הצעת חוק איסור הטלת חרמות, התשס”א-2000 במציאות החיים המודרנית, החרם הינו אמצעי אנכרוניסטי ומיותר אשר כל תכליתו נותרה לשמש ככלי בידי גורמים אינטרסנטיים בקהילה החרדית בכדי לסחוט אישי ציבור ולאלצם לשנות החלטות שאינן מוצאות חן בעיני רבנים אלו או אחרים; מגמות אלו מבקשות לפגוע באנשי ציבור ואנשים פרטיים, המעוררים את עניין הציבור, מטעמים שונים. האיומים בחרם על הרב הראשי , אליהו בקשי דורון אשר הביאו אותו לשנות את עמדתו בנושא מחלוקת השמיטה הינם התערבות בוטה של רבנים חרדיים בהחלטותיהם של אישי ציבור ואין מנוס מהשוואתם לסחיטה תחת איומים, עבירה פלילית בספר החוקים הישראלי; מטילי החרמות ועושי דברם לוקחים את החוק לידיהם וחורצים דינם של חפים מפשע, מחוץ לכותלי בית המשפט. מדינה, המבקשת להיות שומרת חוק, אינה יכולה לעבור לסדר היום, בעוד נוהגות בה מסכות הסתה מעין אלו, אשר סופן להסתיים בהשתלחות המון זועם על אדם או קבוצת אנשים, וחלילה באובדן חיי אדם. אשר על כן, יש לעקור משורש תופעה נתעבת זו, תוך עיגונה של הנורמה המתוקנת במסגרת חקיקה. הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ט"ו בחשון התשס"א - 13.11.2000 1. בחוק זה - "איש ציבור" - אדם הנושא במשרה ציבורית או כל אדם שהוא ידוע ומוכר בציבור; "אדם פרטי" - אדם שאינו איש ציבור; "חרם" - קריאה פומבית או פרטית, שלא במסגרת הליך משפטי תקין, לנידוי חברתי או לפגיעה במעמדו החברתי או הכלכלי של אדם או של קבוצת אנשים, להתעלמות מסמכויות מקצועיות של נושא המשרה הציבורית, או לסירוב ביצוע הנחייה או הוראה שניתנה על ידו במסגרת סמכותו, בטענת חרם, תוך פגיעה במשרתו, במעמדו או בשמו הטוב של מושא החרם; "מושא החרם" - איש או קבוצת אנשים, כלפיהם מופנית הקריאה להטלת חרם; "קריאה הנעשית בפומבי" - הבאת דבר מה לידיעת ציבור או קהל שומעים, באמצעות כלי התקשורת השונים, או במסגרת התקהלות במקום ציבורי, בכתב או בעל פה; "קריאה פרטית" - הבאת דבר מה לידיעת ציבור או קהל שומעים, בכתב או בעל פה, שלא באמצעות כלי התקשורת השונים, במקום כינוס פרטי; "מקום ציבורי" - כל מקום שאינו ביתו הפרטי של אדם; "מקום פרטי" - ביתו הפרטי של אדם. 2. לא יקרא כל אדם, לציבור או לפרטים, בקריאה פומבית או פרטית, בכתב או בעל פה, להטלת חרם על איש ציבור או אדם פרטי, מכל נימוק וטעם שהוא. 3. לא יקח אדם חלק בביצוע חרם שהוטל על ידי כל גורם שהוא. 4. (א) העובר על הוראות סעיף 2, דינו - שתי שנות מאסר. (ב) העובר על הוראות סעיף 3, דינו - שנה מאסר. 5. שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, להתקין תקנות לביצועו. הצעות חוקחרם