הצעת חוק לתיקון תקנות ההגנה (שעת חירום), התש"ס-1999 תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 כוללות סמכויות דרקוניות, הפוגעות פגיעה חמורה בזכויות האזרח ואינן מתיישבות עם משטר דמוקרטי. בשנת 1979 בוטלה הסמכות לגרש אזרחים מן הארץ והסמכות לעצור במעצר מנהלי הוחלפה בחוק ישראלי. זאת ביוזמת ראש-הממשלה מנחם בגין ושר המשפטים שמואל תמיר. מאז לא בוטלו סמכויות נוספות. הצעת חוק זו מתמקדת באחת הסמכויות הקיצוניות ביותר - הריסות בתים. תקנה 119(1) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945. תקנה זו מסמיכה מפקד צבאי להרוס את בתיה של עיר שלמה, אם חשוד במעשה אלימות התגורר באחד מבתיה. סמכות גורפת זו סותרת עקרונות מוסר בסיסיים וערכים של חברה דמוקרטית. למיטב הידיעה לא נעשה שימוש בסמכות זו בתחומי מדינת ישראל, אך מאות בתים נהרסו על-פי הסמכות המקבילה שבתקנות ההגנה החלות על השטחים. בשורה של פסקי דין הדגיש השופט מישראל חשין בדעת מיעוט, כי הפעלת הסמכות להרוס בתים סותרות עקרונות יסוד של משפט ומוסר (בג"צ 2006/97 ג'נימת ואח' נ' אלוף פיקוד מרכז, פ"ד נא (2) 651, 655-654 ואסמכתאות שם). הוא אף ציטט בעניין זה את דברי הנביא יחזקאל: "הנפש החטאת היא תמות בן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן צדקת הצדיק עליו תהיה ושעת רשע עליו תהיה" (יחזקאל יח, כ). הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ט בחשון התש"ס - 8.11.99 1. בתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 - תקנה 119 - בטלה. הצעות חוקצבא