אחוזי נכות דלקת עור בפנים

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) אשר התכנסה בשני מועדים - ביום 5/11/08 וביום 10/12/08 (להלן:"הוועדה") ואשר קבעה כי נכותו הזמנית של המערער, הינה 45%, וזאת מיום 15/10/07 ועד ליום 31/12/09. 2. ביום 13/7/09 התקיים דיון, במסגרתו הבהיר המערער כי טענה נכבדה לו כנגד עצם הקביעה כי סעיף 80 (1) או (2) הינו סעיף מנופה וכי יש לחייב את הוועדה לנמק מדוע כך קבעה. לאחר שבאת כח המשיב הביעה דעתה לפיה "נושא הניפוי זה לא עניין לשיקול חברי הוועדה" (עמ' 1 שורה 19 לפרוטוקול), הוא הודיע כך: "אני אשקול האם בנסיבות העניין יש מקום לעמוד על הערעור ובמידה ואחליט שכן, וזאת אם אמצא פסיקה התומכת בדעתי לפיה החלטה האם סעיף ליקוי הוא מנופה או לא, נתונה לסמכות הוועדה. אם אמצא פסיקה אגיש הודעה מסודרת בצירוף הפסיקה המתאימה וזאת עד ליום 29/7/09. ברור לי שאם לא אגיש דבר יראה בית הדין את המערער כמי שחזר בו מהערעור ויורה על דחיית הערעור ללא צו להוצאות".(עמ' 1 שורות 24-22 לפרוטוקול עד עמ' 2 שורות 2-1). בסופו של דבר ניתנה ההחלטה, לפיה: "לבקשת ב"כ המערער, ניתנת לו שהות, עד ליום 29/7/09 לבסס את טענתו לפיה הקביעה האם סעיף ליקוי הינו סעיף מנופה אם לאו נתונה לשיקול דעת הוועדה. ככל שיגיש ב"כ המערער הודעה, בתוך המועד הנקוב לעיל, תהיה רשאית באת כח המשיב להגיב לה וזאת בתוך 7 ימים מיום שתומצא לה. באחריות הצדדים להעביר כל מסמך ישירות זה לזה ולציין זאת בעותק המוגש לבית הדין. ככל שלא יגיש ב"כ המערער דבר, בתוך המועד הנקוב לעיל, יראה בית הדין את המערער כמי שחזר בו מערעורו ויורה על דחייתו ללא צו להוצאות. למעקב ראשוני ביום 30/7/09".(עמ' 2 שורות 8 עד 19 לפרוטוקול) 3. ביום 15/7/09 הגיש המערער הודעה, ממנה למד בית הדין כי המערער אינו יכול לבסס את טענתו לפיה צריכה היתה הוועדה לנמק "קביעתה" מדוע סעיף כזה או אחר הינו סעיף מנופה, למעשה, בהתאם להחלטת בית הדין, לאור הרישא של הודעת המערער הוא היה צריך להודיע שהחליט שלא לעמוד על הערעור. מטעמים שאינם מובנים לבית הדין, כתב המערער, במסגרת הודעתו כי הוא עומד על כך שנפל פגם בהחלטת הוועדה, בכל הקשור להחלטתה לקבוע לו את סעיף 80(2). 4. ביום 15/7/09 התייחס המשיב להודעת המערער, הבהיר מדוע יש לדחות את הערעור, וזאת בזיקה להחלטת בית הדין מיום 13/7/09. המשיב הדגיש כי בהחלטת הוועדה נפלה טעות קולמוס אשר באה לטובת המערער. 5. הגם שמצאתי טעם בטענות המשיב לפיהן היה מקום לדחות את הערעור, מרגע שהמערער לא הוכיח טענתו לפיה היתה הזו חובתה של הוועדה לנמק מדוע "קבעה" כי סעיף זה או אחר הינם מנופים, וזאת בשים לב להחלטת בית הדין מיום 13/7/09, הרי שמאחר והמערער הודיע, למעשה, כי הוא עומד על ערעורו ובכדי שלא לפגוע בזכותו, לקבלת יומו בבית הדין, אדון בכל טענות הערעור. 