הצעת חוק מקרקעי ישראל (תיקון - הקצאת קרקע להתיישבות יהודית), התשס”א-2001 בבג"צ 6698/95 עאדל קעדן נ. מנהל מקרקעי ישראל ואח' פ"ד נד(1)258 קבע ביהמ"ש העליון כי "המדינה אינה רשאית להפלות במישרין על בסיס של דת או לאום הקצאה של מקרקעי המדינה. מכאן נובע, כי המדינה אף אינה רשאית להפלות בעקיפין על בסיס של דת או לאום בהקצאה של מקרקעי המדינה. פועל יוצא הוא, שהמדינה אינה רשאית לאפשר הפליה כזאת במקרקעי המדינה באמצעות העברה של המקרקעין לסוכנות היהודית. אין דבר בחוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית, או באמנה שבין ממשלת ישראל לבין הסוכנות היהודית, המכשירים הפליה כזו בהקצאת מקרקעין של המדינה". מהותה של הסוכנות היהודית, בהווה כבעבר, לעודד ולסייע לשיבת העם היהודי למולדתו ולאדמתו וליישובו בה מחדש. לשם כך מהווה היא גשר בין העם היהודי בישראל לבין תפוצותיו, ומאפשרת בעזרת יהדות התפוצות את קיום ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. בפסיקתו, פסל למעשה בית המשפט העליון את תפקוד הסוכנות היהודית על פי מטרתה וייעודיה, והשמיט תחתה את בסיס פעולותיה להתיישבות יהודית בישראל. בית המשפט העדיף את עקרון השוויון של מדינת כל אזרחיה על פי ערכה כמדינה יהודית, כאשר הכיר בזכותו של העותר לבנות את ביתו דווקא בתחומי ישוב קהילתי שיתופי אף שיכול היה לקבל קרקע מדינה ולבנות עליה את ביתו, על גבעה סמוכה בתחומי אותו ישוב באותה מועצה אזורית. פסיקתו של בית המשפט גם יוצרת, לכאורה, מלכוד משפטי: לא יתואר כי הסוכנות יהודית, אשר מנהל מקרקעי ישראל מקצה לה מקרקעין למימוש יעידיה, תיישב בהם גם מי שאינם יהודים, תהא בכך הפרת בסיס ההסכמה בין המנהל לבין הסוכנות היהודית ומעשה של הפרת חוזה. ואילו אם תמנע הסוכנות היהודית ממי שאינם יהודים להיכלל בתכנית ההתיישבות שלה על מקרקעי המנהל, תהפוך ההתקשרות שבין המנהל לבינה להתקשרות בלתי חוקית ופסולה. מטרת הצעה זו, לעגן בחוקים - נושאי פסיקת ביהמ"ש העליון - את המרכיבים המאפשרים למדינה להקצות קרקעות לסוכנות היהודית לצורכי ההתיישבות היהודית בכל רחבי הארץ, להכיר בכך כמטרה ראויה ונדרשת, כמשמעה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. יצוין כי העיקרון של מתן עדיפות להתיישבות יהודית תואם את מדיניות ממשלות ישראל להכירן בצורך לייהד אזורים שונים ברחבי המדינה. התיקון הראשון בהצעת החוק נועד לתת גושפנקא חוקית להקצאת קרקעות מדינה לסוכנות היהודית לצורך מטרותיה, והכרה בהקצאה כזו כתכלית ראויה ובמידה הנדרשת. כאמור, אין סעיף זה פגע בעקרון השוויון ואין הוא שולל הקצאת מקרקעי המדינה לכל דורש ולכל מטרה ראויה. סעיף התיקון השני נועד להבהיר בחקיקה את תכליתה וייעודיה של הסוכנות היהודית כנדרש לצורך יישומו של תיקון החוק על פי הסעיף הקודם. כאמור, אין התיקונים הללו פוגעים בזכותם השוה של אזרחי מדינת ישראל או גופים ראויים אחרים ללא הבדל גזע, דת או לאום, לקבל הקצאת קרקעות מנהל מקרקעי ישראל, הכל על פי כללי השוויון ומדיניות המנהל. הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ד' באב התשס"א - 24.7.2001 1. בחוק מקרקעי ישראל התש"ך-1960, בסעיף 2 בסופו יבוא: "(8) הקצאת קרקעות במקרקעי ישראל, או העברת זכויות בהן בכל דרך שהיא לסוכנות היהודית, לייעודיה על פי חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ ישראל התשי"ג-1953, ובלבד שהקצאת קרקע להתישבות יהודית בלבד תיעשה רק אם אישר שר הבטחון כי הדבר רצוי מטעמי בטחון, או אם אישרו השרים הממונים על ביצוע החוק כי הדבר רצוי מטעמי בטחון, או אם אישרו השרים הממונים על ביצוע החוק כי הדבר דרוש לשמירה על אופיים של יישובים המושתתים על אורח חיים רעיוני או קהילתי אחיד, המותנה בשיתוף פעולה של המתיישבים. 2. בחוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ ישראל, התשי"ג-1952, בסעיף 4, במקום "ויישובה" יבוא "ולהתיישבות יהודית". הצעות חוקקרקעותמקרקעיןיהדותהקצאת קרקעות