הצעת חוק חופי הים התיכון, התש”ס-1999 מבוא: דברי הסבר כללים חוק זה בא לספק הגנה ולקבוע עקרונות בנוגע לפיתוח ושימור חוף הים התיכון שבתחום מדינת ישראל, דבר אשר טרם נעשה בחקיקה ישראלית. את הצורך הדחוף בחקיקה מסוג זה ממחישים נתונים פשוטים. באופן כללי, בעוד אוכלוסית ישראל הולכת וגדלה, שטחי החוף הפתוחים במדינה הולכים ומתמעטים. לרשות האוכלוסיה בת 600,000 הנפש שחיה בארץ עם קום המדינה, עמדו חופים שנדמו כאינסופיים. מאז ועד היום גדלה אוכלוסיית המדינה פי עשר, ואילו שטחי החופים הפתוחים לציבור הרחב הלכו ופחתו באופן דרסטי עקב בניתם של נמלים, בסיסי צבא, תחנות כוח ושאר שימושים כגון אלה, ובמיוחד עקב התרחבותם ופיתוחם של הישובים השוכנים לשפת הים. על נתונים אובייקטיביים אלה יש להוסיף כי לא מעט מן החופים הפתוחים עדיין הם מלוכלכים, מוזנחים, ונתונים לגחמות פיתוח הנתמכות לעיתים קרובות בידי ראשי הרשויות שבתחומן. ביותר ויותר חופים גובים דמי כניסה, לעיתים מופקעים, המונעים משכבות רחבות בציבור להשתמש בהם כפי שהיו רוצים. מבנים ימיים (בעיקר שוברי גלים של מרינות) בולמים את תנועת החולות שבים, ומביאים להרס החופים הסמוכים אליהם. בניה חדשה חוסמת את המבט לים ואת רוח הים, זאת בעוד מחקרים חדשים מלמדים על הקשר הישיר שבין סגירת החופים ועלית הטמפרטורה והלחות בתוך הערים. ובנוסף, בנינים שמוקמים לכאורה לצרכי תיירות ונופש, ואשר אמורים היו לעמוד לרשות כלל הציבור, נמכרים לגורמים פרטיים, לרוב כאלו שיכולים להרשות לעצמם. מצב עגום זה מחייב שגם בישראל, כמו במרבית מדינות המערב, יהיה חוק חופים שיגדיר באופן חד וברור את המותר והאסור בשטחי החוף, וישמור על זכויות הציבור בשטחים אלו. חוק כזה גם נדרש משום שבאמצעותו ניתן להסדיר נושאים - כמו שמירת נקיון החוף או הבטחת זכויות המעבר והשימוש בו - שלא ניתן להסדיר ע"י חיקוק נמוך יותר בדרגתו כמו תוכנית מיתאר. המשכן במקביל של מגמות הגידול באוכלוסיה, מצד אחד, והפגיעה הכמותית והאיכותית בשטחי החוף שעדיין עומדים לרשות הציבור, מצד שני, עלולות להביא כבר בשנים הקרובות למצב בלתי נסבל, של שלילתה למעשה של ההנאה מן החוף משכבות נרחבות בציבור. הדרך היחידה למנוע זאת היא באמצעות קביעת מערכת כללים נוקשה שתסדיר מעתה והלאה את השימוש במשאב החוף, ולא תאפשר למגמות הנוכחיות להימשך באופן בלתי נשלט. את הכללים הללו בא לספק החוק המוצע. החוק שלהלן נוסח לאחר בחינה מקיפה של חוקי חופים עולם המערבי כולו, ביניהם החוקים של ניו יורק וקליפורניה, החוק הספרדי והחקיקה של הדירקטיבה האירופאית. אולם חוק זה מותאם קודם כל למצב בארץ. שני העקרונות היסודיים הישומיים שמאחוריו, הקיימים בכל חוקי החופים המתקדמים, והנגזרים מהנחת היסוד שהחופים הם רכוש כלל הציבור, הינם שניים. האחד, שיש לשמור על פתיחות החוף מבחינה פיזית, כלומר - שלא למנוע את גישת הציבור אליו ולא להגביל את יכולת התנועה בו. והשני, שיש לשמור על פתיחות החוף מבחינה ויזואלית, כלומר - לווסת ולכוון את הפיתוח באזורי החוף כך שערכו הנופי המיוחד ישמר במידת האפשר. לענין אחרון זה חשיבות מיוחדת בהתחשב באקלימה החם והלח של רצועת החוף, ובעובדה שלעיתים האפשרות להגעת רוח מן הים הינה הדבר היחיד שמבדיל בין מזג אויר נסבל לבלתי נסבל בתחומי הישוב הסמוכים לחופים. להלן דברי ההסבר לסעיפי הצעת החוק סעיף 1 (מטרה) מוצע להבהיר כי מטרתו הכפולה של חוק זה הינה לראות ברצועת החוף, מכאן והלאה, הן ערך טבעי בעל חשיבות כשלעצמו, והן אזור שבשל חשיבותו ויחודו צריך לשרת את הציבור כולו. סעיף 2 (תחולה טריטוריאלית) כתנאי מקדים להשגת המטרות המנויות בסעיף 1, בא החוק להגדיר את התחום בו הוא חל. בכך יש כדי לתקן מעוות תיכנוני קיים בחקיקה ישראלית. כיום, תוכנית המיתאר הארצית לחופי הים התיכון מסדירה את התיכנון ביבשה עד קו המים בלבד, בעוד שסמכות הועדה למי חופין, האחראית על אישור תוכניות בתוך המים, נעצרת היכן שמתחיל החוף. אך רצועות הים והיבשה שמשני צידי קו המים הן יחידה נופית ותכנונית אחת, וכך יש להתייחס אליהן גם בחוק. על כן, מוצע להחיל חוק זה באופן שווה ואחיד משני צידי קו המגע בין הים ליבשה. מעבר לרחבי המינימום בהם יוחל החוק, מוצע שגבולות אזור תחולתו המדויקים יקבעו בהתאם להימצאותם, או אי הימצאותם, של ערכי טבע חוף בשטחים אלו (הכוונה לחול ולמצוק הכורכר בלבד, שהם ערכי החוף היחידים שמוגדרים גם מעבר ל500- מטר מקו המים העליון). לצורך כך יעמוד לרשות הרשויות זמן קצוב כקבוע בסעיף לשם הגדרת הגבולות המדויקים בהם יחול החוק, אם יש צורך בכך, מעבר לגבולות המינימום המוגדרים בסעיף. ההוראות בנוגע לתסקירי השפעה על הסביבה יחולו בתחום הימי, בשל רגישותו הרבה, בכל המים הטריטוריאליים של המדינה ולא רק בתחום חוק זה. סעיף 3 (תחולה על המדינה) מוצע שחוק זה יחול גם על המדינה, פרט לפטור ומתקנים ביטחוניים הקבוע בסעיף 4. סעיף 4 (פטור) מוצע לפטור מתקנים בטחוניים קיימים מהוראות חוק זה, היות ונראה כי חובות הגילוי והדיון הפומבי הנדרשות בו, אינן עולות בקנה אחד עם יעודם המקובל של מתקנים בטחוניים. רשימת המתקנים הבטחוניים הסגורה למעבר הציבור תיכלל ברשימת המקומות מוגבלי הגישה שבתחום עליו חל חוק זה, ואשר תוכן על פי המוצע בסעיף 9. סעיף 5 (הגדרות) סעיף זה מכיל את ההגדרות הנחוצות ליישום החוק, כולל את קביעת המשרד לאיכות הסביבה כאחראי על ביצועו. שתי הגדרות ייחודיות בפרק זה הינן ההגדרות של קו המים העליון, ושל ערכי החוף. הגדרת קו המים העליון באה לקבוע באופן מדויק מהו קו המים ממנו ימדדו כל המרחקים הקובעים בחוק. עד לפני זמן לא רב לא היתה קביעה מדעית מוסמכת בדבר מיקומו של קו זה. גם הקביעה בתוכנית המיתאר הארצית (תמ"א 13) בדבר איסור הקמת מבנים בתחום המאה מטר מן המים, הגדירה את גבול השטח הזה כ"קו המים העליון" בלי לפרט מעבר לכך. הדבר הביא לעירפול מסוים, וכתוצאה מכך גם לאפשרות ניצולו לרעה של עירפול זה על ידי גורמים שונים. רק לאחרונה, במחקר חדשני שנערך מטעם המכון לחקר ימים ואגמים, נקבע קו המים העליון במדויק, זאת בהתבסס על רום פני מים ממוצע, שנקבע על סמך מדידות רציפות במשך 19 שנה (מחזור אסטרונומי שלם). קו גובה זה הינו של 23.2 ס"מ מעל לקו גובה 0.0, ואת מיקומו המדויק בכל חוף יש לשרטט בהתבסס על הטופוגרפיה המקומית. כקו המים העליון לצורך חוק זה נקבע הערך של 50.0 