עוולת גניבת עין

מהי עוולת גניבת עין ?

לגבי עוולת "גניבת עין" מבחני ההשוואה המקובלים שנקבעו בפסיקה מדגישים ארבע נקודות עיקריות:
     א. מבחן העין והצליל - מבחנים אלה מכריעים.
     ב. סוג המוצר.
     ג. חוג הלקוחות.
     ד. נסיבות כלליות של הענין.

מבחן המראה והצליל - זהו המבחן המרכזי מבין השלושה. מהותו של מבחן זה הינה השוואת החזות והצליל של שני הסימנים לצורך בחינת מידת הדמיון ביניהם. קביעת קיומו, או היעדרו, של דמיון תיעשה תוך השוואת שני הסימנים בשלמותם אף כאשר כוללים הסימנים רכיב משותף שהינו תיאורי במהותו.

בעידן שבו המגמה הכללית בעולם המסחר הינה לאחד אספקת טובין עם שירותים קרובים ושאינם קרובים לאותם טובין, אף אין לפרש את המונח "אותו הגדר" בצורה דווקנית וצרה. כך, בשנים האחרונות, בהתחשב בהתפתחויות שחלו בסחר הבין-לאומי ובפריצתן של חברות מסחריות מתחום מסחרי אחד לאחר, תוקנה הפקודה באופן שבו הורחבה ההגנה לסימני מסחר "מוכרים היטב" גם כאשר הטובין אינם מאותו הגדר. בנסיבות מסוימות אין נפקא מנה אם בעל סימן המסחר מספק טובין, ואילו הגורם האחר, העושה שימוש בסימן המסחר, הינו נותן שירות בקשר לטובין מאותו סוג.

השאלה שצריכה להישאל היא אם מצויים אנו באותה "משפחה מסחרית" שבמסגרתה מתקיים החשש שהצרכן יסיק שקיים קשר בין בעל הסימן הרשום לעושים בו שימוש או על חסות מטעמו של בעל הסימן הרשום. המשפחה המסחרית צריכה להיות מוגדרת ממקרה למקרה, בהתאם למבנה השוק והשחקנים הפועלים בו.


להלן החלטה בנושא עוולת גניבת עין:

החלטה

1.     מבקש מס' 2, איתן ראובני (להלן: "המבקש"), עוסק בתחום יבוא, שיווק והתקנה של חלונות, מוצרי הצללה ודלתות שנים רבות, כאשר עסקו מנוהל במסגרת החברה, מבקשת 1 (להלן: "החברה") והוא משווק באמצעות הלוגו APEX המופיע באותיות אדומות על פני 4 ריבועים קטנים זהים. החברה מציגה עצמה כמי שמייבאת, משווקת ומתקינה את המוצרים הנ"ל מאיכות מעולה, ולפי הנספחים לבקשה נראה לכאורה כי השקיעה משאבים ניכרים בפרסום ובשיווק במשך השנים. בשנת 1992 אף נרשם סימן מסחרי על שם APEX בסוג 6 - חלונות ותריסים כולם עשויים ממתכת, בשנת 2000 נרשם סימן מסחרי על שם זה בסוג 20 - חלונות ותריסים העשויים עץ ו/או פלסטיק, ואילו בסוף שנת 2005 הגיש המבקש בקשה לרישום סימן מסחרי תחת סוג 37 - שירותי עיצוב, ייצור, יבוא, שיווק, מכירה, התאמה והתקנה של חלונות ודלתות. בנוסף על כך התקינה החברה אתר אינטרנט באיכות גבוהה בשם <> .

לטענת המבקשים נודע להם בחודש אפריל 2006 כי נראתה בחיפה מכונית שעליה מתנוסס הסימן ATEX באורח זיהה לסימן שלהם, קרי באותיות אדומות על 4 ריבועים זהים, כאשר השוני היחיד הוא בחילוף האות T במקום P. בבירור שערכו הסתבר למבקשים כי הרכב שייך למשיב 3 וכי קיים באינטרנט אתר בשם <> של גוף בשם ATEX חברה לבניה ולשיפוצים ומתחם זה רשום בשם משיב 2, אמיר הרוש (להלן: "המשיב"). אתר האינטרנט היפנה, בין היתר, לכתובת שבה התנהל עיסקה של משיבה 5 והוברר כי באותה כתובת מתנהל בית-עסק תחת השם: בלגי חלונות אלומיניום לבנין מקבוצת ATEX חברה לבניה".

