הצעת חוק להבטחת שירותים חיוניים בעת שביתה, התש”ס-2000 זכות השביתה היא זכות יסוד במשפטנו והיא מאושיות המשטר הדמוקרטי. עם זאת, ככל זכות גם זכות השביתה איננה מוחלטת כי אם יחסית ויש לשקול ולאזן אינטרסים חיוניים אחרים העומדים אל מול זכות זו. כאשר מדובר בשירותי עבודה חיוניים, יש לאזן מול זכות השביתה את הנזק הרב שיגרם לציבור כתוצאה מהשבתת השירות החיוני. כדוגמא לשירותים חיוניים ניתן לראות מגדלי פיקוח בנמלי תעופה, תחנות כוח וחשמל, שירותי אספקת מים, שירותי כיבוי והצלה, שירותי בריאות חיוניים וכיוצא בזה. לפי משפט העבודה בישראל אין כל אפשרות למנוע שביתה אם היא שביתה "מוגנת", דהיינו, נעשתה שלא בתקופת תוקפו של הסכם קיבוצי, אושר על ידי ארגון העובדים היציג וניתנה בגינה הודעה מוקדמת. הפתרון עד כה לבעיה של השבתת שירותים חיוניים היה על דרך הוצאת צווי ריתוק מכח תקנות שעת חירום. תקנות שעת חירום נועדו מטיבן למצב של מלחמה או שעת חירום בטחונית ואין זה מן הראוי להשתמש בהן כדי לפתור בעיות שמקורן בסכסוכי עבודה. מטרת הצעת החוק היא להסדיר את הנושא במסגרת משפט העבודה ולהוציאו ממסגרת של תקנות לשעת חירום. מוצע על כן לקבוע כי כל שר יהיה רשאי להוציא צווים המחייבים עובדים בשירותים חיוניים בתחום אחריותו, להתייצב ולעבוד במקום עבודתם. צו כאמור יוצא לתקופה שלא תעלה על 15 יום והשר יהיה רשאי לשוב ולהאריכו ל-15 יום נוספים בלבד. לאחר מכן יהיה צורך באישור היועץ המשפטי לממשלה על מנת לשוב ולהאריכו. אדם שנקרא למקום עבודתו מכוח צו יהיה רשאי לערער על כך בפני בית הדין לעבודה. בכך תובטח ביקורת שיפוטית נאותה ומיידית על הוצאת הצווים וזאת בדומה לביקורת השיפוטית על צווי מעצר מינהליים. יש להדגיש כי אין בהצעת החוק כדי לאסור שביתות או להגבילן ומטרתה לאפשר לשרים ולהוציא מספר מוגבל של "צווי ריתוק" כדי למנוע נזקים קשים ביותר. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת הארבע-עשרה ומספרה פ/1272 ועל שולחן הכנסת החמש-עשרה ומספרה פ/440. הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ' באדר ב' התש"ס - 27.3.2000 1. בחוק זה - "שירות עבודה חיוני" - שירות הדרוש לשמירה על בריאות הציבור או על חיי אדם וכן שירות שמניעתו עלולה לגרום לפגיעה ודאית חמורה ומיידית למשק המדינה או לענף מסוים; "השר" - כל שר משרי הממשלה בתחום אחריותו; בתחומים שאינם מצויים בתחום אחריותו של שר משרי הממשלה - שר האוצר. 2. השר רשאי לקרוא בצו אדם לשירות עבודה חיוני. 3. נקרא אדם לשירות עבודה חיוני, יתייצב במקום ובמועד כמפורט בצו, יבצע כל עבודה בהתאם לאמור בצו וימשיך בעבודה סדירה באופן שיורו לו, כל עוד הצו בתוקפו. 4. לא יעשה אדם ולא יחדל מלעשות דבר בכוונה למנוע או להכשיל ביצוע צו, ביצוע עבודה או תפקיד, או כניסתו של כל אדם למקום עבודה. 5. (א) צו כאמור בסעיף 2 יכול שינתן לתקופה שלא תעלה על 15 יום; השר רשאי להאריך את תוקף הצו ב-15 ימים נוספים. (ב) האריך השר את תוקף הצו כאמור בסעיף קטן (א), רשאי הוא לשוב ולהאריכו באישור היועץ המשפטי לממשלה, לתקופות נוספות של 15 יום בכל פעם. 6. (א) נקרא אדם בצו לשירות עבודה חיוני, רשאי הוא לערער על הצו בפני בית דין אזורי לעבודה. (ב) בית דין איזורי לעבודה מוסמך לאשר את הצו, לבטלו או לשנותו. (ג) אין בערעור לפי סעיף קטן (א) כדי לשחרר אדם מחובתו לקיים את הצו. 7. המפר צו שניתן לפי הוראות חוק זה, דינו - מאסר שנתיים או קנס 50,000 שקלים חדשים או שני העונשים כאחד. הצעות חוקשביתה