מבוא 1. תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). התובע, תומר כחלון (להלן: "התובע"), יליד 1977, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 22.10.05, עת רכב על קטנוע. כתוצאה מהתאונה נחבל התובע בברך שמאל. 2. הנתבעת הודתה בחבות והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק. מהות הפגיעה והנכות 3. לאחר התאונה התובע נבדק בחדר המיון בבי"ח אסף הרופא שם אובחן כסובל מרגישות בתנועות והגבלה ניכרת בברך שמאל. ביום 30.11.05, עבר התובע ארתרוסקופיה ונמצא קרע חלקי של הרצועה הצולבת הקדמית ונזק במיניסקוס המדיאלי. 4. ד"ר מריו אייכנבלט אשר מונה כמומחה מוסכם, מצא בבדיקתו חוסר יציבות של הברך השמאלית, במישור קידמי אחורי והעריך את נכותו של התובע ב- 20% לפי סעיף 48 (2) ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות"). 5. ד"ר אייכנבלט נדרש לחקירה על חוות דעתו. 6. בעדותו אישר ד"ר אייכנבלט כי לא מצא הגבלה בטווח התנועות של הברך וכי נמצא דלדול שרירים קל מאוד שאינו נראה לעין אך ציין כי במבחן "פיבוט שיפט" שהינו המבחן העיקרי להערכת יציבות הברך, נמצא חוסר יציבות המעיד על פגיעה וחוסר תפקוד תקין של הרצועה הצולבת הקדמית. ד"ר אייכנבלט הוסיף והסביר כי: "זה קורה לדוגמה בהליכה או בספורט, כשהחולה לא חושב על זה. ברגע שהחולה לא חושב על הברך ולא מודע, זה קורה. אז זה מלווה בכאב וזה מגביר את הסיכוי לנזקים נוספים בברך מכיוון שזה קורה תחת משקל הגוף. זה חושף אותו לנזקים עתידיים, הן במיניסקוס והן בסחוס המפרקי, השפשוף תחת משקל. מבחינה אורטופדית, זה המבחן האולטימטיבי והקובע אם הברך יציבה או לא, מכיוון שהוא מתבצע בתנוחה התפקודית של הברך ואצלו זה חיובי" (עמ' 9 לפרוטוקול). ד"ר אייכנבלט אישר כי בבדיקתו לא מצא "התעקמות של הרגל תחת כובד משקל הגוף" כלשון סעיף 48 (2) ב' לתקנות אך הסביר כי נוכח אי היציבות במישור הקדמי אחורי אשר הודגמה במבחן "פיבוט שיפט" הרגל עלולה להתעקם תחת משקל הגוף, תוך כדי הליכה או בעת ביצוע תנועה פתאומית ולכן ראה לקבוע נכות בשיעור של 20% וכדבריו: "... למעשה, לצערי, המחוקק כאן כשהוא אומר התעקמות הברך תחת כובד משקל הגוף, לוקה בחסר בהסבר או בדרישה שלו מכיוון שכפי שהסברתי קודם, אין צורך שהברך תתעקם בכל צעד וצעד. היא מתעקמת במצב מסוים בזווית מסוימת ואז קורה פיבוט שיפט ולכן, תמיד כשכותבים חוו"ד זה גורם לחיוכים, המשפט שהברך מתעקמת תחת כובד משקל הגוף. היא מתעקמת, כשהברך לא יציבה, במצבים מסוימים ולא כל הזמן כי אחרת אי אפשר ללכת בכלל..." (עמ' 10 לפרוטוקול). ד"ר אייכנבלט הוסיף וציין כי אין דרישה של התעקמות הרגל תחת משקל הגוף באופן תמידי שהרי אם כך היה - הנפגע לא יכול היה ללכת, לפיכך די כי מצב מסוג זה עלול להתרחש נוכח אי היציבות שנמצאה במבחן "פיבוט שיפט". המומחה הוסיף וציין כי התובע התלונן בפניו על חוסר יציבות של הברך ואף הוצע לו לעבור ניתוח לשחזור הרצועה (עמ' 11 לפרוטוקול). 