הצעת חוק הספורט (תיקון - זכויות שידור בארועי ספורט), התש”ס-2000 כיום, בהיעדר חובה מפורשת בחוק, מנוצלים אירועי ספורט מרכזיים ככלי לגריפת רווחים במקום להיהפך לאירועים מלכדים המהווים מקור ונושא לגאווה לאומית. עניינה של הצעת החוק בהבטחת זכותו של כלל הציבור במדינת ישראל לצפות בשידור טלויזיוני ישיר ומלא באירועי ספורט שחשיבותם מדרגה ראשונה. התפיסה כי אירועי ספורט מרכזיים הינם "נכסים לאומיים" מחייבת אותנו להבטיח שלא תקופח זכות הצפיה בשל נסיבות כלכליות או בשל מקיום גאוגרפי. נראה כי האיזון שבין הצורך להבטיח הפצתם של נכסים ציבוריים לבין שמירה על כללי התחרות החופשית שורה בהצעה זו. הצעת חוק דומה שמספרה פ/524 הונחה על שולחן הכנסת החמש עשרה. הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י' באייר התש"ס - 15.5.2000 הוספת סעיף 14א 1. בחוק הספורט, התשמ"ח - 1988, אחרי סעיף 14 יבוא: 14א. (א) התאחדות או ארגון הנתמכים מתקציב המדינה שהינם בעלי זכויות שידור טלויזיוניות באירוע ספורט מרכזי, לא ימכרו את הזכויות האמורות לגורם כלשהו, מבלי שיובטח כי האירוע ישודר, בשידור ישיר ומלא בטלויזיה, על ידי הרשות כהגדרתה בחוק רשות השידור, התשכ"ה - 1965, או על ידי בעל זיכיון כהגדרתו בחוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, התש"ן - 1990. (ב) שר המדע התרבות והספורט רשאי להורות שלא לשדר אירוע ספורט מרכזי מחוסר ענין רב לציבור; בסעיף זה "אירוע ספורט מרכזי" - משחק בין לאומי של קבוצות ישראליות במסגרת תחרויות בינלאומיות רשמיות." הצעות חוקזכויות שידורדיני ספורט