגין הטעות (סעיף 13 לתצהירה), אלא שיש ליתן את הדעת לעובדה שנפלה טעות גם בקביעת בסיס המשרה של התובעת, באשר זה צריך להיות סולם השכר של עובדי החינוך, נוער, חברה וקהילה, ולא לפי דירוג ההוראה. טענה זו של גב' בסול אין לקבל. בפרק 101.4 בחוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות (להלן: "חוקת העבודה"), שבו מעוגנות הוראות ההסכם הקיבוצי, נדונים תנאי העסקתם של מדריכים במועדוניות ברשויות המקומיות. בסעיף 101.41 לחוקה נקבע כי מדריכים אלה מועסקים בדירוג עובדי חינוך, נוער, חברה וקהילה על פי ההסכמים הקיבוצים לעובדי חינוך, נוער, חברה וקהילה ברשויות המקומיות, "למעט עניינים ששונו בהסכם זה". בסעיף 101.43 נקבע כי "המדריכים יקבלו שכרם על פי דרגתם, ויתקם והיקף משרתם (חלקי 30) על פי טבלת שכר עובדי חינוך, נוער, חברה וקהילה, התקפה למועד התשלום". מעיון בפרק 101.1 בחוקה, הדן בתנאי העבודה ובתנאים הנלווים של עובדי החינוך, הנוער, החברה והקהילה (החינוך המשלים), עולה שטבלת שכרם זהה לזו של טבלת שכר עובדי ההוראה: "מדריך חינוכי או מדריך מקצועי או מדריך בקידום נוער, המועסק בשליש משרה לפחות, יקבל שכר לפי שכר עובדי הוראה המתפרסמות מעת לעת וגמולים לפי שנקבעו בפרק זה". מדברים אלה משמע כי הדירוג המתאים לקביעת שכרה של התובעת הוא דירוג עובדי ההוראה, והעירייה לא הוכיחה כי קיים סולם שכר אחר שנקבע לעובדי החינוך המשלים שעל פיו היה לקבוע את שכרה של התובעת, ומשכך דין טענתה של גב' בסול בעניין זה להידחות. 11. בסעיף 101.42 לחוקה, נקבע כי מספר שעות העבודה השבועיות של מדריכי מועדוניות יהיה 30 ש"ש, ולהן תתווספנה 2 ש"ש שתוגדרנה כ"שעות שהייה", בהן יערוך המדריך ביקורי בית, פגישות עם צוות העובדים ועם גורמים אחרים בקהילה, וכן יקדיש זמן לעסוק בעבודה מנהלית הקשורה בעיסוקו במועדונית. העירייה אישרה כי התובעת זכאית להפרש הנגזר ממתכונת העסקה זו (סעיף 21 לסיכומיה). ברם, קודם שנפנה לחישוב ההפרש, יש לקבוע מה היה בסיס העסקתה של התובעת בפועל. בעוד שהתובעת טענה כי היא זכאית להפרשים שבין 40 ש"ש שבהן הועסקה לבין 30 ש"ש שמהוות את בסיס המשרה הנכון, טענה העירייה כי בסיס המשרה הנכון הוא 32 ש"ש ועל יסודו יש לחשב את ההפרשים שלהם זכאית התובעת. בתצהירה (סעיף 28) אמרה התובעת: "בניגוד מוחלט להוראות, ותוך זלזול בוטה בהם, אני נדרשתי לעבוד בפועל 40 שעות שבועיות (במקום 30 כאמור) וקיבלתי שכר עבור 30 ש"ש בלבד בניגוד מוחלט לחוק ולהוראות כאמור". מדברים אלה עולה שהתובעת התייחסה לפער הקיים בין 40 ש"ש שנדרשה לעבוד בהן בפועל, לעומת 30 השעות שהייתה מחויבת לעבוד על פי הוראות ההסכם הקיבוצי, והתעלמה מכך שהיקף שעות העבודה מסתכם ב- 32 ש"ש, מהן 30 בפועל. משכך, ובניגוד לעמדת התובעת, הבסיס הנכון שבגינו יש לחשב את השעות העודפות שבהן הועסקה ואת התמורה המגיעה לה בגינן הוא 32 ש"ש. 12. בסעיף 27 לחוקת העבודה נקבע כי מספר שעות העבודה הוא "כנהוג במשרדי הממשלה...שעות העבודה של העובדים בכל ימות השנה הן 42.5 שעות בשבוע". החוקה ממשיכה וקובעת שאם קיים צורך להעסיק את העובד שעות נוספות "תשלם הרשות לעובד תמורת השעות הנוספות שהעובד יעבוד לפי דרישתה: בעד 2 השעות הנוספות הראשונות לאחר יום העבודה הרגיל - 125% ולאחר השעתיים הראשונות - 150% מהשכר שלו לכל שעה נוספת". קביעה זו זהה לאמור בסעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951. בסעיף 27.6 לחוקה, נקבע בסעיף קטן ג' כי עבודת שעות נוספות תאושר לעובד רק אחרי שמילא את מכסת שעות העבודה הרגילה, ובסעיף ג(1) נכתב: "כשעות נוספות נחשבות רק השעות שהעובד