ס"מ מעל גובה 0.0, ערך הגבוה במעט מעל הגובה המדויק הנוכחי, וזאת בשל מגמות ידועות של התחממות כדור הארץ ועלית פני הים, שכבר נמדדה במקומות שונים בעולם, וכדי להבטיח שרוחב רצועות החוף שמעמיד חוק זה לרשות הציבור הרחב ישמר גם בעתיד. הגדרת ערכי החוף נועדה להבהיר באופן מדויק מה הם אותם ערכים נופיים, טבעיים ואחרים, שבגללם נדרשת לאזור החוף הגנה מיוחדת. המדובר בשטחים שחלקם טבעיים וחלקם יציר אדם, שהינם בעלי ערך לאיכות החיים, ולשמירת פתיחות הנוף בסמוך לים. העיקרון המנחה מאחורי ההגדרה הינו שפרט לחול ולמצוק הכורכר, שאמורים להיות מוגנים בכל מקום, הגנת כל יתר ערכי החוף מצטמצמת לרצועה בת חמש מאות מטר (אלא אם התחום בו הם מצויים הורחב במפורש ע"י השר בהסתמך על סקר ערכי החוף, כקבוע בסעיף 2). ההגיון שמאחורי הגדרה זו הינו להתייחס לכל שטח לפי ערכו. הדבר יאפשר גמישות שאינה קיימת היום בקביעה היכן יתאפשר פיתוח והיכן הוא יוגבל. סעיף 6 (שמירת דינים) בהתחשב בקיום דברי החקיקה הרבים הנוגעים לאזור חוף הים, מובהר כי החוק המוצע לא בא לגרוע מהוראות אף אחד מאלו, אלא אם הדבר נעשה בו במפורש. סעיף 7 (הגבלת פעולות) למען הסר ספק מוצע להבהיר כי מעת כניסת חוק זה לתוקף, לא תבוצע בתחום בו הוא חל כל פעולה על פי חוק הנוגדת את הוראותיו. סעיף 8 (איסור גרימת זיהום ופגיעה) כדי להבטיח את ההנאה מחוף הים של הציבור הרחב, הכרחי להביא להפסקת הזיהומים השונים הנגרמים באזור זה (כמו זיהום ממפעלי תעשיה, משפכי רשויות מקומיות, וכיוצ"ב). מובן שלא ניתן להביא להפסקת הזיהומים השונים בזמן קצר, אולם נקודת תחילת תוקפו של חוק זה תוכל לפחות לשמש כדי ליצור רשימה של כל המזהמים הללו, שהיום אינה קיימת במרוכז, וכדי לדרשו מכל אותם גורמי זיהום להגיש וליישם תוכנית להפסקת הזיהום בתוך פרק זמן קצוב, תוכנית אשר גם אם יישומה יקח שנים, הרי שכך יובטח לפחות כי ממועד מסוים כלשהו בעתיד, גם אם רחוק, יעמדו חופי ים נקיים לרשות הציבור. סעיף 9 (הזכות לגישה ולתנועה חופשית) חופי הים התיכון הם קניינו של הציבור כולו, לא רק של תושבי ערים מסוימות או סוגי אוכלוסיה מסוימים. לכן קובעת הצעת החוק כי הגישה לחוף חופשית לכל. החריגים היחידים לכלל זה הינם חופשים שהכניסה אליהם מוגבלת לאוכלוסיות מסוימות בזמנים מסוימים מטעמי דת, כפי שמאפשר חוק הסדרת מקומות רחצה, וכן מקומות שהגבלת הכניסה אליהם הינה בשל סיבות של בטחון או בטיחות, ואשר אושרו ככאלה ברשימה שיפרסם השר לאיכות הסביבה. סעיף 10 (אי גבית דמי כניסה לחוף) עובדת היות החוף קנין הציבור כולו אינה מתיישבת עם הגבלת הכניסה אליהם באמצעות חיוב בדמי כניסה, אשר לעיתים קרובות הינם גם סלקטיביים (למשל, כשהכניסה היא בחינם או במחיר זול יותר לתושבי הרשות המקומית שהחוף מצוי בתחומיה, דבר שמשמעו קיפוחם של אותם אזרחים שאינם מתגוררים בקירבת ים). כעיקרון, היות וחוף הים אמור לשמש כשטח ציבורי פתוח, אין להעמיס את עלות אחזקתו על המשתמשים בו, וודאי שאין מטרתו להוות אמצעי לרווח. אזורי החוף היחידים בהם ניתן יהיה להמשיך לגבות דמי כניסה הינם שמורות טבע וגנים לאומיים מוכרזים, שם גביית דמי הכניסה הינה גם אמצעי להגנת אותם חופים ושימורם עבור הדורות הבאים. בהתאם לאמור לעיל, ההוראות בחוק הסדרת מקומות רחצה, המאפשרות גבית דמי כניסה למקומות רחצה, לא יהיו תקפים ככל שמדובר בחופים שחוק זה חל עליהם. האמור עד כאן לא בא למנוע גבית תשלום עבור שירותים כמו חניה, שמוענקים בחופים מסוימים. ואולם התשלום לא יהיה תנאי לעצם הכניסה לחוף (למשל, לא ניתן יהיה למקם חניה בתשלום כך שניתן יהיה להיכנס לחוף רק דרכה). כדי להתארגן להסדר החדש, יתאפשר להמשיך להפעיל חופים, שהכניסה אליהם היא בתשלום, עוד שנה מיום כניסת החוק לתוקף, ורק אז יתאפשר אליהם כניסה חופשית לכל. סעיף 11 (שמירת הניקיון והסרת מכשולים) החוף הוא משאב טבע השייך לכלל הציבור, אך ממנו נהנות יותר מכל הרשויות המקומיות שהחוף מצוי בתחומן, בהיותו מוקד משיכה לתיירות ובשל תרומתו לאיכות החיים בקירבתו. היות והרשות המקומית היא האחראית לניקיון ולתחזוקת השטחים הציבוריים שבתחומה, מוצע להטיל עליה במפורש גם את שמירתם וניקיונם של חופי הים שבתחומיה, ואת הסרת המכשולים המונעים גישה אליהם, דבר שבסופו של דבר היא רק תיהנה ממנו. למען הסר ספק מובהר כי סעיף זה לא מגביל ביצוע עבודות תשתית ותחזוקה שיבוצעו באופן שאינו פוגע בחי בצומח שבחוף ובערכי החוף. סעיף 12 (קרן למניעת פגיעה בחופים) כדי לאפשר את מימון הסקרים ושאר המטלות הקשורות בשמירת החוף שמטיל חוק זה, מוצע להרחיב את מטרות הקרן למניעת זיהום מי ים בשמן, כך שיכללו גם את המטרות הקשורות בשמירת החופים על פי חוק זה. כן מוצע לאפשר גבית תשלומים לקרן על פעילויות מאושרות בחופים, מצד מקבלי היתרי בניה, מי שפוגעים בחולות, ישירות או בעקיפין, ומבצעי פעילויות שונות אחרות. סעיף 13 (מידע בקשר לחוף) האמצעי החשוב ביותר כדי להימנע מפגיעה עתידית בחופים, וכדי להפיק מהם תועלת מירבית, הינו מידע מדעי מהימן ועדכני בנוגע אליהם. כך ניתן יהיה למנוע נזקים דוגמת כירסום החוף שארע מצפון למרינות בהרצליה ובאשקלון לאחר שנבנו. כך גם ניתן יהיה לדעת מה זכויות הבניה הקיימות בחופים, לפני שיאושרו זכויות בניה נוספות כאלו. נתוני הסקרים בהם יאסף המידע האמור, ואשר ימומנו על ידי הקרן, יועמדו לרשות הציבור כולו. סעיף 14 (תסקיר השפעה על הסביבה) כאמור, מידע הוא האמצעי החשוב ביותר לשם מניעת נזק עתידי לחופים. לכן, מעבר לסקרים הכלליים שיתבצעו כקבוע בסעיף 13, מוצע להטיל חובת ביצוע תסקיר השפעה על הסביבה על כל תוכנית שיכולה להיות לה השפעה שלילית על הסביבה החופית. התסקיר המוצע יוכן בהתאם להוראות הכלליות בנוגע לתסקירים הקיימות בחוק התיכנון והבניה. היות וחשיבותו של התסקיר הינה רק היכן שיש סיכוי מסוים לגרימת נזק, מוצע כי השר יוכל לפטור סוגי תוכניות מסוימות מחובת התסקיר. כך, לדוגמא, יוכל השר להחליט כי תוכנית לבניה בשטח שמוגדר כיום כשטח ישוב, שאינה הבניה הקרובה ביותר למים ושאינה בולטת במימדיה יותר מבניה המצויה סמוך יותר למים ממנה - תהיה פטורה מחובת תסקיר. בכל מקרה, היות ורגישות החוף הינה רבה ביותר בסמוך למים, לא ניתן יהיה לפטור מחובת תסקיר באזור זה, וגם לא בתוך המים עצמם. סעיף 15 (הועדה למי החופין והחוף) חוק זה בא לתקן את המצב הקודם, על