6. להלן טענות ב"כ המערער: א. הוועדה התכנסה בעקבות ערר שהגיש המערער ביום 21/8/08. ב. הוועדה לא התייחסה לאשר טען המערער בסעיף 5 לעררו - לפיו הוא מנוע מלהיחשף לשמש, סובל מפריחה בעור ולכן היה מקום לקבוע כי מצבו תואם את סעיף 80(4) לרשימת הליקויים ולא לסעיף 80(2), כפי שקבעה וועדה מדרג ראשון. ג. הוועדה העתיקה את סעיף הליקוי שקבעה הוועדה מדרג ראשון (80)1 למרות שמבחינת אחוזי הנכות ציינה את אחוזי הנכות הרלוונטיים לסעיף 80(2). ד. טעתה הוועדה כאשר קבעה את סעיף 80 כסעיף מנופה. ה. הוועדה לא נימקה מדוע קבעה כי הליקוי ממנו סובל המערער בשל דום נשימה בשינה, מתאים לסעיף 3(ב) לרשימת הליקויים ולא לסעיף 3(ג). ו. הוועדה כלל לא התייחסה לטענת המערער בסעיף 6 לעררו - קביעת הנכות בגין הבעיה הלבבית וכן לא נימקה מדוע קבעה כי בגין ליקוי זה, החליטה ליישם את סעיף 9 (4)א (II) ולא את סעיף 9 (4)א (III). ז. הוועדה לא התייחסה לטענות המערער לעניין הקאות וצריבה בקיבה. במסגרת ההודעה שהגיש המערער ביום 15/7/09, הוא התמקד בטענה לפיה הוועדה לא התייחסה לטענתו לפיה סעיף הליקוי המייצג את מצבו בשל החשיפה לשמש והפריחה בעור הוא סעיף 80(4). וכן טען כי הוועדה לא נתנה נימוק מספק להחלטתה ליישם בעניינו סעיף אחר. 7. להלן טענות באת כח המשיב, בתמציתיות: א. הקביעה אם סעיף כזה או אחר הינו מנופה היא קביעה לפי התקנות ואין היא נתונה לשיקול דעתה של הוועדה. ב. בהחלטת הוועדה נפלה טעות קולמוס עת יישמה בעניינו של המערער את סעיף 80(1), וזאת בגין "דלקת עור בפנים", שכן סעיף זה מקנה 0% נכות, בעוד שהוועדה ציינה לצד סעיף זה 10%, מדובר בטעות קולמוס המטיבה עם המערער ועל כן לא ברורה טענתו בענין. 8. דיון והכרעה א. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד. במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [ראו עב"ל 10014/98 הוד נ. המוסד לביטוח הלאומי, פד"ע ל"ד 213 (1999)]. ב. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היו לפניה מסמכים רפואיים, לרבות מסמך מקרדיולוג מיום 23/10/08; חוות דעת של מרכז רפואת שינה, מיום 23/10/08 וכן מסמך מיום 2/11/08 של רופא משפחה. בנוסף, מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה גם, כי היא התייחסה לעררו של המערער. ג. עוד עולה מעיון בפרוטוקול הוועדה כי היא שמעה את תלונות המערער וכן ערכה לו בדיקה קלינית מקיפה, כמפורט להלן: בתחום האורטופדי - במסגרת בדיקה זו התייחסה הוועדה הן לנושא הגב והן לנושא כף ידו הימנית של המערער, כאשר בנקודה זו ציינה הוועדה:"קטיעה של גליל ...לא הוצגו שום בדיקות עזר - אבקש צילום אגודל כף יד ימין". בהמשך אכן הזמינה הוועדה: "צילום אגודל כף יד ימין לקביעת גובה קטיעת הגילי" ובהמשך, לאחר שקיבלה הצילום ציינה: "לפי פענוח של צילום אגודל כף יש ימין מיום 13/11/08, קיים חוסר גליל דיסטלי לפיכך ניתן לקבל הערר. ניתן לקבוע נכות בשיעור של 15% עפ"י סעיף 43 1 ג'". בתחום הפסיכיאטרי - בעניין זה רשמה הוועדה: "23/10/08 בוצע בדיקת מעבדת שינה. סובל מתסמונת דום נשימה מסוג חסימתי בדרגה קלה. רמת ערנות גבוהה. קרוב לוודאי בתוך מתח נפשי. פרט תלונות גופניות מתלונן על הפרעות...... וירידה בתפקוד. לדבריו מטופל ב..... ונוטל תרופה שלא יודע שמה. עפ"י מכתב רופא משפחה מ-2/11/08 לא מצוין תרופה פסיכיאטרית קבועה. תלונותיו הנפשיות בלתי ספציפיות. מציין שאין קשר פרוגרסיבי בין תוצאות .... ומצב קוגנטיבי (מכתב..27/08) אינני רואה סיבה לשינוי