עבד בפועל מעל תחום יום העבודה החל על מקצועו". הואיל והתובעת הועסקה מעל מכסת השעות החל על מקצועה, יש לקבוע כי היא זכאית לגמול עבודה בשעות נוספות על פי האמור בחוקה, כנזכר לעיל. לצורך חישוב הגמול יש להפריד בין שלש תקופות העסקה: א. הראשונה - מיום 26.12.01 עד לאוגוסט 2005 (שנה"ל תשס"ה), בה הועסקה התובעת בהיקף משרה של 40 ש"ש (להלן: "התקופה הראשונה"). ב. השנייה - מספטמבר 2004 ועד אוגוסט 2006. בתקופה זו עבדה התובעת משך יומיים בשבוע גם כמורה בבית הספר "אבן עאמר" בנצרת. כתוצאה מעבודתה זו נוצרה חפיפה של בין שני מקומות העבודה, באופן שבפועל התחילה התובעת את עבודתה במועדונית מאוחר מהמועד שבו הייתה אמורה להתחיל (להלן: "התקופה השנייה"). ג. השלישית - ספטמבר 2006 עד מועד פיטוריה של התובעת, אוגוסט 2007, אז הועסקה התובעת 21.5 ש"ש בלבד (להלן: "התקופה השלישית"). בנוגע לתקופה זו נבחן את זכאותה של התובעת להפרשי שכר ולא לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, באשר היא הועסקה פחות ממשרה מליאה. להלן נתייחס לכל תקופת העסקה בנפרד ולזכאותה של התובעת להפרשי השכר הנגזרים מקביעותינו. 13. גמול בגין עבודה בשעות נוספות לתקופה הראשונה - בסיכומיה ערכה התובעת תחשיב לסכום המגיע לה זאת בהתבסס על נתוני תלוש השכר לחודש אוגוסט 2005. ברם, כפי שהיא עצמה הגדירה, אין תלוש שכר זה משקף את תקופת ההעסקה הראשונה, וממילא אין להתבסס על הנתונים המופיעים בו לצורך חישוב התגמול לו זכאית התובעת לתקופה זו. התובעת צירפה לכתב התביעה את תלושי השכר לתקופה שמינואר 02' ועד ספטמבר 04' בלבד. בחישובינו לקחנו בחשבון כי שבוע עבודה של התובעת צריך היה להיות בן 32 ש"ש, ושכרה הוא עבור חודש עבודה בן 4.34 שבועות. התובעת ביצעה 8 שעות נוספות בכל שבוע (שהרי השכר שולם לה בגין 40 ש"ש), שבגין כל אחת יש לשלם לה גמול בשיעור 125% מערך שכר שעת עבודה רגילה. ממילא נכפיל את ערכה של שעת עבודה של התובעת ב-8 X 4.34 שבועות X 125% ונגיע לסכום שעל העירייה לשלם לה בגין כל חודש. להלן טבלה המסכמת את הנתונים כפי שעלו מתלושי השכר: החודש השכר הכולל ערך שעה הגמול לחודש 01.02 - 08.02 3,488 25.12 1,090 09.02 - 12.02 3,625 26.10 1,133 01.03 - 08.03 3,693 26.60 1,154 09.03 - 08.04 3,841 27.66 1,200 14. גמול בגין עבודה בשעות נוספות לתקופה השנייה (ספטמבר 04' - אוגוסט 06') - א. התובעת לא צירפה את תלושי השכר לתקופה זו. בסיכומיה (סעיף 30) טענה התובעת כי בתקופה זו היא עבדה 37.5 ש"ש במקום 30 ש"ש שבהן חבה, ומאוחר יותר העירייה אף הפחיתה משכרה בגין שעתיים וחצי שלטענת העירייה לא עבדה בהן התובעת. משכך טענה התובעת היא זכאית לתשלום שכר בגין שעתיים וחצי בשבוע שנוכו ממנה שלא כדין וכן לגמול בגין עבודה של 7.5 שעות נוספות מידי שבוע. בסיכומיה (סעיף 60) לא חלקה העירייה על התחשיב שערכה התובעת בסיכומיה, אולם טענה, וכך נאמר גם בתצהירה של גב' בסול, כי בשנת הלימודים 2004-2005 הועסקה התובעת בפועל 35.5 ש"ש, ואילו בשנת הלימודים 2005-2006 היא הועסקה בהיקף של 38 ש"ש. ב. ואשר לדעתנו- ממכתבה של מנהלת בית הספר אבן עאמר לגב' בסול מיום 3.3.06, שצורף לתצהירה של התובעת, עולה כי בשנה"ל תשס"ה (2004-2005) הועסקה התובעת כמורה בבית הספר ביום ג' עד השעה 14:15 וביום ה' עד השעה 12:35, ואילו בשנה"ל תשס"ו (2005-2006) היא הועסקה בימים ב' ו-ג' עד השעה 13:25. בישיבת בירור שנערכה לתובעת ביום 18.4.06, ושפרוטוקול ממנה צורף אף הוא לתצהיר התובעת, הועלו הטענות באוזני התובעת. שם נפרסה תכנית העסקתה של התובעת, ולפיה בימים ב' ו-ג' היא הועסקה בין 