הצעת חוק רשות המזון

הצעת חוק רשות המזון, התש”ס-1999 הצעת חוק זו הוגשה בכנסת ה-14 (פ/1914), אושרה בקריאה טרומית, ונדונה במשך חודשים ארוכים בוועדת הכלכלה. רק הקדמת הבחירות לכנסת ה-15 גדעה את רצף הדיון. ענף המזון בישראל אינו מסודר היום במידה הראויה והמקובלת במדינות המתוקנות בעולם. משרדי ממשלה וגופים אחרים מופקדים על תחומים שונים בענף, כך שקיימות כפילויות במקרים אחדים, ולעומת זאת, פרצות ולאקונות במקרים אחרים. ייצור המזון, הובלתו אחסונו ושיווקו, כמו גם נושא ייבוא המזון, מכל הסוגים, אינם נמצאים תחת פיקוח מספיק, דבר היוצר, לא אחת, סכנות בריאותיות של ממש לציבור. פיזור הסמכויות הנוגעות לענף המזון בין משרדי הממשלה השונים, מונע פיקוח יעיל ושמירה על בריאות הציבור ועל זכויותיו הצרכניות. מטרת הצעת החוק היא איחוד כל הסמכויות התחיקתיות והאופרטיביות, הקשורות להסדרת ענף המזון, והקמת רשות סטאטוטרית אחת, שתהיה בעלת הסמכויות הבלעדיות בכל הקשור למזון. על פי ההצעה, תוקם במשרד הבריאות רשות מזון (להלן - הרשות), תאגיד על פי החוק, אשר יבוקר ע"י מבקר המדינה; עובדיה יהיו עובדי המדינה, על כל המשתמע מכך, ותקציבה יהיה בעצם - לאחר השלמת תהליך הקמתה - סכום כל התקציבים המפוזרים כיום בין משרדי הממשלה השונים, והגופים האחרים העוסקים במזון, בנוסף להכנסותיה מאגרות ותשלומים שתגבה עבור שירותיה לציבור. לרשות תהיינה סמכויות פיקוח, רישוי וענישה, בכל הנוגע למזון ולפעולות הנעשות בו, במטרה להגן על בריאות הציבור, על זכויות הצרכן, על קיומה של תחרות הוגנת, ובמטרה למנוע מידע מטעה וזיופים. הרשות ומנהלה יהיו כפופים למועצת הרשות, שחבריה ימונו כמפורט בסעיף 6. המועצה תקבע את המדיניות הכללית של הרשות בתחום תפקידיה המוגרים, תקבע כללים ותקנות בעצמה ותייעץ לשרים בכל הנוגע להתקנת תקנות ולתיקוני חקיקה נוספים, שיידרשו לביצוע החוק. סמכויות הנתונות כיום לגופים ממשלתיים, מקומיים ואחרים, הנוגעות לתחומי פעולתה של הרשות, תועברנה בסופו של דבר לרשות; דברי חקיקה, המייחדים סמכויות לגופים שונים בתחום המזון והפעולות במזון, יתוקנו בהתאם. כיום, מפוזרות הסמכויות הללו בין משרדי ממשלה שונים כמודגם להלן: משרד התעשיה והמסחר מעורב בתקינה, אך משרד הבריאות מופקד על אכיפת אותם תקנים. משרד התמ"ס מופקד על בדיקת משקאות אלכוהוליים ומזון לייצוא, באמצעות המכון לבקרת איכות המזון לצריכה בישראל ועל התאמתו לתקנים, ואמור לאכוף תקנים אלו ולהגיש תביעות משפטיות על הפרתם, מכוח פקודת בריאות העם. משרד החקלאות מפקח על מזון טרי, ומעורב אף הוא בתקינה ובאכיפת תקנים. המשרד אחראי, בין השאר, על מועצת הדבש, על השירות הווטרנארי והשירות להגנת הצומח, ומופקד גם על הפיקוח על מזון לבעלי חיים. הפיקוח על ענף הלול, למשל, נעשה ע"י המועצה לענף הלול - גוף סטאטוטורי, המורכב בעיקר ע"י נציגי מגדלי העופות, וממילא פועל תחת חשש לניגוד עניינים, במקום לפעול מטעם המדינה באופן ישיר, ולטובת הצרכנים באופן בלעדי. משרד הפנים עוסק אף הוא בפיקוח על מזון, ע"י הווטרנארים המועסקים מטעם הרשויות