הצעת חוק איסור שימוש בסמים מסוכנים, סמי מרץ ותרופות הרגעה (בילדים מתחת לגיל 18), התש”ס-2000 בשנים האחרונות התפשטה בארה"ב מגפה של סימום המוני ילדים ונוער בסמים מסוכנים וממכרים, בעידודם של מורים ורופאים, פסיכיאטרים ופסיכולוגים, במטרה שילדים אנרגטיים "ישבו בשקט ולא יפריעו". תופעה זו, בעיקר של מתן סמי מרץ מסוג "ריטלין" התפשטה לממדים עצומים והביאה להתנגדות רשות הסמים הפדרלית האמריקאית. "אופנה" זו של טיפול בילדים על-ידי מתן סמים אינה מקובלת במדינות רבות בעולם ובעיקר באירופה. ישנו חשש שהתופעה שהגיעה לישראל בשנים האחרונות, תתפשט גם כאן בקצב מהיר. על-פי נתוני משרד הבריאות עלה השימוש בריטלין בכ-30% בשנים האחרונות. הסיבות להתפשטות מכת הסם בארה"ב ובישראל הן: יצרניות התרופות המובילות מנהלות זה שנים מסע תעמולה מתוחכם בקרב פסיכיאטרים, רופאים, מורים והורים על נפלאות התרופה המשקיטה ילדים. המורים רואים בכך פתרון קל ונוח להתמודדות עם ילדים המפריעים בכיתה ולכן מעודדים את מתן הסם לילדים. כאמור אין שום בדיקה רפואית או מדעית היכולה לגלות "מחלה" כלשהי המצדיקה מתן "תרופה" כזאת. מאידך קיימים עשרות מחקרים המצביעים בברור כי סמים אלו גורמים לנזק מוחי. בישראל מתפשטת התופעה בה מנהלים ומורים מאיימים על הורי התלמיד ש"אם יסרבו לתת לו ריטלין - הילד יסולק מבית הספר". כאשר הילד נשלח בלחץ בית הספר לרופא וזה אינו מוצא דבר, שולח אותו בית הספר לרופאים נוספים עד שמוצאים רופא המוכן לרשום את הסם "בלי לשאול שאלות". מטרת הצעת חוק זו היא למנוע מצב של התפשטות תופעה דומה בישראל, דבר שעשוי לפגוע בילדים ובבני הנוער. על הרשות המחוקקת לעצור כל התפשטות של סמים מסוכנים בקרב ילדי ישראל ולבלום את האופנה המסוכנת הזאת. כולנו למדנו בבית הספר. לפעמים גם הפרענו למורים. אבל איש לא חשב לסמם אותנו כדי שנפסיק להפריע. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת הארבע-עשרה ומספרה פ/1777. הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ו' באדר ב' התש"ס - 13.3.2000 מטרת חוק זה לאסור שימוש בסמים מסוכנים, סמי מרץ, ותרופות הרגעה, בקרב ילדים מתחת לגיל 18. בחוק זה - הורה" - לרבות הורה חורג, מאמץ, אפוטרופוס או מי שהקטין נמצא במשמורתו או בהשגחתו; "מוסד חינוכי" - מוסד חינוך מוכר כהגדרתו בחוק לימוד חובה, התש"ט- 1949; "סמים מסוכנים" - כהגדרתם בפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973 "סמי מרץ" - סמים הידועים בשם פסיכו-סטימולנטים או טריציקליים. הכוללים: אמפטאמינים, מתילפנידיאט, פמולין, פלואוקסטין, קוקאין וקלונודין, או כל תרופה אחרת בעלת הרכב כימי דומה או בעלת השפעה דומה; "תרופות הרגעה" - תרופות המשמשות לשינוי התנהגות וכן תרופות הידועות בשם המסחרי דקסרין, ריטלין, ניטן או כל תרופה אחרת בעלת הרכב כימי דומה או בעלת השפעה דומה. 3. (א) לא יתן הורה, מורה, גננת, מנהל, יועץ, פסיכולוג או כל עובד במוסד חינוכי, סמים מסוכנים, סמי מרץ או תרופות הרגעה לקטין, ולא ימליץ על נתינתם, אלא אם כן התקבל בכתב, היתר מיוחד לכך על-ידי הפסיכיאטר המחוזי, הרופא המחוזי ושר החינוך והתרבות, וזאת לאחר שקיבלו חוות דעת מכל הגורמים שבדקו את הילד וסביבת חייו; בדיקה שמסקנותיה שוללות את כל דרכי הטיפול האחרות בקטין ולאחר שאלה מוצו