1. לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 22.6.08. הועדה שבה ודנה בעניינו של המערער בעקבות פסק דין שניתן ביום 13.5.08 בערעור קודם שהוגש לבית הדין (בל 6628/06).   הועדה קבעה כי לא חלה החמרה בדרגת נכותו הרפואית היציבה של המערער כתוצאה מפגיעה בעבודה מיום 20.3.00 והיא עומדת על 10%.   2. הרקע לערעור:   א. ביום 20.3.00 נפגע המערער בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה.   ב. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 23.5.02 כי למערער נותרה נכות יציבה החל מיום 26.5.00 בשיעור של 10% לפי סעיף 48(3)א' מותאם שעניינו "הגבלה ניכרת של התנועות בקרסול".   ג. המערער פנה למשיב בהליך של החמרה. ועדה רפואית לעררים קבעה ביום 28.4.04 כי לא חלה החמרה במצבו בגין התאונה.   ד. על החלטת הועדה הרפואית לעררים הגיש המערער ערעור לבית דין זה (תיק בל 4853/04). ה. בפסק דין שניתן ביום 3.11.04 (בפני כב' הרשמת ויסמן) נקבע כי המערער רשאי לפנות למוסד בהליך של החמרה במסגרתו יציג את המסמכים הרפואיים העדכניים ויפרט טענותיו בנוגע לתקנה 15.   ו. המערער שב ופנה למוסד בתביעה להחמרה. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 17.3.05 כי לא חלה החמרה במצבו של המערער. ז. על החלטה זו ערער המערער. ועדה רפואית לעררים דחתה ביום 26.7.05 את הערר וקבעה כי אין החמרה במצבו. ח. על החלטת הועדה לעררים שב וערער המערער בפני בית הדין (בל 6094/05 בפני כב' הרשמת ולך). ט. ביום 20.12.05 ניתנה החלטת בית הדין לפיה נמחק הערעור לאחר הוסבר למערער על אפשרותו להגיש בקשה לבדיקה מחדש בטענת החמרה. י. המערער שב ופנה בשלישית למוסד בתביעה להחמרה. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 7.8.06 כי לא חלה החמרה במצבו של המערער. יא. על החלטה זו ערער המערער. ועדה רפואית לעררים דחתה ביום 20.9.06את הערר וקבעה כי אין החמרה במצבו. יב. על החלטת הועדה לעררים שב וערער המערער בפני בית הדין (בל 6628/06 בפני כב' הרשמת (כתוארה אז) צדיק). יג. ביום 13.5.08 ניתנה החלטת בית הדין (למעשה מדובר בפסק דין אשר סיים את הדיון בהליך הקודם בבית הדין) לפיה: "התיק יוחזר לועדה הרפואית על מנת שתבחן את מכתבו של דר' אוברבוך מיום 10/05/06 ותנמק החלטתה. באם תמצא הועדה כי יש מקום לקביעת החמרה תשקול הפעלת תקנה 15 בהתאם." יד. ביום 22.6.08 התכנסה הועדה בעקבות פסק הדין מיום 13.5.08 וקבעה כי היא עומדת מאחורי החלטתה ואינה משנה קביעתה הקודמת לפיה אין החמרה. משכך, קבעה כי אין מקום לדון בתקנה 15 אם לא קיימת החמרה.   על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. 3. בנימוקי הערעור טען ב"כ המערער כי הועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין. לטענתו, הועדה לא התייחסה לממצאים האובייקטיביים שנמצאו על ידי ד"ר אורבוך כמפורט במכתבו מיום 10.5.06, כפי שנתבקשה לעשות בהוראות פסק הדין, לפיהם ב"הליכה עם קביים. רגישות בהנעת ברכיים. הגבלה בתנועות בברך שמאל ימין הגבלה בתנועות פרקי הירכיים - אך קיימת רגישות כללית בהנעתן. בשלב זה ללא שיפור במצב תפקודי, רושם שקיימת החמרה."   