2.      המבקשים עותרים למתן צו זמני האוסר על המשיבים לעשות כל שימוש בסימן המסחרי הרשום APEX או כל סימן הדומה לו, לרבות הסימן ATEX, שכן לטענתם מדובר בשימוש מפר ומטעה בשם ובסימן הדומה במראה, בצליל ובצבע לשמה של המבקשת ו/או ללוגו שלה ובכך יש פגיעה במוניטין שרכשו המבקשים במהלך 30 שנה. העילות שבפי המבקשים הן: הפרת סימן מסחרי, גניבת עין, התערבות בלתי הוגנת, הפרת זכויות יוצרים ועשיית עושר שלא כדין.

3.      בשלב ראשוני זה בו אנו מצויים ראוי לבחון באם הוכיחו המבקשים קיום זכות לכאורה בעילות שלהפרת סימן מסחרי וגניבת עין. אין הכרח לסקור עתה את כל העקרונות הקבועים בחקיקה ובפסיקה בסוגיות אלה, ודי להתייחס אליהם בקצירת האומר.

     לגבי הפרת סימן מסחרי מצינו בסעיף 1 לפקודת סימני המסחר כי:

     " 'הפרה' - שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך -
     (1) בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לענין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר.
     (2) בסימן מסחר רשום, לשם פרסום טובין מסוג הטובין שלגביהם נרשם הסימן או לשם פרסום טובין מאותו הגדר".

     ואילו לגבי העוולה של גניבת עין - עוולה זו שהייתה קבועה בעבר בפקודת הנזיקין קבועה היום בחוק עוולות מסחריות, שם קיבלה את לבושה החדש. סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות מגדיר גניבת עין מהי:

     "1 .(א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר".

     עוולה זו במקורה, ואף כיום, נועדה להגן על המוניטין של מי שמוכר טובין או נותן שירות מפני מצג מטעה כאילו המוצר או השירות של אחר קשורים לבעל המוניטין. על השוני בין העוולה המוכרת זה שנים בפקודת הנזיקין לבין הגדרתה בחוק עוולות מסחריות עמד בהרחבה פרופ' מ' דויטש בספרו עוולות מסחריות וסודות מסחר (תשס"ב).

     לעניין ההגדרה של העוולה בכל הנוגע ליסוד ההטעיה אין שוני עקרוני בין העוולה המקורית לנוסחה בחקיקה החדשה, וככל שיש חידוש הרי הוא מרחיב את ההגנה בעוולה של גניבת עין ומחילה לא רק על נסיבות שבהן הנכס או השירות עלולים להיחשב בטעות כנכס או שירות שמקורם בעוסק אחר, אלא די בכך שייחשבו בטעות כבעלי קשר לעוסק אחר (ראה עא 02 / 3559 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט פ"ד נט (1) 873, 880).

לגבי עוולה זו מצינו כי מבחני ההשוואה המקובלים שנקבעו בפסיקה מדגישים ארבע נקודות עיקריות:
     א. מבחן העין והצליל - מבחנים אלה מכריעים.
     ב. סוג המוצר.
     ג. חוג הלקוחות.
     ד. נסיבות כלליות של הענין.
(ע"א 261/64 פרו-פרו ביסקויט בע"מ נ' ל' פרומין ובניו בע"מ, פ"ד יח(3)275).

     ברע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ, פ"ד נז(2) 438, נפסק בסוגיה זו:

"מבחן המראה והצליל - זהו המבחן המרכזי מבין השלושה. מהותו של מבחן זה הינה השוואת החזות והצליל של שני הסימנים לצורך בחינת מידת הדמיון ביניהם. קביעת קיומו, או היעדרו, של דמיון תיעשה תוך השוואת שני הסימנים בשלמותם אף כאשר כוללים הסימנים רכיב משותף שהינו תיאורי במהותו...".

     מבט בסימן הרשום של המבקשים ובלוגו בו משתמשים המשיבים דיו כדי להראות בעליל כי מדובר בלוגו זיהה כמעט אשר אין ספק כי יש בו כדי להטעות. לגבי הדרך שבה הגיע המשיב ללוגו זה עוד אתייחס בהמשך בעת שקילת הנסיבות הכלליות.

     שאילת המפתח ונקודת המחלוקת העיקרית בין בעלי הדין נסבה על השאלה באם אמורים הדברים באותו סוג מוצר ובאותו סוג לקוחות. לטענת המשיב יש שוני והבדל רב בינו לבין המבקשים, שכן לקוחותיהם של המבקשים נמנים על העשירון העליון ומדובר במוצרי יוקרה, שעה שהוא אינו אלא "שיפוצניק" קטן שלקוחותיו רגילים ואין מקום לכרוך בכפיפה אחת את חלונות האלומיניום, מוצרי ההצללה והדלתות עם עבודות השיפוץ שבהן עיסוקו.