פיו תוכנית מיתאר ארצית מסדירה את המצב ברצועת החוף עד קו המים, בעוד הועדה למי חופין אחראית רק על הנעשה בתוך המים. היות ורצועת החוף הימית והיבשתית הינה רצועה אחת, יש גם צורך למנות גוף אחד שיהיה אחראי עליה. מוצע שהאחראית העליונה לנעשה בתחום זה תהיה הועדה למי חופין דהיום (שתיקרא מעתה: הועדה למי החופין והחוף), אשר חוק זה מחיל את סמכותה משני צידי קו המים, כגוף מקצועי עליון האחראי על תחום זה, וגם משנה את הרכבה הפרסונלי הקיים, כקבוע בחוק התיכנון והבניה. מוצע כי כל תוכנית בתחום בו חל חוק זה תצטרך לקבל מלכתחילה את אישורה המקצועי של הועדה למי החופין והחוף, אשר מצידה תוסמך לדרוש כל מסמך ומחקר רלוונטי כדי לודא שהתוכניות המוצעות באזור החוף לא יגרמו לנזקים. כדי לייעל את עבודת הועדה יתאפשר לה להקים ועדות משנה מבין חבריה לצורך טיפול מהיר בנושאים שונים, כמו מתן אישורים לתוכניות הפטורות מתסקיר השפעה על הסביבה. סעיף 16 (הוראות בענין תיכנון ובניה) ההגנה על רצועת החוף, והגבלת הפיתוח בה, המוצעים בסעיף זה, אמורים להיעשות באופן היררכי. בתחום של עד מאה מטר מקו המים העליון מוגבלת הבניה כמעט לחלוטין, בתחום של עד מאתיים מטר ההגבלות הן פחותות, ואילו במרחק של מעל מאתיים מטר מקו המים מתרכז החוק בעיקר במתן הגנה לערכי חוף. מוצע להטיל הגבלות ספציפיות על בניה בתוך המים, במיוחד כזו הכרוכה בפגיעה בתנועת החולות, ולהצמיד מפעלי תשתית חדשים שיוקמו למפעלים ישנים. בנוגע למתן היתרים, הרי שלהיתר יש צורך לצרף מדידה מוסמכת של מרחק הבניה מן המים, כדי למנוע מקרים, שהיו בעבר, של בניה בסמוך למים. סעיף 17 (שימושי תיירות ונופש) אחד התחומים הפרוצים העיקריים במצב היום, הוא שבמקרים רבים אזורים שיועדו לטובת כלל הציבור לצורך תיירות, קייט, מלונאות או נופש, נוצלו בסופו של דבר לשימושים פרטיים, כמו לבנית דירות נופש בבעלות פרטית לעשירים. כדי למנוע מצב זה מוצע להבהיר כי יעודי שטחים כאמור לעיל לא נועדו בשום מקרה לשימושים פרטיים. סעיף 18 (שיתוף הציבור) אחד הביטויים החשובים של יעודו הציבורי של אזור החוף, הינו בשיתוף מקסימלי של הציבור בקביעת מה שיעשה בשטח זה. לשם כך, קודם כל, היות ושטחי החוף הם קנין הציבור, מציע החוק לאפשר לכל אדם להגיש התנגדות לתוכנית ששטחה מצוי או גובל באזורים בהם מצויים ערכי חוף. שיתוף הציבור יעשה גם על ידי מתן הזכות להעיר הערות במהלך הכנת תסקיר ההשפעה על הסביבה, וכן בטרם הפקדת התוכנית, שלגבי תיכנון שהיום אין לציבור על פי חוק כל זכות השתתפות בהם. סעיף 19 (עבירות תכנון ובניה) כדי להרתיע, וגם משום שהניסיון מורה כי אכיפת הוראות חוק התיכנון והבניה באזור החוף בעבר היתה לוקה בחסר, מוצע לאפשר לכל אדם בתחום בו חל החוק להפעיל את הוראות העונשין שבחוק התכנון והבניה, הוראות שהסמכות הרגילה להפעילן היא בידי היועמ"ש ומוסדות התיכנון בלבד. הסמכויות המוענקות לאזרח על פי הצעת חוק זה הן אלו של היועמ"ש בלבד, ולא סמכויות שייוחדו למוסדות התיכנון, כמתן צו הפסקה מינהלי או צו הריסה מינהלי. הפעלת הסמכות תהיה לאחר שניתנה, הן ליועמ"ש והן לועדה המקומית, ההזדמנות לנקוט בהליכים בעצמן. החריג היחיד הוא בקשה לצו הפסקה שיפוטי במקרים דחופים, וגם אז יוכלו, כמובן, היועמ"ש או הועדה המקומית, להחליט לנהל את המשך ההליך עצמן. כדי למנוע ניצול לרעה של הוראה זו, נקבע כי הוצאת צו הפסקה שיפוטי במקרה כזה לא תהיה במעמד צד אחד, אלא אם ניתנה לנאשם הזדמנות להופיע ולטעון את טענותיו והוא נמנע מעשות כן. ניהול הליך כאמור יהיה לפי ההוראות הרגילות שבחוק סדר הדין הפלילי, פרט, כמובן, להוראת סעיף 11, הקובעת כי הליך פלילי ינוהל רק ע"י המדינה, וכן פרט להוראות הרגילות בנוגע לקובלנה פלילית, שהוראות סעיף זה שונות מהן. שוני חשוב כזה הינו, למשל, בענין הייצוג, אשר היות ומדובר בהליך מסובך יחסית, נקבע כי יוכל להיות רק באמצעות עורך דין. סעיף 20 (עתירה) היות והועדה למי החופין והחוף הינה מוסד תיכנון על פי חוק התיכנון והבניה, בא סעיף זה להבהיר כי נגד החלטותיה, כמו נגד החלטת מוסד תיכנון רגיל, תוגש עתירה מינהלית כקבוע בחוק התיכנון והבניה. סעיף 21 (שמורות טבע ימיות) החוק בא לעודד הקמת שמורות טבע ימיות במקומות המיועדים לכך, ולכן מורה סעיף זה כי בתוך השנה הראשונה לתוקפו של החוק תוכן הרשימה הראשונה של מקומות המיועדים לשמש שמורות ימיות. סעיף 22 (עונשין) בסעיף זה, למרות הוראה דומה הקיימת בחוק התיכנון והבניה, מוצע להחמיר במיוחד בעונשו של חבר מוסד תיכנון או עובד רשות ציבורית שאיפשר את עקיפת הוראות חוק זה. סעיף 23 ו24- מוצע לאפשר להוציא מכוח חוק זה לא רק תקנות, אלא גם חוקי עזר מקומיים, שהרשויות המעונינות בכך יוכלו להסתייע בהם לצורך מילוי הוראות חוק זה. על הליך אישור חוקי העזר אחראי באופן הרגיל שר הפנים, וכאן מוצע להעניק סמכויות אלו גם לשר לאיכות הסביבה, האחראי על חוק זה. סעיף 25 (הוראות מעבר) חוק זה בא לתקן את המצב בעתיד, ולא רטרואקטיבית, לכן אין הוא מבקש לפגוע בזכויות שהוקנו בעבר. מצד שני, יש למנוע מחטפים בין שלב אישור החוק, לבין המועד בו המנגנונים הקובעים בו יתחילו לפעול באופן סדיר. לכן קובע החוק כי ניתן לעכב אישור תוכניות בתחום בו מצויים ערכי חוף, כולל במקומות שצפוי כי תחולת חוק זה תורחב אליהם. מוצע להשאיר שנה לתחילת ביצוע תוכניות מאושרות בתחום תחולת החוק, כאשר לאחר מכן תחול חובת התאמה של הוראות התוכניות המאושרות להוראות החוק. הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י"ג בכסלו התש"ס - 22.11.99 פרק א': עיקרים 1. חוק זה בא לקבוע הוראות ונהלים לפיתוח, ניהול ושימור הסביבה שמשני צידי קו המגע בין הים התיכון וחלקה היבשתי של מדינת ישראל (להלן - הסביבה החופית),על סמך שני עקרונות אלה: (1) לסביבה החופית ערך נופי, סביבתי וטבעי ייחודי, שיש לשמרו ולהימנע מלפגוע בו; (2) הסביבה החופית הינה קנין הציבור כולו ומיועדת לתועלתו בהווה ובעתיד. 