הצעת חוק לתיקון חוק בתי המשפט [נוסח משולב] (מותב של שניים והרשעה פה אחד), התש”ס-2000 המשפט הפלילי כבר משחר היווסדו גורס כי מוטב שיהיו אשמים חופשיים מאשר חפים מפשע אשר יורשעו על לא עוול בכפם. לצורך כך נקבעו כללי דיון וראיות קשיחים ומשום כך קובע המשפט הפלילי חובת הוכחה מוגברת על התביעה, המבקשת את הרשעתו של נאשם בבית המשפט. כל אימת שקיים ספק סביר בנוגע לאשמתו של נאשם - יזוכה הנאשם. חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן - החוק) במתכונתו הנוכחית, קובע כי משפטם של נאשמים בעבירות פשע מסוימות, ידון בפני הרכב של שלושה שופטים; החוק מאפשר לקיים משפטים פליליים בפני הרכב, כאשר ההכרעה באשר לאשמתו של הנאשם או חפותו ובאשר לעבירה אותה ביצע, יכולה ליפול על סמך דעתם של רוב השופטים; ראוי לזכור כי במקום בו קיימים מושבעים, הדין הוא שאין די ברוב רגיל כדי להביא להרשעה אלא יש צורך בהחלטה פה אחד או ברוב מיוחס; דברים אלו אשר יפים לעניין הדיוטות יפים מקל וחומר גם לגבי שופטים מקצועיים שכאשר מתעורר בלבם ספק אין להתעלם ממנו. מצב זה הינו בעייתי הן במישור העיוני והן במישור המעשי; הבעיה העיונית נובעת מהקושי שבהרשעת אדם, כאשר שופט או שופטי המיעוט, שאין חולק על "סבירותם" סוברים שאין להרשיעו; במישור המעשי קיימת בעייתיות גדולה, כאשר על-פי כללי ההכרעה שבסעיף 80 לחוק, ההכרעה נופלת דרך ניסיון למצוא את הקווים המשותפים של ההכרעות-התוצאות אליהן מגיעים השופטים השונים, מבלי לתת כל נפקות לאופן בו הם הגיעו לתוצאה ולעובדות עליהן הן נסמכים בנימוקיהם להכרעה; מצב זה מביא במקרים מסוימים להרשעות לקויות מבחינת הגיונן הפנימי, אשר פוגעות ביותר בצדק או למצער במראית פניו. אחד המקרים הבולטים לכך היה בפרשת רצח חנית קיקוס, בה הועמד סולימאן אל-עביד לדין בגין רצח ואונס. הוא הורשע בשתי עבירות אלה על ידי רוב שופטי בית המשפט המחוזי. שופט המיעוט זיכה אותו מחמת הספק. בערעור לעליון נחלקו הדעות. המשנה לנשיא, השופט ש' לוין, פסק כי ההרשעה בדין יסודה ויש לדחות את הערעור. השופט גולדברג, פסק שיש לזכות את אל-עביד מחמת הספק. השופט קדמי פסק, כי יש להרשיע את אל-עביד בעבירת האינוס, ולזכותו מחמת הספק, מעבירת הרצח. מכאן שבית המשפט העליון פסק, כי ברוב דעות, כנגד דעתו החולקת של השופט גולדברג, נדחה ערעורו של אל-עביד על הרשעתו בעבירת האינוס, וברוב דעות כנגד דעתו החולקת של המשנה לנשיא, נתקבל ערעור של אל-עביד על הרשעתו בעבירת הרצח. אדם מן הישוב יאמר כי בית המשפט פסק כי אל-עביד אנס את חנית קיקוס אך לא רצח אותה לאחר מכן וזאת כאשר ברור הדבר מנסיבות העניין כי האנס גם רצח. גם המדינה ראתה את הקושי לנתק בין מעשה האינוס למעשה הרצח ועתרה לדיון פלילי נוסף שנדון בפני תשעה שופטים בו הורשע אל-עביד בדעת רוב גם בעבירה של רצח; ראוי לציין בעניין זה כי גם אל-עביד עתר לדיון נוסף באשר להרשעתו באונס, בא כוחו טען כי נפלה טעות באופן חישוב דעות השופטים בהתאם לאמור בסעיף 80 לחוק, וקיים בפסק הדין רוב דעות לקבלת ערעורו של אל -עביד בעבירת האונס, כך שתוצאתו הסופית של פסק הדין היא קבלת מלוא ערעורו של אל-עביד על שתי העבירות שבהן הורשע בבית המשפט המחוזי. אין