פיצוי בגין שנים עודפות בפני בית הדין תביעת התובעת לחייב את פרזות, החברה בה עבדה, לשלם לה פנסיה תקציבית וכן את כל המחויב מהסכם פרישה וכתב ויתור מיום 10.9.08 (בבש"א 1420/08, ע"ב 2029/08). מבטחים צורפה כמשיבה פורמאלית מאחר וכספי ביטוח בגין התובעת הופקדו במבטחים לטובת התובעת על ידי פרזות. העובדות התובעת עבדה אצל הנתבעת 1 מחודש אפריל 1977 ועד אפריל 2008 (מתוכם שנתיים בחל"ת). התובעת פוטרה מעבודתה בהסכמה, לאחר ניהול הליכים בבית הדין לעבודה (בבש"א 1420/08, ע"ב 2029/08). (להלן: ההליך המשפטי). התובעת חתמה על כתב הויתור ביום 10.9.08 (להלן: כתב הויתור, נספח ג' לתביעה). התובעת יצאה לפנסיה מוקדמת בגיל 63 בשיעור 70%. לתקופת עבודה לצורך חישוב הפנסיה של התובעת צורפו שנות עבודתה במשרד הבטחון במשך 11.5 שנים. משרד הביטחון מעביר לנתבעת מדי חודש בחודשו, מאז פרישתה בחודש אפריל 2008, את חלקו בקצבת הפרישה של התובעת בשיעור 27.8% משכרה הקובע. הנתבעת הפרישה דמי פיצויים לקופת הגמל תעוז ג' בבנק לאומי,על שם התובעת (אשר הועברה לחברת 'הראל גמל' על פי החלטת ועדת בכר). התובעת תקפה את הליך הפיטורין בבש"א 11142/08 ובע"ב 2029/08 כמו כן התקיים סכסוך קיבוצי 5/08 ו-6/08. בעקבות הליכים אלו פרשה התובעת מעבודתה ביום 17.4.08. ביום 10.9.08 חתמה התובעת ורשמה ת.מ. על מסמך שהוכן על ידי הנתבעת בו הוסדרו זכויותיה והתחייבויותיה של התובעת כלפי הנתבעת. (להלן: הסכם הפרישה). על פי הסכם הפרישה זכאית התובעת לתשלום פנסיה חודשית בסך 8,882 ₪ הכוללת דמי הבראה, דמי ביגוד ומענק יובל, וכן תשלום מענק הסתגלות בסך 63,444 ₪, אי ניצול ימי מחלה בסך 45,910 ₪ ופיצוי בגין שנים עודפות בסך 73,479 ₪. ביום 10.9.08 חתמה התובעת על מכתב שהוכן על ידי הנתבעת המופנה למבטחים כאשר הגב' ז'קלין רביבו מפרזות מאשרת את חתימתה. במסמך זה ניתנה הוראה בלתי חוזרת למבטחים להעביר את הכספים המגיעים לתובעת כפנסיה ישירות לחברת פרזות. הנתבעת שלמה לתובעת קצבת פנסיה חודשית מאז פיטוריה בחודש אפריל 2008 ועד לחודש ינואר 2009 והתשלומים נמשכים על פי החלטת בית הדין בבש"א 1171/09 מיום 31.3.09. יתר זכויותיה של התובעת, לטענתה, לפי הסכם הפרישה בסך 182,843 ₪ לא שולמו לה עד היום. במכתב מיום 27.1.09 דרשה הנתבעת מהתובעת לחתום על טפסים נוספים כתנאי להמשך קבלת הפנסיה החודשית. התובעת הצהירה בפני בית הדין בדיון מיום 17.3.09 כי היא מבקשת לקבל פנסיה תקציבית אחת ויחידה מהנתבעת. בין מבטחים לפרזות התגבש הסדר ולפיו לפנסיונר תישמר האוטונומיה המלאה לבחור כיצד הוא מבקש לקבל את הזכויות שנצברו לזכותו במבטחים: אפשרות אחת - כי הקצבה לה זכאי הפנסיונר במבטחים תשולם עפ"י הוראת הפנסיונר לפרזות. אפשרות שנייה - כי סכום קצבת הזקנה במבטחים ישולם ישירות לחשבונו של הפנסיונר. המחלוקת האם זכאית התובעת לקבל קצבת זקנה ממבטחים ללא חתימה על טפסי הקרן המבוקשים ולרבות חתימה על כתב ההסכמה וההתחייבות (נספח ב' לכתב ההגנה מטעם מבטחים)? האם רשאית הנתבעת להתנות את תשלום הפנסיה החודשית המגיעה לתובעת בחתימתה על המסמכים הנוגעים למבטחים? האם רשאית התובעת לסרב לחתום על מסמכים אלו? האם עצם טענת התובעת, כי לא הפרישה מכספה לצורך הביטוח במבטחים משמעותה שאין לה כל זכויות לקבלת קצבה או החזר כספים, מה גורל הכספים שהפרישה פרזות והמצויים כיום בחשבונה על שמה של התובעת במבטחים? האם התובעת מפרה את כתב הויתור עליו חתמה ואם כן - כיצד משליך הדבר על הזכויות הנתבעות? האם כדין מעכבת הנתבעת את תשלום יתר זכויותיה של התובעת לפי הסכם הפשרה בסך 182,843 ₪? האם הנתבעת זכאית לקזז תשלומים אלו מן הכספים המצויים בקופת הגמל תעוז ג'? האם התובעת זכאית לשחרור הכספים שהצטברו לזכותה בקופת התגמולים 'תעוז'? האם התובעת ויתרה על טענותיה בעניין זה, הגיעה לפשרה, פרשה מהעבודה וחתמה על כתב ויתור - תוך ידיעה ברורה כי היא אינה זכאית לדרוש מהנתבעת את שחרור כספי 'תעוז ג'? האם חובתה של הנתבעת לשלם פנסיה תקציבית לתובעת תלויה בתשלום כלשהו שיועבר אליה ממבטחים? האם התובעת זכאית, בהתאם להסכמים ולהסדרים הקיבוציים החלים בעיריית ירושלים לשחרור הכספים שהצטברו לזכותה בקופת התגמולים 'תעוז ג'' בסך 91,158 ₪ נכון ליום 8.12.08? האם על מבטחים להשיב לפרזות את הכספים שהופרשו בגין התובעת במידה ובית הדין יקבע שתשלום הפנסיה לתובעת יעשה ע"י פרזות? הכרעת הדין משולש היחסים בפני בית הדין מערכת יחסים משולשת. במשולש זה התובעת, פרזות - המעביד של התובעת, ומבטחים קופת גמל עימה יש לפרזות הסכם שעניינו ביטוח הנוגע לתובעת. "במערך היחסים שבין המעביד לקרן הרי שבהסכם הצטרפות שבין המעביד לקרן נוצרת למעשה חבות בין הקרן למעביד ובין המעביד לעובד. חבות זו של המעביד הופכת לתנאי בחוזה עבודה אישי שבין המעביד לעובד באופן שאם המעביד אינו מקיים את הוראות ההסכם בדבר התשלומים לקרן הוא מפר את חוזה העבודה בינו לבין העובד (ראה ע"ע 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ (19.1.03). (להלן עניין אדיב), דבע מב / 3-132 להבים נ' משה פרנסה פדע יד 264, 269". ע"ע 701/09 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ נ' האגודה למען שירותי בריאות הציבור ורחל לוי, (נבו). (להלן: פסק דין בעניין האגודה). על פי פס"ד אדיב כך גם אם העובד אינו מקיים את התנאי ייחשב כמפר החוזה. בית הדין הארצי מדגיש כי החבות שבין המעביד לקרן שיכולה להיות מעוגנת בהסכם קיבוצי יוצרת ביניהם קשר חוזי משפטי המעניק למבטחים זכות תביעה כלפי המעביד. נכון הדבר גם לגבי הזכות של המעביד כלפי מבטחים, שהיא הסוגיה שבהליך שבפנינו, וכלהלן: "... בקשר המשפטי שנוצר בין מבטחים לבין המעביד (מעבידה) אין מניעה שגם המעביד יממש את זכותו לתבוע את הקרן מכוח היחסים החוזיים שנוצרו בהסכם ההצטרפות, זאת, על מנת לסייע בידי עובדיו - החברים בקרן - לממש את זכויותיהם וכדי שישכיל לכלכל את צעדיו ביחס לכספים המופרשים לקרן עבור כלל העובדים אשר יוכרו בסופו של יום לצורך חישוב השכר הקובע לפנסיה". ברי מפסיקה זו שהמעביד נזקק לתשלום כספים מהמבטח על מנת להעניק את הזכויות לעובד. כלומר, פרזות שביטחה את העובדת נדרשת לקבלת הכספים ממבטחים על מנת לשלם לתובעת את הפנסיה התקציבית אותה חפצה התובעת לקבל וזאת כאמור מאחר ופרזות פעלה להבטחת זכויות העובדת בהפקדת כספים ממבטחים על מנת שבבוא היום הקובע והמחייב תשלום לתובעת תקבל פרזות ממבטחים את הכסף ותשלם לתובעת את הפנסיה המגיעה לה בין היתר באמצעות כספים אלה ממבטחים. הדבר נקבע מפורשות בפסק הדין בעניין האגודה: "החבות שבין המעביד לקרן, שיכולה להיות מעוגנת בהסכם קיבוצי, יוצרת ביניהם קשר חוזי משפטי. ההסכם הקיבוצי יוצר קשר משפטי בין מבטחים לבין כל אחד מן המעבידים עליהם חל ההסכם. קשר משפטי זה מעניק למבטחים זכות תביעה כלפי המעביד במקרה שזה האחרון אינו דואג להעביר את התשלומים השוטפים לקופה." (עניין אדיב, בסעיף 6 לפסק הדין). זכות התביעה של הקופה כלפי המעביד מעוגנת גם בסעיף 28(א)(2) ובסעיף 19א(א) לחוק הגנת השכר תשי"ח - 1958, לפיו חוב של מעבידים לקופת גמל כמוהו כשכר מולן.             