2. (א) חוק זה יחול על רצועה שרוחבה לא יפחת מקילומטר אחד (להלן -רצועת החוף), המורכבת משתי רצועות משנה, יבשתית וימית, הצמודות אליה, משני צידי קו המים העליון ובמקביל לו לאורך כל חוף הים התיכון של מדינת ישראל. (ב) הרצועה היבשתית עליה יחול חוק זה תהיה ברוחב של חמש מאות מטר לפחות, וכן בכל מקום מחוץ לתחום זה ובצמוד לו שיקבע על פי סעיף קטן (ד). (ג) הרצועה הימית עליה יחול חוק זה תהיה ברוחב של חמש מאות מטר בים או עד המקום בו עומק המים הוא של שלושים מטר, לפי הרחב שביניהם, וכן בכל מקום מחוץ לתחום זה ובצמוד לו שיקבע על פי סעיף קטן (ד). (ד) בתוך שנה וחצי מיום כניסת חוק זה לתוקף, ולא יאוחר מחצי שנה מיום השלמת השלב הראשון של סקר ערכי החוף כקבוע בסעיף 13(א)(1), יכין השר, בהתיעצות עם הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים, רשימה מלאה של המקומות, כולל תיחומם המדויק בקואורדינטות, בהם מצויים ערכי חוף ביבשה מחוץ לתחום הקבוע בסעיף קטן (ב), וכן אותם מקומות שבים בהם יש צורך להרחיב את תחולת חוק זה מעבר לקבוע בסעיף קטן (ג) כדי למנוע השפעה שלילית אפשרית על ערכי החוף;. הרשימה תפורסם ברשומות, ומעת פירסומה יוחל החוק גם על המתחמים המנויים בה. (ה) בתחום הקבוע בסעיף זה לא יהיה אדם פטור מהוראות חוק זה, אלא לפי הקבוע בו. (ו) הוראות סעיפים 14 ו- 16(ו) יחולו על כל תוכנית שאמורה לחול בשטח מי החופין של המדינה, גם אם תחום התוכנית מצוי מחוץ לתחום הקבוע בסעיף זה. 3. חוק זה יחול גם על המדינה. 4. הוראות חוק זה לא יחולו על מתקנים ביטחוניים, פרט להוראת סעיף 9. 5. "בית משפט" - בית משפט השלום; "זיקת הנאה" - כהגדרתה בסעיף 5 לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969. ; "חוק התכנון והבניה" - חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. ; "חוק הסדרת מקומות רחצה" - חוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד - 1964 ; "יום התחילה" - כאמור בסעיף 26; "ערכי חוף" - אחד מאלה: (1) כל אחד מהמנויים להלן, בכל מקום בו הם מצויים: (1) חול חופי בין שהוא מצוי במים ובין על החוף ובדיונות חול; (2) מצוק הכורכר; (2) כל אחד מהמנויים להלן, אם הם מצויים במרחק שאינו עולה על 500 מטר מקו המים העליון: (1) מערות ומצוקים טבעיים, שפכי נחלים ונהרות לים התיכון, משטחי גידוד ומסלע המצויים משני עברי קו המגע בין הים והיבשה, וכל שטח המוכרז או מיועד בתוכנית מיתאר לשמש כשמורת טבע, גן לאומי, שמורת נוף, שמורת חוף או יער פארק חופי; (2) כל שטח המוגדר בתוכנית מיתאר מאושרת כחוק כשטח פתוח לציבור, כגון שטחי יער, מגרשי ספורט פתוחים, גנים ופארקים, וכן אתרים היסטוריים וארכיאולוגיים יבשתיים או ימיים; (3) מגוון החי והצומח השוכנים באופן טבעי במקומות הכלולים בהגדרה זו שנימנו לעיל, או משתמשים בהם כאזורי הטלה או רביה; "פיתוח בר קיימא" - פיתוח אשר ממשיך ומקיים את משאבי הטבע והסביבה בשטח בו הוא מתבצע ובזה הגובל בו, תוך הבטחת המשכיות תהליכים אקולוגיים קיימים ושמירת המגוון הביולוגי; "קו המים העליון" - קו המגע בין הים התיכון לשטח היבשתי של מדינת ישראל בתנאים של רום פני מים גבוהים, המשורטט על פי הטופוגרפיה המקומית בהתבסס על כך שהמפלס הממוצע של רום פני הים הגבוהים בישראל (MHW) מחושב לצורך כך כ50.0- ס"מ מעל אפס האיזון הארצי; "רצועת החוף היבשתית" - הרצועה הגובלת בקו המים העליון מכיוון היבשה, עליה מוחל חוק זה; "רצועת החוף הימית" - הרצועה הגובלת בקו המים העליון מכיוון הים, עליה מוחל חוק זה; "שירותי חוף" - שירותים המוענקים על ידי רשות מקומית לפי הקבוע בחוק עזר שהוצא מכוח חוק הסדרת מקומות רחצה; "שמורת טבע ימית" - שמורת טבע כהגדרתה בחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998 , המצויה רובה או כולה בתחום רצועת החוף הימית; "תסקיר השפעה על הסביבה", "תכנית מיתאר", "מוסד תכנון", "מיתקן בטחוני" - כמשמעותם בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 ומכוחו; "השר" - השר לאיכות הסביבה, או מי שהוסמך על ידו. 6. הוראות חוק זה אינן באות לגרוע מהוראות כל דין אלא רק להוסיף עליהן. 7. בתחום בו חל חוק זה לא יבצע אדם פעולה הטעונה היתר או רשיון על פי חוק כלשהו, אלא אם אותה פעולה הינה גם בהתאם להוראות חוק זה. 8. (א) בסעיף זה: "זיהום"- לרבות זיהום הים כהגדרתו בחוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח - 1988 וזיהום מים כהגדרתו בסעיף 20א לחוק המים, התשי"ט- 1959 ; "מזהם" - לרבות רשות מקומית שמתחומה זורמים שפכים. (ב) לא יפגע אדם, לא יזהם ולא ישחית ערכי חוף בתחום בו חל חוק זה, לרבות ערוצי נחלים העוברים בו. (ג) כל היתר על פי חוק המאפשר לאדם לזהם או לפלוט שפכים בתחום בו חל חוק זה, יבוטל על ידי מי שהוציאו בתוך חמש שנים מיום התחילה;. מצא השר כי מסיבות חריגות ויוצאות דופן מוצדק לתת היתר כאמור מעבר לתקופה זו, רשאי הוא לאשר הארכת תוקפו של היתר כאמור לתקופה שלא תעלה על שנה.. (ד) בתוך חצי שנה מיום התחילה, יכין השר רשימת מזהמים הידועים לו, ויודיעם כי עליהם לפעול להפסקת הזיהום; הרשימה תתעדכן בכל עת שידרש ותהיה פתוחה לעיון הציבור. (ה) על כל מזהם שקיבל הודעה כאמור בסעיף קטן (ד) להגיש לשר, בתוך חצי שנה מיום הוצאת ההודעה ולכל היותר תוך שנה מיום התחילה, תוכנית פעולה הכוללת לוח זמנים והמפרטת כיצד תיפתר באופן קבוע בעית הזיהום לה הוא אחראי. (ו) אי הגשת תוכנית כנדרש על פי סעיף קטן (ה), או אי עמידה בשלבי הביצוע ובלוחות הזמנים הנקובים בה, תהווה עבירה לפי חוק זה. 9. (א) הגישה לרצועת החוף היבשתית והתנועה לאורכה, בתחום של מאה מטר מקו המים העליון ובתוך המים, תהיה חופשית ומותרת לכל האוכלוסיה בכל זמן, פרט ל- (1) מקומות שיועדו לרחצה בלעדית של גברים, נשים או טף בהתאם להוראת ס' 6(א)(4) לחוק הסדרת מקומות רחצה; (2) מקומות סגורים מטעמי ביטחון או בטיחות, לרבות מתקנים בטחוניים. (3) מבנים הקיימים עם כניסת חוק זה לתוקף, אשר אושרו כחוק בתכנית מיתאר. (ב) המקומות שגישת הציבור אליהם מוגבלת על פי סעיף קטן (א) ימנו ברשימה שתפורסם על ידי השר ברשומות בתוך שישה חודשים מיום התחילה. (ג) הרשימה כאמור בסעיף קטן (ב) תכלול את כל המקומות ברצועת החוף היבשתית שבתחום מאה מטר מקו המים העליון שהכניסה אליהם מוגבלת, את הסיבה להגבלת הכניסה, את תיחומו המדויק בקואורדינטות של השטח שהכניסה אליו מוגבלת, ואת שם ומספר התוכנית או תוכניות המיתאר על פיהן אושר השימוש הנעשה במקום;. תיקונים לרשימה יכנסו לתוקף רק לאחר שיפורסמו גם הם באופן זה ברשומות. (ד) מעת שתפורסם הרשימה, יחשב כל מקום בתחום המאה מטר כאמור שלא נימנה בה, כאילו התקיימה בו זיקת הנאה שאינה ברת ביטול לטובת כלל הציבור, המאפשרת מעבר ותנועה לא מוגבלים. 