12:00 לבין 19:30, בימים ד' ו-ה' בין השעות 11:00 עד 19:30 ובימי ו' מהשעות 11:00 עד 16:00. מפירוט זה, שהתובעת לא חלקה על תוכנו, ניתן ללמוד שאכן בשנה"ל תשס"ה הגיעה התובעת בימי ג' בשעה 14:15 כשהיא אמורה הייתה להתחיל ולעבוד בשעה 12:00. ביום ה' הייתה אמורה להתחיל לעבוד בשעה 11:00 אך הגיעה למצער ב-12:35. סיכום השעות מוביל לכך כי ברור שהתובעת הועסקה בשנת לימודים זו (2004-2005) פחות 4.5 ש"ש, כטענת העירייה. בשנה"ל תשס"ו החלה התובעת בימים ב' ו-ג' את עבודתה ב-13:25, ולא הגיעה למועדונית בשעה 12:00, כך שניתן לקבל את גרסת התובעת ולפיה היא הועסקה בשנה זו 37.5 ש"ש (אמנם העירייה טענה כי היא הועסקה 38 ש"ש, אך איננו פוסקים מעבר למה שעתרה לו התובעת). הואיל וקבענו לעיל כי בסיס המשרה של התובעת הוא 32 ש"ש אנו קובעים כי היא זכאית לגמול בגין עבודה בשעות נוספות כדלקמן: עבור שנה"ל תשס"ה - 3.5 ש"ש בלבד למשך כל שנה"ל. עבור שנה"ל תשס"ו - 5.5 ש"ש בלבד למשך כל שנה"ל. העירייה לא התייחסה לתחשיבה של התובעת ולא חלקה על האמור בו אף בסיכומיה. התובעת טענה בסיכומיה כי ערך שעת עבודה לתקופה זו הוא 36.23 ₪ (סעיף 31), אך היא עצמה הציגה בסיכומיה את הנתונים הנכונים לתלוש השכר לחודש אוגוסט 05', תלוש שלא הוצג בפנינו, ושממנו עולה כי השכר השעתי הסתכם ב- 30.3 ₪ בלבד, ומכאן שאנו נחשב את זכאותה על בסיס שכר שעתי זה כדלקמן: לשנת הלימודים תשס"ה זכאית התובעת לגמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 575 ₪ לחודש (30.3 ₪ X4.34 שבועות X 3.5 שעות נוספות X 125%), ובסך הכל ל- 6,900 ₪. לשנת הלימודים תשס"ו זכאית התובעת לגמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 904 ₪ ובסך הכל ל - 10,848 ₪. ג. התובעת טענה בסיכומיה כי היא זכאית גם לתשלום הסכום שנוכה ממנה בגין 160.5 השעות שהתברר כי עבדה בהן בבית הספר ולא במועדונית. אין ספק כי העירייה אכן ניכתה משכרה של התובעת את הסכומים שקיבלה בגין 160.5 השעות החופפות, על פי חישוב שערכה מנהלת החשבונות שלה ביום 1.8.06 (צורף לתצהירה של גב' בסול). הואיל ושעות אלו היו למעשה שעות העודפות על בסיס המשרה, לא הייתה סיבה לנכות את ערכן ויש להשיבו לה. משכך, על העירייה לשלם לתובעת סך של 4,863 ₪ (160.5 שעות X 30.3 ₪ לשעה). 15. הפרשי השכר לתקופה השלישית (ספטמבר 06' - אוגוסט 07')- בתקופה זו הועסקה התובעת 21.5 ש"ש, אך השכר ששולם לה בגין כך הועמד על 60% משרה, שעה שביחס לבסיס משרה של 32 ש"ש מדובר על 67% משרה. התובעת, נאמנה לשיטתה, תבעה את ההפרש בין 60% שקיבלה לבין ה-72%, שלטענתה הוא אחוז המשרה הנכון הואיל ובסיס המשרה הוא 30 ש"ש. התובעת בסיכומיה קבעה כי השכר השעתי לתקופה זו עמד על 36.23 ₪. העירייה לא חלקה על נתון זה ומשכך נחשב את ההפרש לו זכאית התובעת על בסיס שכר שעתי זה. התובעת טענה כי השכר ששולם לה בגין עבודתה בשנת לימודים זו היה 2,826 ₪. שכר זה ביטא 60% משרה, ומכאן ששכר משרה מליאה הסתכם ב- 4,710 ₪, ו-67% ממנו, הוא האחוז הנכון לחישוב שכרה של התובעת, הסתכם ב- 3,156 ₪. לאור זאת יש לקבוע כי ההפרש החודשי עמד על 330 ₪, ומכאן שהתובעת זכאית לתשלום סך של 3,960 ₪ בגין הפרשי שכר לתקופת ההעסקה השלישית. בכתב התביעה עתרה התובעת לתשלום "הפרשי השכר הנובעים כתוצאה מהתייחסות הנתבעת להיקף המשרה כאמור לרבות זכויות סוציאליות בעבר ובעתיד". טענה זו לא כומתה ולא הוגש כל פירוט של הזכויות הנתבעות ובוודאי לא תחשיב המבטא את שיעורן, וממילא דינן להידחות. 