הצעת חוק עליה לרגל לירושלים, התשס”ב-2001 העליה לרגל לירושלים הייתה מסימניו הבולטים של אורח החיים של עם ישראל בארץ ישראל, לאורך כל הדורות. היא התמקדה בשלושת מועדי השנה - פסח, שבועות וסוכות - ושיאה היה אחת לשבע שנים, במוצאי שנת שמיטה, כאשר כל עם ישראל היו נאספים בחג הסוכות למעמד הקהל כשהמלך עצמו היה קורא בו בתורה. הוא ביטא בכך את חידוש הברית לקראת המחזור החדש של שבע השנים הבאות. על העליה לרגל לירושלים היו משמעויות רחבות ועמוקות בחיי הדת והרוח, החברה והכלכלה של העם היהודי. גם לאחר חורבן הבית נמשכה בעקביות תנועת העליה לרגל לירושלים מכל רחבי התפוצות, אם כי בממדים קטנים בהרבה. היא סמלה את מרכזיותן של ירושלים וארץ ישראל כארץ התנ"ך, בעיני העם היהודי לדורותיו. החוק המוצע הוא באופיו חוק דקלרטיבי וולונטרי ואין בצידו סנקציות, אלא הענקת זכויות למי שממלאים אחריו. גם אחרי עשרות שנות קיומה של מדינת ישראל, עדיין לא ביקר בה הרוב המכריע של בני העם היהודי החיים בגולה, אפילו פעם אחת. גם בני האומות האחרות המחשיבים את ארץ ישראל מסיבות רוחניות, ביקרו בה אך מעט. הענקת ססטוס חוקי לעליה לרגל לירושלים מיועדת להשגת המטרות הבאות: - לעודד כל יהודי באשר הוא ובני כל העמים, לעלות לרגל לירושלים, לפחות אחת לשבע שנים. - להדגיש את מרכזיותה של ירושלים כבירת מדינת ישראל ואת היותה של ארץ ישראל ארץ התנ"ך בעיני עם ישראל כולו. - להעצים את מעמדה של ירושלים כמרכז רוחני עולמי. - לטפח תרבות של עליה לרגל לירושלים. - להביא לזרם של מבקרים חדשים בירושלים, יהודים ושאינם יהודים, מכל רחבי העולם. הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י"ח בכסלו התשס"ב - 3.12.2001 בחוק זה - "הוועדה" - ועדת הפנים ואיכות הסביבה. "ירושלים" - התחום המוניציפלי של העיר ירושלים. "השר" - שר הפנים. מדינת ישראל קוראת ליהודי העולם ולכל אדם לעלות לרגל לירושלים, לפחות אחת לשבע שנים ולקבל מעמד מיוחד של עולה לרגל לירושלים כפי שיקבע השר בתקנות. עולה לרגל לירושלים יהיה זכאי למעמד עולה לרגל אם ישהה בירושלים לפחות שתי יממות. עולה לרגל יהיה זכאי: (א) לקבל תעודת עולה לרגל לירושלים מטעם מדינת ישראל; (ב) להחתים את דרכונו בחותמת שתאשר את מעמדו כעולה לרגל לירושלים. 5. השר ממונה על ביצוע החוק והוא רשאי, באישור הועדה, להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו. הצעות חוקירושלים