10. (א) לא יגבו דמי כניסה לחוף שחוק זה חל עליו; אולם ניתן לגבות תשלום בעבור שירותים המוענקים בחופים, לרבות חניה, זאת כל עוד תשלום זה לא יהווה תנאי לעצם הגישה לחוף והשהות בו; נוכחות מציל, ניקיון, סככות צל והספקת מים לא יחשבו כשירותים המאפשרים גבית תשלום בגינם לענין הוראה זו. (ב) הוראות סעיפים 6(א)(10) ו8- לחוק הסדרת מקומות רחצה לא יחולו על חופי הים התיכון. (ג) הכניסה לחוף שחוק זה חל עליו, ואשר ביום התחילה נגבים בו דמי כניסה, תיהפך לכניסה חופשית בתוך שנה מיום התחילה. (ד) סעיף זה לא יחול על חוף או חלק של חוף המוכרז כגן לאומי או שמורת טבע. 11. (א) רשות מקומית השוכנת לחוף הים התיכון אחראית לשמירת ניקיון אותו שטח, לפינוי פסולת ממנו ולמניעת השלכתה, וכן להסרת כל מכשול המונע את הגישה אל החוף שבתחומה או את התנועה לאורכו, פרט לאותם אתרים וקטעים לאורך החוף שגישת כלל הציבור אליהם הוגבלה על פי הקבוע בחוק זה. (ב) האמור בסעיף זה לא יתפרש כאילו בא למנוע ביצוע עבודות תשתית ותחזוקה, למשך פרקי זמן סבירים הנדרשים להשלמת עבודות אלו, ואולם עבודות אלו יתבצעו אך ורק באופן שאינו גורם נזק לחי ולצומח המצויים או השוהים באזור רצועת החוף, ותוך הימנעות מפגיעה בערכי חוף. 12. (א) בסעיף זה - "מניעת פגיעה בחופים" - ניקוי, שיקום, תיקון וכן כל פעולה אחרת הנחוצה, ישירות או בעקיפין, לשם שמירה על ערכי החוף והנוף הנשקף לים התיכון, מניעת פגיעה בהם, והשבת המצב לקדמותו במידת האפשר אם היתה פגיעה כזו, לרבות פעולות של חינוך, הסברה, תיכנון, בדיקות מדעיות, סקרים וכיוצא בזה, וכן כל פעולה אחרת שביצועה נדרש בחוק זה; "הקרן" - הקרן למניעת זיהום ים, שהוקמה על פי הפקודה למניעת זיהום מים בשמן [נוסח חדש], התש"מ-1980 . (ב) מטרות הקרן, יורחבו כך שיכללו גם מניעת פגיעה בחופים כמוגדר בסעיף קטן (א) (ג) כל מי שיקבל היתר בניה בתחום שחוק זה חל עליו, ישלם לקופת הקרן אגרה על פי מפתח שיקבע על ידי השר בתקנות;. ביצוע התשלום יהווה תנאי למתן היתר הבניה. (ד) כל מי שאחראי לגריעת חול מן המקום בו היה אמור חול זה להימצא באופן טבעי, בין אם על ידי עצירה, נטילה או גריעה בכל דרך אחרת, יהיה חייב בתשלום לקופת הקרן;. סכום שישולם לקרן לפי סעיף זה ישמש קודם כל ובמידת האפשר להשבת החול הנגרע למקומו הטבעי, בכמות ובאופן שהיה שם קודם;. הוראה זו תחול גם רטרואקטיבית, והיות גריעת החול תוצאה של פעולה שאושרה כחוק לא תהווה פטור ממנה. (ה) בתוך שנה מיום התחילה, יתקין השר תקנות המונות רשימה של שימושים ופעילויות בתחום בו חל חוק זה, המחייבים תשלום לקרן, וכן גובה התשלום, מועדיו ודרכי חישובו;. הוראות אלו יקבעו בתקנות גם ביחס לתשלומים על פי סעיפים קטנים (ג) ו-(ד), כולל מתן פטורים מתשלום בתנאים מסוימים ובמקרים של ביצוע עבודות מסוימות;. כמו כן, בתוך שנה מיום התחילה יעודכנו התקנות המסדירות כיום את פעולת הקרן, כך שיתאמו את תפקידה המורחב כקבוע בחוק זה. 13. (א) בתוך שלושה חודשים מיום התחילה יורה השר על ביצוע סקרים מלאים בנוגע לתחום בו חל חוק זה, כלהלן: (1) מיפוי, איפיון וכימות כלל ערכי החוף (להלן - סקר ערכי החוף), המצויים בתחום חלות חוק זה, כולל מיפוי של קרקעית הים, קו החוף והמצוק החופי, אתרים ארכיאולוגיים יבשתיים וימיים, ריכוזי חי וצומח ותנועות סדימנטים;. שלבו הראשון של סקר זה, שיכלול איתור מדויק של כלל המקומות בהם אמורים להימצא ערכי חוף, יושלם בתוך שנה לכל היותר;. הסקר יעודכן ככל הנדרש, ויכלול ניטור קבוע של תנועת הסדימנטים, החי והצומח, קו החוף והמצוק וכל מידע אחר הנחוץ לצורך קבלת החלטות בתחום בו חל חוק זה;. לאחר השלמת שלבו הראשון של הסקר תהיה הועדה למי החופין והחוף אחראית לעידכונו, ולהרחבתו ככל שהידע המדעי העדכני יחייב; (2) מיפוי זכויות במקרקעין, תוכניות ושימושים קיימים, מותרים ושאינם מותרים על פי דין, בכל התחום בו חל חוק זה עד מרחק של 200 מטר מקו המים העליון לפחות, ובכל מקום בו מצויים ערכי חוף; (3) מיפוי המעברים, השבילים ונתיבי הגישה הפתוחים לציבור בתחום רצועת החוף היבשתית, לרבות התייחסות למכשולים פיסיים מלאכותיים וטבעיים, מקו המים העליון ועד 200 מטר לפחות ממנו, וכן בכל מקום בו מצויים ערכי חוף. (ב) ביצוע סקר ערכי החוף ימומן על ידי הקרן;. לצורך ביצוע שני הסקרים הנוספים מוסמך השר לתת הוראות מתאימות בצו הכוללות זמנים לביצוע לרשויות המקומיות ולועדות המקומיות שהסקרים מתייחסים לשטחן. (ג) המידע שיאסף יעודכן אחת לשנה לפחות באופן שיקבע על ידי השר. (ד) המידע כאמור יהיה פתוח לעיון הציבור בדרך ובזמן שיקבע השר. 14. (א) הוראות סעיף זה יחולו בנוסף להוראות הקבועות בנוגע לתסקיר השפעה על הסביבה (להלן - תסקיר) בחוק התיכנון והבניה, והאמור כאן לא יתפרש בשום מקרה כאילו בא לגרוע מהקבוע בחוק התיכנון והבניה והתקנות מכוחו. (ב) מוסד תכנון לא ימליץ להפקדה, לא יפקיד ולא יאשר תוכנית החלה, בשלמותה או בחלקה, בתחום חוק זה, כל עוד לא הוכן והושלם תסקיר המתייחס אליה, או שניתן לתוכנית פטור מתסקיר כקבוע בסעיף קטן (ו). (ג) השלמתו של תסקיר לענין סעיף קטן (ב) משמעה שניתן אישור בכתב של השר הקובע כי התסקיר הנדון ממלא אחר ההנחיות שניתנו להכנתו, וכי הוא נותן את התמונה המלאה ביותר בדבר הדרכים והאמצעים למניעת השפעות שליליות של התוכנית. (ד) תסקיר כקבוע בסעיף קטן (ב) יכלול בכל מקרה, ובנוסף לכל דרישה אחרת: (1) הצעת חלופות לתוכנית המוצעת, כולל חלופת אי ביצוע, וניתוח עלות מול תועלת של כל אחת מהחלופות; (2) סקר נופי מפורט המתייחס לפגיעה הנופית שבתוכנית המוצעת, כולל הצעת אמצעים לצימצומה המירבי; (3) סקר מלא של ערכי החוף הקיימים בתחום התוכנית והגובלים בה, וכן אלו שביצוע התוכנית עלול להשפיע עליהם;. על הסקר להביא נתונים מדויקים ככל האפשר בדבר השפעתה הצפויה של התוכנית על ערכי חוף אלו, תוך שהוא מתייחס ומסתמך גם על סקר ערכי החוף שיערך על ידי השר. (4) סקר רוחות וזרימת אויר באזור התוכנית, וניתוח ההשפעה שתהיה לתוכנית על האיוורור והלחות היחסית, תוך השוואה פרטנית בין המצב הקיים והמצב המוצע. (ה) היה מגיש התוכנית סבור כי לתוכנית אין השפעה שלילית על הסביבה החופית - כגון משום שמדובר בתוכנית המציעה בינוי, באזור שבינו ובין קו המים כבר קיים בינוי אחר, אשר לא יחרוג במימדיו או ימנע מבט לים מעבר למה שכבר קיים - יגיש לשר בקשה מנומקת לפטור מחובת תסקיר השפעה על הסביבה (להלן - בקשה לפטור מתסקיר). (ו) השר רשאי לפטור תוכנית מחובת תסקיר, אם השתכנע כי בתוכנית המוצעת אין כדי להשפיע באופן שלילי כלשהו על הסביבה החופית;. מתן פטור כאמור יעשה בכתב, יהיה מנומק, ויעמוד לעיון הציבור בדרך שיקבע השר;. השר גם רשאי לקבוע הוראות של קבע בנוגע למתן פטור מתסקיר לסוגים של תוכניות העונות לדרישות שלעיל, וכן לשנות את ההוראות בנוגע לכך מעת לעת. (ז) על אף האמור לעיל, בשום מקרה לא ינתן פטור מתסקיר לתוכניות אלו: (1) תוכנית המציעה שינוי יעודו של שטח הקבוע בתוכנית מיתאר קיימת; (2) תוכנית החלה במלואה או בחלקה בשטח בו מצויים ערכי חוף; (3) תוכנית שחלה בכל מקום ברצועת החוף הימית, או פחות ממאתיים מטר מקו המים העליון ברצועת החוף היבשתית. 