     כנגדו מצביעים המבקשים על אתר האינטרנט האמור (ראה נספח י"ב לבקשה) אשר בכותרתו מופיע השם "ATEX חברה לבנייה ושיפוצים" וכותרת המשנה הינה: "מומחים בשיפוץ ובשדרוג בתי יוקרה והתקנת חלונות בלגיים מאלומיניום ומגוון פתרונות הצללה". ואילו בהמשך מופיע תיאור ההתמחויות של חברת אטקס, בו מצויין בין היתר כי ההתמחות כוללת "עבודות אלומיניום". המשיב שנחקר על כך טען כי אינו מודע לתוכן האתר ששוכתב ע"י דפי זהב, אך קשה לקבל גירסה תמוהה זו.

     בצדק מפנים המבקשים בסוגייה זו של סוג המוצר וקהל הלקוחות לענין עוולת גניבת העין או זהות הגדר לענין הפרת הסימן המסחרי לדברים שנאמרו בע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נט(1) 873, 894-895:

     "בעידן שבו המגמה הכללית בעולם המסחר הינה לאחד אספקת טובין עם שירותים קרובים ושאינם קרובים לאותם טובין, אף אין לפרש את המונח "אותו הגדר" בצורה דווקנית וצרה. כך, בשנים האחרונות, בהתחשב בהתפתחויות שחלו בסחר הבין-לאומי ובפריצתן של חברות מסחריות מתחום מסחרי אחד לאחר, תוקנה הפקודה באופן שבו הורחבה ההגנה לסימני מסחר "מוכרים היטב" גם כאשר הטובין אינם מאותו הגדר. בנסיבות מסוימות אין נפקא מנה אם בעל סימן המסחר מספק טובין, ואילו הגורם האחר, העושה שימוש בסימן המסחר, הינו נותן שירות בקשר לטובין מאותו סוג. השאלה שצריכה להישאל היא אם מצויים אנו באותה "משפחה מסחרית" שבמסגרתה מתקיים החשש שהצרכן יסיק שקיים קשר בין בעל הסימן הרשום לעושים בו שימוש או על חסות מטעמו של בעל הסימן הרשום. המשפחה המסחרית צריכה להיות מוגדרת ממקרה למקרה, בהתאם למבנה השוק והשחקנים הפועלים בו (השוו ע"א 9191/03 V&S Vin Spirt Aktiebolag נ' אבסולוט שוז בע"מ [11] ע"א 9191/03V&S Vin Spirt Aktiebolag נ' אבסולוט שוז בע"מ, פ"ד נח(6) 869 שם נקבע כי ייצור וודקה ומכירת נעליים אינם תחומים משיקים או קרובים). נראה כי כל עוד מצויים אנו בתחום הימורי הספורט בישראל, שבו מעטים הם השחקנים הפועלים בזירה בשל המבנה המונופוליסטי של השוק, לא יכול להיות ספק כי מי שנותן שירות ומי שמספק טובין פועלים במסגרת "אותו הגדר". במקרה זה קיים החשש שהצרכן יטעה להסיק קיומה של חסות שהמועצה, השחקנית הראשית והבלעדית בתחום הימורי הספורט בישראל, נותנת לכל העושה שימוש בשמה".

     עוד ראוי לציין בהתייחס לסימן המסחר כי פקודת סימני המסחר בנוסחה החדש משנת 1972 הינה גלגולה של הפקודה המנדטורית, פקודת סימני המסחר, 1938. במשך השנים עברה הפקודה תיקונים והתאמות עד לפרסומה בנוסחה החדש. אף בשנים שלאחר מכן תוקנה הפקודה כמה פעמים עקב הצורך להתאימה לשינויים שחלו בתחום זה בעולם המסחר, שחלקם אף באו לידי ביטוי באמנות בין-לאומיות. עם זאת העקרונות כפי שנקבעו בפקודת סימני המסחר, תכליתן של הוראות הפקודה והפרשנות שניתנה להן במשך השנים בבית-משפט זה נותרו בעינם. דיני רישום סימני המסחר, השימוש בהם והפרתם, כפי שנקבעו בהוראות הפקודה, נועדו להגן על שם מסחרי שהיה לקניינו של אדם ועל המוניטין שרכש לו בעשותו שימוש בשמו וכן להגן על האינטרס שיש לציבור במניעת הטעיה עקב שימוש בלתי מורשה בסימן המסחר. על רקע האמור נפנה לבחינת טענות הצדדים כסדרן. ( ע"א 3559/02 הנ"ל, עמ' 877)
המבחנים שנעשה בהם שימוש לקביעת אופיו המבחין של שם מסחר דומים למבחנים שנקבעו בפסיקה באשר לקיומו של מוניטין עסקי. כך, נקבע כי תקופת השימוש בסימן, מידת הפרסום שזכה לו והמאמץ שהשקיע בעל הסימן ביצירת קשר בין המוצר ליצרן הינם גורמים שיש להתחשב בהם בהכרעה בדבר רכישת אופי מבחין). סוג הראיות המובאות לצורך הוכחת אופיו המבחין של שם מסחר וכן המשקל שיש לתת לכל אחד מהמבחנים המנויים אינם קבועים, והם מוערכים על-פי הנסיבות המסוימות של כל מקרה ומקרה.