לענייננו אנו סבורים, כי בקשר המשפטי שנוצר בין מבטחים לבין המעביד (האגודה) אין מניעה שגם המעביד יממש את זכותו לתבוע את הקרן מכח היחסים החוזיים שנוצרו בהסכם ההצטרפות. זאת, על מנת לסייע בידי עובדיו - החברים בקרן- לממש את זכויותיהם וכדי שישכיל לכלכל את צעדיו ביחס לכספים המופרשים לקרן עבור כלל העובדים אשר יוכרו בסופו של יום לצורך חישוב השכר הקובע לפנסיה". (דגש שלי ש.ש.). מהכלל אל הפרט במרץ 1983 חתמה פרזות עם מבטחים הסכם (מש/1, נספח מ/1 לתצהיר אילנה גולדמן) (להלן: הסכם ההצטרפות), לפיו יצורפו עובדי פרזות לקרן על פי תקנות קרן פנסיה מקיפה שהיו בתוקף עד לאותו מועד וכפי שיהיו בתוקף מעת לעת (להלן: "התקנות הישנות"). ביום 1.10.03 נכנס לתוקפו תקנון קרן הפנסיה כפי שהתקין המפקח מכוח חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "התקנון האחיד"), אשר החליף את התקנות הישנות. הוראות התקנון האחיד קובעות כי הוראות התקנון האחיד יחולו על אף האמור בכל הסכם או הסדר אחר. עניין זה נבחן בבית הדין הארצי פעמים רבות וכך נקבע: "תקנות מבטחים (והיום התקנון האחיד), הן ממסמכי היסוד שלה כתאגיד ועליהן מושתתת מערכת היחסים שבין מבטחים לעמיתיה. המדובר במערך יחסים שהוא במהותו מערך חוזי. עם הצטרפותו לקרן רוכש העמית זכויות מכוח החוזה שכרת עם הקרן, אך זכויות אלה נתונות לשינויים במהלך תקופת החברות בקרן". (ע"ע 1407/01 אורי פידלמן נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ) (נבו). (להלן: פס"ד פלדמן) (דגש שלי ש.ש.). פרזות פעלה כאמור בפסיקה והבטיחה בהסכם הצטרפות את עובדיה ואת ביטוחם. חוזה לטובת צד שלישי בפועל עבור עבודתה בפרזות הופרשו עבור התובעת דמי גמולים בגין מלוא שכרה מפרזות למבטחים. פרזות אשר כאמור העבירה עבור התובעת את מלוא ההפרשות למבטחים גם של העובדת וגם של המעביד אינה מתכחשת לחובתה לשלם לתובעת פנסיה תקציבית. מבטחים מוכנה לשלם לפרזות בכפוף לכך שהתובעת תחתום על אגד מסמכים סטנדרטי להסדרת התשלום וההקשר המיסויי שלו. התובעת סירבה לחתום. התובעת טוענת כי לא היתה צד להסכם בדבר ביטוחה בקופת הפנסיה מבטחים בע"מ, לא הפרישה תשלומים ולא היתה עמיתה בקופה. נוכח טענה זו מתנגדת התובעת לחתימה על מסמכים שגרתיים, שעל מהותם נעמוד בהמשך, על מנת לאפשר למבטחים לשלם לפרזות תשלום חודשי שישולם לתובעת. האם הסכם ההצטרפות מהווה חוזה לטובת צד שלישי ומה משמעות יש בכך במערך יחסים זה. עניינו של חוזה לטובת צד שלישי נידון בהרחבה בפסק דינה של כב' השופטת רוזנפלד כנשיאה בתוארה אז, בפסק דין עב 1152/05 עב 1927/05 בעניין מור מאיה ואח' נ' סער שמירה ושירותים ושם מפורטת עמדתה כלהלן: "סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג -1973, קובע: "34. . הקניית הזכות חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן - המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו. תנאי להיווצרות זכותו של המוטב לדרוש את קיום החיוב, היא שתשתמע מן החוזה "כוונת הקנייה", שמשמעה כוונה פוזיטיבית של הצדדים להקנות לו זכות זו (ג. שלו "דיני חוזים-החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי בעמ' 583). בקשר לכך נקבע עוד בפסיקה כדלקמן: תנאי הוא לתחולתו של סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), כי על פי פירושו הנכון של החוזה משתמעת ממנו (במפורש או מכללא) הכוונה להעניק לצד השלישי זכות, ולהטיל במקביל לכך על בעלי החוזה חובה (ראה ג' שלו, "חוזה לטובת צד שלישי", פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשל"ז 29). מכאן, שאפילו יש בחוזה התחייבות ליתן טובת הנאה לצד שלישי, אין באותה התחייבות כשלעצמה כדי להעניק זכות לצד שלישי, שכן השאלה היא תמיד, אם אותה התחייבות היא אך כלפי הצד לחוזה ואילו טובת ההנאה היא אך תוצאה של ביצוע ואתה התחייבות, או שמא ההתחייבות עצמה, בנוסף לטובת ההנאה, מכוונת כלפי הצד השלישי (ראה ע"א 348/79, בעמ' 37)" (בג"צ 419/83 - יהודה דורון נ' מר י' סריג, המפקח על מטבע חוץ, בנק ישראל, פ"ד לח(2), 323 , 335-336 (1984). פסק הדין מפנה בדיון על איתור כוונת הקנייה משתמעת, לעמדת פרופ' שלו בספרה דיני חוזים (מהדורה שנייה, תשנ"ה) בעמ' 432, בזו הלשון:         "...ידוע שעצם קיומם של יחסים משפטיים ושינויים המובאים בהם אינם תוצר של כוונה סובייקטיבית, אלא הם מותנים בכוונה האובייקטיבית כפי שבוטאה בחוזה וכפי שהיא נלמדת מנסיבות חיצוניות. במובן זה לאמור: הסקת כוונה מביטויי הצהרות הרצון של הצדדים ומנסיבות העניין, נכון לדבר על השתמעות של כוונה מן החוזה...       ובהמשך פסק הדין- "...שאלת זכותו של המוטב תתעורר בדרך כלל כאשר החוזה אינו מציין מפורשות את מעמדו או את כוונת הצדדים להקנות לו זכות אכיפה. התשובה תהא תלויה אז בפירוש החוזה. החוזה המסוים שנכרת בין הצדדים הוא הקובע את עצם יצירת הזכות, כמו גם את תוכנה ותנאיה. תהליך הפירוש הוא תהליך של התחקות אחר כוונת הצדדים. לשם בירור כוונה זו, ובהעדר אינדיקציות מובהקות לכוונה בניסוח החוזה ובנסיבות העניין, ניתן להיעזר בחזקות עובדתיות שונות, הנובעות מנסיון החיים ומן השכל הישר (ההדגשה שלי -ר.ר)". עוד עולה מפסק דינה כי "עקרון תום הלב החולש על יחסי העבודה בין הצדדים ידריך את בית הדין בבואו להתחקות אחר קיומה של כוונת הקנייה והסכמים מן הסוג הזה". (דגש שלי ש.ש.). מן הכלל אל הפרט, הסכם הצטרפות לקרן פנסיה מקיפה נחתם בין פרזות לבין מבטחים ותוקפו ממרץ 1983, לפי הסכם זה: "והואיל שהמפעל הציע למבטחים לצרף כחברים לקרן הפנסיה על פי התקנות את העובדים במפעל וכן את כל העובדים שהתקבלו ושהתקבלו לעבודה במפעל בהתאם למפורט להלן... והואיל שמבטחים מסכימים לצרף לקרן הפנסיה על פי התקנות". (דגש שלי ש.ש.). ברור אפוא כי פרזות -המפעל על פי ההסכם בינה לבין מבטחים צרפה כחברים במבטחים את עובדיה והכל כפוף לתקנות. בין כלל עובדיה מצויה גם התובעת. בסעיף 2 להסכם זה נקבע כי העובדים המצטרפים יחתמו על כתב הצטרפות. לפי הודעת מבטחים התובעת לא חתמה על כתב הצטרפות כזה. בסעיף 4 להסכם ההצטרפות נקבע: "א. העובדים המועסקים ביום חתימת ההסכם במפעל אשר לא יחתמו על כתב הצטרפות בנוסח המפורט בנספח א' ואשר שמותיהם מפורטים בנספח ב' לא יחול עליהם הוראות ההסכם ולא יהיו בקרן הפנסיה. ב. המפעל יעביר בגין העובדים ששמותיהם מפורטים בנספח ב' תשלומים על פי התקנות לרבות תשלומי העובד והמעביד. ג. בקרות אירוע המזכה על פי התקנות בקבלת תשלום כלשהו יהיה המפעל זכאי לקבל ממבטחים את כל התשלומים עבור כל העובד ששמו מופיע בנספח ב' או שאריו או יפעל מבטחים בהתאם להנחיות המפעל. ד. עובד ששמו מופיע בנספח ב' יהיה רשאי לפנות למבטחים מכתב ובהסכמת המפעל ולבקש להצטרף כחבר בקרן הפנסיה...". (דגש שלי ש.