להלן פסק דין בנושא תביעה על חוב גלישה באינטרנט: פסק דין 1. התובעת, חברת בזק בינלאומי בע"מ, (להלן: "התובעת"), הגישה ביום 08.09.05, תביעה בסדר דין רגיל כנגד הנתבע על סך 619 ₪. התביעה הוגשה בגין יתרת חוב שלא שולמה לה בעבור שירותי גלישה באינטרנט, שירותי דואר וחבילת גלישה , בין החודשים אפריל 2000 ועד פברואר 2002. 2. כתב התביעה הומצא לנתבע כדין ביום 24.01.06, ואילו הנתבע לא הגיש כתב הגנה תוך המועד הנקוב בתקנות ועל כן ניתן נגדו ביום 15.03.06 פסק דין במעמד התובעת בלבד המחייבו לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין, מיום הגשת התביעה. כמוכן חוייב הנתבע בהוצאות משפט בסך 345 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 667 ₪ בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פס"ד ועד לתשלום בפועל. 3. ביום 03.12.06 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסה"ד. הדיון בבקשה התקיים בפני הרשמת דלית ורד, אשר קבלה את הבקשה, מן הטעמים כמפורט בהחלטתה. 4. ביום 15.01.07 הגיש הנתבע כתב הגנה בו הכחיש את החוב הנטען ואת האמור בכתב התביעה. לטענתו, אינו בעל הדין כלל בכל הנוגע לתביעה זו, "אינו בעל הקו ו/או בעל קשר לקו הטלפון נשוא התביעה." 5. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. 6. בישיבה מיום 25.09.07, אשר התקיימה בפני, סיכמו הצדדים בע"פ, לאחר שהסכימו כי פסה"ד יינתן ללא חקירת המצהירים מטעם הצדדים. טענות התובעת 7. התובעת, בתצהירה של הגב' מירי מולגן, עובדת מחלקת גבייה משפטית של התובעת, טענה כי הנתבע התחבר לשירותי האינטרנט של התובעת ביום 24.06.1999 במסגרת מבצע "אופיס דיפו". בהתאם לתנאי המבצע ולהסכם שנחתם בין הצדדים קיבל הנתבע ו/או מי מטעמו שירותי אינטרנט מהתובעת ובהם שירותי גלישה באינטרנט, שירותי דואר וחבילת גלישה שכללה שמונה שעות גלישה חינם. בעד החבילה הנ"ל התחייב הנתבע לשלם לתובעת סכום חודשי של 23.35 ₪. לצורך כך ניתן לנתבע שם משתמש לשימוש בשירותי האינטרנט, aviadoleg. 8. הנתבע מסר לתובעת את פרטי כרטיס האשראי שלו וביקש כי מנוי האינטרנט יהא על שם מנשס אופיר ושביץ לודמילה בכתובת המעיין 28 גבעתיים והוסיף כי הטלפון ליצירת קשר הינו 7317917 - 03 (להלן: "קו הטלפון"). 9. החל ממועד ההתקשרות ועד לחודש אפריל 2000 שילם הנתבע לתובעת בעבור מנוי האינטרנט (להלן: "תקופת התשלום"), אולם, החל מאותו זמן הפסיק הנתבע לשלם לתובעת בעבור המנוי הנ"ל. התובעת פנתה לנתבע בבקשה לתשלום החוב, אך הנתבע סירב לשלם את החוב הנ"ל. 10. במהלך כל תקופת התשלום, לא פנה הנתבע אל התובעת לביטול החיובים בכרטיס האשראי שלו. הנתבע אף לא יצר קשר עם התובעת וביקש לבטל את המנוי, לפיכך, המשיכה התובעת לתת שירותיה. 11. זאת ועוד, התובעת טענה כי הגלישה אינה נעשית באמצעות קו טלפון מסויים בלבד, אלא באמצעות שם משתמש, מכל מחשב שהוא לכל קו טלפון (סעיף 10 לתצהיר). "טענת הנתבע, לפיה אינו בעל הקו... ו/או המשתמש בקו זה אינה רלוונטית לחוב נשוא התביעה" (סעיף 11 לתצהיר) 12. כמו-כן, נטען על ידי המצהירה כי פלטי המחשב של התובעת בהם פרטי המנוי, לרבות שמו של הנתבע ופרטי כרטיס החיוב אשר צורפו לתצהירה, פרטי חיבור אנלוגי, פרטי השירותים שסופקו לו, היסטוריית אמצעי התשלום שלו, התשלומים ששולמו בגין המנוי והסדרת חובות ללקוח הינם רשומה מוסדית כאמור בפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971 (להלן: "הפקודה"). 