במלואן. (ב) בסעיף זה - "דרכי טיפול בקטין" - (1) בדיקה יסודית השוללת את האפשרות שהתנהגות הקטין היא תופעה טבעית לגילו או נובעת מקצב התבגרות לא תקין; (2) הקטין קיבל סיוע או טיפול חינוכי בקשיי למידה על-ידי מורים או מוסד מוכר המוסמכים לכך, ונשללה האפשרות שגורמים אלה משפיעים על התנהגותו; (3) הקטין קיבל או מקבל טיפול במסגרת מכון להתפתחות והוכח כי טיפול זה לא יכול להועיל; (4) עובד סוציאלי או פסיכולוג ימציאו חוות דעת השוללת השפעת לחצים או השפעות סביבתיות או חינוכיות בכל אחת מסביבות חייו של הקטין; (5) חוות דעת רפואית השוללת אפשרות של השפעות אלרגיות על התנהגות הקטין; (6) חוות דעת רפואית השוללת אפשרות של השפעות פיסיולוגיות על התנהגות הקטין; (7) חוות דעת רפואית השוללת אפשרות של השפעות הנובעות מליקויי התפתחות כתוצאה מפיגור שכלי או מאוטיזם; (8) חוות דעת פסיכולוגית או רפואית השוללת אפשרות של אירוע קשה או טראומה שעבר הקטין; (9) חוות דעת פסיכיאטרית השוללת קיומן של הפרעות נפשיות אחרות ודיכאון, טורט והפרעות התנהגות ובכללן ליקויי למידה והפרעות התרסה נוגדנית. 4. לא יעשה תאגיד רפואי או נציגו פרסומת, שיווק, קידום מכירות או פעולות הסברה, המכוונות לעידוד קטינים או עובדים במוסד חינוכי לכל אחד מאלה: (1) עידוד צריכת תרופות הרגעה, או סמי מרץ, או סמים מסוכנים לשימוש אצל קטינים; (2) פעילות שיש בה משום סיכון בריאותם של קטינים; (3) עידוד מורים או עובדים במוסד חינוכי לשכנע קטין או הורה של קטין להשתמש או לתת סמים מסוכנים, סמי מרץ, או תרופות הרגעה לקטין; (4) עידוד קטינים לשכנע את הוריהם או להפציר בהם או בכל אדם אחר, לרבות עובדי המוסד החינוכי או חצריו לתת להם את סמי המרץ או תרופות הרגעה או סמים מסוכנים; (5) מימון ישיר או עקיף של פעילות הסברה לצורך עידוד השימוש בסמים מסוכנים, סמי מרץ או תרופות הרגעה. 5. מוסד חינוכי או כל עובד במוסד חינוכי לא יאיים על קטין או על הוריו בדבר סילוק הקטין מהמוסד החינוכי או העברתו למסגרת החינוך המיוחד, משום שמסרב הקטין או ההורה של הקטין כי הקטין ישתמש בסמים מסוכנים, סמי מרץ או תרופו הרגעה. 6. מוסד חינוכי או כל עובד במוסד החינוכי, לא יגרום לכך שקטין ירגיש מקופח, נחו או בלתי מקובל לעומת קטינים אחרים, אם אינו רוכש באמצעות הוריו או כל גור אחר את הסמים המסוכנים, תרופות ההרגעה או סמי ההרגעה או אינו משתמש בהם. 7. (א) רופא, אחות, הורה, עובד חינוך, עובד סוציאלי, עובד שירותי רווחה, שוטר, פסיכולוג, קרימינולוג או עוסק במקצוע פרה-רפואי וכן מנהל או איש צוות במוסד חינוכי שבו נמצא קטין שהיה להם יסוד סביר לחשוב, כי נעשה שימוש כלשהו על-ידי קטין בסמים מסוכנים, סמי מרץ, או תרופות הרגעה בין ביוזמתו ובין ביוזמת אחרים, חובה עליהם לדווח על-כך ועל כל מי שהיה מעורב בכך, מייד עם היוודע להם הדבר, לפקיד סעד או למשטרה. (ב) הוראות סעיף 363ד לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין), יחולו על העובר על הוראה זו. 8. בחוק העונשין, בסעיף 368ד, בסעיף קטן (ח), בסופו יבוא: "ועבירה על-פי חוק איסור שימוש בסמים מסוכנים, סמי מרץ ותרופות הרגעה (בילדים מתחת לגיל 18), התשנ"ח 1997." 9. העובר על הוראות חוק זה דינו מאסר עד עשרים שנה; סעיף זה לא יחול על סעיף 7 לחוק זה. הצעות חוקקטיניםאיסור שימוש