המקומיות, המפקחים על השחיטה ועל הפעולות הנעשות בבשר. פיזור הסמכויות מוכח כבלתי יעיל, והוא רחוק מלשרת את אינטרס הציבור, כיוון שהפיקוח על המזון הוא נושא שולי יחסית, בכל אחד ממשרדי הממשלה האמורים. יתירה מזאת, לכל אחד מן המשרדים הללו קיים סדר עדיפויות פנימי שונה, דבר המשפיע בהכרח על השירות הניתן לציבור, בסופו של דבר. למשל, סדר העדיפויות של משרד התמ"ס, שבראש מעייניו קשירת קשרים מסחריים עם מדינות רבות ככל האפשר אינו דומה לסדר העדיפויות.של משרד הבריאות, בכל הנוגע להקפדה על עמידה של מוצרי מזון בתקנים מחמירים. במקרים רבים, מתנגשים האינטרסים של הייצרנים המקומיים, המבקשים להגן על תוצרתם מפני תחרות ע"י יבוא, לבין היבואנים. מפקחי משרד התמ"ס, אשר עוסקים באכיפה, בחנויות מזון, אינם מוסמכים לאכוף את הסטנדרטים שאכיפתם מסורה למשרדי הבריאות או החקלאות. כך נוצר מצב, שבו מפקח מטעם משרד התמ"ס, המבקר מתוקף תפקידו במרכול, יוכל לפקח על תנאי האחסון המיובא, למשל, אך לא על תנאי אחסון של מוצרי הבשר, באותו מרכול. ברור, אם כן, כי יש לרכז את כל סמכויות הרישוי, התקינה, הפיקוח האכיפה, בידי גוף מסודר אחד. יצויין, כי קיימת החלטת ממשלה מיום 30.11.66, בדבר מיזוג הרשויות הממשלתיות העוסקות בפיקוח על המזון, לכלל רשות ממשלתית אחת, שתכלול נציגים של משרדי הממשלה השונים, האוצר, השלטון המקומי ומכון התקנים. הצעת החוק נכתבה ברוח הצעה של התאחדות התעשיינים, שעובדה תוך הזדקקות לחקיקה פדראלית אמריקנית, הנוגעת לפיקוח הממשלתי על מזון, ולהקמת ה- FDA (Food and Drug Administration). גרסא זו מוגשת בהסכמת משרד הבריאות. הקמת מערך פיקוח יעיל, שיעסוק גם ברישוי ותקינה, כמקובל בארה"ב, באיחוד האירופי ובמדינות אחרות, נחוצה לשם הגנה על בריאות הציבור וזכויותיו הצרכניות. יש לאזן את האינטרסים השונים, הסותרים לעתים, שיש לגופים שונים המעורבים בתעשיית המזון: הגופים השלטוניים השונים המפקחים על המזון ועל הפעולות הנעשות בו - שאף להם אינטרסים שונים ולעיתים מנוגדים, הן ברמה הממשלתית הלאומית, והן ברמה המוניציפאלית; יצרני המזון הישראליים, היבואנים, המשווקים, הסיטונאים והקימעונאים, וכמובן - ציבור הצרכנים, המצפה מן הרשויות להגן על בריאותו ועל זכויותיו הצרכניות. משרד הבריאות הוא המשרד הממשלתי, אשר רק בריאות הציבור היא עיסוקו, ולכן בגרסא זו מוצא להכפיף את רשות המזון למשרד הבריאות. מאידך, הרכב מועצת רשות המזון, שתכלול נציגים ממשרדי הממשלה השונים, ומן הגופים העוסקים במזון, כמפורט בסעיף 6, מבטיח את איזון האינטרסים המתחרים. הצעת חוק דומה הונחה על שולחן הכנסת החמש-עשרה ומספרה פ/236. הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י"ח בטבת התש"ס-27.12.99 1. בחוק זה - "דיני מזון" - חיקוקים שעניינם מזון; "המועצה" - מועצת רשות המזון שמונתה על פי חוק זה; "המנהל" - מנהל רשות המזון שמונה על פי חוק זה; "מזון" - כהגדרתו בפקודת בריאות הציבור (מזון) [נוסח חדש] התשמ"ג-1983; "פעולות במזון" - ייצור, שיווק, מכירה, הובלה, אריזה, איחסון, יבוא ויצוא של מזון; "הרשות" - רשות המזון שמוקמת על פי חוק זה; "תשלומים" - לרבות היטלים ואגרות; "השר" - שר הבריאות. 