הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון - פגיעה ברגשות דתיים), התשס’’א-2001 לאחרונה פסק בית המשפט העליון בבג"צ 1514/01, ברוב דעות, כי "ידו של חופש הביטוי על העליונה אלא אם כן הפגיעה ברגשות דתיים היא קרובה לוודאי והפגיעה בהם היא ממשית וקשה". על פי עקרון זה דחה בית המשפט העליון עתירה של יהודים שומרי תורה ומצוות אשר התנגדו שהערוץ השני של הטלויזיה ישדר ביום השבת סרט שהוסרט עימם. דעת הרוב לא שעתה לחוות דעת רבם של העותרים לפיה בשידור הסרט ביום השבת הופכים הם שותפים לעבירה של חילול שבת. וכלשון הרוב: "הפגיעה ברגשות הדת של העותרים אינה מזעזעת את אמות הסיפין של הסובלנות ההדית במדינה". דעת המיעוט היתה כי לא זו בלבד שיש בשידור הסרט, נוכח התנגדות העותרים, פגיעה חמורה ברגשותיהן הדתיים, אלא ששידור כזה מהווה פגיעה בחופש הדת המהווה אחד מחירויות היסוד של שיטתנו המשפטית. לדעתו, גם לא נעשה מצד רשות השידור גילוי נאות בבקשה את שיתוף הפעולה של העותרים בהכנת הסרט. לדעתי מציעי החוק הלכת הרוב מהווה פגיעה חמורה בזכויות יסוד ובהגנת הפרטיות. מטרת הצעת החוק להבטיח, בחוק הגנת הפרטיות, שלא יעשה שימוש בכלי התקשורת למיניהם בשיחו או בתמונתו של אדם כשהדבר פוגע באמונתו הדתית או ברגשותיו הדתיים, תהא אשר תהא דתו. כמו כן לחייב גורם מפרסם ליתן גילוי מלא ונאות של כל העובדות והנסיבות הצריכות לעניינו של מי שמבקשים לפרסם את שיחו או תמונתו, וכי בלעדי מילוי חובה זו לא תחול הגנת חוק הגנת הפרטיות על הסכמה לפרסום שהושגה ללא מילוי חובה זו. הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י"א בתמוז התשס"א - 2.7.2001 בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן- החוק העיקרי), בסעיף 2 בפסקה (4), אחרי "של אדם" יבוא "או שיחה עימו" ובסופה יבוא "או לפגוע באמונתו הדתית או ברגשותיו הדתיים". בסעיף 3 לחוק העיקרי, בהגדרה "הסכמה", בסופה יבוא "שנתקבלה לאחר מתן גילוי מלא ונאות של כל העובדות והנסיבות הצריכות לענין ולעניינו של נותן ההסכמה". בסעיף 18 לחוק העיקרי, בפסקה (3), בסופה יבוא "ולא היה בו כדי לפגוע באמונתו הדתית או ברגשותיו הדתיים של הנפגע". הצעות חוקפגיעה ברגשי דת