הצעת חוק הסניגוריה הציבורית (תיקון - זכאות לייצוג), התשס”א-2001 מלכתחילה היתה מטרתו של חוק הסניגוריה הציבורית לסייע לנאשמים במקרים מיוחדים (בעיקר לחסרי יכולת). הנסיון שהצטבר בשנות תפקודה של הסניגוריה הציבורית מלמד כי בלא מעט מקרים ממנים בתי המשפט סניגורים ציבוריים לנאשמים שעה שאין לכך הצדקה לא עפ"י מטרת המחוקק ולא עפ"י אמות המידה הקבועות בחוק - בתי המשפט עושים שימוש גורף בסמכותם. התיקון המוצע אינו משנה את אמות המידה אשר קבועות בחוק אלא מחייב את בתי המשפט, שעה שהם ממנים סניגורים ציבוריים על פי שיקול דעתם ולא במסגרת רשימת המקרים שקבע המחוקק, להשתמש בסמכותם במקרים מיוחדים בלבד ומנימוקים שיירשמו (החוק במתכונתו כיום אינו קובע חובת נימוק). הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ד' באב התשס"א - 24.7.2001 1. בחוק הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו-1995, (להלן - החוק העיקרי), בסעיף 18 - (1) בסעיף קטן (א) בסופו יבוא: "(9) נאשם שבית המשפט החליט מטעמים שיירשמו, שלא יוכל לנהל את המשפט כשהנאשם איננו מיוצג." (2) סעיף קטן (ב) - בטל. 2. בסעיף 21(ד) לחוק במקום "או (8) או 18(ב)" יבוא "(8) או (9)". הצעות חוקסניגור