13. כן נטען כי במהלך הדיון בבקשה לביטול פסק מיום 17.12.06 כשנשאל הנתבע האם שילם לתובעת בכרטיס אשראי, השיב "שילמתי באופן חד פעמי ולא לטלפון השייך לי או שמצוי באחת הכתובות שציינתי" (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 17 דצמבר 2006), ואילו, בדיון שהתקיים ביום 13.03.07 טען הנתבע כי הוא אינו מכיר התחייבות כלשהיא לתובעת והוא אינו זוכר את מספר כרטיס האשראי שלו. (עמ' 1 ש' 15 לפרוטוקול מיום 13 במרץ 2007) 14. לטענתה של התובעת, "מתחבא" הנתבע מאחורי הכחשתו כי קו הטלפון המפורט במנוי אינו בבעלותו, רק ברי כי אין לנתבע כל הגנה מפני תביעה זו. 15. לטענת התובעת, גם אם נכונה טענתו של הנתבע והוא אכן לא ביצע שימוש, באופן אישי, בשירותיה של התובעת, נקשרו בינו לבין התובעת יחסיים חוזיים בעת רכישת המדפסת וההצטרפות לשירות, ב"אופיס דיפו" ובעת שמסר לתובעת פרטי כרטיס האשראי שלו לחיוב. לולא מסר הנתבע פרטים אלו, לא הייתה התובעת מספקת לו כל שירות הניתן על ידה. 16. ב"כ התובעת עתר לקבלת התביעה במלואה בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ולחייב את הנתבע בתשלום שכ"ט עו"ד והוצאות ההליך. טענות הנתבע 17. הנתבע, בעל משרד גישור, טען כי הוא גולש באינטרנט אך ורק ממשרדו באמצעות מחשבו הנייד. 18. בכתב ההגנה שהוגש על ידו טען כי אינו הבעלים של הקו ואין לו כל קשר לאותו קו טלפון. 19. בתצהירו שב וטען כי מעולם לא היה הבעלים של קו טלפון זה וכי לא זכור לו ששילם תשלומים בגין קו זה. אם אכן שולמו התשלומים, אזי היה זה בלי ידיעתו. 20. בסיכומיו לפני, הוסיף טענות שלא נטענו על ידו קודם לכן, בכתב ההגנה ו/או בתצהירו, לפיהן לא קנה מדפסת באופיס דיפו ולא חתם על עסקת גלישה האמורה. (עמ' 4 ש' 12 לפרוטוקול מיום 25 בספטמבר 2007). 21. הנתבע צירף לתצהיר עדותו הראשית את מכתבה של הגב' עופרה בסה ממוקד 199 חטיבת ת"א המפרט כי לאחר בדיקה שנעשתה נמצא כי במהלך השנים 2000 - 2006 לא היה קו הטלפון בבעלותו של הנתבע. 22. הנתבע אף הגיש לבית המשפט מכתב "התראה לפני נקיטה בהליכים משפטיים" שנשלח למנשס אופיר ביום 17.02.03. 23. הנתבע ביקש לדחות את התביעה שהוגשה נגדו ולחייב התובעת בהוצאות ההליך שנגרמו לו (הנתבע לא היה מיוצג). דיון לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה. 24. התובעת הגישה לביהמ"ש פלטי מחשב בהם פרטי המנוי, לרבות שמו של הנתבע ופרטי כרטיס החיוב, פרטי חיבור אנלוגי, פרטי השירותים שסופקו לו, היסטוריית אמצעי התשלום שלו, התשלומים ששולמו בגין המנוי והסדרת חובות ללקוח. התובעת טענה כי הללו הינם בבחינה רשומה מוסדית כאמור בסעיף 36 לפקודה. "36. קבילות רשומה מוסדית (א) רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה - (1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו; (2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה; (3) היתה הרשומה פלט - הוכח בנוסף, כי - (א) דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה; (ב) המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב. (ב) היתה הרשומה פלט, יראו לענין סעיף קטן (א)(1) את מועד עריכת הנתונים המהווים יסוד לפלט, כמועד עריכתה של הרשומה. (ג) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על רשומה אשר נערכה על ידי רשות מרשויות החקירה או התביעה הפלילית והמוגשת בהליך פלילי על ידי רשות כאמור.אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לפסול או להגביל הגשת רשומה כאמור, אם ניתן להגישה בהתאם להוראות סעיף 39ב. (ד) התקבלה ראיה מכוח סעיף זה, יהיה הצד שכנגד זכאי לחקור חקירה נגדית עדים שזומנו על ידו לעדות, לשם הזמת הראיה, אם עדים אלה קשורים עם בעל הדין שמטעמו הוגשה הראיה.; " 25. רישומים שכאלו מעבירים אל הלקוח את נטל ההוכחה לסתור את האמור בהם, שכן הם מהווים ראיה לכאורה לאמיתות תוכנם, קרי: לחובתו של הלקוח לפרוע אותם, על-פי סעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (ראה: ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ. שאול רחמים, פ"ד מז(3) 240, בעמ' 256). הוכחת העמידה בתנאי הקבילות של "הרשומה המוסדית" נעשית באמצעי ההוכחה הרגילים, בתצהיר, כאשר המצהיר נתון לחקירה נגדית. (ראה: בר"ע (ת"א) 1893/00 רז הוכמן נ. רמנוף חברה לסחר בציוד בניה בע"מ, מפי כב' השופטת (כתוארה אז) ה. גרסטל). 26. הנתבע, הגם שהסכים שלא לחקור את המצהירה מטעם התובעת, לא טען דבר כנגד רישומי הנתבעת. יתרה מכך, הוא אישר כי נגבה ממנו סכום כלשהוא, בעבר, מכרטיסו האישי וכי הוא לא פעל לביטול החיוב ו/או להשבת כספו. 27. השאלה היא, איפוא, כיצד חייבת התובעת להוכיח את השימוש בשירות? כידוע, לא ניתן להביא עד שראה את השימוש, או שיש לו ידיעה אישית על השימוש. כל שניתן להציג הוא ראיות מתחום המיחשוב והאינטרנט. השאלה היא מה מעמדן של ראיות כאלה, האם הן קבילות ומה משקלן? משקבעתי כי קויימו ההוראות הקבועות בסעיף 36 לפקודה ומשלא הביא הנתבע ראיות לסתור יש לקבל את הרשומות כראיה להוכחת הנטען ע"י התובעת. הנתבע רק חזר וטען במהלך הדיונים ובתצהיר עדותו הראשית כי הוא אינו בעל קו הטלפון, למרות שהובהר כי החוב בגינו חויב הינו בעבור שימוש בשירותיי דואר וגלישה באינטרנט של התובעת. הנתבע טען כי אינו מכיר את בעלי המנוי, אך לא הסביר לבית המשפט איך ייתכן הדבר כי חויב בכרטיס האשראי שלו בגין מנוי אינטרנט הרשום על שמם ומענם. 28. טענות ההגנה של הנתבע לא היה בהן כדי לסתור את ההוכחות שהוגשו על ידי התובעת ולא כדי לסתור את טענותיה. הנתבע רק ניסה ל"הרחיק" עצמו מאותו קו טלפון, שבהתאם לתצהיר התובעת, כלל אינו רלבנטי לשימוש בשירותי התובעת. 29. יתרה מכך הנתבע לא טען כי פרטי כרטיס האשראי נלקחו ממנו במרמה ולא הגיש על כך תלונה למשטרה. לכך גם מתווספת העובדה כי שם המשתמש של המנוי נושא בחלקו את שמו הפרטי של הנתבע. 30. הנתבע הודה כי במידה והינו גולש באינטרנט הוא מבצע זאת ממשרדו, באמצעות מחשב נייד. כמפורט לעיל, באמצעות שם המשתמש יכול הנתבע לקבל שירותי דואר אלקטרוני מכל מחשב שהוא. הנתבע לא טען ולא הכחיש את האפשרות כי השתמש במנוי הנ"ל במשרדו באמצעות מחשבו הנייד. הנתבע לא המציא אישור על התחברות באותה תקופה באמצעות ספקית אינטרנט אחרת. יתרה מכך לא הוצגו על ידו אסמכתאות לגבי שם המשתמש בו השתמש וכיוצ"ב. אדם יכול לעשות שימוש בקו שאינו רשום על שמו, בדירה אותה הוא שוכר או בבית מכרים. כמו-כן, אדם רשאי להתחייב לשלם בגין שירותים אותם מקבל אחר בטלפון שהוא בבעלות אדם שלישי. 31. אני קובעת כי גרסת התובעת, אשר לא נסתרה באופן פוזיטיבי מסתברת יותר מגרסתו המתחמקת של הנתבע. יתרה מכך, גם לאחר ששמעתי את הנתבע לא שוכנעתי באמיתות טענותיו. סוף דבר 32. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 619 ₪, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. בתיק זה קויימו שתי ישיבות והוגשו תצהירי עדות ראשית על ידי הצדדים. (ישיבה נוספת קוימה בבקשת ביטול פסה"ד, אולם הוטלו כבר בגינה הוצאות) חרף סכום התביעה הנמוך, אני סוברת שלתובעת נגרמו הוצאות כבדות אשר ניתן היה לחסוך ומנגד לא נסתרו טענותיה, אלא כל שעשה הנתבע היה נסיון להרחיקו מקו הטלפון שלא היה כלל רלבנטי לנשוא התובענה. בנסיבות אלו אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות ההליך, לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.מחשבים ואינטרנטספקי אינטרנט (תביעות)חוב