הצעת חוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (תיקון - הרחבת תחולה), התש”ס-1999 מלפנים בישראל - מאז הקמת המדינה ולפני כן - נוהג הדין בישראל לכל דבר וענין, כי המרות דת (גיור) יוכרו אך ורק באישור ראש העדה אליה מצטרף הממיר, ובעדה היהודית באישור הרבנות הראשית לישראל. לאחרונה אמר הבג"צ את דברו, כי אומנם בענינים דתיים כמו נישואין וגירושין נשאר המצב בעינו. אבל באשר לענינים אזרחיים כמו מרשם התושבים או חוק השבות, גילגל הבג"צ את ההכרעה לפתחה של הכנסת לומר את דברה, למען הבהר דבר ולמען הסיר ספק, כי אכן כל גירות הנעשית בישראל לכל דבר וענין תהיה לה נפקות רק בקבלת אשור מאת הרבנות הראשית בישראל. הצעת חוק זו באה ליצב מצב הנהוג בישראל ולהעמיד על תלו את הסטטוס-קוו ולא לאפשר לפרוץ אותו, עקב פרשנויות משפטיות אשר מקרוב באו. הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת השלוש-עשרה ובכנסת הארבע-עשרה ומספרה פ/578. הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י"ח בטבת התש"ס - 27.12.99 בפקודת העדה הדתית (המרה) (להלן - הפקודה), בכל מקום בו נאמר "עדה" או "עדה דתית" ייאמר "דת". בסעיף 2 לפקודה, במקום סעיף קטן (1) יבוא: "(1) לא תינתן נפקות חוקית כלשהי להמרת דת, אלא אם כן ניתן אישור להמרה מאת בית הדין העליון בישראל של הדת אליה מבקש האדם להצטרף; ניתן אישור להמרת דת יודיע על כך נותן האישור לממונה על המחוז במחוז בו יושב מקבל האישור" הצעות חוקדתהמרת דת