16. התביעה לפדיון חופשה בכתב התביעה טענה התובעת כי היא קיבלה 22 ימי חופשה בשנה שעה שהייתה זכאית על פי הסכם הקיבוצי ל-40 ימי חופשה, ומשכך עתרה לתשלום סך של 17,639 ₪ בגין פדיון ייתרת ימי החופשה העומדים לזכותה. בתצהירה אישרה גב' בסול שהתובעת קיבלה רק 22 ימי חופשה, אך טענה כי היא קיבלה גם שנים עשר ימי חג, כפי שמחייבות הוראות החוקה, כך שהעירייה חבה לה פדיון חופשה בגין 6 ימים בלבד בגין כל שנה. אכן, בחוקת העבודה נכתב כי זכאותו של עובד במועדונית היא ל-40 ימי חופשה בשנה, כשבכללם חודש אוגוסט וימי חול המועד סוכות ופסח. ברם, עסקינן בעובדת הנמנית על בני המגזר הערבי הפועל בימי חול המועד פסח וסוכות כרגיל וממילא היא אינה מקבלת ימים אלה כימי חופשה. הדברים עולים גם מדוחות הנוכחות שצורפו לתצהירה של גב' בסול וגם מדוח החופשות שצורף לו (התצהירים אמנם כתובים בשפה הערבית, אך תורגמו לבית הדין). כך, למשל, חל פסח בשנה"ל תשס"ה בימים 24 - 30 למרס 2005. עיון בדוחות הנוכחות לחודש זה מלמד כי התובעת עבדה בימים אלה ולא שהתה בחופשה. כך גם בנוגע לימי חול המועד סוכות תשס"ו, שחל בין הימים 18-25 לאוקטובר 2005, הרשומים בדוח הנוכחות כימים שהתובעת עבדה בהם כרגיל ולא כימי חופש. גם דוח החופשות מצביע על כך שלמעט ימי חג של המגזר הערבי שבהם שהתה התובעת בחופשה ובחלק מחודש אוגוסט, לא שהתה התובעת בחופשה. לאור כל זאת אנו קובעים כי התובעת זכאית לפדיון בגין 18 ימי חופשה עבור כל שנת עבודה. בסיכומיה טענה התובעת כי היא זכאית לסכום של 18,870 ₪ על פי התחשיב הבא: 5 שנים ושמונה חודשים X 18 ימים X 185 ₪ (ערך יום עבודה). ברם, בכתב התביעה שלא הוגשה בקשה לתקנו, נתבע סך של 17,639 ₪, והואיל ואין אנו פוסקים יותר משנתבע, אנו קובעים כי התובעת זכאית לקבל סכום זה כפדיון ימי חופשה לכל תקופת עבודתה. 17. התביעה לגמול בגין עבודה בשעות נוספות בימי טיול התובעת טענה כי היא ליוותה טיולים במהלך תקופת עבודתה אולם לא קיבלה את הגמול המגיע לה בגין עבודה בשעות נוספות על פי ההסכם הקיבוצי. העירייה טענה, ועל כך הצהירה גב' בסול, כי התובעת לא מילאה טופס דיווח על יציאתה לטיולים המהווה תצהיר על מספר השעות שבהן הועסקה במסגרת הטיול. לטענתה, התשלום בגין שעות נוספות במסגרת ליווי טיולים אינו אוטומטי אלא נעשה בכפוף לביצוע בפועל של שעות נוספות. אי מילוי הטופס על ידי התובעת כמו גם העדר רישום בתיקה האישי של התובעת בדבר ביצוע שעות נוספות בימי טיול, שוללים את זכאותה לקבל גמול זה. הסעיף הרלוונטי לענייננו הוא סעיף 101.29 לחוקת העבודה העוסק ב"טיולים" וקובע כדלקמן: "עובד המועסק בשעות נוספות בשל מבצעים מיוחדים, טיולים, מחנות וכדומה, זכאי לתשלום מירבי של 4 שעות נוספות ליום על השעות הרגילות. אם הפעילות האמורה כוללת גם לינת לילה יקבל העובד עוד 4 שעות נוספות. סך כל השעות הנוספות לא יעלו על 8 שעות ליום". סעיף זה מצוי בפרק העוסק בעובדי חנוך, נוער, חברה וקהילה,שההסכמים הקיבוציים בעניינם חלים גם על מדריכי המועדוניות למעט העניינים המיוחדים שנמנו בהסכם הקיבוצי שנחתם עמם ושמופיע כפרק 10.4 לחוקת העבודה (וראו סעיף 101.41). בנושא טיולים לא קיימת הוראה מיוחדת למדריכי המועדוניות וממילא יש להחיל את תנאי ההסכם הקיבוצי החל על עובדי החינוך המשלים גם עליהם. מעיון בסעיף 101.29 הנ"ל עולה שאכן תגמול בגין עבודה בשעות נוספות עבור ליווי טיולים מותנה בכך שהעובד יועסק בפועל בשעות אלו. התובעת טענה בכלליות כי היא יצאה לטיולים וכי בגין כך מגיע לה גמול בגין עבודה בשעות נוספות, אך זו לא תמכה את טענתה בראיה כלשהי. אמנם, ביום 2.7.03 פנתה התובעת במכתב לעירייה ובו ביקשה לקבוע לה פגישה באשר ליישום תנאי העסקתה, בכללם מנתה גם "עבודתנו