עוד נטען כי מוטעית קביעת הועדה לפיה אין כל עדות חותכת לפגיעה פרקית או גרמית שנגרמה למערער, לאור ממצאי בדיקות ההדמיה שנערכו למערער כמפורט על ידי ד"ר שויחטמן בחוות דעת מיום 10.7.05. בנוסף טען ב"כ המערער כי בקביעתה כי "כל אבחנה שניתנה ע"י הרופא המטפל בתעודות הרפואיות בסמוך לתאונה מבוססים על תלונות סובייקטיביות בלבד" חרגה הועדה מסמכותה והביעה דיעה כללית השוללת קיומה של פגיעה כלשהי אצל המערער בעטיה של תאונת העבודה. דבר זה לטענתו, מעיד על הינעלותה של הועדה על החלטתה הקודמת ומחייב החלפת הרכב הועדה. יתרה מכך, לטענת ב"כ המערער, הועדה כלל לא התייחסה לתלונותיו של המערער בפניה לפיהן הוא אינו מסוגל לעבודתו כנהג עקב הפגיעה ואף לא ביצעה למערער בדיקה קלינית לבדיקת ההגבלה בתנועות פרקי הברכיים. לאור האמור ביקש ב"כ המערער להחזיר עניינו של המערער לועדה בהרכב אחר, על מנת שתשקול החלטתה מחדש תוך מתן הנמקה ראויה ותוך התייחסות לאישורים הרפואיים ולפסילת רשיונו של המערער לנהוג במשאית ובכדי שתבחן הפעלת תקנה 15 בהתאם. במעמד הדיון שקויים בפני כב' הרשמת ולך ביום 20.10.09 חזר ב"כ המערער על האמור בנימוקי הערעור והוסיף כי לאור המסמכים המעידים על כך שהמערער אינו כשיר עוד לעבוד במקצועו כנהג משאית, יש להעביר עניינו לועדת הרשות שתבדוק יישום תקנה 15. 4. ב"כ המוסד טען במעמד הדיון כי אין מקום להחזיר עניינו של המערער לועדה. לטענתו, בפסק הדין נדרשה הועדה להתייחס לאישור הרפואי של ד"ר אברבוך. על פי הנטען, הועדה צייתה להוראות פסק הדין באריכות ובצורה ראויה. עוד טען ב"כ המוסד כי הפגיעה שהוכרה אצל המערער הינה ברגל שמאל בלבד ולא ברגל ימין וטענות המערער חורגות למעשה מהוראות פסק הדין. באשר להפעלת תקנה 15 טען ב"כ המוסד כי ברגע שקבעה הועדה כי אין החמרה, לא היה מקום להתייחס לתקנה 15. באשר לבקשת המערער להעביר עניינו לועדת רשות טען ב"כ המוסד כי ועדת רשות מתמנה רק כאשר אחוזי הנכות עולים על 20%. לטענת ב"כ המוסד המערער לא הצביע על פגם משפטי בהחלטת הועדה ועל כן יש לדחות את הערעור. 5. על פי החוק, קביעת דרגת נכות וקביעה בשאלה אם הנכות נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה היא נובעת כך, היא בסמכותה הבלעדית של הועדה הרפואית. (דב"ע לה/345-01 עזיז מועלם נ' המוסד פד"ע ז' 353; דב"ע נד/53-01 דניאל שכנאי נ' המוסד פד"ע כח' 162)   בית הדין מוסמך להתערב בהחלטתה רק אם נפלה בה טעות שבחוק.   משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לועדה הרפואית לעררים בפסק דין עם הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד, פד"ע כד' 160).   אם מילאה הועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, לא ניתן לומר כי נפלה טעות שבחוק המחייבת התערבותו של בית הדין בהחלטתה. 6. לאחר שבחנתי את טענות הערעור, לא סברתי כי נפלה טעות שבחוק המצדיקה התערבות בהחלטת הועדה. 7. על פי פסק הדין שמכוחו שבה ודנה הועדה בנכותו של המערער, היה על הועדה לבחון את מכתבו של דר' אברבוך מיום 10/05/06 ולנמק החלטתה, כאשר באם תמצא הועדה כי יש מקום לקביעת החמרה תשקול הפעלת תקנה 15 בהתאם. 