15. (א) לא יחליט מוסד תיכנון החלטה כלשהי שמשמעה קידום אישורה, או אישורה בפועל, של תוכנית החלה, כולה או חלקה, בתחום בו חל חוק זה, אלא אם ניתן לתוכנית זו קודם לכן אישורה של הועדה למי החופין והחוף. (ב) לא תבוצע בתחומי חוק זה כל פעולה על סמך היתר בניה, אלא אם לתוכנית שמכוחה הוצא ההיתר ניתן אישור הועדה למי החופין והחוף. (ג) בבואה לאשר תוכנית מיתאר בתחום בו חל חוק זה תבחן הועדה למי החופין והחוף, בין היתר - (1) אם הפיתוח הכלול בתוכנית הינו פיתוח בר קיימא; (2) אם התוכנית אינה פוגעת בערכי חוף או בגישה אל קו החוף או שהיא יוצרת הסתרה של הנוף הנשקף אל החוף וממנו; (3) אם יעוד התוכנית הינו לטובת הציבור בכללו. מסקנות הועדה בכל אחד מענינים אלו ינתנו בכתב, ויתייחסו לפרטי התוכנית הרלוונטיים. (ד) הועדה למי החופים והחוף תבסס את החלטותיה על תסקירי השפעה על הסביבה, ולא תדון בבקשה לאשר תוכנית אלא לאחר שניתן לתסקיר המתייחס לתוכנית זו אישור השר כי היא הושלמה. (ה) בנוסף לקבוע בסעיף קטן (ד), מוסמכת הועדה לדרוש כל מידע, סקר, מחקר או נתונים מדעיים הנחוצים לצורך קבלת החלטותיה בנוגע לתוכנית המוצעת בתחום בו חל חוק זה, ובמיוחד לשם מניעת נזקים לערכי החוף; לא הומצא מידע כאמור, או שהמידע הינו חסר או שלא ניתן להשלימו, לא תיתן הועדה את אישורה לתוכנית עד שיעמוד לרשותה כל המידע הנחוץ. (ו) הועדה למי החופין והחוף רשאית להקים מבין חבריה ועדת משנה לצורך נושאים שונים, כמו מתן אישורים במסלול מהיר על פי חוק זה לתוכניות שאינן חייבות בתסקיר השפעה על הסביבה, או שקיבלו פטור מחובת הכנתו. 16. (א) בתחום של מאה מטר מקו המים העליון - לא יוחלט או יומלץ על הפקדת או אישור תוכנית כלשהי, ולא ינתן היתר להקמת כל מבנה, אלא אם אישרה קודם לכן הועדה למי החופין והחוף, בהתאם לסקר ערכי החוף שיערך על ידי השר ועל סמך תסקיר השפעה על הסביבה ונתונים אחרים שנמסרו לה, כי מתקיימים כל התנאים הבאים: (1) כי הבניה הכלולה בתוכנית הכרחית, וקירבתה לים מחוייבת מכל הבחינות, או שהיא נדרשת לשם שמירת ערכי החוף או כדי לאפשר הנאה מהם; (2) כי אין חלופה מתאימה יותר למיקומה; (3) כי היא מיועדת לטובת הציבור בכללו; (4) כי נעשה בתוכנית מאמץ מירבי להימנעות מפגיעה בערכי חוף. (ב) בתחום מאתיים מטר מקו המים העליון - (1) לא יוחלט או יומלץ על הפקדת או אישור תוכנית כלשהי, ולא ינתן היתר להקמת כל מבנה, אלא אם קבעה הועדה למי חופין, בהתאם לסקר ערכי החוף שיערך על ידי השר ועל סמך תסקיר השפעה על הסביבה, כי לא מצויים ערכי חוף בשטח שיבנה, או שהתוכנית מיועדת לשינויים ולשיפורם; (2) לא יוחלט או יומלץ על הפקדת או אישור תוכנית כלשהי, ולא ינתן היתר לבניה הכוללת שימושים פרטיים בתחום זה, אלא אם יעוד השטח המאפשר שימוש זה היה כבר בתוקף עם כניסת חוק זה לתוקפו; (3) לא יוחלט או יומלץ על הפקדת או אישור תוכנית כלשהי הכוללת בניה בתחום זה והמחייבת שינוי יעודו של שטח; (4) סטיה מהקבוע בפסקאות (1) עד (3) לא תתאפשר, אלא אם קבעה הועדה למי החופין והחוף כי מתקיימים בנוגע לתוכנית ארבעת התנאים המנויים בסעיף קטן (א), או שהתוכנית המוצעת קרובה יותר באופן משמעותי לעמוד בתנאים אלה מכפי שמאפשרות התוכניות התקפות כבר באותו שטח. (ג) במרחק שמעל מאתיים מטר מקו המים העליון, ועד גבול תחולתו של חוק זה - לא יוחלט או יומלץ על הפקדת או אישור תוכנית כלשהי, ולא ינתן היתר לבנית כל מבנה בתחום זה, אם הבניה המוצעת אמורה להתבצע בשטח בו מצויים ערכי חוף על פי סקר ערכי החוף שיערך על ידי השר, אלא אם אישרה הועדה למי החופים והחוף, על סמך תסקיר השפעה על הסביבה, כי מתקיימים במקרה זה ארבעת התנאים הקבועים בסעיף קטן (א), או שהתוכנית המוצעת קרובה יותר באופן משמעותי לעמוד בתנאים אלה מכפי שמאפשרות התוכניות התקפות בשטח זה. (ד) בכל התחום בו חל חוק זה - לא יוחלט או יומלץ על הפקדת או אישור תוכנית, ולא ינתן היתר לבניה כלשהי, אשר אם תתבצע תהיה הבניה הקרובה ביותר לקו המים בניצב לו, אלא אם אישרה קודם לכן הועדה למי החופים והחוף, בהסתמך על תסקיר השפעה על הסביבה, כי התוכנית המוצעת נמנעת באופן מירבי מהסתרת הנוף הנשקף מהחוף אל הים ומהים אל החוף. (ה) אם התוכנית המוצעת כאמור בסעיף קטן (ד) כוללת שימושים פרטיים כהגדרתם בסעיף 17, האמורים להתבצע בחזית בניה קיימת, התוכנית לא תאושר אלא אם, בנוסף לקבוע בסעיף קטן (ד), המבנים הכלולים בה לא חורגים ברוחב או בגובה מן הבניה המצויה בעורפה. (ו) לא יוחלט או יומלץ על הפקדת או אישור תוכנית בניה כלשהי, ולא ינתן היתר לבניה או לעבודה אחרת בים, אלא אם עולה באופן חד משמעי מן התסקיר כי ביצוע התוכנית לא ישפיע על תנועת החול במים ולא יפגע בחוף ובקו החוף, או בתנאים הקבועים בסעיף קטן (א). (ז) בכל התחום בו חל חוק זה - לא יוחלט או יומלץ על הפקדת או אישור תוכנית בניה כלשהי לצורך תשתית, כגון הפקת אנרגיה או התפלת מי ים, אלא בשטחם של מפעלי תשתית קיימים, או, באם הדבר אינו אפשרי, בצמוד אליהם, או לאחר שהוברר מעל לכל ספק כי שתי אפשרויות אלה אינן ברות ביצוע, והדבר אושר ונומק על ידי הועדה למי החופין והחוף. (ח) לא ינתן היתר בניה בתחום בו חל חוק זה, הכולל בניה ביבשה במרחק של פחות ממאתיים מטר מקו המים העליון, אלא אם צורפו להיתר - (1) האישורים הנדרשים כקבוע בסעיפים קטנים (א) ו- (ב) המאפשרים בניה בתחום זה. (2) מפת מדידה מוסמכת, הנכונה לתאריך הקרוב ככל האפשר ליום מתן ההיתר, של המצב הקיים בשטח המיועד לביצוע