2. (א) מוקמת בזאת רשות המזון במשרד הבריאות. (ב) הרשות היא תאגיד כשיר לכל התחייבות וזכות משפטית. (ג) הרשות היא גוף מבוקר כמשמעו בסעיף 9(2) לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 [נוסח משולב]; 3. (א) תפקידיה של הרשות יהיו לאכוף את הפיקוח על המזון ועל פעולות במזון, על מנת להגן על בריאות הציבור, ולשמור על סחר הוגן. (ב) ואלה תפקידי הרשות: (1) פיקוח על פעולות במזון ואכיפת דיני המזון; (2) תיאום בין משרדי הממשלה והרשויות השונות שלהם סמכויות לעניין פעולות במזון; (3) קביעת מדיניות לעניין דיני המזון ותחומי הפיקוח; (4) ריכוז מידע, ייזום מחקרים ופיתוח ידע בתחום המזון; (5) קיום פעולות הסברה בתחום המזון; (6) ייזום תכניות הכשרה מקצועית לעוסקים בפיקוח על המזון; (7) קיום קשרים עם גופים בינלאומיים העוסקים בתחום המזון; (8) עשיית כל פעולה הנדרשת לביצוע חוק זה. 4. במסגרת כל חוק תקציב שנתי תקצה הממשלה לרשות סכומים להשתתפות בהוצאות הרשות ובפעולותיה כאמור בסעיף 3. 5. כל הכנסה שתקבל הרשות תשמש במסגרת תקציבה למטרות שהועידה הרשות לשם ביצוע תפקידה. 6. (א) לרשות תהיה מועצה מייעצת המורכבת מ-15 חברים כמפורט להלן: (1) משנה למנהל הכללי במשרד הבריאות; (2) ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות; (3) מנהל המחלקה לתזונה במשרד הבריאות; (4) מנהל השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות; (5) מנהל האגף להגנת הצומח במשרד החקלאות; (6) מנהל אגף המזון במשרד התעשייה והמסחר; (7) נציג שר הפנים; (8) נציג השלטון המקומי; (9) נציג התאחדות התעשיינים בישראל; (10) נציג השר לאיכות הסביבה; (11) נציג איגוד לשכות הסחר; (12) שלושה נציגי משרד המשפטים; (13) נציג המוסדות להשכלה גבוהה מתחום המזון. (ב) יושב ראש המועצה ייבחר בידי המועצה מבין חבריה, ובחירתו טעונה אישור השר. (ג) הודעה על מינוי המועצה, הרכבה וכל שינוי בה תפורסם ברשומות. 7. (א) ואלה תפקידי המועצה המייעצת: (1) לקבוע את מדיניות הרשות; (2) לייעץ לממשלה בכל הקשור לתחום המזון; (3) לאשר את תקציב הרשות; (4) לפקח על ביצוע תפקידי הרשות. (ב) השר רשאי לקבוע תפקידים נוספים למעוצה המייעצת. (ג) המועצה רשאית למנות ועדות משנה ולאצול להן מסמכויותה. 8. (א) לא ימונה חבר מועצה או מנהל - (1) מי שאינו אזרח ישראלי; (2) מי שהורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה לא ראוי שיכהן כחבר מועצה או מנהל או מי שנשא עונש מאסר וטרם חלפה תקופת ההתיישנות כמשמעותה בחוק המרשם הפלילי ותקנות השבים, התשמ"א-1981 . (3) מי שקשור במישרין או בעקיפין, בעצמו או על-ידי קרובו, סוכנו או שותפו בחוזה או בעסקה עם הרשות או עם בעל זיכיון או מי שהוא בעל עניין בתאגיד הקשור כאמור. (ב) לא ימונה חבר מועצה מי שלדעת השר עלולים עיסוקיו האחרים ליצור ניגוד עניינים עם תפקידו כחבר מועצה, אך לא יהיו פסולים עובדים או חברי הנהלה של גופים ציבוריים או חברות ממשלתיות בשל כך בלבד שהגופים או החברות קשורים כאמור. 