הצעת חוק העונשין (תיקון - סיכון וגרימת מוות ברשלנות), התש”ס-2000 מדינת ישראל, כבר מראשית הקמת העלתה על נס את ערך קדושת החיים, אשר אין רם ממנו. נאמנה לגישה זו, חוקקה כנסת ישראל חוקים רבים אשר מטרתם להגן מכל משמר על חיי האדם. במסגרת חוקים אלו, קבעה מדינת ישראל כי אלו הפוגעים בחייו של אדם יבואו על עונשם, ולא יימלטו מן הדין. לאור הרצון לשמור על חיי האדם, תמוה העונש הפעוט הניתן לאלו אשר מסכנים את חייו של אדם ברשלנות, כך שכל עונשם הוא שלוש שנות מאסר. תמוה ביתר שאת , העונש הקבוע בעבירת גרם מוות ברשלנות, אשר בה מקפד העבריין את פתיל חייו של אדם, וכל עונשו הקבוע בחוק הינו שלוש שנות מאסר. קביעת עונש קל לאלו הנוטלים חיי אחרים מציבה נורמה לפיה קיימים במקרים בהם הואיל ונעברה העבירה ברשלנות, יהיה ערך חייו של ההרוג פחות, ובשל כך נקבע עונש כה קל לעבריין. הצעת חוק זו באה לתקן את המעוות: להצהיר כי ערך חייו של אדם הינו המקודש ביותר, ועל כן, כל הפוגע בו ייענש בצורה החמורה ביותר. בהתאם לכך, לא תאפשר הכנסת כי אדם אשר סיכן ברשלנותו חיים, ואף הביא לסיומם, לא ייתן את הדין על מעשיו ויסיים לרצות את עונשו כעבור חודשים מעטים בלבד. הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ל' בתמוז התש"ס - 3.7.2000 בחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן - החוק העיקרי), בסעיף 90ב, במקום "בשל אותה עבירה, מאסר שלוש שנים" יבוא "בשל אותה עבירה, מאסר שבע שנים". בסעיף 304 לחוק העיקרי, במקום "הגורם ברשלנות למותו של אדם דינו - מאסר שלוש שנים", יבוא "הגורם ברשלנות למותו של אדם, דינו - מאסר שבע שנים". הצעות חוקמשפט פלילימקרי מוותגרימת מוות ברשלנות