ש.). נספח ב' להסכם ההצטרפות הינו רשימת שמות של עובדים. ברשימה זו מס' 19 מופיעה הגב' X פרידה - התובעת. ברי אפוא כי הסכם ההצטרפות מהווה חוזה לטובת צד ג' נוכח סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי) וכמפורט בפסק דין בעניין מאיה מור. התובעת לא הכחישה כי קבלה מעת לעת הודעות ממבטחים לפיכך אין אחיזה במציאות לטענת ב"כ התובעת כי אין חוזה לטובת צד ג' ללא ידיעת המוטב. שכן התובעת ידעה שמועברים לטובת ביטוחה כספים למבטחים."...מדי פעם קיבלתי דיווחי סוף שנה מבטוחים.ידעתי שמועברים כספים על שמי למבטחים מבלי שהייתי מעורבת..." (עמ' 13 ש' 12 ,13 וכן ש' 17-26) (דגש שלי ש.ש.) מעדותה עולה שהיתה ערה להסדר משולש זה ואף הביעה דעתה כדבריה לפרוטוקול שם, במהלך השנים. די בכך כדי להרים את הנטל של החברה ושל מבטחים בדבר ידיעתה על חוזה לטובת צד ג'. לטעמנו יש בהתנהגות גם הסכמה. חובת מבטחים לשלם לפרזות בהתאם להסכם ההצטרפות ולאור הסעיף הספציפי בו נהגה פרזות -במכתב ששלחה למבטחים (נ/6) ואליו צרפה את נ/8 שהוא מכתב התובעת. משכך, לא היתה מניעה כי מבטחים תפעל לפי הסכם ההצטרפות סעיף 4ג' ולפיו בעת קרות האירוע המזכה על פי התקנות בקבלת תשלום כלשהו ע"י העובד, יהיה המפעל זכאי לקבל ממבטחים את כל התשלומים עבור העובד ששמו מופיע בנספח ב' דהיינו התובעת, ומבטחים יפעל בהתאם להנחיות המפעל דהיינו פרזות. לאור האמור, מצאנו כי על מבטחים היה לשלם לפרזות פנסיה חודשית בגין התובעת נוכח לשון הסכם ההצטרפות לקרן פנסיה מקיפה מש/1. אולם בהסכם ההצטרפות נאמר ב"והואיל" הראשון: "הואיל שמבטחים מקיימת קרן פנסיה מקיפה (להלן: קרן הפנסיה) הפועלת על פי תקנות קרן פנסיה מקיפה, כפי שיהיו בתוקף מזמן לזמן ומהוות חלק בלתי נפרד מהסכם זה" (להלן: התקנות). על פי התקנון האחיד וכאמור בפסק דין פידלמן זכויות אלו ניתנות לשינוים במהלך תקופת החברות בקרן ולצורך העניין במהלך התקופה בה מוטב צד ג' בהסכם של המעביד עם מבטחים. יודגש כי התובעת טענה שהיא לא חתמה על הצטרפות למבטחים, וכך אכן הוכח נוכח היותה כלולה בנספח ב' על פי סעיף 4 ב' ו-ג' להסכם ההצטרפות. אולם אין בכך כדי לפטור אותה מהחובות העולות מהסכם ההצטרפות. גם אם נכונים דברי מבטחים בסעיף 12 לכתב ההגנה, לפיהם "הסכום שצבר פנסיונר מבטחים ישולם על פי הוראת הפנסיונר לפרזות וסכום זה יהווה חלק מהתקציב שבעזרתו תשלם פרזות את הפנסיה התקציבית על פי התחייבויותיה כלפי אותו פנסיונר...". הרי שכפי שציינה כב' השופטת ר' רוזנפלד בעניין מאיה מור עקרון תום הלב חולש על יחסי עבודה בין הצדדים לרבות על העובד ולנוכח קיומה של כוונת הקנייה לעובד בהסכם ההצטרפות חלה עליו חובת תום לב זאת בשיתוף פעולה על מנת שטובת ההנאה שהוא זכאי לה תתממש וכדי שהמעביד במקרה זה פרזות שהפרישה עבורו כל השנים את הסכומים לא תצא נפסדת. כאמור לעיל התובעת אף ידעה זאת במהלך השנים. על חובת תום הלב של העובד נפסק: "אכן, על פי הנשיא ברק וסגנית הנשיא ישנם מקרים בהם עקרון תום הלב יגבר על הקוגנטיות של משפט העבודה המגן. מקובל עלי עקרונית, כי אין זכות אבסולוטית וייתכנו מקרים חריגים לעקרון הקוגנטיות, אולם רק במקרים נדירים ביותר...." (עע 1054/01 אשר טוילי - יצחק דהרי, פד"ע לז 746). ראה גם ע"ע 431/07 , 434/07, ד"ר יפתח סוכנובר נ' מדינת ישראל ואח' (נבו). על ההיבט הציבורי נורמטיבי של חובת ההגינות שבין עובד למעסיקו פסקה השופטת שטרסברג כהן בע"א 1141/92 ורגוס בע"מ ואח' נ' כרמקס בע"מ ואח' פ"ד נא(3) 421 , 429, כלהלן: "יש לתת את הדעת לאינטרס הציבורי להצבת נורמה של התנהגות המאופיינת בהגינות ובתום לב, בעיקרון , מחייב איזון כזה כי עובד שפרש ממקום העבודה, ישמור על הסודות המסחריים של מעבידו הקודם, יקיים את חובת האמון שלו כלפיו, ולא יתעשר על חשבונו שלא כדין". (דגש שלי ש.ש.). ראה גם בג"צ שירותי תחבורה ציבוריים ב"ש בע"מ ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד לה (1) 828 בעמ' 834. בפסק הדין בעניין ע"ע 1341/01 רחל רפפורט - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ עבודה ארצי לג (15) 37 נפסק כי עקרון תום הלב הוא עקרון חיצוני אשר שיטת המשפט מחילה על חוזה. עקרון זה מכניס לחוזה כמו גם לכל היחסים המשפטיים אלמנט נוסף על זה שהצדדים התנו ביניהם ואשר שיטת המשפט סבורה שהוגן וצודק להנחילו. על פי פסק הדין שם מדובר בכלי אובייקטיבי מבחינת מחויבותו של כל אחד מהצדדים כלפי הצד האחר והוא אינו קבוע ואחיד בכל החוזים אלא משתנה מעניין לעניין. חובת תום הלב הנ"ל, מעבר לדאגה לאינטרסים של צד בעצמו מחייבת אותו שלא לפגוע באלו של זולתו, בחינת אדם לאדם - אדם. מבטחים עמדה על כך שהתובעת תחתום על מסמכים ספציפיים בטרם תשלם היא לפרזות את הכספים שעל חובתה לשלם אותם לא היתה מחלוקת. התובעת סירבה. התובעת נשאלה איזה נזק יגרם לה וענתה כי אינה יודעת (עמ' 11 ש' 19) היא גם לא ידעה מדוע אינה מסכימה שפרזות תהיה "נאמן " ע"פ הטופס (עמ' 10 ש' 23 עמ' 9 ש' 2-3) דהיינו התנגדה בלי דעת מדוע. וכאשר נשאלה ע"י ב"כ מבטחים מדוע מונעת קיום פרוצדורה פשוטה ענתה:"אני לא מכירה את החוקיות של הדברים האלה. אני הייתי רוצה להתייעץ עם עו"הד שלי. אם זה לא מהווה פגיעה בי לטווח ארוך אני מוכנה לשקול אם לקבל את הבקשה." (ע'14 ש' 25-26). התובעת לא ידעה מה נזק יגרם אם בכלל ולמה אין בחתימה כל נזק. כל מגמתה היתה " ..לפי מה שנאמר לי זכויות הפנסיה של עירית ירושלים טובות בהרבה ממה שמבטחים נותנת למבוטחיה" (ע' 15 ש' 1-2). אולם פרזות כבר התחייבה בפניה כי היא תשלם לה פנסיה תקציבית על כן לא היה כל בסיס להתנגדות כעולה אף מעדותה שלה והכל לשאלת תום הלב הנדרש מעובד. נרחיב מטה לעניין הבסיס לדרישת מבטחים ותום הלב של מבטחים. מבטחים טענה כי ישנו מסמך סטנדרטי נספח א' לכתב ההגנה שעל הפנסיונר לחתום עליו. מסמך זה אמנם לא היווה חלק מהסכם ההצטרפות ולכן אינו מהווה חלק מההסכמות שבין מבטחים ופרזות והמשליכים על עובדי פרזות. אולם, מאחר ובהסכם ההצטרפות יש התייחסות לתקנון ולשינויים בו יש לראות גם בשינוי נהלים פנימיים או בחתימה על טפסים כתוצאה מנהלים כחלק בלתי נפרד מהפעולות שיש לבצע ליישום ומימוש החוזה. לצורך כך ניתן גם לבקש מהמוטב בחוזה לטובת צד ג' לחתום על מסמכים אשר מזכים אותו ואינם גורעים מצדדים אחרים. בתאריך 8.9.08 פנתה הגב' ז'קלין רביבו מפרזות למבטחים במכתב הבא: "הנדון העברת כספי פנסיה לגב' פרידה X. הנני להביא לידיעתכם כי העובדת פרידה X ת.ז. ... אשר זכויותיה בוטחו על ידינו אצלכם על פי הסכם אתכם , פרשה לגמלאות בתאריך 17.4.08 ומאז היא זכאית לקבל מחברתנו פנסיה תקציבית. על פי בחירת העובדת אין היא מעוניינת לקבל פנסיה ישירות מכם אלא מחברתנו. לפיכך אנו נאלצים לשלם לה פנסיה תקציבית על פי כללי חישוב הנהוגים בעיריית ירושלים. אי לכך, הנכם מתבקשים להעביר אלינו מדי חודש את הפנסיה המגיעה לה על פי הכללים הנהוגים אצלכם. מצ"ב טופס חתום על ידי העובדת המאשרת את העברת הפנסיה לחברתנו. נא טיפולך". למסמך זה צורף נספח ה' לכתב התביעה המופנה למבטחים, בחתימת התובעת ובאישור הגב' רביבו כי המסמך נחתם בפניה, ובו נאמר: "הנדון : תשלומי פנסיה הואיל: וחברת פרזות בטחה אותי בחברתכם ו אני זכאית לקבל פנסיה מכם, והואיל: ואני מוותרת על הפנסיה ממבטחים לטובת קבלת פנסיה תקציבית ישירות מחברת פרזות מוסכם בזה על ידי ואני נותנת לכם הוראה בלתי חוזרת להעביר את הכספים המגיעים לי מכם כפנסיה ישירות לחב' פרזות. לא תהיה לי או לשאריי טענה כלשהיא כלפיכם בעניין זה". (דגש שלי ש.ש.). ברי מנוסח מכתבה שהתובעת רואה עצמה כמי שחברת פרזות בטחה אותה במבטחים וכמי שזכאית לקבל פנסיה ממבטחים. נוכח נוסח זה קל וחומר שחלה עליה חובה למלא את הטפסים כמו כל עמית בקרן וזאת מעבר לאמור לעיל להיותה כמוטבת בחוזה לטובת צד שלישי. זאת ביתר שאת עת פרזות מודיעה כי היא עצמה תשלם לתובעת על פי בחירתה, פנסיה תקציבית. בנ/4 כותבת מפורשות כי היא נותנת למבטחים הוראה בלתי חוזרת להעביר את הכספים המגיעים לה ממבטחים כפנסיה ישירות לחב' פרזות והיא כותבת מפורשות שהיא מוותרת על פנסיה ממבטחים לטובת קבלת פנסיה תקציבית מפרזות. גם בכך למעשה מודה התובעת כי לרשותה כספים במבטחים. נספח א' לכתב ההגנה מטעם מבטחים, כתב ההסכמה וההתחייבות נוקט בכגון זה: אני החתום מטה מבוטח בקרן הפנסיה לעמיתים ותיקים המנוהלת על ידי מבטחים במסגרת עבודתי בפרזות. "הריני מבקש בזאת לקבל מכם את קצבת הזקנה כאשר תשלום סכום הקצבה יועבר לפרזות. פרזות תשמש כנאמן לכספים שיועברו אליה בגין קצבת הזקנה שלי ותעשה בכספים שימוש אך ורק עבורי ולטובתי. אני אהיה רשאי בכל עת להודיעכם כי ברצוני שהתשלום יועבר ישירות לחשבוני, ואתם תהיו רשאים להעביר אלי את התשלומים בלי שלפרזות תהיה זכות להתנגד לכך". נוסח זה אינו עומד בסתירה למכתבה של התובעת מיום 8.9.08 ולפיו היא מוותרת על הפנסיה ממבטחים לטובת קבלתם מפרזות והיא נותנת הוראה בלתי חוזרת להעביר את הכספים המגיעים לה ממבטחים כפנסיה ישירות מפרזות. ההיפך, נוסח כתב התחייבות זה מאפשר לה לחזור בכל זמן נתון לקבלת תשלום ממבטחים, בא כח פרזות ציינה בפנינו את מצבה הכלכלי של פרזות ואף הפנתה את תשומת לב התובעת כי היכולת לקבל גם ממבטחים עשויה לעמוד לזכותה במקום בו פרזות תהפוך להיות חדלת פרעון (נספח ט ו-י' לתגובה לבקשה לסעד זמני). עולה אפוא כי נוסח מסמך נספח א' עליו מבקשת מבטחים להחתימה אף מיטיב עימה. גם מטעם זה תמוהה התעקשותה. באופן כללי, תוכן הדברים של שני המסמכים פחות או יותר זהה גם אם המילים אינן זהות, פרט לאמור לעיל. בנסיבות אלה, ומשהיא מציינת שלא תהיה לה או לשאריה טענה כלפי מבטחים, לא מצאנו כל הצדקה לסירובה של התובעת לחתום על המסמכים הסטנדרטיים עליהם נתבקשה לחתום. בפרט נוכח העובדה שפרזות מאשרת שהיא זו שתשלם לתובעת את הפנסיה ומבקשת ממבטחים להעביר לפרזות על מנת שהיא תעביר לעובדת. לאחר שבדקנו האם יש הצדקה לסירוב העובדת לחתום ולא מצאנו כל בסיס לסירובה של התובעת לחתום על המסמכים עליהם התבקשה לחתום, נבדוק האם יש עיגון לדרישת מבטחים לחייבה לחתום. אמנם נכון כי לא מצאנו כל עיגון בהסכם ההצטרפות או בתקנה המחייבת את התובעת לחתום דווקא על נוסח נספח א' לכתב ההגנה, או על המסמכים שצורפו לתצהיר גולדמן אולם גם לא מצאנו הצדקה להימנעות התובעת מחתימה עליהם נוכח היותם חלק מהמנגנון למימוש תשלום הפנסיה לתובעת על ידי פרזות וקבלת תשלום ממבטחים לפרזות. נבדוק מנגנון זה. מבטחים תומכת את עמידתה על חיוב התובעת בחתימה על המסמך בסעיף 68 לתקנון לפיו לעניין קבלת פרטים ומסמכים "א. הקרן רשאית לדרוש מכל זכאי לתשלום כלשהו ממנה, את כל הפרטים או המסמכים לצורך אישור התשלום ועליו למלא דרישות אלה כתנאי מוקדם לקבלת תשלום ממנה" (דגש שלי ש.ש). יש להבין כי הקרן צריכה להבטיח עצמה ולנהוג בשוויון אל מול עמיתיה. הלכה היא בכל ההקשרים הנוגעים לקופות הגמל ולתקנוניהם ובפרט למבטחים כי חובה על הקרן לנהוג בשוויון כלפי כלל עמיתיה ו/או נושאי זכויות בה. משכך, אם נהלי מבטחים מחייבים חתימה על מסמכים שאין בהם כדי לשנות זכויות מהותיות של התובעת יש מקום למלא את הטפסים ולחתום עליהם. כאן המקום לציין כי המסמכים עליהם הסכימה התובעת לחתום על מנת שיועברו למבטחים באופן עקרוני אינם שונים מהתוכן הנדרש בנספח א', ולכן אין הצדקה מהותית להימנעותה מחתימה על מסמכי מבטחים. מכל מקום אין בעדות גב' רביבו (עמ' 24 ש' 9-20 )לשנות מזכות מבטחים לדרוש זאת. לעניין זה יש לדחות את טענת מבטחים כי התובעת מבקשת לשמור לעצמה זכות לקבל שתי פנסיות, גם ממבטחים וגם מפרזות. עניין זה אינו עולה מנספח ז' 1 לכתב התביעה שהוא מכתבו של עו"ד בן טובים מיום 11/2/09 אף שאולי עולה מנוסח לקוי של כתב ההסכמה וההתחייבות שנוסח מטעמה של התובעת. בנספח ז' 1 לכתב התביעה כותבת התובעת "הריני מבקשת בזאת כי תשלום הקצבה יועבר לפרזות היות ואינני מעוניינת לקבל את הפנסיה ממבטחים אלא ישירות מחב' פרזות ממנה אני זכאית לקבל פנסיה תקציבית לפי תנאים מקובלים מעיריית ירושלים". לכן ברור שאין כוונתה לכפל גמלאות. יתר על כן, מרבית כתב ההסכמה וההתחייבות נספח א' הנ"ל עולה בקנה אחד עם נספח א' של כתב ההגנה של מבטחים. באשר למילים "כמו כן לא תהיה לפרזות זכות להפסיק לשלם לי את הפנסיה התקציבית" משפט זה אינו מכוון לכך שיועבר תשלום כפול גם ממבטחים וגם מפרזות. מכל מקום, התובעת הצהירה בפנינו כי כל דרישתה היא שתועבר לה הפנסיה התקציבית מפרזות. עניין זה הובהר חד משמעית ולא היתה כוונה לקבל כפל גמלה. יתכן כי העובדה שהתובעת חפצה בתנאי עירית ירושלים גרמה לה לחשוב שאינה מחוייבת לחתום על טפסי מבטחים ולא היא. ביחס לכסף שהועבר למבטחים היא מחוייבת בחתימה. על פי כתב הגנה של מבטחים "מבטחים... תהא מוכנה לכבד את בקשתה של התובעת להעביר את כספי הפנסיה במבטחים ישירות לפרזות תוך ויתור על זכויותיה במבטחים בהתאם למכתבה מיום 8.9.08 (נספח ה' לכתב התביעה). הבעיה היחידה היא שלא ניתן לכבד את בקשתה זו מבלי שהתובעת תמלא טפסים מתאימים בהתאם לתקנון לצורך קבלת הקצבה שכן בלעדיהם לא ניתן לחשב את שיעור הקצבה המגיעה לה לרבות את שיעור המס שיש לנכות ממנו. תשלום הקצבה אינו דבר אוטומטי בהגיעו של מבוטח לגיל קצבה על המבוטח להגיש בקשה לקבלת קצבת זקנה בה הוא מפרט בין היתר את פרטיו האישיים וכן הוא ממלא טפסים הקשורים לקביעת גובה שיעור המס שיש לנכות מהקצבה. כל אלה דרושים למבטחים כדי שזאת תוכל לחשב את הקצבה ולהעבירה לפנסיונר". (סעיף 27 לכתב ההגנה). (דגש שלי ש.ש.). מבטחים צרפה את הטפסים שעל התובעת למלא. ובהם בקשה לתשלום קצבת זקנה, אישור מעסיק, טופס 101 לשנת 2009, הוראה בלתי חוזרת וכרטיס עובד אשר על פי הערת שוליים בו גם מי שאינו עובד אך זכאי לגמלה צריך למלאו וכן הצהרה לחישוב תקופה כוללת. קובץ מסמכים זה הוא סטנדרטי, יחד עם כתב ההסכמה וההתחייבות. התובעת טענה כי במסמך של מבטחים כתוב "כרטיס עובד" והיא אינה עובדת מבטחים.