9. (א) חבר מועצה ויושב ראש המועצה לא יקבלו מהרשות שכר בעד שירותיהם, אך יהיו זכאים לגמול עבור השתתפותם בישיבות המועצה וכן החזר הוצאות שהוציאו במילוי תפקידם בשיעורים שיקבעו על-ידי הרשות. (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) זכאים יושב ראש המועצה ויושב ראש ועדות המשנה לקבל גמול בעד הזמן שיקדישו למילוי תפקידם, בנוסף לגמול הקבוע בסעיף קטן (א) ובשיעור שיקבע על-ידי הרשות. 10. (א) תקופת כהונתו של חבר מועצה שאינו נציג ממשלה תהיה ארבע שנים, אך יכול שימונה מחדש לתקופת כהונה נוספת אחת בלבד ברציפות. (ב) חבר מועצה שתקופת כהונתו הסתיימה יוסיף לכהן עד מינוי מחדש או עד מינוי חבר אחר במקומו. 11. (א) חבר מועצה יחדל לכהן לפני תום תקופת הכהונה באחת מאלה: (1) התפטר במסירת כתב התפטרות למי שמינה אותו והודיע ליושב ראש המועצה; (2) הורשע בעבירה שלדעת היועץ המשפטי לממשלה מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לכהן כחבר מועצה; (3) פרש משירותו ותפקידו בשירות המדינה או בגוף שאותו הוא מייצג. (ב) חבר מועצה שאינו נציג ממשלה או נציג מקרב עובדי המדינה שנעדר ללא סיבה מוצדקת משלוש ישיבות רצופות של המועצה, רשאי השר לאחר התייעצות עם יושב ראש המועצה, להעבירו מכהונתו או לבטל את המינוי, לפי העניין, בהודעה בכתב. 12. (א) המועצה תקבע לעצמה את דרכי עבודתה ונוהלי דיוניה במידה שלא נקבעו בחוק זה או על פיו. (ב) המניין החוקי בישיבות המועצה הוא שמונה חברים לפחות; משנפתחה הישיבה במניין חוקי יהיה המשך הישיבה כדין בכל מספר חבריה, ובלבד שבעת קבלת החלטות נכחו שליש ממספר חברי המועצה לפחות ובהם היושב ראש או ממלאי מקומו. (ג) לא היה מניין חוקי בעת שנפתחה ישיבת המועצה, רשאי היושב ראש לדחותה בחצי שעה; עברה מחצית השעה האמורה, תהיה הישיבה כדין אם השתתפו בה חמישה חברים לפחות ובה יושב ראש המועצה או סגנו; ואולם על קבלת החלטה יחולו הוראות סעיף קטן (ב). 13. (א) ישיבות המועצה יתקיימו לפחות אחת לחודשיים. (ב) ראש המועצה יזמן את ישיבותיה ויקבע את מועדיהן וסדר היום בכפוף לחוק זה. (ג) המועצה תקיים ישיבה מיוחדת על פי דרישת השר או המנהל או שלושה מחברי המועצה; הישיבה תתקיים תוך 14 ימים מיום הדרישה ובה תדון המועצה בנושאים המפורטים בדרישה. (ד) המנהל יוזמן לכל ישיבות המועצה. 14. קיום המועצה, סמכויותיה ותוקף החלטותיה לא ייפגעו מחמת שנתפנה מקומו של חבר מועצה או מחמת ליקוי במינויו או בהמשך כהונתו. 15. חברי המועצה והמנהל ינהגו במילוי תפקידם בהגינות, בנאמנות וללא משוא פנים. 16. חבר מועצה או מנהל שיש לו או עשוי להיות לו, במישרין או בעקיפין, בעצמו או על-ידי קרובו, שלוחו או שותפו, או לתאגיד שהוא בעל עניין בו, כל חלק או זיקה בעסקה או בעניין עם הרשות העומדים לדיון במועצה: (1) יודיע על כך ליושב ראש המועצה, לאחר שנודע לו על העסקה או העניין; (2) לא יהיה נוכח בדיונים באותה עסקה או עניין ולא ישתתף בהחלטה המתייחסת אליהם. 