הצעת חוק יסוד: המיעוט הערבי כמיעוט לאומי החוק הישראלי אינו מכיר בזכויות קולקטיביות לערבים אזרחי מדינת ישראל, אלא על בסיס של שייכות דתית. הרשויות בישראל מדברות באופן רשמי על "בני מיעוטים" או על "אוכלוסייה לא יהודית" ולא על מיעוט לאומי ערבי. מטרתו של חוק זה הינה להכיר במיעוט הערבי בישראל כמיעוט לאומי ערבי הזכאי לזכויות קולקטיביות ולבסס אותן על שוויון זכויות אזרחי מלא של האזרחים הערבים כיחידים. הכרה בזכויותיו של המיעוט הלאומי כקולקטיב משמעותה גם הכרה בזכותו לנהל את ענייניו התרבותיים. ליברלים ובעלי נטיות רפובליקניות אינטגרטיביות מנסים לאתר ולמצוא סתירה בין שוויון זכויות אזרחי לבין זכויות קולקטיביות. הם רואים בכל זכות קולקטיבית של מיעוט לאומי או אחר כרצון להיבדלות, והאמת היא שבמקרים מסוימים אין אפשרות להבטיח שוויון מלא לאזרחים ללא הכרה חוקית בזהותו של הקולקטיב וצריך למצוא את האיזון הנכון בין שני האספקטים של היחס בין היחיד למדינה: הסטטוס שלו כאזרח שווה זכויות במדינה והשייכות הלאומית שלו למיעוט לאומי ערכי, שהתגבשותו הלאומית הערכית קדמה להקמת המדינה. מן הדין להוסיף כאן הסד המייחד את האוכלוסייה הערבית בישראל והוא היותה אוכלוסיית ילידים מקוריים שאינה מהווה מיעוט של מהגרים שהגיע למדינה במטרה להשתלב כאומה חדשה או ליצור אומה אחרת חוץ מזו אליה הוא משתייך. הצעת חוק זו רואה בשוויון אזרחי במדינת כל אזרחיה ובהכרה באזרחות הערבים גם כקבוצה שני אספקטים משלימים של חיי האזרח הערבי במדינת ישראל. הצעת החוק מנוסחת ברוח העקרונות של ההכרזה וההצהרות בדבר זכויות האדם ובכלל זה ההצהרה על זכויותיהם של אנשים המשתייכים למיעוטים לאומיים, אתניים דתיים או לשוניים,משנת 1992 (להלן: "ההכרזה משנת 1992"). סעיף 1 להצעת החוק נותן ביטוי חוקי להיותו של המיעוט הערבי במדינה, מיעוט לאומי. סעיף 2 להצעת החוק מעגן את זכויות היסוד והחירויות הבסיסיות של האזרחים הערבים. זכויות וחירויות המושתתות על היותם של אזרחי המדינה הערבים ילידי הארץ, על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו, בכבודו ובהיותו בן חורין. סעיף 3 להצעת החוק מעגן את עקרון השוויון. אזרחי המדינה הערבים זכאים לשוויון אזרחי ולשוויון הזדמנויות מלא. הפליה על רקע לאומי פסולה ומנוגדת לחוק. סעיף זה מנוסח ברוח סעיף 4(1) להכרזה משנת 1992. סעיף 4 להצעת החוק, מעגן את זכותם של אזרחי המדינה הערבים להיות מיוצגים במוסדות המדינה השונים. סעיף 5 להצעת החוק, מעגן את זכותם של בני המיעוט הלאומי הערבי לטפח ולפתח את תרבותם, מסורתם ומנהגיהם. סעיף זה מנוסח ברוח סעיף 4(2) להכרזה משנת 1992. סעיף 6 להצעת החוק, מעגן את זכותם של בני המיעוט הלאומי הערבי להקים ולייסד מוסדות ייצוגיים בכל תחום שמייחד אותם כמיעוט לאומי. סעיף זה מנוסח ברוח סעיף 1(4) להכרזה משנת 1992. סעיף 7 להצעת החוק, מעגן בחוק יסוד את מעמדה של השפה הערבית כשפה הרשמית השנייה במדינת ישראל. סעיף 8 להצעת החוק מחייב את המדינה, על