הנכות הנפשית. הוועדה דוחה את הערר". מכאן עולה כי טענותיו של המערער לפיהן לא נימקה הוועדה מדוע קבעה למערער, את שקבעה בקשר ל"דום נשימה בשינה", אינן נכונות שהרי הוועדה ביססה קביעתה על בדיקת מעבדת השינה מיום 23/1/08. הוועדה ערכה למערער גם בדיקה פנימית, אשר מממצאיה: "משקל 86 ק"ג. גובה 1.69. BMI 30. לב 150/80. אין גודש ורידי צוואר. אין למשש בלוטת תירס מוגדלת או בלוטת לימפה בצוואר ובתי שחי. קולות הלב סדירים. לא נשמעו אוושות. קולות הנשימה סדירים. אין בצקת. הוועדה מקבלת הערר וקובעת 10% בגין דום נשימה בשינה בדרגה קלה. בסעיף 03ב 10% מ-1/1/08. יתר הסעיפים ללא שינוי". מכאן שגם טענות המערער לענין חוסר נימוק מספק לקביעת הוועדה לענין "הפרעות קצב", אינן נכונות, שהרי הוועדה מצאה כי :"קולות הלב סדירים לא נשמעה איוושות, קולות הנשימה סדירים, אין בצקת". ד. מעיון בעמוד השלישי לפרוטוקול הוועדה עולה כי אכן בקשר ל"דלקת עור בפנים", קבעה הוועדה למערער 10% נכות תוך שהיא מציינת כי הסעיף הרלוונטי הוא סעיף 80 (1). חשוב לציין כי מעבר לעובדה שמדובר בסעיף מנופה הרי שמדובר בסעיף המקנה 0%. מעיון בפרוטוקול הוועדה מדרג ראשון (אשר התכנסה ביום 22/7/08), ואשר ביחס אליה טען המערער כי הוועדה העתיקה את סעיף הליקוי בין "דלקת בעור עקב חשיפה לשמש", באופן שגוי, מלמד כי בפרוטוקול וועדה זו אכן נקבעו למערער 10% נכות תוך ציון בסעיף 80 כשלא ברור האם הכוונה ל - 80(1) או ל - 80 (2). לנוכח האמור לעיל, מצאתי כי בכל הקשור לקביעת הוועדה לענין הסעיף המתאים למצב ה"דלקת עור בפנים" של המערער, נפלה טעות משפטית, שכן מהפרוטוקול לא ניתן לדעת מדוע קבעה הוועדה כי מצבו של המערער מקנה לו דווקא 10%, וכן לא ניתן לדעת האם התכוונה הוועדה לקבוע למערער 10% שאז הסעיף המתאים הוא סעיף 80(2), או שהתכוונה לקבוע לו 0% נכות שאז הסעיף המתאים הוא 80(1) (כפי שציינה הוועדה בעמוד השלישי לפרוטוקול). ה. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי אכן, התלונן המערער לפניה על "הקאות וצריבה בקיבה..", ובכל זאת לא ערכה הוועדה דיון בו/או בדיקות בקשר לענין זה, ולכן והגם שקבעה למערער 10% בגין כיב קיבה, לא ניתן להתחקות אחרי הלך מחשבתה ומכאן שגם בנושא זה נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. 9. לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לפרוטוקול הוועדה הריני מורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן: א. תשקול מחדש מהי הנכות שיש לקבוע למערער בגין "דלקת עור בפנים". ב. תערוך דיון בנושא תלונות המערער לענין בעיות הקיבה להן הוא טוען ותבהיר מהם אחוזי הנכות שיש לקבוע לו בגין הליקויים הנ"ל, אם בכלל. 10. בנסיבות העניין, הריני מחייבת את המשיב לשלם למערער סכום של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט ובגין שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק. הסכום ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום. 11. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. ניתן היום כ"ט בתמוז, תשס"ט (21 ביולי 2009) בהעדר הצדדים. אורית יעקבס, שופטת אחוזי נכותדלקתנכות