מדובר בטופס 101 הסטנדרטי של מס הכנסה שמבטחים הדפיסה בו את שמה כמעביד, אולם בכותרת מצויינת התכלית של המסמך: "ובקשה להקלה ולתיאום מס על ידי מעביד". במסגרת בעמוד השני בדברי ההסבר לטופס כתוב" (1) "עובד" לרבות מקבל קיצבה ."מעביד" לרבות משלם קיצבה" . כך שאין במילוי או בחתימה מטעמה לשנות את היותה עובדת פרזות ומקבלת קצבה מפרזות. התכלית היא שמבטחים תוכל לחשב כראוי ושפרזות תיהנה מענייני הסדרי המס מבלי לפגוע בתובעת כלל. בפסק דין בעניין ע"ע ארצי 1493/02 תג'ריד נופל נ' שירות התעסוקה מתייחס בית הדין הארצי לחשיבותן של הנחיות מנהליות, קריטריונים פנימיים או כללי מדיניות מנהלית שרשות מנהלית קובעת לעצמה ככללי מדיניות וכקריטריונים להפעלת סמכויותיה. (י' זמיר "הנחיות מנהליות" הפרקליט ל"ח תשמ"ח), 18. (ראה הערת שוליים 1 לפסק דין זה). "הנחיות פנימיות הן בבחינת כללים גמישים שרשות מנהלית קובעת לעצמה כדי להדריך אותה בהפעלת סמכותה. הנחיות פנימיות אינן במעמד של נורמה משפטית חיצונית דוגמת חוק או תקנה אלא כנורמה מנהלית פנימית מחייבת ונודעת להם חשיבות מעשית רבה, חשיבותן העיקרית של ההנחיות הפנימיות בכך שהן מתרגמות את העקרונות הקבועים בחקיקה ובפסיקה לשפת העבודה היומיומית של הרשות". ובהמשך "יש מקום לציין כי במקרים מסויימים הרשות המנהלית חייבת לקבוע הנחיות או קריטריונים להפעלת סמכותה. חובה זו של הרשות צומחת מעקרונות היסוד של המשפט המנהלי, מחובת הנאמנות לציבור, עקרונות השוויון ההגינות והמנהל התקין". (דגש שלי ש.ש.). אין מחלוקת כי מבטחים הינה גוף ציבורי האמון על כספי אלפי מבוטחים וצריך לנהוג בדרך של כללי מנהל תקין. ברי אפוא כי דרישתה של מבטחים להחתים את התובעת על אותם מסמכים אשר חותם כל עמית, ואשר יש בהם את המידע המחויב לצורך חישוב הגמלה ומיסוייה, היא דרישה העולה בקנה אחד עם עקרונות השוויון והמנהל התקין והיא עומדת בדרישת הסבירות והמידתיות ותום הלב של מבטח ובכלל. מבטחים הינה משיבה פורמאלית בהליך אולם הוסכם כי הפלוגתא האחרונה תדון על ידי בית הדין והנוגעת למבטחים והיא האם על מבטחים להשיב לפרזות את הכספים שהופרשו בגין התובעת במידה ובית הדין יקבע שתשלום הפנסיה לתובעת יעשה ע"י פרזות? התשובה לכך חיובית, התובעת, פרזות ומבטחים מסכימים שפרזות תשלם לתובעת. על פי הסכם ההצטרפות על מבטחים לבצע תשלום על פי הוראת המפעל. לכן על מבטחים לשלם לפרזות תשלום חודשי, זאת לאחר שהתובעת תחתום על המסמכים שנתבקשה. עניין זה מקבל דגש על פי סעיף 6 לתצהיר הגב' גולדמן מטעם מבטחים לפיה אין התובעת מבוטחת במבטחים ואינה זכאית לקצבה ממנה. ממה נפשך, אם פרזות היא המבוטחת על מבטחים לפעול על פי הוראת פרזות. פרזות נתנה הוראה מפורשת בנ/6 במועד, ובו הורתה למבטחים לשלם לפרזות תשלום חודשי ועל פי הוראה זו על מבטחים לפעול. אין לקבל את פרשנות מבטחים, (סעיף 8 לתצהיר גולדמן) לפיה תשלומי פרזות שנעשו על שם העובדים בנספח ב' ולא חתמו על בקשת ההצטרפות נועדו לאפשר בכל עת לעובד לפנות למבטחים ולבקש להצטרף כאשר זכויותיו משולמות כסדרן על ידי המעסיק. אין זה עולה מנוסח הסכם ההצטרפות. ההיפך. סעיף 4 ב' ו-4ג' מתייחסים לעובדים המפורטים בנספח ב' ולעובדה שהמפעל זכאי לקבל ממבטחים את כל התשלומים עבור כל עובד בנספח ב'. סעיף ד' מוסיף אופציה אחרת נוספת ושונה המאפשרת לעובד לפנות למבטחים אולם אין בה כדי לגרוע מהסיטואציה שבסעיף ב' ו-ג', על פיהם העובד בוחר לקבל את הפנסיה מפרזות ופרזות מנחה את מבטחים לשלם לה בהתאם לתשלומים שהיא משלמת לעובד נוכח קרות האירוע המזכה. לא מצאנו בסיס פרשני לדרך היחידה בה רואה זאת מבטחים בסעיף 8 לתצהיר גולדמן כאמור. גם לא מצאנו בהסכם ההצטרפות אסמכתא לחיוב התובעת להצטרף למבטחים. ההיפך. מצאנו את פרזות זכאית לקבל בגין התובעת נוכח סעיפים מפורשים בהסכם ההצטרפות. אין בכך לגרוע מחובת התובעת לחתום על מסמכים למבטחים. כך גם לא מצאנו בסיס בהסכם ההצטרפות לטענת מבטחים כי עליה להחזיר לפרזות בסכום חד פעמי על פי נוסחת ערכי פדיון הקבועה בתקנון, בכפוף לתשלומי המיסים על פי כל דין, ולא בדרך של תשלומים עיתיים חודשיים. עניין זה לא בא לביטוי בהסכם ההצטרפות. בנוסף, לא למותר לציין כי האמור בכתב ההגנה של מבטחים לפיהם התובעת עצמה מבוטחת של קרן פנסיה והתקנות חלות עליה לרבות התקנון האחיד נסתר משהוכח שהתובעת לא חתמה על הצטרפות וכי היא כלולה בנספח ב' על פי סעיף 4 ב' ו-ג' להסכם ההצטרפות. מבטחים מאשרת כי לפי הסכם ההצטרפות נשמרה האוטונומיה לפנסיונר לבחור כיצד הוא מבקש לקבל את הזכויות שנצברו לזכותו במבטחים כאשר אפשרות אחת היא ש"הסכום שצבר פנסיונר במבטחים ישולם על פי הוראת הפנסיונר לפרזות וסכום זה יהווה חלק מהתקציב שבעזרתו תשלם פרזות את הפנסיה התקציבית על פי התחייבויותיה כלפי אותו פנסיונר. אפשרות שנייה כי סכום קצבת הזקנה במבטחים ישולם ישירות לחשבונו של הפנסיונר" (סעיף 12 לכתב ההגנה של מבטחים). התובעת אינה תובעת תשלום העולה על האמור בתקנות מס הכנסה בתקנה 41 כו(ב) לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), תשכ"ד-1964, (להלן: תקנות מס הכנסה). התובעת לא ביקשה לקבל ממבטחים מעבר למה שהופקד עבורה. גם לא טענה כי מבטחים צריכה לשלם מעבר לכך. התובעת גם הביאה בדיעבד אישור ממס הכנסה לעניין שיעור המס, הנוגע לה. מתצהיר התובעת עולה כי הסיבה שעמדה התובעת על דעתה והתעקשה עד למאוד, לקבל דווקא מפרזות את גמלתה, מעוגנת בכך שפרזות מחויבת על פי ההסכם הקיבוצי לתנאי עיריית ירושלים בעוד מבטחים אינה מחויבת לתנאים אלה. צודקת מבטחים שההסכם הקיבוצי בין פרזות לעובדיה אינו מעניינה של מבטחים אשר תעביר לפרזות אך את הצבור בה ואותו תשלם לפרזות. התובעת טענה בהליך זה כי היא אינה עמיתה בקרן הפנסיה. זאת בניגוד למכתבה מיום 8.9.08 שהופנה למבטחים בו הצהירה כי פרזות ביטחה אותה והיא זכאית לקבל פנסיה ממבטחים- "ואני זכאית לקבל פנסיה מכם". טענות סותרות אלה בגרסת התובעת אך מדגישים את חובתה לחתום על המסמכים כדי שגם מבטחים וגם פרזות יפעלו על פי הנחיות ברורות בכתב במסמכים שיוויוניים לכל ולא ייחודיים לה שכוונתם מי ישורנה. חובת פרזות לשלם בהעדר חתימה של התובעת פנסיה תקציבית סעיף 27 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע כי חוזה יכול שיהיה תלוי בהתקיים תנאי - תנאי מתלה. סעיף 27 ב' שם קובע כי חוזה הטעון הסכמת אדם שלישי, או רשיון על פי חיקוק חזקה שקבלת ההסכמה או הרשיון הוא תנאי מתלה. משב"והואיל" הראשון של הסכם ההצטרפות, יש הפניה לאמור בתקנות הקרן, הרי שיש בכך גם התניה לאישור של מבטחים על פי התקנון. תנאי זה מחייב גם את צד ג' המוטב, שכן החוזה הוא לטובת צד ג' כפי שקבענו לעיל. בנסיבות אלה, תנאי מתלה זה של חתימתה על מסמכים נדרשים לא התקיים, מכיוון שהתובעת סירבה ולכן רשאית היתה פרזות שלא לשלם לתובעת את הפנסיה התקציבית. תנאי הפנסיה התקציבית הינו תנאי לכלל בחוזה שבין התובעת לבין פרזות. בין היתר על פי ההסכמים הקיבוצים והכל כפי שצוין לעיל בפרק המתאים. עניין זה נדון בפסק דין