17. (א) מנהל הרשות יתמנה בידי הממשלה לפי הצעת שר הבריאות; הודעה על המינוי תפורסם ברשומות. (ב) המנהל יהיה אחראי כלפי המועצה והשר לביצוע תפקידי הרשות והחלטותיה. 18. כשיר לכהן כמנהל הרשות תושב המדינה, שהוא בעל תואר אקדמי בתחום התפקידים של הרשות ובעל ניסיון מצטבר של 10 שנים לפחות באחד מתחומי אחריות הרשות. 19. (א) תקופת כהונתו של המנהל תהיה חמש שנים; השר רשאי בהתייעצות עם המועצה להאריך את המינוי לתקופת כהונה נוספת אחת בלבד. (ב) המנהל יחדל לכהן לפני תום תקופת כהונתו באחת מאלה: (1) התפטר בהודעה בכתב שהגיש לשר; (2) השר, בהתייעצות עם המועצה קבעו כי נבצר מהמנהל, עקב תפקוד לקוי למלא את תפקידו; (3) נתקיימו בו אחד הסייגים המנויים בסעיף 8. (ג) התפטר המנהל, תפקע כהונתו בתום שלושים ימים מיום שהגיש את הודעת התפטרותו. (ד) השר ויושב ראש המועצה, באישור המועצה יקבעו את שכרו ותנאי העסקתו של המנהל. 20. (א) השר יקבע בהסכמת שר האוצר ונציג שירות המדינה את התקן לעובדי הרשות. (ב) תנאי קבלתם של עובדי הרשות, מינויים, תחולת השיפוט המשמעתי עליהם, שכרם ותנאי עבודתם, למעט גימלאותיהם, יהיו כשל עובדי המדינה. 21. לצורך ביצוע תפקידה תוכל הרשות לשכור שירותי יעוץ חיצוניים. 22. (א) הרשות תגיש לשר בתחילת כל שנת כספים, דין וחשבון לגבי השנה שחלפה; הדין וחשבון יכלול: (1) מאזן שנתי מבוקר על-ידי רואה חשבון; (2) דוחות הכנסות והוצאות; (3) סקירה בדבר ביצוע תקציב הרשות; (4) סקירה על פעולות הרשות באותה שנה. (ב) השר או מי שהוא הסמיכו לכך רשאי לדרוש מהרשות בכל עת, דין וחשבון ומידע אחר הנוגע לכל עניין הנמצא בגדר תפקידיה וסמכויותיה. 23. השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות התשלומים ואגרות בעד השירותים שנותנת הרשות. 24. בפקודת בריאות הציבור (מזון) [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 - (1) החוק ייקרא "חוק המזון, התש"ס-1999 (להלן - החוק העיקרי); (2) בסעיף 1 לחוק העיקרי - (1) בהגדרה "המנהל", בסופה יבוא "או מי שהוא הסמיכו לכך" ואחריה יבוא: "מעבדה מוכרת" - מעבדה שהכיר בה המנהל לעניין חוק זה והתקנות על פיו"; (2) בהגדרת "מפקח", בפסקה (2), במקום "פקח" יבוא "מפקח"; (3) אחרי סעיף 3 לחוק העיקרי יבוא: "יצור מזון 3א (א) לא ייצר אדם מזון אלא אם כן בידו היתר מאת המנהל (להלן - היתר) ובהתאם לתנאיו. (ב) שר הבריאות רשאי להתקין תקנות בדבר מתן היתרים, ביטולם, התנייתם בתנאים, תקופת תקפם, חידושם וסיווגם לפי סוג המזון או לפי סוג ההיתר או היקפו, ורשאי הוא לקבוע פטור מחובת היתר לסוג ייצור או מזון מסוימים. (ג) לעניין סעיף זה - "בית אוכל" - מקום בו מוגש מזון לצריכה במקום, למעט אולם שמחות ובית מלון; "ייצור" - טיפול במזון בכל דרך שהיא, לרבות אריזה ואחסון בבית קירור ולמעט הכנת מזון בבית אוכל; (ד) הוראה זו לא תחול על ייצור של מזון בכמות סבירה לצריכה עצמית ועל קטיף, דייג ושחיטת בהמות ועופות."; (4) אחרי סעיף 4 לחוק העיקרי יבוא: "סמכות מפקח 4א. (א) לפקח תהיה סמכות לערוך חקירה על עבירות לפי חוק זה; על חקירה יחולו הוראות סעיפים 2 ו-3 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות). (ב) היה