בשעות לא שגרתיות כמו טיולים..." (צורף לתצהיר התובעת), אולם אין בכך כדי לבסס את זכאותה של התובעת לגמול כספי באשר הטענה לא גובתה במסמך חתום המעיד על כך שהתובעת ביצעה שעות נוספות בפועל. במכתב ששיגרה התובעת ביום 3.9.07 לראש העירייה ולסגנו בעניין תנאי סיום עבודתה, היא ציינה כי "רשמתי כמה פעמים את מס' השעות בטיולים יחד עם הדוח החודשי למשכורת. לא שילמו לי, ולאחר שדנתי בזה עם גברת בסול סאמיה, תשובתה הייתה שאנו "העירייה" לא משלמים עבור שעות נוספות אלה, לכן לא רשמתי את זה יותר. אני מגישה לכם את הדו"ח עבור כל הטיולים והפעילויות שהייתה בממוצע שני טיולים ו-3 פעילויות שנתיות". למותר לציין שהתובעת לא צירפה לכתב התביעה ו/או לתצהירה את הדוחות שבהם כן רשמה את הטיולים שבהם השתתפה, ואף לא את הדו"ח המוזכר במכתב, מה גם שהערכתה הכללית כי מדובר ב"ממוצע" בשני טיולים ובשלש פעילויות אינה מספקת כדי לחייב את העירייה לשלם לה בגינם, וממילא נדחית תביעתה בגין רכיב זה. 18. התביעה לתשלום בגין תמורת הודעה מוקדמת בכתב התביעה עתרה התובעת לתמורת הודעה מוקדמת לתקופה של שנה וחודש, זאת בטענה כי ההודעה על פיטוריה נמסרה לה לאחר יום ה-31.5.07, בניגוד להוראות החלות על עובדי הוראה שהיא נמנית עליהם. בסיכומיה חזרה התובעת על טענה זו אך הוסיפה לה טענה חלופית ולפיה העירייה פעלה בניגוד להוראות סעיף 101.48 לחוקה (סעיף 8 להסכם הקיבוצי בעניין מדריכי המועדוניות), ומשכך היא חבה לתובעת תמורת הודעה מוקדמת עבור 3 חודשים וחמישה ימים. העירייה מצידה דחתה את טענת התובעת כי ההודעה המוקדמת אמורה הייתה להינתן לה עד ליום 31.5.07 כדין עובדי הוראה, זאת הואיל והיא מועסקת על פי דירוג עובדי החינוך המשלים. לעניין טענתה החלופית של התובעת השיבה העירייה כי ההודעה המוקדמת נמסרה לתובעת לכל המאוחר בישיבת השימוע שנערכה ביום 22.6.07, חודשיים וחצי קודם להפסקת עבודתה ביום 31.8.07. אנו סבורים כי יש לדחות את רכיב התביעה בעניין זה, ונסביר דברינו. באשר לטענה כי על התובעת חלים הכללים המיושמים על עובדי הוראה, טוב הייתה שלא הייתה מועלית כלל ועיקר. ברי כי כל הגדרתה של התובעת כעובדת הוראה נועדה רק לצורך קביעת תשלום שכרה, ואין לכך ולא כלום עם תנאי ההעסקה החלים על עובדי הוראה. באשר לטענה החלופית - הצדדים הסכימו כי התובעת קיבלה את מכתב הפסקת העבודה ביום 14.6.07. במכתב, נושא תאריך 24.5.07, נכתב כך: "לפי ההסכם איתך ומתחילת עבודתך, את עובדת על פי "תקציב פעולה" מגביל אותו משרד החינוך לכל שנה. לכן ועל פי הנחיות משרד החינוך לא יועבר תקציב למועדונית לשנת הלימודים 2007-2008 לכן עלינו להפסיק את העבודה במועדונית. אני מודיע לך בזה עבודתך בעיריית נצרת תסתיים בתאריך 2007-7-25". בפרוטוקול הישיבה שהתקיימה ביום 22.6.07 בעקבות ההודעה על סיום עבודתה של התובעת, הוחלט - "לידע מזאוי רואנד שהעירייה תנסה למצוא חלופה לעבודתה בעירייה בהתאם לעירייה, ומקרה של אי מציאת עבודה עבורה בעירייה יהיה המכתב בר תוקף ומאוחר יותר ייסגר עניין הפיצויים. מאזוי רואנד ביקשה לא לפרוע לה פיצוייה לעת חזרתה מחו"ל עד אמצע חודש אוגוסט". בסעיף 101.48 לחוקת העבודה שכותרתו "סגירת מועדוניות", נכתב בנוגע למדריך שקיבל קביעות כדלקמן: "במקרה של סגירת מועדוניות מטעמים תקציביים או מחמת היעדר תלמידים, תדון ההנהלה עם ועד העובדים על מציאת מקום עבודה חלופי הולם למדריכים. באותם מקרים בהם לא יימצא מקום עבודה חלופי הולם רשאית ההנהלה להפסיק את עבודת העובד, אך לא לפני ה- 31.8 ולאחר הודעה מוקדמת בת חודשיים לפחות". אין חולק כי ביום 7.5.07 הודיע משרד החינוך