בעניין ע"ע 300343/97 משה להב ואח' נ' סולל בונה בע"מ וחברות הבת של הקונצרן (פד"ע לו 529) ושם נקבע "1. עניין תשלום הפנסיה על ידי הקרן, על פי תקנונה, אינו בגדר התחייבות שמי מהצדדים נטל על עצמו, אלא זהו תנאי התלוי בנקבע בתקנון הקרן ולפיכך זהו תנאי מתלה על פי סעיף 27 לחוק החוזים". כך גם על פי פסק דין מאיה מור דלעיל התנאים בין המעביד המבטח הם תנאי מכללא לעניין העובדים. משום כך מצאנו כי כדין פעלה פרזות משהחליטה שלא לשלם את הפנסיה התקציבית משלא התקיים התנאי המתלה של מילוי הטפסים. בית הדין הארצי פסק לגבי מי שמונע קיומו של תנאי מתלה ובשל כך אין הוא זכאי להסתמך עליו, כי יכול להלין רק על עצמו וזאת נדון בעניין ע"ע 174/05 ענת סחטוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם), דב"ע מו /3-165 חיים סוחרוביץ נ' מדינת ישראל פד"ע יח 337 וע"ע 295/07, 301/07 נילי אלאייב נ' מדינת ישראל (נבו). לאור האמור, לא נפל פגם בהתנהלות פרזות. משלא קיימה התובעת את המוטל עליה, לא קמה החובה על פרזות לבצע תשלום ותביעת התובעת לתשלום גם בלא חתימה על המסמכים, נדחית. תוקף כתב הויתור מיום 10.9.2008 ההסכם הקיבוצי המיוחד בין פרזות והסתדרות הפקידים העבריים (נ/1 לתצהיר התובעת), קובע כי חוקת העבודה לעובדי עיריית ירושלים תחול על עובדי פרזות וכל השינויים שיחולו במשך הזמן יחולו גם על עובדי פרזות מאותם תאריכים. כך גם הנוהגים והמנהגים ותנאי העבודה שלא פורטו בחוקת העבודה וכן הנוהגים לעניין תשלום גמלאות שאינם מפורטים בחוק שירות המדינה (גמלאות). (ראה גם ס"ק מו/ 4-21 הסתדרות הפקידים ואח' נ' פרזות מ-1986). כך בעניין זה יש לפעול אולם בכפוף לאמור בכתב הויתור. בכתב הויתור עליו חתמה התובעת נספח ג' לכתב התביעה שהוגש ביום 17.3.09 ועליו חתמה ביום 10.9.08 נרשמה עמדתה. כתב זה הינו פועל יוצא של הליכים משפטיים בהם היתה מיוצגת וידעה היטב תכליתו. בשל חשיבותו ועל אף אורכו נביאהו כלשונו, תוך שימת דגש על מה שנראה לנו רלבנטי וחשוב: "אני הח"מ פרידה X ת.ז.....מודיעה, מאשרת, ומצהירה בזאת כדלקמן: יחסי עובד ומעביד ביני לביניכם הסתיימו בתאריך 18/4/08 עם ביצוע האמור באישור תנאי הפרישה מרשות החברות הממשלתיות בתאריך 7.10.07, כפי שזה משתקף בדף בו פירוט זכויותיי בסיום יחסי העבודה, לרבות הזכויות העודפות אשר ניתנו לי (הנספח א' לכתב זה) אין לי ולא תהיינה לי, או למי מטעמי , במישרין או בעקיפין, כלפיכם או כלפי מי מטעמכם, בין שהינו עובד שלכם או בין שהינו נותן לכם שירות ו/או יעוץ כלשהו, (משפטי ו/או חשבוני ו/או אחר), כל דרישה ו-או תביעה, כספית או אחרת אשר נובעת מקשרי העבודה אשר היו בינינו ו/או סיומם, לרבות תביעה בקשר לתשלום שכר עבודה , הפרשי שכר , פיצויי פיטורים, הפרשי פיצויי פיטורים, פדיון ימי מחלה, חופשה או פדיונה, הודעה מוקדמת , או פדיונה, הפרשות כלשהן לקופות או לקרנות פנסיה, פנסיה על פי כל הסכם ו/או דין חל, (כפי שיהיו מעת לעת), פנסיה מוקדמת ככל שניתנה לי , מענקי שנים עודפות, רכישת זכויות פנסיוניות , החזרי הוצאות מכל סוג, דמי הבראה, גמול שעות נוספות, דמי נסיעות, פרמיות ו/או כל תביעה אחרת מסוג כלשהוא. כמו כן אני חוזרת בי מכל טענותיי כפי שהועלו בתביעה (ע"ב 2029/08) ובקשה לצו זמני, (בש"א 1420/08), שהוגשו על ידי לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים ואני מתחייבת להגיש בקשה לדחיית התביעה. ביצוע האמור, באישור תנאי הפרישה הנ"ל, מהווה סילוק סופי ומוחלט של כל דרישותיי בקשר לסיום עבודתי בחברה. מסמך זה מהווה גם הודעת סילוק ופשרה לפי סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורין תשכ"ג -1963. הוסבר לי, הבנתי ואני יודעת כי שולמו לי תשלומים שהינם מעבר לקבוע בחוק, וכי הסכמתי לתוכן מסמך זה , ולויתור אשר מובע על ידי בסעיף 1ו-2 לעיל היוותה תנאי יסודי ועיקרי להסכמת החברה, לשלם לי את הזכויות העודפות אשר הוענקו לי כאמור". על מסמך זה חתמה העובדת באופן חופשי והיא חותמת כך: "חתימת העובדת אני (שם + משפחה) ג'קלין רביבו מעידה ומאשרת כי פרידה X חתמה על מסמך זה בפניי מרצונה החופשי. חתימת העדה ג'קלין רביבו וחותמת פרזות" (דגש שלי ש.ש.). לטעמו של בית הדין התובעת לא הביעה שום הסתייגות בחתימתה על נספח ב' אליו צורף נספח א' תכנית התשלום, חתימה זו נעשתה מרצונה החופשי לחלוטין. מהאמירות הגורפות, בכתב הויתור, ברור שמדובר במסגרת הליך משפטי, ושהתשלומים העודפים בנספח א' מעבר לקבוע בחוק, ישולמו על סמך חתימתה, נוכח העובדה שחתמה על כתב הויתור כתנאי יסודי להסכמה לתשלום. (סעיף 6 לכתב הויתור). לכתב ויתור זה צורף נספח א' ובו מפורט חישוב השכר והתוספות לשנה, מענק ההסתגלות חודשי ההסתגלות, ביגוד, מענק יובל, והכל כאמור בו. בפרו' הדיון בס"ק 5/08,6/08 (נספח א' לתגובת פרזות לצו הזמני) בסכסוך של הסתדרות המעוף והסתדרות העובדים הכללית נגד פרזות נקבע ביחס לתובעת שבפנינו: "ב"כ הצדדים מודיעים לבית הדין כי הגיעו להסכמה כי עבודתן של העובדות פרידה X ופרידה רובוביץ תסתיים. העובדות יפרשו על פי תנאי הפרישה בהתאם לאישור שניתן לחברה מהרשות לחברות ממשלתיות ביום 7/10/07, ואישור הממונה על השכר. העובדת פרידה X תפרוש מעבודתה ביום 17/4/08...". גם הליך זה כמו גם אלו שמוזכרים בכתב הוויתור נסתיימו נוכח ההסכמה הזו. טענתה של התובעת לחתימה תחת מחאה באותו מועד לא הוכחה ובית הדין מוצא אותה מופרכת. לא ברור ולא הוכח באיזה מועד צורפו האותיות ת.מ. למסמך. בכתב התביעה אותו הגישה ב 17.3.09 נספח ג' הוא כתב הויתור אין בו זכר לאותיות ת.מ. ויש חתימה מלאה של התובעת. ראה זה פלא, בתצהירה הוגש נ/4 בתצהירה אשר הוגש ביום 21.12.09 למעלה מתשעה חודשים לאחר כתב התביעה מופיע כתב הויתור כאשר בסופו סימון של פקס והאותיות ת.מ.. אותיות אלה, לפחות בצילום שהוגש כתובות בעט שאינו תואם את החתימות המקוריות. בדיקה של נספח ג' לכתב התביעה מצביע כי מיקום השורה הנוספת בדף אמור היה להכנס גם בצילום של נספח ג' ואינו מצוי שם. כל העניין הזה יותר מתמוה נוכח העובדה שהתובעת חתמה וראתה שתחת חתימתה יש שורה מפורשת בה כתוב כי חתמה על המסמך מרצונה החופשי. ממה נפשך, אם חתמה תחת מחאה הרי שיש בחתימתה משום מצג שווא כלפי ג'קלין רביבו, וכלפי בית הדין שכן על סמך סעיף 3 הוגשה בקשה לסיום ההליך המשפטי. ללא כתב הויתור לא היתה מוגשת בקשה ולא היה ההליך המשפטי מסתיים. יתר על כן, התובעת היתה מיוצגת ככל שלא חפצה לחתום על המסמך יכלה בקלות לסרב לכך נוכח ההליך המשפטי התלוי. חמור מכך , התובעת טוענת שקבלה הנחיות מהיעוץ שלה לכתוב אותיות אלה. (עמ' 5 ש' 23-24). לפיכך מדובר בהתנהלות לא תקינה, לשון המעטה, של התובעת טרם החתימה. התובעת מודה כי לא אמרה לגב' רביבו על האותיות ת.מ. (עמ' 5 שו' 1-6). מנגד ג'קלין רביבו העידה כי נשאלה על ידי התובעת אם ניתן להכניס שינויים בכתב הויתור, שאלה את המנכ"ל והודיעה לתובעת שלא ניתן לעשות שינוי והתובעת חתמה בפניה על כתב הויתור. אומרת רביבו: "התובעת לא אמרה לי שמשנה משהו בכתב הויתור ולא ראיתי שהיא משנה משהו בכתב הויתור" ( סע' 2 -3 לתצהיר רביבו). מכאן עולה כי האותיות ת.