8. בפרוטוקול הועדה צויין כי הועדה עיינה בהוראות פסק הדין וכי היא מתייחסת למכתבו של ד"ר אברבוך מתאריך 10.5.06 ו- 10.7.06. הועדה עיינה במסמכים שבתיק, פירטה כי בתעודה הראשונה לנפגע בעבודה דובר על חבלה ברגל שמאל ללא פירוט וציינה כי "לא ברור האם מדובר בפגיעה בקרסול או בברך או כפי שהתובע טוען היום חבלה בצוואר, גב תחתון, ברכיים, כתף שמ'". הועדה המשיכה וציינה, תוך התייחסות למכתבו של ד"ר אברבוך, כי "לפיכך קיימות אבחנות שונות במסמכים הרפואיים ובמכתבו של ד"ר אברבוך 10/05/06. לא ברור האם הפגיעה בגפיים התחתונות נובעות מרדיקולופתיה מותנית או הגבלה בתנועות פרקי הירכיים או הגבלה בתנועות ברך שמ' וימין. אין כל מדידה של טווחי תנועות. אין כל בדיקה מפורטת ובאופן סתמי כתוב: "מרגיש החמרה במצב ברגל ימין וגם בברך שמאל". האבחנה של דר' אברבוך כאבים במערכת השילדית מוקרנים לגפיים וכאבים בברכיים על רקע של אוסטאוארטריטיס. גם במכתבו של דר' שויחטמן (שאליו לא הפנה ביה"ד) נרשם מיפוי עצמות מ- 2/5/00 חודשים אחרי התאונה"אין נראות ריכוזים פתולוגים פיקלים". לפיכך לדעת הועדה אין כל עדות חותכת לפגיעה מפרקית או גרמית מיום התאונה. וכל אבחנה שניתנה ע"י הרופא המטפל בתעודות הרפואיות בסמוך לתאונה מבוססים על תלונות סובייקטיביות בלבד. יתרה מזו המוסד לביטוח לאומי בכל הועדות הקודמות נרשם מצב לאחר חבלה בכף רגל שמאל." 9. הועדה התייחסה אפוא למכתבו של ד"ר אברבוך מיום 10.5.06 ולממצאים שצויינו בו. הועדה אף התייחסה לאמור במכתבו של ד"ר שויחטמן. על אף האמור במכתבו של ד"ר אברבוך לא ראתה הועדה לנכון לשנות את קביעתה ונותרה בדיעה כי לא חלה החמרה במצב המערער, תיק שהיא מנמקת כראוי את עמדתה. לא ראיתי מקום להתערב בשיקול דעתה הרפואי של הועדה ובקביעתה הרפואית, שנומקה כנדרש בפסק הדין. 10. באשר לטענות המערער לפיהן הועדה לא התייחסה לתלונותיו כי הוא אינו מסוגל לעבודתו כנהג עקב הפגיעה ואף לא ביצעה לו בדיקה קלינית לבדיקת ההגבלה בתנועות פרקי הברכיים, הרי משהועדה לא נדרשה לעשות כן בהוראות פסק הדין, לא ניתן לומר כי נפלה טעות משפטית באי ביצוע בדיקה קלינית ובאי התייחסותה לתלונות המערער בדבר אי יכולתו לעבוד כנהג. 11. באשר להפעלת תקנה 15 - קבעה הועדה כי אין מקום לדון בהפעלתה מקום שלא קיימת החמרה. הלכה היא כי משנקבע כי לא חלה החמרה בפגימה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות אין לשקול מחדש את השיקולים מכח תקנה 15. (דב"ע לה/ 01-117 אליהו אספהני נ' המוסד פד"ע ז' 337; דב"ע נ"ג/ 17-01 מרדכי אוליאל נ' המוסד לקט ועדות 632).   משבענייננו קבעה הועדה כי לא חלה החמרה במצב המערער הרי שלא היה מקום לדון בהפעלת תקנה 15, גם לא על פי הוראות פסק הדין שמכוחו דנה הועדה. 12. אין גם מקום להעביר עניינו של המערער לועדת רשות כבקשתו, שכן תקנה 16א' לתקנות מחייבת היועצות עם ועדת רשות רק אם נקבעה נכות רפואית העולה על 20% ואין זה המקרה בעניינו של המערער. 13. לאור כל האמור, לא מצאתי כי נפלה טעות שבחוק בהחלטת הועדה, המצדיקה את התערבות בית הדין בה ועל כן דין הערעור - להידחות.   סוף דבר 14. הערעור נדחה.   15. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מיום המצאתו.   16. על אף דחיית הערעור כמקובל בהליכים שעניינם בטחון סוציאלי, אין צו להוצאות. ניתן היום ב' בשבט, תש"ע (17 בינואר 2010) בהעדר הצדדים. מיכל לויט, שופטת רפואהועדה רפואיתרגלייםערר