על הפסקת התקצוב "באופן מיידי" למועדונית שבה הועסקה התובעת (צורף לתצהיר התובעת). העירייה פעלה כדין ובהתאם להוראות החוקה הודיעה לתובעת בישיבה מיום 22.6.07 כי היא תנסה לאתר עבורה מקום עבודה חלופי. משזה ככל הנראה לא נמצא, הופסקה עבודתה של התובעת בעירייה. ההסכם הקיבוצי אינו מחייב שתקופת ההודעה המוקדמת תימנה לאחר מיצוי החיפוש של מקום עבודה חלופי. ולהיפך. ההיגיון מחייב שהעירייה תודיע למדריך על כוונת משרד החינוך לסגור את המועדונית וממילא על הפסקת עבודתו הצפויה כתוצאה ישירה מכוונה זו, ורק לאחר מכן, לנוכח המצב הכפוי שנוצר, תנסה לאתר עבורו מקום עבודה חלופי. הואיל והתובעת קיבלה את ההודעה המוקדמת ביום 14.6.07 וסיום עבודתה נקבע ליום 25.7.07 יש לקבוע כי העירייה עמדה בחובתה להודיע לתובעת על סיום עבודתה חודשיים לפחות קודם למועד זה, והתביעה בגין רכיב זה נדחית. ברם, התובעת טענה, ובכך צדקה, כי העירייה לא עמדה בחובתה להפסיק את עבודתה של התובעת לכל המוקדם ביום 31.8 ועל כן היא חבה בתשלום פיצוי בגין התקופה שמיום 26.7.07 ועד ליום 31.8.07, בשיעור השכר שהייתה התובעת אמורה להשתכר בתקופה זו. לעיל כבר פסקנו לתובעת גם לתקופה זו את הפרשי השכר שבין 60% שקיבלה בגין עבודתה לבין 67% שהיה עליה לקבל, ונותר לחייב את העירייה לשלם לה פיצוי רק בגובה השכר שלא שולם לה כפי ששולם בחודשים שקודם לכן. התובעת טענה כי היא השתכרה סך של 2,826 ₪ לחודש עבודה, ומשכך היא זכאית לפיצוי בסך 3,391 ₪ בגין התקופה שמיום 26.7.07 ועד 31.8.07. 19. התביעה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין בהעדר קיומו של שימוע התובעת קיבלה מכתב פיטורים ביום 14.6.07, ללא שנערכה כל ישיבה מוקדמת המודיעה על כוונת העירייה לפטרה. ביום 22.6.07 נערכה ישיבה בנוכחות סגן ראש העיר, גב' בסול, מנהל כח אדם ויו"ר ועד העובדים. בפרוטוקול הישיבה צוין כי במהלך הישיבה נדונו הטעמים שהביאו לסגירתה של המועדונית, וביניהם, כאחד הטעמים העיקריים, הדגישה גב' בסול את העובדה שהתובעת לא ביצעה את עבודתה כנדרש. גב' בסול ביססה את דבריה על האמור במכתבו של משרד החינוך מיום 7.5.07. בפרוטוקול נכתב כי "במהלך הישיבה הסבירה רואנד מזאוי את עמדתה בנדון" ולאחר מכן הוחלט למצוא שהעירייה תנסה למצוא עבורה מקום עבודה חלופי, וככל שכזה לא יימצא - תיכנס הודעת הפיטורים לתוקפה ולתובעת ישולמו הפיצויים. בסיכומיה הלינה התובע על כי אין במכתב הפיטורים כל עילת פיטורים, וכן העלתה את עניין העדר השימוע כמזכה אותה בפיצויים בגין פיטורים שלא כדין. איננו מקבלים טענה זו. במכתב ההודעה על סיום העבודה נכתב כי משרד החינוך, שהוא הגורם הנושא בתקצוב המועדונית, החליט להפסיק את התקציב לשנת הלימודים 2007-2008, ונוכח זאת "עלינו להפסיק את העבודה במועדונית". סעיף 101.48 לחוקה מזכיר כעילות לסיום העסקה של מדריכים במועדוניות "טעמים תקציביים או מחמת היעדר תלמידים". הנה כי כן, העדר תקצוב של משרד החינוך - תהא הסיבה לכך אשר תהא - מהווה עילה מספקת לסיום העסקת מדריכים. במכתב מיום 7.5.07 הוזכרו מספר גורמים שהניעו את משרד החינוך לחדול מתקצוב המועדונית. במכתב פורטו מספר קשיים שליוו את המועדונית בשנת הלימודים האחרונה לפעולתה, הקשורים במידה רבה לתפקודם של המדריכים, אך גם לעובדה הפשוטה ש"למרות חשיבה משותפת של צוות ההיגוי, מתן הדרכה לצוות ונסיונות למצוא דרכים לשפר את המצב, מספר הילדים המשיך לרדת". התובעת הלינה על כך שלא נערך לה שימוע ראוי המציג בפניה את הטענות בדבר תפקודה הלקוי שהוביל לפיטוריה, וגם השימוע המאוחר מיום 22.6.07 אינו מתקן את המעוות כי לא ניתנה