התוכנית; במפה יסומן קו המים העליון, ערכי החוף המצויים בשטח על פי סקר ערכי החוף, וכן מיקומה של הבניה המיועדת על פי התוכנית ומרחקה מקו המים העליון. (ט) המסמכים כאמור בסעיף קטן (ח) יהיו פתוחים לעיון כל אדם במשרדי הועדה המקומית;. הועדה המקומית, הועדה המחוזית והועדה למי החופים והחוף רשאיות לדרוש ממקבל ההיתר בכל עת, לבצע מדידה מוסמכת נוספת של המצב בשטח, על מנת לוודא שהבניה לא חרגה מן המאושר. (י) ניתן היתר בניה בניגוד לקבוע בסעיף זה - ההיתר בטל. 17. (א) בפרק זה - "שימוש פרטי" - שימוש או החזקה של שטח, שיעודו נופש, תיירות, קייט או מלונאות, שלא למטרות ארוח, באופן שאינו מעניק לכלל הציבור את ההזדמנות להיכנס ולהשתמש בשטח זה. (ב) בתחום בו חל חוק זה לא יוחלט או יומלץ על הפקדת או אישור תוכנית בניה, ולא ינתן היתר בשטחים שיעודם נופש, תיירות, קייט או מלונאות, אלא אם כוללת התוכנית הוראות מפורשות על פיהן הבניה מיועדת לטובת הציבור כולו, ולא כלולים בה, באופן מלא או חלקי, שימושים פרטיים כלשהם, בכל חלק מן השטח שיעודו כאמור. (ג) ניתן היתר בניה בניגוד לאמור בסעיף קטן (ב) - ההיתר בטל. 18. (א) לענין הגשת התנגדות לתוכנית ששטחה מצוי או גובל בתחום עליו חל חוק זה, יראו כל אדם כמעונין בקרקע על פי סעיף 100 לחוק התכנון והבניה. (ב) לענין תסקיר השפעה על הסביבה - (1) לא יוצאו הנחיות לתסקיר על פי חוק זה, אלא לפחות שלושים יום לאחר שפורסמה בעיתון הודעה על כך, וניתנה לציבור הזדמנות להעיר את הערותיו ולהעבירן לשר; (2) מסמכי תסקיר שנמסרו לשר לבדיקה יהיו פתוחים לעיון ולהעתקה של הציבור בזמנים שיקבע השר; (3) השר לא יקבע כי תסקיר הושלם, אלא שלושים יום לפחות לאחר שפורסמה בעיתון הודעה בדבר קביעה זו, וניתנה לציבור ההזדמנות להעיר את הערותיו בנוגע למסמכי התסקיר שהוגשו. (ג) לענין אישור תוכנית - (1) לא יחליט מוסד תיכנון להפקיד תוכנית או להמליץ על הפקדת תוכנית בתחום בו חל חוק זה, אלא לאחר שקיים דיון פומבי בענין התוכנית; הדיון הפומבי יתקיים לא פחות משלושים יום לאחר שפורסמה על כך הודעה בעיתונות, ולציבור ניתנה הזדמנות להעיר בכתב את הערותיו בנוגע לתוכנית; (2) כל מסמכי התוכנית העדכניים יהיו פתוחים לציבור לצורך עיון והעתקה מיום פירסום ההודעה בעיתונות כאמור לעיל, וזאת במשרדי מוסד התיכנון שאמור לדון בתוכנית; המסמכים ישארו פתוחים לציבור מיום פירסום ההודעה ואילך, אלא אם החליט מוסד התיכנון לדחות את התוכנית; (3) הוראה זו תחול גם על הועדה למי החופין והחוף, אך יכולה הועדה להחליט כי תוכניות מסוימות יהיו פטורות מהוראת סעיף קטן ג(1) אם מצא כי הן אינן מכניסות שינוי משמעותי במצב התיכנוני הקיים. (ד) פירסום בעיתונות על פי סעיף זה יעשה כקבוע בסעיף 1א. לחוק התיכנון והבניה. 19. (א) נעברה בשטח בו חל חוק זה עבירה על סעיף 204 לחוק התכנון והבניה, יכול כל אדם לפנות בהודעה בכתב המפרטת את מהות העבירה לפרקליט המחוז וליושב ראש הועדה המקומית, ולדרוש כי יפעילו בקשר לכך את הסמכויות הנתונות להם בפרק י' לחוק התכנון והבניה. (ב) לא השיבו הללו בתוך שלושים יום כי פעלו בנידון על פי הוראות פרק י' לחוק התיכנון והבניה או כי בכוונתם לפנות לבית המשפט, או לא הודיעו בתוך שישים יום כי פנו לבית המשפט, יכול אותו אדם להגיש כתב אישום בעצמו לבית המשפט, וכל הסמכויות הנתונות על פי פרק י' שלעיל ליועץ המשפטי לממשלה יהיו נתונות לו. (ג) בקשה לצו הפסקה שיפוטי בשטח בו חל חוק זה יכול שתוגש על ידי כל אדם מיד עם מתן הודעה כקבוע בסעיף קטן (א), וזאת אף בלא שחלפו המועדים הקבועים בסעיף קטן (ב),. אך לא ינתן צו הפסקה שיפוטי במקרה כזה במעמד צד אחד אלא לאחר שהוזמן הנאשם להופיע בפני בית המשפט. (ד) הוראות חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 , יחולו על ניהול הליך לפי סעיף זה, אך לא תחול הוראת סעיף 11, ולא הוראות סעיפים 68 עד 73 בנוגע לקובלנה. (ה) לא ינהל אדם הליך לפי סעיף זה אלא באמצעות עורך דין. (ו) הורשע אדם בעבירה על סעיף 204 לחוק התכנון והבניה בתחום חוק זה, יחייבו בית המשפט, בנוסף לכל קנס שיטיל עליו, גם במימון עלות השבת המצב לקדמותו, או, באם הדבר אינו אפשרי, או אינו אפשרי בחלקו, בתשלום עלות הנזק שגרם; התשלום ישולם לקרן, וישמש בעדיפות ראשונה למימון השבת המצב לקדמותו. (ז) לצורך הערכת הנזק, הכרעה בשאלה אם הנזק הוא בר תיקון, ושאר שאלות מקצועיות, רשאי בית המשפט, לאחר מתן הכרעת הדין ובטרם מתן גזר הדין, לבקש את חוות דעתה של הועדה למי החופין והחוף בענינים אלו. (ח) בכל מקום בו חוק זה חל תהיה לועדה למי החופין והחוף כל סמכות הנתונה לועדה מקומית לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה שאותו שטח מצוי בתחומה, וליושב ראש הועדה למי החופין והחוף כל סמכות הנתונה ליושב ראש הועדה המקומית. 20. עתירה נגד החלטה סופית של הועדה למי החופין והחוף, וכן נגד מוסד תיכנון אשר הפר את הוראות חוק זה, תוגש כעתירה מינהלית על פי הקבוע בפרק י'1 לחוק התיכנון והבניה. 21. (א) בתוך שנה מיום התחילה, תכין הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים (להלן בפרק זה - הרשות) רשימה של מקומות המיועדים להיות שמורות טבע ימיות; הרשימה תפרט את ערכי הטבע המצויים במקומות אלו, ותכלול ציון קואורדינטות של גבולות השמורות המוצעות; מספר המקומות שימנו ברשימה לא יפחת מחמישה. הרשימה תפורסם ברשומות, ותלווה במפות בקנה מידה של 1:10000 שישמרו במשרדי הרשות ויהיו פתוחות לעיון הציבור. (ב) הרשות תוכל להוסיף על הרשימה שלעיל גם בחלוף המועד הנקוב. (ג) פורסם מקום ברשומות כאמור, לא תומלץ להפקדה, תופקד או תאושר כל תוכנית החלה במקום או העלולה לפגוע בערכי החוף המצויים בו, פרט לתוכנית המייעדת אותו כשמורת טבע, אלא אם קבעה הודעה למי החופין והחוף כי מתקיימים בתוכנית זו כל ארבעת התנאים הנקובים בסעיף 16(א. 22. (א) העובר על הוראות חוק זה דינו שנתיים מאסר ומליון ש"ח קנס; הורשע תאגיד בעבירה זו, יוטל עליו כפל קנס, ויואשם בעבירה גם כל מנהל או עובד אחר שימצא אחראי לעבירה; עבירה מתמשכת כאמור תחשב כעבירה חדשה מדי יום. (ב) חבר מוסד תיכנון או עובד של רשות ציבורית כלשהי אשר אחראי ביודעין למתן היתר בניה או רישיון אחר בניגוד לאמור בחוק זה - דינו שנה מאסר ומאה אלף ש"ח קנס. 23. השר ממונה על יישום ואכיפת חוק זה, והוא