7. סופו של יום, איני סבורה כי חוות דעתו של ד"ר אייכנבלט, נסתרה. הסברו של ד"ר אייכנבלט כי נוכח הממצא החיובי בבדיקת "פיבוט שיפט", קיים פוטנציאל של התעקמות הרגל תחת משקל הגוף בעת הליכה, ביצוע פעולות ספורט או תנועות פתאומיות - מקובל עלי, לפיכך לא ראיתי לבצע "התאמה" של הנכות כעתירת ב"כ הנתבעת בסיכומיו. כן לא ראיתי להפחית מהנכות הרפואית שנקבעה לאור העובדה שניתן לשפר ואולי אף לתקן את הממצא של חוסר יציבות, על ידי ניתוח נוסף לשחזור הרצועה. ד"ר אייכנבלט הסביר בעדותו כי ההמלצה לניתוח, אינה חד משמעית אלא תלויה ברמת הפעילות ואופן התפקוד של הנפגע וכי להבדיל מספורטאים שנדרשים לפעילות מלאה, "יכול להיות חולה עם פיבוט שיפט חיובי עם ברך לא יציבה שהוא "לומד לחיות עם זה", אז הוא נמנע מלעשות פעולות שהוא יודע ששם זה יקרה לו והוא שומר. לפעמים לחולה כזה אני אומר שלמדת לחיות עם זה ככה ולא צריך ניתוח. יש חולה אחר שהוא שחקן כדורגל או פעיל בספורט, הוא לא יכול להסתדר עם הקרע של הרצועה ולאותו חולה, מציעים ניתוח. דרגת האי יציבות היא אותה דרגה, פיבוט שיפט חיובי, אבל יש שני חולים שונים ואז יש שינוי" (עמ' 12 לפרוטוקול). ד"ר אייכנבלט הוסיף וציין כי גם לאחר ניתוח עלול להשאר כאב בברך כך שאין מדובר בהחלמה מלאה. התובע העיד בהקשר זה כי בחר שלא להינתח פעם נוספת שכן הדבר כרוך בתקופת שיקום ארוכה ובהיותו אב לשני ילדים הינו צריך להמשיך לתפקד ולפרנס את משפחתו (עמ' 5 לפרוטוקול). נוכח דברי המומחה כי ההמלצה לניתוח אינה חד משמעית אלא תלויה באופי וברמת התפקוד של הנפגע וכי ניתן "ללמוד לחיות" עם הפגיעה, בחירתו של התובע שלא להינתח בשנית, סבירה ומקובלת. בנסיבות אלה, ראיתי להעמיד את נכותו הרפואית של התובע, בשיעור של 20%, כקביעת המומחה וכפי שיובהר להלן, מדובר בנכות רפואית המשמעותית לפסיקת הפיצוי בגין כאב וסבל בלבד שכן בנסיבות העניין, לאור עדותו של ד"ר אייכנבלט והסבריו בדבר המגבלות הנובעות מהנכות ובהתחשב בכלל הראיות בנוגע לעבודתו והשתכרותו של התובע, מאז התאונה ועד היום, סבורה אני כי השפעת הנכות על כושר עבודתו והשתכרותו של התובע, נמוכה משיעור הנכות הרפואית.   הנכות התפקודית והפסדי השתכרות 8. אשר לנכות התפקודית, לעניין הבחנה בין המושגים; "נכות רפואית", "נכות תפקודית" ו"שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות", אין לי אלא לשוב ולהפנות לע"א 3049/93 גירוגיסאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב (3) 792 (1995), שם נפסק מפי כב' השופט (כתוארו אז), אור כי המושג "נכות תפקודית", בא לבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, כתוצאה מהנכות הרפואית, וכדבריו: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור הנכות התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות... רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של התובע המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"" (שם בעמ' 800 - 799). בענייננו, הנכות האורטופדית בגין הפגיעה בברך, הינה בגדר נכות תפקודית מעצם טיבה וטבעה. יחד עם זאת, לאור עדותו של המומחה כי המגבלות הנובעות מהנכות מתבטאות בעיקר בפעילות פיסית ופעילות ספורטיבית, אם כי יכולה להתרחש מעידה גם בהליכה רגילה וכי בדר"כ אין צורך בפניה לטיפול רפואי בעקבות אותן מעידות של הברך, סברתי כאמור כי השפעת הנכות על כושר השתכרותו של התובע, בעבודתו בתחום האלקטרוניקה וההייטק, נמוכה משיעור הנכות הרפואית - תפקודית. בנסיבות העניין, ראיתי להעריך את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות בכמחצית משיעור הנכות הרפואית, דהיינו בגבולות של 10%. 