יש מצבים שבהם לא ייחשב אי-קיום של חוזה להפרתו, ואלה המצבים שבהם חיובי הצדדים לחוזה הם "שלובים" או "מקבילים". חיובים שלובים הם חיובים מקבילים של צדדים לחוזה שהדין קבע שיש לקיימם בעת ובעונה אחת - "בד בבד" (וראה: ג' טדסקי "חיובים מקבילים, הפרקליט לז, חוברת ג', עמ' 293; וכן ראה: פרופ' ג' שלו, "דיני חוזים", מהדורה שניה, עמ' 466). סעיף 43 (א) (3) לחוק החוזים - חלק כללי אכן קבע מה דין השילוב וההקבלה של חיובים בחוזה, אך לא קבע לגבי אילו חוזים יחול דין זה. אולם, לעניין חוזה מכר (כמו בעניננו) באה הוראת סעיף 23 לחוק המכר, שקבעה כי חובת המוכר למסור את הממכר וחובת הקונה לשלם את מחיר הממכר - הם חיובים מקבילים שיש לקיימם בד בבד (ראה: טדסקי, שם, עמ' 299 וכן שלו, שם, עמ' 467). הנה כי כן, חיובי הצדדים בחוזה יכול שיהיו עצמאיים, מותנים או שלובים (ראה ע"א 765/82 אלתר נ' אלעני, פ"ד לח (708; 701, (2). לאמור שבחיובים עצמאיים חייב כל צד לקיים את חלקו, כפי שנקבע בחוזה ללא קשר לחיובי הצד האחר ולמועד קיומם, ואם הפר הצד האחר את חיוביו , עומדות לצד המקיים תרופות בשל הפרת החוזה, אך אל לו להימנע מקיום חיוביו הוא. בחיובים מותנים - קיום חיובו של צד אחד ממנה ביום חיובי הצד האחר - תחילה (סעיף 43(א)(2) לחוק חוזים). לשון אחרת - יידחה המועד לקיום החיוב המותנה, עד שיקויים תחילה החיוב המהווה תנאי לקיומו (שלו, שם, עמ' 467). ואולם, בחוזה שחיוביו שלובים זה בזה יש לקיים את החיובים בד בבד, ואם צד אחד אינו נכון לקיים את חיובו - נדחה המועד לקיום חיובו של הצד האחר, ונכונתו של הצד החפץ לקיים את החוזה - תשמש הפרת חוזה. בע"א 54/75 (ג'רבי נ' הייבלוס, פ"ד ל (673, (2), נדון חוזה להעברת בעלות של פרדס שבו קמה חובת תשלום "במעמד העברת בעלות הפרדס בספרי האחוזה לשמו של הקונה". השופט שמגר קבע בפסק הדין, כי התחייבויות אלה - תשלום התמורה והעברת הבעלות, היו שלובות והיה צריך לקיימן בעת ובעונה אחת (שם, עמ' 610). המוכרת הייתה נכונה להעביר את הבעלות אך הקונה דחה את התשלומים ("משך אותם"), ולפיכך נקבע כי הפר את החוזה. לפיכך, בחוזה שחיובי הצדדים בו שלובים - אין נדרש קיום תחילה, על-ידי צד אחד, ודי בכך שהוא נכון לקיים את החיוב המוטל עליו ונכונות זו צריכה להיות מעשית (וראה ע"א 674/83 דניאלוסו נ' "גד -שט", פ"ד מא (127; 113, (4; וכן ע"א 70/89, מקור פיתוח עירוני נ' קורן, פ"ד מה (13; 7 (3). בהעדר נכונות מצד "הנושה" לקיים את חיובו - אין הוא זכאי לתבוע את יום החיוב השלוב. הבעת נכונות באמירות בעלמא (ולא בנכונות להפקדת הכספים בקופת בית המשפט, דרך משל) עשויה לדחות את החיוב המקביל (וראה ע"א 204/91 זרי נ' זרי פ"ד מו (556; 552, (3 שבוי אי נכונות להפקדת כספים בקופת בית המשפט על-ידי הקונה, הביאה לדחיית המועד לקיום החיוב המקביל ע"י בית המשפט". וכן דברי כב' הנשיא מ' שמגר בע"א 765/82 משה אלתר ואח' נ' יחזקאל אלעני, פ"ד לח (2), 701: "8. ......
במובן מסויים החיובים השלובים אינם אלא סוג של חיובים מותנים, אך בשל אופיים המקביל והשלוב, יש תמיד הדדיות המעוגנת בתנאים שמילויים הוא בגדר חיוב של הצדדים לחוזה. הווה אומר, החיובים ההדדיים קיימים ותקפים, וההתנאה אינה מופנית להשתכללותו של חיוב, אלא השפעתה אך על חובת הדדיות בביצוע החיובים. לצד קיום החיוב צמחה ההכרה בנכונות לקיים חיוב, כאחת מצורות הקיום של החיוב השלוב, כפי שנאמר: "מקום בו על שני צדדים או יותר, לקיים חיובים מקבילים, אין האחד יכול לתבוע את רעהו בשל הפרתו של החוזה אלא אם קיים - או לפחות היה נכון לקיים - את חלקו הוא בחיובים המקבילים" (ע"א 594/75 בעמ' 680). הנכונות לקיים חיוב, כמרכיב חילופי לקיומו של החיוב ממש, יוצרת, כאמור את ההדדיות, שהיא תופעת לוואי הכרחית בחיובים כגון אלה: כפי שגם הוסבר בע"א 594/75 הנ"ל, באה הצבתה של הנכונות לבצע, לצד הביצוע ממש, על-מנת למנוע היווצרותו של מעגל שוטה: חבותו של הקונה לשלם מותנית בקיום חיובו של המוכר למסור את הממכר, ואילו חבותו של המוכר למסור את הממכר מותנית בקיום חבותו של הקונה לשל, וציפיותיו של האחד מקבילה לציפיותיו של השני, ולעיתים אף לחוסר המעש של השניים, הפיכת הנכונות לדרך קיום חלופית יכולה לשבור את המעגל ולהוציא את מערכת היחסים ההדדית מן המבוי הסתום. עיקרו של דבר, להבדיל מחיובים מותנים רגילים, הרי נוסף כאן אלמנט חשוב, והוא חובת קיום חיובי הצדדים בו-זמנית, בגדר "טול לי ואטול לך" באותו מעמד:
חוזהחיובים שלוביםחוק החוזים