מוסדותיה השונים, לשתף את בני המיעוט הערבי באופן פעיל בקבלת ההחלטות הנוגעות אליהם. סעיף 9 להצעת החוק מעגן את זכותם של בני המיעוט הלאומי הערבי לקחת חלק ולהשתתף באופן משפיע, בחיים הציבוריים במדינה: הכלכליים, התרבותיים, החברתיים והפוליטיים. סעיף 10 להצעת החוק, נועד במטרה להדגיש את הזיקה המיוחדת של המיעוט הערבי לעם הפלסטיני ולשאר עמי ערב. סעיף זה מנוסח ברוח סעיף 2(5) להכרזה משנת 1992. סעיף 11 קובע את חובות המדינה כלפי בני המיעוט הערבי. הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ח באייר התשס"א - 21.5.2001 חוק יסוד זה, מטרתו, לעגן בחוק יסוד את מעמדו של המיעוט הערבי בישראל כמיעוט לאומי הזכאי לזכויות קולקטיביות ולשוויון אזרחי מלאים. נמנה על המיעוט הערבי בישראל כל אזרח ישראלי המגדיר את עצמו כערבי ושפת האם שלו היא השפה הערבית. זכויות היסוד והחירויות הבסיסיות של בני המיעוט הערבי מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו, בכבודו ובהיותו בן חורין, והן יכובדו ברוח עקרונות הצדק הטבעי וכללי המשפט הבינלאומי. והכל תוך הדגשת היותם של אזרחי המדינה הערבים ילידים. (א) אזרחי המדינה הערבים זכאים לשוויון אזרחי מלא, ולשוויון הזדמנויות מלא. אין להפלות אדם בשל היותו ערבי. (ב) כל דין, מדיניות וכל תוכנית ממשלתית או פרטית המיטיבים עם בני המיעוט הערבי בשל קיפוחו בהווה או בעבר אינם בגדר אפליה. 5. בני המיעוט הערבי זכאים לייצוג הולם בכל מוסדות המדינה. 6. בני המיעוט הלאומי הערבי זכאים לטפח ולפתח את תרבותם, מסורתם ומנהגיהם באופן חופשי. 7. בני המיעוט הלאומי הערבי זכאים להקים ולייסד מוסדות ייצוגיים בכל תחום שמייחד אותם כמיעוט לאומי. 8. (א) השפה הערבית, שפתו הלאומית של המיעוט הערבי, היא שפה רשמית השניה במדינת ישראל. (ב) המדינה תנקוט באמצעים הדרושים על מנת לתת לבני המיעוט הלאומי הערבי הזדמנויות הולמות ללמוד את שפת האם שלהם. (ג) כל הפרסומים הממשלתיים יפורסמו בשפה הערבית. 9. לבני המיעוט הלאומי הערבי תינתן הזכות להשתתף באופן פעיל בקבלת ההחלטות הנוגעות אליהם, על פי כללי המשטר הדמוקרטי. 10. מדינת ישראל מכירה בזיקה המיוחדת של המיעוט הערבי לעם הפלסטיני ולשאר עמי ערב. 11. א. המדינה תנקוט באמצעים הדרושים על מנת לאפשר לאזרחים הערבים להביע את זהותם הערבית, לפתח את תרבותם, שפתם ומסורתם. ב. המדינה תנקוט בצעדים הדרושים בתחום החינוך על מנת לאפשר לבני המיעוט הערבי, ואף לעודדם, לרכוש ידע וללמוד את ההיסטוריה שלהם, את מסורתם ואת תרבותם. ג. על המדינה לנקוט בצעדים הדרושים כך שהאזרחים הערבים יהיו מעורבים באופן מלא בקדמה הכלכלית ובפיתוח של המדינה. 12. אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש. 13. אין מכוחן של תקנות שעת חירום לשנות חוק יסוד זה, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים. 14. אין לשנות חוק יסוד זה אלא בחוק יסוד שנתקבל ברוב של חברי הכנסת. הצעות חוקהמגזר הערביחוקי יסוד / משפט חוקתי