לה הזדמנות של ממש להפריך את הטענות כנגדה. גם דינה של טענה זו להידחות. חובת השימוע מעוגנת בסעיף 70 לחוקת העבודה, ולפיה לפני שהרשות מחליטה לפטר את העובד היא חייבת לתת לו הזדמנות להשמיע את טענותיו. רבות הוזכרה בפסיקה חשיבותם של השימוע ושל מתן "זכות הטיעון", אשר הינה אחד מכללי הצדק הטבעי. זכות הטיעון הורחבה גם למקרים של פיטורים על רקע קשיים כלכליים, "פיטורי צמצום" (וראו ע"ע 1465/02 בנימין משה - איגוד ערים לכבאות והצלה טבריה, לא פורסם, 10.3.04), אלא שהתכלית במתן זכות הטיעון היא ליתן לעובד לדעת מהן הטענות המועלות כנגדו או בעניינו ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מהחלטתו שיש בה כדי לפגוע בזכויות העובד או להביא לפיטוריו. במקרה דידן העירייה לא ביקשה לפטר את התובעת על רקע תפקודה הלקוי, וטענה זו לא הוזכרה במכתב ההודעה על הפסקת העבודה. ההודעה על סיום העבודה נבעה מהחלטת משרד החינוך על סגירת המועדונית ועל כן נכון לומר כי לא הייתה כל משמעות לזכות הטיעון במובנה הרגיל, באשר בשטיחת טענותיה של התובעת כנגד ההחלטה לפטרה. עם זאת אין בכך די כדי לפטור את העירייה מהענקת הזדמנות טיעון לתובעת, בעיקר כדי לבחון את עתידה בשירות העירייה, לאור הוראות סעיף 101.48 (שפורט לעיל). ואכן, ישיבה זו קוימה הלכה למעשה. העירייה הציגה בפני התובעת את המצב שנוצר ואת הסיבות שבעטיין החליט משרד החינוך לסגור את המועדונית. הדברים אמנם לא פורטו בפרוטוקול הישיבה, אך לא הייתה משמעות מעשית לפירוטן בו, שעה שלהסבריה של התובעת לא הייתה כל נפקות, שהרי ההחלטה על סגירת המועדונית בידי העירייה הוכתבה לה על ידי משרד החינוך. מה שחשוב בעיקר, ומצא את ביטויו בפרוטוקול, הוא ההסכמה על כך ש"העירייה תנסה למצוא חלופה לעבודתה בעירייה בהתאם לעירייה, ומקרה של אי מציאת עבודה עבורה בעירייה יהיה המכתב בר תוקף ומאוחר יותר ייסגר עניין הפיצויים". לא הובא לידיעתנו כל נתון באשר למאמציה של העירייה למצוא מקום עבודה חלופי ולתוצאותיהם, אולם ממכתבה של התובעת מיום 3.9.07 לא עולה כל טענה באשר לכך ואוזכרו רק טענות באשר לחובות של העירייה בגין תנאי עבודתה של התובעת כמו גם בקשה למתן פיצוי שלא כדין על כך שהפיטורים לא נעשו לטענתה כדין הואיל ולא ידעה עליהם ולא הוזמנה לישיבת שימוע. משכך איננו סבורים כי בנסיבות שנוצרו פעלה העירייה שלא כדין באופן המזכה את התובעת בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בהעדר עילה או בקיומו של שימוע שלא כדין, ותביעתה בגין כך נדחית. 20. התביעה לתוספת פיצויי פיטורים ולתשלום חודשי הסתגלות לטענת התובעת היא זכאית לפיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור 130% זאת על פי חוזר מנכ"ל משרד הפנים מיום 19.5.97. התובעת לא התכחשה לכך ששיעור פיצויים מוגדל זה ניתן על פי חוזר המנכ"ל למי שבחר לפרוש מרצון (סעיף 76 לסיכומיה), אך לטענתה הוראה זו עוגנה מאוחר יותר בהסכם הקיבוצי מיום 4.8.2003 שחל על הצדדים ואינו חל רק על פרישה מרצון. אין לקבל טענה זו. ההסכם הקיבוצי מיום 4.8.03 חל רק על הפיטורים שבוצעו בשנים 2003- 2004, וגם ההוראות המצוינות בו באשר לפיטורים התייחסו ל"עובד שפוטר על פי הוראות הסכם קיבוצי זה יהיה זכאי להטבות פרישה על פי חוזר משרד הפנים מיום 19.5.97". הפיטורים האמורים הוגדרו בראש ההסכם כ"פיטורים רוחביים" על רקע המיתון הכלכלי השורר במדינה, ובוודאי שלא התייחסו לפיטורים של עובד על רקע ענייני שאינו פרי צמצום כלכלי הנגזר ממצב המיתון במשק. כך גם לגבי הסכם העקרונות להבראת הרשויות המקומיות שנחתם ביום 11.11.04, שלפיו נדרשו הרשויות