9. התובע העיד כי מאז שחרורו מצה"ל ועד היום הינו עובד בחברת "תל-עד אלקטרוניקה בע"מ". התובע ציין בתצהירו כי עובר לתאונה עבד כמנהל פרויקט והשתכר סך ממוצע של כ- 8,480 ₪ ברוטו לחודש וכי לאחר התאונה ועקב מגבלותיו, נמנעה ממנו האפשרות להתקדם ולהשביח את שכרו בצורה משמעותית. התובע העיד כי כמנהל פרויקט, נדרש להתרוצצויות ושעות עבודה רבות ולאור מגבלותיו עבר לשמש בתפקיד של מנתח דוחות שעקרו בעבודה משרדית כך שרק לאחרונה, חלה עליה מסויימת בשכרו, בעיקר בשל הותק הרב שצבר כמי שעובד בחברה מעל 10 שנים. מאידך ראוי לציין כי התובע אישר בחקירתו הנגדית כי לאור המצב בשוק ההיטק, פוטרו קרוב ל-40 עובדים ושכרם של בעלי המשכורות שמעל 10,000 ₪, קוצץ (עמ' 4 לפרוטוקול). יצויין כי על פי תלושי השכר שצורפו לתצהיר התובע, שכרו הממוצע עד חודש אוגוסט 2008, הסתכם בסך של כ - 9,840 ₪ ברוטו לחודש ומכאן שחלה עליה ראלית בשכרו מאז התאונה. יצויין כי עדותו של התובע בדבר קשיים בביצוע עבודתו או פגיעה באפשרויות קידומו, לא נתמכה בעדות מי ממנהליו או הממונים עליו בעבודתו ונותרה כעדות יחידה של בעל דין ויוזכר - הלכה היא כי בעל דין הנמנע מלהביא ראיות או עדויות שהיה בהן כדי לתמוך בגרסתו, מטבע הדברים, קמה הנחה לרעתו כי לא היה באותן עדויות או ראיות כדי לסייע לו בהוכחת טענותיו, ראה לעניין זה; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, 603-602 וע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 614-615 - ובענייננו, בהעדר ראיה להפסדי שכר בפועל ובהעדר עדות של מי ממנהליו של התובע, טענותיו של התובע בדבר פגיעה בקידומו ובהשתכרותו, לא הוכחו כדבעי. 10. אשר להפסדי השתכרות בעבר, לתצהירו של התובע צורפו תעודות מחלה למשך כחודשיים, מיום התאונה ועד ליום 20.12.05. התובע ציין בתצהירו כי בחודש נובמבר 2005, שולמה משכורתו במלואה, אולם כנגד תקופה זו, נעשה קיזוז בשכר בחודש פברואר 2006 וכי בעוד שחזר לעבודה ביום 18.12.05, המשכורת עבור ימי העבודה בחודש דצמבר 2005, שולמה בחודש ינואר 2006, לפיכך אין תלוש שכר עבור דצמבר 2005. הסברו זה של התובע אינו נתמך באישור המעביד או בטופס 106 המאשר אי תשלום שכר בחודש דצמבר 2005. כמו כן לא ניתן ללמוד מתלוש השכר לחודש אוקטובר 2005 כי נגרם הפסד שכר בגין העדרות בחודש זה. בנסיבות אלה, טענותיו של התובע בדבר חישוב הפסדי השתכרות בתקופת אי הכושר לעבודה כמפורט בסעיף 21 לתצהירו , לא הוכחו לאשורן. יחד עם זאת, מקובל עלי כי נגרם לתובע הפסד בגין תקופת אי הכושר לעבודה אותו ראיתי להעריך בסכום גלובלי של 10,000 ₪ בערכי היום. 11. מאז חזרתו של התובע לעבודה ועד היום, לא זו בלבד שלא חלה ירידה בהשתכרותו של התובע אלא שהוא אף השביח את שכרו. בנסיבות אלה, אין מקום לפסיקת פיצוי בגין הפסדי השתכרות בעבר שהרי מדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה. 12. אשר לעתיד, בהעדר ראיה להפסדים בעבר, ראיתי לפסוק את הפיצוי בגין הפסדי כושר השתכרות, על דרך הערכה גלובלית. בהתחשב בגילו של התובע, גובה השתכרותו עובר לתאונה ולאחריה ובהתחשב בנכות הרפואית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות שהוערך על ידי בכ-10%, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין הפסד כושר השתכרות, לרבות הפסד הפרשות לתנאים סוציאליים ופנסיה, בסכום גלובלי של 250,000 ₪.   13. הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, בעבר ובעתיד, מסתכם על כן בסך של 260,000 ₪. כאב וסבל 14. הפיצוי בגין כאב וסבל בתביעות על פי חוק הפיצויים נפסק על פי הכללים שנקבעו בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976. בניגוד לטענת ב"כ התובע, אין בית המשפט מוסמך לחרוג מהוראות חוק הפיצויים והתקנות שהותקנו מכוחו בפסיקת הפיצוי בגין כאב וסבל. הפיצוי בגין כאב וסבל, בהתחשב ב- 20% נכות, מסתכם בסך 37,065 ₪.   הוצאות רפואיות 15. בהתאם להלכה שנפסקה בע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא (2) 724, התובע זכאי לקבל את הטיפול הרפואי הנדרש לו, במסגרת קופת החולים בה הוא חבר ומכח הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994. יחד עם זאת, בהתחשב בהוצאות מסוימות בגין תשלום דמי השתתפות לצורך קבלת טיפול רפואי ורכישת תרופות, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי, בסך של 3,000 ₪, בגין ראש נזק זה. ניידות 16. התובע עתר לפסיקת פיצוי בגין הוצאות ניידות יתרות. סביר ומקובל עלי כי בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה והניתוח שבוצע בעקבותיה, נגרמו הוצאות בגין נסיעה לטיפולים רפואיים וכן הוצאות ניידות יתרות. מאידך, לא הוכחו הוצאות ניידות יתרות מעבר לתקופה הסמוכה שלאחר התאונה, אם כי מקובל עלי שהתובע עלול להדרש להוצאות ניידות יתרות בגין הפגיעה בברך, במיוחד עם התקדמות גילו. בנסיבות אלה, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי בסך של 20,000 ₪, בגין הוצאות ניידות יתרות. עזרת הזולת 17. התובע עתר לפסיקת פיצוי בגין עזרת הזולת בביצוע עבודות משק הבית ותחזוקתו השוטפת. מקובל עלי כי התובע נזקק לעזרה מסוימת בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה וכי עזרה זו ניתנה לו על ידי אשתו. כן סביר בעיני כי התובע עלול להזקק לעזרה מסויימת בביצוע עבודות משק הבית ותחזוקתו במיוחד בגיל מבוגר. בנסיבות אלה, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי, בסך של 20,000 ₪ בגין עזרת הזולת, בעבר ובעתיד.   סיכום וניכויים 18. סכום הפיצויים, כפי שנפסק לעיל, מסתכם בסך של 340,065 ₪. על הסכום האמור יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק. מסכום הפיצויים לאחר תוספת שכ"ט ומע"מ, ינוכה התשלום התכוף בסך של 8,800 ₪ אשר שולם לתובע כמפורט בנ/1, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד התשלום ועד ליום פסק הדין. סכום פסק הדין, לאחר ניכוי התשלום התכוף כאמור לעיל, ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.   המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים, בדואר רשום. ניתן היום, ט"ו חשון תש"ע, 02 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים. ברכיים