מ. לא היו במסמך המקורי וגרסתה של התובעת נדחית. זאת ועוד, על פי כתב הוויתור נספח א' לו, עם פירוט התשלומים ברי כי התובעת מקבלת תשלומים מעל ומעבר לחוק ועוד ברור כי חתימתה זו היא תנאי יסודי ועיקרי להסכמה לתשלום, לכן כל אמירה של "תחת מחאה" אין לה כל אחיזה שכן היא סותרת מיניה וביה את תוכן המסמך, ככל שאכן לא רצתה לחתום עליו, ספק אם זכאית לפי סעיף 6 לתשלומים מכוחו. בית הדין סבור כי נספח ב' נכתב במקור ללא אותיות ת.מ.. התובעת נשאלה על כך (עמ' 4 שו' 23 - 31 עמ' 5 שו' 1-3) ותשובותיה פערו ספק יותר גדול לגבי הגרסה. זאת ועוד, התברר כי החץ בתחתית הדף הוסף בשלב מאוחר הרבה יותר, כאשר הוגש התצהיר. (עמ' 5 שו' 3-4). ברי אפוא כי נ/4 שונה בעת הגשת התצהיר ואיננו נספח ג' לתביעה. כמו כן לא הוגש המקור של נ/4 והתובעת ענתה : "ת. יכול להיות בבית". אם יש מסמך מקור בבית הרי שיזקף העדרו בבית הדין לחובתה. כך גם לא היה לה הסבר לשוני בעט (עמ' 5 שו' 19-21). יתר על כן, תוכנו של כתב הוויתור הינו כל כך חד משמעי וברור שיש לקיימו כלשונו ואין כל משמעות לאותיות ת.מ. אם וככל שהוספו במועד כלשהו כזה או אחר. יש לקיימו כלשונו ואת הזכויות העולות ממנו כפי שנפרט מטה. בנוסף לאמור לעיל כעולה מהמסמכים עצמם, טענת התובעת לעניין חתימה תחת מחאה נדחית מכל וכל. טענתה כי חתמה על המסמך מתוך הטעייה מסוימת (עמ' 4 שו' 12) אין לה כל בסיס. בעצם אומרת התובעת : "ש. אמרי לי למה לא כתבת את המילים ת.מ. ת. אלה הנחיות שקבלתי. נאמר לי שאלה אותיות המספיקות בתחתית העמוד לכן הן נכתבו בתחתית העמוד כדי לכלול את כל מה שנכתב מעל. את ההוראות קבלתי מיעוץ פרטי". התנהלותה זו של התובעת בין אם חתמה אז ת.מ. ובין אם נוסף העניין בשלב מאוחר יותר יש בה חוסר תום לב משווע מאחר והמסמך אמור היה להימסר ולהוות תשתית לסיום הליכים משפטיים התלויים ועומדים בערכאות. וכך יפים דבריו של בית הדין "אמנם, אפשר ויהא מו"מ שקדם לכריתת הסכם רלוונטי וישמש מקור פרשני המסייע לחשיפת אומד דעת הצדדים. אולם זאת, רק כל אימת שאין אומד דעת האובייקטיבי עולה מתוך ד' אמות ההסכם (סעיף 25 לחוק החוזים). הסכם הפרישה שבו עסקינן הוא ברור ומפורש, ואינו נזקק לפרשנות ממקורות מישנים. אי לזאת אין מקום להסתייע לצורך פרשנותו ונפקותו, בכל משא ומתן קודם, ועמדות הצדדים טרם נכרת, עברו וחלפו מן העולם). (דבע נד 3-101 יעקב עמנואל נ' שופרסל פדע כח 241 להלן - פסק דין עמנואל). ברור מפסק דין זה כי שעה שיש כתב ויתור ברור בפנינו, אין להתייחס לבקשת התובעת להוסיף עליו טרם חתימה עליו, משנדחה העניין על ידי מנכ"ל פרזות כאמור בתצהיר גב' ג'קלין רביבו. זאת ועוד באותו פסק דין בעניין עמנואל הוסיף התובע שם אותיות ת.ל. שהיו אמורות לבטא את מצבו הנפשי "תחת לחץ". בעניין זה אומר בית הדין: "אכן שאלת המפתח... מה נפקות והשלכה יש לייחס לאותו "צופן" סודי "ת.ל." שאיש מן הנוגעים בדבר, זולת המערער, לא היה מודע למשמעותו - באשר המערער לא טרח ליידע איש, מה פשרו של הקוד ת.ל. המופיע בשולי חתימתו על מכתב ההסכמה" ומסקנת בית הדין היא: "תוספת הצופן ת.ל בלא לגלות לצד שכנגד במה דברים אמורים, נגועה ביותר מאבק תרמית, שלא לדבר על חוסר תום לב מובהק". עוד בפסק הדין ההוא מציין בית הדין כי אין המערער יכול לאחוז את החבל בשני קצותיו ולהנות מכל העולמות: "להותיר על כנם את חלקי ההסכם הנוחים לעניינו, "לקרוא" אל תוך ההסכם תנאים נוספים הרצויים לו, ולמחוק מתוכו את סעיף סילוק התביעות, על מנת לפתוח פתח לתביעות חדשות". דברים אלה יפים מאוד ומדויקים, אף להתנהלות התובעת לעניינו. המסקנה היא כי נספח ג' לכתב התביעה הוא התקף יחד עם דף החישובים נספח א' ואין כל תוקף לאמירה בדבר חתימה תחת מחאה. חוסר תום הלב נוגע גם לכך שהתובעת קבלה תשלומים על סמך כתב הויתור והטענה הזאת עלתה רק לאחר שבוצעו התשלומים והופסקו. גם בעיתוי העלאת הטענה יש משום התנהלות נגועה. כתב הויתור מחייב את התובעת בכל האמור בו. תעוז ג' התובעת נחקרה בחקירה נגדית על רכיבי השכר אותם היא תובעת ומתברר כי בכל הנוגע לתעוז ג' כספים אלה הינם בבעלות פרזות. התובעת פנתה לרשות החברות על מנת שתשנה את החלטתה בעניין אי אישור שחרור תעוז ג' לעובדי פרזות. אין מחלוקת כי הסמכות נתונה לרשות החברות וכי בכתב הויתור מצוין מפורשות שתנאי הפרישה יאושרו על פי מסמך מרשות החברות, משכך היה ברור לתובעת שהרשות היא המוסמכת לקבוע בעניינה. באותה עת התובעת היתה מיוצגת על ידי שלום גרניט במו"מ בפרישתה. משכך, בכל הנוגע לכספי תעוז ג' מיצתה התובעת את הפרוצדורות לרבות פנייה לרשות החברות ונענתה בשלילה ובכך היא מודה בצורה מפורשת (עמ' 2 משורה 28 עד עמ' 4 שו' 4). בעדותה עולה במפורש כי היא חתמה על כתב הויתור ואשרה שקבלה את הכל מפרזות. היא מאשרת שלא כתוב במסמך זה שהיא זכאית לכספים של תעוז ג', ומיתממת "לא כתוב שכן, לא כתוב שלא" (עמ' 3 שו' 5). ציינו כבר לעיל כי כתב הויתור כה גורף עד כי פרט למה שיש בו וברישום בנספח א' אין זכאות לדבר נוסף. התובעת מאשרת שנעשתה פנייה באמצעות שלום גרניט בא כוחה לגב' נאוה קרמר ברשות החברות והפנייה לא צלחה. (עמ' 3 שו' 18-19). לטעמנו המסמך מטעם העירייה שצורף לתצהירה אין בו כדי להקים לה זכות כלשהיא. בנ/19 מתייחסת עו"ד גלמן בג'איו עוזרת ליועץ המשפטי לעירייה בעניין מדיניות שנוקטת עיריית ירושלים לעובדיה המבוטחים בפנסיה תקציבית. במכתבה, לאחר סקירת השתלשלות העניינים של קרנות שונות הסטורית בעירייה, שחלקם כלל לא רלבנטיות לפרזות ולתובעת, מציינת "בד"כ משחררת עיריית ירושלים למסיימים את עבודתם בשירותה את כספי הקרנות שהצטברו לזכותם וזאת בנוסף לתשלום הגמלה החודשית". ממכתבה ברור כי אין מדובר בכלל הגורף "בד"כ" היא אמירה כללית שאינה מחייבת את פרזות ואף לא את רשות החברות הממשלתיות. מכתב הויתור עולה מפורשות כי הסמכויות כפי שהתובעת אישרה אותן הן של רשות החברות ושל הממונה על השכר ומשאלו לא אשרו את שחרור תעוז ג' לתובעת, ובכך היא מודה, חרף פנייתה הספציפית ובהיותה מיוצגת על ידי שלום גרניט מי שהיה בעבר הממונה על השכר בעצמו, הרי שמכתב עו"ד בג'איו וודאי אינו גובר על החלטת בעלי הסמכות בעניין, ואף לא על כתב הויתור שלה ונספח א' לו שבהם אין אמירה פוזיטיבית כלשהי לגבי תשלום תעוז ג'. נוכח כל האמור לעיל, לא קמה לתובעת כל זכות לפדיון תעוז ג' ותביעתה לרכיב תביעה זה נדחית. מענק הסתגלות, פיצוי בגין שנים עודפות, פדיון ימי מחלה ביחס למענק ההסתגלות הרי שבנספח א' לכתב הויתור יש התייחסות למענק ההסתגלות. משכך האמור בנספח א' לכתב הויתור מחייב את פרזות ויש לשלם על פיו. ביחס לפיצויים לתקופה שמעל 35 שנות עבודה, אף זאת מוזכר בנספח א' הנ"ל, על כן על פרזות לשלם לתובעת פיצוי זה כאמור בנספח א'. באשר לפיצוי בגין אי ניצול ימי מחלה, אף בעניין זה נוכח