זה מקרה בודד, הרשעות ברוב דעות ידועות גם ממקרים אחרים, שבהם ההרשעה מבוססת אך ורק על הודאת הנאשם - הודאה שיש ספק לגבי קבילותה. הצעת חוק זו באה לתקן את המצב תוך תיקון סעיף 80 לחוק. ההצעה דורשת שההרשעה תהא פה אחד וכל אימת שישנם חילוקי דעות בערכאה הראשונה, הערכאה הדיונית אשר רואה ושומעת את העדים וקובעת את העובדות, יפעל הספק לטובת הנאשם והוא אכן יזוכה בשל חילוקי הדעות. הצעת החוק מאפשרת הרשעה ברוב דעות רק בערכאת הערעור - הערכאה אשר מנתחת את הממצאים העובדתיים ומבקרת את ההכרעה במישור המשפטי שלה; במקרה זה תותר הרשעה כאשר ישנה דעת מיעוט של שופט יחיד, בהרכב של חמישה שופטים או יותר. בנוסף, באה הצעת החוק לשנות את מבנה ההרכבים בערכאה ראשונה במשפטים פליליים תוך תיקון סעיפים 37 ו- 47 לחוק, וקובעת הרכב של שני שופטים בערכאה הראשונה, במקום המצב הקודם של שלושה שופטים. מותב של שני שופטים היה נהוג בהצלחה במדינות של המשפט המקובל ביניהן אנגליה והוא נהוג בקפריסין עד היום ויש בו איזון ראוי בין הגנה על זכויות הנאשם לצורך ביעילות וחסכון בכוח אדם שיפוטי; בדרך המשפט האדברסרית הנוהגת בישראל, עיקר המעמסה בניהול המשפט נופל על כתפי הצדדים, במיוחד בערכאה הדיונית בה מביאות התביעה וההגנה את ראיותיהן באמצעות עדים שהן מזמנות לבית המשפט; העניינים הדיוניים מנוהלים ונקבעים על-ידי אב בית הדין וחברי ההרכב הם למעשה מעין "שופטי צד" כפי שנהוג בטריבונלים אחרים; מכאן שהצעת חוק זו אינה באה להרע את מצבו של נאשם כלשהו אשר יורשע רק פה אחד במותב של שניים, באשר על-פי המצב הנוכחי, גם אם היה נדון בפני מותב של שלושה לא היה מועיל לו שופט נוסף שכן למצער היה מורשע ברוב דעות. מצד שני, התיקון המוצע אשר גורע את השופט ממותב תלתא בעבירות חמורות שעונשן מעל עשר שנות מאסר, מוסיף שופט להפיכת מותב של שניים בכל משפט פלילי בעבירות מסוג פשע שהעונש בגינן הוא יותר משלוש שנות מאסר. מן הראוי שבישראל, אשר בה כידוע אין שימוש בשפיטה בפני מושבעים וגם המשוכה של שופט חוקר בוטלה בה לפני שנים רבות, בכל משפט פלילי אשר בו צופה הנאשם פני מאסר בפועל, היה הדיון מתנהל לפחות בפני מותב של שניים; ההצעה ממותנת מתוך התחשבות בצרכי מערכת המשפט ויש בה חסכון גדול במשאב השיפוטי; בערכאה הדיונית של משפטים חמורים וסבוכים בהם היה נהוג עד עתה הרכב של שלושה שופטים והם התנהלו משך תקופות ארוכות, ישב מותב של שני שופטים מבלי שיגרע דבר מסמכות בית המשפט ומזכויות הנאשם. הצ"ח זו מוגשת בתאום עם שר המשפטים ועל דעתו. הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ב' בסיון התש"ס - 5.6.2000 1. בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן - החוק העיקרי) במקום סעיף 37 יבוא: 37. (א) בענינים אלה ידון בית משפט מחוזי בשניים - (1) משפטים בשל עבירה שעונשה מוות או מאסר העולה על שלוש שנים; (2) כל ענין שהנשיא של בית המשפט המחוזי או סגנו הורה שידונו בו בשנים. (ב) בענינים אלה ידון בית משפט מחוזי בשלושה - (1) ערעורים על פסקי דין של בתי משפט ובתי דין שיושב בהם שופט של בית משפט שלום, למעט בקשות לצווי ביניים, לצווים זמניים ולהחלטות ביניים אחרות שבערעורים; (2) כל ענין שנשיא בית המשפט המחוזי או סגנו הורה שידונו בו בשלושה. (ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב), בענינים הבאים ידון בית משפט מחוזי בשופט אחד, אם לא הורה נשיא בית המשפט או סגנו הוראה אחרת לענין מסויים - (1) עבירות המנויות בחלק א' של התוספת הראשונה ; (2) ערעורים על החלטות של ראש ההוצאה לפועל לפי סעיפים 19, 25, 48 ו-58 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967; (3) דיון מקדמי בערעור; (4) ערעורים על פסקי דין של בתי משפט שלום ושל שופטי תעבורה, לענין העבירות המפורטות בסעיף 25(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], שאינן פשעים, ולמעט לענין עבירה לפי סעיף 64 לפקודה האמורה; (5) ערעורים בעניינים המנויים בחלק ב' של התוספת הראשונה שיקבעם שר המשפטים בצו, בהסכמת נשיא בית המשפט העליון ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת; (6) ערעורים על פסקי דין של בית משפט לעניני משפחה, למעט ערעורים על פסק דין שכולו או חלקו בעניני ירושה, אבהות או אמהות, אימוץ, זכויות משמורת או החזרתו של קטין חטוף; (7) ערעורים על פסקי דין והחלטות אחרות לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991. (ד) בכל ענין שאינו מוזכר בסעיפים קטנים (א) (ב) ו-(ג) ידון בית משפט מחוזי בשופט אחד." 2. 3. 47. (א) בית משפט שלום ידון במשפט פלילי בעברות חטא ועוון בשופט אחד ובעבירות של פשע במותב של שני שופטים; ואולם, רשאי השופט היושב לדין או נשיא בית משפט השלום להורות שהדיון בענין פלוני של חטא או עוון יהיה לפני שני שופטים; נשיא בית משפט השלום יקבע את השופטים שמהם יורכב בית המשפט." (ב) בית משפט שלום ידון בעניין אזרחי בשופט אחד, ואולם רשאי השופט היושב לדין או נשיא בית משפט השלום להורות שהדיון בענין אזרחי פלוני יהיה לפני שלושה שופטים; נשיא בית משפט השלום יקבע את השופטים שמהם יורכב מושב בית המשפט. 4. בסעיף 50 לחוק העיקרי, בסעיף קטן (א) במקום "בשלושה" יבוא "בשנים או בשלושה". 5. במקום סעיף 80 לחוק העיקרי יבוא: 80. (א) בית משפט הדן במותב של שנים ונחלקו דעות השופטים - (1) יראה בית המשפט אם קיימת הסכמה לגבי כל ממצא עובדתי, יסוד מיסודות העבירה או נושא אחר, המחייבים הכרעה לחיוב או לזיכוי, ויכריע בהתאם; (2) לא היתה הסכמה לענין סוג העונש או מידתו, תתקבל הדעה המקילה עם הנאשם; נחלקו הדעות לגבי החומרה של סוג העונש או מידתו, תכריע דעת אב-בית-הדין. (ב) בית משפט הדן בענין פלילי בערעור ונחלקו דעות השופטים - (1) יראה בית המשפט אם קיימת הסכמה לגבי כל ממצא עובדתי, יסוד מיסודות העבירה או נושא אחר, המחייבים הכרעה לחיוב או לזיכוי, ויכריע בהתאם; ואולם כאשר נדון הערעור בפני מותב של יותר משלושה שופטים לא תובא בחשבון לצורך ההכרעה דעתו החולקת של שופט יחיד; (2) לא היתה הסכמה לענין סוג העונש או מידתו, תצורף הדעה המחמירה יותר לדעה המקילה הקרובה אליה; נחלקו הדעות לגבי החומרה של סוג העונש או מידתו, תכריע דעת אב-בית-הדין. (ג) בית משפט הדן במותב בענין אזרחי ונחלקו דעות השופטים, תכריע דעת הרוב. (ד) באין רוב לדעה אחת בענין אזרחי, תכריע דעת אב-בית-הדין." הצעות חוקמותב / הרכב שופטיםמשפט פלילישופטיםהרשעה