הצעת חוק צער בעלי חיים (תיקון - מתקן מוגן), התש”ס-2000 חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994, אינו נותן פתרון לבעל חיים פצוע או עזוב. מרבית המתקנים המוגנים הקיימים כיום הוקמו בהתנדבות, שכן החוק אינו מסדיר את נושא הקמת המתקנים המוגנים, ואינו קובע מי אחראי להקמתם, באילו תנאים, כיצד ימומנו וכו'. מטרת ההצעה לחייב רשויות מקומיות להקים מתקנים מוגנים לבעלי חיים, ולהחיל את הוראות החוק על בעלי חיים עזובים ופצועים. הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"א בתמוז התש"ס - 24.7.2000 1. בחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994, (להלן - החוק העיקרי), בסעיף 1 - (1) בהגדרה "מתקן מוגן", במקום "סעיף 8(ג)" יבוא "סעיף 8א"; (2) אחרי ההגדרה "הקרן" יבוא: ""רשות מקומית" - עיריה או מועצה מקומית". 2. בסעיף 8 לחוק העיקרי - (1) בסעיף קטן (א), אחרי "2 או 3" יבוא "או שהינו נחזה להיות עזוב או פצוע"; (2) בסעיף קטן (ג), בסופו יבוא "כאמור בסעיף 8א." 3. אחרי סעיף 8 לחוק העיקרי יבוא: "הקמת מתקן מוגן 8א. המנהל רשאי לדרוש מכל רשות מקומית או מכל מספר רשויות מקומיות סמוכות זו לזו, אף אם אינן גובלות זו בזו (להלן - איגוד רשויות), להקים מתקן מוגן ולהחזיקו בתנאי כשירות נאותים, להנחת דעתו; הוצאות הקמת המתקן והחזקתו ימומנו מתקציבי הרשות המקומית או מתקציבי הרשויות המקומיות הנמנות על איגוד הרשויות, לפי הענין." 4. בסעיף 19 לחוק העיקרי, בסופו יבוא: "(7) הקמת מתקן מוגן ותנאי החזקה וטיפול בבעלי חיים במתקן מוגן." 5. המנהל רשאי להכיר במתקן קיים כמתקן מוגן; על מתקן מוגן כאמור יחולו הוראות חוק זה. הצעות חוקבעלי חיים