למפקח יסוד סביר להניח שהדבר דרוש לביצוע תפקידו, רשאי הוא לתפוס כל חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח שנעברה בו עבירה, ורשאי הוא לתפוס חפצים, העשויים לדעתו לשמש ראיה במשפט על עבירה כאמור; לעניין סעיף זה, "חפץ" - לרבות מסמכים. (ג) חייב אדם למסור למפקח, לפי דרישתו, ידיעות, דוגמאות, פנקסים ושאר תעודות שלדעת המפקח יש במסירתם כדי להבטיח ביצועו של תפקידו; דרש המפקח דוגמאות, הן תימסרנה לו ללא תשלום. (ד) נתפס חפץ כאמור, רשאי המפקח להורות על שמירת החפץ בידי בעליו, באופן ובמקום שיקבע המפקח, עד שתינתן הוראה של רופא ממשלתי על פי סעיף 7, או עד שבית משפט, לו הוגש כתב אישום על עבירה שנעברה לעניין אותו חפץ, יחליט מה ייעשה בו." (5) בסעיף 5 לחוק העיקרי, ברישא, אחרי "כימאי ממשלתי" יבוא "או מעבדה מוכרת"; (6) בסעיף 6 לחוק העיקרי, במקום "כימאי ממשלתי יערוך" יבוא "כימאי ממשלתי או מעבדה מוכרת יערכו"; (7) (1) האמור בסעיף 7 לחוק העיקרי יסומן (א), ובסופו יבוא: "לרבות מתן הוראה על הפסקת שיווקו והוצאתו ממקומות שיווק"; (2) אחרי סעיף קטן (א) יבוא: "(ב) הפר אדם הוראות צו כאמור בסעיף קטן (א) (להלן-המפרט, רשאי הממונה או מי שהוא הסמיך לעניין זה, לבצע את הנדרש לפי הצו; משעשה כן, חייב המפר בתשלום כפל ההוצאות שהוצאו; על גבייתן של הוצאות לפי סעיף זה יחולו הוראות פקודת המסים (גביה)." (8) אחרי סעיף 9 לחוק העיקרי יבוא: "צו מניעה 9א (א) היה לתובע או למנהל יסוד סביר להניח כי מתבצעת עבירה על סעיפים 10 עד 22 או כי עומדת להתבצע עבירה כאמור, רשאי הוא לפנות לבית משפט השלום המוסמך (להלן - בית המשפט) בבקשה כי יוציא צו שיאסור על ביצועם או המשך ביצועם של המעשים נשואי הבקשה. (ב) בית המשפט רשאי לתת צו לפי סעיף זה במעמד צד אחד; ניתן צו במעמד צד אחד, יתקיים הדיון במעמד שני הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים מיום מתן הצו. (ג) נקבע דיון כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי בית משפט להאריך את תוקפו של הצו, לבטלו או להכניס בו שינויים, אף אם מי שחוייב בצו והוזמן כדין, לא התייצב לדיון. (ד) תוקפו של צו לפי סעיף זה לא יעלה על שנה. (ה) בית משפט רשאי להתנות מתן\צו לפי סעיף זה בתנאים או בערובה. (ו) מי שלגביו ניתן הצו, תובע, או המנהל רשאים לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בצו שנתן, אם השתנו הנסיבות והדבר עשוי לשנות את החלטתו הקודמת של בית המשפט. (ז) מי שלגביו ניתן הצו, תובע, והמנהל רשאים לערור על החלטת בית המשפט לפי סעיפים קטנים (א) או (ו), לבית המשפט המחוזי המוסמך; הערר יידון בפני שופט יחיד. (ח) לעניין סעיף זה, "תובע" - כהגדרתו בסעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 ." (9) במקום סעיף 23 לחוק העיקרי יבוא: "עונשין 23. (א) העובר על הוראה מהוראות חוק זה - דינו מאסר שלוש שנים או כפל קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 , (להלן - חוק העונשין). (ב) נעברה עבירה מן העבירות המנויות בסעיף קטן (א) בידי