הצעת חוק התכנון והבניה (תיקון - ייעוד קרקעות למקוואות טהרה), התשס"א - 2001 על פי הוראות סעיף 188 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965, ניתן לקבוע בתכניות הוראות בענין מקומות ל"צורכי ציבור", הכוללים, בין היתר, מבנים לצורכי דת. אולם, בפועל נמצא כי ישנם ישובים בהם הוקצתה קרקע למבנה דת אך זו לא שימשה לבניית מקווה, או שכלל לא הוקצתה למטרה האמורה. מדינת ישראל מקצה בתכניות מתאר קרקע לשם בניית מבני ציבור רבים, כגון בתי ספר וגנים, מוסדות קהילתיים, מבני נופש וספורט ועוד. כמדינתו של העם היהודי על המדינה להקצאות שטחים למקוואות, שהן בעלות חשיבות ראשונה במעלה בדת היהודית, ובנייתן חשובה אף יותר מבניית בתי כנסת. מוצע, על כן, לקבוע כי בכל תכנית מתאר או תכנית מפורטת שתיועד בה קרקע למטרת מגורים, תיועד גם קרקע לבניית מקוואות טהרה. מספר מקוואות הטהרה ושטחן ייקבע על ידי שר הפנים, בין היתר לפי מספר יחידות הדיור העתידות להיבנות במקום לפי התכנית. עם זאת, מציב החוק מספר סייגים לכלל זה. ראשית, החוק פוטר תכניות בהן מיועדת הקרקע לאוכלוסיה שאינה יהודית. שנית, מסמיך החוק את שר הפנים, בהסכמת השר לעניני דתות ובאישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, לקבוע כי הכלל האמור לא יחול על תכנית מסוימת, וכן לשנות יעוד קרקע שיועדה בתכנית לבניית מקווה טהרה. לאור האיזונים בהצעת החוק, אין לראות בה התערבות בעבודת ועדות התכנון, שכן החוק קובע אך את העיקרון הבסיסי בדבר חובת בניית מקווה, ללא התערבות בשיקולי תכנון ובניה. יצוין כי חוק התכנון והבניה כולל גם היום סעיפים המתערבים בתכני תוכניות שונות, למשל סעיף 63א(א), אך הדבר הינו מוצדק כאשר מדבר בשיקולי על. הצעת חוק דומה הונחה על שולחן הכנסת ה-15 ע"י ח"כ מאיר פרוש ומספרה פ/1554, עברה קריאה טרומית ביום ט' בתמוז התש"ס (17/7/00) בהסכמת הממשלה (לפי החלטת ועדת השרים לעניני חקיקה שמספרה חק/847 מיום 29/5/00, ואושרה בועדת הפנים ואיכות הסביבה לקריאה ראשונה. הצעת החוק מוגשת בשנית בשל מינויו של ח"כ פרוש לסגן שר הבינוי והשיכון. הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ג' באב התשס"א - 23.7.2001 בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן - החוק העיקרי), בסעיף 61(2), במקום "ולמסחר" יבוא "למסחר ולמבני ציבור, לרבות מבני דת; לענין חוק זה, מבני דת - לרבות מקוואות טהרה;". אחרי סעיף 63א לחוק העיקרי יבוא: 63ב. (א) בתכנית מתאר או בתכנית מפורטת שתיועד בה קרקע למטרת מגורים (להלן בסעיף זה - תכנית), תיועד גם קרקע לבניית מקוואות טהרה, למעט תכנית בה מיועדת קרקע למטרות מגורים בישוב שכל אוכלוסייתו אינה יהודית. (ב) בכפוף לאמור בסעיף קטן (א) יקבע שר הפנים, בהסכמת השר לענייני דתות, את מספר מקוואות הטהרה ושטחן, בין היתר, לפי מספר יחידות הדיור המיועדות להיבנות לפי התכנית. (ג) שר הפנים, בהסכמת השר לענייני דתות, ובאישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת רשאי להורות - (1) כי הוראות סעיף זה לא יחולו על תכנית מסוימת; (2) על שינוי יעוד של קרקע שיועדה בתכנית לבניית מקווה טהרה לפי סעיף קטן (א)." הצעות חוקקרקעותמקווהמקרקעיןשינוי ייעוד במקרקעין