מועד פרישת התובעת ושנות עבודתה קמה לה הזכות לרכיב זה וזאת אך על פי הזכויות המשולמות בפרזות. מטעם זה גם רכיב זה על פרזות לשלם לתובעת. כמו כן ישולמו לתובעת כל ההפחתות בגין ביגוד, הבראה ומענק יובל, שהורדו בתשלומי הפנסיה ששולמה ב 1.7.10 והם ישולמו לה כסדרם בהתאם להסכמים הקיבוציים ולנהוג בעיריית ירושלים וכמקובל לגמלאי פרזות המקבלים פנסיה תקציבית. כל התשלומים ישולמו לאחר שתמלא התובעת את חובתה בדבר חתימה על המסמכים למבטחים. סוף דבר, נדחית תביעת התובעת לחתום על מסמכים כרצונה וכן נדחית טענתה בדבר העדר חבות לחתום על מסמכים שנתבקשה מאת מבטחים לחתום עליהם. במענה לפלוגתא 1 התשובה שלילית. על התובעת לחתום כאמור על טפסי קרן מבטחים המבוקשים לרבות חתימה על כתב הסכמה והתחייבות (נספח ב' לכתב ההגנה מטעם מבטחים). התובעת תחתום על מסמכים עליהם התבקשה לחתום על ידי קרן מבטחים ועל המסמכים (לרבות דבוקת המסמכים שהוגשה לבית הדין), אשר יהיה בהם כדי לאשר את התשלום ממבטחים לפרזות. על התובעת לבצע חתימה זו תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. במענה לשאלה האם רשאית פרזות להתנות את תשלום הפנסיה המגיעה לתובעת בחתימתה על מסמכים, תשובתנו לכך היא כי משמצאנו שיש הצדקה להחתים את התובעת על המסמכים וכי אין כל בסיס לסירובה, ולא היתה רשאית לסרב, הרי שהנתבעת, פרזות, אשר פעלה לטובת התובעת ועלולה היתה להפגע מהתנהלותה, פעלה בתום לב, עת עשתה ככל יכולתה להביא את התובעת לחתימה. על כן פעלה פרזות כדין בהפסקת התשלום. מצאנו כי מבטחים על פי התקנון שלה רשאית היתה לחייב את התובעת לחתום, ועל פי הסכם ההצטרפות מחויבות גם מבטחים וגם פרזות לתקנון מבטחים. משכך, רשאית היתה פרזות להתנות את תשלום הפנסיה התקציבית החודשית המגיעה ממנה לתובעת בחתימתה של התובעת על המסמכים. דחינו את טענת התובעת כי העובדה שלא הפרישה מכספה למבטחים יש בה לאיין את העובדה כי בוטחה במבטחים, בפרק הרלבנטי לעיל הצבענו על משולש היחסים ועל החוזה לטובת צד ג' הקושר את התובעת , בידיעתה, ולא נחזור על האמור. משקבענו כאמור לעיל, הרי שהכספים שהפרישה פרזות והמצוים על שם התובעת במבטחים, ישולמו על ידי מבטחים לפרזות. מבטחים תעביר לפרזות, לאחר שתושלם חתימת המסמכים כולם על ידי התובעת ולשביעות רצונה של מבטחים, את תשלומי הפנסיה החודשית שהיו אמורים להיות משולמים ממבטחים לפרזות בגין התובעת החל מ-1.5.08 מועד פרישתה ואילך. וזאת לפי ערך הפנסיה המעודכן במועד התשלום ועל פי תקנון קרן הפנסיה וכן תעביר לפרזות באופן שוטף את הפנסיה החודשית. במענה לשאלה האם הפרה התובעת את כתב הויתור עליו חתמה, מצאנו כי טענתה בחתימה ת.מ. אין לה כל יסוד, וכי כתב הויתור עליו חתמה מחייב ויש בהתנהלותה מאוחר לכתב הויתור משום חוסר תום לב, יחד עם זאת, מצאנו כי יש לקיים את כתב הויתור ככתבו וכלשונו, על ידי כל הצדדים לו, לרבות נספח א' לו. יודגש שוב כי כתב הויתור היווה תשתית למהלך בהליכים משפטיים תלויים ועומדים ויש בכך משום מעין מעשה בית דין שאין לחזור ממנו. יודגש כי משהעמידה התובעת מיוזמתה את כתב הויתור בספק כדין עכבה פרזות את תשלום יתר זכויותיה לפי הסכם הפשרה בסך 182,843 ₪. שכן, משהטילה ספק התובעת בהסכמה היה מקום מטעם פרזות לעצור את התהליך ולבדוק אותו כפי שנעשה בבית הדין. מדובר בכספי ציבור. פרזות צרפה לתגובה לבש"א 1171/09 מסמך נספח ט' ו-י' לתגובה לבקשה למתן צו עשה, ממנו עולה מצבה הכלכלי של פרזות ומעמדה המשפטי ומשהינה חב' ממשלתית בבעלות משותפת לממשלה ולעיריית ירושלים הנמצאת בגרעון שיקול הדעת בדבר אי תשלום כספים שיש ספק לגבי זכאותם נעשה במידתיות ובסבירות בנסיבות אלה. על כן כדין עוכבו זכויות התובעת משהסכמים עליהם חתמה נטענו על ידה כלא מחייבים. נדחית תביעת התובעת לתשלום כספי תעוז ג' מהטעמים שפורטו בפסק הדין לעיל. לטעמו של בית הדין התובעת ותרה על טענותיה בעניין זה, הגיע לפשרה, פרשה מהעבודה וחתמה על כתב ויתור תוך ידיעה ברורה כי היא אינה זכאית לדרוש מהנתבעת את שחרור כספי תעוז ג'. יתר על כן, גם לאחר מכן מיצתה זכותה בפנייה לרשות החברות שנדחתה. חרף זאת תבעה בהליך שבפנינו ומצאנו בכך יותר מטעם לפגם. משנדחתה תביעת התובעת לתשלומי כספי קופת הגמל תעוז לא עולה עוד שאלת קיזוז התשלומים של פרזות. חובת פרזות לשלם לתובעת פנסיה תקציבית לא היתה במחלוקת וזאת כבר במסמך פרזות למבטחים מיום 8.9.08 בחתימת ג'קלין רביבו. (פסקה שלישית בו: "לפיכך אנו נאלצים לשלם לה פנסיה תקציבית על פי כללי החישוב הנהוגים בעירית ירושלים"). דהיינו לכתחילה הוסכם הדבר על כל הצדדים ולא היתה כל הצדקה לדרוש אישוש של בית הדין לכך. חובתה של פרזות לשלם פנסיה תקציבית לתובעת אומנם מוחלטת במובן הזה שלא היתה מחלוקת על כך, אולם קמה הצדקה לפרזות להתנות את התשלום לתובעת בחתימתה ובתשלום מבטחים מהטעם שביטוחה של התובעת במבטחים נעשה בדיוק על מנת להבטיח את פרזות לעת הזאת. משכך, הפסקת תשלום הגמלה היתה פועל יוצא של תוכנו של הסכם ההצטרפות של פרזות עם מבטחים ועל מנת להבטיח קיום חובתה של התובעת מול מבטחים וגם להבטיח את ענייני המיסוי שלה והכל כאשר אנו מזכירים משדובר בחברה ממשלתית ועירונית שכספיה כספי ציבור ושחובתה לשמור עליהם לא פחות מאשר לשמור על זכויות העובדים. לא למותר לציין כי בהתנהלותה של פרזות בכך ששלמה כל השנים את הכספים לבטח את התובעת גם את כספי המעביד וגם את כספי התובעת מבלי לגבות ממנה, היה משום התנהלות בתום לב שהצדיקה הבטחת קבלת ההחזר ממבטחים שהיתה תלויה בהתנהגות התובעת. על מבטחים להשיב לפרזות את הכספים שהופרשו בגין התובעת אולם זאת לאחר חתימת התובעת על המסמכים כנדרש על ידי מבטחים. משיחתמו המסמכים תשלם מבטחים לפרזות את כל הכספים עבור הפנסיה החודשית שהיו אמורים להיות משולמים ממבטחים לפרזות בגין התובעת מ-1.5.08 ואילך וכן התשלומים השוטפים. מתקבלת תביעת התובעת לתשלום מענק הסתגלות, פיצויי בגין שנים עודפות, משאלה סוכמו בנספח א' לכתב הויתור. בעניין זה יש לזקוף לזכות פרזות שהיתה מוכנה לשלם זאת כבר בתחילה אך נמנעה נוכח התנהלות התובעת. יפים הדברים גם בעניין פיצוי בגין אי ניצול ימי מחלה שהינם כנהוג בפרזות ובעיריית ירושלים משהתובעת עומדת בתנאים לקבלת פדיון זה ישולמו לה אף הם. חרף העובדה כי נתקבלה תביעת התובעת בחלקה המזערי, שלכתחילה היה רצון מטעם הנתבעת - פרזות לשלם, מצאנו כי היה בהתנהלותה של התובעת כדי להערים קשיים מיותרים על הנתבעת - המעסיקה, והנתבעת הפורמאלית - המבטחת, מבלי שמצאנו לכך כל הצדקה של ממש. בנסיבות אלה, מצאנו כי אין לחייב את הנתבעות בתשלום כלשהו הן של הוצאות והן של שכ"ט עו"ד לתובעת. נוכח שאלת תום הלב מטעמה כמפורט בסעיפי פסק הדין לעיל שקלנו בכובד ראש לחייב את התובעת ,בתשלום הוצאות ושכר טרחה לפרזות ולמבטחים, אולם מאחר והתובעת פנסיונרית נמנענו, למרות האמור, מלחייב אותה בהוצאות ושכ"ט לנתבעת ולנתבעת הפורמאלית והתוצאה היא שכל צד יישא בהוצאותיו. פיצוייםמענק שנים עודפות