המקומיות לחתום על תכניות הבראה עם משרד הפנים שבגדרן תיכלל תכנית לצמצום מועסקים ומשרות, ובהסכם הקיבוצי שנחתם מכוחו, ושעמד בתוקפו עד ליום 31.12.06. בהסכם אכן נקבע כי תנאי הפרישה לכלל העובדים המפוטרים על פי תכניות ההבראה יהיו בהתאם לתנאי הפרישה המופיעים בחוזר מנכ"ל משרד הפנים בשנת 97', אך גם הסכם זה מתייחס לפיטורים שהם חלק מתכנית הבראה וכחלק מצעדי התייעלות ולא לפיטורים שנבעו מטעמים ענייניים. פיטוריה של התובעת הם תוצאה של העדר תקצוב של משרד החינוך, שעליו הוחלט לאחר שהמועדונית לא הצליחה לגרום לתלמידים להגיע אליה וליהנות מהפעילויות שהציעה, וממילא אין האמור בהסכם משנת 2003 כמו גם בהסדר ההבראה כדי להחיל עליה את תנאי הפרישה שהציע משרד הפנים בשנת 1997 ודין טענתה בגין רכיב זה להידחות. 21. סוף דבר לאור כל האמור לעיל אנו מקבלים את התביעה בחלקה, ומחייבים את העירייה לשלם לתובעת כדלקמן: א. גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 1090 ₪ בגין כל חודש לתקופה שמינואר 2002 - אוגוסט 2002, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהאחד בחודש שלאחר החודש שבגינו נקבע התשלום ועד למועד התשלום בפועל. ב. גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 1,133 ₪ בגין כל חודש לתקופה שמספטמבר 2002 -דצמבר 2002, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהאחד בחודש שלאחר החודש שבגינו נקבע התשלום ועד למועד התשלום בפועל. ג. גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 1,154 ₪ בגין כל חודש לתקופה שמינואר 2003- אוגוסט2003, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהאחד בחודש שלאחר החודש שבגינו נקבע התשלום ועד למועד התשלום בפועל. ד. גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 1,200 ₪ בגין כל חודש לתקופה שמספטמבר 2003 - אוגוסט 2004, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהאחד בחודש שלאחר החודש שבגינו נקבע התשלום ועד למועד התשלום בפועל. ה. גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 575 ₪ בגין כל חודש לתקופה שמספטמבר 2004 - אוגוסט 2005, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהאחד בחודש שלאחר החודש שבגינו נקבע התשלום ועד למועד התשלום בפועל. ו. גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 904 ₪ בגין כל חודש לתקופה שמספטמבר 2005 - אוגוסט2006, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהאחד בחודש שלאחר החודש שבגינו נקבע התשלום ועד למועד התשלום בפועל. ז. הפרשי שכר בסך 330 ₪ בגין כל חודש לתקופה שמספטמבר 2006 - אוגוסט 2007, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהאחד בחודש שלאחר החודש שבגינו נקבע התשלום ועד למועד התשלום בפועל. ח. סך של 3,391 ₪ בגין התקופה שמיום 26.7.07 ועד ליום 31.8.07 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.07 ועד מועד התשלום בפועל. ט. סך של 4,863 ₪ בגין השעות שנוכו משכרה של התובעת שלא כדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 1.8.06 ועד מועד התשלום בפועל. י. סך של 17,639 ₪ בגין פדיון ימי חופשה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 25.7.07, יום פיטוריה של התובעת, ועד מועד התשלום בפועל. שאר רכיבי התביעה נדחים. העירייה תשלם לתובעת סך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. 22. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. ניתן היום כ"ד בשבט, תש"ע (8 בפברואר 2010) בהעדר הצדדים. ורד שפר, שופטת נציג ציבור (מעבידים) נשיאהקטיניםמשכורת