תאגיד, דינו - כפל הקנס בסעיפים קטנים אלה. (ג) הייתה העבירה עבירה נמשכת, רשאי בית משפט להטיל קנס נוסף, בשיעור של חמישה אחוזים משיעור הקנס הקבוע לאותה עבירה, לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שנמסרה התראה כאמור בסעיף 7(ב) ובהתאם למועד שנקבע בהתראה. (ד) הורשע אדם, תוך שנתיים, פעם נוספת בעבירה לפי סעיף זה, דינו - מאסר כאמור בסעיפים קטנים אלה או כפל הקנס שבית המשפט היה רשאי להטיל עליו בשל העבירה שבה הורשע. (ה) עבירה לפי חוק זה אינה טעונה הוכחת מחשבה פלילית או רשלנות. אחריות נושאי משרה בתאגיד 23א. (א) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן לשם מניעת עבירות כאמור בסעיף 23 בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו - עונש כקבוע בסעיף 23; לעניין סעיף זה, "נושא משרה" - מנהל פעיל בתאגיד, שותף - למעט שותף מוגבל - ופקיד שתפקידו מטעם התאגיד הוא לפעול לקיום חובות התאגיד לפי חוק זה. (ב) נעברה עבירה כאמור בסעיף 23 בידי תאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא המשרה בתאגיד הפר את חובתו לפי הסעיף האמור, אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו. שיעורי קנסות מיוחדים 23ב. על אף הוראות סעיף 61(א)(ד) לחוק העונשין, רשאי שר המשפטים, בהסכמת שר הבריאות, לקבוע שיעור קנס העולה על שיעור הקנס הקבוע בסעיף האמור, לעבירות קנס לפי חוק זה וכן לעבירת קנס חוזרת, נמשכת או נוספת שעבר אותו אדם, בהתחשב בסוג העבירה ובנסיבות ביצועה, ובלבד ששיעור הקנס לא יעלה על עשרה אחוזים משיעור הקנס המרבי הקבוע לאותה עבירה."; (10) בסעיף 26(א) לחוק העיקרי, אחרי "כימאי ממשלתי", יבוא "או מעבדה מוכרת". (11) אחרי סעיף 30 לחוק העיקרי יבוא: "סמכויות בית משפט 31. (א) בנוסף לעונשים הקבועים בסעיף 23, רשאי בית משפט, לאחר שהרשיע אדם שעבר על הוראה לפי חוק זה או שהפר תנאי בהיתר או הרשיון לצמיתות או לתקופה שיקבע. (ב) הוגש כתב אישום בשל עבירה לפי חוק זה, רשאי בית משפט ליתן צו עשה, צו מניעה, וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו, לרבות לביצוע צו לפי סעיף 7, והכל כדי למנוע, להפסיק או לצמצם את העבירה. (ג) בית משפט שהרשיע אדם בעבירה לפי סעיף זה רשאי בגזר הדין, בנוסף לכל עונש שיטיל, לחייבו בתשלום ההוצאות הדרושות שהוצאו להסרת המזון ממקומות השיווק אם הוגשה לבית המשפט בקשה מאת מי שהוציאן; הורשעו בעבירה יותר מאדם אחד, רשאי בית המשפט בהחלטה כאמור, להטיל את תשלום ההוצאות על כולם או חלקם, יחד או לחוד, או לחלק סכום זה ביניהם, ככל שיראה לנכון בנסיבות העניין." 25. בחוק התקנים, התשי"ג-1953, האמור בסעיף 5 יסומן "(א)", ואחריו יבוא: "(ב) לעניין תקינה בנוגע למזון, מנהל רשות המזון שהתמנה לפי חוק רשות המזון התש"ס-1999, יהיה ממונה על התקינה." 26. השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו, לאחר התייעצות עם המועצה המייעצת ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת. 27. תחילתו של חוק זה ששה חודשים מיום פרסומו. הצעות חוקבריאות הציבור