הצעת חוק בתי-משפט (תיקון - צילום והקלטת הדיון), התש”ס-2000 על פי המצב הנוהג כיום בבתי-המשפט בישראל, הסיקור העיתונאי של אולם המשפטים מוגבל והסיקור החי על-ידי צילום או הקלטה אסורים. בית-המשפט יכול לאפשר הקלטה וצילומים של מהלך המשפט - הדבר נתון לשיקול דעתו. אולם, בית-המשפט לא חייב לאפשר צילום בתוך אולם המשפט, בין אם מדובר בצילום מצלמה רגילה, צילום טלויזיוני או הקלטה. סעיף 70(ב) קובע ש"לא יצלם אדם באולם בית-המשפט ולא יפרסם תצלום כזה, אלא ברשות בית-המשפט". עד היום הורה בית-המשפט רק בהזדמנויות נדירות ביותר לפתוח דלתותיו בפני מצלמות ומכשירי הקלטה. המקרים הידועים הם משפטו של אדולף אייכמן ולהבדיל, במשפטו של אריה דרעי. בפועל, למרות שהחוק מאפשר פומביות במובנה המודרני המלא (צילום תמונות, טלוויזיה, הקלטה קולית) מעדיפה מערכת המשפט לפעול ללא סיקור המאפיין כיום, רבות מן המערכות הציבוריות בישראל. הצעת החוק שלהלן, מציעה לשנות את הנוהג הקיים ולממש באופו מעשי ויום-יומי, את העיקרון הקבוע בחוק יסוד: השפיטה, סעיף 3, המעגן את עיקרון הפומביות כעקרון חוקתי. הצעת החוק שלהלן, מבקשת למלא באופן מקיף אחר אותו עיקרון, הקבוע גם ברישא של סעיף 68 לחוק בתי-המשפט: "בית-המשפט ידון בפומביות". עד עתה הסתפק בית-המשפט בפתיחת דלתותיו למי שיכול היה להגיע בגופו לבית-המשפט. צמצום זה של מושג הפומביות מאפיין את האופן שבו בחרה המערכת המשפטית למלא אחר עיקרון פומביות הדיון המשפטי. ביטוי אחר לעיקרון פומביות המשפט הוא כניסתם של עיתונאים הרשאים לדווח על המשפט, אחרי מעשה וללא סממנים "חיים" על מהלכו. הדיווח החי נמנע עד היום מן הציבור. מהלך המשפט איננו עובר באופן בלתי אמצעי לחברה, אלא רק בתיווך פרשני ובלעדי של העיתונאי. מוצע בזאת, להרחיב את עיקרון הפומביות ולאפשר, בכל משפט שדלתותיו פתוחות, גם למי שנבצר ממנו להגיע בגופו לבית-משפט, להיחשף למתרחש במשפט, בתיווך עיתונאי מינימלי. הרחבת עיקרון הפומביות הוא מן הסממנים המובהקים ביותר של המשטרים החופשיים בעשורים האחרונים ושל הדמוקרטיה הישראלית, בכלל זה. מוסדות וארגונים, פעולות ואישים שהיו נסתרים מעין הציבור - נחשפו במשך השנים, והם החלו לפעול באור השמש - והכל כחלק מהרחבת עיקרון הפומביות. חוק חופש המידע, חשיפת שמות ראשי מערכת הביטחון, פתיחת שערי הצבא לרווחה בפני התקשורת, הם רק חלק מהגילויים האחרונים של מגמה זו. מערכת המשפט נותרה המערכת הציבורית האזרחית היחידה, שרוב פעילותה איננו חשוף לציבור עקב האיסור להקליט ולצלם במהלך המשפט ולהפיץ מידע זה לציבור. למרות החשיבות העצומה של תפקיד השופט, רובם הגדול של השופטים כלל אינו מוכר ופעילותם איננה מוכרת לציבור. הציבור מכיר את התוצאות, אך אינו מכיר כלל את המכניזם המוליך לתוצאה. היותו של מכניזם זה נסתר מעין הציבור מוליד, לעיתים, חשדנות, חוסר אמון או שהוא משחרר את השופט מהביקורת הציבורית. יש, כמובן, בצורת פעילות זו משום נוחיות גדולה לשופטי המערכת, אך לנוחות זו יש מחיר ציבורי גבוה ביותר - זוהי הגבלה מהותית של מערכת הביקורת הציבורית. המערכות שנחשפו לאור-השמש, קבלו בתחילת הדרך על הנזק שבחשיפה, אך קיבלו על עצמם את המגמה הדמוקרטית, לפיה המחיר של החשיפה איננו שקול ליתרונות החברתיים של הפומביות והצורך בדיווח ((Acountabilit על-מנת לפקח על פעילותם של מוסדות ציבוריים וסוכנויות חברתיות. ראוי להזכיר כי גם פסיקת הבג"צ הכירה בעיקרון המדובר והגבילה אותו וריסנה אותו רק למקרים בהם קיימת ודאות קרובה לנזק ממשי (לביטחון המדינה, לשם דוגמא). סביר להניח, שאופי הדיון המשפטי יושפע מן האפשריות שפותחת הצעת חוק זו. שינוי זה איננו בהכרח שינוי שישבש את ההליך המשפטי או יוזיל אותו. להיפך, שופט שהציבור קשוב לו הוא שופט הקשוב לציבור ולכן הוא שופט אחראי יותר לחברה בה הוא פועל. בג"צ אינו צריך להימנע מן המצלמה, דווקא משום ההשפעה העצומה שיש לפסיקותיו ודיוניו על החברה. הצעת החוק אינה מבקשת, כמובן, פתיחה אוטומטית של כל דיון לפני התקשורת. ההצעה מבקשת לאמץ דרך מתונה וזהירה. עיקרון פומביות המשפט מאוזן בהצעת-החוק הזו, עם עקרונות אחרים: פרטיותם של עדים; הגנה על קטינים חסרי ישע; אי-חשיפת עניינים משפחתיים; ביטחון המדינה וכיו"ב עניינים שפגיעה בהם איננה מצדיקה לדעתנו את היתרונות שבחשיפה. ואולם, אין מקובל עלינו ששום עניין מן העניינים העולים בבית-המשפט איננו ראוי לעיניו ואזנו של הציבור כולו כפי שנוהגת כיום המערכת המשפטית. רוב המערכות הציבוריות יצאו נשכרות מן החשיפה ופעילותם שרתה טוב יותר את הציבור, משעה ששיקוליהם ומחשבותיהם הפכו לנחלת כלל הציבור, אותו הם משרתים. המסך העומד בין רוב הציבור לבין בתי-המשפט איננו עושה טוב לשופטים ולמשפטים. המסתורין של עבודת השופט הופך למחסום בינו לבין שולחיו - הציבור. אנו מאמינים, שאחרי תקופת הסתגלות, ישכילו השופטים להתרגל לשיפוט בכיכר העיר המקבלת משמעות מודרנית. אחרי כלות הכל, בכיכר העיר נקבע עיקרון הפומביות, במקורו. המצלמה והמיקרופון יהפכו שוב את אולם המשפטים לכיכר העיר הדמוקרטית. הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ח' באדר א' התש"ס - 14.2.2000 1. בחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, בסעיף 70, במקום סעיף קטן (ב) יבוא: "(ב) בית-המשפט רשאי לאסור צילום או פרסום תצלום או הקלטה, רק אם ראה צורך להגן על אחת מן העילות המנויות בסעיף 68 (ב)". הצעות חוקהקלטת דיוןדיון