הצעת חוק להתייחדות עם זכר קרבנות השואה וחללי צה”ל, התש”ס-1999 בעם ישראל נהוגים מדור דור על פי מסורת ישראל מנהגי אבילות וסדרי התייחדות עם נפטרים. בשעתו אימצו במדינה את ענין הצפירה, שהפך לסמל, עד כדי פגיעה ברגשות כאשר לא עומדים בצפירה. מאחר, וכל נושא עמידת דום בעת הישמע הצפירה, בא לסמל התייחדות שכן ברור שלא הצפירה היא התכלית וגם לא עמידת הדום. מוצע בזה לתת ליום הזכרון לחללי צה"ל וליום השואה, שתאריך קביעתם נעשה על פי הלוח העברי, אופי יהודי על פי מסורת ישראל. הצעת החוק באה להדגיש שאיש באמונתו יחיה ומאחר וביהדות ישנם סמלים היסטוריים ומסורתיים כולל בכל הקשור להנצחה והתייחדות, מוצע שהסמל המסורתי ייקבע בחוק או למצער, איש איש ואמונתו, ובלבד שכל הנוהג בשונה מזולתו לא יואשם בפגיעה ברגשות האחר. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת הארבע-עשרה ומספרה פ/1574. הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י"ח בטבת התש"ס-27.12.99 ביום השואה והגבורה וביום הזכרון לחללי צה"ל, עם השמע הצפירה או אות אחר להתייחדות עם קרבנות השואה וחללי צה"ל, יכסה הציבור את ראשו ויאמר משנה אחת או פרק בתהילים. במקומות בהם מרוכז ציבור העולה על עשרה אנשים יודלק באותה עת נר זכרון ותיאמר תפילת "אל מלא רחמים" ותפילת "יזכור". הצעות חוקרבנותניצולי שואה