מוסמך להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו. 24. רשות מקומית ששטחים עליהם חל חוק זה כלולים בתחומה, רשאית להתקין חוקי עזר בכל ענין הנראה לה דרוש ליישום הוראות חוק זה; נוסח חוק העזר המוצע יועבר גם לשר, והסמכויות הנתונות לשר הפנים לפי סעיף 258 לפקודת העיריות, וסעיף 22 לפקודת המועצת המקומיות , תהיינה נתונות לגבי חוקי עזר מכוח חוק זה גם לשר. 25. (א) הוגשה או נידונה במוסד תיכנון, לפני שפורסמה הרשימה כקבוע בסעיף 2(ד), תוכנית החלה מחוץ לתחום הקבוע בסעיפים 2(ב) ו- 2(ג), אך שלדעת השר יש מקום להניח כי בשטח הכלול בתוכנית או בחלק ממנו עתיד החוק להיות מוחל כקבוע בסעיף 2(ד), יודיע על כך השר למוסד התיכנון, וזה יקפיא את הדיון בתוכנית עד תום שנה מיום התחילה. (ב) מוסד תיכנון לא ימליץ להפקיד, יפקיד, ימליץ לאשר, או יאשר תוכנית המוצעת בתחום חוק זה כל עוד לא הושלם סקר ערכי החוף כקבוע בסעיף 13(א)(1), אלא אם קיבל את אישור הרשות כי הבניה הכלולה בתוכנית אינה נוגעת ואינה פוגעת בערכי חוף כלשהם ובחזות החוף, או שמצא כי לביצוע התוכנית יש חשיבות ודחיפות מיוחדת החורגת מגדר הרגיל, וציין זאת בהחלטה מנומקת. (ג) חוק זה יחול על כל תוכנית או חלק ממנה בתחום רצועת החוף, אשר ביום התחילה טרם ניתנו היתרי בניה על פיה; הוראות כל תוכניות המיתאר המאושרות לרמותיהן השונות החלות בתחום זה, יותאמו להוראות הקבועות בחוק על ידי מוסד התיכנון שאישר את התוכנית, וזאת בתוך שנה מיום התחילה או לפני מתן היתרי בניה על פי תוכנית זו, לפי המועד המוקדם יותר; לא הותאמה תוכנית כקבוע בסעיף זה - תחול ההתאמה מכללא בתוך המועד הקבוע לעיל. (ד) על אף הקבוע בהגדרת "קו המים העליון" בסעיף 5, יחשב קו המים העליון לצורך מתן היתרי בניה, שיוצאו על סמך תוכניות מקומיות או מפורטות שאושרו כחוק בטרם כניסת חוק זה לתוקף, כאילו היה ערכו 23.2 ס"מ מעל אפס האיזון הארצי. 26. חוק זה יכנס לתוקף בתום שלושה חודשים מיום פירסומו ברשומות, פרט לאותן הוראות הכלולות בו שלכניסתן לתוקף נקבע במפורש מועד מאוחר יותר. 27. בחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969, בסעיף 142 בסופו יבוא: "(ד) על אף האמור לעיל, לא ירשם כבית משותף כל מבנה בשטח המיועד לתיירות, נופש או מלונאות, שעליו חל חוק חופי הים התיכון, התש"ס-1999". 28. בפקודת מניעת זיהום מי ים בשמן [נוסח חדש], התש"ם - 1980 - (1) בסעיף 13, במקום "קרן למניעת זיהום מי-ים (להלן - הקרן)" יבוא "קרן למניעת זיהום מי ים ופגיעה בחופים (להלן - הקרן)". (2) בסעיף 14, בסופו יבוא: "וכן למניעת פגיעה בחופים כקבוע בסעיף 12 לחוק חופי הים התיכון, התש"ס - 1999". 29. בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, בתוספת השניה, בסופה יבוא: "עבירה לפי סעיף 8(ב) לחוק חופי הים התיכון, התש"ס-1999 אם מגיש הקובלנה הוא אחד הגופים הציבוריים שנקבעו בהתאם לסעיף 100(3) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה - 1965". 30. בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965, - (1) בסעיף 156(ב), במקום "במימי החופים" יבוא "במימי החופים ובתחום עליו חל חוק חופי הים התיכון, התש"ס-1999"; (2) במקום התוספת השניה יבוא: "התוספת השניה (סעיף 156(ב)) 1. תוקם ליד המועצה הארצית ועדה בת חמישה עשר חברים להיות הועדה למי החופין והחוף (להלן - הועדה). 2. (א) וזה יהיה הרכב הועדה: (1) שר הפנים ימנה לועדה שני חברים, מהם אחד בעל הכשרה מקצועית בעניני תיכנון ובניה, והוא יהיה היושב ראש, ואחד נציג הרשויות המקומיות; (2) השר לאיכות הסביבה ימנה לועדה שני חברים, מהם אחד בעל הכשרה בעניני תיכנון או תיכנון ימי; (3) שר התחבורה ימנה שני חברים, מהם האחד בעל הכשרה בענינים ימיים; (4) שר הביטחון ימנה חבר אחד; (5) שר התיירות ימנה חבר אחד; (6) חבר אחד בעל הכשרה מקצועית בעניני שמירת טבע, שימונה על ידי שר הפנים לאחר התייעצות עם מועצת הגנים הלאומיים ושמורות הטבע; (7) שלושה חברים נציגי אקדמיה בעלי הכשרה מקצועית בתחומים: אקולוגיה ימית, הנדסה ימית וסדימנטולוגיה, שימונו על ידי השר לאיכות הסביבה; (8) חבר אחד שהוא אדריכל או אדריכל נוף או בעל תואר אקדמי בתחום תיכנון ערים, הבקי בתחום התכנון והבניה ושאינו עובד מדינה, שימונה על ידי שר הפנים. (9) שני חברים, האחד נציג "החברה להגנת הטבע" והשני נציג "אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה", שימונו על ידי השר לאיכות הסביבה. (ב) ענין התלוי ועומד בפני הועדה רשאי כל חבר בועדה להביאו בפני המועצה הארצית להכרעתה בהתאם להוראות סעיף 110, בשינויים המתחייבים לפי הענין. 3. הועדה רשאית להכין בכל עת תוכנית מיתאר לתחום הקבוע בסעיף 156 או לחלק ממנו, וכן רשאית היא ליזום תיקון, התליה או ביטול של תוכנית כאמור, או להטיל את הכנתה על ועדה מחוזית או מקומית. 4. לא תומלץ להפקדה ולא תופקד תוכנית החלה בתחום הקבוע בסעיף 156, ולא תוגש לאישור הממשלה על פי סעיף 53 תוכנית מיתאר ארצית החלה בתחום זה, אלא אם אושרה תחילה על ידי הועדה, או שהיא תוכנית מיתאר מפורטת המקיימת את כל ההוראות של תוכנית מיתאר שאושרה על ידי הועדה. 5. מוסד תיכנון לא יתן היתר לבניה או לפעולה אחרת הטעונה היתר לפי חוק זה לגבי מימי החופין, אלא בהתאם לתוכנית שנתמלאו בה הדרישות של סעיף 4. 6. הרואה את עצמו נפגע על ידי החלטת הועדה לפי סעיפים 4 או 5, או חבר הועדה, רשאים לערור עליה לפני ועדה הערר למי חופין תוך שלושים יום מהיום שבו נמסר להם על ההחלטה. 7. ועדת הערר למי חופין תהיה של שבעה: חמישה נציגים של שר הפנים, השר לאיכות הסביבה, שר התיירות, שר הביטחון ושר התחבורה, ושני נציגים מטעם הגופים הלא ממשלתיים החברים בועדה שימונו על ידי המועצה הארצית, ובלבד שחבר הועדה לא יהיה חבר בועדת הערר. 8. ועדת הערר רשאית לאשר את החלטות הועדה, עם או בלי שינויים, או לדחות את הערר, כן להחזיר את הענין לועדה למי חופין לדיון מחודש. החלטת ועדת הערר תהיה בכתב ותתייחס לכל אחד מנימוקי הערר בנפרד. החלטת הועדה בדיון המחודש, בנושאים בהם החליטה ועדת הערר על קיום דיון כזה, תהיה סופית. 9. ההוראות הקבועות בתוספת זו לא יתפרשו כבאות לפטור או להקל מתחולת הוראות חוק חופי הים התיכון, אלא רק להוסיף עליהן". 31. תחילתו של פרק זה בתוך תשעה חודשים מיום פירסום החוק. הצעות חוקחוף הים