חוק התכנון והבניה (תיקון-שימוש במקרקעין חקלאיים), התש”ס-2000 מבוא מדינת ישראל הכירה בשנים האחרונות בצורך לעודד פיתוח יזמות כלכלית ועיסקית חילופית במושבים וזאת על רקע המשבר המתמשך בענף החקלאות. ממשלת ישראל אימצה את מסקנות דו"ח הועדה הבינמשרדית בראשות מרדכי כהן קדמון, מנהל הרשות לתכנון במשרד חקלאות , דו"ח שזכה לכינוי "דו"ח קדמון" פיתוח ענפי העיסוק הלא חקלאיים במושבים התמקד בעיקר בתחומי המלאכה הזעירה, אחסנה ושרותים נלווים לענפי החקלאות. דיני התכנון והבנייה, יחד עם המסגרת המשפטית הכוללת המסדירה את הזכויות והחובות של חברי המושבים,נחקקו בתקופה בה יועדו המקרקעין במושבים , כמו גם מטרות התאגדותם של האגודות השיתופיות שהתיישבו על המקרקעין , לשימוש חקלאי בכלל ולצרכי טיפוח המשק האישי החקלאי של חבר האגודה בפרט. חברי המושבים אשר פנו לרשויות התיכנון והבנייה , בהתאם להוראות חוק התיכנון והבנייה התש"ה -1965 נתקלו בקשיים רבים בהסדרת הרישוי בכל הנוגע לעיסוקים חלופיים במבנים החקלאיים שהוסבו לשימוש שאינו חקלאי. הואיל ובמרבית המקרים מצויים המבנים שהוסבו, על קרקע חקלאית מוכרזת, מתארכים הליכי הרישוי והבקשות לשימוש חורג המוגשות בהתאם לחוק, נידונות בשלוש ערכאות לפחות ( ועדה מקומית, ועדה מחוזית, ועדה לשמירה על קרקע חקלאית) וזאת מבלי לקחת בחשבון דיון בהתנגדויות בועדות ערר למיניהן. חוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה - 1965 בכלל , והוראות התוספת הראשונה לחוק בפרט, טרם הותאמו לשינוי שחל מבחינה תכנונית ומבחינת יעוד המקרקעין החקלאיים כאמור לעיל.בהעדר שינויים בחוק ובתוספת הראשונה הופכים הלכי הרישוי בכל הקשור לבקשות לשימוש חורג בקרקע חקלאית למשימה בלתי אפשרית. מטרת התיקון המוצע לחוק התיכנון והבנייה להתאים את הוראות חוק התכנון והבנייה והתוספת הראשונה לחוק למסקנות לדו"ח ועדת קדמון אשר יצרו מסגרת, המקובלת על כלל משרדי הממשלה, לאישור שימוש במבנים חקלאיים, במגבלות שנקבעו בדו"ח ועדת קדמון. התיקון המוצע בחוק מעגן בדרך של חוק את מדיניות המועצה הארצית לתכנון ולבנייה , ויביא, הלכה למעשה, להתקדמות בהליכי הרישוי, הנוהלים בעצלתיים, ביחס לעשרות רבות של בקשות לשימוש חורג במקרקעין חקלאיים במושבים. התיקון המוצע לחוק יאפשר לפתור בעיה נוספת שנוצרה בשל לשון המחוקק ובשל פתרונות שניתנו על-ידי בית משפט העליון להוראת סעיף 7(ב) לתוספת הראשונה לחוק התיכנון והבנייה, כאשר בעקבות פסיקת בית המשפט העליון נקבע כי פעילות חקלאית שאינה דרושה במישרין לייצור חקלאי במקרקעין הספציפיים מהוות פעולות " למטרה לא חקלאית". בשל פרשנות זו רואים בפעילות חקלאית כדוגמת בתי אריזה,מחסנים לכלים חקלאיים, בתי מיון לפירות וירקות וכיוצא באלו, פעולות למטרה לא חקלאית. התיקון המוצע ,אשר יוציא מכלל העבודות הטעונות היתר, סגירת קירות של מבנים שנבנו על פי היתר לשימוש חקלאי יפתור בעיה זו , ויפתור את הצורך לדון , כתנאי לדיון בבקשות לשימוש חורג, בבקשות לשימוש בהיתר בנייה. התיקון המוצע מתייחס אך ורק למבנים שנבנו על פי היתר, ואך ורק למבנים אשר היתר הבנייה שלהם הוצא לפני 1.1.1996 וזאת על מנת שתמנע הכשרה רטרואקטיבית של בנייה ללא היתר שנעשתה בשנים האחרונות, שלא למטרה חקלאית. סעיף 1 להצעת החוק, תיקון לסעיף 145 לחוק התכנון והבנייה: מטרת התיקון המוצע בסעיף 145 היא מתן פיתרון לבעיה שנוצרה עם הסבת מבנים חקלאיים לשימוש שאינו חקלאי.לצורך התאמת המבנים החקלאיים לשימוש שאינו חקלאי נאלצו חברי המושבים להכניס שינוים במבנים אשר באו לידי ביטוי , ברך כלל בסגירת קירות ו/או חלק מקירות המבנים בחומרים קשחים דוגמת פח או אסקוריט. מרבית המבנים החקלאיים אשר שימשו כלולים , רפתות , או דיר ,נבנו במקור כסככות פתוחות בחלקן.השימושים המאפיינים את העיסוקים החלופיים כדוגמת אחסנה או מלאכה זעירה, אינם מתאפשרים בסככות פתוחות. סעיף 2(1)(1) להצעת החוק: תיקון סעיף 7 (ב) לתוספת הראשונה לחוק מוצע להשמיט את המילה "במישרין" מנוסח הסעיף כך שמטרה לא חקלאית תוגדר כבנייה או כשימוש ,שאינם דרושים לייצור או עיבוד חקלאי בכך תלך לעולמן, שנים רבות לאחר שהיגיע הזמן לכך , האבחנה בין שימוש שאינו דרוש לייצור חקלאי לבין שימוש שאינו דרוש במישרין לייצור חקלאי. התיקון המוצע ימנע את הצורך באישור בקשות לשימוש חורג, שעניינן שימושים חקלאיים מסחריים,בועדה המחוזית לתכנון ובנייה ובועדה לשמירה על קרקע חקלאית, והליך הרישוי ,בהתאם לחוק, יסתיים בדיוני הועדה המקומית לתכנון ובנייה.השינוי המוצע הינו ברוח תיקון 43 לחוק התכנון והבנייה אשר הרחיב את תחום סמכויותיה של הועדה המקומית לתכנון ולבנייה וצמצם את תחום העניינים שיבואו בפני הועדה המחוזית לתכנון ובנייה. סעיף 2(1)(2) להצעת החוק: תיקון סעיף 7 (ג) לתוספת הראשונה לחוק: השינוי בסעיף זה משמעותו קיצור הליכי הרישוי ברוח השינויים שהוכנסו בחוק התיכנון והבנייה בתיקון מספר 43 לחוק, ומטרתו להביא להשלמת הליכי הרישוי , הקשורים בשימוש חלופי בקרקע חקלאית ,בדרך מהירה , ולמנוע סרבול בהליכים, אשר מביא למעשה למבוי סתום ולמניעת אפשרות להשלים את הליכי הרישוי. צמצום סמכות האישור של הבקשות לתחום הועדה לשמירה על קרקע חקלאית בלבד לא תפגע בשמירה על הקרקע החקלאית אך תחסוך ערכאה נוספת לדיון (הועדה המחוזית) ותקל על האפשרות לדון ולאשר את הבקשות. סעיף 2(2) להצעת החוק , הוספת 7 א' לתוספת הראשונה לחוק: סעיף זה מסדיר בפעם הראשונה בדרך של חקיקה, את מסקנות דו"ח ועדת קדמון, אשר אומצו על-ידי ממשלת ישראל ועל ידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה. סעיף זה ישמש כסעיף מנחה לועדת התכנון והבנייה ולועדות בערר, בעת בדיונים בבקשות להיתר לשימוש חורג בקרקע חקלאית ויביא לאחידות וליציבות בכל הקשור להחלטות רשויות התכנון והבנייה. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת הארבע-עשרה ומספרה פ/2121. הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ה בטבת התש"ס-3.1.2000 1. בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, (להלן - החוק העיקרי), בסעיף 145(א) - (1) אחרי "למעט שינוי פנימי בדירה" יבוא: "ולמעט שינוי במבנה חקלאי"; (2) אחרי ההגדרה "דירה" יבוא: "שינוי במבנה חקלאי" - סגירת קירות בניין על קרקע חקלאית שנבנה על פי היתר בניה שהוצא לא יאוחר מיום ט' בטבת התשנ"ו (1 בינואר 1996) באחד החומרים הבאים: איסקוריט, פלסטיק, פח גלי." 2. בתוספת הראשונה לחוק העיקרי - (1) בסעיף 7 - (1) בסעיף קטן (ב), המילה "במישרין" - תימחק; (2) בסעיף קטן (ג), המילים "ואישור הועדה המחוזית" - ימחקו; (2) אחרי סעיף 7 יבוא: 7א. (א) הועדה המקומית רשאית לאשר שימוש חורג בקרקע חקלאית בשטח שאינו עולה על 500 מטרים מרובעים. (ב) הועדה המקומית רשאית לאשר שימוש חורג בקרקע חקלאית בשטח העולה על 500 מטרים מרובעים לתקופה שלא תעלה על שלוש שנים מיום מתן ההיתר." הצעות חוקמקרקעיןחקלאותשימוש במקרקעין