הצעת חוק השכלה גבוהה חינם, התש”ס-2000 חינוך והשכלה הינם מוצר ציבורי ברוב מדינות העולם , וברוב הארצות כולל ארצות העולם השלישי וחלק גדול מארצות ערב אשר סביבנו קיים חינוך אקדמי חינם. מדינת ישראל היא מן המדינות הבודדות, בהן לא מתקיימת השכלה גבוהה חינם לכל דורש וזכאי. הדבר תמוה במיוחד לנוכח העובדה שישראל נחשבת למדינה מתקדמת בכל תחומי החיים ונמנית על העלית של המדינות מבחינת ההישגים המדעיים. השכלה אקדמית היא השקעה בהשבחתו של האדם והאזרח, בנוסף להיותה זכות יסוד לכל אדם. התועלת של ההשכלה הגבוהה אינה רק עבור הפרט, אלא עבור החברה והמדינה כולה. תועלת זו באה לידי ביטוי בשני היבטים: בהיבט המקצועי -קיים מתאם גבוה בין השכלה גבוהה ובין תוצר לאומי גבוה. בהיבט החברתי - השכלה גבוהה מהווה תנאי לתפקוד תקין של חברה דמוקרטית. אי הנהגת השכלה גבוהה חינם פירושה כי החברה הישראלית תמשיך להנציח בתוכה אי שיוויון וניכור קשים. דמוקרטיה אמיתית היא צורת חיים המשתפת שכבות רחבות ככל האפשר, ובוודאי את אלה המוכשרים לכך, בנכסי תרבות והשכלה , גם כשאין בידי אלה לשלם את המחיר הגבוהה של עלות הלימודים . הצעת חוק דומה הונחה על שולחן הכנסת הארבע-עשרה ומספרה פ/1249 ועברה קריאה טרומית, ועל שולחן הכנסת החמש-עשרה על ידי ח"כ מאיר שיטרית ומספרה פ/551, והוסרה משולחן הכנסת ביום 13.10.99. הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ' באדר ב' התש"ס - 27.3.2000 1. בחוק זה - "אזרח" - כמשמעותו בחוק האזרחות, התשי"ב-1952, ולרבות תושב המדינה שחי בה עשר שנים ויותר; "מוסד להשכלה גבוהה" - כמשמעותו בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958, ולרבות מכללה או מוסד על תיכוני שיוכר על-ידי שר החינוך לצורך חוק זה; "תכנית לימודים" - מסלול לימודים המזכה בקבלת תעודה; "תעודה" - לרבות תואר אקדמי, תעודת גמר על תיכונית ותעודת-הוראה. 2. כל אזרח ישראלי, זכאי ללמוד במוסד להשכלה גבוהה בישראל חינם, לשם קבלת כל תעודה שהשגיו הלימודיים מאפשרים ומכשירים את הלימוד להשגתה. 3. תקופת הזכאות תהיה למשך תכנית לימודים אחת. 4. שר החינוך ושר האוצר ממונים על ביצוע חוק זה והם רשאים לקבוע תקנות בנוגע לביצועו. הצעות חוקהשכלה גבוהה