על סוגיית השוני בין הוכחת עוולת גניבת העין לבין הוכחת הפרת סימן מסחר רשום עמדה השופטת נתניהו בע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' Les Verreies De Saint Gobain, פ"ד מה(3) 224 , 231-232:

"...קיים הבדל משמעותי בין ההגנה הסטטוטורית לסימני מסחר לבין ההגנה לפי העוולה של גניבת עין, הבדל המתבטא בנטל הרובץ על כתפי התובע: בעוד שבראשונה הרישום של הסימן הוא המקנה את הבעלות בו, הרי בשנייה חייב התובע להוכיח כי אכן רכש את המוניטין עליהם הוא חפץ להגן".

     הזכות המוענקת ליצרן או לסוחר מכח ההגנה מפני העוולה של גניבת עין, הינה זכות קניינית, כשהמגמה הרווחת היא לראות בזכות המוגנת זכות למוניטין שרכש אדם לעצמו בטובין הנידונים. במקרה כזה מדובר במי שקונה לעצמו מוניטין בעסקו כתוצאה מהאופן בו הוצגה סחורתו בפני הציבור, ובכך קמה לו זכות של קנין רוחני הראויה להגנה. כך מצינו מפי הנשיא זוסמן בבר"ע 253/72, ג'והן ווקר נ' נשיונל דיסטילרס לאמור:

     "הדין מכיר בזכות הקנין של בעל עסק במוניטין של עסקו העלול להיפגע על ידי מצג שווא של הנתבע, ופורש עליו הגנתו.... כדרך שבכל פגיעה בזכות קנין אחר יוחדה זכות התביעה לבעליו, כך גם בקניין שבעסקו של אדם או במוניטין שלו".

פירוש הדבר הוא כי התובע המשליך יהבו על העילה של גניבת עין, חייב להוכיח כי ציבור הלקוחות נוהג לזהות בינו לבין האופן בו הוא מתאר את סחורתו, ונוהג זה הוא המהווה למעשה את המוניטין שלהגנתם מוענקת ההגנה האמורה . מקום בו מתאר המעוול את סחורתו הוא בצורה דומה או זיהה לזו של התובע, לאחר שהתובע הצליח לעגן בתודעת הציבור את תיאורו שלו, הרי שאותו מעוול מבקש ליהנות ולקטוף פירות המוניטין שנבנה על ידי זולתו.

4.     בצד כל העקרונות האמורים יש גם לציין כי מאחר ובצו מניעה זמני אנו דנים הרי שלענין צו זה יש לבחון אם קיימים שיקולים המניעים בית משפט של יושר שלא לסייע לתובע כגון אם בא לבית המשפט שלא בידים נקיות.

5.     בחינת נסיבות המקרה לאור כל אמות המידה האמורות מוליך למסקנה כי אכן ראויים המבקשים לסעד המבוקש. טענת המשיב כי רק במקרה נולד במוחו הלוגו האמור הינה טענה שלא בתום לב לנוכח ההיכרות בינו לבין המבקשים ולנוכח הזהות המוחלטת בין שני הסימנים. אין ספק שיש בסימן שבו הוא משתמש כדי להטעות ולהיבנות על חשבון המוניטין המבוסס של המבקשים. הטענה בדבר השוני לגבי טיב המוצר וסוג הלקוחות אף היא אין בה כדי להושיע את המשיב לנוכח הפרטים שצויינו ואין ספק שמדובר באותה "משפחה מסחרית", כלשון ע"א 3559/02 הנ"ל. כך גם לגבי מבחן המראה והצליל שהינו מבחן מרכזי לגבי עוולת גניבת העין וודאי שלגביו אין בפי המשיב כל טענה של ממש. שקילת הנסיבות לאור מאזן הנוחות מטה אף היא את הכף לטובת המבקשים. הצעת ב"כ המשיב למתן צו מניעה לגבי עבודות אלומיניום ומחיקת עניינים שונים באתר האינטרנט אף היא אין בה כדי לרפא את ההפרה והעוולה.

6.     סוף דבר - יש הצדקה לקבלת הבקשה הממלאה אחר הקריטריונים הנדרשים להענקת צו מניעה זמני. ניתן בזאת צו מניעה זמני כמבוקש. על המשיבים לשאת בהוצאות הבקשה בסך של 30,000 ₪ + מע"מ. בהתאם להצעת המבקשים ייתרם סכום זה על שם המבקשים לבית-החולים רמב"ם בחיפה.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון