הצעת חוק חקירת סיבות מוות (תיקון - חות דעת הלכתית), התש”ס-1999 במקרי מוות בהם קיים יסוד סביר להניח כי אינם טבעיים או נגרמו בעבירה, קבע המחוקק (סעיף 19 לחוק חקירת סיבות מוות התשי"ח-1958) כי רשאי היועץ המשפטי לממשלה, בא כוחו, קצין משטרה, רופא או כל אדם מעונין לבקש משופט בית משפט השלום לחקור בסיבת המוות. במקרים בהם רואה השופט לנכון הוא רשאי להורות על בדיקה או ניתוח של הגוויה (סעיף 26 לחוק הנ"ל). בדיקה או נתיחה כזו, להבדיל מבדיקה או נתיחה לצרכים מדעיים וכדומה, אינן טעונות הסכמת בני משפחתו או הסכמת הנפטר; הדבר מוכרע על פי החלטת השופט. אולם המחוקק לא נתן דעתו למצב בו בני המשפחה שפקד אותם האסון הינם שומרי מסורת ומבקשים כי תישמע גם דעת תורת ישראל במקרה רגיש זה. הצעת החוק מתקנת חסר זה, ומחייבת הוספת שיקול דעת הלכתי מוסמך, שיהיה לו משקל בבוא השופט להעריך אם המקרה שלפניו אכן טעון בדיקה או נתיחה. הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י"ח בטבת התש"ס - 27.12.99 1. בחוק חקירת סיבות מוות, התשי"ח-1958 האמור בסעיף 26 יסומן "(א)", ואחריו יבוא: "(ב) לבקשת בן משפחה כמשמעותו בסעיף 6א(א) לחוק האנטומיה והפתולוגיה התשי"ג-1953, לא יורה שופט חוקר על בדיקתה או ניתוחה של הגוויה אלא לאחר קבלת חוות דעת הלכתית בעניין; שר המשפטים בהתייעצות עם מועצת הרבנות הראשית לישראל, ימנה רבנים המוסמכים לתת חוות דעת לענין סעיף זה". הצעות חוקמקרי מוותחקירת נסיבות מוותחוות דעת